תרגום השבעים

קטע מפרק ב' במגילת אסתר, מתוך קודקס סינאיטיקוס, כתבי יד של תרגום השבעים מהמאה הראשונה לאלף החמישי

תרגום השבעים (ביוונית: Μετάφραση των Εβδομήκοντα או οʹ;^[1] בלטינית: Septuaginta או LXX^[2]) הוא השם שניתן לתרגום חמשת חומשי תורה ליוונית קוינה במאה הרביעית לאלף הרביעי. זהו התרגום הראשון של אסופה מקראית כלשהי. בהמשך התרחב 'תרגום השבעים' והכיל את כ"ד הספרים (במאה השישית לאלף הרביעי).

היחס אל תרגום השבעים בתלמוד הבבלי הוא כאל עובדה מוגמרת, אך בלתי רצויה. לתרגום השבעים נוספו חיבורים שאינם נכללים בכתבי הקודש היהודיים.

התרגום

תרגום השבעים הוא במקורו תרגום שנעשה על ידי יהודים, עבור תלמי השני ויהודי אלכסנדריה, ששפתם באותם ימים הייתה יוונית ועירם הייתה תחת שלטון ההלניסטי של מצרים התלמיית.

בתלמוד הבבלי^[3] היחס כלפי התרגום הוא כאל עובדה מוגמרת, אך בלתי רצויה. כפי המובא שם שבעים ושניים זקנים יהודים הוזמנו לאלכסנדריה על ידי מלך מצרים תלמי השני (פילדלפוס, שמלך בין השנים 285–247 לפנה"ס) כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. התרגום היה בדרך נס, בכך שאף שתלמי השני הושיב את הזקנים בחדרים שונים, תרגמו הזקנים באורח פלאי את נוסח התורה באופן זהה זה לזה. כשבתלמוד מסופר על 12 פרטים ששינו כל הזקנים בתרגום מטעמים שונים^[4].

גרסה נוספת על התהוות התרגום נמצאת במקור חיצוני ידוע בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, מספר כי המלך העניק לשבעים ושניים הזקנים תנאי מחיה נוחים למלאכת התרגום, בהושיבו אותם באי פארוס וזימונם לארמון מדי בוקר. הסיפור באיגרת אריסטיאס אפוף כולו אווירה חגיגית, ויחסו כלפי עצם מעשה התרגום אוהד.

סיפור התהוותו של התרגום, בתיאורים דומים לאלו של איגרת אריסטיאס, מופיע גם בחיבורו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני, "על חיי משה", שבו הוא אף מספר שעד ימיו "חוגגים מדי שנה חג ועצרת באי פארוס, ואליו מפליגים לא רק יהודים אלא גם גויים בהמוניהם החולקים כבוד למקום שבו נגה לראשונה אורו של התרגום"^[5]. גם יוסף בן מתתיהו מביא את הסיפור המופיע ב"איגרת אריסטיאס", בחיבורו "קדמוניות היהודים"^[6]

מלבד המקורות התלמודיים ואגרת אריסטיאס, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפניוס מסלמיס (320—403 לספירה), "על מידות ומשקלות".

נוסח תרגום השבעים הועתק מכתב יד אחד למשנהו, ועוּבד פעמים רבות, וכבר במאות הראשונות לספירה היו קיימים מספר נוסחים שלו, שהעיקריים שבהם הם אלו של אוריגנס, טור 5 ב-(הֶכְּספלה) בארץ ישראל (מאמצע המאה ה-3 לספירה), של לוקיאנוס בסוריה ושל הֶסיכיוס במצרים.

כתבי היד השלמים הנודעים הם:

B - קודקס ותיקנוס - מהמאה ה-4. זהו כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים ונקי, יחסית, משיבושים מלבד מספר מועט של ספרים.
S - קודקס סינאיטיקוס - אף הוא מהמאה ה-4. הוא נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני. תרגום חלקי כי נשרף בידי הנזירים (שהשתמשו בו כחומר בעירה), ויש בו יותר עיבודים.
A - כתב יד אלכסנדרינוס, מהמאה ה-5. עבר שינויים ועיבודים כדי להתאימו לנוסח המסורה ויש בו השפעות של ההכספלה.

בסיום מעשה התרגום הכיל תרגום השבעים את 24 ספרי המקרא, תרגום ספרים שנכתבו בעברית ואבדו, וספרים שנכתבו במקור בשפה היוונית. סדר הספרים שוּנה מאלו שבנוסח המסורה, וכן גם שמם של כמה מן הספרים. כך, למשל, ספר דברים נקרא בתרגום השבעים Δευτερονομιον – (שם שנתקבל גם בלטינית: Deuteronomium), שפירושו: החוק השני (או: המשני). שם זה מזכיר את כינויו של ספר דברים בתלמוד הבבלי^[7]: "משנה תורה". שמות הספרים שבתרגום השבעים עברו בדרך כלל לתרגומים הלטיניים, ומהם למהדורות המתורגמות של התנ"ך בשפות האירופיות האחרות.

אופיו של התרגום

מחמת המעבר משפה שמית לשפה הודו-אירופית, נאלצו המתרגמים להתמודד עם העברת מושגים מתרבות אחת לאחרת, ועם אוצר מילים שונה. ריבוי המתרגמים הוביל בהכרח לרבגוניות בשיטת התרגום ובאוצר המילים. כך ייתכן למצוא מילה המתורגמת באופנים שונים בכמה ספרים.

התרגום בספר אסתר מוסיף במספר מקומות את שם ה', אף על פי שבנוסח המסורה אינו מופיע כלל.

בדרך כלל לא חששו המתרגמים מהאנשת ה' (אנתרופומורפיזם), אולם במקרים קיצוניים גם הם הרחיקו הגשמה. כך הפסוק ”ותמונת ה' יביט” (במדבר י"ב, ח), מתורגם 'כבוד ה' יביט'; ו-”ויראו את אלקי ישראל” (שמות כ"ד, י) מתורגם "ויראו את המקום שם עמד אלקי ישראל".

בתרגום השבעים משולבים מדרשי חז"ל, ויש אף מדרשים המשולבים בו אשר אינם מצויים אצל ספרות חז"ל שבידינו. גם התרגום לספר משלי כולו נושא אופי מדרשי.

במקומות אחדים מחליף המתרגם את שמות המקומות העתיקים בשמות בני זמנו, כך בתרגום הפסוק ”ארם מקדם ופלשתים מאחור” (ישעיהו ט', יא), "ארם" מתורגם 'סוריה' ו"פלשתים" 'יוונים'.

מן התרגום שבידינו נראה לעיתים כי המקור העברי שהיה מונח לפני המתרגם (ה-Vorlage) היה שונה מנוסח המסורה; סוגיית המקור העברי שעל פיו נערך התרגום ליוונית והיחס אל נוסח המסורה, היא העניין המרכזי המעסיק את חוקרי המקרא בדונם בתרגום השבעים.

סקירת העיבודים

המקומות הרבים בהם שונה תרגום השבעים מנוסח המסורה, הביאו לכך שמתרגמים עיבדו אותו כדי שיתאים לנוסח המסורה; המעבדים היהודים הידועים הם: καιγε - תיאודוטיון ועקילס, ששמו להם למטרה את האחדת הנוסח והתאמת התרגום לנוסח המסורה שכבר התפשט אז, וברוח זו יש להבין את הנאמר במסכת קידושין^[8]: ”המתרגם פסוק בצורתו – הרי זה בדאי, והמוסיף עליו – הרי זה מחרף ומגדף”. המעבדים הנוצריים, לעומתם, הכניסו בתרגום שינויים שנועדו להתאים את הטקסט להשקפותיהם; הידועים שבהם הם אוריגינס, סומכוס (Symachos)^[9] ולוקיאנוס. נמצאו גם עיבודים של תרגום השבעים במערות מדבר יהודה.

עקילס והמגילות מקומראן לא תרגמו את השם המפורש, אלא כתבוהו בעברית משום קדושתו. התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, שמחברו אנונימי וחי כנראה בסביבות 50 לספירה, נקרא כך משום שכל מילת 'גם' מתורגמת על ידו - καιγε, כלומר – 'לפחות' על פי הכלל הפרשני (שרבי עקיבא השתמש בו בתדירות גבוהה) שכל מילת 'גם' בתורה באה לרבות. תיאודוטיון, שחי בסוף המאה ה-2 לספירה, התבסס על התרגום הקרוי 'קייגה תיאודוטיון', והעתיק ממנו הרבה מילים שלא ידע לתרגמן, בצורת תעתיק יווני ללא תרגום.

עקילס הכין את העיבוד שלו לתרגום השבעים בסביבות שנת 125 לספירה, והחוקרים מזהים אותו עם אונקלוס שנזכר במסכת מגילה^[10]. אולם התרגום היווני של עקילס צמוד יותר מילולית מהתרגום הארמי של אונקלוס. עקילס היה, ככל הנראה, תלמידו של רבי עקיבא ולפי תורת רבו שדרש כל אות וכל תג בתורה, דאג עקילס לתרגם במדויק כל מילה וכל מרכיב במילה. ראוי לציון מיוחד תרגומו למילה 'משיח', שבשונה מהתרגומים האחרים שתירגמו 'כריסטוס', הוא בחר תרגום אחר כדי להימנע מההקשר הנוצרי. ככל המשתמע מהתלמוד הירושלמי, עקילס הוא אונקלוס.

המעבדים הנוצריים הם: סומכוס המתרגם, חי בסוף המאה ה-2; לא ברורה השתייכותו הדתית וקיימות מספר השערות בדבר, לפי צונץ הוא היה כותי שהתגייר ולאחר מכן התנצר, אך כפר גם ברבים מעיקרי האמונה הנוצרית^[11]; עיבודו פחות מדויק מזה של עקילס. אוריגינס, מאבות הכנסיה, שחי באמצע המאה ה-3, חיבר את ההכספלה – חיבור בעל 6 טורים מקבילים ובהם נוסח המקרא בעברית, התעתיק היווני שלו וארבעה תרגומים יווניים, מתוכם אחד שמקורו לא ברור, עקילס, סומכוס וקייגה-תיאודוטיון. עיבוד נוסף הוא זה של הֶסכיוס, שמוצאו ממצרים בשנת 300 לספירה. מעבד אחר הוא לוקיאנוס מאנטיוכיה, מת ב-312, והוא מסתמך בדרך כלל על העיבוד של אוריגינס.

בנוסף לתרגום זה קיימים מספר רב של תרגומים ליוונית, חלקם תורגמו ישירות מהמקור העברי על מנת לשמר את נוסחו וחלקם הם עיבודים לתרגומים קיימים בשפה היוונית כאשר הנוסח העברי המקורי לא עמד למול עיני המתרגמים. הוצאה ביקורתית של תרגום השבעים יצאה על ידי מספר חוקרים בגטינגן.^[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

דליה עמארה, תרגום השבעים לספר דניאל : התרגום, המצע והעריכה, (עבודת דוקטור), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר שבע תשס"ו 2006.
עמנואל טוב (ערך), מחקרים על תרגום השבעים, האוניברסיטה העברית - הפקולטה למדעי הרוח - החוג למקרא, תשל"ג-1973.
צבי קארל, תרגום השבעים לתורה, החברה לחקר המקרא בישראל בשיתוף עם המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית, הוצאת קריית ספר, ירושלים תשל"ט. מסת"ב 965170005X ‏
משה צפור, תרגום השבעים לספר בראשית, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו 2005. מסת"ב 9652262404 ‏

(תרגום לעברית של תרגום השבעים, בהשוואה לנוסח המסורה, עם שחזור המצע העברי המשוער, מבוא ואפארט ביקורתי; פרטי הספר באתר ההוצאה; תוכן עניינים, מבוא; הצגת קטע באתר "ספרים google")

רשימת מאמרים על תרגום השבעים באתר רמב"י

Gilles Dorival, Marguerite Harl, Olivier Munnich, La Bible grecque des Septante; du judaïsme hellénistique au christianisme ancien, Éditions du Cerf, 1988. מסת"ב 2204028215 ‏(368 עמודים) (בצרפתית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תרגום השבעים בוויקישיתוף
השוואת הטקסט של תרגום השבעים למקור העברי (עם תרגום לאנגלית)
תרגום השבעים, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
תרגום השבעים – אור או חושך?, באתר אוניברסיטת בר-אילן
פרופ' עמנואל טוב, The Septuagint Translation of the Hebrew Bible: Its Nature and Importance for Scholarship,
תרגום השבעים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח

הערות שוליים

^ גימטריה של 70 בספרות יווניות
^ 70 בספרות רומיות
^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט' עמוד א' ועוד.
^ בעותק שבידינו שמקורו בתרגום ללטינית מההכספלה יש רק ארבעה מהשינויים המתוארים, מה שמערער את ייחוסו לתרגום האמור
^ כתבי פילון האלכסנדרוני בעריכת סוזאן דניאל־נטף, כרך ראשון, על חיי משה, ספר ב, סעיפים 44-25, עמ' 281-277; בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1986.
^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, סעיפים 118-11.
^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א'.
^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ט עמוד א'.
^ יש המעתיקים לעברית: סימאסוס. ראה: עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח.
^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'.
^ עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח. הערת צונץ בעמ' 120.
^ Göttingen, 1931: Septuaginta: Vetus Testamentum Greacum Auctoritate Societis Litterarum Gottingensis Editum

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

[1] גימטריה של 70 בספרות יווניות

[2] 70 בספרות רומיות

[3] תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט' עמוד א' ועוד.

[4] בעותק שבידינו שמקורו בתרגום ללטינית מההכספלה יש רק ארבעה מהשינויים המתוארים, מה שמערער את ייחוסו לתרגום האמור

[5] כתבי פילון האלכסנדרוני בעריכת סוזאן דניאל־נטף, כרך ראשון, על חיי משה, ספר ב, סעיפים 44-25, עמ' 281-277; בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1986.

[6] יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 12, סעיפים 118-11.

[7] תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ה עמוד א'.

[8] תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ט עמוד א'.

[9] יש המעתיקים לעברית: סימאסוס. ראה: עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח.

[10] תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'.

[11] עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח. הערת צונץ בעמ' 120.

[12] Göttingen, 1931: Septuaginta: Vetus Testamentum Greacum Auctoritate Societis Litterarum Gottingensis Editum

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

	חסר בערך זה מידע יהודי/תורני מהותי. ערך זה מוטה מחמת חוסר מהותי במידע יהודי/תורני.
	להשלמת ערך זה ניתן להיעזר במדריך לעריכה באספקלריה תורנית אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה