תערובת רצמית
תערובת רצמית היא תערובת המכילה כמות שווה של שני האננטיומרים של אותה המולקולה. על אף שתערובת רצמית מורכבת ממולקולות בעלות פעילות אופטית בנפרד, התערובת עצמה חסרת פעילות אופטית. זאת מכיוון שכל אננטיומר בתערובת מבטל את פעילותו האופטית של האננטיומר האחר בדיוק במידה שווה, כך שהסטת האור של כל אחד מהאננטיומרים מבטלת את זו של השני. מקור המושג בלטינית: רצמוס פירושו "אשכול ענבים". זאת משום שתערובת רצמית התגלתה לראשונה על ידי המיקרוביולוג הצרפתי לואי פסטר בחומצה טרטרית, שמקורה בענבים. תהליך שבו אננטיומר אחד הופך בהדרגה לשני נקרא רצמיזציה.
חישוב עודף אננטיומרי
ניתן לחשב את העודף האננטיומרי על ידי הנוסחא הבאה: כאשר R ו-S הם אחוזי אננטיומרים R ו-S בהתאמה, ו-EE הוא העודף האננטיומרי. ניתן לראות כי כאשר R=S, העודף האננטיומרי הוא 0, כלומר, התערובת רצמית.
נקודת היתוך של תערובת רצמית
נקודת ההיתוך של תערובת רצמית נמוכה מזו של כל אחד מהאננטיומרים בנפרד. תופעה זו נובעת מדרגת הסדר הנמוכה יותר בתערובת. התערובת הרצמית עשויה להיות נקודה אוטקטית (כלומר הנקודה בעלת טמפרטורת ההיתוך הנמוכה ביותר), אך לא בהכרח. לעיתים קיימות שתי נקודות אוטקטיות, ונקודת ההיתוך של התערובת הרצמית אינה הנמוכה ביותר.
מאפיינים
כאמור, על אף להאננטיומרים המרכיבים את התערובת הרצמית פעילות אופטית, לתערובת עצמה אין כל פעילות כזו והיא אינה מסיטה אור מקוטב. כמו כן, למרות שבמצבם הטהור יש לאננטיומרים המרכיבים את התערובת הרצמית תכונות פיזיקליות זהות, כגון טמפרטורת התכה ורתיחה זהות - לתערובת הרצמית יש לעיתים קרובות תכונות פיזיקליות שונות. גם התכונות התרופתיות של תערובת רצמית עשויות להיות שונות בעליל מאלו של מרכיבי התערובת.
בהיעדר מודעות לעניין, השתמשו בעבר בתערובות כאלו ברפואה ללא ידיעה מי מהאננטיומרים הוא המרפא. לאחר פרשת התלידומיד, תרופה שנראתה בטוחה אך לאחר השימוש בה נולדו תינוקות עם מומים מולדים, התברר כי אחד האננטיומרים היה רעיל והשני - תרופה.
ראו גם
