תשעה באב
ערך זה עוסק ביום תענית. אם התכוונתם ליום בשנה העברית, ראו
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תשעה באב הוא יום תענית מדרבנן אשר מקורו בדברי הנביאים ונקבע במשנה, ושיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים. תענית זאת היא החמורה מבין ארבע התעניות על חורבן בית המקדש ומתאבלים בה על חורבן בתי המקדש - חורבן בית ראשון בשנת ג'של"ח בידי צבאו של נבוכדנצר השני מלך בבל, וחורבן בית שני בשנת ג'תתכ"ח בידי הצבא הרומי ובראשו המצביא טיטוס, וגם על אסונות שונים שאירעו לעם היהודי לאורך הדורות, בדגש על אסונות שהתחוללו סמוך ליום ט' באב[1]. האירועים שהתחוללו ביום זה גרמו לגלות עם ישראל בתקופות שונות ולבסוף לגלות בת אלפיים שנה.
בניגוד לכל שאר התעניות מדרבנן, תענית זו נמשכת מערב עד ערב (ולא מבוקר עד ערב) וכוללת את כל חמשת העינויים הנהוגים ביום כיפור. בנוסף, כוללת התענית מנהגי אבלות מיוחדים, כמו ישיבה על הרצפה ואיסור על לימוד תורה. עם תחילת התענית נהוג לקרוא בציבור את מגילת איכה ולאורך היום לומר קינות על חורבן הבית ואסונות אחרים. עם זאת, במקרה שט' באב חל בשבת, התענית נדחית מפניה לי' באב.
לאחר ביאת המשיח ובניית בית המקדש השלישי, יהפוך תשעה באב ליום של חג ושמחה, כשאר הצומות על החורבן[2]. בתלמוד הירושלמי נאמר כי מלך המשיח נולד בתשעה באב[3].
מועד התענית
התענית בתקופת גלות בבל
בית המקדש הראשון חרב בשנת ג'של"ח[4].
קיומו של צום בחודש אב שנקבע לאחר חורבן בית המקדש הראשון מוזכר כבר בספר זכריה (שזמנו מתוארך לסוף תקופת גלות בבל ותחילת ימי בית המקדש השני), אך ללא פירוט באיזה יום בחודש חל הצום. בספר מתוארת משלחת מבבל שנשלחה אל כהנים ונביאים בארץ ישראל עם שאלה לגבי עצם התענית בחודש אב, וזאת לאור התהליך ההפוך: שיבת ציון ובניית בית המקדש השני: ”הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הִנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים?”[5].
התשובה למשלחת היא סדרת נבואות ארוכה הכוללת דברי מוסר על חשיבות תיקון המעשים הרעים העולה בהרבה על חשיבות הצום, ונבואות נחמה על בניין ירושלים ויהודה. בסיום מופיעה נבואה על הפיכת הצומות לימי שמחה: ”כֹּה-אָמַר ה' צְבָא-וֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים.”[6].
ההנחה היא שהצום המוזכר בספר זכריה התקיים בתשעה באב או בסמוך לו, בהתאם לכך שיום חורבן בית המקדש הראשון מתוארך לז' באב בספר מלכים, ולי' באב בספר ירמיהו. הגמרא במסכת תענית שדנה בסתירה זו בתאריך, אומרת כי החורבן היה בתקופה שבין שני תאריכים אלו, ואת עיקרו של החורבן ליום ט' באב[7].
התענית בתקופת בית שני
הדעות חלוקות בשאלה האם צום תשעה באב התקיים במהלך תקופת בית שני.
בתקופת בית שני מוזכר התאריך תשעה באב בהקשר של יום קרבן עצים, אשר נחשב יום שמחה (מאוחר יותר נדחה קורבן עצים זה לט"ו באב מסיבות שונות)[8] יש שכתבו שקרבן העצים נקבע ליום זה בכוונה, על מנת לקיים את נבואת זכריה על הפיכת ימי צום לימי שמחה[9],
לעומת זאת, הרמב"ם כותב בפירוש המשנה[10] כי צום תשעה באב נהג גם בזמן שבית המקדש השני עמד על תילו. מנגד, רבים חלקו על דעה זו של הרמב"ם[11].
יש שהסבירו כי גם לשיטת הרמב"ם לא היה צום קבוע ביום תשעה באב בתקופת בית שני, אלא קיום הצום היה תלוי בנסיבות המדיניות: כאשר הייתה חירות לישראל לא נהג הצום, וכאשר אבדה החירות נהג הצום[12].
במשנה במסכת תענית (שנערכה בתקופה שלאחר מרד בר כוכבא וחורבן בית המקדש השני), מוזכר לראשונה התאריך "תשעה באב" כיום צום על חורבן בתי המקדש הראשון והשני. הגמרא[13] מביאה ברייתא המסבירה כיצד הוחלט על התאריך תשעה באב כיום חורבן בית המקדש הראשון, לאור המקורות הסותרים המציינים את יום החורבן כז' באב וכי' באב: ”אי אפשר לומר בשבעה שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור שהרי כבר נאמר בשבעה. הא כיצד: בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו.” בניגוד להלכה שנקבעה, דעת רבי יוחנן הייתה שראוי היה לקבוע את התענית בעשרה באב, "מפני שרובו של היכל בו נשרף", אולם חכמים שחלקו עליו העדיפו את קביעת הצום ביום בו התחילה הפורענות, ולא ביום בו היה עיקר הפורענות. יחד עם זאת, מנהגי אבלות מצומצמים נקבעו ליום י' באב.
יום הצום
על פי סדרו של הלוח הקבוע, ט' באב חל תמיד באותו יום בשבוע שבו חל יום ראשון של פסח שלפניו[14], ועל כן הוא אינו חל לעולם בימים שני, רביעי או שישי (כאשר חל תשעה באב בשבת, הוא נדחה ליום ראשון). צום תשעה באב נמשך משקיעת החמה של היום שלפניו ועד צאת הכוכבים בט' באב, כלומר כ־24 שעות וחצי. מאחר שצום זה הוא מדרבנן ולא מהתורה, אין בו חובת תוספת לעיקר היום, בניגוד לשבת ויום כיפור הקבועים מהתורה, ולהם תוספת שבת ותוספת יום כיפור עוד טרם שקיעת החמה.
אירועים נוספים ביום זה
יום זה היה מוּעד לפורענויות ליהודים מאז ומתמיד, ואירעו בו חמישה אסונות היסטוריים:
- נגזר על דור המדבר כי לא יכנסו לארץ ישראל בגלל חטא המרגלים;
- חורבן בית המקדש הראשון;
- חורבן בית המקדש השני;
- כיבוש העיר ביתר בידי הרומאים - אירוע שסימל את כישלונו של מרד בר כוכבא
- חרישת ירושלים בידי הרומאים.
ותשעה באב - חמישה דברים אירעו בו: נגזר על ישראל במדבר שלא ייכנסו לארץ (בעקבות חטא המרגלים); וחרב הבית בראשונה, ובשנייה (חרב בית המקדש השני); ונלכדה עיר גדולה ובית תור היה שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, (ביתר בזמן מרד בר כוכבא) והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא המלך המשיח, ונפל ביד גויים ונהרגו כולם, והייתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש; ובו ביום המוכן לפורענות, חרש טורנוסרופוס הרשע ממלכי אדום את ההיכל ואת סביביו, לקיים "צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ"[15].
— שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות זמנים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות זמנים, פרק תעניו"ת, הלכות ה'–ג'.
בין האירועים הנוספים שהתרחשו בתשעה באב בתקופות מאוחרות יותר:
- גירוש יהודי אנגליה - ביום ט' באב בשנת ה'ן' הורה אדוארד הראשון מלך אנגליה לגרש את כל היהודים מארצו עד כ"ו בחשוון ה'נ"א, וכי אלה שיישארו בה אחרי תאריך זה יוצאו להורג.
- גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב, ארבעת החודשים שניתנו ליהודים לעזוב את ספרד הסתיימו ב-ליל ח' באב ה'רנ"ב. האירוע נחרת בזיכרון עם ישראל כחלק מהאסונות שחלו ביום תשעה באב[16].
- בערב תשעה באב (ח' באב) ה'תש"ב, החל גירוש המוני גדול מגטו ורשה אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.
- תחילת יישום תכנית ההתנתקות בשנת ה'תשס"ה תוכננה להתחיל במועד שחל לקראת ימי בין המצרים, אך בעקבות פנייה של ראש מנהלת סל"ע יונתן בשיא הוחלט לדחותו עד אחרי תשעה באב[17], אך הוא החל בעשרה באב ה'תשס"ה, יום שבו נשרף רוב ההיכל. החל מאותה שנה, חלק ממתנגדי התכנית התקינו קינות ייחודיות על הרס היישובים, והוסיפו אותן על קינות תשעה באב[18].
הלכות תשעה באב
ערב תשעה באב
ימי בין המצרים הם הימים שמתחילים בתענית שבעה עשר בתמוז, עד לאחר תשעה באב. במהלך תקופה זו נוהגים דיני אבלות שונים שחומרתם עולה ככל שקרב תשעה באב (החל מי"ז בתמוז, החל מר"ח אב, ובשבוע בו חל תשעה באב). דינים נוספים חלים על ערב תשעה באב.
בערב תשעה באב אסרו חז"ל לאכול בסעודה המפסקת (הסעודה הנערכת בסמוך לתחילת הצום) בשר ולשתות יין. איסור זה מופיע כבר במשנה, אך ברוב עדות ישראל נהגו להחמיר ולא לאכול בשר ולשתות יין כבר מראש חודש אב (מנהג האשכנזים וחלק מהספרדים), או בשבוע בו חל תשעה באב (מנהג חלק מהספרדים) והתימנים לא אוכלים בשר ושותים יין רק בסעודה מפסקת כמו שכתוב במשנה[19].
בסעודה המפסקת אסור לאכול יותר מתבשיל אחד, וישנם דיונים בהלכה מה הגדרתו של תבשיל לעניין איסור זה. כמו כן אסור לאכול את הסעודה המפסקת בקבוצה של 3 אנשים ויותר ביחד, על מנת שלא להתחייב בזימון בברכת המזון. ישנם רבים הנוהגים לאכול ביצה קשה בסעודה זו, ולשים עליה אפר - כמנהג אבלים. הביצה נחשבת כתבשיל, לפיכך הנוהגים מנהג זה אינם אוכלים תבשיל נוסף בסעודה[20]. אחרים נוהגים לאכול אורז עם עדשים, הן משום צורתם העגולה של העדשים המסמלת את מעגל החיים, והן משום שעדשים נחשבים למאכל אבלים.
בקרב יהודי אשכנז[דרוש מקור: מניין שדווקא בקרב יהודי אשכנז?] נוהגים רבים לאכול סעודה רגילה קודם לצום, ומעט קודם לכניסת הצום לאכול סעודת מפסקת סמלית, לפי דיניה.
בשנה שבה חל תשעה באב בשבת או במוצאי שבת, ניתן לאכול בסעודה המפסקת (שהיא בעצם סעודה שלישית של שבת) ללא כל ההגבלות הללו, היות שאין נוהגים מנהגי אבלות בשבת.
עינויי הגוף
מאחר שתשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים. השוני בין שני הצומות מצוי בחומרת האיסור, כך שבעוד יום כיפור נוהג מדאורייתא, תשעה באב נוהג מדרבנן. הבדל נוסף בין ימים אלו טמון במהות העומדת מאחורי איסורי היום; בעוד שביום כיפור חלים העינויים משום קדושה וכפרה, בתשעה באב נאסרו הדברים משום היותו יום צרה ואבל. שוני זה בא לידי ביטוי במימרה החסידית המתארת את הקדושה העילאית המיוחסת לצומות אלו:
"שני ימים יש בשנה שהאיסור לאכול בהם מיותר – תשעה באב ויום כיפור. בתשעה באב – מי יכול לאכול? וביום כיפור – מי רוצה לאכול?"
— רבי לוי יצחק מברדיצ'ב
חמשת האיסורים כוללים הימנעות מהדברים הבאים:
- אכילה ושתייה - אסורה כל אכילה ושתייה. חולים פטורים מאיסור זה לגמרי, משום שחכמים לא החילו את חובת הצום על חולים. עם זאת, מצופה מהם ש"לא להתענג במאכל ובמשתה"[21]. יולדת (ב־30 ימים הראשונים לאחר לידה) פטורה מהצום, ונחלקו הדעות האם היא רשאית לצום כאשר מרגישה את עצמה כשירה לכך. מעוברות ומניקות חייבות בצום[22], אולם אם הן סובלות מחולשה נחשבות כחולות ואינן חייבות לצום, וכן אם על ידי התענית תיפסק משמעותית אפשרות ההנקה.
- רחיצה - רחיצה לשם הנאה אסורה, בין במים חמים ובין במים קרים[23]. אולם מותר לשטוף ידיים כדי להסיר מהן לכלוך, וכן נוטלים ידיים שחרית עד פרקי האצבעות[24], וכן מותר מעבר במים להולך בדרך להקביל פני רבו וכאשר אין לו אפשרות אחרת[25].
- סיכה - משיחת הגוף בתכשירים לטיפוח או הנאה. סיכה לצורך רפואי מותרת.
- נעילת הסנדל - נעילת נעליים העשויות מעור[26]. יש מחמירים ולא נועלים שום נעל נוחה גם שאינה מעור[27].
מאחר שמהותו של תשעה באב היא האבלות על החורבן, חלים בו מנהגי אבלות נוספים:
- נמנעים מישיבה על כיסא הגבוה משלושה טפחים (אך רק עד חצות היום)[28].
- יש הנמנעים מהרחה של מיני בשמים[29].
- ממעיטים באמצעי הנוחות בשינה, כגון שימוש בכרית אחת במקום שתיים למי שרגיל בכך, או לישון על מזרן המונח על הרצפה, ולא על מיטה[30].
איסורים נוספים
איסור לימוד תורה
בתשעה באב נאסר לימוד תורה. סיבת איסור זה היא בכך שהלימוד משמח את הלב: ”פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי לֵב”[31], ומשום כך בתשעה באב, שהוא יום אבלות, אסור ללמוד תורה.
למרות האיסור, ספרים רבים הקשורים בחורבן מותרים בלמידה כל עוד היא נערכת בצורה שטחית וללא עיון. במסגרת זו ניתן ללמוד כתובים העוסקים בפורענות עם ישראל כגון מגילת איכה (יחד עם מדרש איכה רבה ומדרש ילקוט שמעוני על איכה), ספר איוב, חלקי הפורענות שבספר ירמיה[32] וסיפור החורבן והגלות בספר מלכים[33]. נוסף על כך, ניתן ללמוד חלקים בתורה שבעל פה העוסקים בפורענות ובאבלות ובהם הפרק השלישי במסכת מועד קטן ('ואלו מגלחים') אשר עוסק בדיני אבלות, אגדות החורבן במסכת גיטין[34], תיאור האירועים שהובילו לצומות במסכת תענית[35] ומקורות אחרים בגמרא העוסקים בחורבן[36] וכן פירוש המהר"ל על אגדות החורבן[37]. כמו כן, מותר ללמוד את הלכות היום - הלכות אבלות[38] והלכות תשעה באב - ולקרוא את הקינות לתשעה באב.
בנוסף לכך נהגו רבים לקרוא בתשעה באב את סיפורי חורבן הבית, וספרים המתארים את צרותיו של עם ישראל בגלות ואת נוראות השואה. בין הספרים הללו מצויים בין היתר: ספר מלחמת היהודים שחובר בידי יוסף בן מתתיהו, ספר האגדה[39], ספרי היסטוריה של עם ישראל בזמן הגלות וספרות השואה.
עשיית מלאכה
הגדרת מלאכה לעניין זה היא עבודה או עיסוק ממושך בדבר המסיח דעת מן האבלות, ואינה זהה להגדרת מלאכה לעניין שבת.[דרוש מקור]
עבודה בתשעה באב תלויה במנהג המקום: במקום בו נהגו שלא לעשות מלאכה - אסור לעבוד, ובמקום בו נהגו לעשות מלאכה - הדבר מותר[40]. חז"ל המליצו להימנע מעשיית מלאכה, ואמרו שהעושה מלאכה ביום זה אינו רואה בה סימן ברכה, מכיון שהדבר מסיח את הדעת מהאבלות[41]. בימינו נהוג שלא לעשות מלאכה לפחות עד חצות היום; לאחר חצות היום הדבר מותר אבל ממעטים[42].
תלמידי חכמים אסורים לעשות מלאכה בכל מקום[43].
שאלת שלום
ה"חברים" כלומר תלמידי חכמים אינם שואלים בשלום חבריהם בתשעה באב, אך הם משיבים שלום בשפה רפה ובכובד ראש ל"הדיוטות" שאינם יודעים הלכה זו תוספתא[44].
תשעה באב שחל בשבת
כאשר חל תשעה באב בשבת, מנהגי האבלות נדחים ליום ראשון, עשרה באב. בשבת עצמה אין נוהגים דיני האבלות, אף שהיא חלה ביום ט' באב, ומותר לאכול אף בסעודה המפסקת בשר ויין.
עם זאת, נחלקו הפוסקים לגבי לימוד תורה: לדעת הקיצור שולחן ערוך[45] אסור ללמוד בכל השבת דברים שאינם קשורים לחורבן הבית, ולדעת המשנה ברורה[46] מותר ללמוד כל השבת דברים שאינם קשורים לחורבן הבית, ואסור רק מחצות יום השבת ואילך.
כאשר התענית נדחית ליום ראשון, יש בה קולות מסוימות: מעוברות ומניקות שהן חלשות מותרות לאכול ולשתות; 'בעל ברית', כלומר הורי התינוק הנימול, המוהל והסנדק - אינם משלימים תעניתם אלא אוכלים לאחר המנחה. ועושים הבדלה לפני שאוכלים כמו שכולם מבדילים על היין בצאת הצום.
סדר התפילות ומנהגים
שינויים בסדרי ישיבה בבית הכנסת
בקהילות רבות נהוג שלא יושבים על הספסלים אלא יושבים על הארץ. בקהילות הספרדים במערב אירופה נהוג אמנם לשבת על ספסלים אך אין יושבים במקום הקבוע. נהוג להסיר את הפרוכות מן ההיכל או ארון הקודש וכן נוהגים לעמעם את התאורה בבית הכנסת ולהשאיר רק מעט אור או להדליק נרות.
תפילת ערבית ליל תשעה באב
לפני תפילת ערבית נהוג בקהילות ספרדיות מסוימות לקרוא מספר קינות (קינות אלו היו נאמרות בעבר בשבתות של בין המצרים אך מנהג זה התבטל בשל האיסור לומר קינה בשבת). בכל הקהילות הספרדיות, וגם אצל יהודי תימן אומרים את מזמור קל"ז ("על נהרות בבל"). יהודי תימן אף מוסיפים את מזמור ע"ט. בחלק מקהילות הספרדים קוראים לאחר מזמור קל"ז את הקינה "אוי כי ירד אש מן השמים לירושלים". לאחר מכן, בקהילות רבות אומרים את שירת האזינו, את "בצר לך", ואת "כי אל רחום". מנהג קדום אצל יהודי ארם צובא הוא לקרוא את מגילת איכה לאחר שירת האזינו ולפני תפילת ערבית (ולא אחרי תפלת העמידה כמו ברוב העדות)[47]. בקהילות אשכנז לא נהגו להוסיף כלל קטעים קודם תפילת ערבית.
בתפילת שמונה עשרה של ערבית מוסיפים, על פי רוב נוסחי התפילה, את תפילת עננו (למעט האשכנזים שאומרים אותה רק במנחה), ובחלק מן הקהילות מוסיפים גם את תפילת נחם.
לאחר תפילת העמידה אומר החזן חצי קדיש. כאשר חל הצום במוצאי שבת אומרים לאחר הקדיש את ברכת מאורי האש על נר הבדלה. לאחר מכן עדות המזרח מקוננים בפיוט "למי אבכה וכף אכה".קוראים את מגילת איכה, במרבית הקהילות קוראים את המגילה ללא ברכה (במספר קהילות אשכנזיות נהוג לברך לפניה "על מקרא מגילה", על פי דעת הגר"א ואף לקרוא ממגילת קלף). ישנן קהילות בהן הקהל קורא את המגילה בשקט, כל אחד לעצמו, והחזן לא מגביה קולו. לאחר המגילה נהוג לומר קינות נוספות מדורות מאוחרים.
בתום אמירת הקינות נהוג לומר קדושה דסידרא (למעט מנהג תימן הבלדי) אך מתחילים מ"ואתה קדוש" (כמו בבית האבל) ואין אומרים את הפסוק "ואני זאת בריתי". לאחר מכן אומרים קדיש בלי המלים "תתקבל (צלותנא ובעותנא עם) צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל..." בניגוד לשאר ימות השנה[48] אך יש נוהגים בכל זאת לומר תתקבל[49]. אצל הספרדים נהוג לומר קדיש מורחב עם הוספה של קטעים מסוימים, קדיש הנאמר גם בסיום מסכת ובעת ההלוויה, כאשר במקום "תתקבל" אומרים "תתכלי חרבא וכפנא ומותנא ומרעין בישין, יעדה מננא ומנכון ומעל עמיה ישראל ואמרו אמן" (תרגום: יכלו החרב והרעב והמגפה והמחלות הרעות. יסיר (השם) מאיתנו, ומכם ומעל עמו ישראל. ואמרו: "אמן!") אצל הספרדים ובעוד קהילות נהוג להכריז את מספר השנים לחורבן בית המקדש השני. לפני הכרזה זו נהוג לכבות כמעט את כל הנרות בבית הכנסת ולהשאיר רק נר בודד דלוק.
תשעה באב שחל במוצאי שבת
במקרה בו חל תשעה באב במוצאי שבת, מבדילים בצורה מצומצמת - ללא יין, בשמים או ברכה אלא באמירה בלבד ("ברוך המבדיל בין קודש לחול") ומברכים ברכת מאורי האש. וכן בתפילת העמידה אומרים הבדלה בברכת "אתה חונן" כמו בכל מוצאי שבת. אין אומרים "שובה ה' עד מתי" ו"ויהי נעם" הנאמר בסוף תפילת ערבית של מוצאי שבת. במוצאי צום תשעה באב משלימים את ההבדלה, כדי שיהיה מותר לאכול, בברכת יין ובברכת ההבדלה, אך ללא בשמים.
טלית ותפילין בתשעה באב
ברוב הקהילות האשכנזיות, בתפילת מנחה מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ולא בתפילת שחרית כמו בשאר הימים, ונוהגים שבתשעה באב בתפילת שחרית לא מתעטפים בטלית ולא מניחים תפילין, כדרך האבלים[50]. מנהג זה החל לקראת סוף תקופת הראשונים והוא הונהג כפשרה בין שיטות בהלכה שגרסו שאין להניח תפילין בתשעה באב כלל (כמו אבל ביום הראשון)[51], לבין שיטות אחרות שסברו שיש להניחם כרגיל. בקהילות ספרדיות מעטות נהוג להניח טלית ותפילין בבית לפני תפילת שחרית, לקרוא בהם קריאת שמע ולחלוץ אותם, ולהתפלל תפילת שחרית בבית הכנסת בלי טלית ותפילין. הטעם למנהג זה הוא ההלכה האוסרת על אמירת קריאת שמע ללא טלית ותפילין[52]. בקרב היישוב הספרדי הוותיק בארץ ישראל (בעיקר בירושלים) נהוג מתקופה קדומה להתפלל את תפילת שחרית עם טלית ותפילין, ולחלוץ אותם רק לפני אמירת הקינות. מנהג זה התפשט גם אצל יהודים ספרדים שאינם מוותיקי היישוב שרצו לקבל עליהם את מנהג ארץ ישראל. אף הרמב"ם שלא היה מתושבי ארץ ישראל מעיד שרק מעט חכמים נמנעו להניח תפילין של ראש בלבד[53], ומדבריו משתמע שבקהילות ספרד הניחו תפילין ביום זה.
תפילת שחרית
ישנה מחלוקת בין הפוסקים אם מברכים בברכות השחר את ברכת "שעשה לי כל צרכי" שכן היא נתקנה על הנעליים ואין נועלים נעלי עור ביום זה, ולפיכך יש נוהגים לברך, יש נוהגים שלא לברך (כגון: בקהילות גאורגיה), ויש הנוהגים לברך במוצאי הצום בעת שנועלים נעליים. יש מיהודי תימן הנוהגים להשמיט אף את ברכת "המעביר שינה". כמו כן קיימת מחלוקת האם אומרים את פסוקי הקרבנות. האוסרים סוברים שכיוון שאסור ללמוד תורה אין לאומרם, והמתירים סוברים שהם ככל סדר התפילה ולכן אומרים אותם, ולמעשה נהוג ברוב הקהילות לאומרם.
במרבית קהילות ספרד, וגם בתימן, איטליה וגאורגיה, אומרים בשחרית את שירת האזינו במקום את שירת הים. אך אצל האשכנזים וחלק מן הספרדים, אומרים את שירת הים כבכל יום. אצל הספרדים הנוהגים לומר את שירת הים, אומרים את שירת האזינו כפתיחה לקינות.
בקהילות רבות נהוג להשמיט אמירת ברכת כהנים. בחלק מקהילות הספרדים, ובקהילות גאורגיה משנים את אמירת נוסח הקדושה בדומה לנוסח אשכנז ("נקדש את שמך בעולם" במקום "נקדישך ונעריצך")[54], ואף מקצרים את נוסח ברכת שים שלום לנוסח "עושה השלום ברכנו ברוב עוז ושלום, כי אתה אדון השלום. ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום. אמן" ואין אומרים את תפילת אלהי נצור. במרבית הקהילות נהגו לומר בחזרת הש"ץ קרובה לתשעה באב, מנהג שהשתמר רק בנוסח איטליה ובמנהג אשכנז המערבי; בשאר נוסחי התפילה התבטל או שנאמר לאחר החזרה כחלק מהקינות.
ברוב הקהילות נהוג שאין אומרים תחנון בתשעה באב, אך אצל יהודי תימן אומרים אותו. ביחס למיקום אמירת הקינות ישנה מחלוקת: לפי מנהג רוב קהילות הספרדים וכן במנהג איטליה ותימן אומרים את הקינות מיד לאחר החזרה לפני הוצאת ספר תורה (אצל התימנים אומרים תחנון לפני הקינות). לפי מנהג אשכנז וקצת מקהילות הספרדים אומרים את הקינות רק לאחר הקריאה בתורה. לא שרים פסוקים בניגון בעת הוצאת ספר התורה.
ישנם מנהגים רבים ביחס לקריאת התורה הנהוגים בקהילות השונות. בין היתר קיימים המנהגים הבאים:
- לעטוף את ספר התורה במפית שחורה, ואצל יהודי גאורגיה, עוטפים את ספר התורה בחלוק שחור;
- לא להגביה את הספר;
- לקרוא בפינה צדדית של בית הכנסת ולא מן הבימה;
- לומר לפני הברכה "ברוך דיין האמת" במקום אמירת "ה' עמכם".
קוראים בתורה בפרשת "כי תוליד בנים ובני בנים"[55]. ומפטירים בירמיה[56]. בקהילות ספרדיות רבות נהוג לתרגם את ההפטרה לשפה המדוברת (לאדינו, ערבית יהודית ועוד), ואילו התימנים מתרגמים אותה לארמית. מברכים לאחר ההפטרה שלוש ברכות בלבד: ברכת האל הנאמן בכל דבריו, משמח ציון בבניה ומגן דוד. אצל יהודי תימן משנים את הברכה האמצעית ואומרים את הנוסח כמו בתפילת רחם. לאחר ההפטרה אומרים אשרי וקדושה דסידרא ממנה משמיטים את הפסוק "ואני זאת בריתי"[57] כיוון שהפסוק דן בלימוד תורה ואין לומדים תורה בתשעה באב.
בקהילות רבות נהוג להשמיט את סיום התפילה (שיר של יום, אין כאלקינו, עלינו לשבח וכו') אך בכמה מקהילות הספרדים מסיימים כבכל יום. ברוב הקהילות נהוג לקרוא את מגילת איכה גם ביום, אך אצל האשכנזים לא נהוג בכך (אם כי יש מחזורים בנוסח אשכנז המציינים שראוי לקרוא את איכה גם ביום).
מנהגי תשעה באב לאחר חצות היום
לאחר חצות היום מקלים מעט בשניים ממנהגי האבלות של יום תשעה באב: יושבים על כיסא, ולא על הרצפה, ומניחים טלית ותפילין בתפילת מנחה (מי שלא הניח בתפילת שחרית). בחלק מקהילות צפון אפריקה נוהגים לעסוק לאחר חצות היום בסידור וניקוי הבית (ואפילו בסיוד) - מנהג המבטא את הכנה לביאת המשיח (שצריך להיוולד, בתשעה באב).
תפילת מנחה
בכמה מקהילות צפון אפריקה אומרים לפני תפילת מנחה פיוטי נחמה, כדוגמת הפיוט "ארץ חפץ נדחיך"[58] לריב"ש. בשאר הקהילות מתחילים כבכל יום עד לאחר אמירת חצי קדיש שאחר אשרי. למנהג איטליה שאומרים ובא לציון בתעניות כוללים בו את הפסוק "ואני זאת בריתי" שהושמט בשחרית. לאחר מכן מוציאים ספר תורה וקוראים את פרשת "ויחל משה"[59] כבכל תענית ציבור. ברוב הקהילות מפטירים "שובה ישראל"[60]. הספרדים מוסיפים גם פסוקים ממיכה[61]. האשכנזים מפטירים "דרשו ה' בהימצאו"[62] כפי מנהגם בכל תענית. אצל חלק מיהודי תימן נהוג כדעת הרמב"ם שלא להפטיר כלל במנחה של תשעה באב.
בתפילת שמונה עשרה מוסיפים בברכת "בונה ירושלים" בכל הקהילות את תפילת נחם, העוסקת בציפייה שבית המקדש השלישי יבנה במהרה. בקהילות הספרדיות בהן משנים את נוסח הקדושה וברכת שים שלום בשחרית, בתפילת מנחה אומרים את הנוסח הרגיל. כמו כן אומרים ברכת כהנים כאשר מתפללים מנחה בערבו של יום, גם בקהילות שאינן אומרות בשחרית.
אחרי חזרת הש"ץ אומרים אצל הספרדים והתימנים פיוטי נחמה ופסוקים המלוקטים מנבואות הנחמה בספר ישעיה (אצל התימנים אומרים תחנון לפני כן) ואחר כך קדיש תתקבל, שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון (תהלים קכו) ועלינו לשבח (התימנים לא אומרים עלינו לשבח). אצל האשכנזים אומרים קדיש תתקבל מיד לאחר חזרת הש"ץ, עלינו לשבח ואחר כך אומרים את כל הקטעים שלא אמרו בשחרית (שיר של יום ופיטום הקטורת). המנהג הקדום בנוסח איטליה היה לומר תחנון בתפילת מנחה, אף על-פי שאין אומרים תחנון בשחרית, ונזכר בשבולי הלקט[63] ובמחזורים העתיקים כמחזור קמחא דאבישונא אבל במחזורים החדשים נכתב שאין אומרים תחנון גם במנחה.
סיום הצום
ערך מורחב – עשרה באב
הצום מסתיים בצאת הכוכבים בסיומו של יום תשעה באב. עם זאת, שריפת בית המקדש אירעה בעיקר בי' באב[64], ועל כן ישנו מנהג להמשיך חלק ממנהגי האבלות גם בי' באב, אך גדריו המדויקים של מנהג זה שנויים במחלוקת. בתלמוד הירושלמי מובא כי אמוראים שונים נהגו לצום יומיים או עד בוקר עשרה באב[65].
בסיומה של תפילת ערבית של מוצאי הצום נהוג לערוך את ברכת הלבנה של חודש אב ברוב עם.
שינוי המנהגים
במהלך השנים דנו לגבי אמירת קינות על השואה, ואף שלא הושגה הסכמה בנושא, קהילות רבות מוסיפות קינות מעין אלו לסדר הקינות. הקינה הנפוצה ביותר היא אלי אלי נפשי בכי של יהודה ליב ביאלר, הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת במחזורי אשכנז "אלי ציון ועריה"[66].
התנועות הרפורמיות
תנועות רפורמיות ברחבי העולם התירו לעצמם לשנות בצורות שונות את מנהגי תשעה באב. מתחילה חלקים מהתנועות האירופאיות וחלקים בתנועות הצפון-אמריקניות ביטלו את תשעה באב. אחרים נקטו בגישה הפוכה וטענו כי יש לשנות את סדרי התפילה לתיאטרליים יותר כדי לחבר את הקהילות לאבל על חורבן הבית עפ"ל; על רקע תפילה כזו עם לפידים בוערים, מוזיקת אבל ורצפה שכוסתה באפר נפרדו האורתודוקסיים בחלק מהמדינות האירופאיות מהקהילות שהפכו לרפורמיות. במאה השמינית לאלף השישי השתנתה מגמה זו, וכמעט כל התנועות הרפורמיות בעולם טענו כי אין לבטל את תשעה באב לחלוטין, אלא לשנות את מנהגיו רח"ל. בעשורים האחרונים רבאייס רפורמים רבים קראו לצום עד לזמן מנחה בבחינת 'חצי הגאולה כבר בידינו' (קום מדינת ישראל ושוויון זכויות ליהודי התפוצות). רבנים רפורמים אחרים שמרו על מנהגי צום שלמים ואחרים קראו לביטול הצום ולהפיכת היום מיום אבל ליום שמחה בשל הקמת מדינת ישראל ומלחמת ששת הימים. חידוש משונה נוסף הינו הציון בתוך סדר התפילה של תשעה באב לחורבנות שהתרחשו בקרב העם בתשעה באב (פרעות, גירושים, מלחמות וכדומה).
במדינת ישראל
עוד בטרם הקמת המדינה התקיימו דיונים אודות המשך קיומם של מנהגי האבלות בתשעה באב. אחת ההתבטאויות בנושא זה הייתה של ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, בשנת ה'תרצ"ד, במאמרו "חורבן ותלישות"[67]; הדבר היה בעקבות טיול ומחנה קיץ ביער בן שמן שערכו ביום תשעה באב מדריכי המחנות העולים - תנועת הנוער של תנועת העבודה. כצנלסון ראה בכך רדידות חינוכית וחוסר אחריות תרבותית כלפי מסורת ישראל[68]. הוא התבטא כך: ”לא אשכח, לא אוכל שכוח, את יום החורבן - היום האיום מכל הימים, יום גורלנו.” (אתר "שיטים".) ביתר פירוט הוא כתב:
את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל, אני רואה כאות להפלגה שאין עימה הגה מכוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה... כיצד נגיע לכך?! האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוח בה תוכל להעמיק שורשים. נהרוס עדי יסוד את העולם הישן, נשרוף את כל רכושו שנצבר במשך הדורות ונתחיל הכל מחדש - כתינוקות שנולדו. דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושתם הדורות... מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש.
בפועל חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב (הסמכה מיוחדת), תשנ"ח קובע כי רשות מקומית מוסמכת להתקין חוק עזר שיאסור קיום עינוגים ציבוריים או פתיחת בתי אוכל בליל תשעה באב. בפועל צביונו של המרחב הציבורי מושפע מאווירת האבל של היום, רשויות מקומיות רבות התקינו חוקי עזר כאלה (גם לפני חקיקת החוק, מתוקף הסמכתן הכללית להתקין חוקי עזר), וכן משדרי החדשות מותאמים לאופיו של יום האבל.
הבנקים ומקומות עבודה אחדים במגזר הציבורי סגורים בתשעה באב, ולעובדיהם זהו יום חופשה. בחלק ממקומות העבודה האחרים תשעה באב הוא יום בחירה.
עימותים עם הציבור הכללי
בשיח הציבורי יום תשעה באב נמצא תחת דיון סביב חוקי העזר העירוניים האוסרים על הפעלת בתי עינוגים. עיקר החיכוך נסב סביב פתיחת בתי עינוגים בעיר תל אביב. בשנת ה'תשס"א, החלטה של עירית תל אביב שלא לקנוס בתי אוכל שיהיו פתוחים ביום זה, עוררה דיון סוער בתקשורת ובכנסת[69]. דיונים שמאז התקיימו בכל שנה[70]. בעת כהונת אברהם פורז כשר הפנים, הוא הודיע כי לא יאכוף את החוק נגד רשויות שלא יפעילו את חוק העזר העירוני בנוגע לבתי עינוגים בערב תשעה באב; אמירתו העלתה מחדש את הדיון הציבורי בשאלת צביונו של תשעה באב. בפועל, מרבית בתי העינוגים בעיר תל אביב סגורים במועד זה.
פעילויות
רוב פעילויות בתשעה באב בישראל מתרחשות בליל תשעה באב, כאשר ביום עצמו ניתן להצביע על סימפוזיונים מעטים ועצרות.
החל ממלחמת ששת הימים, הפעילות הציבורית המרכזית בתשעה באב היא התכנסות בסביבת הכותל המערבי, תוך קריאת מגילת איכה ואמירת תחנונים וקינות; ההתכנסות סביב הכותל מתרכזת בהתייחסות לחורבן בית המקדש הראשון והשני, ועיקר הנוכחים הם חרדים ודתיים לאומיים[71].
במשך השנים התקיימו תפילות בבית כנסת שגררו ציבור רב, הכולל דתיים ומסורתיים. לאחר העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-תש"ן, החלו לקיים במתנ"סים ברחבי הארץ, במסגרת פרויקט "יהדות לכולם", פעילויות בהם הוקראה מגילת איכה ולאחריה הרצאות.
בירושלים החל משנת ה'תשס"ה נערכת פעילות "תשעה באב בסגנון אחר" בשיתוף ארגון זוכרים ועיריית ירושלים. פעילות זו עוסקת במוטיבים של השכול והאבל האישיים והלאומיים הקשורים בתשעה באב; הפעילות מעניקה מענה גם לציבור חילוני שלא מזדהה עם העיסוק בבית המקדש ובחורבן, אך שואף להתחבר לתחומים נוספים בתשעה באב. בראיון לכל העיר ציטט מנכ"ל הארגון את דברי יוסף בן מתתיהו[72]:
כאשר כבשו הרומאים את החומה...פרצו כנחל ברחובות, והכו בחרב את כל הנופל בידם, והמיתו אנשים לאין־מספר, ושרפו את הבתים באש על הנמלטים בתוכם. ואחרי אשר הרבּו להרוס ולנתּוץ את הבתים, באו בתוכם לשלוח ידם אל הבזה, ומצאו את החדרים מלאים חללי רעב ושׂערו שׂער למראה ויצאו בידם ריקות. אך אם גם נרתעו אנשי־הצבא מפני המתים האלה, הנה לא חסה עינם על החיים, וכל הנמצא נדקר בידיהם. הם הקימו תלי חללים ברחובות והציפו את כל העיר במצולת דם, עד אשר כּבּה הדם את הלהבה במקומות רבים.
מנכ"ל הארגון אמר גם כי "תשעה באב במשך השנים נקשר לגירוש ספרד, לשואה, ולכלל הפרעות והרציחות ורציחות העם שהתרחשו במהלך ההיסטוריה; אך אל לנו לשכוח שבפרעות אלו מתו אנשים, אל לנו לשכוח את הפרצופים, את השמות ואת מעשיהם. ואם כבר איננו יודעים את פרצופיהם, לפחות נזכירם ונביט בעיניהם על עתידנו"[73][74].
ראו גם
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל שבת ומועדי ישראל | ||
לקריאה נוספת
מקורות
- יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, באתר דעת
- מסכת גטין בתלמוד בבלי, סיפורי החורבן, באתר פשיטא
- אהרן אופנהיימר, רבי יהודה הנשיא, ירושלים:מרכז זלמן שזר,2007. עמ' 56–58.
מחקר והדרכה
- יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים, תל אביב: הוצאת דביר, תש"ם-1980.
- יוסף תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תש"ס 2000.
- מ' אביעוז, התאריך של חורבן בית המקדש הראשון במקרא ובמקורות הבתר-מקראיים, חידושים בחקר ירושלים, יא, תשס"ו, עמ' 23–34.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: תשעה באב |
 ציטוטים בוויקיציטוט: תשעה באב |
 טקסט בוויקיטקסט: תשעה באב |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: תשעה באב |
- תשעה באב באתר משרד החינוך
- תשעה באב, בתוך: ד"ר לאה מזור - על מקרא הוראה וחינוך
- שיעורים לתשעה באב, באתר כיפה
- אורי שרקי, שיעורים על ט' באב ותקופת בין המצרים, סדרת שעורים, מתוך האתר של הרב אורי שרקי ואתרים אחרים
- תשעה באב וימי בין המיצרים, באתר מכון מאיר
- מקורות להעמקה בשאלה האם יש להתאבל בט' באב גם לאחר הקמת מדינת ישראל
- תשעה באב וימי בין המצרים, באתר aish.co.il
- תשעה באב - היסטוריה, סיפורים ושימושון, אתר בית חב"ד
- תערוכה וירטואלית לתשעה באב ולקט פיוטים וקינות לתשעה באב באתר הספרייה הלאומית
- תשעה באב, באתר כל זכות
- משמעות תשעה באב, שיחה עם רחל אליאור
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על תשעה באב, באתר iCast, 4 באוגוסט 2014
אילון גלעד, למה באמת צמים דווקא בתשעה באב?, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2016
הלכות תשעה באב
- הלכות תשעה באב בקיצור שולחן ערוך
- הרב זמיר כהן, הלכות תשעה באב, אתר הידברות
- קיצור הלכות תשעה באב באתר כיפה
- הלכות תענית לרמב"ם במכון ממרא, באתר מכון ממרא
- שאלות ותשובות בהלכה על תשעה באב באתר דין
- תבנית:פניני
- תבנית:פניני
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה על צומות החורבן, באתר ישיבה
- מנהגי תשעה באב באתר משרד החינוך
- הלכות תשעה באב, ספר ילקוט יוסף
הערות שוליים
- ^ בכמה קינות לתשעה באב, לפי מנהגי העדות השונים, המקוננים מסבירים שרצוי שלא להוסיף "ימי צער", ולכן ביום זה בוכים על כל האסונות שקרו בעקבות החורבן והגלות, ובפרט על אסונות שהתחוללו בסביבת זמן זה. וראו מגלגלים חוב ליום חיב ספר המועדים, יומטוב לוינסקי, עמוד 166 (אתר כתבים עבריים)
- ^ על פי ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ט.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ד'
- ^ וסימנך: "שלח מעל פני", ספר ירמיה, פרק ט"ו, פסוק א'
- ^ ספר זכריה, פרק ז', פסוק ג'
- ^ ספר זכריה, פרק ח', פסוק י"ח
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א' מחלוקת חכמים ור' יוחנן האם העיקר היום הוא משעת הצתה או בשעת השיא של השריפה
- ^ מובא בהוספות מכתב יד למגילת תענית, אתר צל הרים
- ^ תשעה באב לקסיקון לתרבות ישראל, אתר מט"ח
- ^ רמב"ם על ראש השנה א#משנה ג
- ^ לדוגמה, התשב"ץ
- ^ דברי השפת אמת, מובאים בתוך דוד הנשקה, על תשעה באב בזמן בית שני, דף שבועי, 142, פרשת דברים תשנ"ו-1996, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד א'
- ^ רמז רמזו על כך מן הפסוק במגילת איכה "הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה" (פרק ג', פסוק ט"ו). כלומר באותו יום בו אוכלים מרור, בו חשים את הלענה של אבל תשעה באב.
- ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ו, פסוק י"ח;ספר מיכה, פרק ג', פסוק י"ב
- ^ גם הגירוש בפועל לא היה דווקא בתשעה באב. כדוגמה ניתן למצוא אצל רבי יוסף הכהן הרופא, עמק הבכא, קרקוב תרנ"ה, עמ' 100, בו הוא מתאר קבוצה גדולה שעזבה את חופי קרטחנה בי' באב.
- ^ שרון רמז: אסכים לדחיית ביצוע תוכנית ההתנתקות, באתר ynet, 19.04.05
- ^ עידן יוסף, קינות על חבל-עזה הופצו בבתי הכנסת, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 באוגוסט 2005
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ז'
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקנ"ב, סעיף ה'.
- ^ רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף ז'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף ה'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף ז'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף ט'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיפים י"ב–י"ג
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף ט"ז
- ^ פניני הלכה זמנים י, ח
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ט, סעיף ג'
- ^ כך בשער הציון סימן תקנ"א, א', אך יש חולקים עליו (רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תקנ"ו, סעיף א'), ואוסרים רק בהרחת הבשמים של ההבדלה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ה, סעיף ב', והרמ"א שם.
- ^ ספר תהלים, פרק י"ט, פסוק ט'
- ^ פרקים ספר ירמיה, פרק ל"ו-מג
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ד-כה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ו -נז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה , תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח -מט ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס'
- ^ נצח ישראל, פרקים ד-ט
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמ"א
- ^ עמודים קו-קיג, קמב-קנא, רצה-שב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ד עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ל' עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקנ"ד, סעיף כ"ב
- ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ד', משנה ה'
- ^ תענית פרק ג הלכה יא.
- ^ סימן קכ"ה סעיף ד'
- ^ סימן תקנ"ג
- ^ אברהם עדס, דרך אר"צ, מנהגי ארם צובא (חלב), בני ברק ה'תש"ן, עמ' צ"ה.
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקנ"ט, הובא ברמ"א סעיף ד'
- ^ כף החיים שם, סעיף קטן ט'
- ^ מנהגי אבלות.
- ^ מהר"ם מרוטנבורג.
- ^ "אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ד עמוד ב')
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק תעניו"ת, הלכות ח'–י"א. - ^ כך כותב רבי דוד אבודרהם בסדר התפילות לתשעה באב, אך רוב הספרדים לא נהגו זאת, בפרט בארץ ישראל.
- ^ ספר דברים, פרק ד', פסוקים כ"ה-מ'
- ^ ספר ירמיהו, פרק ח', פסוקים י"ג-כ"ג, אך לפי מנהג תימן מוסיפים לפני כן את פסוקים ו', ט"ז-י"ז
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ט, פסוק כ"א
- ^ פיוט "ארץ חפץ".
- ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוקים י"א-י"ד וספר שמות, פרק ל"ד, פסוקים א'-י'
- ^ ספר הושע, פרק י"ד, פסוקים ב'-י'
- ^ ספר מיכה, פרק ז', פסוקים י"ח-כ'
- ^ ספר ישעיהו, פרק נ"ה, פסוקים ו'-ח'
- ^ סימן רסט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ו'.
- ^ בעשורים האחרונים, בעקבות תקומת מדינת ישראל והצלחתה ובניין ירושלים, היו קולות אצל רבנים מסוימים שקראו לעדכן את הלכות תשעה באב, בעיקר לשנות או לבטל את התפילה הקשורה לתשעה באב, תפילת נחם, שמתפללים אותה בתפילת שמונה עשרה, בה כתוב על ירושלים שהיא "בזויה ושוממה ומושפלת עד עפר, מבלי בניה בתוכה". בין המצדדים בשינוי נוסח תפלת נחם היה הרב לשעבר של תל אביב, הרב חיים דוד הלוי, שהציע לשנות את הנוסח מלשון הווה ללשון עבר ("העיר שהייתה חרבה ובזויה" וכן הלאה). בגלל התנגדות הרבנים לחדשנות הלכתית זו, תפילה זו נשארה כמו שהיא. התנגדות זו נובעת בעיקר מכיון שירושלים שעליה מתפללים, כלומר, אזור בית המקדש, אינו נמצא בשליטת יהודים עד היום.
- ^ ברל כצנלסון, חורבן ותלישות, דבר, 26 ביולי 1934
- ^ מאמרו שפורסם בעיתון דבר, ביום י"ד באב ה'תרצ"ד (1934), וכן במאמר המשך בשם: "מקורות לא אכזב'".
- ^ ענת ציגלמן, היועץ המשפטי יתבקש לדון בפתיחת מסעדות בט' באב, באתר וואלה!, 29 ביולי 2001
- ^ ט' באב: בת"א בילו, בי-ם קוננו, באתר ynet, 7 באוגוסט 2003
- ^ דרומית לרחבת הכותל מתקיים אירוע אמירת הקינות של התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית.
- ^ תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ו, פרק שמיני, פסקה ה; תרגום שמחוני.
- ^ קובי נחשוני, ט' באב, האלטרנטיבי, ynet.
- ^ לאחר רצח רבין ובעקבותיו, ארגוני התחדשות יהודית החלו לערוך בערב תשעה באב פעילות העוסקת בדיאלוג בין דתיים וחילוניים ובשסעים החברתיים השונים המפלגים את החברה הישראלית. הבחירה בערב תשעה באב נובעת מכך כי בית המקדש השני נחרב בשל שנאת חינם. סיפור חז"ל על קמצא ובר קמצא מהווה סיפור מכונן למורשת זו. על כן בנוסף לציון האבל על החורבן על ידי קריאת מגילת איכה, מתקיימת גם פעילות שמטרתה בחינת המחלוקות והפערים בין חלקי העם היהודי היום. כמו כן נבחנים מושגים כמו בית המקדש וחורבן ומשמעותם בעידן המודרני. הפעילויות המרכזיות מתקיימות החל משנת ה'תשנ"ח תחת הכותרת "הלילה לא לומדים תורה". המוקד הגדול מתקיים בכיכר רבין בתל אביב. בשנים ה'תש"ע-ה'תשע"א האירועים התקיימו בחסות כנס שדרות לחברה, החברה למתנ"סים ומרכז תאיר אשר יזם את האירועים. הפעילות מתחילה בקריאת מגילת איכה, ובהמשך עולים נואמים ואישים מרכזיים בחברה הישראלית המפתחים ביניהם שיחה סביב נושאי המחלוקת. עם תום הדיונים נפתחים מעגלי עיון בטקסטים. את כלל האירועים פוקדים אלפי אנשים מכל המגזרים בחברה היהודית.
<ref> המוגדר בתוך <references> אין תכונת שם (name).
| ימי האבלות על חורבן בית המקדש | ||
|---|---|---|
| ארבע תעניות | עשרה בטבת • שבעה עשר בתמוז • תשעה באב • צום גדליה |
|
| ימי בין המצרים | תלת דפורענותא • תשעת הימים • שבת חזון • שבוע שחל בו תשעה באב • שבע דנחמתא | |
| סיפורים וקינות | חורבן בית המקדש השני • קינות לתשעה באב • מגילת איכה | |
| חגי ישראל ומועדיו | ||
|---|---|---|
| חגים מהתורה | ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד |  |
| חגים מדרבנן או מסורת | אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב | |
| ימים מיוחדים | שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ספירת העומר • בין המצרים • ראש השנה למלכים ולרגלים | |
| תעניות חובה | צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב | |
| תעניות רשות | יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו | |
| חגי עדות | יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • מימונה • סהרנה | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
