https://www.hamichlol.org.il/w/api.php?action=feedcontributions&user=%D7%90%D7%99%D7%A9+%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99&feedformat=atomהמכלול - תרומות המשתמש [he]2024-03-28T20:21:51Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.39.6https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:Wlkecunp4ky3kfb9&topic_postId=wlkecunp4ow5sj9h&topic_revId=wlkecunp4ow5sj9h&action=single-viewנושא:Wlkecunp4ky3kfb92021-12-04T17:08:34Z<span class="plainlinks"><a href="/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99&action=edit&redlink=1" class="new mw-userlink" title="משתמש:איש ספראי (הדף אינו קיים)"><bdi>איש ספראי</bdi></a> <span class="mw-usertoollinks">(<a href="/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-talk" title="שיחת משתמש:איש ספראי">שיחה</a> | <a href="/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-contribs" title="מיוחד:תרומות/איש ספראי">תרומות</a>)</span> <a target="_blank" rel="nofollow noreferrer noopener" class="external text" href="https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:Wlkecunp4ky3kfb9&topic_showPostId=wlkecunp4ow5sj9h#flow-post-wlkecunp4ow5sj9h">הוסיף תגובה</a> לנושא "הקישורית עיור" (<em>ירד מן התיבה עיור במקום ירד מן התיבה עיור עם קישור לעיוורון כל הכבוד על הערך המושקע</em>)</span>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:Wejxuvwlxq7z3rai&topic_postId=wejxuvwlxu61bv8q&topic_revId=wejxuvwlxu61bv8q&action=single-viewנושא:Wejxuvwlxq7z3rai2021-08-13T09:11:58Z<span class="plainlinks"><a href="/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99&action=edit&redlink=1" class="new mw-userlink" title="משתמש:איש ספראי (הדף אינו קיים)"><bdi>איש ספראי</bdi></a> <span class="mw-usertoollinks">(<a href="/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-talk" title="שיחת משתמש:איש ספראי">שיחה</a> | <a href="/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-contribs" title="מיוחד:תרומות/איש ספראי">תרומות</a>)</span> <a target="_blank" rel="nofollow noreferrer noopener" class="external text" href="https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:Wejxuvwlxq7z3rai&topic_showPostId=wejxuvwlxu61bv8q#flow-post-wejxuvwlxu61bv8q">הוסיף תגובה</a> לנושא "אוביקטיבי" (<em>אני לא כזה מתמצא בפרטים אבל נראה לי שהערך מוטה לטובת המבקרים מישהו מסכים איתי</em>)</span>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98_%D7%94%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99&diff=1809856האפקט האידיאומוטורי2021-08-11T19:16:08Z<p>איש ספראי: קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>'''האפקט האידיאומוטורי''' הוא תופעה [[פסיכולוגיה|פסיכולוגית]] בה אדם מבצע פעולות בצורה לא מודעת. בדומה לתגובה [[רפלקס|הרפלקסיבית]] ל[[כאב]], הגוף לעיתים פועל בצורה לא מודעת, ללא החלטה רצונית של האדם ליזום פעולה. לדוגמה, [[דמעות]] נוצרות בעיניים בצורה לא מודעת בהשפעת רגש העצבות, בדרך כלל ללא החלטה רצונית לבכות. <br />
<br />
[[היפנוזה|מהפנטי במה]] מנצלים את האפקט האידיאומוטורי לצורכי בידור. בעזרתו הם משכנעים מתנדבים מהקהל לבצע פעולה כלשהי בלי שהם החליטו או רצו לבצעה מלכתחילה. המתנדבים בדרך כלל אינם זוכרים את ביצוע הפעולה בדומה לאנשים ההולכים מתוך שינה שאינם מודעים לכך שהם פועלים על פי גירויים במוחם, ולא בעולם החיצוני. תגובות לא מודעות עדינות יותר מנוצלות על ידי קוסמים ואמני אשליות כדי לבצע תרגילים המבוססים לכאורה על "קריאת מחשבות". <br />
<br />
תופעות כמו [[כתיבה אוטומטית]], גילוי מים או אבנים טובות מתחת לאדמה, תקשורת עם מוגבלים בעזרת מקלדת, [[סיאנס]] בעזרת [[לוח ויג'י|לוח וויג'י]], גם כן מיוחסות על ידי אנשי המדע לאפקט האידיאומוטורי. לעומתם, מיסטיקנים מייחסים את התנועה להסבר על טבעי כלשהו, ומשתתפים רבים בטקסים כאלו משוכנעים כי לא ניתן לייחס את התנועה אליהם בלבד.<br />
<br />
המונח הוטבע לראשונה על ידי ויליאם בנימין קרפנטר בשנת [[1852]]. במאמר שכתב, קרפנטר טען כי תנועת שריר יכולה להתבצע ללא החלטה מודעת.<br />
ניסויים מדעיים שביצעו המדען האנגלי [[מייקל פרדיי]], הכימאי הצרפתי [[מישל שוורול]] והפסיכולוג האמריקני [[ויליאם ג'יימס]], הראו כי תופעות רבות שיוחסו לכוחות או "אנרגיות" מיסטיים או רוחניים ניתנות להסבר על פי תנועה אידיאומוטורית. מעבר לכך, הניסויים הראו כי גם אנשים "ישרים ואינטליגנטיים עלולים לבצע תנועה לא מודעת ולא רצונית המתאימה את עצמה לתוצאות הרצויות". בנוסף הם הראו איך סוגסטיות שיכולות לכוון להתנהגות מסוימת, ניתנות ומשפיעות גם בעזרת רמזים עדינים. <br />
<br />
מרפאים אלטרנטיבים מסוימים טוענים כי הם עושים שימוש באפקט האידיאומוטורי כדי לתקשר עם תת-המודע של המטופל בעזרת מערכת של תנועות פיזיות כגון תנועת אצבעות או החזקת מטוטלת, המסמנות "כן", "לא" ו"אני לא מוכן לגלות את זה בצורה מודעת". לטענות אלה אין אישוש מדעי.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[אפקט פורר]]<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
*[http://www.quackwatch.org/01QuackeryRelatedTopics/ideomotor.html אשליות הנגרמות בעזרת תנועה אידיאומוטורית], ד"ר ריי היימן (אנגלית)<br />
*[http://www.haaretz.co.il/news/science/.premium-1.2085989 לוח הוויג'ה לא נותן מנוח למדענים], באתר "הארץ", 1 באוגוסט 2013<br />
<br />
[[קטגוריה:הטיות קוגניטיביות]]<br />
[[קטגוריה:פסאודו-מדע]]<br />
[[קטגוריה:ספקנות מדעית]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%90%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D&diff=1807658אספקת המים לירושלים2021-08-09T09:15:29Z<p>איש ספראי: /* נקבת חזקיהו */ עדכון</p>
<hr />
<div>[[קובץ:נקבת חזקיהו 1900.jpg|שמאל|ממוזער|230px|נקבת השילוח בשנת 1900]]<br />
[[קובץ:Watersupply4.jpg|שמאל|ממוזער|230px|נקבת השילוח בשנת 2002]]<br />
'''אספקת ה[[מים]] ל[[ירושלים]]''' היוותה אתגר מורכב מאז היווסדה של העיר. לאורך כל דורותיה וגלגוליה נאלצו יושבי העיר ושליטיה למצוא פתרונות שונים למצוקה זו, בהתאם ל[[טכנולוגיה]] שרווחה בזמנם.<br />
<br />
בתקופות קדומות התבססו הפתרונות על ניסיונות לאגירת מי גשמים ועל מציאת דרכים להפקה, הובלה וניצול של מי ה[[מעיין|מעיינות]] הנובעים בקרבת העיר. החל מן [[ממלכת החשמונאים|התקופה החשמונאית]] החלה בניית מערכות הובלת מים ממעיינות המרוחקים מרחק ניכר מן העיר, באמצעות [[אמת מים|אמות מים]]. מערכות אלה הורחבו ושוכללו בתקופות מאוחרות יותר, אך אחזקתן נעשתה מורכבת יותר ויותר, ודרשה תשומת לב ומשאבים רבים מצד השלטון שהיה בעיר בכל עת נתונה. התהפוכות השלטוניות הרבות שעברה העיר לאורך הדורות לא תמיד היטיבו עם מערכות אספקת המים, ובתקופות רבות לאורך ההיסטוריה שלה ידעה העיר מחסור ומצוקה בתחום זה. בעיה זו בלטה במיוחד בתקופות של שלטון חלש, דל משאבים, או כזה שלא ייחס חשיבות מיוחדת לירושלים, וכן בעתות [[מלחמה]] ו[[מצור]]. בתקופות אלו, שלעיתים נמשכו עשרות ואף מאות בשנים, שבו תושבי העיר לשיטות פרימיטיביות יותר של הפקת מים ואגירתם.<br />
<br />
בתקופת [[המנדט הבריטי]] הונחה בעיר לראשונה מערכת מודרנית המבוססת על [[משאבה|משאבות]] ומערכת צינורות מסועפת, שסיפקה מים זורמים ישירות לשכונות המגורים, ובהמשך גם לבתיהם הפרטיים של תושבי העיר. עדיין, קטיעת אספקת המים לעיר בעת המצור על ירושלים ב[[מלחמת העצמאות]] הוכיחה עד כמה פגיעה העיר מן הבחינה הזו, גם בעת המודרנית.<br />
<br />
כיום אחראית חברת [[מקורות]] על אספקת המים אל העיר, ו[[חברת הגיחון|חברת 'הגיחון']] על אחזקת מערכת המים בתוך העיר והפצתם לתושבים.<br />
<br />
==רקע==<br />
ירושלים היא מהעתיקות שבערי [[ארץ ישראל]]. כאשר נוסדה, לפני למעלה מארבעת אלפים שנה, נתקלו תושביה בקשיים באספקת המים ובשימוש בהם, כמו הקושי לנצל את מי ה[[גשם|גשמים]] או לגשת ל[[מי תהום|מי התהום]]. בירושלים יורדים כ-550 [[מילימטר]] גשם בשנה ב[[ממוצע]], אך את מרביתם לא ניתן לאגור. בשל מיקומה הגאוגרפי של ירושלים בסמוך ל[[קו פרשת המים]] הארצי של ארץ ישראל, מי הגשמים היורדים אל הקרקע ניגרים ממנה במהירות מזרחה או מערבה, ואינם מספיקים [[חלחול (תהליך)|לחלחל]] אל תוך הקרקע.<br />
<br />
מי התהום כמעט ואינם נגישים ליושבי ירושלים משתי סיבות עיקריות:<br />
#עומק מי התהום – ירושלים שוכנת בגובה של כ-700 [[מטר]]ים מעל [[פני הים]], מאות מטרים מעל מפלס מי התהום. עומק כה רב אינו מאפשר חציבה של [[באר מים|בארות]].<br />
#מיעוט מקורות מים – בתחומי ירושלים ישנם [[מעיין|מעיינות]] מעטים, אשר מספיקים אך בקושי ליושבים בקרבתם. אף לא אחד מן המעיינות בירושלים נובע בתחומה (בגבולותיה הקדומים), ועל תושביה היה לצאת אל מחוץ ל[[חומות ירושלים|חומות העיר]] כדי להגיע אל מקורות המים.<br />
<br />
ה[[היסטוריון]] וה[[גאוגרף]] [[אברהם לונץ]] תיאר את הבעיתיות שבאספקת המים לירושלים:<br />
{{ציטוט|תוכן=גשמים לא יבואו בה- כבכל ארץ הקדם- רק בימי החורף והם ישקו ויפרו את האדמה אשר יבשה ונחרה כעץ מחום הקיץ, וגם ישפיקו מים לשתייה ולכל צרכי האדם על כל השנה כי מהם ימלאו בורות-אשר לכל בית ובית -וגם בריכות המים.|מקור=לונץ, נתיבות ציון וירושלים|מרכאות=כן}}<br />
<br />
===המעיינות בירושלים===<br />
בירושלים נובעים שני מעיינות קדומים: [[עין רוגל|עין רוֹגֵל]] ו[[מעיין הגיחון]], השוכנים שניהם בקרבת [[עיר דוד]]. עין רוֹגֵל התייבש ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]], אך מעיין הגיחון פעיל זה אלפי שנים, והוא שימש במשך דורות כמקור המים החשוב של ירושלים. ה[[ספיקה]] הממוצעת של מעיין הגיחון הייתה כחמישים [[מטר מעוקב|מטרים מעוקבים]] ביום, שהיא ספיקה גבוהה למדי, אך היא לא הייתה יציבה כלל: לעיתים הוא סיפק כמות גדולה של מים ולעיתים כמות זעומה בלבד. תושביה הקדומים של ירושלים לא יכלו להסתפק במעיין זה בלבד, וחיפשו מקורות מים נוספים.<br />
<br />
==תקופת הברונזה וימי בית המקדש הראשון==<br />
===מערכת המים היבוסית===<br />
{{הפניה לערך מורחב|פיר וורן}}<br />
ירושלים הוקמה על ידי ה[[כנענים]] לפני למעלה מ-4,000 שנה, ובתחילה הייתה עיר קטנה בת פחות מאלף איש{{מקור}}. גם שטחה היה קטן למדי, וכלל גבעה קטנה בלבד, היא [[עיר דוד]] של ימינו. עם בניית החומה סביב 'עיר יבוס' המיוחסת ל[[יבוסים]] המקראיים, התעוררה בעיה קשה: מקור המים היחיד של העיר - מעיין הגיחון - נבע בעומק [[נחל קדרון]] שלמרגלות העיר, ולא ניתן היה להגן עליו או אף להגיע אליו בעת [[מצור]]. בשל כך חצבו הכנענים [[מנהרה]] תת-קרקעית, שהובילה מתוך העיר, תחת החומה, אל המעיין. המעיין עצמו הוסתר במערכת [[מבצר|ביצורים]], כדי למנוע מהאויב לשתות ממימיו או להרעילם. ייתכן שאנשי [[דוד המלך]], שכבשו את ירושלים מידי הכנענים, חדרו אליה דרך מערכת המים, כנרמז בספר [[שמואל ב]]: {{ציטוטון|וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד... וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר}}.<br />
<br />
מערכת המים הכנענית השתמרה היטב באתר "[[פיר וורן]]" שבעיר דוד, והיא נקראת על שם [[צ'ארלס וורן]], החוקר ה[[בריטי]] שחשף אותה ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]].<br />
<br />
===נקבת חזקיהו===<br />
[[קובץ:בריכת השילוח מראשית המאה.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בריכת השילוח הצלבנית בראשית המאה ה-20]]<br />
{{הפניה לערך מורחב|בריכת השילוח}}<br />
ב[[תקופת בית ראשון]], לפני כ-2,700 שנה, מרד ה[[חזקיהו|מלך חזקיהו]] ב[[סנחריב]] מלך [[אשור]] וסירב להעלות לו [[מס]], כפי שסוכם ביניהם קודם לכן. העימות היה בלתי נמנע, ובשל כך, בהוראת חזקיהו בוצרה ירושלים (נבנתה [[החומה הרחבה]]) לקראת קרבות ו[[מצור]] ממושך. בנוסף לכך, שופצו בהוראתו החומות הישנות, והוא החליט להעביר את מי הגיחון פנימה אל תוך העיר באופן מלאכותי, כדי שלא ייפלו בידי האויב: {{ציטוטון|וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר (...) וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, לֵאמֹר: לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים|{{תנ"ך|דברי הימים ב|לב|ג|ד|קצר=כן}}}}. לשם כך, נחצבה בהוראת חזקיהו נקבה באורך של כ-500 [[מטר]]ים, אשר עוברת תחת בתי עיר דוד מצפון-מזרח לדרום-מערב, ומנקזת את מי הגיחון לתוך [[בריכת השילוח]]. בריכה זו נקראה כך מפני שהמים נשלחו אליה ממרחק. בסופו של דבר יצא [[מלאך|מלאך ה']] והרג 185,000 חיילים ממחנה אשור, ואחרי חודשי מצור ארוכים שב סנחריב לאשור כלעומת שבא.<br />
<br />
==תקופת בית שני==<br />
ב[[תקופת בית שני]] הייתה ירושלים מרכז שלטוני ודתי, והיא התפתחה במהירות, בהתאם לטכנולוגיה [[האימפריה הרומית|הרומית]]. רמת החיים בעיר עלתה מאוד, ותושביה נזקקו למים רבים ל[[שתייה]], ל[[רחצה]], ל[[טהרה]] ועוד. תפעול [[בית המקדש]] דרש אף הוא כמות רבה של מים לניקיון ול[[פולחן]]. מעיין הגיחון לא הספיק, ומצוקת המים בירושלים הייתה קשה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בימי [[שלוש רגלים|שלוש הרגלים]] – [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]] - שבהם פקדו את ירושלים מאות אלפי מבקרים, שנצרכו לכמות מים עצומה.<br />
<br />
מושלי העיר ופרנסיה דאגו לאיסוף מים ב[[בור מים|בורות]], וברשימת נושאי התפקידים בבית המקדש מופיע "נחוניה חופר שיחים"{{הערה|[[משנה]] [[מסכת שקלים|שקלים]], ה, א}}. הצורך הגדול בימי הרגלים, בא לידי ביטוי במקורות [[חז"ל]]:<br />
{{ציטוט|תוכן="פעם אחת עלו ישראל לרגל לירושלים, ולא היה להם מים לשתות. הלך {{סוגריים מרובעים|[[נקדימון בן גוריון]]}} אצל שר אחד ואמר לו, הלויני שתים עשרה עיינות מים מכאן ועד יום פלוני. אם איני נותן לך שתים עשרה מעיינות מים, אני נותן לך שתים עשר ככר כסף."|מקור=מסכת [[אבות דרבי נתן]] נוסחא א'}}<br />
<br />
===האמה התחתונה===<br />
{{הפניה לערך מורחב|האמה התחתונה}}<br />
[[קובץ:Watersupply7.jpg|שמאל|ממוזער|230px|תוואי אמות המים לירושלים]]<br />
[[קובץ:Solomon_Pools22.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בריכות שלמה]]<br />
[[קובץ:The Pool of Hezekiah, Jerusalem, Holy Land (A).jpg|שמאל|ממוזער|230px|בריכת חזקיהו בשלהי המאה ה-19]]<br />
[[קובץ:MamilaPool.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בריכת ממילא בשנת 1854]]<br />
ה[[חשמונאים]] (37-167 לפנה"ס) היו הראשונים שפתרו את בעיית אספקת המים לירושלים באמצעות הבאת מים ממרחקים. הם איתרו את עין [[עיטם (עיר מקראית)|עיטם]], מעיין הנובע במרחק של כעשרה קילומטרים מירושלים, והזרימו את מימיו לבריכת אגירה סמוכה. מבריכה זו יצאה אמת מים ארוכה, שהוליכה אלפי [[ליטר]]ים של מים ביום לירושלים. כדי להבטיח שהמים יזרמו באמת המים בלי קושי, הקפידו הבונים על שיפוע מתון ביותר של כ[[פרומיל]] (מטר עומק לכל 1000 מטרים אורך), ויצרו אמה ארוכה ומפותלת, שהקיפה את ההרים בדרך בין בית לחם לירושלים. בשני מקומות בלבד נכרו [[מנהרה|מנהרות]]: האחת סמוך לבית לחם, והשנייה ברכס [[ארמון הנציב]] הסמוך לירושלים. הסיבה לכריית המנהרה הראשונה הייתה להימנע ככל האפשר מהלאמת שדות חקלאיים של יושבי בית לחם, וכן למנוע פגיעה וגנבת מים על ידי חקלאים מקומיים. המנהרה השנייה נועדה לחסוך עבודה רבה בהקפת הרכס הגבוה באמה, ובמקומה לכרות מנהרה באורך של כ-400 מטרים בלבד מדרום לצפון. מרכס ארמון הנציב עברה האמה לאורך הגדה הדרומית של [[גיא בן הינום]], חצתה את העמק הרדוד ב[[גשר]] סמוך ל[[בריכת הסולטאן]], והמשיכה לאורך הגדה הצפונית של הגיא. סמוך ל[[שער ציון]] נכנסה האמה אל תוך העיר, והסתיימה בבית המקדש.{{ש}}<br />
כמה עשרות שנים לאחר מכן גדלה ספיקת האמה, בעקבות אמה נוספת שיזם [[תקופת הנציבות|הנציב הרומי]], [[פונטיוס פילאטוס]] (36-26 לספירה). אמה זו, המכונה 'אמת הערוּבּ' על שם מעיין המוצא שלה המרוחק כחמישה קילומטרים דרומית לעין עיטם, הזרימה מים לבריכה שנבנתה מעל בריכת האגירה הראשונה, ושתי הבריכות גם יחד מילאו עתה את האמה התחתונה.<br />
<br />
===האמה העליונה===<br />
{{הפניה לערך מורחב|האמה העליונה}}<br />
בימי [[הורדוס]], שמלך כמאה שנה לאחר בניית "האמה התחתונה", לא הספיקו עוד מימיה של זו, והיה צורך באמה נוספת. יש הסוברים כי הורדוס עצמו יזם את הקמתה של אמה חדשה, ויש הסוברים שהייתה זו פעולה מאוחרת בהרבה של [[הלגיון העשירי פרטנסיס|הלגיון העשירי]] בסוף המאה הראשונה לספירה{{הערה|[[עמיחי מזר]], '''סקר אמות המים לירושלים''', עמ' 181}}. בניית האמה העליונה התאפשרה עם כרייתה של אמת אספקה נוספת, הנקראת 'אמת הבּיאָר' על שם מעיין המוצא שלה, הנובע לא רחוק מעין ערוּבּ, בנקודה גבוהה יותר. מי 'אמת הבּיאָר' הוזרמו לבריכה שלישית, שנחצבה מעל שתי הבריכות הקודמות לה. האמה העליונה יצאה מהבריכה העליונה. הבריכות שופצו והורחבו, וכונו ברבות השנים בכינוי השגוי [[בריכות שלמה]]. האמה החדשה הייתה משוכללת בהרבה, ועברה דרך מנהרות רבות, שחסכו פיתולים סביב ההרים, ולכן הייתה קצרה בהרבה מקודמתה. ניצולם של מעיינות נוספים באזור, שנבעו בנקודה גבוהה יותר מן הערוב וה[[אמת הביאר|ביאר]], איפשר לאמת המים להתחיל מנקודה גבוהה יותר מבחינה [[טופוגרפיה|טופוגרפית]], ולכן היא נקראת "האמה העליונה".<br />
<br />
אמת מים זו זרמה לאורך תוואי [[דרך חברון]] של ימינו, והגיעה עד חלקו העליון של גיא בן הינום, סמוך ל[[שער יפו]]. נראה ששם נכנסה אל העיר, מילאה את "בריכת המגדלים" (היא [[בריכת חזקיהו]] שב[[הרובע הנוצרי|רובע הנוצרי]]), עברה דרך ארמון הורדוס (שב[[הרובע הארמני|רובע הארמני]]), מילאה את המקוואות ובורות המים ב[[העיר העליונה|עיר העליונה]], מקום מושב ה[[כוהן|כוהנים]], ונכנסה להר הבית דרך [[קשת וילסון|הגשר הגדול]].<br />
<br />
המים שהגיעו לירושלים דרך אמות המים נאגרו בבורות ובבריכות אגירה, אך לבריכות אלו היו שני חסרונות: המים [[אידוי|התאדו]] מהן במהירות, והמים העומדים התלכלכו והתעפשו. בשל כך שימשו בריכות האגירה בעיקר להשקיה ולניקיון, ואילו בורות המים שימשו לשתייה. עד היום קיימות בירושלים כמה בריכות אגירה ששרדו מהעת ההיא, ובהן בריכת הסולטאן, [[בריכת ממילא]], [[בריכת ישראל]] ועוד.<br />
<br />
===המערכת הצפונית===<br />
[[עבודת המקדש]], ובפרט הקרבת ה[[קורבן (יהדות)|קורבנות]], דרשו כמויות גדולות של מים. לשם כך נאגרו מימי [[נחל בית זיתא]] שזרם מצפון להר הבית ב[[בריכות הצאן]] (נקראות גם בריכות ישראל ובית חסדא). מים אלה שימשו ככל הנראה להשקיה ולניקוי בעלי החיים שנועדו לעלות לקורבן, לנקיון רחבת המקדש וכן עבור עולי הרגל שהגיעו מצפון.<br />
<br />
מפעל נוסף להולכת מים אל בריכת אגירה באזור הצפון-מערבי של הר הבית, נקרא כיום "המנהרה החשמונאית" או "מוביל המים החשמונאי" (כיום נמצא בקצה [[מנהרות הכותל]]). תקופת כרייתו לא הובררה, ויש המקדימים את זמנו אף לימי בית ראשון, אך ודאי שהוא מוקדם לימיו של הורדוס. מפעל זה ניקז את מימי נחל בית זיתא ו[[הגיא המרכזי]] אל בורות בשטח מצודת הבירה או הר הבית. אורך המנהרה 80 מטר, רוחבה כ-1.20 מטר וגובהה בשיאה 12 מטר. המנהרה נחשפה בחפירות [[משרד הדתות]] ב-[[1985]]{{הערה|[[דן בהט]], '''מנהרות הכותל המערבי''', ירושלים 2003, עמ' 138}}.<br />
<br />
===שמחת בית השואבה===<br />
חשיבותם הרבה של המים בעיר מעוטת המים, הייתה כנראה הסיבה שבימי בית המקדש נערכה בירושלים מדי שנה בחג ה[[סוכות]] חגיגת מים מיוחדת שנקראה [[שמחת בית השואבה]]. היא לוותה בטקסים גדולים: ה[[לוי (יהדות)|לויים]] שאבו מים ממעיין הגיחון והעלו אותם על ה[[מזבח]] במקדש. העם הודה לאל על הגשמים שירדו בשנה הקודמת והתפלל לגשמי ברכה בשנה החדשה.<br />
<br />
שמחת בית השואבה הייתה גדולה כל כך, עד כי המקורות היהודיים מלאים בתיאורי השירים, הריקודים והחגיגות הסוערות: {{ציטוט|תוכן="חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם (לפני השואבים) באבוקות של אוּר (אש) שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות. והלויים (מנגנים) ב[[כינור]]ות וב[[נבל]]ים וב[[מצלתיים]] וב[[חצוצרה|חצוצרות]] ובכלי שיר בלא מספר."|מקור= [[משנה]], [[מסכת סוכה]] פרק ה'}}<br />
על כך אמרו חכמי ישראל: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו" (שם, שם).<br />
<br />
==התקופה הרומית==<br />
[[קובץ:Strution22.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בריכת הסטרותיון בראשית המאה ה-20]]<br />
בראשית תקופת [[התקופה הרומית בארץ ישראל|השלטון הרומי]] הוקמה [[מצודת אנטוניה]], ובעקבות זאת נוספה למערכת אספקת המים הצפונית [[בריכת הסטרותיון]] שנועדה לספק מים למצודת השלטון. ככל הנראה בשלב ראשון התמלאה הבריכה ממי גשמים, ובשלב מאוחר יותר הוסדרה אמת מים שניקזה את מי הטירופיאון אל הבריכה.<br />
<br />
בימי הקיסר [[אדריאנוס]] (שבהם הוקמה [[איליה קפיטולינה]] על חורבות ירושלים), הייתה אספקת המים לירושלים אחת ממשימותיו של [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], שהיה מוצב בעיר. על חלקים רבים מאמת המים העליונה נמצאו שרידי כתובות של הלגיון, אשר תחזק ושיפר אותה.<br />
<br />
==ימי הביניים==<br />
האמה העליונה והאמה התחתונה שימשו את ירושלים במשך מאות שנים, ותוחזקו על ידי שליטי העיר ה[[נוצרים]] וה[[מוסלמים]]. בחלוף השנים נזנחו האמות ונהרסו; במקומות רבים התפורר ה[[טיח]], העמודים נסדקו והאמה נפלה. בחלק מהמקרים פגעו חקלאים מקומיים באמה, כדי ליהנות ממימיה להשקיית שדותיהם. לבסוף התייבשו האמות, ושליטי ירושלים חיפשו פתרונות אחרים לבעיית אספקת המים לעיר. הפתרון היה בדרך כלל חפירת בריכות אגירה ובורות מים בעיר ובסביבותיה, כמופיע בתיאורו של ה[[גאוגרף]] המוסלמי [[מוקדסי|אל-מֻקַדָּסִי]] בשנת 985 לספירה:<br />
{{ציטוט|תוכן=בירושלים יש שפע של מים ... מעטים הם הבתים שאין להם בור מים אחד או יותר. בתוך העיר ישנן שלוש בריכות גדולות ... בשטח הר הבית יש עשרים בריכות מים בגודל עצום, ויש שם כמה רובעים שבהם אין בורות מים ציבוריים, כי אם אלו מקבלים את מימיהם מניקוז הרחובות.}}<br />
<br />
שפע המים שתיאר אל-מֻקַדָּסִי לא האריך ימים: שנות [[בצורת]] שפקדו את הארץ והזנחת ניקיון הבורות והבריכות, יצרו מחסור חמור במים בירושלים. לעיתים היו הבורות והבריכות מתייבשים כבר באמצע הקיץ, ותושבי העיר נאלצו לקנות מים במחיר מופקע מתושבי הכפרים הסמוכים. אלה היו שואבים מים ממעיינות מרוחקים ומביאים אותם בנאדות עור אל תושבי העיר הצמאים. מחיר המים יכול היה להאמיר כל כך, עד כי בשנות בצורת קשות מתו עניי ירושלים בצמא, מפני שלא יכלו לממן את המים שלהם נצרכו.<br />
<br />
==התקופה הממלוכית==<br />
הראשון ב[[ירושלים בתקופה הממלוכית|תקופה הממלוכית]] שהסדיר אספקה סדירה של מים ל[[הר הבית]] היה [[עלאא' א-דין]], הממונה על ההקדשים וחברו לגדוד של [[ביברס]]. ב-[[1266]] הקים מערכת הובלת מים להר הבית לצורכי טהרה.<br />
<br />
ב-[[1327]] שיקם המושל [[תנכיז]] את אמת המים התחתונה, ששימשה עוד מימי הרומאים להובלת מים ממעיינות אל-ערוב ומבריכות שלמה. הוא בנה את תעלות ה[[סביל]] של בריכת הסולטאן והעביר אמה לאורך [[נחל צולב|רחוב השלשלת]] להובלת מים אל ה[[מבני הר הבית#הכוס|"כוס" (אל-כאס)]], מבנה הטהרה שבנה על הר הבית. מפעל מים זה סיפק גם את המים הדרושים ל[[בית מרחץ|בית המרחץ]] ב[[שוק הכתנים]].<br />
<br />
בחודש מרץ [[1483]] נערכה פעולת השיפוץ האחרונה של אמת המים בתקופה הממלוכית. הסולטאן [[קאיתבאי]] הקציב סכום גדול לשיקום בריכות שלמה ואמת המים. סופה של האמה, העוברת גם היא ב[[רחוב השלשלת]], ב[[מבני הר הבית#רהטים על הר הבית|סביל קאיתבאי]] שנבנה מול [[מבני הר הבית#מדרסת אשרפייה|מדרסת האשרפייה]] על הר הבית. זהו הסביל המפואר ביותר בירושלים, ולו כיפה מעוטרת בתחרת אבן. הנוסע [[פליקס פברי]], שביקר בירושלים ב-[[1480]], ראה את הפועלים חוצבים בהר תוואי לתעלת המים, וכתב שמעשה התעלה עולה על מעשה הנקבה שחצב [[חזקיהו]]{{הערה|[[יוסף דרורי]], "ירושלים בתקופה הממלוכית", אריאל 83–84, עמ' 194}}.<br />
<br />
==התקופה העות'מאנית==<br />
===אמות המים===<br />
[[קובץ:Watersupply6.jpg|שמאל|ממוזער|230px|מסמך עות'מאני המעניק פטור ממס לשומרים על אמת המים]]<br />
הפולחן המוסלמי בהר הבית דרש מים זורמים רבים לשתייה, לטהרה ולרחצה. ה[[עות'מאנים]], שכבשו את ארץ ישראל ב-1517, שיפצו בהשקעה כספית עצומה את אמת המים התחתונה מבריכות שלמה, כדי לחזק את אספקת המים להר הבית. אולם במהלך השנים התקלקלו הצינורות ונסתמו עקב חוסר תחזוקה ועקב מנהגם של תושבי [[בית לחם]] ליטול להם חלקי צינור לצורכיהם, עד כי "מכל הדרת בניינם לא נשארו רק שרידי עמודי פאר וכתובות שונות"{{הערה|[[דוד ילין]], '''ירושלים של תמול''', עמ' 243}}. עם זאת, בשלהי [[המאה ה-19]], לקראת [[מסע וילהלם השני לארץ ישראל|ביקורו בארץ ישראל]] של [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]], החלו עבודות שיקום נרחבות. עדות לכך אפשר למצוא אצל ישראל דב פרומקין, בעיתון [[החבצלת]]:<br />
{{ציטוט|תוכן="ראש בית פקידות עירנו החדש (...) עוסק עתה בתיקון גדול ונשגב ונחוץ מאוד לעירנו; בפקודתו מתקנים את התעלות העתיקות וצינורותיהן, אשר דרכם הובאו לְפָנִים מים העירה מהמעין לבריכות אשר הלאה מבית לחם. ידיים רבות עמלות בתיקון התעלות האלה, ויש תקווה כי בקרוב יובאו המים העירה (...) תועלת מִשְנֵה יש בתיקון הזה, כי לבד שמַים חיים, מי מעיין, חסרים בירושלים ודרושים מאוד למצב בריאות תושביה, לבד זה בשנה הזאת אשר גשמיה מועטים היו, גם מֵי הבורות אשר בעיר מעטים המה, ולא יספיקו לתושביה לכל השנה. וכבר דִמוּ השָקַאים להעלות מחיר המים, ולהתעשר על חשבון העניים. תודה רבה תִּתְחוֹבַב עירנו לשר ולחברי בית פקידות העיר על התיקון הזה!"|מקור="[[חבצלת (כתב עת)|חבצלת]]", 26 במאי 1898}}<br />
<br />
המאמץ נשא פרי, אך הושלם רק ב-[[1902]], כחמש שנים לאחר ביקור הקיסר. בתוך תעלת האבן העתיקה הונח צינור ברזל, שהזרים מים לירושלים, ואלה חולקו בנדיבות ליושבי העיר באמצעות [[סביל|סַבִּילים]] רבים שפוזרו בכל העיר. המים הגיעו דרך האמה המשופצת, נוסף על מי הבורות ובריכות האגירה המקומיים, וזרמו בשפע בבתי המרחץ, בבתי ההארחה ובמוסדות הדת בעיר. אולם ימי רווחה אלו היו מעטים: במהרה חוררו חקלאים את הצינורות בדרך מבית לחם לירושלים כדי להזרים מים לשדותיהם ולהשקות אותם, ולא פעם שאבו נוודים מ[[מדבר יהודה]] הסמוך ממי הצינורות ופגעו באספקה השוטפת לירושלים. גם ספָּקי המים בירושלים התנכלו לאמות המשופצות וחיבלו בהן, משום שהאמות פגעו בפרנסתם.<br />
<br />
השליטים העות'מאנים התקשו להתמודד עם המפַגעים, ואפילו חיילים ושומרים שהוצבו לאורך האמות לא הצליחו להבריח אותם. השלטון אף הציע הקלות ופטור ממס לתושבי הכפרים והעיירות הסמוכים לאמות המים בתמורה לשמירה עליהן מפני מתנכלים, אך ללא הצלחה יתרה. הדבר הביא לנטישת אמות המים, וירושלים נאלצה להסתפק בבריכות ובבורות המקומיים{{הערה|ב-{{דואר היום|א. קוך|הספקת המים לירושלים|1923/09/04|00203}} כתוב "כשנכבשה ירושלים על ידי הצבא הבריטי ביום 9 בדצמבר 1917 הייתה בה הספקת מי גשמים הצבורים בתוך הבורות וגם הספקת מי מעינות על ידי תעלות אקדוקט והמשכת צנורות מעין סאליח, עין עטון וברכות שלמה"}}.<br />
<br />
===בורות המים===<br />
[[קובץ:Water_carrier22.jpg|שמאל|ממוזער|230px|מוכר מים בירושלים, 1890]]<br />
[[קובץ:Beit david 03.jpg|שמאל|ממוזער|230px|בור מים בשכונת [[בית דוד (שכונה)|בית דוד]] משלהי המאה ה-19]]<br />
[[בור מים|בורות המים]] תפסו את מקום אמות המים, והיו לאמצעי אספקת המים העיקרי של ירושלים בדורות הבאים. בורות אלה היו חללים תת-קרקעיים שנחצבו בדרך כלל באזורים הנמוכים, כדי שהגשמים יזרמו אליהם בכוח ה[[כבידה]] דרך תעלות ומרזבים. הבורות טויחו היטב כדי למנוע חלחול ב[[סלע גיר|סלע הגיר]] האופייני להרי ירושלים, ותושבי העיר דאגו לנקותם מדי [[קיץ]]. פתח הבור - החוליה - היה סגור על פי רוב כדי למנוע התעפשות או זיהום המים, והוא נפתח רק כדי לשאוב מים מהבור. כשהחלה [[היציאה מהחומות]] הקפידו בוני הבתים לחצוב עבור כל בית או לכל חצר משותפת בור מים, שבלעדיו לא ניתן היה לנהל חיים תקינים.<br />
<br />
לאחר מסעו השלישי לארץ ישראל, רשם הרופא השווייצרי ד"ר טיטוס טובלר:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=בירושלים יש מים ממים שונים: מי גשמים, מי מעיינות או מי בארות, מי צינורות או מים המובלים{{הערה|ב[[אמת מים]].}}. כבר אמרו על ירושלים שהיא עשירה במים וכן שהיא עניה במים. האמת היא שאמנם אין לירושלים בתוך גבולותיה מעיינות מים מתוקים, ושאין סביבה ובתוכה נחלי מים מפכים; עם זאת יש לה לעיר, אם נוהגים בה הבריות מידת מה של חסכנות, מים בשפע, ומבחינה זאת קל יותר היה לאוכלוסייה שלה לעמוד במצור משהיה לאויב הצר עליה, שבהריסת הבארות והבורות שמחוץ אפשר היה לגרום לו נזק לא ישוער, ואילו בפנים היה שפע מים מובטח...|מקור=ätter aus Jerusalem, Constanz 1856, 1. T., S. 35 ffDenkbl}}<br />
<br />
הקושי בתחזוקה ובשימוש בבורות המים הוביל להמצאת פתרונות להקלה על מלאכת השאיבה. חלק מהשכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומה התהדרו ב[[משאבה|משאבות]], כמתואר, למשל, בעדותו של העיתונאי היהודי [[משה ריישר]] על [[משכנות שאננים]] משנת 1868: "ושם בורות חצובים, ושלח ([[משה מונטיפיורי]]) מ[[לונדון]] פלומפי, לבל יטריחו לשאוב בדלי" (שערי ירושלים, עמ' כ"ג). בעיתונות העברית בשלהי המאה ה-19 הופיעה מודעת פרסומת בזו הלשון:<br />
{{ציטוט|תוכן="אתם אבות משפחה, ואתן אמהות ילדים, לא עזבתם עד עתה את האמצעי הישן לשאוב מים מן הבאר על ידי דלי קשור אל חבל. יום אחד הדלי נופל אל הבאר והאב האומלל רץ לשכנים אשר דרים רביע שעה רחוק ממנו, להשאיל כדומים להסיר אותו מהבור. פעם החבל ניתק ועל בעל הבית לקנות חבל אחר במקומו, וגם, כפי שקרה פעמים רבות בירושלים, שנפלו ילדים בבורות! ולמען הימלט מכל המקרים הרעים האלה, עליכם לתת אל פתח הבאר משאפה (פומפה) אחת נאה וחזקה, ותוכלו להשיג אותה אצלי בהוצאה קטנה של 33 פרנק."|מקור=פרסומת למשאבת מים, מופיעה אצל [[שלמה שבא]], "הימים היפים", עמ' 53}}<br />
<br />
החסרון העיקרי בשיטת הבורות היה התלות בגשם שימלאם. בהיעדרו, החלופה היחידה הייתה לקנות מים מה'''שקאים''', בני הכפרים [[סילואן]], [[ליפתא]] ו[[מוצא]], רובם ערבים ומקצתם תימנים, שהיו מוכרים את מימי המעיינות בעיר, בעיקר בשנים שחונות שגשמיהן לא הספיקו למלא את הבורות העירוניים. בשנים שחונות במיוחד, נשקלה ברצינות האפשרות לעזוב את העיר{{הערה|על פי ספרו של הנוסע ה[[ברלין|ברלינאי]] ה' פטרמן, "מסעות במזרח" (לייפציג 1865), כרך ראשון, עמ' 205.}}.<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=ה' בחשון [[תרנ"ז]] - ...ואך מעטים המה הלוקחים להם לשתייה את המים החיים אשר יובעו ממעיני נפתוח (ליפתא) ומוצא, כי ביוקר המה נמכרים... והשקאים המה בני שני הכפרים ליפתא וסילואן הקרובים לעיר, ואחדים מבני אחינו התימנים, ונשאו את המים בנאדות על שכמם או על גב חמוריהם, וסבו על פני הבתים למכרם.|מרכאות=כן|מקור=[[דוד ילין]], '''ירושלים של תמול''', עמוד 89}}<br />
<br />
[[מנחם מנדל קמניץ]], יהודי תושב ירושלים, תיאר בספרו "קורות העתים" אירוע המלמד על מצוקת המים בירושלים באותן שנים שחונות: בקיץ של שנת 1853 נתקלו [[ג'יימס פין]], ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] הבריטי של ירושלים, ורעייתו אליזבת, באב ובנו שעמדו על אם הדרך מירושלים ל[[טלביה]], כשהבן ממרר בבכי. התברר כי הילד צמא מאוד, אך לאביו לא היה די כסף לשלם למוכרי המים (ה"שקאים") בעבור כוס מים. הזוג פין מיהר להזמין את השניים לבית הקיץ שלהם בטלביה והשקו אותם מבור המים שלהם, שהיה מלא. השמועה עשתה לה כנפיים, ובתוך שעות ספורות גדשו את הבית מאות מקומיים צמאים, שהתחננו למים. לאחר שחילקו את כל המים שעמדו לרשותם, נאלצו בני הזוג פין לקנות בעצמם מים עד סופו של אותו קיץ.<br />
<br />
==תקופת המנדט הבריטי==<br />
[[קובץ:One end of the large gravitation tank on Mt. Scopus. LC-DIG-ppmsca-13291-00291. 1926.II.jpg|250px|ממוזער|קצה אחד של מיכל הכבידה הגדול בהר הצופים. על השלט (בעברית) הספקת המים בירושלים. עבודות עין-פארה. אוצר המים הכללי, 1926]]<br />
{{ערך מורחב|צבי ליבוביץ}} ראש מחלקת המים בעיריית ירושלים בתקופת המנדט.<br />
לאחר [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים]] בסוף [[1917]], חנו בעיר כוחות צבא גדולים שניצלו את כל המים שהגיעו מברכות שלמה ותושבי העיר נאלצו להשתמש אך ורק במי הבורות. היה צורך במציאת פתרון מהיר להספקת מים נוספים לעיר, והבריטים התקינו בתוך חצי שנה, עד יוני 1918, משאבה וצינורות שהביאו מים ממעיינות אל ערוב{{הערה|{{דואר היום|א. קוך|הספקת המים לירושלים|1923/09/04|00203}}}}. לאחר כינון השלטון האזרחי, הבריטים שיפצו וניקו את שרידי אמות המים העתיקות והצינורות ששולבו בהם, והביאו מים ממעיינות העָרוּבּ והבִּיאָר עד ירושלים. הוזרמו לעיר מדי יום כאלף [[מטר מעוקב|מטרים מעוקבים]] מים, תוך שימוש במשאבות מודרניות.<br />
<br />
במקביל, הביאו הבריטים לסגירת בורות המים בירושלים, משום שהם היו מפגעים בריאותיים, במטרה להפוך אותה לעיר מודרנית. בעקבות גידול אוכלוסיית העיר ועליית רמת החיים בה, עלתה גם הדרישה למים ומצוקת המים בעיר נמשכה לאורך שנות ה-20 של המאה ה-20.<br />
<br />
בשנת 1925 הוציא [[הנציב העליון]] צו שהפקיע את מי המעיינות העודפים של כפר [[ארטאס]] לטובת אספקת מים לירושלים{{הערה|{{דבר||אל להכניס מים לירושלים|1925/06/10|00407}}}}. תושבי הכפר פנו לבית הדין העליון וזה ביטל את הצו בטענה שהוא נוגד את [[כתב המנדט]], האוסר פגיעה בתושבי הארץ לצורך הקמת הבית הלאומי היהודי{{הערה|{{דואר היום||משפט ארטאס בבית הדין העליון|1925/07/02|00300}}}}. בתחילת 1926 ביטל בית המשפט לערעורים בלונדון את פסק הדין והתיר לממשלה להפקיע ממימי הכפר{{הערה|<br />
{{דבר||משפט מי ארטאס בלונדון|19260119|17.2}}{{ש}}{{דבר||פסק הדין במשפט מי הארטאס|1926/03/03|00108}}}}, אולם הכוונה להשתמש במים ממעיינות הכפר{{הערה|{{דואר היום||מים ממעין ארטאס|1931/05/01|00800}}}}, הומרה בהחלטה להביא מים מ[[עין פואר]] שב[[נחל פרת]], ולצורך כך הונח צינור מים ממעיינות הנחל לירושלים באמצעות חברת "John Ezra & sons" של [[יוחנן אבן עזרא]], יוזם הפרויקט. זו התבררה כהחלטה בעייתית, שכן המעין יבש בקיץ{{הערה|שם=צמאון1928|{{דואר היום||ירושלים צפויה לצמאון|1928/08/30|00102}}}}{{הערה|{{דואר היום||שוב על חרפת ירושלים|1931/10/16|00200}}}}. בשנת 1931, לאור מיעוט הגשמים, הוכנו תוכניות להבאת מים ברכבת לירושלים{{הערה|{{דואר היום||המחסור במים מדאיג את שלטונותינו למאוד|1931/04/27|00101}}}}.<br />
<br />
בשנת 1931 הגיעה צריכת המים בירושלים לכ-800,000 [[גלון]] ביממה{{הערה|{{הצפירה||חוסרי מים בירושלים|1931/08/04|00209}}}}.<br />
<br />
===מעיינות ראש העין===<br />
[[קובץ:Watersupply5.jpg|שמאל|ממוזער|300px|תוואי צינור המים הבריטי לירושלים]]<br />
כבר באמצע [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] עלו קולות שטענו שאין מנוס מהבאת מים מ[[מעיינות ראש העין]] למרות המחיר הגבוה{{הערה|שם=צמאון1928}}. לאחר שאספקת המים ב[[נחל פרת]] לא סיפקה את הדרישות, בוצע סקר היתכנות על ידי מהנדסי הממשלה, ומשניתנה חוות דעת חיובית, הוחל בתכנון ביולי 1933{{הערה|{{דבר||הנציב העליון מבטיח מים לירושלים|1933/07/25|00104}}}} ובחפירות להנחת הצינור באוקטובר 1933{{הערה|{{דואר היום||עבודת מפעל המים לירושלים מתחילה בקרוב|1933/10/25|00103}}}}. במהלך העבודות הונח על ידי חברתו של אבן עזרא צינור להובלת מי המעיינות במעלה ההר לירושלים דרך [[שער הגיא]], לאורך מרחק של 62.5 קילומטרים{{הערה|{{דבר||ירוושלים תזכה להספקת מים ולתיעול כאחד|1934/08/27|00704}}}}. הצינורות הונחו לאורך הדרך לירושלים במחצית הראשונה של 1934{{הערה|{{דבר||צנורות להספקת מים לירושלים|1934/02/20|00103}}}}{{הערה|{{דואר היום||מים לירושלים ב-1936|1934/07/24|00401}}}} ובשנת 1935 נחפרו תעלות והצינורות הוכנסו לתוך האדמה וחוברו זה לזה{{הערה|{{דבר||בעבודה לשבירת צמאונה של ירושלים|1935/07/03|00701}}}}. משאבות רבות עוצמה עם בריכות אגירה, נבנו בשלוש תחנות לאורך הדרך: ב[[לטרון]], [[שער הגיא]] וליד [[סאריס]]{{הערה|{{דואר היום||מים לירושלים - באוקטובר|1935/08/28|00302}}}}.<br />
<br />
על פי התוכנית, הקו היה אמור להתחיל לפעול ב-1 באוקטובר 1935{{הערה|{{הארץ1||מאחד באוקטובר מים מראש העין לירושלים|1935/09/24|00103}}}}, אולם התפקעות של צינורות רבים{{הערה|{{הארץ1||המים הגיעו לירושלים|1935/12/08|00125}}}} הביאה לעיכוב בהעברת מים בקו עד ינואר 1936{{הערה|{{דבר||מים לתושבי ירושלים מ-15 בדצמבר|1935/12/10|00112}}}}{{הערה|{{דבר||מצב המים בירושלים|1936/01/10|00118}}}}. ב-16 בינואר 1936 דווח שצינור המים עבד שלושה ימים רצופים בלי תקלות{{הערה|{{דבר||החלה חלוקת המים מראש העין|1936/01/16|00609}}}}. אולם הפעילות לא המשיכה לאורך זמן ולמשך חודשים נוספים הקו סבל מתקלות חוזרות ונשנות{{הערה|{{דבר||שני צנורות התפקיו ותוקנו|1936/02/18|00803}}}}{{הערה|{{דבר|י. שוכמן|נוכח מפעל המים הכושל|1936/03/25|00200}}}}. על כן, מפעלי המים מואדי קלט ואל ערוב המשיכו לפעול גם בקיץ 1936{{הערה|{{דבר||החבלות בצנור המים|1936/06/23|00602}}}}. בהמשך, החל הצינור לעבוד באופן סדיר, ומאז, מעיינות ראש העין היו למקור המים העיקרי והחשוב ביותר של ירושלים. הם סיפקו 13,000 [[מטר מעוקב|מטרים מעוקבים]] של מים ביממה, כמות שהספיקה לכל ירושלמי למלא אמבטיה שלמה בכל יום. תוואי הצינורות הבריטיים משמש עד היום את חברת "[[מקורות]]", המספקת מים לירושלים. אולם גידולה של ירושלים והתיישנות מכונות השאיבה{{הערה|{{על המשמר||מנהלי מפעל המיים בירושלים אשמים בחוסר מיים|1944/05/04|00405}}}} הביאו לכך שהמים מראש העין לא הספיקו לתושבי ירושלים. בשנת 1942 חודשה השאיבה מעין פארה, שסיפקה כ-1000 קוב ליום (220,000 גלון), וביחד עם המעיינות מראש העין הגיעה אספקת המים לירושלים בשנת 1947 ל-2.5 מיליון גלון ליום{{הערה|{{הארץ1||על תושבי ירושלים לקמץ במים|1947/05/14|00504}}}}. בחודשי הקיץ הורגש מדי פעם מחסור במים בעיר והתושבים נקראו לחסוך במים{{הערה|{{על המשמר||שוב חוסר מים בירושלים|1946/08/21|00404}}{{ש}}{{קול העם||חוסר מים חמור בירושלים|1947/04/10|00817}}}}{{הערה|{{הבוקר||הועדה הממונה על ירושלים אינה פותרת בעית המים|1947/03/23|00312}}}}.<br />
<br />
===בריכות אגירה===<br />
בניגוד לאמות המים הקדומות שהזרימו מים להר הבית, הזרימו הצינורות הבריטיים את המים לשתי בריכות אגירה גדולות בנקודות גבוהות בעיר המורחבת, ומשם הם חולקו בין השכונות באמצעות מערכת צינורות מסועפת. ביוני 1940 החזיקו שתי בריכות האגירה מים המספיקים לצריכה של 3–4 ימים{{הערה|{{דבר|י. שוכמן|מים לירושלים!|1940/06/06|00200}}}}. בריכת האגירה הראשונה נבנתה בשכונת [[רוממה]] שבמערב העיר, ממנה הוזרמו המים בצינורות קטנים יותר אל שכונות ירושלים העתיקה והחדשה, ואף אל הכפרים שסביב העיר. בכל שכונה הותקן ברז ציבורי, ואליו הגיעו התושבים כדי למלא את כדיהם.<br />
<br />
בתחילה המשיכו רבים מתושבי ירושלים להשתמש בבורות המים שברשותם, על אף מערכת הצינורות החדשה, ורק בסוף הקיץ, כשרוב הבורות התייבשו, פקדו את הברזים השכונתיים. בנובמבר 1938 תואר ב[[הצופה]]{{הערה|{{הצופה||גשמים בעתם|1938/11/13|00304}}}}:<br />
:"גם היום יש עוד חלקים חשובים של העיר ושכונות שלמות שרק ממי הגשמים הנאצרים בבורות במשך החורף הם מספקים את כל צורכיהם לשתייה, לרחיצה וכביסה. רוב הבורות אוצרים מים כדי הצורך מסוף עונת הגשמים עד התחלת העונה וכשזו מתאחרת, מצוקת המים היא גדולה."<br />
<br />
בחלוף השנים שכללו הבריטים את מערכת אספקת המים וחיברו מאות בתים פרטיים לצנרת המרכזית. תושבי ירושלים חדלו אט אט להשתמש בבורות ועברו להשתמש במערכת המים המודרנית.<br />
<br />
[[יעקב יהושע]], אביו של הסופר [[א"ב יהושע]], תיאר את עוגמת נפשו מסגירת הבורות:<br />
{{ציטוט|תוכן=שירת מי הבורות של ילדותנו פסקה. הדליים שוב לא יעלו וירדו אל מעמקי הבורות, ובעלות הבית שנהגו להיפגש "על פי הבאר" בשעות הבוקר, ולשוחח בענייני דיומא, שוב אינן נפגשות "על יד המעיין". האבן שעל פי הבור, החרושה כיום חריצים עמוקים שנחרשו על ידי חבלי הדליים, עומדת בודדה ושוממה. פגישות אלו, שלפרקים היו עליזות ולפרקים עצובות, הקלו על לבותיהן של בעלות הבית אשר שפכו את מרי שיחן עם שכנות וידידות. בורות אלה נטלו איתם מקצת משמחת החיים ששררה בשכונות. כיום שופכת בעלת הבית את מרי שיחה בפני ברז המים אשר במטבחה."|מקור=[[יעקב יהושע]], '''ילדות בירושלים הישנה''', כרך ד', עמ' 231}}<br />
<br />
==מלחמת העצמאות==<br />
[[קובץ:Watersupply3.jpg|שמאל|ממוזער|230px|הוראות לשימוש יעיל במנות מים, 1948]]<br />
[[קובץ:Watersupply1.jpg|שמאל|ממוזער|230px|חלוקת מים בעגלות בירושלים בעת המצור, 1948]]<br />
בדצמבר 1947 היו בעיות באספקת המים בעיר, בגלל עבודות תחזוקה של הצנרת{{הערה|{{המשקיף||מחסור במים בירושלים|1947/12/17|00420}}}}. בחודשי המלחמה הראשונים לא הורגש מחסור מיוחד במים בעיר ותשומת הלב הופנתה בעיקר אל [[העיר העתיקה]] בה הושמשו בורות המים ובמהלך החורף התמלאו במים{{הערה|{{הצופה||בורות מי גשמים בירושלים|1948/04/12|00306}}}}. לגבי שאר העיר הצהיר [[דב יוסף]] בתחילת 1948 שהוכן מלאי מספיק של מים שיספיק לחודשים אחדים{{הערה|{{דבר||לבעית האספקה והמים בירושלים|1948/04/06|00412}}}}. ב-8 באפריל 1948 הודיע יושב ראש הוועדה העירונית הממונה שתצומצם אספקת המים לירושלים מראש העין ועין פארה בגלל מחסור בדלק, וקרא לחסכון מקסימלי בצריכת המים{{הערה|{{על המשמר||הפסקה זמנית באספקת המים לירושלים|1948/04/09|01020}}}}. אולם בעיתונות העברית היו שטענו שההצהרה נועדה לצורכי תעמולה ולא בגלל בעיה אמיתית באספקת המים{{הערה|{{הבוקר||גרייבס מפסיק מים לירושלים הנצורה|1948/04/09|00811}}}}. אף על פי שאזור ראש העין הוחזק על ידי כוחות עיראקיים, המשאבות המשיכו להזרים מים לירושלים, ותופעלו על ידי מהנדס יהודי שהגיע בליווי צבא בריטי לשם תחזוקה שוטפת{{הערה|שם=הבוקר48}}.<br />
<br />
===קיצוב מים===<br />
ב-7 במאי 1948 הפסיקו העיראקים את פעילות המכונות והודיעו שלא יסכימו להפעלתן{{הערה|שם=הבוקר48|{{הבוקר||הפסקת האש, הפסקת המים|1948/05/09|00131}}}}. הבריטים הודיעו על הפסקה זמנית של 2–3 ימים וביקשו לחסוך במים{{הערה|{{קול העם||הופסקה אספקת המים בירושלים|1948/05/08|00303}}. שימו לב שהעיתון הוא מיום ראשון ולא משבת.}}. לאחר שהצינור לא הופעל מחדש, הונהג קיצוב מים בעיר{{הערה|{{המשקיף||קצוב מים בירושלים|1948/05/13|00425}}}}. עיריית ירושלים הבריטית הממונה חדלה באותם ימים לפעול והעירייה היהודית החלה בחלוקת מים{{הערה|{{הארץ1|אשר לזר|ירושלים היהודית בימים אלה|1948/05/24|00204}}}}. כל הבורות, ואפילו הקטנים והמוזנחים ביותר, נבדקו, נמדדו ומולאו במים. התברר כי בבתי היהודים בירושלים היו קצת יותר מאלף בורות, שהכילו יחד כמה מאות אלפי מטרים מעוקבים מי שתייה. כמות המים שנאגרה יכלה להספיק בתנאים מסוימים לכמה חודשים. "גדוד מחלקי המים" של ארגון [[משמר העם]] פעל לחלוקה מסודרת של המים. הם עברו מדי יום משכונה לשכונה בירושלים, רכובים על משאיות ועגלות עמוסות ב[[חבית|חביות]], ובמרכז כל אזור חלוקה עצרו וחילקו מים לכל משפחה לפי הכמות שהוקצבה לכל נפש במשפחה. פועלם של מחלקי המים הונצח בקריאת שם רחוב בשכונת קטמון על שמם של "מחלקי המים". <br />
<br />
במקביל חולק לתושבי העיר תרשים המסביר כיצד לחסוך ולנצל את המים ביעילות, על ידי שימושים חוזרים, שכן לכל משפחה הוקצתה כעשירית מכמות המים בימים רגילים.<br />
<br />
תחנת "הרדיו העברי" של ירושלים שידרה מדי יום הוראות והמלצות לתושבים כיצד להשתמש במים שימוש חכם וחסכוני. לדוגמה:<br />
*יש להשתמש באותם המים ל[[בישול]], [[כביסה]], שטיפת רצפה והדחת בית הכסא.<br />
*יש להתרחץ לתוך קערה באמצעות זרם מים איטי. את המים המשומשים יש לשמור.<br />
*יש לסנן מים מלוכלכים ומשומשים, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם שוב לצרכים אחרים.<br />
*במים מלוכלכים במיוחד - יש לעשות שימוש חוזר לשטיפת בית הכסא.<br />
ביטוי למצוקת המים בזמן המצור נתן המשורר [[דן אלמגור]] בשירו "כוס אחת של מים":<br />
{{ציטוט|תוכן=הייתה לי כוס אחת של מים, היה זה במצור בעיר ירושלים. לגמתי מן הכוס טיפה אחת או שתיים (...) צחצחתי את שיניי ובשארית המים כיבסתי מכנסיי פעם בחודשיים (...) את הסמרטוט הלח סחטתי בידיים, השקיתי בעציץ שושן אחד אפילו שניים, היה זה במצור בעיר ירושלים."}}<br />
<br />
באמצע יוני 1948 הוזכר המחסור במים כבעיה העיקרית של העיר{{הערה|{{המשקיף||"מי- "ם זו המלה הממצה את סבלה של ירושלים|1948/06/17|00113}}}}. בהיעדר אפשרות לכבס בגדים אזל מלאי הבגדים מהחנויות ורבים הסתובבו בבגדים מלוכלכים. בתחילה הועמדה מנת המים לנפש על 2 גלון{{הערה|{{הבוקר|ליאו טורנר|שני גלון מים למשפחה|1948/05/25|00419}}}}. בתחילת יוני, לאחר מיפוי מלאי המים בשכונות הערביות שננטשו, הועלתה קצבת המים ל-10 ליטר לנפש ליום{{הערה|{{מעריב||נפתרה בעית חלוקת המים ליהודי ירושלים|1948/06/02|00403}}{{ש}}{{הצופה||הוגדלה באופן ניכר מנת המים לתושבי ירושלים הנצורה|1948/06/06|00107}}}}.<br />
<br />
===חידוש אספקת המים===<br />
עם צאת הבריטים מארץ ישראל, הועברו תחנות השאיבה בסריס ובשער הגיא לידי כוחות ההגנה{{הערה|{{הבוקר|גבריאל צפרוני|במשלטים בין ירושלים ושער הגיא|1948/05/19|00202}}}}. אולם לטרון הוחזקה בידי [[הלגיון הערבי]], וראש העין בידי כוחות עיראקיים, ומים לא זרמו בצינורות לירושלים. לאחר פריצת [[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]] הועברו לירושלים חביות מים. במהלך ההפוגה הראשונה הסכימו הערבים לחידוש אספקת המים, וטכנאים יהודים הורשו לעשות תיקונים בצינור{{הערה|{{מעריב||הלגיון מנסה למנוע אספקת מים מירושלים|1948/06/27|00504}}}}, אולם הפעלת המשאבות התעכבה ובישראל טענו שהעיכובים מכוונים וכי ירדן מונעת אספקת מים לירושלים{{הערה|{{על המשמר||מים לירושלים|1948/06/30|00404}}}}. בתחילת יולי 1948 הודיע הרוזן ברנדוט שהושג הסכם עם הירדנים על אספקת המים לירושלים, אולם אז התברר שהעיראקים המחזיקים את תחנת השאיבה בראש העין אינם מסכימים לכבד הסכם זה והם דורשים משא ומתן נפרד{{הערה|{{הצופה||אין תזוזה מעשית בשאלת המים גם אחרי הסדר המתווכים|1948/07/05|00404}}}}. בדיווח למועצת הביטחון מסר ברנדוט שהירדנים הפרו את תנאי ההפוגה הראשונה בכך שמנעו אספקת מים לירושלים{{הערה|{{הצופה||ברנדוט התחיל לזרז את ענין אספקת המים לירושלים - עתה|1948/07/08|00118}}}}.<br />
<br />
ב-13 ביולי 1948 נכבש מפעל המים בראש העין{{הערה|{{מעריב||ראש העין נכבשה|1948/07/13|00118}}{{ש}}{{מעריב||מקור המים של ירושלים - בידינו|1948/07/13|00615}}}} ונעשו עבודות להשמשת פעולות המכונות{{הערה|{{על המשמר|שלמה רייך|הך בתותח ויצאו מים|1948/08/12|00201}}}} בתקווה שבמהרה יהיה ניתן לחדש את אספקת המים לירושלים בצינור ראש העין - ירושלים. לאחר כניסת ההפוגה השנייה לתוקפה, הוסכם על הזרמת המים לירושלים והעברת השמירה על המשאבות בלטרון לידי כוח של האו"ם שיתן גישה חופשית לטכנאים יהודים להפעלת המשאבות{{הערה|{{קול העם||בקרוב ייפתח הכביש הראשי לירושלים|1948/07/27|00109}}}}. אולם ההסכם לא מומש. בתחילת אוגוסט 1948, ישראל הסכימה להשבת כמה מאות פליטים לכפריהם בסביבת לטרון, תמורת הפעלת תחנת השאיבה בלטרון. אולם ב-12 באוגוסט 1948 פוצצה תחנת השאיבה בלטרון והתקוות להחזרת קו המים לפעולה במהרה, נגוזו{{הערה|{{מעריב||פוצצה תחנת השאיבה בלאטרון|1948/08/12|00100}}}}{{הערה|{{מעריב|קנת בילבי|הייתי העיתונאי היחידי שחדר לשטח ההרס בלאטרון|1948/08/13|00800}}}}. [[מועצת הביטחון]] קיבלה את הצעת ההחלטה הסובייטית הקוראת לברנדוט לדאוג לאספקת מים לירושלים{{הערה|{{הצופה||מועצת הבטחון דורשת מברנאדוט לדאוג לאספסת מים לירושלים|1948/08/15|00101}}}}.<br />
<br />
במקביל למשא ומתן על חידוש אספקת המים בקו הישן, תוכנן על ידי המהנדס [[שמחה בלאס]] צינור מים חלופי, שנקרא קו השילוח והונח על ידי חברת [[מקורות]]{{הערה|שמחה בלאס, "'''מי מריבה מעש'''", ע' 156}}. הצינור הוליך מים מאזור [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] (לשם הגיעו המים מבארות באזור [[רחובות]] ו[[נען]] שהיו אמורים מלכתחילה לספק מים ל[[הנגב|נגב]]) לתחנת השאיבה ב[[שער הגיא]] ומשם בצינור הישן לירושלים. מאות אנשים גויסו למבצע הנחת הצינור והתקנת המשאבות בדרך. בתוך 28 ימי עבודה מאומצת ביום ובלילה זרמו מים חיים לירושלים המיובשת. את השמחה הגדולה על שפע המים החיים שהגיעו לפתע תיאר [[יונה כהן]], מתושבי העיר, בספרו "ירושלים במצור": "ב-22 ביולי 1948, בשעה ארבע אחר הצהריים, התחילו מים חיים זורמים בכל מטבח בירושלים". קו השילוח סיפק כ-4000 קוב מים ביממה, כמות שלא הספיקה לכלל תושבי ירושלים{{הערה|שם=אלישר54|{{הבוקר|אליהו אלישר|אספקת המים לירושלים|1954/09/05|00211}}}}. רמז לקיומו של קו המים החלופי הופיעו בדבריו של יושב ראש ועדת המים של ירושלים שאמר שהעירייה תוכל לספק מים לתושבים גם בלי הסדרת הזרמת המים דרך לטרון{{הערה|{{דבר||אספקת המים לירושלים תובטח|1948/08/06|00105}}}}. לאחר כמה ימים יצאה הצהרה ירדנית שבניית צינור מים חדש לירושלים מפירה את תנאי ההפוגה{{הערה|{{דבר||המים מפירים את ההפוגה|1948/08/11|00514}}}}.<br />
<br />
ב-19 באוגוסט 1948 תואר המצב בירושלים ב[[דבר (עיתון)|דבר]]: "חלוקת המים עדיין נעשית כמקודם, ועדיין אין לעשות מקלחת, ויש לשמור על כל טיפה."{{הערה|{{דבר||ירושלים מתאוששת|1948/08/19|00401}}}}.<br />
<br />
==אספקת המים מאז קום המדינה==<br />
בתחילת 1950 הוחל בהקמת "מפעל אילון" לאספקת מים לירושלים{{הערה|{{דבר||ירושלים לפני פתרון בעית המים|1950/02/06|00102}}}}. המפעל כלל הנחת צינור מים מ[[כפר אוריה]] ל[[שער הגיא]] באורך 10 קילומטרים וחיבור של כפר אוריה, לכ-19 בארות באזור [[רחובות]] ו[[חולדה]]{{הערה|{{חרות||מים לירושלים|1953/03/10|00203}}}}. כבר ביולי 1950 הגיעה אספקת המים לירושלים ל-7000 קוב ביממה{{הערה|שם=דבר50|{{דבר||שכלולים באספקת המים לירושלים|1950/07/21|00716}}}} ובנובמבר 1950 הגיעה כמות המים המסופק ל-12 אלף קוב ביממה{{הערה|{{דבר||ירושלים, בעית המים|1950/11/03|00808}}}}. השלב הראשון של מפעל המים הושלם בינואר 1951{{הערה|{{הארץ1|אשר לזר|מפעל המים לירושלים|1951/01/28|00218}}}}. בעקבות הפעלת מפעל איילון התייתר קו השילוח ובתחילת 1953 הוא שימש רק להשקאת שטחים בפרוזדור ירושלים{{הערה|{{הצופה|י. אבן חן|על מדוכת המים בירושלים|1953/01/15|00204}}}}.<br />
<br />
במקביל להקמת מפעל איילון, תוכנן בשנת 1950 להניח את "הקו המקביל", קו שני לאספקת מים לירושלים ליד הקו משער הגיא לירושלים מימי המנדט הבריטי{{הערה|שם=דבר50}}. הקו המקביל הונח כמעט כולו עד דצמבר 1952, אולם חסרו לו 1.5 קילומטר ושתי תחנות שאיבה{{הערה|{{הצופה||קו המים המקביל לירושלים - טרם הושלם|1952/12/07|00402}}}}. באוקטובר 1953 היה הקו המקביל לקראת השלמה{{הערה|{{הארץ1||מים לבירה|1953/10/14|00215}}}}, אך הבאת המשאבות דרשה זמן רב{{הערה|{{הבוקר||בקרוב יופעל קן מים חדש לבירה|1954/06/04|00817}}}} והקו, שקוטרו "24, הופעל ב-15 באוגוסט 1954{{הערה|{{הארץ1||הפעלת הקו המקביל|1954/08/16|00401}}}}. בעקבות חניכת קו זה, הושבת ופורק קו השילוח.<br />
<br />
למרות עבודות הפיתוח והנחת צינורות המים, סבלה ירושלים מאי סדרים באספקת המים, בגלל בעיות תקציביות ולוגיסטיות. בקיץ 1951 היו בעיות באספקת המים לירושלים, בגלל בעיות באספקת החשמל לתחנת השאיבה ב[[שער הגיא]] שקבלה את החשמל שלה מחברת החשמל המזרח ירושלמית{{הערה|{{מעריב||החמיר המחסור במים בירושלים|1951/07/24|00403}}}}. עלות הקמת מפעל איילון והקו המקביל הושתה על עירית ירושלים שהתקשתה לשלם את חובותיה למרות מחיר המים היקר יחסית לשאר חלקי ישראל שגבתה מהתושבים{{הערה|{{על המשמר||האיום בסנקציות מסכן אספקת המים לבירה|1955/06/30|00413}}}}. מקורות טענה בקיץ 1955 שהשיבושים באספקת המים אינם באחריותה שכן היא מספקת לתחנת כפר אוריה כל כמות מים שהעירייה דורשת ומתחנת כפר אוריה לירושלים קו המים באחריות העירייה{{הערה|{{על המשמר||בענין מחסור המים בבירה|1955/08/15|00323}}}}. בפברואר 1956 החליטה עירית ירושלים להעביר את הפעלת צינור המים בכפר אוריה לירושלים לידי [[מקורות]]{{הערה|{{הארץ1||מועצת ירושלים אישרה את ההסכם עם חברת מקורות|1956/02/13|00400}}}}.<br />
<br />
קו המים השלישי הושלם ב-[[1979]] וקוטרו "36. קו המים הרביעי נחנך ב-[[1994]] וקוטרו "50-"42. העבודות על קו המים החמישי לירושלים החלו ב-[[2009]].<br />
<br />
חברת "[[מקורות]]" אחראית היום לאספקת המים לירושלים ולכל הארץ. לשם כך שואבת "מקורות" [[מי תהום]] ב[[השפלה|שפלה]] ומובילה אותם בתוואי קרוב לתוואי הצינור הבריטי מ[[ראש העין]] לירושלים, באמצעות ארבעה [[צינור]]ות. כן נכללים במים המסופקים לירושלים מי [[המוביל הארצי]], שמקורם ב[[הכנרת|כנרת]], ומים ממתקני ה[[התפלה בישראל|התפלה]].<br />
<br />
[[מקורות]] אחראית רק לאספקת המים לעיר, אך לא לאגירתם ולחלוקתם לתושבים. בשנת [[1996]] הקימה [[עיריית ירושלים]] את חברת 'הגיחון', עליה הוטל לאגור את המים, לחלק אותם ולהחזיק את מערכות המים והביוב של העיר (עד אז טיפלה בכך העירייה). חברת הגיחון היא האחראית היום לפיתוח, להרחבה, להפעלה ולאחזקה של שלוש מערכות המים החשובות בעיר:<br />
*'''מערכת אספקת המים''' - אגירת המים של חברת "מקורות" והזרמתם לברזים בעיר.<br />
*'''מערכת הניקוז''' - איסוף מי גשמים ושיטפונות במערכות תת-קרקעיות, כדי למנוע הצפה ונזקי גשמים בחורף.<br />
*'''מערכת הביוב''' - איסוף [[שפכים]] מרחבי העיר והולכתם אל מחוץ לעיר.<br />
<br />
בעיר פועלות 12 [[בריכה|ברכות]] אגירה למים בנקודות גבוהות, כדוגמת מאגר המים בשכונת [[רוממה]] ובשכונת [[בית וגן]]{{הערה|[http://www.hagihon.co.il/SystemFiles/water_qlt2010.pdf דו"ח איכות המים בעיר, כולל פירוט הבדיקות בבריכות האגירה]}}.<br />
<br />
החל משנת [[2005]] מופסקת בפסח הזרמת מים שמקורם ב[[הכנרת|כנרת]] לירושלים, מכיוון שבמי הכנרת קיים בפסח חשש [[חמץ]], ואספקת המים לעיר ניזונה רק ממי בארות, שבהם לא קיים חשש זה{{הערה|{{ynet|שני מזרחי|חדשות לתושבי ירושלים: מים כשרים לפסח|3074771|19.4.05}}}}.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[מעיין הגיחון]] - מעיין בעמק קידרון שסיפק מים לירושלים הקדומה<br />
*[[נקבת השילוח]] - נקבה עתיקה להובלת מי הגיחון לתוך עיר דוד בירושלים<br />
*[[בריכות שלמה]] - בריכות אגירת מים להובלה לירושלים באמות מים, מדרום לבית לחם<br />
*[[האמה התחתונה (ירושלים)|האמה התחתונה]] - אמת מים מבריכות שלמה לירושלים (חשמונאית)<br />
*[[האמה העליונה (ירושלים)|האמה העליונה]] - אמת מים מבריכות שלמה לירושלים (רומאית)<br />
*[[קו השילוח]] - קו המים לירושלים שהונח בשנת 1948<br />
*[[מקורות]] - חברה לתכנון, הקמה וניהול של מקורות מים וביוב<br />
*[[אספקת המים לקיסריה]]<br />
*[[צבי ליבוביץ]] - מהנדס המים ומהנדס העיר ירושלים (בשנים 1930–1962)<br />
*[[יוחנן אבן עזרא]] - קבלן מרכזי של מערכות מים וביוב בירושלים בתקופת המנדט<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
*הפרק על אספקת המים לירושלים, '''ירושלים בתש"ח''', סדרת עידן, כרך 2, הוצאת [[יד בן צבי]], 1988.<br />
* משה הקר, "הספקת המים בירושלים בימי קדם", בתוך: '''ספר ירושלים''', (עורך: מ' אבי יונה), 1956.<br />
* [[רות עמירן]], "הספקת המים לירושלים", '''קדמוניות''' 1-2, 1968, עמ' 13–18.<br />
* עמיחי מזר, "אמות-המים הקדומות לירושלים", '''קדמוניות''', 19-20, 1972.<br />
* עמיחי מזר, "סקר אמות המים לירושלים", בתוך '''אמות המים הקדומות בארץ ישראל''', הוצאת [[יד בן צבי]], ירושלים, 1989.<br />
* [[דוד עמית]], "נתונים חדשים לתיארוך אמות המים של ירושלים", '''אריאל''', 102-103, 1994, עמ' 57–64.<br />
* יעקב ביליג, "חידושים בחקר אמות המים הקדומות לירושלים", '''[[חידושים בחקר ירושלים]]''', 1, 1995, עמ' 37–47<br />
* כתובות של הלגיון העשירי: L. Vetrali, "Le iscrizioni dell’acquedotto romano presso Betlemme" '''LA''' 17, 1968, pp. 149-161.<br />
* מיכאל דדון ויחיאל זלינגר, "שישה קטעים נוספים של אמת המים העליונה לירושלים", '''עתיקות''', 32, תשנ"ו, עמ' 83–85. [כתובות נוספות של הלגיון העשירי].<br />
* דב יוסף, קריה נאמנה, שוקן, תל אביב תש"ך.<br />
* (אנגלית) 1972 ,Larry Collins and Dominique Lapierre, O Jerusalem!, Simon & Schuster<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Water supply in Jerusalem|שם ויקישיתוף=אספקת המים לירושלים}}<br />
* {{מטח|אלון דה-גרוט|מפעלי המים בירושלים בימי בית ראשון|12470|מתוך: עמית דוד, רבקה גונן (עורכים), '''ירושלים בימי בית ראשון: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר''', הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]], ירושלים, תשנ"א}}<br />
* {{קתדרה|עובדיה סלמה ויפרח זילברמן|אספקת המים לירושלים במאות הט"ז והי"ז|41.5|41, אוקטובר 1986, עמ' 106-91}}<br />
* {{קתדרה|[[דוד אוסישקין]]|מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו|70.1|70, ינואר 1994, עמ' 28-3}} ([http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/70003.html גרסה טקסטואלית] באתר סנונית)<br />
** {{קתדרה|אשר גרוסברג|מעיין השילוח בימי הבית השני ומקומה של מצבת הורדוס|75.9(1)|75, אפריל 1995, עמ' 184-179}}<br />
** {{קתדרה|דוד אוסישקין|מפעלי המים של ירושלים בימי חזקיהו – תשובה|75.9(1)|75, אפריל 1995, עמ' 187-185}}<br />
** {{קתדרה|עמיחי מזר|האם נחצבה נקבת חזקיהו לשווא?|78.12|78, דצמבר 1995, עמ' 188-187}}<br />
** {{קתדרה|דוד אוסישקין|שתי גישות בחקר הארכאולוגיה של ארץ-ישראל|78.12|78, דצמבר 1995, עמ' 189-188}}<br />
* [https://web.archive.org/web/20070306100512/http://www.talpaz.org.il/Index.asp?ArticleID=54&CategoryID=132&Page=1 אמות המים לירושלים], באתר תלפ"ז-נט<br />
* [http://www.snunit.k12.il/njeru/hg51.htm אספקת המים בתקופה הממלוכית], באתר סנונית<br />
* [https://web.archive.org/web/20080611060445/http://www.susya.org.il/hamlatsa-deregjerushalaim.htm אמת הביאר בדרך לירושלים], באתר [[מרכז סיור ולימוד סוסיא]]<br />
* {{הידען|שירות הידען|קטע מאמת המים העתיקה של ירושלים נחשף בשכונת אום טובא במזרח העיר|part-of-jerusalem-water-carrier-reveald-2405156|24 במאי 2015}}<br />
* [https://www.slides.co.il/zoom.php?id=12019 מצגת מים לירושלים - אורי איתיאל]<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{ערך מומלץ}}<br />
[[קטגוריה:ירושלים: אספקת מים|*]]<br />
[[קטגוריה:אספקת מים בישראל]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=אספקת המים לירושלים|גרסה=31400592}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%99%D7%94%D7%95&diff=1807650חזקיהו2021-08-09T08:47:50Z<p>איש ספראי: /* מסע סנחריב */ ניסוח תורני</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=מלך יהודה|אחר=משמעות אחרת|ראו=[[חזקיה (פירושונים)]]}}<br />
{{מנהיג<br />
|שם=חזקיהו<br />
|תאריך לידה=[[ג'קע"ד]]<br />
|מקום לידה=<br />
|תאריך פטירה=[[ג'רכ"ח]]<br />
|מקום פטירה=<br />
|תמונה=[[קובץ:Shiloach.jpg|מרכז|250px]]<br />
|כיתוב=[[כתובת השילוח]] שנחצבה בימי חזקיהו.{{ש}}מוצגת ב[[המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול|מוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול]]<br />
|שם בשפת המקור=<br />
|מדינה=[[ממלכת יהודה]]<br />
|מקום קבורה=<br />
|מפלגה=<br />
|בת זוג=חפצי בה<br />
|בן זוג=<br />
|אתר אינטרנט=<br />
|תפקיד1={{תפקיד מנהיג<br />
|שם התפקיד=[[מלך יהודה]]<br />
|למניין=13<br />
|התחלת כהונה=[[ג'קצ"ט]]<br />
|סיום כהונה=[[ג'רכ"ח]]<br />
|סגן=<br />
|מנהיג דת בתקופה=[[ישעיהו]], [[הושע הנביא|הושע]] ו[[מיכה]]<br />
|הקודם בתפקיד=[[אחז]]<br />
|הבא בתפקיד=[[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]]<br />
}}<br />
|תפקיד2=<br />
|תפקיד3=<br />
|שם השושלת=[[בית דוד]]<br />
|תואר=[[מלך יהודה]]<br />
|כינוי=<br />
|אב=[[אחז]]<br />
|אם=[[אביה בת זכריהו]]<br />
|צאצאים=[[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]]<br />
|יורש העצר=[[מנשה (מלך יהודה)|מנשה]]}}<br />
[[קובץ:Ravshakeh.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לוחמי חזקיהו המלך על חומות ירושלים. פרט מתצוגה במוזיאון [[מגדל דוד]]]]<br />
'''חִזְקִיָּהוּ''' היה מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]] בשנים [[ג'קצ"ט]] עד [[ג'רכ"ח]].{{הערה|1=על פי פרופסור עודד ליפשיץ חזקיהו מלך 29 שנים, ויש שתי אפשריות: 686-715 לפנה"ס או 698-727 לפנה"ס. ליפשיץ מעדיף את האפשרות המאוחרת יותר (עד 686). [מקור (דקה 58+): https://www.youtube.com/watch?v=gXG_Acuhvgw].}} היה מלך צדיק בניגוד לאביו [[אחז]] שהיה רשע, הוא עודד את בתי המדרשות. בתקופת מלכותו החריבה [[האימפריה האשורית החדשה]] את הממלכה השכנה, [[ממלכת ישראל]], ואף כבשה חלקים מממלכתו. חזקיהו לחם ב[[פלשתים]], מרד נגד [[אשור]], ושירש את [[עבודה זרה|פולחן האלילים]] ואת ההקרבה מחוץ למקדש.<br />
<br />
==מקורות לדמותו==<br />
דמותו של חזקיהו וקורות מלכותו מתוארים בהרחבה ב[[מקרא]]. הוא מתואר ב[[ספר מלכים]] (בפרקים [[S:מלכים ב יח|יח]]-[[S:מלכים ב יט|יט]]-[[S:מלכים ב כ|כ]] שב[[מלכים ב']]) וב[[ספר דברי הימים]], שם הוא מכונה "יחזקיהו" (בפרקים [[S:דברי הימים ב כט|כט]]-[[S:דברי הימים ב ל|ל]]-[[S:דברי הימים ב לא|לא]]-[[S:דברי הימים ב לב|לב]] ב[[דברי הימים ב']]), וב[[ספר ישעיהו]], הנביא בן תקופתו של חזקיהו.<br />
<br />
בנוסף, מוזכרת דמותו של חזקיהו בכתבים האשוריים של [[סרגון השני]] ושל [[סנחריב]] שמלכו באותה תקופה, כך גם הכיבושים האשורים המוזכרים במקרא מתוארים בהרחבה במקורות האשוריים עצמם.{{הערה|מרדכי כוגן, '''אסופת כתובות היסטוריות מאשור ובבל: מאות ט-ו לפסה"נ''', בהוצאת ספריית [[האנציקלופדיה המקראית]], [[מוסד ביאליק]] ירושלים. עמ' 69 - 86}}<br />
<br />
==תקופת מלכותו==<br />
על קיומו של חזקיהו יש בידינו גם איזכורים חוץ מקראיים, במנסרות סנחריב מוזכר קיומו של "חזקיהו היהודי".{{הערה|אחת מהם ב[[מנסרת סנחריב]] שב[[מוזיאון ישראל]], בטור 3, שורה 18}}, מאז שנות ה-תש"ן ידוע על [[טביעת חותם|טביעות חותם]] של חזקיהו המצויות בשוקי העתיקות.{{הערה|השוו: {{ynet|איתי בלומנטל|תגלית בחפירות ליד הר הבית: טביעת החותם של המלך חזקיהו|4733918|2 בדצמבר 2015}}}} בטבת ה'תשע"ו פורסמה לראשונה טביעת חותם כזו שמקורה בחפירה מסודרת שנערכה ב-ה'תש"ע במתחם העופל שלמרגלות הכותל הדרומי של הר הבית, עליה כתוב: "לחזקיהו [בן] [[אחז]] מלך יהדה".{{הערה|{{ערוץ7|אורלי הררי|התגלתה טביעת החותם של המלך חזקיהו|311147|2 בדצמבר 2015}}}}<br />
<br />
==מסע סנחריב==<br />
[[קובץ:Taylor Prism-1.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[מנסרת סנחריב]]]]<br />
[[קובץ:Sennacherib's Prism in the Israel Museum (2).JPG|שמאל|ממוזער|200px|[[מנסרת סנחריב|"מנסרת מוזיאון ישראל"]], המוצגת ב[[מוזיאון ישראל]]]]<br />
[[קובץ:Assyrian Archers.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קשתים אשוריים, מתבליט שנמצא בארמון ב[[נינוה]]]]<br />
{{ערך מורחב|מסע סנחריב בארץ ישראל}}<br />
בשנת [[701 לפנה"ס]] יצא [[סנחריב]] ב[[מסע סנחריב ביהודה|מסע צבאי]] במטרה לדכא [[מרד]] רחב היקף בו השתתפו ממלכות רבות באזור [[סוריה]] ו[[ארץ ישראל]]. במהלך ההכנות למרד הוא כבש והכניע את ערי ה[[פלשתים]] שהתנגדו אליו. כדי להכין את ירושלים למצור הצפוי חזקיהו חצב את [[נקבת השילוח]] ועיבה את חומת ירושלים באבנים מבתי העיר{{הערה|1={{תנ"ך|ישעיהו|כב|ט|יא}}}}. המרד בתחילתו נכשל וסנחריב הכניע את הממלכות המורדות זו אחר זו, כבש את הערים המבוצרות ביהודה - כולל העיר [[תל לכיש|לכיש]], וצר על [[ירושלים]].<br />
<br />
בספר מלכים מסופר כי חזקיהו שלח אל סנחריב, בעודו בלכיש, ממון רב מאוצרות המקדש כדי שלא יכבוש את ירושלים, אך כנראה שוחד זה לא הועיל. בישעיהו ובדברי הימים לא מוזכרת שליחת הזהב. ב[[מנסרת שיקגו]], כתובת הניצחון של סנחריב בעקבות המסע, מוזכרת כמות דומה מאד של זהב וכסף שנשלחת על ידי חזקיהו כמס (קנס שמשלם המפסיד במלחמה). בתואם לכתוב במקרא המנסרת מתארת את כיבושיו בערי יהודה, לעומת זאת כלפי ירושלים נכתב, "וספרתי כשלל. (חזקיהו) עצמו, כציפור בכלוב". ומהעדר תיאור כיבוש, משתמע שהוא כשל בכיבוש ירושלים ככתוב במקרא. <br />
<br />
בזמן המצור על ירושלים נשלחו אל ירושלים שלושה שרים אשוריים - [[תרתן]], [[רב סריס|רב-סריס]] ו[[רבשקה]] במטרה לשכנע את יושבי ירושלים להיכנע לאשור, ובמידה שחזקיהו יתנגד - אף למרוד בו. הדובר העיקרי במשלחת היה רבשקה, שם שמשמעותו כנראה היא שר המשקים, והוא נשא נאום ארוך בו קרא אל העם שלא לשעות לעידודיו של חזקיהו ולהיכנע למלך אשור. רבשקה הכיר היטב את השפה בה דיברו אנשי ירושלים, "יהודית" ([[העברית המקראית]]), והתעקש לדבר בה במקום בשפה הבינלאומית דאז, ה[[ארמית]]. רבשקה הכיר גם את ביעור הבמות שביצע חזקיהו, ואת הדעות שכנראה רווחו בעם שהתייחסו למעשה זה כפגיעה בעבודת ה' וחילול הקודש. כאשר חזקיהו שמע את הנאום משריו, הוא עלה והתפלל ב[[בית המקדש הראשון|מקדש]] ושלח שליחים אל [[ישעיהו|ישעיהו בן אמוץ]] ה[[נביא]] שיתפלל גם הוא לישועה. ישעיהו הרגיע אותו וניבא לו שסנחריב ישוב לארצו וימות שם. רבשקה שלח שוב שליחים אל חזקיהו, עם מכתבים החוזרים על הטענה שהשמיע בנאומו, וחזקיהו חזר והתפלל במקדש. בעקבות תפילתו שלח אליו ישעיהו מכתב, בו ניבא כי צבאו של סנחריב יובס באופן [[נס]]י, ולא יפגע בירושלים כלל. באותו לילה יצא [[מלאך|מלאך ה']] והרג 185,000 חיילים ממחנה אשור. סנחריב חזר לארצו לאחר תבוסתו למלך יהודה חזקיהו, ובשנת 680 לפנה"ס נרצח על ידי בניו.<br />
<br />
הינצלותה של ירושלים ממלך אשור, בזמן שכל שאר ערי הארץ נחרבו, חיזקה את התחושה שה' מגן על ירושלים ועל מקדשו ולא ייתן להם להיפגע אף אם יחטאו. האידאה הזו טופחה במשך שנים עד אשר בתקופת החורבן, כ-150 שנים מאוחר יותר, [[ירמיהו הנביא]] נאבק נגד האומרים "היכל ה'" שטענו שה' לא יפגע במקדשו. לאנשים האלו הוא קרא להיזכר בחורבן [[משכן שילה]]{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|ז|ג|טו}}}}.<br />
===המערכה על לכיש===<br />
{{להשלים|נושא=יהדות}}<br />
{{ערך מורחב|תל לכיש}}<br />
<br />
==אירועים נוספים==<br />
ב[[מקרא]] יש שלושה מקורות עיקריים למאורעות שאירעו במהלך מלכותו של חזקיהו. המקור הראשון הוא {{תנ"ך|מלכים ב|יז}} - המתאר את נפילת ממלכת ישראל, ופרקים {{תנ"ך|מלכים ב|יח|קצר=כן|ללא=ספר}} - {{תנ"ך|מלכים ב|כ|קצר=כן|ללא=ספר}} המתארים את מלכותו של חזקיהו. המקור השני הוא [[ספר ישעיהו]] פרקים {{תנ"ך|ישעיהו|לו|קצר=כן|ללא=ספר}} עד {{תנ"ך|ישעיהו|לט|קצר=כן|ללא=ספר}} שמקבילים, עם שינויים, למלכים ב' מ{{תנ"ך|מלכים ב|יח|יז|ללא=ספר}} עד סוף {{תנ"ך|מלכים ב|כ|ללא=ספר}}. המקור השלישי הוא {{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}} עד {{תנ"ך|דברי הימים ב|לב|ללא=ספר}}, בו מלכות חזקיה מתוארת באופן כרונולוגי, בניגוד לשני המקורות האחרים. בנוסף מספר נבואות מספר ישעיהו משקפות כנראה אירועים מימי חזקיהו. <br />
===המלחמה בפלשתים===<br />
ב[[ספר מלכים]] בתיאור מלכותו של חזקיהו, מסופר על ניצחונו במלחמה עם ה[[פלשתים]].<br />
{{ציטוט|תוכן=הוּא הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר.|מרכאות=כן|מקור={{תנ"ך|מלכים ב|יח|ח|קצר=כן}}}}<br />
תיאור קיומה של מלחמה זו נעדר מתיאור מלכותו ב[[ספר דברי הימים]], אולם ייתכן שיש רמז לקיומו במקום אחר באותו הספר, בתיאור צאצאי [[שבט יהודה]] נאמר, {{ציטוטון|וַיֵּלְכוּ לִמְבוֹא גְדֹר עַד לְמִזְרַח הַגָּיְא לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם ... וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה הַכְּתוּבִים בְּשֵׁמוֹת בִּימֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיַּכּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת הַמְּעוּנִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁמָּה וַיַּחֲרִימֻם עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם|{{תנ"ך|דברי הימים א|ד|מא|מג|קצר=כן}}}} כאשר בנוסח [[תרגום השבעים]] גורסים "[[גרר (אזור קדום)|גרר]]" במקום "גדר", העיר גרר ניצבה על אם הדרך בין [[עזה]] ל[[באר שבע]], והייתה נתונה תחת שלטונה של עזה הפלשתית.<br />
<br />
שליטתו של חזקיהו בפלשת מוזכרת אף במקורות האשוריים, ב[[מנסרת סנחריב]] נאמר על אנשי [[עקרון (עיר מקראית)|עקרון]] כי הסגירו את פַּדִי מלכם לידי חזקיהו מלך יהודה. וכי כתוצאה ממעשה זה סנחריב העניש אותם, חילץ את פדי מירושלים והחזיר אותו למלכותו על עקרון. בנוסף נמצאו בעקרון שתי [[חותמות למלך]] שמקורן בממלכת יהודה.<br />
<br />
===חידוש הברית===<br />
אף שהתורה אסרה כל הקרבה מחוץ לבית המקדש, רבים בעם ישראל זלזלו באיסור זה, וההקרבה בתקופה זו היתה נפוצה הן במתכונות משפחתיות-שבטיות והן במתכונות ציבוריות ממלכתיות. מקדשים גדולים היו קיימים בערים הגדולות [[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]], [[תל לכיש|לכיש]], [[תל באר שבע|באר שבע]] ו[[תל ערד|ערד]]. <br />
<br />
חזקיהו היה מלך צדיק, עקר את ה[[אשרה (אלילה)|אשרות]] שהיו [[עבודה זרה]] שנפוצה ביהודה, והיה הראשון (מאז ימי פנחס) להילחם בעבודת ה[[במות]]. מלבד זאת חזקיהו כיתת את [[נחש הנחושת]] שבנה [[משה]], כיוון שהעם ראה אותו כאלהות עצמאית, והקטיר לו [[קטורת הסמים|קטורת]]. <br />
{{ציטוט|תוכן=הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן|מקור={{תנ"ך|מלכים ב|יח|ד|קצר=כן}}|מרכאות=כן}}<br />
<br />
{{הערה|1=הארכאולוג יוחנן אהרוני ניסה לקשור את חורבנו של המקדש והמזבח בבאר שבע ואת ביטול הפולחן במקדש בערד למהפכת חזקיהו, אולם ממצאיו שנויים במחלוקת רבה בין הארכאולוגים, בין היתר משום שייתכן כי הם נחרבו במסע הכיבוש של סנחריב שהתרחש באותה תקופה ולא בגלל פעילותו של חזקיהו. על הצלחתה של אותה מהפכה יש עדויות סותרות, כמו התבליט האשורי של חורבן לכיש המתאר חיילים הנושאים כלי פולחן, ומכאן שהפולחן בלכיש לא פסק לגמרי בתקופתו של חזקיהו. עם זאת בעת חפירות בשנת ה'תשע"ז שנערכו בתל לכיש סביב לשער העיר, נתגלה מקדש ובו מזבח שקרנותיו נופצו ובקודש קודשיו הוצבה מחראה, הנקשרים לביעור האלילים של חזקיהו {{דבר ראשון|דבר ראשון|'מקדש שער' מתקופת בית ראשון נחשף בחפירות תל לכיש|35407|29 בספטמבר 2016}}}}. <br />
<br />
===פסח חזקיהו===<br />
[[קובץ:Biblical Jerusalem Wall Remnants.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[החומה הרחבה]] שנבנתה על ידי חזקיהו.]]<br />
לאחר חורבן [[ממלכת ישראל]] בסביבות שנת ג'ר"ה, היריבות ההיסטורית בין ישראל ליהודה נגוזה ונוצרה הזדמנות לאיחוד מחודש של שרידי ממלכת ישראל עם יהודה. מסופר בספר דברי הימים{{הערה|1=בספר מלכים העניין לא מוזכר כלל}}, כי חזקיהו ניצל את ההזדמנות וקרא לכל שבטי ישראל לבא ולהקריב את [[קורבן הפסח]] ב[[בית המקדש הראשון|מקדש]] בירושלים. חזקיהו אף דחה את הפסח בחודש "כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ לִירוּשָׁלִָם"{{הערה|1={{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|ג}}}}. קריאתו של חזקיהו נענתה באופן חלקי. אנשים רבים מממלכת ישראל הגיעו לירושלים, לראשונה זה שלוש מאות שנה להקריב את הפסח, בעוד אחרים התעלמו מקריאתו ובזו לה{{הערה|1=שם {{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|י|יא|ללא=פרק}}}}.<br />
<br />
===המחלה=== <br />
זמן קצר יחסית לפני שסנחריב הגיע לירושלים, חלה חזקיהו ב[[שחין (מחלה)|שחין]] ונטה למות. ישעיהו הנביא בא אליו וניבא לו שהוא לא יקום ממשכבו. חזקיהו התפלל, למרות הנבואה הברורה, וישעיהו חזר אליו וניבא לו שתפילתו נענתה - הוא יירפא ממחלתו ואף יינצל ממלך אשור המתקרב. הנביא הורה לו להניח [[דבלה|דבלת תאנים]] על עורו שתביא לריפויו.<br />
<br />
בעקבות השמועה על מחלתו שלח [[מרדוך-אפלה-אידינה השני|מראדך בלאדן בן בלאדן]] מלך [[בבל]] שליחים אל חזקיהו. השליחים הגיעו אל חזקיהו לאחר שהבריא, והוא סייר איתם והראה להם את אוצרותיו במטרה לכרות ברית עימם. ישעיהו זעם עליו וניבא לו שאוצרותיו יילקחו לבבל ובניו יהפכו לסריסים בבית מלך בבל.<br />
<br />
==חזקיהו במדרשי חז"ל==<br />
===חידוש הברית===<br />
חז"ל סיפרו כי בדורו של חזקיהו כל העם היו תלמידי חכמים. הם דרשו עוד, כי חזקיהו נעץ חרב בכניסה ל[[בית מדרש|בית המדרש]] והכריז כי כל מי שלא [[לימוד תורה|ילמד תורה]] יידקר בחרב, וכתוצאה מכך לא היה בכל ממלכת יהודה ילד או ילדה שלא היו בקיאים בהלכות [[טומאה]] ו[[טהרה]]. בתלמוד מובא{{הערה|סנהדרין צד, א}}, שביקש הקב"ה לעשות לחזקיה משיח אלא שהחמיץ חזקיה הזדמנות זאת כי לא אמר שירה והודיה על מפלת סנחריב.<br />
<br />
=== המחלה ===<br />
ב[[התלמוד הבבלי|תלמוד הבבלי]] במסכת [[מסכת ברכות|ברכות]]{{הערה|1=דף י עמוד א}} נאמר, כי המחלה של חזקיהו היתה עונש על כך שהוא לא [[נישואין|נשא אישה]] והוליד ילדים, בניגוד לצו [[פרו ורבו]].<br><br />
נבואתו של [[ישעיהו]] הנביא, "צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה"{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים ב|כ|א}}}} נדרשת - "כי מת אתה" בעולם הזה "ולא תחיה" - [[העולם הבא|לעולם הבא]]. כאשר ישעיהו מודיע לו כי הסיבה לעונש החמור היא הימנעותו מהולדת ילדים, עונה לו חזקיהו כי הוא ראה ב[[רוח הקודש (יהדות)|רוח הקודש]] שבניו יהיו רשעים. ישעיהו משיב לו: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת, איבעי לך למעבד. ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא, ליעביד!" (תרגום: למה לך להיכנס לכבשונו - כלומר, לענייניו הפרטיים - של ה'? מה שצווית עשה, ומה שרוצה הקב"ה לעשות הוא יעשה.). חזקיהו מבקש מהנביא שישיא לו את בתו לאישה, ואולי זכות הנביא וזכותו שלו תעמוד להם והעתיד של בניו ישתנה, אבל ישעיהו מתנגד ואומר לו שכבר נגזרה גזירה שימות. חזקיהו עונה לו: "בן אמוץ כלה נבואתך וצא, כך מקובלני מבית אבי אבא, '''[[אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים]]'''". <br />
<br />
חזקיהו נתרפא, נשא את בתו של ישעיהו ונולדו לו ממנה בנים, ביניהם רבשקה ומנשה.<br />
<br />
ב[[הגהות הב"ח]] (על אתר) מובא המשך למדרש, ומסופר שכשגדלו שני בניו של חזקיהו המלך, רבשקה ו[[מנשה המלך|מנשה]], הוא הוליך אותם על כתפיו ל[[בית מדרש|בית המדרש]] [[לימוד תורה|ללמוד תורה]]. בזמן הליכתם שמע חזקיהו את שני בניו מתלוצצים ומדברים על ראשו כעל קרבן לעבודה זרה. חזקיהו השליך אותם לקרקע. רבשקה נהרג ומנשה חי והפך למלך יהודה. לפי גרסה זו '''רבשקה''' המתואר במדרש איננו [[רבשקה]] שליחו של סנחריב, שכן הוא מת בילדותו.<br />
<br />
=== שישה מעשים ===<br />
ב[[מסכת פסחים]]{{הערה|1=דף נו עמוד ב}} מובאת [[ברייתא]] המתארת שישה מעשים שעשה חזקיהו, לשלושה מתוכם הסכימו חכמי דורו ולשלושה התנגדו. ברייתא זו חדרה ל[[משנה]] ומופיעה במשניות הנדפסות כמשנה האחרונה בפרק הרביעי בפסחים.<br> <br />
המעשים שהסכימו להם הם: 1. "גנז ספר רפואות". 2. "כתת נחש הנחושת", הוא [[נחש הנחושת]] שיצר [[משה רבנו]] במדבר, והיו מהעם שעבדו אותו בתור אליל. 3. "גרר עצמות אביו על מטה של חבלים": אביו הוא [[אחז]] הרשע. <br />
<br />
מעשים שלא הסכימו להם: 1. "סתם מי גיחון", כדי שלא יבוא צבא אשור וימצאו מים לשתות, ובכך מנע גם מים מתושבי ירושלים. 2. "קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור". 3. "עיבר ניסן בניסן", כלומר, לאחר שנכנס ניסן עיבר את השנה והחליט שאותו החודש יהיה אדר ב' הפסח יעשה רק חודש מאוחר יותר.<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* בוסתנאי עודד<!--בוסתנאי הוא שמו הפרטי-->, '''תולדות עם ישראל בימי בית ראשון''', כרך ד' - '''ממלכת יהודה''' (יחידות 10 - יהודה ואשור), בהוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]]. מהדורה שנייה: 2008. {{ISBN|9789650610036}}<br />
* [[בנימין מזר]], '''[http://www.daat.ac.il/DAAT/tanach/rishonim/masa.htm מסע סנחריב לארץ יהודה]''', בתוך: '''היסטוריה צבאית של ארץ ישראל בתקופת המקרא''', יעקב ליוור (עורך)<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{אנצ דעת|1181}}<br />
* ד"ר אמנון טיל, [http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1494259 חזקיהו (Hezekiah) מלך יהודה: מלך טוב או מהמר מסוכן?]<br />
* ד"ר שי וואלטר [http://beinenu.com/lessons/%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%96%D7%A7%D7%99%D7%94%D7%95 'זמנים במלכות חזקיהו' הרצאה בכינוס מטמוני ארץ באתר בינינו].<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{מלכי יהודה}}<br />
{{מלכי יהודה וישראל}}<br />
[[קטגוריה:מלכי יהודה]]<br />
[[קטגוריה:אישים בתנ"ך המוזכרים במקורות חיצוניים]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A1%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%9E%D7%90%D7%9B%D7%93&diff=1807642סרגון מאכד2021-08-09T08:30:01Z<p>איש ספראי: /* עלייתו של סרגון */ ניסוח תורני</p>
<hr />
<div>[[קובץ:Sargon of Akkad.jpg|250px|ממוזער|שמאל|סרגון מאכד]]<br />
'''סרגון מאכד''', או '''סרגון הגדול''' ([[אכדית]]: šarru-kin, [[המאה ה-24 לפנה"ס]] - [[המאה ה-23 לפנה"ס]]), מקים [[האימפריה האכדית]] ומייסד העיר [[אכד]]. ה[[אימפריה]] של סרגון חלשה על כל [[מסופוטמיה]] ועל שטחים נרחבים נוספים. גדולתו הצבאית של סרגון הפכה אותו לדמות [[סיפור עם|אגדית]] ולמושא [[הערצה]] לאורך אלפי שנים.<br />
<br />
==עלייתו של סרגון==<br />
כמות התיעוד ה[[היסטוריה|היסטורי]] מתקופת האימפריה של סרגון נמוכה. רוב המידע ההיסטורי שקיים על תקופה זו מקורו בתעודות שנמצאו ב[[שושן (עיר)|שושן]], בירת [[עילם]]. התעודות הן העתקים מאוחרים של כתבים אכדיים מתקופת סרגון, שנלקחו ממסופטמיה ב[[המאה ה-12 לפנה"ס|מאה ה-12 לפנה"ס]] כשעילם שלטה באזור. לקיחת התעודות על ידי העילמים, מראה עד כמה דמותו של סרגון והאימפריה שלו השפיעו גם למעלה מאלף שנה אחרי מותו.<br />
<br />
המידע המועט שקיים על סרגון מתאר אותו בתקופה מאוחרת בחייו, בה הוא כבר מלך על אכד. לכן, המקורות היחידים שיש לנו על עלייתו לשלטון של סרגון הם אגדות [[אשור]]יות שנכתבו מאות שנים מאוחר יותר.<br />
<br />
טקסט אשורי מ[[המאה ה-7 לפנה"ס]] המכונה "לידת סרגון" או "ה[[אוטוביוגרפיה]] של סרגון" מספר על עלייתו של סרגון בגוף ראשון. מקור הטקסט אינו ידוע, וייתכן כי הוא נכתב בחצרו של המלך האשורי [[סרגון השני]], כדי לפאר את שמו של סרגון. הסיפור מזכיר<ref>להבדיל בין קודש לחול.</ref> את סיפורו של [[משה]] בתיבה: אמו של סרגון הייתה כוהנת גדולה, שהרתה אותו בסתר מאב לא ידוע. היא הכניסה אותו לסלסלה אטומה עשויה [[קנה מצוי|קנים]], אותה הניחה בנהר ה[[פרת]]. סרגון נמצא על ידי גנן, שגידל אותו והכשיר אותו להיות גנן. האלילה [[עשתר]] אהבה את סרגון והעלתה אותו לשלטון. מכאן, הסיפור ממשיך בתיאור הצלחתו הצבאית של סרגון.<br />
<br />
טקסט אשורי אחר, קדום יותר, המכונה גם הוא "אגדת סרגון" או "עליית סרגון", מספר סיפור שונה. הטקסט מקוטע, ושרדו ממנו חלקים מועטים. על פי הסיפור, סרגון היה שר המשקים בחצרו של מלך [[כיש]]. מלך כיש חשש לחייו מפני סרגון, וניסה לרצוח אותו. האלילה [[עשתר]] הגנה על סרגון מפני מלך כיש והצילה את חייו מספר פעמים. המשך הסיפור לא שרד, ולא ידוע איך סרגון היה למלך לפי סיפור זה.<br />
<br />
ב[[רשימת המלכים השומרית]], מן [[המאה ה-18 לפנה"ס]], סרגון מופיע ומתואר כבנו של גנן, כשר המשקים של מלך כיש וכמייסד העיר אכד. תיאור זה חריג ברשימה שכוללת בעיקר שמות של מלכים, את ערי הבירה שלהם ואת מספר שנות שלטונם.<br />
<br />
==תקופת השלטון==<br />
[[קובץ:Map of Akkad.he.svg|שמאל|ממוזער|250px|[[האימפריה האכדית]]]]<br />
לאחר שעלה לשלטון בקיש, סרגון העביר את מרכז שלטונו לעיר אכד, אותה הוא ייסד. סרגון גייס צבא אכדי גדול, שמומן באמצעות [[ביזה]] והביא לסרגון את תהילתו. <br />
<br />
הניצחון הצבאי שהביא את סרגון לגדולה הוא כיבוש [[שומר]] (דרום מסופוטמיה). לפני סרגון, מלך שומר היה לוגלזגיסי מ[[אומה (עיר)|אומה]]. לוגלזגיסי כבש את כל הערים השומריות ואיחד אותן תחת שלטונו. הממלכה של [[לוגלזגיסי]] התפשטה גם מעבר לשומר. כיבוש שומר הפך את סרגון לשליט כל מסופוטמיה. סרגון היה המלך השומרי הראשון ממוצא שמי, אף שברשימת שמות המלכים השומרים מופיעים גם שמות שמיים מוקדמים יותר.<br />
<br />
סרגון המשיך והרחיב את האימפריה שלו עד ל[[עילם]] במזרח ול[[אבלה]] במערב. נתיבי המסחר האכדיים הגיעו הרחק, ותרמו לעושר האימפריה.<br />
<br />
סרגון חיזק את שליטתו בערים השומריות על ידי מינוי מושלים אכדים. השלטון האכדי עזר לשפה האכדית להתפשט ברחבי האימפריה, ולשילוב התרבות השומרית בזו האכדית. מינוי בולט שסרגון ביצע הוא מינוי בתו, אנחדונה, לכוהנת אל הירח סין בעירו אור.<br />
<br />
לפי כתבים מאוחרים, בסוף תקופת שלטונו של סרגון היו מרידות רבות ברחבי האימפריה. <br />
<br />
שלטונו של סרגון הסתיים אחרי 56 שנים לפי רשימת המלכים השומרים (55 או 54 על פי גרסות אחרות של הרשימה). סרגון הוחלף על ידי בניו [[רימוש]] ואחריו [[מנישתוסו|מַנישְתוּסוּ]] אחיו של רימוש. המלך האכדי הגדול הבא היה [[נרם-סין]], בנו של מנישתוסו ונכדו של סרגון.<br />
<br />
==מורשת סרגון==<br />
<br />
למרות קיומה הקצר של האימפריה האכדית, סרגון יצר מורשת של מלך כובש ששרדה אלפי שנים. סרגון היה מקור לאגדות ולסיפורי עם רבים. דמותו של סרגון הייתה מודל למלכים אחרים שרצו להקים אימפריה. שני מלכים אשורים, סרגון הראשון מ[[המאה ה-19 לפנה"ס]] ו[[סרגון השני]] מ[[המאה ה-8 לפנה"ס]], הוא מחריב [[ממלכת ישראל]], קראו לעצמם על שמו.<br />
<br />
האימפריה האכדית הפיצה את התרבות ואת השפה האכדיות. התרבות והשפה האכדיות נשארו באזור עד ל[[התרבות ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]].<br />
<br />
==שמו של סרגון וכינויו==<br />
<br />
שמו האכדי של סרגון הוא šarru-kin, שמשמעותו "המלך האמיתי" (בדומה ל[[עברית]], שר-כן). סרגון כנראה בחר שם זה כדי לתת לגיטימציה למלכותו, למרות מוצאו הפשוט. מקור השם העברי סרגון הוא משמו העברי של סרגון השני, כפי שנכתב במקרא.<br />
<br />
סרגון כונה בכתבים "מלך [[כיש]]" ו"מלך אכד", ואחרי כיבוש שומר הוא ירש גם את הכינויים של לוגלזגאסי, בהם "מלך שומר" ו"מלך הארץ". אף על פי שהצלחתו של סרגון מיוחסת לאל [[אנליל]], רוב כינויו של סרגון הם צבאיים ולא [[דת]]יים.<br />
<br />
לעיתים סרגון מכונה, בטעות, "סרגון הראשון". נראה שמקורה של טעות זאת הוא בהיכרות עם שמו של [[סרגון השני]], מלך אשור. סרגון הראשון היה מלך אשורי מהמאה ה-19 לפנה"ס שקדם לסרגון השני.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* [http://www.fordham.edu/halsall/ancient/2300sargon1.html הביוגרפיה של סרגון] (תרגום לאנגלית)<br />
* [http://www-etcsl.orient.ox.ac.uk/section2/tr214.htm עליית סרגון] (תרגום ותעתוק לאנגלית)<br />
{{בקרת זהויות}}<br />
<br />
[[קטגוריה:אישים שחיו באלף ה-3 לפנה"ס]]<br />
[[קטגוריה:האימפריה האכדית]]<br />
[[קטגוריה:שליטי ארצות]]<br />
<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=סרגון מאכד|גרסה=22579846|דרגה=נקי}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%96%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5&diff=1807099רבי יוסף זוסמנוביץ2021-08-08T19:35:46Z<p>איש ספראי: /* משפחתו */ הוספת מקור</p>
<hr />
<div>{{אישיות רבנית<br />
|שם=רבי יוסף זוסמנוביץ<br />
|שם בשפת המקור=<br />
|תמונה=[[קובץ:Zusmvnovic.jpg]]<br />
|כיתוב={{תמונה להחלפה}}<br />
|כינוי=<br />
|תאריך לידה=[[תרנ"ה]]<br />
|מקום לידה=<br />
|תאריך פטירה=אב [[תש"א]]<br />
|מקום פטירה=<br />
|מקום קבורה=<br />
|תאריך לידה=[[1895]]<br />
|תאריך פטירה=[[1941]]<br />
|מקום פעילות=[[ירושלים]], [[קובנה]], [[וילקומיר]]<br />
|השתייכות=[[יהדות ליטא]]<br />
|תחומי עיסוק=[[תלמוד]] ו[[הלכה]]<br />
|תפקידים נוספים=<br />
|רבותיו=רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]{{ש}}רבי [[משה מרדכי אפשטיין]]<br />
|תלמידיו=<br />
|בני דורו=<br />
|חיבוריו=חלקו של יוסף{{ש}}תרועת מלך<br />
}}<br />
רבי '''יוסף זוסמנוביץ''' (ב[[יידיש]]: זוסמאנאוויץ; [[תרנ"ה]] (1895), [[מינסק]] - אב [[תש"א]] (1941), [[וילקומיר]]) היה [[רב]] [[יהדות ליטא|ליטאי]], שימש כרב ב[[סלובודקה]] וכרבה של [[וילקומיר]].<br />
<br />
==ביוגרפיה==<br />
נולד במינסק{{הערה|כך לפי הרב [[אפרים אשרי]], שו"ת "ממעמקים" ח"א, עמ' ריא. לעומתו, [[משה צינוביץ]], '''אישים וקהילות''', תל אביב תש"ן, עמ' 403 כותב שהוא היה יליד [[צפת]]. ואילו [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447), כותב שנולד בירושלים.}} בשנת תרנ"ה, לרב אשר דוב זוסמן. שמשפחתו מיוחסת למשפחת די ליאון הספרדית. בהיותו ילד [[עלייה לארץ ישראל|עלתה המשפחה לארץ ישראל]] והשתקעה ב[[ירושלים]]; לימים דבק בו הכינוי "הירושלמי", בו השתמש כ[[פסבדונים]].<br />
<br />
לאחר עלייתם ארצה שינה אביו את שם המשפחה הרשמי ל"די ליאון", אך במקביל נעשה גם שימוש בשם זוסמן. אחותו, פועה מרים זוסמן-די ליאון, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]].<br />
<br />
בהיותו בן 17 ו-18 זכה ב"פרס פרסיץ" שנתיים ברציפות.{{הערה|{{HebrewBooks|[[פנחס גרייבסקי]]|'''פרסי פרסיץ'''|36894|ירושלים תרצ"ג. עמ' 10–11|ללא|עמוד=9}}.}}<br />
<br />
בצעירותו למד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלובודקה]] אצל ראש הישיבה רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]. בשנת [[תרע"ט]] (1919) בשל אירועי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהסתיימה, שהה לזמן מה ב[[ישיבת טלז]], ולאחר תקופה שב לסלובודקה. הוא נישא ללאה בתו של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]] [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת כנסת ישראל]] ב[[סלובודקה]] וב[[ישיבת חברון|חברון]]. <br />
<br />
בשנת [[תרפ"ד]] (1924) פיצל [[הסבא מסלובודקה]] את ישיבתו; בחורי הישיבה המקורית [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|"כנסת ישראל" בסלובודקה]] חולקו לשתי קבוצות, התלמידים המבוגרים יצאו עם "הסבא" ועם ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין ל[[חברון]], שם הקימו את הסניף הארצ-ישראלי הראשון של הישיבה, שלאחר [[מאורעות תרפ"ט]] השתקע בירושלים, ומוכר כ"[[ישיבת חברון (ירושלים)|ישיבת חברון]]"; ואילו הצעירים נותרו ב[[סלובודקה]], [[קובנה]]. בנו של "הסבא", רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], שהיה גם חתנו של רבי משה מרדכי אפשטיין, היה המועמד הטבעי לניהול הישיבה, אולם לאחר שנה עלה גם הוא כאביו וחותנו לארץ ישראל, ונפטר שנה לאחר עלייתו. המועמדים שנותרו היו הרב [[יצחק אייזיק שר]], חתנו של הסבא, והרב זוסמנוביץ, חתנו של הרב אפשטיין. שניהם כבר העבירו שיעורים בישיבה בתקופות קודמות, וכעת פרצה מחלוקת.<br />
<br />
למרות ניסיונות למקד את המחלוקת בשאלת רבנות הפרבר הקובנאי, סלבודקה, ולא בשאלת הנהגת הישיבה, כדי שלא להכניס את המחלוקת אל כתלי בית המדרש, נוצרו בישיבה שני מחנות כשכל רב זוכה לתמיכת חלק מהתלמידים. מחלוקת זו הייתה בבואה של [[פולמוס המוסר]] שהתנהל שנים קודם לכן, כי הרב זוסמנוביץ נודע כמי שהמעיט במרכזיותו של לימוד המוסר במסגרת הישיבה. בסופה של המחלוקת, התמנה הרב שר כראש הישיבה. והרב זוסמנוביץ עלה לירושלים, אך עם פטירת חמיו בראשית שנת [[תרצ"ד]] חזר לסלבודקה וביקש לקבל את ירושת חמיו ברבנות הפרבר, אם לא בראשות הישיבה. טענתו הייתה שאין לראשי הישיבה כל סיבה להתנגד לכהונתו כרב, והוא מבקש רק לממש את זכותו בירושה. ראשי הישיבה התנגדו כי לטענתם מסתבר שאם ישב בעיר בקביעות ינהו אחריו בחורים שיהנו מהלימוד עמו, וסמכות הנהלת הישיבה תיפגם. לאחר שבני הקהילה המקומית הסכימו למינויו של הרב זוסמנוביץ, פרשה ישיבת סלובודקה מהקהילה והקימה קהילה עצמאית שבראשה התמנה הרב זלמן אוסווסקי.<br />
<br />
בתקופה זו (ראשית חורף תרצ"ד) (1934) נפטר הרב [[יהודה מאיר שפירא]] מייסד [[ישיבת חכמי לובלין]], והרב זוסמנוביץ הוצע לשמש כראש הישיבה במקומו, למרות הרקע ממנו בא שהיה שונה בתכלית מאופיה החסידי של הישיבה. הוא הגיע ל[[לובלין]] לתקופת ניסיון והעביר שיעורים בישיבה במשך שבועות מספר, בהיותו בלובלין לבש לבוש חסידי כדי להתאים את עצמו לנוף האנושי, אך לאחר שלא הסתגל לסגנון החסידי של הישיבה, חזר לסלובודקה.{{הערה|[[דוד אברהם מנדלבוים]], '''ישיבת חכמי לובלין''' ח"ב, בני ברק, תשנ"ד, עמ' תכט-תל, מפי בוגר הישיבה, הרב [[יצחק פלקסר]], ראש [[ישיבת שפת אמת]]. הוא מוסיף כי בשבועות הקצרים שעשה הרב זוסמנוביץ בישיבת חכמי לובלין הספיק ללמוד את הספר "[[אבני נזר]]" שלא הכירו קודם לכן, וגילה בו שליטה.}}<br />
<br />
בקיץ שנת [[תרצ"ה]] (1935) שהה ב[[ארץ ישראל]] אצל אביו, במשך כמה חודשים.{{הערה|הקדמתו לספרו "תרועת מלך".}} באותה שנה התארגנה התנועה הריוויזיוניסטית להקמת הסתדרות ציונית נפרדת מ[[ההסתדרות הציונית העולמית]], והוא נקרא להצטרף; [[זאב ז'בוטינסקי]], כתב ב[[מברק]] למרכז [[הצה"ר]] ב[[תל אביב]] (25.07.1935): "קובנה כותבת שהגאון זוסמנוביץ מסלבודקה, פסבדונים הירושלמי, הנמצא בירושלים אצל הרב אשר די ליאון, נוטה להשתתף ב-n.z.o [=[[הסתדרות ציונית חדשה|נייע ציוניסטישע אורגניזאציע]]] והבטיח שבארץ יחליט. שימו לב. אולי סירקיס ישפיע".{{הערה|מצוטט אצל [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447).}}<br />
<br />
רבי יוסף זוסמנוביץ חזר מירושלים לסלובודקה, אך מצב זה של קהילה מפולגת לא היה נוח לשני הצדדים, וכאשר נפטר רבה של [[וילקומיר]], הרב [[אריה לייב רובין]], הציע "הירושלמי" את מועמדותו, ונבחר לכהן כרבה של וילקומיר.{{הערה|מועמד אחר למשרה זו היה הרב [[יעקב קמנצקי]], אז רבה של [[ציטביאן]] שבגלל קשיי פרנסה חשק במשרה. בשל זכייתו של הרב זוסמנוביץ בתפקיד, נאלץ להגר ל[[ארצות הברית]], ונהג לציין לימים את העובדה שלמעשה ניצל בבחירות אלו ממוות ב[[השואה|שואה]]. יונתן רוזנבלום, מאנגלית: נתן קמנצקי (בנו), '''רבי יעקב''', ירושלים תשנ"ז. עמ' 145.}}<br />
<br />
הרב זוסמנוביץ נספה ב[[השואה|שואה]] יחד עם בני קהילת וילקומיר. הרב [[מרדכי גיפטר]] שביקר אצלו בווילקומיר לפני המלחמה, מספר כי ראה אצלו מחברות חידושי תורה על כל מסכתות הש"ס, מלבד חיבוריו המוכרים על [[מסכת ראש השנה]] והלכות [[כשרות|מאכלות אסורות]]. ספרים אלו [[חיבור אבוד|אבדו]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].<br />
<br />
==משפחתו==<br />
אחיו, יעקב צבי די ליאון, נפטר בצעירותו; אחיניתו (בתו של יעקב צבי דיליאון) רבקה נישאה לרב [[יוסף בא-גד]]<ref>אנצקלפודיית נחלי באגד מהדורה 14 עמוד 106.</ref>. אחותו, פועה מרים, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]] שלימים היה רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים. אחותו שרה נישאה לרב מרדכי גימפל בארג שהיה מנהלה הרוחני של [[ישיבת שער השמים]], אחות נוספת נישאה למאיר הורביץ, בנו של הרב [[יוסף גרשון הורביץ]] רבה של שכונת [[מאה שערים]].<br />
<br />
גיסיו מצד אשתו היו ראשי [[ישיבת חברון]]: רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], רבי [[אהרן כהן (ראש ישיבה)|אהרן כהן]], רבי [[יחזקאל סרנא]] ורבי [[משה חברוני]].<br />
<br />
== ספריו ==<br />
* {{HebrewBooks||'''חלקו של יוסף'''|7014|קיידאן, תרפ"ו|ללא}}<br />
* {{HebrewBooks||'''זרע חיים'''|7015|נדפס יחד עם הספר "זרע יצחק" של רבי חיים יצחק שילמן מ[[יאנובה]], קיידאן תרצ"ד|ללא|עמוד=198}} <br />
* {{HebrewBooks||'''תרועת מלך'''|20036|קיידאן, תרצ"ז|ללא}} <br />
* '''דברי חיים'''<br />
* '''משפט הירושה''', בדיני ירושת משרה ורבנות, קובנה תרפ"ה<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'זוסמנוביץ, ר' יוסף ב"ר אשר־דב („הירושלמי”)', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 48 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1246).<br />
* בן-ציון קליבנסקי, כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשע"ד, עמ' 353-343.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}<br />
{{סדרה|הקודם=הרב [[משה מרדכי אפשטיין]]|הבא=-|רשימה=רבני [[סלובודקה]]|שנה=[[1933]]-[[1935]]}}<br />
{{מיון רגיל:זוסמנוביץ, יוסף}}<br />
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]<br />
[[קטגוריה:משפחת רבי משה מרדכי אפשטיין]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרות תורנית]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]]<br />
[[קטגוריה:וילקומיר: רבנים]]<br />
[[קטגוריה:סלובודקה: רבנים]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:We9is63lpbftlfqi&topic_postId=we9is63lpfdvtjoq&topic_revId=we9is63lpfdvtjoq&action=single-viewנושא:We9is63lpbftlfqi2021-08-08T16:56:58Z<span class="plainlinks"><a href="/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99&action=edit&redlink=1" class="new mw-userlink" title="משתמש:איש ספראי (הדף אינו קיים)"><bdi>איש ספראי</bdi></a> <span class="mw-usertoollinks">(<a href="/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-talk" title="שיחת משתמש:איש ספראי">שיחה</a> | <a href="/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-contribs" title="מיוחד:תרומות/איש ספראי">תרומות</a>)</span> <a target="_blank" rel="nofollow noreferrer noopener" class="external text" href="https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:We9is63lpbftlfqi&topic_showPostId=we9is63lpfdvtjoq#flow-post-we9is63lpfdvtjoq">הוסיף תגובה</a> לנושא "הערה 6" (<em>אולי צריך לשנות את הניסוח בהערה 6 לפי כללי המכלול</em>)</span>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%96%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5&diff=1806959רבי יוסף זוסמנוביץ2021-08-08T16:19:00Z<p>איש ספראי: /* משפחתו */ הגהה</p>
<hr />
<div>{{אישיות רבנית<br />
|שם=רבי יוסף זוסמנוביץ<br />
|שם בשפת המקור=<br />
|תמונה=[[קובץ:Zusmvnovic.jpg]]<br />
|כיתוב={{תמונה להחלפה}}<br />
|כינוי=<br />
|תאריך לידה=[[תרנ"ה]]<br />
|מקום לידה=<br />
|תאריך פטירה=אב [[תש"א]]<br />
|מקום פטירה=<br />
|מקום קבורה=<br />
|תאריך לידה=[[1895]]<br />
|תאריך פטירה=[[1941]]<br />
|מקום פעילות=[[ירושלים]], [[קובנה]], [[וילקומיר]]<br />
|השתייכות=[[יהדות ליטא]]<br />
|תחומי עיסוק=[[תלמוד]] ו[[הלכה]]<br />
|תפקידים נוספים=<br />
|רבותיו=רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]{{ש}}רבי [[משה מרדכי אפשטיין]]<br />
|תלמידיו=<br />
|בני דורו=<br />
|חיבוריו=חלקו של יוסף{{ש}}תרועת מלך<br />
}}<br />
רבי '''יוסף זוסמנוביץ''' (ב[[יידיש]]: זוסמאנאוויץ; [[תרנ"ה]] (1895), [[מינסק]] - אב [[תש"א]] (1941), [[וילקומיר]]) היה [[רב]] [[יהדות ליטא|ליטאי]], שימש כרב ב[[סלובודקה]] וכרבה של [[וילקומיר]].<br />
<br />
==ביוגרפיה==<br />
נולד במינסק{{הערה|כך לפי הרב [[אפרים אשרי]], שו"ת "ממעמקים" ח"א, עמ' ריא. לעומתו, [[משה צינוביץ]], '''אישים וקהילות''', תל אביב תש"ן, עמ' 403 כותב שהוא היה יליד [[צפת]]. ואילו [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447), כותב שנולד בירושלים.}} בשנת תרנ"ה, לרב אשר דוב זוסמן. שמשפחתו מיוחסת למשפחת די ליאון הספרדית. בהיותו ילד [[עלייה לארץ ישראל|עלתה המשפחה לארץ ישראל]] והשתקעה ב[[ירושלים]]; לימים דבק בו הכינוי "הירושלמי", בו השתמש כ[[פסבדונים]].<br />
<br />
לאחר עלייתם ארצה שינה אביו את שם המשפחה הרשמי ל"די ליאון", אך במקביל נעשה גם שימוש בשם זוסמן. אחותו, פועה מרים זוסמן-די ליאון, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]].<br />
<br />
בהיותו בן 17 ו-18 זכה ב"פרס פרסיץ" שנתיים ברציפות.{{הערה|{{HebrewBooks|[[פנחס גרייבסקי]]|'''פרסי פרסיץ'''|36894|ירושלים תרצ"ג. עמ' 10–11|ללא|עמוד=9}}.}}<br />
<br />
בצעירותו למד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלובודקה]] אצל ראש הישיבה רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]. בשנת [[תרע"ט]] (1919) בשל אירועי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהסתיימה, שהה לזמן מה ב[[ישיבת טלז]], ולאחר תקופה שב לסלובודקה. הוא נישא ללאה בתו של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]] [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת כנסת ישראל]] ב[[סלובודקה]] וב[[ישיבת חברון|חברון]]. <br />
<br />
בשנת [[תרפ"ד]] (1924) פיצל [[הסבא מסלובודקה]] את ישיבתו; בחורי הישיבה המקורית [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|"כנסת ישראל" בסלובודקה]] חולקו לשתי קבוצות, התלמידים המבוגרים יצאו עם "הסבא" ועם ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין ל[[חברון]], שם הקימו את הסניף הארצ-ישראלי הראשון של הישיבה, שלאחר [[מאורעות תרפ"ט]] השתקע בירושלים, ומוכר כ"[[ישיבת חברון (ירושלים)|ישיבת חברון]]"; ואילו הצעירים נותרו ב[[סלובודקה]], [[קובנה]]. בנו של "הסבא", רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], שהיה גם חתנו של רבי משה מרדכי אפשטיין, היה המועמד הטבעי לניהול הישיבה, אולם לאחר שנה עלה גם הוא כאביו וחותנו לארץ ישראל, ונפטר שנה לאחר עלייתו. המועמדים שנותרו היו הרב [[יצחק אייזיק שר]], חתנו של הסבא, והרב זוסמנוביץ, חתנו של הרב אפשטיין. שניהם כבר העבירו שיעורים בישיבה בתקופות קודמות, וכעת פרצה מחלוקת.<br />
<br />
למרות ניסיונות למקד את המחלוקת בשאלת רבנות הפרבר הקובנאי, סלבודקה, ולא בשאלת הנהגת הישיבה, כדי שלא להכניס את המחלוקת אל כתלי בית המדרש, נוצרו בישיבה שני מחנות כשכל רב זוכה לתמיכת חלק מהתלמידים. מחלוקת זו הייתה בבואה של [[פולמוס המוסר]] שהתנהל שנים קודם לכן, כי הרב זוסמנוביץ נודע כמי שהמעיט במרכזיותו של לימוד המוסר במסגרת הישיבה. בסופה של המחלוקת, התמנה הרב שר כראש הישיבה. והרב זוסמנוביץ עלה לירושלים, אך עם פטירת חמיו בראשית שנת [[תרצ"ד]] חזר לסלבודקה וביקש לקבל את ירושת חמיו ברבנות הפרבר, אם לא בראשות הישיבה. טענתו הייתה שאין לראשי הישיבה כל סיבה להתנגד לכהונתו כרב, והוא מבקש רק לממש את זכותו בירושה. ראשי הישיבה התנגדו כי לטענתם מסתבר שאם ישב בעיר בקביעות ינהו אחריו בחורים שיהנו מהלימוד עמו, וסמכות הנהלת הישיבה תיפגם. לאחר שבני הקהילה המקומית הסכימו למינויו של הרב זוסמנוביץ, פרשה ישיבת סלובודקה מהקהילה והקימה קהילה עצמאית שבראשה התמנה הרב זלמן אוסווסקי.<br />
<br />
בתקופה זו (ראשית חורף תרצ"ד) (1934) נפטר הרב [[יהודה מאיר שפירא]] מייסד [[ישיבת חכמי לובלין]], והרב זוסמנוביץ הוצע לשמש כראש הישיבה במקומו, למרות הרקע ממנו בא שהיה שונה בתכלית מאופיה החסידי של הישיבה. הוא הגיע ל[[לובלין]] לתקופת ניסיון והעביר שיעורים בישיבה במשך שבועות מספר, בהיותו בלובלין לבש לבוש חסידי כדי להתאים את עצמו לנוף האנושי, אך לאחר שלא הסתגל לסגנון החסידי של הישיבה, חזר לסלובודקה.{{הערה|[[דוד אברהם מנדלבוים]], '''ישיבת חכמי לובלין''' ח"ב, בני ברק, תשנ"ד, עמ' תכט-תל, מפי בוגר הישיבה, הרב [[יצחק פלקסר]], ראש [[ישיבת שפת אמת]]. הוא מוסיף כי בשבועות הקצרים שעשה הרב זוסמנוביץ בישיבת חכמי לובלין הספיק ללמוד את הספר "[[אבני נזר]]" שלא הכירו קודם לכן, וגילה בו שליטה.}}<br />
<br />
בקיץ שנת [[תרצ"ה]] (1935) שהה ב[[ארץ ישראל]] אצל אביו, במשך כמה חודשים.{{הערה|הקדמתו לספרו "תרועת מלך".}} באותה שנה התארגנה התנועה הריוויזיוניסטית להקמת הסתדרות ציונית נפרדת מ[[ההסתדרות הציונית העולמית]], והוא נקרא להצטרף; [[זאב ז'בוטינסקי]], כתב ב[[מברק]] למרכז [[הצה"ר]] ב[[תל אביב]] (25.07.1935): "קובנה כותבת שהגאון זוסמנוביץ מסלבודקה, פסבדונים הירושלמי, הנמצא בירושלים אצל הרב אשר די ליאון, נוטה להשתתף ב-n.z.o [=[[הסתדרות ציונית חדשה|נייע ציוניסטישע אורגניזאציע]]] והבטיח שבארץ יחליט. שימו לב. אולי סירקיס ישפיע".{{הערה|מצוטט אצל [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447).}}<br />
<br />
רבי יוסף זוסמנוביץ חזר מירושלים לסלובודקה, אך מצב זה של קהילה מפולגת לא היה נוח לשני הצדדים, וכאשר נפטר רבה של [[וילקומיר]], הרב [[אריה לייב רובין]], הציע "הירושלמי" את מועמדותו, ונבחר לכהן כרבה של וילקומיר.{{הערה|מועמד אחר למשרה זו היה הרב [[יעקב קמנצקי]], אז רבה של [[ציטביאן]] שבגלל קשיי פרנסה חשק במשרה. בשל זכייתו של הרב זוסמנוביץ בתפקיד, נאלץ להגר ל[[ארצות הברית]], ונהג לציין לימים את העובדה שלמעשה ניצל בבחירות אלו ממוות ב[[השואה|שואה]]. יונתן רוזנבלום, מאנגלית: נתן קמנצקי (בנו), '''רבי יעקב''', ירושלים תשנ"ז. עמ' 145.}}<br />
<br />
הרב זוסמנוביץ נספה ב[[השואה|שואה]] יחד עם בני קהילת וילקומיר. הרב [[מרדכי גיפטר]] שביקר אצלו בווילקומיר לפני המלחמה, מספר כי ראה אצלו מחברות חידושי תורה על כל מסכתות הש"ס, מלבד חיבוריו המוכרים על [[מסכת ראש השנה]] והלכות [[כשרות|מאכלות אסורות]]. ספרים אלו [[חיבור אבוד|אבדו]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].<br />
<br />
==משפחתו==<br />
אחיו, יעקב צבי די ליאון, נפטר בצעירותו; אחיניתו (בתו של יעקב צבי דיליאון) רבקה נישאה לרב [[יוסף בא-גד]]. אחותו, פועה מרים, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]] שלימים היה רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים. אחותו שרה נישאה לרב מרדכי גימפל בארג שהיה מנהלה הרוחני של [[ישיבת שער השמים]], אחות נוספת נישאה למאיר הורביץ, בנו של הרב [[יוסף גרשון הורביץ]] רבה של שכונת [[מאה שערים]].<br />
<br />
גיסיו מצד אשתו היו ראשי [[ישיבת חברון]]: רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], רבי [[אהרן כהן (ראש ישיבה)|אהרן כהן]], רבי [[יחזקאל סרנא]] ורבי [[משה חברוני]].<br />
<br />
== ספריו ==<br />
* {{HebrewBooks||'''חלקו של יוסף'''|7014|קיידאן, תרפ"ו|ללא}}<br />
* {{HebrewBooks||'''זרע חיים'''|7015|נדפס יחד עם הספר "זרע יצחק" של רבי חיים יצחק שילמן מ[[יאנובה]], קיידאן תרצ"ד|ללא|עמוד=198}} <br />
* {{HebrewBooks||'''תרועת מלך'''|20036|קיידאן, תרצ"ז|ללא}} <br />
* '''דברי חיים'''<br />
* '''משפט הירושה''', בדיני ירושת משרה ורבנות, קובנה תרפ"ה<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'זוסמנוביץ, ר' יוסף ב"ר אשר־דב („הירושלמי”)', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 48 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1246).<br />
* בן-ציון קליבנסקי, כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשע"ד, עמ' 353-343.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}<br />
{{סדרה|הקודם=הרב [[משה מרדכי אפשטיין]]|הבא=-|רשימה=רבני [[סלובודקה]]|שנה=[[1933]]-[[1935]]}}<br />
{{מיון רגיל:זוסמנוביץ, יוסף}}<br />
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]<br />
[[קטגוריה:משפחת רבי משה מרדכי אפשטיין]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרות תורנית]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]]<br />
[[קטגוריה:וילקומיר: רבנים]]<br />
[[קטגוריה:סלובודקה: רבנים]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A8%D7%91%D7%99_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%96%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5&diff=1806940רבי יוסף זוסמנוביץ2021-08-08T15:58:40Z<p>איש ספראי: /* משפחתו */ עדכון</p>
<hr />
<div>{{אישיות רבנית<br />
|שם=רבי יוסף זוסמנוביץ<br />
|שם בשפת המקור=<br />
|תמונה=[[קובץ:Zusmvnovic.jpg]]<br />
|כיתוב={{תמונה להחלפה}}<br />
|כינוי=<br />
|תאריך לידה=[[תרנ"ה]]<br />
|מקום לידה=<br />
|תאריך פטירה=אב [[תש"א]]<br />
|מקום פטירה=<br />
|מקום קבורה=<br />
|תאריך לידה=[[1895]]<br />
|תאריך פטירה=[[1941]]<br />
|מקום פעילות=[[ירושלים]], [[קובנה]], [[וילקומיר]]<br />
|השתייכות=[[יהדות ליטא]]<br />
|תחומי עיסוק=[[תלמוד]] ו[[הלכה]]<br />
|תפקידים נוספים=<br />
|רבותיו=רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]{{ש}}רבי [[משה מרדכי אפשטיין]]<br />
|תלמידיו=<br />
|בני דורו=<br />
|חיבוריו=חלקו של יוסף{{ש}}תרועת מלך<br />
}}<br />
רבי '''יוסף זוסמנוביץ''' (ב[[יידיש]]: זוסמאנאוויץ; [[תרנ"ה]] (1895), [[מינסק]] - אב [[תש"א]] (1941), [[וילקומיר]]) היה [[רב]] [[יהדות ליטא|ליטאי]], שימש כרב ב[[סלובודקה]] וכרבה של [[וילקומיר]].<br />
<br />
==ביוגרפיה==<br />
נולד במינסק{{הערה|כך לפי הרב [[אפרים אשרי]], שו"ת "ממעמקים" ח"א, עמ' ריא. לעומתו, [[משה צינוביץ]], '''אישים וקהילות''', תל אביב תש"ן, עמ' 403 כותב שהוא היה יליד [[צפת]]. ואילו [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447), כותב שנולד בירושלים.}} בשנת תרנ"ה, לרב אשר דוב זוסמן. שמשפחתו מיוחסת למשפחת די ליאון הספרדית. בהיותו ילד [[עלייה לארץ ישראל|עלתה המשפחה לארץ ישראל]] והשתקעה ב[[ירושלים]]; לימים דבק בו הכינוי "הירושלמי", בו השתמש כ[[פסבדונים]].<br />
<br />
לאחר עלייתם ארצה שינה אביו את שם המשפחה הרשמי ל"די ליאון", אך במקביל נעשה גם שימוש בשם זוסמן. אחותו, פועה מרים זוסמן-די ליאון, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]].<br />
<br />
בהיותו בן 17 ו-18 זכה ב"פרס פרסיץ" שנתיים ברציפות.{{הערה|{{HebrewBooks|[[פנחס גרייבסקי]]|'''פרסי פרסיץ'''|36894|ירושלים תרצ"ג. עמ' 10–11|ללא|עמוד=9}}.}}<br />
<br />
בצעירותו למד ב[[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת סלובודקה]] אצל ראש הישיבה רבי [[יצחק יעקב רבינוביץ (פוניבז')|יצחק יעקב רבינוביץ]]. בשנת [[תרע"ט]] (1919) בשל אירועי [[מלחמת העולם הראשונה]] שהסתיימה, שהה לזמן מה ב[[ישיבת טלז]], ולאחר תקופה שב לסלובודקה. הוא נישא ללאה בתו של רבי [[משה מרדכי אפשטיין]] [[ראש ישיבה|ראש]] [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|ישיבת כנסת ישראל]] ב[[סלובודקה]] וב[[ישיבת חברון|חברון]]. <br />
<br />
בשנת [[תרפ"ד]] (1924) פיצל [[הסבא מסלובודקה]] את ישיבתו; בחורי הישיבה המקורית [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|"כנסת ישראל" בסלובודקה]] חולקו לשתי קבוצות, התלמידים המבוגרים יצאו עם "הסבא" ועם ראש הישיבה רבי משה מרדכי אפשטיין ל[[חברון]], שם הקימו את הסניף הארצ-ישראלי הראשון של הישיבה, שלאחר [[מאורעות תרפ"ט]] השתקע בירושלים, ומוכר כ"[[ישיבת חברון (ירושלים)|ישיבת חברון]]"; ואילו הצעירים נותרו ב[[סלובודקה]], [[קובנה]]. בנו של "הסבא", רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], שהיה גם חתנו של רבי משה מרדכי אפשטיין, היה המועמד הטבעי לניהול הישיבה, אולם לאחר שנה עלה גם הוא כאביו וחותנו לארץ ישראל, ונפטר שנה לאחר עלייתו. המועמדים שנותרו היו הרב [[יצחק אייזיק שר]], חתנו של הסבא, והרב זוסמנוביץ, חתנו של הרב אפשטיין. שניהם כבר העבירו שיעורים בישיבה בתקופות קודמות, וכעת פרצה מחלוקת.<br />
<br />
למרות ניסיונות למקד את המחלוקת בשאלת רבנות הפרבר הקובנאי, סלבודקה, ולא בשאלת הנהגת הישיבה, כדי שלא להכניס את המחלוקת אל כתלי בית המדרש, נוצרו בישיבה שני מחנות כשכל רב זוכה לתמיכת חלק מהתלמידים. מחלוקת זו הייתה בבואה של [[פולמוס המוסר]] שהתנהל שנים קודם לכן, כי הרב זוסמנוביץ נודע כמי שהמעיט במרכזיותו של לימוד המוסר במסגרת הישיבה. בסופה של המחלוקת, התמנה הרב שר כראש הישיבה. והרב זוסמנוביץ עלה לירושלים, אך עם פטירת חמיו בראשית שנת [[תרצ"ד]] חזר לסלבודקה וביקש לקבל את ירושת חמיו ברבנות הפרבר, אם לא בראשות הישיבה. טענתו הייתה שאין לראשי הישיבה כל סיבה להתנגד לכהונתו כרב, והוא מבקש רק לממש את זכותו בירושה. ראשי הישיבה התנגדו כי לטענתם מסתבר שאם ישב בעיר בקביעות ינהו אחריו בחורים שיהנו מהלימוד עמו, וסמכות הנהלת הישיבה תיפגם. לאחר שבני הקהילה המקומית הסכימו למינויו של הרב זוסמנוביץ, פרשה ישיבת סלובודקה מהקהילה והקימה קהילה עצמאית שבראשה התמנה הרב זלמן אוסווסקי.<br />
<br />
בתקופה זו (ראשית חורף תרצ"ד) (1934) נפטר הרב [[יהודה מאיר שפירא]] מייסד [[ישיבת חכמי לובלין]], והרב זוסמנוביץ הוצע לשמש כראש הישיבה במקומו, למרות הרקע ממנו בא שהיה שונה בתכלית מאופיה החסידי של הישיבה. הוא הגיע ל[[לובלין]] לתקופת ניסיון והעביר שיעורים בישיבה במשך שבועות מספר, בהיותו בלובלין לבש לבוש חסידי כדי להתאים את עצמו לנוף האנושי, אך לאחר שלא הסתגל לסגנון החסידי של הישיבה, חזר לסלובודקה.{{הערה|[[דוד אברהם מנדלבוים]], '''ישיבת חכמי לובלין''' ח"ב, בני ברק, תשנ"ד, עמ' תכט-תל, מפי בוגר הישיבה, הרב [[יצחק פלקסר]], ראש [[ישיבת שפת אמת]]. הוא מוסיף כי בשבועות הקצרים שעשה הרב זוסמנוביץ בישיבת חכמי לובלין הספיק ללמוד את הספר "[[אבני נזר]]" שלא הכירו קודם לכן, וגילה בו שליטה.}}<br />
<br />
בקיץ שנת [[תרצ"ה]] (1935) שהה ב[[ארץ ישראל]] אצל אביו, במשך כמה חודשים.{{הערה|הקדמתו לספרו "תרועת מלך".}} באותה שנה התארגנה התנועה הריוויזיוניסטית להקמת הסתדרות ציונית נפרדת מ[[ההסתדרות הציונית העולמית]], והוא נקרא להצטרף; [[זאב ז'בוטינסקי]], כתב ב[[מברק]] למרכז [[הצה"ר]] ב[[תל אביב]] (25.07.1935): "קובנה כותבת שהגאון זוסמנוביץ מסלבודקה, פסבדונים הירושלמי, הנמצא בירושלים אצל הרב אשר די ליאון, נוטה להשתתף ב-n.z.o [=[[הסתדרות ציונית חדשה|נייע ציוניסטישע אורגניזאציע]]] והבטיח שבארץ יחליט. שימו לב. אולי סירקיס ישפיע".{{הערה|מצוטט אצל [[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|אלפסי]], '''דורשי ציון בפועל''', ירושלים תשס"ו, בערכו (עמ' 447).}}<br />
<br />
רבי יוסף זוסמנוביץ חזר מירושלים לסלובודקה, אך מצב זה של קהילה מפולגת לא היה נוח לשני הצדדים, וכאשר נפטר רבה של [[וילקומיר]], הרב [[אריה לייב רובין]], הציע "הירושלמי" את מועמדותו, ונבחר לכהן כרבה של וילקומיר.{{הערה|מועמד אחר למשרה זו היה הרב [[יעקב קמנצקי]], אז רבה של [[ציטביאן]] שבגלל קשיי פרנסה חשק במשרה. בשל זכייתו של הרב זוסמנוביץ בתפקיד, נאלץ להגר ל[[ארצות הברית]], ונהג לציין לימים את העובדה שלמעשה ניצל בבחירות אלו ממוות ב[[השואה|שואה]]. יונתן רוזנבלום, מאנגלית: נתן קמנצקי (בנו), '''רבי יעקב''', ירושלים תשנ"ז. עמ' 145.}}<br />
<br />
הרב זוסמנוביץ נספה ב[[השואה|שואה]] יחד עם בני קהילת וילקומיר. הרב [[מרדכי גיפטר]] שביקר אצלו בווילקומיר לפני המלחמה, מספר כי ראה אצלו מחברות חידושי תורה על כל מסכתות הש"ס, מלבד חיבוריו המוכרים על [[מסכת ראש השנה]] והלכות [[כשרות|מאכלות אסורות]]. ספרים אלו [[חיבור אבוד|אבדו]] במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].<br />
<br />
==משפחתו==<br />
אחיו, יעקב צבי די ליאון, נפטר בצעירותו; אחיניתו בתו של יעקב צבי דיליאון רבקה נישאה לרב [[יוסף בא-גד]]. אחותו, פועה מרים, נישאה לרב [[דוד יונגרייז]] שלימים היה רבה של [[העדה החרדית]] בירושלים. אחותו שרה נישאה לרב מרדכי גימפל בארג שהיה מנהלה הרוחני של [[ישיבת שער השמים]], אחות נוספת נישאה למאיר הורביץ, בנו של הרב [[יוסף גרשון הורביץ]] רבה של שכונת [[מאה שערים]].<br />
<br />
גיסיו מצד אשתו היו ראשי [[ישיבת חברון]]: רבי [[משה פינקל (רב)|משה פינקל]], רבי [[אהרן כהן (ראש ישיבה)|אהרן כהן]], רבי [[יחזקאל סרנא]] ורבי [[משה חברוני]].<br />
<br />
== ספריו ==<br />
* {{HebrewBooks||'''חלקו של יוסף'''|7014|קיידאן, תרפ"ו|ללא}}<br />
* {{HebrewBooks||'''זרע חיים'''|7015|נדפס יחד עם הספר "זרע יצחק" של רבי חיים יצחק שילמן מ[[יאנובה]], קיידאן תרצ"ד|ללא|עמוד=198}} <br />
* {{HebrewBooks||'''תרועת מלך'''|20036|קיידאן, תרצ"ז|ללא}} <br />
* '''דברי חיים'''<br />
* '''משפט הירושה''', בדיני ירושת משרה ורבנות, קובנה תרפ"ה<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* 'זוסמנוביץ, ר' יוסף ב"ר אשר־דב („הירושלמי”)', בתוך: [[דב ליפץ]] (מרכז המערכת), [[נתן גורן]] [ואחרים] (מערכת), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: [[עם הספר (הוצאת ספרים)|עם הספר]], תשכ"ז, עמ' 48 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1246).<br />
* בן-ציון קליבנסקי, כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשע"ד, עמ' 353-343.<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}<br />
{{סדרה|הקודם=הרב [[משה מרדכי אפשטיין]]|הבא=-|רשימה=רבני [[סלובודקה]]|שנה=[[1933]]-[[1935]]}}<br />
{{מיון רגיל:זוסמנוביץ, יוסף}}<br />
[[קטגוריה:רבנים ליטאים]]<br />
[[קטגוריה:משפחת רבי משה מרדכי אפשטיין]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרות תורנית]]<br />
[[קטגוריה:מחברי ספרי שו"ת]]<br />
[[קטגוריה:וילקומיר: רבנים]]<br />
[[קטגוריה:סלובודקה: רבנים]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90&diff=1806913בית מדרש הגר"א2021-08-08T15:39:44Z<p>איש ספראי: /* ההתנגדות ל"בית מדרש הגר"א" */ עדכון</p>
<hr />
<div>[[קובץ:לוגו בית מדרש הגר"א.png|ממוזער|לוגו הארגון]]<br />
'''בית מדרש הגר"א''' הוא ארגון המקיים מסגרות לימודיות בש"ס ופוסקים, וכן מסגרות לבירור יסודי התורה והמצוות ושורשם. במקביל ללימודי [[גמרא]] הרווחים במסגרת הישיבות והכוללים החרדים, במסגרת הארגון נלמדים גם [[מקרא]] ו[[משנה]], עיונים ב[[ספר המצוות]], העמקה ביסודות ה[[תורה שבעל פה]] וב[[דרש]]ות חז"ל, ה[[פשט]] והדרש ב[[תורה שבכתב]], ענייני [[אמונה|אמונות]] ו[[השקפה|דעות]] ו[[חובות הלבבות]], התמודדות עם [[תרבות]] ושאלות הזמן, צדקה ומשפט בימינו, עיון במשנת [[הגר"א]] ובספרים [[כוזרי]], [[באר הגולה (המהר"ל מפראג)|באר הגולה למהר"ל מפראג]] ו[[דרך השם]]. הארגון נקרא על שם הגר"א שחלק גדול מתורתו עסקה בהבאת מקורות לכל הלכה ובחיבור הדינים לשורשם בתורה שבכתב{{הערה|[[הגאון_מווילנה#משנת הגר"א]]}}.<br />
<br />
הארגון הוקם בשנת תש"ע על ידי [[הרב אוריה ענבל]] על מנת לתת לבחורי ישיבות ואברכי כוללים חיבור פנימי לעבודת ה'.<br />
<br />
==פעילות הארגון==<br />
<br />
*'''כולל אברכים''' - הכולל שהוקם בשנת תש"ע, שכן מתחילה בבית המדרש של [[ישיבת מיר]], ולאחר מכן במקומות שונים, בתקופת הקורונה הצטמצמה פעילות הכולל וכיום הוא פעיל כ[[כולל ערב]] ללימוד ענייני זרעים. הכולל הוציא לאור קבצים תורניים בשם 'ציון לנפש חיה'.<br />
*'''ישיבת "המשך הזמן" לבחורי ישיבות''' - במסגרת ישיבת "המשך הזמן" מוקדשים בימי בין הזמנים שלושה ימים לעיון בסוגיות יסוד ביהדות, מפי תלמידי חכמים ורבנים שונים.<br />
*'''שבתות עיון''' - השבתות מיועדות לבני ישיבות הבקיאים בסדרי [[סדר נשים|נשים]] ו[[סדר נזיקין|נזיקין]], המבקשים להרחיב את אופקיהם בהבנת ה[[תלמוד בבלי|ש"ס]] והבקיאות בו ובדרכי ה[[ראשונים]]{{הבהרה|האם התקיימו שבתות, ומתי}}.<br />
*'''סדר שני - "משנת התלמוד"''': בני ישיבה ו[[אברכים]] הלומדים מדי יום שבעה דפי גמ', במטרה לחזור ולשנן את כל הש"ס בתוך שנה אחת, ולרכוש ידע מקיף בו.<br />
*'''שיעורי ערב''' - בשעות הערב מקיים בית המדרש מגוון שיעורים במכלול נושאים: מקרא, משנה ותלמוד, עיונים בספר המצוות, העמקה ביסודות ה[[תורה שבעל פה]] ובדרשות [[חז"ל]], הפשט והדרש בתורה שבכתב, ענייני אמונות ודעות וחובות הלבבות, התמודדות עם תרבות ושאלות הזמן, צדקה ומשפט בימינו; עיון במשנת [[הגר"א]] ובספרים כמו [[הכוזרי|כוזרי]], [[באר הגולה (המהר"ל מפראג)|באר הגולה]], [[דרך ה'|דרך השם]] וכדומה.<br />
*'''מסגרות לימוד''' - מסגרות קבועות ללימוד [[פרשת השבוע]] עם בני ישיבה ואברכים, מסגרת קבועה לעיון שבועי ב[[ששה סדרי משנה]], מסגרת קבועה לעיון חודשי ב[[נביאים]] ו[[כתובים]].<br />
*'''ימי עיון''' - הכינוסים בימי וערבי העיון מיועדים לבירור בנושאי יסוד: הדרך ללימוד [[חמשה חומשי תורה|המקרא]], עיון בסוגיות מתוך ספרי הנביאים והכתובים, עיון בדרכן של דרשות חז"ל, ענייני אמונה ואתגרי השעה, וענייני דיומא.<br />
*'''מכון הוצאה לאור''' - הוצאה לאור והפצת שיעורים ומאמרים מרבני בית המדרש, ומראי מקומות.<br />
*'''אתר אינטרנט''' - אחזקת [[אתר אינטרנט|אתר]] "בית מדרש הגר"א", הכולל מאות שיעורי וידאו ואודיו מאת הרב אוריה ענבל ומאת רבני בית המדרש.<br />
*'''שו"ת''' - מענה בכתב ובעל פה לשאלות ובירורים ביסודות היהדות: בני ישיבה המבקשים חיבור לעבודת ה' ולתלמוד תורה, ועיון בסוגיות חמורות על ידי רבני בית המדרש. השו"ת מתנהל בעיקר בפינת 'שו"ת' שבאתר.<br />
<br />
==רבני הארגון==<br />
[[קובץ:רבותינו שבארץ ישראל.jpg|ממוזער|מרבני בית המדרש: הרב משה מינצברג והרב אוריה ענבל]]<br />
<br />
[[הרב אוריה ענבל]], [[הרב משה מינצברג]], [[הרב אורי הולצמן]], הרב יחיאל ורטהיימר, [[הרב ישעיהו לוי]], [[הרב משה מרדכי אייכנשטיין]].<br />
<br />
מלבד הרבנים הקבועים, משתתפים בימי עיון ובישיבות המשך הזמן, רבנים שונים.<br />
<br />
'''מתוך הרבנים שהשתתפו בעבר:'''<br />
<br />
*[[הרב אליהו מאיר פייבלזון (ירושלים)|הרב אליהו מאיר פייבלזון]] ראש [[ישיבת פתחי עולם]]<br />
*[[הרב נתן רוטמן]].<br />
*[[הרב שלמה פישר]] ראש [[ישיבת איתרי]].<br />
*הרב [[רבי נתן יהודה לייב מינצברג|לייב מינצברג]].<br />
*הרב [[מנחם שלנגר]], משגיח [[ישיבת מאור יצחק]] (חמד).<br />
*[[הרב שמואל נדל]].<br />
*הרב חיים וייס, חתנו של [[רבי דב יפה]] ומשגיח ב[[ישיבת זיכרון מיכאל]].<br />
*הרב שמעון שרייבר, ראש [[ישיבת יסודות]], מתלמידיו של [[הרב חזקיהו יוסף שרייבר|הרב יוסף שרייבר]].<br />
*הרב אברהם צוויג, ראש רשת ה[[כולל אברכים|כוללים]] [[דורשי ציון]].<br />
*[[הרב אליהו זילברמן]] ראש [[ישיבת אדרת אליהו]].<br />
*הרב יהושע פנחס קניאל, [[משגיח]] ב[[ישיבת סלבודקה לצעירים]].<br />
*הרב ברוך צבי גרינבוים ראש [[ישיבת דרך השם]].<br />
*הרב אפרים שימלמן, [[דיין]] ב[[בית דין|בית הדין]] אונגוואר [[רמות פולין]].<br />
*הרב יעקב צבי בוצקובסקי, מחבר הספרים [[בעצתך תנחני]].<br />
*הרב מרדכי אלתר, משיב ב[[ישיבת עטרת ישראל]]<br />
<br />
==התמיכה ב"בית מדרש הגר"א"==<br />
באירוע תמיכה שכלל מגבית המונים{{הערה|[https://www.kikar.co.il/313472.html המצ'ינג הצנוע]}}, נשאו דברים: הרב יהושע אייכנשטיין, הרב משה מינצברג, הרב נתן רוטמן, הרב אוריה ענבל והרב רפאל גריינמן. בסרטון התדמית דיברו הרב ישעיהו לוי והרב משה מרדכי אייכנשטיין{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=6awPRfbDchI סרטון התדמית]}}.<br />
<br />
==ההתנגדות ל"בית מדרש הגר"א"==<br />
בחנוכה תש"פ יצא [[הרב דוד כהן]] נגד בית מדרש הגר"א, באומרו {{ציטוטון|לאחרונה יש דברים שאי אפשר להעלות על הדעת, מאנשים שכאילו אמונים על בית מדרש הגר"א, ויש עוד כאלו שנותנים להם חשיבות... זה כפשוטו חורבן של כל המסורת והדרך שמקובלת עלינו}}{{הערה|שם=כיכר}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.kolhazman.co.il/434967|הכותב=מנדי קליין|כותרת="זו לא תורת הגר"א"|אתר=באתר כל הזמן|תאריך=19/7/2020}}</ref>. פעילים ב[[הפלג הירושלמי|פלג הירושלמי]] פתחו במסע תעמולה נרחב נגד הרב ענבל ובית מדרש הגר"א תוך שימוש בדבריו של הרב דוד כהן, וביטאון [[הפלס (יומון)|הפלס]]{{הערה|ביום ו' בטבת ה'תש"פ}} כתב מאמר נגדם. יש טוענים{{הערה|שם=כיכר}} כי בפלג הירושלמי נקמו ברב ענבל על שבימי [[הפילוג בציבור הליטאי]] כתב וערך חוברות הסברה לדרך הנהגתו של [[הרב שטיינמן]], בהן מתח ביקורת על הפלג{{הערה|שם=כיכר|[https://www.kikar.co.il/344187.html ה'משפיע' הליטאי הפופולרי הותקף במסיבה: "הוא מחריב". כיכר השבת].}}{{הערה|שם=מבקר}}.<br />
<br />
בעקבות דברי הרב דוד כהן, מינו הרב משה הלל הירש והרב דוב לנדו את הרב צבי אשר פרידמן שינחה את דרכו של בית המדרש בנו של [[הרב יעקב פרידמן]], ורבה של שכונת רמת צבי בעיר [[זכרון יעקב]], מרבני [[חוג חזון איש]], לאחראי רוחני לבית מדרש הגר"א, וכל החלטה תתקבל על פיו{{הערה|שם=מבקר|{{כיכר השבת|אלי רוטמן|ראשי הישיבה מינו רב שיבקר את שיעורי 'המשפיע הליטאי'|347950}}}}. אמנם [[הרב יצחק רצאבי]] אמר ששמע ממנו שהמינוי לא יצא לפועל והוא אינו מפקח על בית המדרש כלל{{הערה|[https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=487&ArticleID=13229 בשיעורו השבועי בדקה ה-18].}}.<br />
<br />
גם [[הרב שלמה פלאי]] [[משגיח]] ב[[ישיבת חברון כנסת ישראל|ישיבת חברון]] יצא כנגד בית המדרש במאמר בשם "הליכה במסורת אבותינו"{{הערה|[https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=185&t=9058#p119880 המאמר] באתר [[פורום לתורה]]}}.<br />
<br />
באלול התש"פ יצא [[הרב יצחק רצאבי]] כנגד בית המדרש, כשהוא מציין שמספר רבנים כתבו מכתב נגד בית המדרש{{הערה|1=[https://maharitz.com/hordot/shiurim/560/index.html שיעורו השבועי של [[הרב יצחק רצאבי]] כי תבוא ה'תש"פ], עמ' 20. וכן גם [https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=196&ArticleID=13249 כאן] ו[http://www.charedim.co.il/2020/10/26/הגאון-הרב-יצחק-רצאבי-מנהיג-יהדות-תימן-ב/ כאן] }}. הרב רצאבי גם האשים את רבני בית המדרש שהם אוחזים בדעות רפורמיות{{הערה|[https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=465&ArticleID=12836 שיעור מוצש"ק כי תצא - אלול התש"פ] מהדקה 1:17:15}}.<br />
<br />
בטבת התשפ"א פורסם שגם הרב צבי גרינהויז יצא כנגד בית המדרש, כשהוא מציין שהתכנים הנלמדים בבית המדרש הם בגדר אפיקורסות{{הערה|https://www.charedim.co.il/2020/12/29/הגאון-הגדול-רבי-צבי-גרינהויז-שליטא-מצט/}}.<br />
<br />
באב ה'תשפ"א נחסם האתר הרשמי של בית מדרש הגר"א [[אינטרנט כשר|בחברת הסינון]] [[נטפרי]] בהוראת [[הרב משה הלל הירש]] שציין שזו גם דעתם של רבנים נוספים<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://wiki.netfree.link/wiki/חסימת_בית_מדרש_הגר%22א|כותרת=חסימת בית מדרש הגר"א|אתר=וויקינטפרי}}</ref>.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
<br />
*אתר [http://www.beitmidrashagra.co.il/ בית מדרש הגר"א]<br />
*[http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=48996&sid=0fefcb2a852b120f8a597cdfcc124237 דיון אודות בית מדרש הגר"א] ב[[פורום אוצר החכמה]]<br />
*[https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=68&t=4882 דיון אודות בית מדרש הגר"א] ב[[פורום לתורה]]<br />
*[https://rotter.net/forum/scoops1/604508.shtml הצצה לעולמו של הציבור החרדי - פולמוס בית מדרש הגר"א]<br />
*קונטרס [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH004717428/NLI מלחמת הרוח] בקטלוג [[הספרייה הלאומית]]<br />
*קונטרס [https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=41773 מלחמת הרוח] להורדה, בתוך [[פורום אוצר החכמה]]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]<br />
[[קטגוריה:יהדות חרדית בישראל]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9_%D7%94%D7%92%D7%A8%22%D7%90&diff=1806905בית מדרש הגר"א2021-08-08T15:22:24Z<p>איש ספראי: /* ההתנגדות ל"בית מדרש הגר"א" */ הרבצבי אשר פרידמן אינו ר"מ בישיבת זכרון מיכאל, עדכון</p>
<hr />
<div>[[קובץ:לוגו בית מדרש הגר"א.png|ממוזער|לוגו הארגון]]<br />
'''בית מדרש הגר"א''' הוא ארגון המקיים מסגרות לימודיות בש"ס ופוסקים, וכן מסגרות לבירור יסודי התורה והמצוות ושורשם. במקביל ללימודי [[גמרא]] הרווחים במסגרת הישיבות והכוללים החרדים, במסגרת הארגון נלמדים גם [[מקרא]] ו[[משנה]], עיונים ב[[ספר המצוות]], העמקה ביסודות ה[[תורה שבעל פה]] וב[[דרש]]ות חז"ל, ה[[פשט]] והדרש ב[[תורה שבכתב]], ענייני [[אמונה|אמונות]] ו[[השקפה|דעות]] ו[[חובות הלבבות]], התמודדות עם [[תרבות]] ושאלות הזמן, צדקה ומשפט בימינו, עיון במשנת [[הגר"א]] ובספרים [[כוזרי]], [[באר הגולה (המהר"ל מפראג)|באר הגולה למהר"ל מפראג]] ו[[דרך השם]]. הארגון נקרא על שם הגר"א שחלק גדול מתורתו עסקה בהבאת מקורות לכל הלכה ובחיבור הדינים לשורשם בתורה שבכתב{{הערה|[[הגאון_מווילנה#משנת הגר"א]]}}.<br />
<br />
הארגון הוקם בשנת תש"ע על ידי [[הרב אוריה ענבל]] על מנת לתת לבחורי ישיבות ואברכי כוללים חיבור פנימי לעבודת ה'.<br />
<br />
==פעילות הארגון==<br />
<br />
*'''כולל אברכים''' - הכולל שהוקם בשנת תש"ע, שכן מתחילה בבית המדרש של [[ישיבת מיר]], ולאחר מכן במקומות שונים, בתקופת הקורונה הצטמצמה פעילות הכולל וכיום הוא פעיל כ[[כולל ערב]] ללימוד ענייני זרעים. הכולל הוציא לאור קבצים תורניים בשם 'ציון לנפש חיה'.<br />
*'''ישיבת "המשך הזמן" לבחורי ישיבות''' - במסגרת ישיבת "המשך הזמן" מוקדשים בימי בין הזמנים שלושה ימים לעיון בסוגיות יסוד ביהדות, מפי תלמידי חכמים ורבנים שונים.<br />
*'''שבתות עיון''' - השבתות מיועדות לבני ישיבות הבקיאים בסדרי [[סדר נשים|נשים]] ו[[סדר נזיקין|נזיקין]], המבקשים להרחיב את אופקיהם בהבנת ה[[תלמוד בבלי|ש"ס]] והבקיאות בו ובדרכי ה[[ראשונים]]{{הבהרה|האם התקיימו שבתות, ומתי}}.<br />
*'''סדר שני - "משנת התלמוד"''': בני ישיבה ו[[אברכים]] הלומדים מדי יום שבעה דפי גמ', במטרה לחזור ולשנן את כל הש"ס בתוך שנה אחת, ולרכוש ידע מקיף בו.<br />
*'''שיעורי ערב''' - בשעות הערב מקיים בית המדרש מגוון שיעורים במכלול נושאים: מקרא, משנה ותלמוד, עיונים בספר המצוות, העמקה ביסודות ה[[תורה שבעל פה]] ובדרשות [[חז"ל]], הפשט והדרש בתורה שבכתב, ענייני אמונות ודעות וחובות הלבבות, התמודדות עם תרבות ושאלות הזמן, צדקה ומשפט בימינו; עיון במשנת [[הגר"א]] ובספרים כמו [[הכוזרי|כוזרי]], [[באר הגולה (המהר"ל מפראג)|באר הגולה]], [[דרך ה'|דרך השם]] וכדומה.<br />
*'''מסגרות לימוד''' - מסגרות קבועות ללימוד [[פרשת השבוע]] עם בני ישיבה ואברכים, מסגרת קבועה לעיון שבועי ב[[ששה סדרי משנה]], מסגרת קבועה לעיון חודשי ב[[נביאים]] ו[[כתובים]].<br />
*'''ימי עיון''' - הכינוסים בימי וערבי העיון מיועדים לבירור בנושאי יסוד: הדרך ללימוד [[חמשה חומשי תורה|המקרא]], עיון בסוגיות מתוך ספרי הנביאים והכתובים, עיון בדרכן של דרשות חז"ל, ענייני אמונה ואתגרי השעה, וענייני דיומא.<br />
*'''מכון הוצאה לאור''' - הוצאה לאור והפצת שיעורים ומאמרים מרבני בית המדרש, ומראי מקומות.<br />
*'''אתר אינטרנט''' - אחזקת [[אתר אינטרנט|אתר]] "בית מדרש הגר"א", הכולל מאות שיעורי וידאו ואודיו מאת הרב אוריה ענבל ומאת רבני בית המדרש.<br />
*'''שו"ת''' - מענה בכתב ובעל פה לשאלות ובירורים ביסודות היהדות: בני ישיבה המבקשים חיבור לעבודת ה' ולתלמוד תורה, ועיון בסוגיות חמורות על ידי רבני בית המדרש. השו"ת מתנהל בעיקר בפינת 'שו"ת' שבאתר.<br />
<br />
==רבני הארגון==<br />
[[קובץ:רבותינו שבארץ ישראל.jpg|ממוזער|מרבני בית המדרש: הרב משה מינצברג והרב אוריה ענבל]]<br />
<br />
[[הרב אוריה ענבל]], [[הרב משה מינצברג]], [[הרב אורי הולצמן]], הרב יחיאל ורטהיימר, [[הרב ישעיהו לוי]], [[הרב משה מרדכי אייכנשטיין]].<br />
<br />
מלבד הרבנים הקבועים, משתתפים בימי עיון ובישיבות המשך הזמן, רבנים שונים.<br />
<br />
'''מתוך הרבנים שהשתתפו בעבר:'''<br />
<br />
*[[הרב אליהו מאיר פייבלזון (ירושלים)|הרב אליהו מאיר פייבלזון]] ראש [[ישיבת פתחי עולם]]<br />
*[[הרב נתן רוטמן]].<br />
*[[הרב שלמה פישר]] ראש [[ישיבת איתרי]].<br />
*הרב [[רבי נתן יהודה לייב מינצברג|לייב מינצברג]].<br />
*הרב [[מנחם שלנגר]], משגיח [[ישיבת מאור יצחק]] (חמד).<br />
*[[הרב שמואל נדל]].<br />
*הרב חיים וייס, חתנו של [[רבי דב יפה]] ומשגיח ב[[ישיבת זיכרון מיכאל]].<br />
*הרב שמעון שרייבר, ראש [[ישיבת יסודות]], מתלמידיו של [[הרב חזקיהו יוסף שרייבר|הרב יוסף שרייבר]].<br />
*הרב אברהם צוויג, ראש רשת ה[[כולל אברכים|כוללים]] [[דורשי ציון]].<br />
*[[הרב אליהו זילברמן]] ראש [[ישיבת אדרת אליהו]].<br />
*הרב יהושע פנחס קניאל, [[משגיח]] ב[[ישיבת סלבודקה לצעירים]].<br />
*הרב ברוך צבי גרינבוים ראש [[ישיבת דרך השם]].<br />
*הרב אפרים שימלמן, [[דיין]] ב[[בית דין|בית הדין]] אונגוואר [[רמות פולין]].<br />
*הרב יעקב צבי בוצקובסקי, מחבר הספרים [[בעצתך תנחני]].<br />
*הרב מרדכי אלתר, משיב ב[[ישיבת עטרת ישראל]]<br />
<br />
==התמיכה ב"בית מדרש הגר"א"==<br />
באירוע תמיכה שכלל מגבית המונים{{הערה|[https://www.kikar.co.il/313472.html המצ'ינג הצנוע]}}, נשאו דברים: הרב יהושע אייכנשטיין, הרב משה מינצברג, הרב נתן רוטמן, הרב אוריה ענבל והרב רפאל גריינמן. בסרטון התדמית דיברו הרב ישעיהו לוי והרב משה מרדכי אייכנשטיין{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=6awPRfbDchI סרטון התדמית]}}.<br />
<br />
==ההתנגדות ל"בית מדרש הגר"א"==<br />
בחנוכה תש"פ יצא [[הרב דוד כהן]] נגד בית מדרש הגר"א, באומרו {{ציטוטון|לאחרונה יש דברים שאי אפשר להעלות על הדעת, מאנשים שכאילו אמונים על בית מדרש הגר"א, ויש עוד כאלו שנותנים להם חשיבות... זה כפשוטו חורבן של כל המסורת והדרך שמקובלת עלינו}}{{הערה|שם=כיכר}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.kolhazman.co.il/434967|הכותב=מנדי קליין|כותרת="זו לא תורת הגר"א"|אתר=באתר כל הזמן|תאריך=19/7/2020}}</ref>. פעילים ב[[הפלג הירושלמי|פלג הירושלמי]] פתחו במסע תעמולה נרחב נגד הרב ענבל ובית מדרש הגר"א תוך שימוש בדבריו של הרב דוד כהן, וביטאון [[הפלס (יומון)|הפלס]]{{הערה|ביום ו' בטבת ה'תש"פ}} כתב מאמר נגדם. יש טוענים{{הערה|שם=כיכר}} כי בפלג הירושלמי נקמו ברב ענבל על שבימי [[הפילוג בציבור הליטאי]] כתב וערך חוברות הסברה לדרך הנהגתו של [[הרב שטיינמן]], בהן מתח ביקורת על הפלג{{הערה|שם=כיכר|[https://www.kikar.co.il/344187.html ה'משפיע' הליטאי הפופולרי הותקף במסיבה: "הוא מחריב". כיכר השבת].}}{{הערה|שם=מבקר}}.<br />
<br />
בעקבות דברי הרב דוד כהן, מינו הרב משה הלל הירש והרב דוב לנדו את הרב צבי אשר פרידמן שינחה את דרכו של בית המדרש בנו של [[הרב יעקב פרידמן]], מרבני [[חוג חזון איש]], לאחראי רוחני לבית מדרש הגר"א, וכל החלטה תתקבל על פיו{{הערה|שם=מבקר|{{כיכר השבת|אלי רוטמן|ראשי הישיבה מינו רב שיבקר את שיעורי 'המשפיע הליטאי'|347950}}}}. אמנם [[הרב יצחק רצאבי]] אמר ששמע ממנו שהמינוי לא יצא לפועל והוא אינו מפקח על בית המדרש כלל{{הערה|[https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=487&ArticleID=13229 בשיעורו השבועי בדקה ה-18].}}.<br />
<br />
גם [[הרב שלמה פלאי]] [[משגיח]] ב[[ישיבת חברון כנסת ישראל|ישיבת חברון]] יצא כנגד בית המדרש במאמר בשם "הליכה במסורת אבותינו"{{הערה|[https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=185&t=9058#p119880 המאמר] באתר [[פורום לתורה]]}}.<br />
<br />
באלול התש"פ יצא [[הרב יצחק רצאבי]] כנגד בית המדרש, כשהוא מציין שמספר רבנים כתבו מכתב נגד בית המדרש{{הערה|1=[https://maharitz.com/hordot/shiurim/560/index.html שיעורו השבועי של [[הרב יצחק רצאבי]] כי תבוא ה'תש"פ], עמ' 20. וכן גם [https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=196&ArticleID=13249 כאן] ו[http://www.charedim.co.il/2020/10/26/הגאון-הרב-יצחק-רצאבי-מנהיג-יהדות-תימן-ב/ כאן] }}. הרב רצאבי גם האשים את רבני בית המדרש שהם אוחזים בדעות רפורמיות{{הערה|[https://www.maharitz.co.il/?CategoryID=465&ArticleID=12836 שיעור מוצש"ק כי תצא - אלול התש"פ] מהדקה 1:17:15}}.<br />
<br />
בטבת התשפ"א פורסם שגם הרב צבי גרינהויז יצא כנגד בית המדרש, כשהוא מציין שהתכנים הנלמדים בבית המדרש הם בגדר אפיקורסות{{הערה|https://www.charedim.co.il/2020/12/29/הגאון-הגדול-רבי-צבי-גרינהויז-שליטא-מצט/}}.<br />
<br />
באב ה'תשפ"א נחסם האתר הרשמי של בית מדרש הגר"א [[אינטרנט כשר|בחברת הסינון]] [[נטפרי]] בהוראת [[הרב משה הלל הירש]] שציין שזו גם דעתם של רבנים נוספים<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://wiki.netfree.link/wiki/חסימת_בית_מדרש_הגר%22א|כותרת=חסימת בית מדרש הגר"א|אתר=וויקינטפרי}}</ref>.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
<br />
*אתר [http://www.beitmidrashagra.co.il/ בית מדרש הגר"א]<br />
*[http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=48996&sid=0fefcb2a852b120f8a597cdfcc124237 דיון אודות בית מדרש הגר"א] ב[[פורום אוצר החכמה]]<br />
*[https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?f=68&t=4882 דיון אודות בית מדרש הגר"א] ב[[פורום לתורה]]<br />
*[https://rotter.net/forum/scoops1/604508.shtml הצצה לעולמו של הציבור החרדי - פולמוס בית מדרש הגר"א]<br />
*קונטרס [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH004717428/NLI מלחמת הרוח] בקטלוג [[הספרייה הלאומית]]<br />
*קונטרס [https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=41773 מלחמת הרוח] להורדה, בתוך [[פורום אוצר החכמה]]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]<br />
[[קטגוריה:יהדות חרדית בישראל]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:We4aedcb77bn8wyy&topic_postId=we4aedcb7b9ph0x6&topic_revId=we4aedcb7b9ph0x6&action=single-viewנושא:We4aedcb77bn8wyy2021-08-06T08:34:17Z<span class="plainlinks"><a href="/w/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99&action=edit&redlink=1" class="new mw-userlink" title="משתמש:איש ספראי (הדף אינו קיים)"><bdi>איש ספראי</bdi></a> <span class="mw-usertoollinks">(<a href="/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%AA_%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-talk" title="שיחת משתמש:איש ספראי">שיחה</a> | <a href="/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%90%D7%99%D7%A9_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%99" class="mw-usertoollinks-contribs" title="מיוחד:תרומות/איש ספראי">תרומות</a>)</span> <a target="_blank" rel="nofollow noreferrer noopener" class="external text" href="https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90:We4aedcb77bn8wyy&topic_showPostId=we4aedcb7b9ph0x6#flow-post-we4aedcb7b9ph0x6">הוסיף תגובה</a> לנושא "הודעת שגיאה" (<em>בתחתית הדף מופיע שגיאת ציטוט: קיימים תגי <ref> עבור קבוצה בשם "hebrew", אך לא נמצא תג <references group="hebrew"/> מתאים. איך מתקנים את ז...</em>)</span>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%94%D7%9E%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9C:%D7%A9%D7%99%D7%97_%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D&diff=1802675המכלול:שיח עורכים2021-08-04T09:06:38Z<p>איש ספראי: /* נושא שלא קשור ישירות למכלול, התייחסות לחכמת הטבע בימינו */ שמות הקודש</p>
<hr />
<div>{{/פתיח}}<br />
<br />
== קלישאות ==<br />
<br />
להלן מספר קלישאות שנתקלתי בהם בעיקר בתקופה האחרונה:<br />
* כאן זה לא ויקיפדיה!<br />
* כאן אנציקלופדיה, ולא אתר להפצת יהדות.<br />
* למה בכלל צריך את זה באנציקלופדיה חרדית?<br />
* לא עדיף לייבא מויקישיבה/חבדפדיה/ויקי אנגלית/יידיש?<br />
* זה לא אנציקלופדי.<br />
* זה כך גם בויקיפדיה.<br />
* המדיניות הזו רק מבריחה עורכים.<br />
{{כתב מחוק|* {{א|Davidnead|דוד}}, {{א|יוסף}}, {{א|עידו}}, {{א|יהודה 1}} <small>(כל צירוף אפשרי משמות אלה)</small>, מה דעתכם? <small>(ניתן גם להכניס את התיוג במילים אלה)</small>.}}<br />
{{חיוך אדום אסתטי}}...[[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] •[[משתמש:יהודה 1/שיתופיות|בואו נבנה את המכלול ביחד]] • ד' באייר ה'תשע"ח • 09:49, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
:לא הבנתי את השאלה. [[משתמש:עידו|עידו]] ([[שיחת משתמש:עידו|שיחה]]) 09:51, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
::{{א|עידו|זו}} לא שאלה. זו קלישאה...--[[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] •[[משתמש:יהודה 1/שיתופיות|בואו נבנה את המכלול ביחד]] • ד' באייר ה'תשע"ח • 12:22, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
:::שאל[[משתמש:יהודה 1|ת]] "מה דעתכם" רק שלא הבנתי על מה אתה רוצה דעה. [[משתמש:עידו|עידו]] ([[שיחת משתמש:עידו|שיחה]]) 12:24, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
::::ועכשיו {{א|עידו|הבנת}}? התכוונתי שזו אחת מהקלישאות כאן לתייג את הקבוצה של ארבעתנו בשביל לשאול מה דעתינו. (ואם לא יתייג לא יקבל תגובה? הרי אנחנו עוקבים אחרי שינויים אחרונים...)--[[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] •[[משתמש:יהודה 1/שיתופיות|בואו נבנה את המכלול ביחד]] • ד' באייר ה'תשע"ח • 12:27, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
:::::כיום לא ממש בעייה לעקוב אחר מעט השינויים האחרונים, במיוחד בשבילי שרובם בעטיי, אך ככלל זו לא שיטה מוצלחת. ואני אישית מעדיף להיות מתוייג. כאשר רוצים התייחסותי. ואגב לדעתי אין כזה דבר "הקבוצה של ארבעתנו" שכן יוסף ודוד לא פעילים מעבר לרמה של [[שינת חורף]] איש מסיבותיו. [[משתמש:עידו|עידו]] ([[שיחת משתמש:עידו|שיחה]]) 12:35, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
::::::נכון אבל כאשר זה חוזר על עצמו שוב ושוב זה הופך לקלישאה. [[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] •[[משתמש:יהודה 1/שיתופיות|בואו נבנה את המכלול ביחד]] • ד' באייר ה'תשע"ח • 12:47, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
:::::::צחוק צחוק, אבל כשניסיתי לתקן משהו בערך 'זיהוי מקום המקדש' ולא הצלחתי, כתבתי על כך בדף שיחה, והיה קולי כקול הקורא במדבר, עד שתייגתי אתכם וקבלתי תשובה תוך דקה... <br />
:::::::אגב, הכחלתי את דף המשתמש שלי, וכתבתי שם תובנה מסוימת שנראה לי שכדאי שתקראו אותה. [[משתמש:עם סגולה|עם סגולה]] ([[שיחת משתמש:עם סגולה|שיחה]]) 18:01, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
{{שבירה|7|0}}{{א|עם סגולה}}, זה נראה קצת מגוחך שמתוייגים תמיד אותם משתמשים. לכן מתאים לספור את זה יחד עם הקלישאות. אכן אם אין ברירה צריך לתייג. על מה שכתבת בדף המשתמש שלך, אשתדל בלי נדר לעזור. אם חסר לך ערך מסויים כתוב לי בדף השיחה. אבל אני לא בטוח שאוכל תמיד לייבא, כי לפעמים זה חסום ולפעמים יש בו בעיות שאני לא תמיד יודע לתקן.--[[משתמש:יצחק 0|יצחק]] • [[שיחת משתמש:יצחק 0|שיחה]] • ה' באייר ה'תשע"ח 19:56, 19 באפריל 2018 (IDT)<br />
<br />
== תראו "השחתה" ==<br />
<br />
[http://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%A7%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%A8%D7%92%27%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%A7%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%A1&action=history סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס (דף טיפול)] להבא יש להיזהר יותר עם תרומות כמו "ריעםעוירקוםערופעןכע" יצירת דף עם התוכן ריעםעוירקוםערופעןכע. מה אתם יכולים לדעת... {{חחח}}--[[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] • כ"ב בתמוז ה'תשע"ח 01:32, 5 ביולי 2018 (IDT)<br />
<br />
== לחובבי אסטרונומיה ==<br />
<br />
מאדים מגיע השנה לשיא זוהַר נדיר. (זוהרו עוד עתיד לגדול). [[:File:מאדים 2018.jpg]] שימו לב לשעה ולתאריך. --[[משתמש:יהודה 1|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 1|שיחה]] • כ"ג בתמוז ה'תשע"ח 01:22, 6 ביולי 2018 (IDT)<br />
== [[המכלול:הומור]] ==<br />
<br />
העברתי אותו לטיוטה. אבל חשבתי על דבר מתאים להוספה לשם.<br />
<br />
כך נראה דף שמיובא מויקיפדיה בלי שיכתוב מעמיק [[המכלול:עצבנות מכלולאית]]<br />
{{ציטוטון|הבינו שיש עוד עשרות מכלולאים שיכולים לטפל בבעיה. שום דבר לא בוער. למעשה, המכלול הסתדר גם לפני שהגעתם אליו.}} ממש... --[[משתמש:יהודה 2|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 2|שיחה]] • ה' בתשרי ה'תשע"ט 12:25, 14 בספטמבר 2018 (IDT)<br />
:זה אולי יהיה נכון ב[[ה'תש"פ]]--[[משתמש:יהודה 2|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה 2|שיחה]] • ה' בתשרי ה'תשע"ט 12:27, 14 בספטמבר 2018 (IDT)<br />
::עשרות שיכולים לטפל? אני לא יודע. אבל ברור שהוא הסתדר לפני שאני הגעתי.[[משתמש:משתמש 2014|משתמש 2014]] ([[שיחת משתמש:משתמש 2014|שיחה]]) 21:17, 7 במאי 2019 (IDT)<br />
:::{{א|משתמש 2014}}, לא נראה לי... ראה [https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%AA%D7%A0%D7%A2_%D7%96%D7%95%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%99&diff=prev&oldid=615980 כאן] לדוגמה, וגם [https://www.hamichlol.org.il/%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93:%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA/%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9_2014 כאן]... בו"ה, [[משתמש:שרגא|שרגא]] [[File:Candle icon.png||25px|קישור=משתמש:שרגא/נר]] [[שיחת משתמש:שרגא|שיחה]] - ג' באייר ה'תשע"ט - 21:25 (IDT)<br />
<br />
== המכלול הוזכר ב"ודע מה שתשיב" בויקיפדיה ==<br />
<br />
הנה קישור לשם: [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94:%D7%95%D7%93%D7%A2_%D7%9E%D7%94_%D7%A9%D7%AA%D7%A9%D7%99%D7%91#%D7%94%D7%98%D7%99%D7%94 ויקיפדיה:ודע מה שתשיב#הטיה]. (לא יודע אם עלה בהמכלול, אז הנה אני מביא פה אם לא. אם כן, נא תפנו אותי בבקשה למקום שעלה). [[משתמש:אבגד|אבגד]] ([[שיחת משתמש:אבגד|שיחה]]) 08:40, 13 בינואר 2019 (IST)<br />
:הנה מה שכתוב שם:<br />
<br />
'''טענה: ויקיפדיה העברית נשלטת על ידי חבורה של כותבים דתיים - בהמון ערכים מוצגים עמדת ההלכה או דברי חז"ל, שממש לא מעניינים אותי.'''{{ש}}<br />
תשובה: [[האנציקלופדיה העברית]] מגדירה עצמה, בפתח כל אחד מכרכיה, כ"כללית, יהודית וארצישראלית". ויקיפדיה העברית אינה יוצאת בהצהרה כזו, אך מעצם היותה כתובה בעברית, בעיקר על ידי יהודים תושבי ישראל, עולמם של כותבים אלה זוכה בה לביטוי נרחב. בנושאים שבהם ב[[ארון הספרים היהודי]] יש אמירה משמעותית, ראוי להביא מידע זה לידיעת הקורא. במידה מסוימת זהו חלק מהייחוד של ויקיפדיה העברית - זהו מידע שבדרך כלל לא יוצג בערך המקביל בשפות אחרות, לא משום שאינו חשוב, אלא מפני שדוברי צרפתית או גרמנית, למשל, חיים בתרבות אחרת, ותחומי העניין של דובריהן שונים, במידה מסוימת, מאלה של דוברי עברית. זה המקום לציין שהמקפידים על ההלכה אינם שלמים עם תוכנה של ויקיפדיה העברית - יש בהם שקוראים בה דרך מסנן אינטרנט ([[אינטרנט כשר]]), ויש אף שאינם מסתפקים בכך ומעדיפים את "[[המכלול (אתר אינטרנט)|המכלול]]" - מיזם המבוסס על ערכי ויקיפדיה העברית, אך משנה את תוכנם כך שיתאימו לקורא החרדי.<br />
<br />
רק חבל שצריכים להשיב על טענה כזו :'''"בהמון ערכים מוצגים עמדת ההלכה או דברי חז"ל, שממש לא מעניינים אותי"''' כמה אנשים זה באמת לא מעניין אותם? ולמה כל ההבלים של עובדי עבודה זרה שמובאים גם כן ב"המון" ערכים אינם עילה לתלונה?--[[משתמש:בבקשה|בבקשה]] ([[שיחת משתמש:בבקשה|שיחה]]) 14:04, 11 במרץ 2019 (IST)<br />
<br />
== מחמאות על פופלאריות המכלול - בפורום אוצר החכמה ==<br />
<br />
מחמאות על פופלאריות המכלול - בפורום [http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=47&t=28965&p=524697#p524697|פורום אוצר החכמה] <br />
רק חבל שאין ערך נפרד על פורום אוצר החכמה כמו שיש על [[פורום לתורה]] או על [[נדברו]]. [[משתמש:אדומיניק|אדומיניק]] ([[שיחת משתמש:אדומיניק|שיחה]]) 11:59, 14 בפברואר 2019 (IST)<br />
:{{א|אדומיניק}}, ביקשת קיבלת [[פורום אוצר החכמה]]. כעת אתה מוזמן להשלים את הערך ולתת לו צורה נאותה. אולי תזמין את המפרגנים והמבקרים מהפורום לתרום לערך הזה ולמכלול. [[משתמש:מוטיאל|מוטיאל]] ([[שיחת משתמש:מוטיאל|שיחה]]) 13:47, 14 בפברואר 2019 (IST)<br />
{{בוצע}} [[משתמש:אדומיניק|אדומיניק]] ([[שיחת משתמש:אדומיניק|שיחה]]) 14:14, 14 בפברואר 2019 (IST)<br />
<br />
== המידע באדיבות המכלול ==<br />
{{מכלולאים פעילים}}, נחמד לראות את זה, [[משתמש:שרגא|שרגא]] [[File:Candle icon.png||25px|קישור=משתמש:שרגא/נר]] [[שיחת משתמש:שרגא|שיחה]] - כ"ו בניסן ה'תשע"ט - 15:36 (IDT)<br />
:{{א|שרגא|ר' שרגא}}, הקישור לא עובד. בברכה, [[משתמש:א.ב. קיסר|א.ב. קיסר]] • [[שיחת משתמש:א.ב. קיסר|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 17:28, 1 במאי 2019 (IDT)<br />
::{{א|א.ב. קיסר|ר' קיסר}}, תודה העליתי תמונה, [[:קובץ:באדיבות המכלול.PNG|כאן]], בו"ה, [[משתמש:שרגא|שרגא]] [[File:Candle icon.png||25px|קישור=משתמש:שרגא/נר]] [[שיחת משתמש:שרגא|שיחה]] - כ"ו בניסן ה'תשע"ט - 17:41 (IDT) <big>{{חץ}}</big><br />
:::יישר כח! מה מקורה? [[משתמש:א.ב. קיסר|א.ב. קיסר]] • [[שיחת משתמש:א.ב. קיסר|שיחה]] • כ"ו בניסן ה'תשע"ט • 17:46, 1 במאי 2019 (IDT)<br />
:::* יפה!!! המכלול הופך לאלטרנטיבה איכותית.[[משתמש:יושב פלשת|יושב פלשת]] ([[שיחת משתמש:יושב פלשת|שיחה]]) 17:48, 1 במאי 2019 (IDT)<br />
::::{{א|א.ב. קיסר|JDN}}, [[משתמש:שרגא|שרגא]] [[File:Candle icon.png||25px|קישור=משתמש:שרגא/נר]] [[שיחת משתמש:שרגא|שיחה]] - כ"ז בניסן ה'תשע"ט - 19:16 (IDT)<br />
<br />
== נושא שלא קשור ישירות למכלול, התייחסות לחכמת הטבע בימינו ==<br />
<br />
בתר אדם שמתעניין בנושא התבוננות על חכמת ה' בבריאה. אני תמיד מחפש מידע בנושאים המדעיים הקשורים לכך. כעת חיפשתי על פיזיקה ומזה הגעתי למכלול. מה שהתרשמתי הוא שבעצם כל ה"תורות" המדעיות לא מושלמות, ואולי גם לא נכונות. לדוגמא [[דואליות גל-חלקיק]]. ייתכן שבכלל יש משהו נסתר שהחוקרים לא מבינים מהו וכבר מנסים תקופה ארוכה, למצוא פיתרון לבעיות. כמה דברים מעניינים ששמתי לב. א. כל נושא חדש שמתפתח במתמטיקה, יש לו שימוש בפועל בפיזיקה. (למשל [[אנליזה וקטורית]]), ב. כל פעם שפותרים חידה מסויימת נוצרת חידה אחרת. המסקנה המתבקשת לכאורה היא שאפשר לוותר לגמרי על שירות המדע כדי להבין "למה קורים דברים" ולהסביר הכל "כי כך גזר ה'" לא נצטרך להכניס לראשי הילדים התמימים שלנו את הרעיונות ללמוד את כל הדברים הללו. אמנם אין לזלזל במה שיש מזה נ"מ לרפואה או יצירת מכשירים חדשים וכיו"ב, אבל ההסבר ברמת העיקרון צריך להיות כך: ה' קבע שהטבע יתנהל בכללים מסויימים שניתן לעשות חשבונות מסויימים ולצפות תוצאות מסויימות. איך זה קורה? כי ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית.--[[משתמש:משתמש 2014|משתמש 2014]] ([[שיחת משתמש:משתמש 2014|שיחה]]) 21:14, 7 במאי 2019 (IDT)<br />
<br />
ל[[משתמש:משתמש 2014 | משתמש 2014]]<br />
<br />
:נראה שאתה אדם המאושר בעולם בזכות התמימות שזכית בה. אני כותב זאת בכנות רבה.<br />
:אבל 'לתבונה האנושית יש גורל מיוחד ... מעיקות עליה שאלות שאין ביכולתה לסלק אותן, מפני שהוטלו עליה כמטלה על ידי טבע התבונה עצמה, אך אין גם ביכולתה להשיב עליהן כיוון שהן חורגות מכל יכולותיה של התבונה האנושית'. <br />
<br />
:'כעת חיפשתי על פיזיקה ומזה הגעתי למכלול'. – המכלול, כמו ויקיפדיה, היא אנציקלופדיה 'עממית' שאינה כתובה על ידי בעלי מקצוע בתחומם וזה חסרונן הגדול של מקורות מידע מן הסוג הזה. [אל אף שהאנציקלופדיה העברית כבר אינה מעודכנת, בכל זאת עדיין איכותה וערכה רב מזה של ה'עממיות' כביכול]. מקורות אלו נפוצים לא בגלל האיכות שאיננה אלא בגלל שהם ניתנים בחינם והם נגישים. אם רצונך להרחיב ולהעמיק את הידע וההבנה שלך עליך לפנות אל ספרות יותר מעמיקה, אף שהיא עדיין מופנת אל הציבור הרחב, הבלתי מקצועי. ההפניות בסוף כל ערך יעזרו לך להגיע אל הספרות הזו. <br />
<br />
:כתבת: 'כל ה'תורות' המדעיות לא מושלמות'. זו עובדה עקרונית המובנת לכל. שכלו של האדם מוגבל ואין באפשרותו להשיג משהו בשלמות. הדבר נכון לא רק בעניני מדע. גם הבנתנו את הא-להים, מהותו והנהגתו היא לעולם חלקית ולא מושלמת, כך הן גם אמונותינו. טבע האדם הוא שכל עולמו יש בו חלקיות, פגמים וספקות. לא יתכן אחרת. אבל טבע האדם הוא לחפש דרך ישרה ודרך אמת באותו עולם חלקי, פגום ומסופק שלו.<br />
<br />
:ראוי כי תבדיל היטב בין אמונה והדיון בה לבין הצרכים הנפשיים של המאמין. אלו שני דברים שונים לחלוטין. ההנחה כי השקפה מסוימת היא נכונה ואמתית משום שיש לי צורך נפשי בה, זו הנחה שאין לה על מה לסמוך והיא בטלה.<br />
<br />
:כתבת: ' ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'. זו ההשקפה של הכלאם. ראוי שתבדוק משמעות הדעה הזו. האם אתה מסכים עמה?<br />
<br />
:'דברה תורה כלשון בני אדם' – זה הכלל שלאורו יש לקרא את דבר התורה על הבריאה. התורה פנתה אל המון גדול של מאמינים שלא היה מטבעם אז, וגם היום אין ביכולתם לתפוס את אמיתת הדברים כמות שהם. [מו'נ ח'ג כז]. התורה מתחשבת בהם ומספרת להם סיפור שיש ביכולתם לתפוס. ראה למשל דעתו של רש'י על ששת ימי הבריאה. והוא אחד מהוגים רבים. כי, באמת, התורה לא התכוונה מעולם להיות ספר המדע על הטבע. כוונתה שונה לגמרי. <br />
<br />
:כתבת: 'המסקנה המתבקשת לכאורה היא שאפשר לוותר לגמרי על שירות המדע כדי להבין "למה קורים דברים" ולהסביר הכל "כי כך גזר ה'" '. זו דרך בת יענה הטומנת ראשה בחול ומבקשת למצא במעמקי חשכת החול את אור המציאות. זו כמובן אשליה שקרית. האם אתה מבקש לחנך את הילדים בשקר? – דבר זה לא יועיל הרבה כי התבונה הפנימית, המצויה לפחות אצל אחדים מהם, תפרוץ את בית הסוהר ותצא לחירות. זה צלם האלהים שבה. או אז תעמוד על השקר שבו כלאו אותה. <br />
<br />
:שאלת שאלה נהדרת על ההתאמה בין המתמטיקה לפיסיקה. המקור של הראשונה היא התבונה, ושל השניה במציאות הנסיונית. עולה שאלת הגישור. כיצד שני תחומים הבאים ממקורות שונים מתאימים זה לזה. הדיון המעמיק ופורץ הדרך בנושא הזה נעשה על ידי עמנואל קאנט, גדול ההוגים מאז אפלטון ואריסטו [אין כאן הגזמה], בספרו 'ביקורת התבונה הטהורה'. המובאה למעלה פותחת את הספר הזה. שתי ההקדמות והמבוא כתובות בלשון בהירה ויקל עליך לקרא אותם. הספר עצמו קשה במיוחד לקריאה. קרא בתרגום החדש של ירמיהו יובל. עודד [[משתמש:Freiherr|Freiherr]] ([[שיחת משתמש:Freiherr|שיחה]]) 12:51, 10 בנובמבר 2019 (IST)<br />
<br />
::[[משתמש:משתמש 2014|משתמש 2014]] חזק ואמץ. <br />
::וכבר כתב הרמב"ם "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם." ({{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות יסודי התורה ב ב}}). <br />
::ואם זה היה נכון בזמנו, שהתבוננו ב'ארבעת היסודות', אז כיום שאנו מודעים לכמויות הקרינה האלקטרומגנטית שסביבנו, וכל גל נקלט ע"י עשרים ושבע מגה קולטנים של העין (יש לך מצלמה בבית עם 27 מגה פיקסלים? - חוץ מהשתיים בהן אתה משתמש כעת), המזהים מרחקים ומקשרים כל קבוצת גלים לחפץ מסוים, והמידע מועבר בסיביות בקצב של 16 פריימרים בשניה לשלולית דם שמעבדת את זה בצורה מולטי מהירה, וכל זה הוא פרט אחד קטנטן ממאה טריליון התאים שנוצרו בתוך שקית עכורה ומופעלים כבר בתינוק בן יומו, וכל זה כאין לעומת עומק המחשבה והרגשות ששלולית הדם המופלאה מבצעת בראשינו, וכל הגאונות הזו היא לא רק בביצוע אלא בעצם הרעיון לבצע כזה דבר, אז מיד, -כל מי ששלולית הדם שלו אינה תקולה בצורה חמורה-, "מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות". ובמקביל "מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול". <br />
::וישנם עוד הרבה היבטים, כמו אם תנסה ליצור מודל של מערכת השמש בבית שלך (זה יהיה 'בשכונה'...) תנסה לחשוב על זה - וזה מדהים. אבל בחרתי במשהו שאתה משתמש בו כשתקרא את מה שכתבתי..<br />
::והמולטי גאון שיצר את כל זה, ולא עשה זאת לחינם, גילה לנו בצורה ברורה וחד משמעית מה הוא רוצה שנעשה עם זה, ונטע בראשנו את החתירה הבלתי פוסקת לשאיפה למשמעות, ולחיפוש הבורא. (בשנים האחרונות יש 'מודה' 'להקשיב לטבע'. בנושאי בריאות הגוף ובעוד הרבה היבטים. כמו גם שוויון הזכויות שלפעמים גובל בטירוף (מצפה לאלו שילחמו ברצח החיידקים), ומעניינת התופעה הכלל עולמית בכל ההיסטוריה, שכל בני האדם חיפשו את אלוקים ואת המשמעות של חייהם, אם בצורה חיובית ואם בצורה שלילית (וכידוע, שגם 'שנאה' היא 'קשר' בדומה ל'אהבה')).<br />
::ואגב, אכן הפיזיקאים טוענים כי שפתו של הטבע היא המתמטיקה. (עם התגלות המכניקה הקלאסית, התעוררו הדטרמניסטים, אולם כל עוד לא פתרו את השאלה הפסיכופיזית, הרי שוברם היה בתוכם. וכשהתגלתה מכניקת הקוונטים, אוהו, הרי גדולי הפיזיקאים מדברים כאילו הם מחברים ספרי קבלה קדמוניים). <br />
::ועל דברי קודמי: בשביל להתפעל עד עומק נשמתך מיצירתו של הקב"ה, אינך צריך להתעמק בכל משוואות מקווסל, ולא להבין את שדות פרדיי, ובקושי לדעת על מגנט וחשמל וקרינה אלקטרומגנטית. ואת הידע המדעי הקיים על תופעות פיזיקאליות, אתה יכול לצרוך מאנצ. עממיות, ואין צורך שתתעמק בספרי לימוד בזמנים שהם 'לא יום ולא לילה'. אתה עשוי מאוד להתפעל מקריאת חוקי ניוטון, ולהעריך מעט מזעיר את תבונת הקב"ה ברפרוף מתיש על תורות היחסות ועיוותי ה'מרחב זמן' של איינשטיין. אבל ללמוד אותם? בשביל מה!? - אם יש לך משיכה למשהו? אם זה יועיל לעבודת החיים שלך? בוודאי שתתעמק בזה. אבל בתור ברירת מחדל? ממש לא! קודם תשקיע בחתירה לאמת ובהבנת וקיום דברי האלוקים המופלאים והיפהפיים.<br />
::ובקשר לעמנואל קאנט, יש לו ספר 'העולם כרצון וכדימוי', חמוד מאוד, אבל יפה יותר איך מגדיר זאת בעל החובות הלבבות, בתארו את חמשת השערים הפתוחים מהנשמה אל העולם. כתבתי בעבר על זה מסה קצרה, אולם חושבני שהתועלת בדברים אלו היא החשיבה העצמית והתובנה האישית. תחשוב על זה לפני הריצה לתרגומי ירמיהו יובל ;)<br />
::ואנקדוטה אישית: אני מודה לקב"ה על הזכות שהעניק לי להשתתף בעולם המופלא והמדהים שיצר פה! [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 10:53, 3 בדצמבר 2019 (IST)<br />
::{{א|Freiherr}} על מה שכתבת {{ציטוטון|כתבת: 'המסקנה המתבקשת לכאורה היא שאפשר לוותר לגמרי על שירות המדע כדי להבין "למה קורים דברים" ולהסביר הכל "כי כך גזר ה'" '. זו דרך בת יענה הטומנת ראשה בחול ומבקשת למצא במעמקי חשכת החול את אור המציאות. זו כמובן אשליה שקרית. האם אתה מבקש לחנך את הילדים בשקר? – דבר זה לא יועיל הרבה כי התבונה הפנימית, המצויה לפחות אצל אחדים מהם, תפרוץ את בית הסוהר ותצא לחירות. זה צלם האלהים שבה. או אז תעמוד על השקר שבו כלאו אותה. }} אני לא יודע מאיפה הבאת את הטענות. ברור שהתשובה הנכונה היא "כך גזר ה'" השאלה אם נרצה להעמיק "באיזו דרך הוא גזר שזה יקרה" היא שאלה הקשורה למעשה בראשית ומתחלקת לגשמי ורוחני. על הגשמי המדע משתדל לענות, ואילו על הרוחני התורה ובפרט תורת הקבלה עונה. וכמובן מאחר שהרוחני הוא שורש הגשמי, אפשר על ידי עיון בתורה בלבד, להגיע לכל מה שה' יזכה אותנו להגיע, ואין כל טעם בקריאת ספרים חיצוניים. ממילא הכותב הקודם לא התכוון לחנך את ילדיו בשקר, אלא רק להמליץ לחנך בדרך שמתאימה להבנתם של הילדים ושלא תזיק לאמונתם התמימה. לגבי הטענה ש"התבונה תפרוץ את הכלא", כמובן שכשיהילד יתבגר הוא ילמד גם דברים שלא למדו אותו בילדותו. אבל לא יצטרך לכפור בכל היסודות שלמדוהו.--[[משתמש:יהודה0|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1">&#61572;</span> [[שיחת משתמש:יהודה0|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[י"ח באב]] [[ה'תשפ"א]] • 12:32, 27 ביולי 2021 (IDT)<br />
<br />
::: [[משתמש:יהודה0|יהודה0]] אתה מכריז ביוהרה: "ברור שהתשובה הנכונה היא "כך גזר ה'" ", אבל מלומדים אחרים, מאמינים לא פחות, לא יסכימו לדעתך וגם לא ליוהרה, ויש בידם נימוקים חזקים לדעתם. אבל אין זה המקום להרחיב בדיון התאולוגי.<br />
<br />
::: באשר להבחנה בין גשמי ורוחני, מקורה אצל אפלטון והפיתגוראים והיא נובעת מעיונים במתמטיקה ויחסה לעולם. הבחנה מוזרה שכזו לא עלתה ביכולת דמיונם ודעתם של אחרים, וודאי שלא מחוץ לגבולות התרבות היוונית. כמובן שהיתה זרה לחלוטין ליהודים קודם שבאו במגע עם המחשבה היוונית. גם לאחר שעלתה ההבחנה הזו, עד היום לא כולם מקבלים אותה. עבור ר' סעדיה גאון, שחי כ 1200 שנים מאוחר יותר, הנפש היא חומר 'דק מן הדק'. תורת הספירות הקבליות מקורה בהגות הנאופלטונית ובצורך שלה לפתור את בעית הקשר והיחס שבין ה'אחד' והריבוי. בין הגשמי לרוחני, שנובעים כ'א ממקור אחר. עודד [[משתמש:Freiherr|Freiherr]] ([[שיחת משתמש:Freiherr|שיחה]]) 13:45, 28 ביולי 2021 (IDT)<br />
::: [[משתמש:מישהו|מישהו]], הספר 'העולם כרצון וכדימוי' הוא של שופנהאואר. עודד [[משתמש:Freiherr|Freiherr]] ([[שיחת משתמש:Freiherr|שיחה]]) 13:45, 28 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::[[עמנואל קאנט#נאו–קאנטיאניזם|מענין]] (ובעברית אומרים: "אופסס"....). האמת היא שבעיון רב קראתי את זה רק דרך הכוזרי החדש של הרב ברויאר..<br />
:::: [[משתמש:Freiherr|Freiherr]] יש קצת בעיה בדיונים כאלו כאן, וכפי שכתבת '''{{ציטוטון|אין זה המקום להרחיב בדיון התאולוגי}}'''. האינטרנט הוא מקום רע ביותר בשביל להביט בתמונות אקראיות או להשתתף בדיונים תיאולוגים עם ניקים אנונימיים. המכלול הוקם בשביל להציג את מכלול הידע של האנשים החרדים, ולצנזר את כל התכנים שעלולים להיות פוגעניים בשביל כלל הקוראים או חלקם. דיון תיאולוגי על עיקרי אמונה למשל, הוא חשוב ביותר והוא אחד החובות הראשונות שלנו בעולם, עכ"פ לדעת בעל חוה"ל ועוד רבים, (ועכ"פ נראה שמי שמתדיין בזה בצורה טבעית לכו"ע זוהי חובתו..). אולם באינטרנט??? '''ממש ממש ממש לא !!!''' ולא משנה איזה לוגו יש לדף הזה. <br />
:::: אז במחילה מכבודו, אנא אל תעשה כאן משהו שיגרום לחלק מהאנשים להדיר את עיניהם מאנציקלופדיית המכלול. אתה יכול לכתוב את דבריך בפלטפורמות אחרות - פלטפורמות שהאנשים שמגיעים לשם הגיעו בשביל הדיונים האלו - בצורה הזו. <br />
:::: הרי מי ש'''רוצה''' לקרוא דברים כאלו ברשת, ימצא מהר גם את דבריך, ומי שרוצה '''שלא''' לקרוא אותם כאן, זה לא הוגן 'לדפוק' אותו סתם. בין אם אנחנו מסכימים איתו ובין אם לא.<br />
::::אז בוא נסיים את זה כאן ברוח טובה, היה מענין, אבל במחילה - לא עוד. בכלל! {{תודה2}}<br />
<br />
== לוגו חדש להמכלול ==<br />
<br />
לדעתי צריך להכין [[לוגו]] חדש ל[[המכלול]], עם המספר 200,000, לרגל הגיענו ל200,000 ערכים במוצאי ט' באב תשע"ט. [[משתמש:אדומיניק|אדומיניק]] ([[שיחת משתמש:אדומיניק|שיחה]]) 00:52, 14 במאי 2019 (IDT)<br />
:{{בוצע}} [[משתמש:שלמה המלך|שלמה המלך]] ([[שיחת משתמש:שלמה המלך|◄✉]] | [[מיוחד:תרומות המשתמש/שלמה המלך|תרומות]]) 22:31, 10 בנובמבר 2019 (IST)<br />
<br />
== המדריך לעתיד של רועי צזנה ==<br />
<br />
[https://madaduhcom.wordpress.com/2017/08/16/wikipedia_is_not_encyclopedia/] ואולי ישליך גם על התנהלות המכלול...--[[משתמש:יהודה2|יהודה]] • [[שיחת משתמש:יהודה2|שיחה]] • ט"ו באייר ה'תשע"ט • 16:24, 20 במאי 2019 (IDT)<br />
<br />
== אני כותב כאן מדין "דאגה בלב איש" ==<br />
ראיתי שהיחס למקורות תורניים אצל חלק מהאנשים, שווה מבחינה מסויימת ליחס למקורות שאינם תורניים. דבר המשליך על סיגנון כתיבה בערכים מסוימים. אני מתכוון לכך שבמקרה שהמקור נראה כברור, לא מתחשבים בדעת אנשים גדולים שהתעלמו ממקור זה, ומתייחסים אליו כמקור. אני לא חושב שאדם מיושבי בית המדרש יחשוב שאם הוא מצא "גמרא מפורשת" נגד הרמב"ם הוא יכתוב "הגמרא אומרת א' והרמב"ם אומר ב'" אמנם כשמדובר בנושאים השקפתיים, שאצל חלק מהציבור נחשבים לטאבו, כן מתייחסים למקורות כאשר אצל המחזיקים "באג'נדה" לדברי בעלי אותו מקור, המקור לא יכול להוות ראיה כי בהכרח רבותיו הגדולים בתורה לא טעו ביחס למקור זה, ואם לא אמרו כמו שמוכח ממנו, בהכרח יש לנו טעות. אני מקווה שמה שכתבתי כאן ישפוך אור גם על עריכות של חלק מהעורכים כאן התמוהים בעיני אחרים. אולי כדאי גם לפתוח דיון באופן כללי על זה באולם הדיונים.--[[משתמש:אנציקלופד|אנציקלופד]] <span style="font-family:Guttman Logo1"></span> [[שיחת משתמש:אנציקלופד|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[כ"ג באב]] [[ה'תש"ף]] • 20:52, 12 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:{{א|אנציקלופד}} אני לא לגמרי מבין מה התכוונת לומר. אולי דוגמא תעזור. [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) כ"ו באב ה'תש"ף 14:44 (IDT)<br />
::{{א|דויד}} כעת לאחר שהסערה ההיא שככה, אני יכול לכתוב שהתכוונתי על נסיון להכניס רעיונות של אגודת קדושת ציון, בטענה שיש מקורות התומכים בהם. בעוד שידוע שגדולי הדורות שהתנגדו לכך וודאי לא היו מחשיבים זאת כראיה לדבריהם. ואגב זה התמרמרתי גם על התייחסות כזאת למקורות תורניים בכלל כאשר אנשים בני דורינו מעיזים לפעמים לחלוק על אנשים שאנו כחמורים לגביהם, רק בגלל שהם חושבים שיש לזה מקור "חזק" יותר מאשר אותם אנשים גדולים הידועים לנו.--[[משתמש:יהודה0|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1">&#61572;</span> [[שיחת משתמש:יהודה0|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[י"ח באב]] [[ה'תשפ"א]] • 12:12, 27 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::{{א|אנציקלופד}} יישר כח, בעיקר על הסבלנות לא להכנס לשיח טעון. מדובר על כך שלא מתחשבים בחולקים? או שמציגים מקור קדום ממול לדעת החולקים המוצגים בנוסף? [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) י"ח באב ה'תשפ"א 12:22 (IDT)<br />
::::{{א|דויד|שמציגים}} מקור קדום ממול לדעת החוליקים המוצגים בנוסף, אם הבנתי נכון את הכוונה. כגון שברי הרמב"ם הם הוכחה לכך שדעת הרב שך שנויה במחלוקת.--[[משתמש:יהודה0|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1">&#61572;</span> [[שיחת משתמש:יהודה0|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[כ' באב]] [[ה'תשפ"א]] • 10:51, 29 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::::{{א|יהודה0|אכן}} לכאורה צריך להציג לא את דברי הרמב"ם במקרה כזה אלא את דברי מי שמפרש ברמב"ם לא כמו הרב שך. אם זה אקטואלי אז צריך לפתוח דיון במקום המתאים שזה קרה. [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) כ' באב ה'תשפ"א 17:14 (IDT)<br />
<br />
== פתרון לזכויות יוצרים עבור המעוניינים ==<br />
{{הועבר|מ=המכלול:אולם דיונים}}<br />
שלום לכולם. אני משתמש העורך באתר [[האנציקלופדיה היהודית (אתר)]] ([https://jewiki.org.il/w/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 ראו]), בעבר ערכתי כאן לא מעט, וגם במסגרת המשתמש הנוכחי תרמתי כאן כמה פעמים, כולל ערך מקיף וחשוב.{{ש}}<br />
בעקבות הצטברות של כמה פניות ממשתמשי המכלול, השואלים אותנו, בפרטי או בציבורי, אני נכון להבהיר כי ערכים שנוצרים כאן (וזה כולל את הערך שיצרתי אני), על פי מה שמצהיר המכלול, אין זכות ליוצר הערך להשתמש במה שיצר ולהעתיק זאת לשום מקום אחר. המכלול מחליט את זכויות היוצרים לעצמו (היינו, למנהלי המכלול הרשומים בעמותה). איני יודע אם זה תקין חוקית, אבל כך לפחות זה ברמת ההצהרה כפי שאני הבנתי. משכך, מי שיצר כאן ערך - אינו יכול להעתיקו עוד לאנציקלופדיה היהודית (וגם לא לוויקיפדיה וכיו"ב). אפשר כן ליצור את הערך מתחילה באנציקלופדיה היהודית (או בוויקיפדיה) ומשם להעתיקו לכאן - אם מדובר ביוצר הערך עצמו, בלא שנעשו הרחבות ושכתובים מיוחדים, שגם בהם קיימים תנאים המאפשרים את העתקת התוכן. לכן, אם מישהו מעוניין שהדברים שהוא כותב יתפרסמו במקום נוסף מלבד כאן, שייצור אותו תחילה במקום אחר.{{ש}}<br />
אציין כי לא כך ערך כאן יש לו חשיבות באנציקלופדיה היהודית, כי שם יש רף שונה, וגם שם יש כללי עריכה נוקשים יותר, ועל כן לא בטוח כי ההמלצה נכונה לכל מקרה.{{ש}}<br />
אציין עוד כי דבריי נאמרים ברוח טובה, וכי אינני רואה סתירה בין האתרים, ואדרבה - שיתוף פעולה פורה יוכל להועיל לציבור שלנו הרבה. בברכה, [[משתמש:יהונתן1|יהונתן1]] ([[שיחת משתמש:יהונתן1|שיחה]]) 02:59, 12 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:{{א|יהונתן1}} תודה רבה על הסבת תשומת לבנו. אתקן רק, שנכון לעכשיו עדיין לא הוסדרו זכויות היוצרים באנציקלופדיה היהודית, ולכן הם מפרסמים שבינתיים כל הזכויות שמורות שם עד שיטפלו בזה.<br />
:כמובן שזה חוקי מאד ואין עם זה שום בעיה, לא חוקית ולא מוסרית, לשמור זכויות יוצרים. כמעט כל אתר באינטרנט פועל כך, ויקיפדיה היא השונה.<br />
:ואציין גם שבמכלול יש בתקופה זו דיונים על פתיחת זכויות היוצרים של המכלול להיות יותר דומים לשל ויקיפדיה.<br />
:בהצלחה. [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) כ"ב באב ה'תש"ף 15:32 (IDT)<br />
::{{א|יהונתן1}}, הסתפקתי רבות אם להגיב לך, אבל מכיוון שהגזמת לגמרי לא הותרת יותר מידי ברירות.<br />
::א. כבר נאמר {{ציטוטון|הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת?}}. וקצת טקט לא יזיק.<br />
::ב. למיטב ידיעתי המכלול איננו לוח מודעות, ואם ברצונך להציע לציבור הצעות עשה זאת במקומות המיועדים לכך.<br />
::ג. על סמך מה אתה בא ומפריח הצהרות בלי בסיס? אין שום הבהרה משפטית על תוכן חופשי באנצ"י. וכמו שכתב דויד.<br />
::ד. אם אתה מעלה את הנושא, תוכל בבקשה לענות לי על השאלה הפשוטה: מה הסיפור שלכם? מה רע במכלול? אין הרבה כוחות חרדיים ברשת, ואתם מבזבזים אותם על מלחמות אגו מטופשות. ונא לענות בצורה שגם מי שלא מצליח לדקדק בדפי המשתמש שלכם כמו במאמר מערכת ביתד יבין. [[משתמש:איש הנחמה|איש הנחמה]] • [[שיחת משתמש:איש הנחמה|שלו' ורב ישע]] • [[המכלול:מיזם מכלוליטא|צריכים אותך במכלוליטא!]] • 23:20, 12 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:::[[שיחת משתמש:איש הנחמה|איש הנחמה]] אני לא כל כך הבנתי על מה יצא הקצף. ידוע הכלל "קנאת סופרים תרבה חכמה" לא יזיק אם יהיו מתחרים וכל אחד ילמד ממעלותיו של חברו. אמנם אולי הטענה היא על כך שהוא מציע לא ליצור ערכים חדשים במכלול, כי אז יהיה אסור להעביר. אני אישית חושב שבלאו הכי עדיף להשקיע בשיפור ערכים קיימים לפני יצירת ערכים חדשים. אגב גם באנצ"י הוא הציע בדף המשתמש שלו שלא לערוך בערכים מסוג [[היפרבולה]] אלא לשפר בויקיפדיה, ויעדכנו משם. כי כך קל יותר שיצטרכו רק לעדכן ולא לבדוק עריכות שאין מספיק כוח אדם לבדוק אותם. מי שרוצה לדעת מה לדעת יהונתן רע במכלול, יכול לשאול אותו בפרטי. <small>נ.ב. לי אין קשר אליו, חוץ ממה שנרשמתי באנצ"י וערכתי שם קצת.</small>--[[משתמש:אנציקלופד|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1"></span> [[שיחת משתמש:אנציקלופד|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[כ"ג באב]] [[ה'תש"ף]] • 11:54, 13 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
::::אני לא חושב שיש מקום לאחד כוחות, כי בעוד מטרתו העיקרית של המכלול היא להתאים את ויקיפדיה לקורא החרדי, באנצ"י כמו שזה נראה בעיקר נועדה ליצירת ערכים תורניים ויהודיים. ובהנחה שהיא תהפוך לחופשית, יהי' ניתן לייבא את הערכים לכאן כפי שמייבאים מויקיפדיה או ויקישיבה. מה העניין שהאתר יהי' אותו האתר? דווקא התחרות יכולה להוות תמריץ וכמו"ש מעלי. [[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 15:41, 13 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:עם כל הכבוד ל{{א|יהונתן1}} אני אישית לא ממליץ להשקיע באתר האנציקלופדיה היהודית, לכה"פ בשלב זה. לטעמי מי שהתאכזב בעבר מהמכלול, לא יכול לדעת איפוה יהיה הכשל שיאכזב אותו או אחרים באנצ"י. מי שבאמת רוצה לתרום ערך באופן שיהיה מושקע לטעמו ולא מסתפק באיכות של המכלול עדיף שיכתוב בויקיפדיה. אם רוצה להשקיע מחוץ לויקיפדיה יכול להתחיל בויקישיבה ואז לייבא לכאן. אפשר כמובן להתחיל באנצ"י אבל אם לא יעבור או יהיה קשה מדיי, חבל להשקיע את הכח במקום שלא בטוח שיצליח. מאידך מי שמרגיש שזה הדבר בשבילו ואין לו שום חשש להתאכזב, כבר לא צריך את המכלול.--[[משתמש:אנציקלופד|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1"></span> [[שיחת משתמש:אנציקלופד|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[כ"ד באב]] [[ה'תש"ף]] • 21:03, 13 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:::אינני יודע אם זה נכון לדון בזה כאן או לא, זה נשאיר לפילוסופים אחרים. אני אישית באופן כללי אינני נוהג לדון כאן בענייני אתרים אחרים, גם אם אני פעיל שם קצת או הרבה (כמו במקרה דנן), אבל רק אעיר קצת לגבי מה ששאלו כאן את יהונתן, כעונה על שאלות בלבד. עד כמה שהבנתי כוונתו לתת עצה טובה ליוצר הערך עצמו. למרות שענין זכויות היוצרים באנציקלופדיה היהודית לא הוסדר עדיין משפטית (אם כי השאיפה היא לתת רשיון חופשי), מה שכבר קיים היום שם הוא לגבי יוצר הערך עצמו שהוא רשאי להעתיקו לכל מקום שיבחר. לעומת זאת, המדיניות במכלול אוסרת העתקה גם ליוצר הערך עצמו, כי ביצירת הערך הוא בעצם תרם אותו למכון לאוריינות וידע כהלכה, כמופיע בתחתית תיבת העריכה. משכך, סרו שאלות {{א|דויד}} ו{{א|איש הנחמה}} גם יחד. [[משתמש:איש גלילי|איש גלילי]] • [[שיחת משתמש:איש גלילי|שיחה]] • כ"ד באב ה'תש"ף • 22:51, 13 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
שימו לב שהזחה של 3 היא תגובה להזחה של 2, (והזחה של 1 היא תגובה להודעה ללא הזחה). [[המכלול:הזחה|ראו]].--[[משתמש:אנציקלופד|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1"></span> [[שיחת משתמש:אנציקלופד|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[כ"ד באב]] [[ה'תש"ף]] • 11:41, 14 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
::::אני כבר זמן רב חושב שיש להתאים את הרישיון של המכלול לכזה של ויקיפדיה כדי שנוכל להעביר ערכים מהמכלול לויקיפדיה--[[משתמש:דוב פרח|דוב פרח]] ([[שיחת משתמש:דוב פרח|שיחה]]) 12:01, 14 באוגוסט 2020 (IDT) <blockquote> לדעתי כן צריך לתת הגבלה מסוימת על החומר, מה דעתכם שיוצר הדף או מיופה כוחו יוכל להעתיק לויקי? [[משתמש:מהללו|מהללו]] ([[שיחת משתמש:מהללו|שיחה]]) 10:22, 17 באוגוסט 2020 (IDT) </blockquote><br />
{{שבירה}}<br />
{{א|יהונתן1}}, שאלה לי אליך, הערך [[בית הקברות היהודי בסקווייז'ינה]] שתרגמת כאן, אני לא מאוד מבין מדוע לא עשית זאת באנצ"י? האם היו כוונות נוספות בתרומת התוכן למכלול? [[משתמש:ספרא|ספרא]] - [[שיחת משתמש:ספרא|שיחה]] - [[המכלול:אולם דיונים/דיוני חשיבות/עקרונות וקווים מנחים ליצירת ערכי אישים/רבנים|'''כותבים על רבנים?''' היכנסו להשפיע!]] 16:41, 14 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
:כעת קפצתי שוב לביקור ואענה כמה שאוכל: {{א|דויד}} ו{{א|איש הנחמה}}, כפי שהבהיר איש גלילי, באנצ"י יש ליוצר הערך אפשרות להעתיק את הערך שיצר לכל מקום שהוא (כמו שהציע מהללו). כך שהעניין כלל לא דומה. איש הנחמה, בקשר לתגובתך, נראה כי יצאת מכליך, במחכ"ת. לא הבנתי מה קשור כאן טאקט או כיבוש. הערתי את תשומת לב העורכים, כפי שהייתי רוצה שמישהו יעיר לי אם הייתי עורך כאן או כשהייתי עורך כאן. הודעות שקשורות למכלול, מקומם במכלול. לגבי "הסיפור שלכם", כל אחד עורך היכן שנהנה, ואין סיבה למלחמה ולמהומה. איני יודע למה אתה סבור שיש מלחמות אגו. אין צורך לדקדק מדי הרבה, אלא מי שמנסה ועורך ורואה הבדל - יכול לערוך במקום שלבו חפץ. אני אישית רואה שם יותר בגרות, גם בערכים וגם בדפי השיחה, וכן שם אני יותר רגוע מבחינת חופשיות התוכן שלי. ויש עוד סיבות, אבל כל אחד וסיבותיו. {{א|ספרא}}, אשר לשאלתך, מצאתי ערך עם תוכן רב, שאמרתי כי חבל ואינו מצוי לקורא העברי. באנצ"י לא שמתי אותות, כי הרף שם גבוה מדי בשביל רמת האנרגיה שהייתה לי להשקיע בערך זה. שאו ברכה, והתורה דרכיה דרכי נועם. בברכה, [[משתמש:יהונתן1|יהונתן1]] ([[שיחת משתמש:יהונתן1|שיחה]]) 17:20, 22 באפריל 2021 (IDT)<br />
::{{א|יהונתן1}}, {{א|איש גלילי}} איפה כתוב ההיתר הזה? אני רואה שבכל עמוד כתוב למטה "בעלי האתר שומרים את זכויות המלאות ברשותם, עד להסדרת רשיון משפטי מלא שיעמיד את התכנים לרשות הציבור", ואני רואה שהעמוד "אנציקלופדיה:הבהרה משפטית" עדיין ריק. [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) י' באייר ה'תשפ"א 17:29 (IDT)<br />
:::{{א|דויד}}, [https://jewiki.org.il/w/%D7%90%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94:%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D בבקשה]. [[משתמש:יהונתן1|יהונתן1]] ([[שיחת משתמש:יהונתן1|שיחה]]) 17:51, 22 באפריל 2021 (IDT)<br />
::::{{א|יהונתן1|רק}} אני מבין שכתוב שם שחוקית אין שום היתר עדיין, וכל מה שיש זה הבהרה של רוח המיזם שתיכנס לתוקף בעתיד? [[משתמש:דויד|דויד]] ([[שיחת משתמש:דויד|שיחה]]) י' באייר ה'תשפ"א 17:56 (IDT)<br />
::::::הצהרה דומה יש גם במכלול, [[המכלול:בעלות על ערכים|בשורה האחרונה כאן]]. --[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 18:00, 22 באפריל 2021 (IDT)<br />
:::::::'''המכלול שומר לעצמו את הזכ"י בדיוק בגלל הסיפור של האנצ"י. מחר מישהו אחר יפרוש וביזור הכוחות יהיה אגדי לגמרי. יום אחד כשמקרה כזה לא יהווה איום על האנציקלופדיות החרדיות - זה ישוחרר כמובן. כי למה לא?''' גם כמובן שכל אחד יכול לקבל אישור פרטני בלי בעיה, כי כנ"ל, המכלול שומר את הזכ"י רק בגלל החשש הנ"ל. (אגב, יש שמות משתמשים כאן, בויקיפדיה, וגם באנצ"י, בשביל שת"פ עתידי של ייבוא מאתר אחד לשני). [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 19:47, 22 באפריל 2021 (IDT)<br />
::{{א|יהונתן1}}, ערך שרובו ככולו מתורגם בתרגום מכונה - לא יכול להיות במרחב הערכים. מילא היית עובד עליו להתאים אותו במינימום, אבל סתם למלא ערכים בתרגומי מכונה... לא מתאים לעורך מנוסה... [[משתמש:ספרא|ספרא]] - [[שיחת משתמש:ספרא|שיחה]] 20:16, 22 באפריל 2021 (IDT) <br />
:::בקשר להצהרת ש"מ, שגם ב'המכלול' מותר ליוצר הערך עצמו להעתיק ערכים שכתב, חשוב להבהיר שבדיון [[שיחת המכלול:הבהרה משפטית#זכויות יוצרים של התורם עצמו|אחר]] הובהר אחרת מצד כל המשתמשים בדיון, והם טענו בתוקף שליוצר הערך אין כל סמכות להעתיק ערך שהוא עצמו יצר, והוא איבד לחלוטין את זכויותיו. האם יתכן שהם (ו[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] בתוכם וכן הביורוקרט), לא ידעו את הקישור [[המכלול:בעלות על ערכים|בשורה האחרונה כאן]] ש[[משתמש:שמש מרפא|הוא]] עצמו הביא? משהו כאן לא מובן לי. אשמח להסבר. [[משתמש:טישיו|טישיו]] ([[שיחת משתמש:טישיו|שיחה]]) 01:14, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::{{א|טישיו|פשוט}} מאוד - מותר להעתיק בכפוף לאישור מהמכון. מי שאינו יוצר הערך - לרוב לא יקבל את האישור הזה. [[משתמש:ספרא|ספרא]] - [[שיחת משתמש:ספרא|שיחה]] 01:26, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::::[[המכלול:בעלות על ערכים|בשורה האחרונה כאן]] זה לא כתוב. [[משתמש:טישיו|טישיו]] ([[שיחת משתמש:טישיו|שיחה]]) 01:36, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::::::המסקנא היא שליוצר הערך עצמו מותר להעתיק מ'המכלול' כאוות נפשו ללא כל בקשת אישור. חבל מאוד שמתוודעים לכללים כאלו רק כשיש צורך להראות לאנצ"י שגם לנו יש כאלו כללים, ולא כשנערך על כך דיון מסודר במקום המתאים. השורה נכתבה [[המכלול:בעלות על ערכים|שם]] בצורה מאוד ברורה וחד משמעית. [[משתמש:טישיו|טישיו]] ([[שיחת משתמש:טישיו|שיחה]]) 14:37, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::::::::{{א|טישיו|אל}} תסיק מסקנות בלי לשאול. השורה לא נמצאת שם, כי היא באמת הטעתה. שאלתי, אפשר להעתיק רק לאחר קבלת אישור. [[משתמש:ספרא|ספרא]] - [[שיחת משתמש:ספרא|שיחה]] 23:54, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
<br />
== הבאג חוזר? ==<br />
דפי השיחה הזורמים שוב איכזבו אותי, זה בעיה אישית שלי? [[משתמש:מהללו|מהללו]] ([[שיחת משתמש:מהללו|שיחה]]) 10:22, 17 באוגוסט 2020 (IDT)<br />
== התייעלות ==<br />
{{מכלולאים פעילים}} שמתי לב שבחודש האחרון כל פעם שאני פותח את השינויים האחרונים (וכן את רשימת המעקב שלי) רוב מוחץ של השינויים הם דפי שיחה ומדיניות, ומעט עריכות אמיתיות.<br />
<br />
{{קריצה}} לתשומת ליבנו... [[משתמש:רזיאל|רזיאל]] • [[שיחת משתמש:רזיאל|שיחה]] • ל' באב ה'תש"ף 17:36 (IDT)<br />
<br />
== האנציקלופדיה היהודית, דוגמה לעד כמה אנחנו לא יכולים להבין במחלוקות שלא שייכות אלינו ==<br />
<br />
אני מקווה שאני לא מעורר כאן דובים מרבצם. למעשה מראש אבקש (וכל כתיבת ההודעה הזו בעצם מכוונת לתכלית זו) שלא ידונו כאן עוד על נושא המחלוקת (שברוך ה' לא מתנהלת בצורה של מחלוקת אלא כל אחד עושה את עבודתו בשקט בלי להפריע זה לזה). <br />
<br />
העניין הוא שאני הייתי קצת מעורב מאחורי הקלעים בוויכוח בין מייסדי האנציקלופדיה היהודית לבין המכלול. אמנם לא האמנתי שיגיעו לכדי פתיחת אתר אחר. כאשר נודע לי הדבר ממש לפני מספר חודשים, ניסיתי להבין שוב מה המניע שלהם ועל מה הם סומכים שיצליחו בעתיד. ככל שהטרדתי את עצמי במחשבות, לא התקדמתי להבין את העניין לאשורו. עד שהחלטתי סופית על מה שכתבתי בדף המשתמש שלי - לא מעניין אותי יותר מה היה ומי צדק בויכוח, ולא מה עתיד להיות, כעת אני עורך היכן שאני נהנה, ובינתיים זה בשני המקומות, כמובן אין לי עניין לערוך עוד בתור אידיאל, את האידיאל אני חושב שכבר השגתי בכל אופן, רק בשביל התחביב.<br />
<br />
אמנם המסקנא שלי שיש לכולם מה ללמוד מכך בכל מחלוקת אחרת כמו למשל [[המחלוקת בציבור הליטאי]]. הרי אם אני שהייתי קצת מעורב בעניין לא מבין, על אחת כמה וכמה שאחרים מבחוץ לא מבינים. מקווה שזה ישפיע גם על העריכות בערכים מסוג זה.--[[משתמש:יהודה0|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1">&#61572;</span> [[שיחת משתמש:יהודה0|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[א' בטבת]] [[ה'תשפ"א]] • 22:16, 15 בדצמבר 2020 (IST)<br />
:יפה, איש יקר! [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 21:15, 22 באפריל 2021 (IDT)<br />
::מה באמת הויכוח בין מייסדי המכלול למייסדי האנציקלופדיה היהודית, או מה ההבדל המהותי ביניהם? [[משתמש:יוסי|יוסי]] ([[שיחת משתמש:יוסי|שיחה]]) 12:40, 14 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::כנראה שאת זה {{א|יוסי|תצטרך}} לשאול אותם... כאן אנו יכולים לפרט את עקרונות היסוד של המכלול ואת יתרונותיו. כמי שיש לו הכירות קרובה עם שני האתרים, אוכל לכתוב לך את ראייתי באישי.--[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 13:23, 14 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::ומה הם יתרונותיו? [[משתמש:חד מקמאי|חד מקמאי]] ([[שיחת משתמש:חד מקמאי|שיחה]]) 00:30, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::::{{א|חד מקמאי|מה}} שאתה רואה על המסך כרגע,זה אוסף עצום של יתרונות. [[משתמש:גאון הירדן|גאון הירדן]] ([[שיחת משתמש:גאון הירדן|שיחה]]) 00:44, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::::אפשר דוגמה? [[משתמש:חד מקמאי|חד מקמאי]] ([[שיחת משתמש:חד מקמאי|שיחה]]) 09:40, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::::::דוגמה תוכל לקבל אם תלחץ על [[מיוחד:דף אקראי|דף אקראי]]. אבל אם בכל זאת אתה צריך פירוט, אכתוב: נעשתה עבודה עצומה להנגיש את ערכי ויקיפדיה לציבור ולהתאימם לציבור יראי ה', בהקפדה על רמה גבוהה ובזהירות. במקביל, לצורך השלמת הידע היהודי החסר בוויקיפדיה, נוצרו כאן ערכים היסטוריים, תורניים ויהודיים רבים, תוך שמירה על רמה גבוהה מכל הבחינות. בד בבד, נעשית עבודה רבה לסינון, שכתוב והתאמה של ערכים שמצריכים עבודה יסודית, חלקם אפילו יצירה מחדש. גם העובדה שמבחינה טכנית האתר מתפקד מצויין ב"ה, ולא נראית "שגיאת לואה" בכל ערך שני, היא פרי עבודה מסורה של הצוות הטכני (המתנדב) המוכשר והנהדר, שעובד על כך ללא ליאות סביב השעון, כמו גם על שיפור הממשק לפי הצרכים המיוחדים של האתר. אפשר כמובן להאריך עוד. --[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 14:23, 15 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::::::ניסיתי לעשות כעצתך ו[https://www.hamichlol.org.il/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%93_%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%95-%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99 זה] מה שקיבלתי, ניסיתי שוב ואז קיבלץי את [https://www.hamichlol.org.il/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D_%D7%90%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A9 זה], לפני שהתייאשתי ניסיתי בשלישית וגיליתי את [https://www.hamichlol.org.il/%D7%A1%D7%AA%27_%D7%9E%D7%A7%D7%A4%D7%A8%D7%9C%D7%9F זה].<br />
:::::::::ברשותכם: האמת היא שלא נכנסתי לערכים שציינת, אך זכור לי אפיזודה מימיה הראשונים של המכלול, כאשר משתמש פלוני ניסה להפיץ את המכלול בין היתר בפורמים. אני זוכר שמשהו אחד בתגובה ענה לו, שכשהוא פתח את העמוד הראשי, מה שהוא ראה (בתמונה היומית) זה כנסיה. האמת היא שהמשתמש הנ"ל (שאיני זוכר/יודע מי הוא) ענה לו קצת בהתנצלות, אם כי אני חושב שזו דוגמה לא רעה של המכלול. תכל'ס, המכלול הוא ראשית כל, סינון ויקיפדיה. ברור שיש דברים שהיינו מעדיפים שלא להתעסק בהם, אך זו צו השעה, ואנו צריכים כל שעה להודות לה' ע"כ שקיימים בעולמנו אנשים כה מדהימים, שמתנדבים ללא תשלום, על מנת שיהודי ישאר ירא שמיים גם כשהוא קורא ערכים שהם לאו דווקא תורניים או אפילו יהודים. מקוה שהובנתי. [[משתמש:תולעת ספרים|תולעת ספרים]] - [[שיחת משתמש:תולעת ספרים|שיחה]] 00:00, 16 ביולי 2021 (IDT)<br />
::::::::::{{התנגשות}} {{א|אברהם עבדי|דבריך}} מעלים תהיות, מאחר והערכים החסומים הם רק כ-25% מערכי המכלול. בכל אופן הערכים שציינת כאן (לפחות השניים האחרונים) רחוקים מאד מעולם המושגים של קהל היעד של האתר, כך שחסרונם מטריד אותי מעט מאד. למי שירצה בכל זאת, בתקופה הקרובה הערכים הללו ייובאו (וכמה אלפים כבר יובאו) במתכונת מצומצמת, הכולת פתיח ותבנית מידע בלבד.--[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 00:03, 16 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::::::::::{{א|שמש מרפא}} דברי אברהם עבדי ממחישים את הבעייתיות בכך שדפי טיפול חשופים כערכים קיימים, אמנם מאידך יש כאן מעלה שאפשר לבקש טיפול בערך ולא נשארים עם ערכים חסרים שאיש אינו יודע מה לעשות כאשר אין לו הרשאה לצפות בהם.<br />
{{שבירה}}כעת לגוף דברי בהתחלה, ובפרט בתגובה לדברי שמש מרפא. אני מאמין שאיש כאן אינו יודע מה התרחש מאחורי הקלעים לפני שנפתחה האנציקלופדיה היהודית, ומה גרם לכך שהם העדיפו לפתוח אתר אחר ולא לסבול את המצב הקיים ולנסות לשנות מבפנים. אמנם דבר אחד אוכל לומר: העולם זקוק לאנשים יוזמתיים. אילולי היוזמה של {{א|מכון חכמת התורה}}, ספק מתי בכלל היה מוקם אתר כזה. בדרך כלל החרדים לא האמינו שיש לנו כח לעשות דבר כזה. היו מן הסתם מעדיפים לנסות להשפיע בתוך ויקיפדיה, דבר מסוכן לכשעצמו ולא יעיל כל כך. מאידך המכלול התחיל את דרכו בצורה מסויימת שהיתה מתכון לצרות. {{א|מוסיף והולך}} ו{{א|Davidnead|דוד}} שינו את הצורה שלו, בניגוד לאחרים שמן הסתם היו זורמים עם המצב הקיים. (עד שזה היה נשאר אתר קיקיוני שלא משיג את מטרתו, או שהיה מגיע יזמתי אחר...). היום ברור שכל אחד יכול ללמוד ממעלותיו של השני ולשפר בהתאם. אילו האנציקלופדיה היהודית לא היתה נפתחת הויכוחים היו יכולים להיות תיאורטיים. כיום אפשר להשוות ולראות איזו דרך תוביל לתוצאה טובה יותר. בסופו של דבר כולם מרוויחים. מקווה שדברים אלה יהיו לתועלת.--[[משתמש:יהודה0|יהודה]] <span style="font-family:Guttman Logo1">&#61572;</span> [[שיחת משתמש:יהודה0|שיחה]] <span style="font-family:Guttman Logo1;">&#60;</span> [[ז' באב]] [[ה'תשפ"א]] • 12:17, 16 ביולי 2021 (IDT)<br />
::לגבי הבעיתיות שערכים חסומים נמצאים במרחב, זה בעייתי בעיקר כשהכמות שלהם רבה, נכון להיום כשמדובר על רבע מהערכים זה לא כ"כ נורא (לכן גם פיקפקתי על ההיתכנות של קבלת ערך חסום 3 פעמים ברצף), . ומאידך יש בעיה לחסום אותם באמצעות מרחב נפרד, כפי שהזכרת. מה שחשוב זה שכמה שיותר ערכים יותץאמו כראוי. {{ש}}אכן, כל מילה בסלע. קשה מאד לדעת "מה היה קורה אילו". כידוע בהיסטוריה אין "אם", יש את מה שהיה בפועל. אכן אין ספק שמגיע קרדיט עצום למייסדים. אני מסכים שהתחרות בסה"כ בריאה, והמרוויח ממנה בסופו של דבר הוא הקורא. למעשה אני סבור שהאתרים שונים במהותם למרות הדמיון החיצוני, אבל אין כאן המקום.--[[משתמש:שמש מרפא|שמש מרפא]] ([[שיחת משתמש:שמש מרפא|שיחה]]) 13:09, 16 ביולי 2021 (IDT)<br />
:::"לא החזק שבמינים הוא השורד, וגם לא האינטליגנטי שבהם, אלא זה המגיב ביותר לשינוי". לדעתי זה המשפט שצופה דווקא שהמכלול יצליח יותר מהאנצ"י. יודגש: אנשי האנצ"י הם אנשים טובים, עושה רושם כביר שהם נמנעים בכל כוחם ממריבה או ממשהו שדומה לה, וכל הכבוד להם על כך, ואכן, המכלול שינה כיוון בגללם - ברמה זו או אחרת. אבל בסיכום, כיום, המכלול 'הגיב טוב לשינויים', וכעת הוא 'אנציקלופדיה שיתופית', שיש לה את 'חכמת ההמונים', משא"כ האנצ"י היא 'אנציקלופדיה מקצועית', ובדורנו הייתי ממליץ בז'אנר הזה על משהו איכותי יותר. <br />
:::טוב. אם ויקיפדיה האנגלית היא 'המונים', אולי גם העברית קצת יכולה להחשב כזו, והמכלול כיום הוא אולי 'חכמת הרבים'. אבל האנצ"י הוא חכמת היחידים. עכ"פ זה הבדלי גישה קיצוניים - הבדלים שלדעתי הם קצת 'במקרה'. (הויכוח היה על הפן האנציקלופדי. רק שבאנצ"י לקחו את זה קיצוני עד להנחיה שה'עמך' לא יכולים לכתוב שם. הגיוני, אבל זו כבר לא אנצ. שיתופית). <br />
:::אני אישית דוגל בגישה שאין לפרוש מהכלל אלא אם באו מים עד נפש. אז פה זה מורכב יותר, וכפי שנחשפתי קצת להיסטוריה ניתן בהחלט להבין את שני הצדדים, אולם בשורה התחתונה, כיום המכלול עיצב את פניו בהתאם ל'המונים'. כיום לדעתי לא היה מתרחש פיצול כזה. ושורה לסיכום: בא נדמיין שבכירי המכלול ובכירי האנצ"י יוצאים לגמלאות. המכלול יהיה כמו שהוא היום (בכירי המכלולאים אכן יוצאים לגמלאות מדי פעם - ומגיעים אחרים לפעמים אף יעילים יותר:), אבל האנצ"י? נו נו. <br />
:::ניתן לקרוא עוד מהגיגי בנושא [[משתמש:מישהו#על מקצועיות ועל חכמת המונים|בדף המשתמש שלי]]. <br />
:::התלבטתי אם להציף את הדיון אבל מסתבר שעוד אנשים יתמהו ויתלבטו, באתי לעזור ולומר את דעתי. ואני לא אומר כלל שזו האמת. אולם אני בהחלט אומר שלדעתי זו האמת. [[משתמש:מישהו|מישהו]] ([[שיחת משתמש:מישהו|שיחה]]) 03:10, 29 ביולי 2021 (IDT)</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A0%D7%9E%D7%91%22%D7%99&diff=1802669נמב"י2021-08-04T08:40:54Z<p>איש ספראי: /* נמב"י בישראל */ תקלדה</p>
<hr />
<div>'''נמב"י''' (באנגלית: [[ראשי תיבות]] של "'''Not In My Back Yard'''", בעברית: ראשי תיבות של "נגד מיקום בחצרי"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://terms.hebrew-academy.org.il/munnah/92723_2/NIMBY|כותרת=NIMBY {{!}} מונחי האקדמיה{{!}}אתר=terms.hebrew-academy.org.il{{!}}תאריך_וידוא=2019-03-02}}}}) הוא כינוי להתנגדות של תושבים להקמתו של מוסד ציבורי בסמוך לביתם, מחשש שהדבר יפגע בערך בתיהם ואורח חייהם.<br />
<br />
הכל מסכימים שהחברה אינה יכולה להתקיים ללא מוסדות ציבוריים כגון [[בית ספר|בתי ספר]], [[בית אבות|בתי אבות]], בתים לאנשים עם צרכים מיוחדים, מתקנים לטיפול ב[[פסולת]] וכדומה. הבעיה היא שמוסדות ומתקנים כאלה מלווים במטרדים מסוגים שונים, כגון מטרדי [[רעש]], [[ריח]], [[זיהום]], [[קרינה]], התנהגויות אנושיות לא מקובלות וכדומה, ולכן הכול שמחים להקמתם, אך מעדיפים שיוקמו בשכונה אחרת, בעיר אחרת ולעיתים - במדינה אחרת (כאשר מדובר בסילוק של [[פסולת גרעינית]], למשל).<br />
<br />
גישת נמב"י מעמידה במבחן את אנשי הציבור ([[ראש עירייה]], [[שר]] וכדומה) שצריכים לקבל החלטה בעניין מיקומו של המוסד הציבורי השנוי במחלוקת, ולעיתים חולפות שנים עד שמתקבלת החלטה בעניין זה.<br />
<br />
דוגמה ידועה במיוחד לתסמונת נמב"י היא הקמת [[תחנת בסיס|אנטנות סלולריות]] שלגביהן מתנהלים ויכוחים רבים. על פי המצב כיום, כמעט איש איננו מוכן לוותר על מכשיר הסלולר שלו, ולעומת זאת, רבים לא מוכנים שתוקם אנטנה ליד ביתם בשל החשש מ[[השפעות בריאותיות של קרינת טלפון סלולרי|השפעות הקרינה]].<br />
<br />
== אפליה על פי מצב סוציו-אקונומי==<br />
לפי תאוריות חברתיות חדשות, מיקום אתרי נמב"י מנציח מצב של שכונות ושל ערים. לפי מבחן זה, מחולקים מבני הציבור לכאלו שמעוררים את התופעה ולכאלו שאינם ואפילו משדרגים מעמד של שכונה.<br />
<br />
דוגמה לכך ניתן למצוא במקרה מ-2019, בו תושבים ב[[זכרון יעקב]] ישלמו לחברה פרטית 500 אלף שקל בתמורה לכך שלא תפעיל מוסד שיקומי לנפגעי [[התמכרות|התמכרויות]]. דוגמה זו מראה שתושבים בשכונות מבוססות יכולים באמצעים שונים לבטל תכנון של נמב"י בחצרם{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.6979908|כותרת=תושבים בזכרון יעקב ישלמו לחברה פרטית כדי שלא תפתח מוסד שיקומי במושבה|אתר=הארץ|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-03-02}}}}<br />
<br />
== אפליה על רקע תרבותי דתי גזעי ==<br />
<br />
== חוק 'נמב"י' רישוי מפעלי תשתית לאומית ==<br />
במהלך שנת 2017–2018 היה ניסיון לקדם תיקון לחוק רישוי עסקים - רישוי מפעלי תשתית לאומית, על רקע מחלוקות בין [[רשויות מקומיות בישראל|רשויות מקומיות]] לבין משרדים ממשלתיים במספר סוגיות שונות. ההצעה התמקדה בהעברת סמכות רישוי העסקים מהרשות המקומית לשלטון המרכזי במקרים של תשתית לאומית או מפעלים חיוניים. ראש הממשלה, [[בנימין נתניהו]] אף התייחס בפומבי להצעת תיקון החוק כ'חוק נמב"י'{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://infospot.co.il/n/The_Haifa_Municipality_Bypass_Law_will_enter_into_the_Budget_Arrangements_Law_2019|כותרת=חוק 'עוקף עיריית חיפה' ייכנס לחוק ההסדרים של תקציב 2019|אתר=infospot.co.il|תאריך_וידוא=2018-08-09}}}}. הצעת החוק לא עברה בסופו של דבר{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://infospot.co.il/n/Will_the_vote_on_the_Nembi_law_be_postponed_to_the_Knesset_summer_session|כותרת=האם ההצבעה על חוק נימבי תדחה למושב הקיץ של הכנסת?|אתר=infospot.co.il|תאריך_וידוא=2018-08-09}}}}.<br />
<br />
==נמב"י בישראל==<br />
במחקר שפירסמו בני פירסט ומישל פורטמן (אקולוגיה וסביבה, יוני 2018) נאמר ש"בעשור האחרון הופכת תופעת הנִמְבִּ"י לשכיחה מאד בישראל. כמו במדינות מתפתחות אחרות, אחת מהתופעות הנלוות לתהליכי הפיתוח המואץ היא מספרם העולה של תושבים המתנגדים לתוכניות בנייה בסמיכות למקום מגוריהם. הניגוד הפנימי בין הרצון לשמור על רמת חיים גבוהה ועל איכות סביבה נאותה, ובין הצורך בהקמת תשתיות חיוניות שיאפשרו את אותה רמת חיים גבוהה, הוא אחד המאפיינים העומדים בבסיס תופעת הנִמְבִּ"י"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=766|כותרת=אקולוגיה וסביבה - כתב עת למדע ומדיניות הסביבה|אתר=magazine.isees.org.il|תאריך_וידוא=2019-03-04}}}}.<br />
<br />
במקרים רבים נטען על ידי חברות תשתיות{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=15084010.t09|סוג=בג"ץ|עותר=עיריית בני ברק|משיב=שר האוצר|ניתן ב=3 בנובמבר 2016}}}} וועדות תכנון ובנייה בדיונים בבתי המשפט בכלל וב[[בית המשפט העליון]] בפרט שהטענות נגדן הן מסוג NIMBY, ובמקרים לא מעטים השופטים תומכים באמירה זאת בפסק דינם. בין השאר נאמר כך על ידי השופטת [[דפנה ברק ארז]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=14077370.m16|סוג=בג"ץ|עותר=עיריית יקנעם|משיב=המועצה הארצית לתכנון ולבניה|ניתן ב=22 בדצמבר 2015}}}} והשופט רון סוקול כלפי הדרישה להרחיק את אסדת הגז מהחוף{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.davar1.co.il/144822/|כותרת=על אף המאבק המתוקשר: נדחתה עתירת 'שומרי הבית' נגד צנרת הקונדנסט|אתר=דבר ראשון|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-03-04}}}}, על ידי השופט [[יצחק עמית]] כלפי שלל עתירות המבקשות לשנות את הסדרי השימוש במסלולי הנחיתה ב[[נמל התעופה בן-גוריון]]{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=15031390.E46|סוג=עע"מ|עותר=קיבוץ בארות יצחק|משיב=מנהל רשות התעופה האזרחית|ניתן ב=4 בפברואר 2019}}}} ועל ידי השופט [[אליקים רובינשטיין]] כלפי עתירה נגד הקמת תחנת הסגר{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=15028400.t11|סוג=עע"מ|עותר=כפר דניאל - מושב שיתופי|משיב=ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז|ניתן ב=22 ביוני 2016}}}}. במקרים מעין אלו ממעטים השופטים להתערב וטוענים שהמקום לשקול היכן ימוקם המפגע הנטען הוא בוועדות התכנון והבנייה ולא בבית המשפט{{הערה|ראו ציטוט: "אינני רואה טעם התערבות של בית המשפט בשיקול התכנוני ... טענת העותר ... היא ממין Not In My Back Yard (NIMBY) ודרכם של טועני טענות ממין זה שיש להם ק"נ טעמים להסביר מדוע אין להקים את המבנה המיועד אצלם אלא אצל זולתם. מקום ההכרעה בטעמים אלה הוא אצל רשויות התכנון" ב-{{פס"ד עליון|קישור=16079460.A06|סוג=עע"מ|עותר=שלומית הרץ|משיב=הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה|ניתן ב=28 בינואר 2018}}}}. השופטת [[מרים נאור]] אף נימקה הטלת [[הוצאות משפט]] על עותרים בכך שהם לא חזרו בהם מהעתירה לאחר שחששות בטיחותיות הופגו על ידי חברת התשתיות וכל שנשאר היה, לדברי השופטת: "טענת NIMBY קלאסית שאין לקבלה"{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=14015170.c06|סוג=בג"ץ|עותר=קיבוץ רגבים|משיב=המועצה הארצית לתכנון ולבניה|ניתן ב=24 בנובמבר 2014}}}}.<br />
<br />
== קישורים חיצוניים ==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
*[http://infospot.co.il/gl/%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%91%D7%99_NIMBY_Not_In_My_Back_Yard נימבי - NIMBY], באתר infospot<br />
*ארצי חלפון, [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2958465,00.html חרף מאבק התושבים: המרכז לחולי סרטן יוקם בבאר-שבע], באתר ynet<br />
* עמ"ם 2152/13, [http://elyon1.court.gov.il/files/13/520/021/t11/13021520.t11.htm אושרה הרחבת בית אבות בקרית טבעון למרות התנגדות המועצה], בית המשפט העליון<br />
* מאיה הורודניצ'אנו, [https://news.walla.co.il/item/3166858 חרף ההתנגדות: הרכבת הקלה תעבור ברחוב עמק הרפאים בירושלים], באתר וואלה!<br />
* {{גלובס|צאלה קוטלר הדרי|אנשים כמונו: האם זה הסוף לערבות ההדדית של הישראלים?|1001246543|21 ביולי 2018}}<br />
* חיה ארז, [https://www.themarker.com/opinion/.premium-1.6342747 אנוכיים? הפעילים המקומיים מובילים את המאבק הסביבתי], באתר The Marker.<br />
* [http://www.molsa.gov.il/Dover/Pages/NewsPage.aspx?ListID=76c73ffb-5c7e-40f4-bdc1-20a68f9aa9e8&WebId=57bafbcd-ffba-4897-85eb-c3379813c505&ItemID=398 דו"ח בנושא השילוב הראוי של אנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה], באתר של משרד העבודה והרווחה.<br />
<br />
== הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:ריבוד ואי שוויון]]<br />
[[קטגוריה:שמירת הסביבה]]<br />
[[קטגוריה:ראשי תיבות וקיצורים]]<br />
[[קטגוריה:תכנון עירוני]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D&diff=1800775סדום2021-08-02T20:18:14Z<p>איש ספראי: /* בתנ"ך */ קישור</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיר סדום}}<br />
[[קובץ:Sdom02 ST 06.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[נטיף|נטיפי]] מלח במערת סדום]]<br />
'''סדום''' היא עיר מקראית, הממוקמת ב[[כיכר הירדן]], בסמוך ל[[ים המלח]]. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה, שאירע בגלל חטאי אנשיה.<br />
<br />
על שם העיר נקראו [[הר סדום]] ו[[מלחת סדום]] (בה הוקם [[מפעל המלח בסדום]]) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת.<br />
<br />
==בתנ"ך==<br />
=== מרד ערי הכיכר ===<br />
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת ארבעת המלכים את החמישה}}<br />
מסופר בתורה,{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג}}}} שהיו חמש ערים גדולות בכיכר הירדן בתחילת תקופת האבות: סדום, עמורה, אַדְמָה, צבויים ו[[צוער (עיר קדומה)|צוער]]. מלכי ערים אלו מרדו נגד [[כדרלעומר]], מלך [[עילם]]. בשל כך, בא עליהם כדרלעומר למלחמה יחד עם שלושה מלכים נוספים, וניצחם.<br />
<br />
חשיבותו של מעשה זה בסיפור המקראי נובעת מהעובדה ש[[לוט]], בן אחיו של [[אברהם]], שכן באותה העת בסדום, והוא נפל בשבי במלחמה. בשל כך, נלחם אברהם במלכים וחילץ מידם את לוט. אגב כך, מתוארת הצעתו של בֶּרַע מלך סדום לאברהם לקחת את הרכוש שהציל במלחמה בתמורה לשבויים שהציל, ומודגשת צדקתו של אברהם על כך שסירב לקחת דבר, "מחוט ועד שרוך נעל".<br />
<br />
=== הפיכת ערי הכיכר ===<br />
{{הפניה לערך מורחב|מהפכת סדום ועמורה}}<br />
לאחר מכן, מוזכרת ה[[עיר]] בתור אחת מהערים שאותן החריב ("הפך") [[ה']], כעונש על היותה מרכז של [[חטא]]. בתורה מסופר שלוט גר בעיר, והוצל משם עם אשתו ובנותיו ערב החורבן, [[אשת לוט]] הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של ה' כי אין להתבונן בה,{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|יז}}}} והפכה לנציב [[מלח בישול|מלח]].{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|כו}}}}<br />
<br />
==זיהוי==<br />
<br />
מתיאורי התורה עולה שהעיר סדום שכנה בצידו הצפוני של ים המלח. בכמה מקומות נאמר שסדום יושבת ב'[[כיכר הירדן]]' שמתחבר אל ים המלח בחלקו הצפוני. למשל{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג|י}}}}:<br />
{{ציטוט|וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר.}}<br />
<br />
באותו פסוק מתואר שלוט השקיף על סדום וראה שהיא מקום פורה, וזאת בעת שישב ב[[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] שב[[הרי בנימין]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג|ג}}}}, דבר שלא ייתכן אלא אם מקומה בחלקו הצפוני של ים המלח, סמוך להרי בנימין. <br />
<br />
מלבד זאת, נאמר בתורה שהעיר [[יריחו (עיר מקראית)|יריחו]], המזוהה ללא ספק מצפון לים המלח, שוכנת בכיכר הירדן: {{ציטוטון|וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ}}. כמו כן, עצם השם 'כיכר הירדן' מעיד על כך שאזור זה קשור ל[[נהר הירדן]] הנשפך אל חלקו הצפוני של ים המלח. <br />
<br />
עם זאת, במשך מאות שנים מקובל היה למקם את "ערי הכיכר" בדרום ים המלח. על פי זיהוי זה, יש המזהים את [[צוער (עיר מקראית)|צוער]], העיר החמישית שלא חרבה, עם [[א-צאפי]] שב[[ירדן]].{{הערה|שם=אליצור|[[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]], "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31–35}} יש משערים שהערים האחרות הוצפו במי ים המלח ומשקעים שכיסו אותן מנעו את גילויים גם לאחר ירידת מפלס המים.{{הערה|שם=אליצור}} חוקרים אחדים קישרו לערי הכיכר את בית הקברות הגדול שב[[באב א-דרע]] שבחוף המזרחי, מסוף [[האלף השלישי לפנה"ס]], ולא נודעו יישובים משמעותיים בני זמנו בקרבתו, או יישובים מבוצרים ששכנו בדרום מזרח ים המלח וחרבו סביב שנת 2300 לפנה"ס.{{הערה|שם=אליצור}} ממצאים אלו קדומים לתיארוך המקראי המקובל של חורבן סדום. וכן האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ו[[נומיירה]] סמוכים למאגרי גז וגופרית ול[[הבקע הסורי-אפריקני|בקע הסורי-אפריקני]], ויש המשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מ[[רעידת אדמה]] והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.{{הערה|[[גרשון גליל]], '''[[עולם התנ"ך]]: [[בראשית]]''', עמ' 126}}<br />
<br />
==חטאי סדום==<br />
כבר בספרי ה[[נביאים]]{{הערה|{{תנ"ך|ישעיה|א|י}}, ועוד}} שימשה סדום כדוגמה להתנהגות הבלתי [[מוסר]]ית וחטאי הדור נמשלו לחטאי סדום ועמורה. לפי ספרות ה[[מדרש]] היוותה התנהגות זו לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילויי [[חמלה]] היו נענשים באכזריות. לפיכך, עד ימינו משמשת המילה "סדום" כ[[מטפורה]] לחברה קיצונית באכזריותה.<br />
<br />
בתלמוד נטבע הביטוי "[[מידת סדום]]" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו, אף על פי שלו עצמו לא יהיה שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו ("[[כופין על מידת סדום]]"). ב[[מסכת אבות]]{{הערה|שם=אבות|{{משנה|אבות|ה|י}}}} מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום.<br />
<br />
מהמקרא עולה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מ[[הכנסת אורחים]] ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים. המקרא כולל בחטאי סדום גם אלימות גופנית. פרשנויות אלה מבוססות בעיקר על הפסוק "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם",{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|ה}}. 'ידיעה' זו מתפרשת במשמעות גופנית, לנוכח הצעתו של לוט להוציא את בנותיו "אשר לא ידעו איש" כתחליף. להרחבה, ראו פירוש רש"י על הפסוק, {{מדרש רבה|בראשית|כו|ה}}, וכן תנחומא (בובר) כ"ב.}} המתאר את פניית אנשי העיר אל [[לוט]] אשר אירח [[מלאך|מלאכים]] שהגיעו לעיר.<br />
<br />
ב[[גמרא]] מתוארת בפירוט מערכת המשפט הרקובה בסדום, עד כדי שהשופטים נקראו: "שקרן" ו"מטה דין". עוד מתוארת הוצאה להורג של נערה שהאכילה עני בחשאי ונתפסה: הפשיטוה, שפכו עליה [[דבש דבורים]] וזרקו אותה לתוך [[כוורת דבורים]]. הדבורים עקצוה עד שהיא מתה בייסורים.<br />
<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[מהפכת סדום ועמורה]]<br />
*[[כיכר הירדן]]<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=19089 'כל היושב ואוכל ושותה בסוכה בעולם הזה זוכה ויושב '''בסוכתה של סדום''' לעתיד לבוא?!'], שיעור מפי הרב [[אורי שרקי]], מתוך אתר [[מכון מאיר]]. {{וידאו}}<br />
* [http://expeditiondeadseaplain.org/wp-content/uploads/2013/11/edsp_generalmapsites.jpg מפה של ערי הכיכר], באתר משלחת כיכר ים המלח<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:ארץ ישראל: גאוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:ים המלח]]<br />
[[קטגוריה:יישובי המקרא]]<br />
[[קטגוריה:אתרי ספר בראשית]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=סדום|גרסה=23612763}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D&diff=1800765סדום2021-08-02T20:14:51Z<p>איש ספראי: קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=עיר סדום}}<br />
[[קובץ:Sdom02 ST 06.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[נטיף|נטיפי]] מלח במערת סדום]]<br />
'''סדום''' היא עיר מקראית, הממוקמת ב[[כיכר הירדן]], בסמוך ל[[ים המלח]]. העיר מפורסמת בעיקר בשל סיפור חורבנה, שאירע בגלל חטאי אנשיה.<br />
<br />
על שם העיר נקראו [[הר סדום]] ו[[מלחת סדום]] (בה הוקם [[מפעל המלח בסדום]]) בדרום-מערב ים המלח, אם כי הזיהוי של סדום במקום זה שנוי במחלוקת.<br />
<br />
==בתנ"ך==<br />
=== מרד ערי הכיכר ===<br />
{{הפניה לערך מורחב|מלחמת ארבעת המלכים את החמישה}}<br />
מסופר בתורה,{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג}}}} שהיו חמש ערים גדולות בכיכר הירדן בתחילת תקופת האבות: סדום, עמורה, אַדְמָה, צבויים ו[[צוער (עיר קדומה)|צוער]]. מלכי ערים אלו מרדו נגד [[כדרלעומר]], מלך [[עילם]]. בשל כך, בא עליהם כדרלעומר למלחמה יחד עם שלושה מלכים נוספים, וניצחם.<br />
<br />
חשיבותו של מעשה זה בסיפור המקראי נובעת מהעובדה ש[[לוט]], בן אחיו של [[אברהם]], שכן באותה העת בסדום, והוא נפל בשבי במלחמה. בשל כך, נלחם אברהם במלכים וחילץ מידם את לוט. אגב כך, מתוארת הצעתו של בֶּרַע מלך סדום לאברהם לקחת את הרכוש שהציל במלחמה בתמורה לשבויים שהציל, ומודגשת צדקתו של אברהם על כך שסירב לקחת דבר, "מחוט ועד שרוך נעל".<br />
<br />
=== הפיכת ערי הכיכר ===<br />
{{הפניה לערך מורחב|מהפכת סדום ועמורה}}<br />
לאחר מכן, מוזכרת ה[[עיר]] בתור אחת מהערים שאותן החריב ("הפך") [[ה']], כעונש על היותה מרכז של [[חטא]]. לפי הסיפור המקראי גר לוט בעיר, והוצל משם עם אשתו ובנותיו ערב החורבן, [[אשת לוט]] הסתכלה לכיוון העיר סדום בזמן שברחה עם משפחתה בעת הפיכת העיר, למרות הוראתו המפורשת של ה' כי אין להתבונן בה,{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|יז}}}} והפכה לנציב [[מלח בישול|מלח]].{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|כו}}}}<br />
<br />
==זיהוי==<br />
<br />
מתיאורי התורה עולה שהעיר סדום שכנה בצידו הצפוני של ים המלח. בכמה מקומות נאמר שסדום יושבת ב'[[כיכר הירדן]]' שמתחבר אל ים המלח בחלקו הצפוני. למשל{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג|י}}}}:<br />
{{ציטוט|וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר.}}<br />
<br />
באותו פסוק מתואר שלוט השקיף על סדום וראה שהיא מקום פורה, וזאת בעת שישב ב[[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] שב[[הרי בנימין]]{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יג|ג}}}}, דבר שלא ייתכן אלא אם מקומה בחלקו הצפוני של ים המלח, סמוך להרי בנימין. <br />
<br />
מלבד זאת, נאמר בתורה שהעיר [[יריחו (עיר מקראית)|יריחו]], המזוהה ללא ספק מצפון לים המלח, שוכנת בכיכר הירדן: {{ציטוטון|וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ}}. כמו כן, עצם השם 'כיכר הירדן' מעיד על כך שאזור זה קשור ל[[נהר הירדן]] הנשפך אל חלקו הצפוני של ים המלח. <br />
<br />
עם זאת, במשך מאות שנים מקובל היה למקם את "ערי הכיכר" בדרום ים המלח. על פי זיהוי זה, יש המזהים את [[צוער (עיר מקראית)|צוער]], העיר החמישית שלא חרבה, עם [[א-צאפי]] שב[[ירדן]].{{הערה|שם=אליצור|[[יואל אליצור (חוקר מדעי היהדות)|יואל אליצור]], "מקום בפרשה - גאוגרפיה ומשמעות במקרא", עמ' 31–35}} יש משערים שהערים האחרות הוצפו במי ים המלח ומשקעים שכיסו אותן מנעו את גילויים גם לאחר ירידת מפלס המים.{{הערה|שם=אליצור}} חוקרים אחדים קישרו לערי הכיכר את בית הקברות הגדול שב[[באב א-דרע]] שבחוף המזרחי, מסוף [[האלף השלישי לפנה"ס]], ולא נודעו יישובים משמעותיים בני זמנו בקרבתו, או יישובים מבוצרים ששכנו בדרום מזרח ים המלח וחרבו סביב שנת 2300 לפנה"ס.{{הערה|שם=אליצור}} ממצאים אלו קדומים לתיארוך המקראי המקובל של חורבן סדום. וכן האתרים הארכאולוגיים באב א-דרע ו[[נומיירה]] סמוכים למאגרי גז וגופרית ול[[הבקע הסורי-אפריקני|בקע הסורי-אפריקני]], ויש המשערים שאחד המצבורים השתחרר כתוצאה מ[[רעידת אדמה]] והתפוצץ במה שתואר כגשם של אש. כסיוע לכך שהתרחש באזור אירוע וולקני, הם מציינים שיש דמיון וקשר בין המבנה של הר סדום לבין המבנה באזור הלשון.{{הערה|[[גרשון גליל]], '''[[עולם התנ"ך]]: [[בראשית]]''', עמ' 126}}<br />
<br />
==חטאי סדום==<br />
כבר בספרי ה[[נביאים]]{{הערה|{{תנ"ך|ישעיה|א|י}}, ועוד}} שימשה סדום כדוגמה להתנהגות הבלתי [[מוסר]]ית וחטאי הדור נמשלו לחטאי סדום ועמורה. לפי ספרות ה[[מדרש]] היוותה התנהגות זו לא רק נורמה חברתית אלא חוק מקומי שהמפרים אותו בגילויי [[חמלה]] היו נענשים באכזריות. לפיכך, עד ימינו משמשת המילה "סדום" כ[[מטפורה]] לחברה קיצונית באכזריותה.<br />
<br />
בתלמוד נטבע הביטוי "[[מידת סדום]]" ככינוי למצב בו אדם מסרב לתת לחברו ליהנות מרכושו, אף על פי שלו עצמו לא יהיה שום נזק מכך. במצב זה נפסק כי בית הדין מכריח את האדם לתת לחברו ליהנות מרכושו ("[[כופין על מידת סדום]]"). ב[[מסכת אבות]]{{הערה|שם=אבות|{{משנה|אבות|ה|י}}}} מובאת דעה הסוברת כי אדם האומר "שלי שלי ושלך שלך" מידתו היא מידת סדום.<br />
<br />
מהמקרא עולה כי החטאים שהובילו לחורבנה של העיר היו חטאים מן התחום החברתי - אנשי סדום נמנעו מ[[הכנסת אורחים]] ועזרה לחלש ובמקום זאת הפגינו שנאת זרים. המקרא כולל בחטאי סדום גם אלימות גופנית. פרשנויות אלה מבוססות בעיקר על הפסוק "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אותם",{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יט|ה}}. 'ידיעה' זו מתפרשת במשמעות גופנית, לנוכח הצעתו של לוט להוציא את בנותיו "אשר לא ידעו איש" כתחליף. להרחבה, ראו פירוש רש"י על הפסוק, {{מדרש רבה|בראשית|כו|ה}}, וכן תנחומא (בובר) כ"ב.}} המתאר את פניית אנשי העיר אל [[לוט]] אשר אירח [[מלאך|מלאכים]] שהגיעו לעיר.<br />
<br />
ב[[גמרא]] מתוארת בפירוט מערכת המשפט הרקובה בסדום, עד כדי שהשופטים נקראו: "שקרן" ו"מטה דין". עוד מתוארת הוצאה להורג של נערה שהאכילה עני בחשאי ונתפסה: הפשיטוה, שפכו עליה [[דבש דבורים]] וזרקו אותה לתוך [[כוורת דבורים]]. הדבורים עקצוה עד שהיא מתה בייסורים.<br />
<br />
<br />
==ראו גם==<br />
*[[מהפכת סדום ועמורה]]<br />
*[[כיכר הירדן]]<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* [http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=19089 'כל היושב ואוכל ושותה בסוכה בעולם הזה זוכה ויושב '''בסוכתה של סדום''' לעתיד לבוא?!'], שיעור מפי הרב [[אורי שרקי]], מתוך אתר [[מכון מאיר]]. {{וידאו}}<br />
* [http://expeditiondeadseaplain.org/wp-content/uploads/2013/11/edsp_generalmapsites.jpg מפה של ערי הכיכר], באתר משלחת כיכר ים המלח<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:ארץ ישראל: גאוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:ים המלח]]<br />
[[קטגוריה:יישובי המקרא]]<br />
[[קטגוריה:אתרי ספר בראשית]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=סדום|גרסה=23612763}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94_%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA&diff=1800599בינה מלאכותית2021-08-02T16:58:22Z<p>איש ספראי: /* התפתחות של תאוריית הבינה המלאכותית */ קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>[[קובץ:ArtificialFictionBrain.png|שמאל|250px]]<br />
'''בינה מלאכותית''' (נקראת גם '''אינטליגנציה מלאכותית''') היא ענף של [[מדעי המחשב]] העוסק ביכולתם של [[מחשב|מחשבים]] לפעול באופן המציג יכולות השמורות עד כה לבינה האנושית בלבד. הגדרה רחבה יותר לתחום זה ניתנה על ידי [[מרווין מינסקי]]: "לגרום למכונה להתנהג בדרך שהייתה נחשבת לאינטליגנטית לו אדם התנהג כך". העוסקים בבינה מלאכותית מבכרים לעיתים הגדרה מצמצמת של מושג זה, כאילו בינה מלאכותית היא "כל מה שאדם יודע לעשות אך המחשב אינו מסוגל לו". בהתאם להגדרה זו, היכולת לשחק [[שחמט]] נחשבה ליכולת שבמסגרת הבינה המלאכותית, עד לשלב שבו המחשב התחיל לנצח.<br />
<br />
ההגדרה המקובלת ביותר לבינה מלאכותית הוטבעה בשנת [[1950]] על ידי [[אלן טיורינג]], וידועה בשם [[מבחן טיורינג]]: מכונה תחשב לתבונית, אם יינתן לאדם, היושב בחדר סגור, לנהל שיחה באמצעות ממשק מחשב (Console) עם ישות שנמצאת בחדר השני, כאשר אותה ישות תהיה או אדם או מכונה, והמשוחח לא יוכל לזהות האם מולו ניצב אדם או מכונה, או-אז המכונה תחשב לתבונית.<br />
תחרויות לא רשמיות, המכונות "תחרות טיורינג", נערכות מדי שנה כאשר המשתתפים מנסים להעמיד תוכנות, אשר יצליחו ב"מבחן טיורינג" ואולם, המשוחחים, בדרך כלל פרופסורים מנוסים, מצליחים לזהות בקלות מי משוחח עמם.<br />
נכון לשנת 2014, הצליחה תוכנה ב-33% מהמקרים לדמות שיחה ברמה אינטלקטואלית של נער בן 13 שנים. (מעבר מוצלח של מבחן טיורינג הוא הצלחה של לפחות 30% מהמקרים). <br />
<br />
בינה מלאכותית נחקרת בשתי רמות:<br />
* [[בינה מלאכותית חזקה]]:<br />
** בינה מלאכותית דמוית אנוש, שבה המחשב חושב ומסיק מסקנות באופן דומה לזה של המוח האנושי.<br />
** בינה מלאכותית שאינה דמוית אנוש, שבה המחשב יגיע ליכולות עצמאיות לחשיבה, ללא קשר לדרך שבה המוח האנושי עושה זאת.<br />
* בינה מלאכותית חלשה, שבה למחשב אין יכולת חשיבה, אך הוא פועל כאילו הייתה לו יכולת כזו.<br />
עיקר ההתפתחות בחקר הבינה המלאכותית עד כה הוא בתחום הבינה המלאכותית החלשה. מדען המחשב [[אדסחר דייקסטרה|א.וו.דייקסטרה]] לא התלהב מייחוס יכולת חשיבה למחשב, וטען כי "השאלה האם מחשב יודע לחשוב דומה לשאלה האם צוללת יודעת לשחות".<br />
<br />
[[שפת תכנות|שפות תכנות]] אחדות, ובפרט [[LISP]] ו־[[פרולוג (שפת תכנות)|פרולוג]] נוצרו ככלים לשימושם של חוקרי הבינה המלאכותית.<br />
<br />
==היסטוריה==<br />
===ההיסטוריה של הבינה המלאכותית===<br />
בני אדם תמיד תהו על מהותם של השכל, המחשבה וה[[שפה]], ותרו אחר ייצוגים מתאימים לידע שלהם. [[אריסטו]] ניסה למסד את השאלות האלה באמצעות ה[[לוגיקה סילוגיסטית|לוגיקה הסילוגיסטית]], שנותרת כאחת מאסטרטגיות המפתח של הבינה המלאכותית. מדקדקים [[העת העתיקה|קלאסיים]] ו[[ימי הביניים|ימי-ביניימים]] חקרו מאפיינים עדינים יותר של השפה שאריסטו לא התייחס אליהם, וה[[מתמטיקאי]] [[ברנרד בולצאנו]] עשה את הניסיון המודרני הראשון למסד את ה[[סמנטיקה]] ב-[[1837]].<br />
<br />
תכנון המחשבים המוקדם הונע בעיקר על ידי ה[[מתמטיקה]] המורכבת שנדרשה לכיוונון [[נשק]] באופן מדויק, עם מערכות [[אנלוגי|אנלוגיות]] ל[[משוב]] שהיוו השראה לאידאל של ה[[קיברנטיקה]]. הביטוי "בינה מלאכותית" ציין את התחליף בסביבה הדיגיטלית לקיברנטיקה ששימשה בסביבה האנלוגית.<br />
<br />
===התפתחות של תאוריית הבינה המלאכותית===<br />
הרבה מההתמקדות המקורית של מחקר הבינה המלאכותית נובע מגישה ניסויית ל[[פסיכולוגיה]], ומדגישה את מה שאפשר לכנות תבונה לשונית (אותה אפשר לראות באופן מובהק ב[[מבחן טיורינג]]).<br />
<br />
גישות לבינה מלאכותית שאינן מתמקדות בבינה לשונית כוללות [[רובוטיקה]] וגישות של [[אינטליגנציה קולקטיבית|בינה קולקטיבית]], המדגישות שינוי פעיל של הסביבה, או קבלת החלטות בקונצנזוס, ומקבלות את השראתן מה[[ביולוגיה]] או ה[[פוליטיקה]] כשהן מחפשות מודלים לצורת הארגון של התנהגות "תבונית".<br />
<br />
בינה מלאכותית גם שואבת את השראתה ממחקרים על [[בעל חיים|בעלי חיים]], בעיקר [[חרק|חרקים]], אותם קל יותר לרובוטים לחקות, וכן מבעלי חיים עם קוגניציה מורכבת יותר, כמו [[קוף|קופים]], שדומים לבני אדם במובנים רבים אך יש להם יכולות מופחתות לתכנון וקוגניציה. יש מחקרים שטוענים כי קל יותר לחקות בעלי חיים, מכיוון שהם לכאורה פשוטים יותר מבני אדם, אך מודל חישובי מוצלח לבינת בעלי חיים אינו קיים עדיין.<br />
<br />
אבני דרך בפיתוח הבינה המלאכותית הן המחקרים "תחשיב לוגי של הרעיונות שמאחורי הפעילות העצבית" (1943), מאת וורן מק'קולוך ווולטר פיטס (''A Logical Calculus of the Ideas Immanent in Nervous Activity'' (1943), by Warren McCulloch and Walter Pitts), ו"מכונות חישוב ותבונה" (1950), מאת [[אלן טיורינג]] (''[[:en:Computing_Machinery_and_Intelligence|Computing Machinery and Intelligence]]'' (1950), by Alan Turing), וכן "[[סימביוזה|סימביוזת]] אדם-מחשב" מאת ג'. סי. ר. ליקלידר (''Man-Computer Symbiosis'' by J.C.R. Licklider). ראו [[קיברנטיקה]] ו[[מבחן טיורינג]] לדיון נוסף.<br />
<br />
היו גם מחקרים מוקדמים שדחו את האפשרות של בינת מכונה מסיבות [[פילוסופיה|פילוסופיות]] או [[לוגיקה|לוגיות]], כגון "השכל, המכונה ו[[קורט גדל|גדל]]" (1961) מאת ג'ון לוקאס.<br />
<br />
עם ההתפתחות של טכניקות פרקטיות המבוססות על מחקר הבינה המלאכותית, עלו טענות כי המתנגדים לבינה מלאכותית שינו כל הזמן את עמדתם ביחס למשימות כמו [[שחמט]] ממוחשב או [[עיבוד שפה טבעית|הבנת שפה]] שקודם נחשבו כ"תבוניות", על מנת להכחיש את ההצלחות של הבינה המלאכותית. [[דאגלס הופשטטר]] (Douglas Hofstadter) בספרו "[[גדל, אשר, באך]]" (''Gödel, Escher, Bach'') אומר, כי הזזת היעדים הזו היא למעשה אמירה ש"תבונה" היא "כל מה שאדם יכול לעשות ומחשבים לא יכולים".<br />
<br />
===מחקר ניסויי בבינה מלאכותית===<br />
הבינה המלאכותית החלה כתחום ניסויי ב[[שנות ה־50]], עם חלוצים כמו [[אלאן ניואל]] ו[[הרברט סימון]], שייסדו את [[מעבדה|מעבדת]] הבינה המלאכותית הראשונה ב[[אוניברסיטת קרנגי מלון]], ו[[ג'ון מקארתי]] ו[[מרווין מינסקי]], שייסדו את המעבדה ב־[[MIT]] ב־[[1959]].<br />
<br />
ציון דרך בהתפתחות המחקר בבינה מלאכותית הוא כנס שנערך בשנת [[1956]] ב[[דרטמות קולג']]. בכנס זה השתתפו חלוצי התחום, ובהם מינסקי, מקארתי וסימון (כל אחד מהשלושה זכה מאוחר יותר ב[[פרס טיורינג]]). במסגרת הכנס טבע מקארתי את המושג "בינה מלאכותית" (Artificial Intelligence - AI).<br />
<br />
בעבר היו שני סוגים כלליים של מחקר בינה מלאכותית – ה"מסודרים" וה"בלגניסטים". הגישה ה"מסודרת", ה"קלאסית" או ה"סימבולית", באופן כללי, עוסקת במניפולציה [[סימבוליקה|סימבולית]] של מושגים מופשטים, וזוהי המתודלוגיה שבה משתמשים בדרך כלל במערכות המתקדמות. הגישה המקבילה היא ה"בלגניסטית", או ה"קישורית", ש[[רשת נוירונים|רשתות נוירונים]] מלאכותיות הן הדוגמה הטובה ביותר שלה, המנסות "לפתח" תבונה על ידי בניית מערכות ושיפור שלהן בעזרת תהליך אוטומטי כלשהו, במקום לתכנן מראש מערכת שתשלים את המשימה. שתי הגישות הופיעו כבר בתחילת ההיסטוריה של התחום. ב[[שנות ה־60]] וב[[שנות ה־70|ה־70]] הגישות הבלגניסטיות לא היו מקובלות, אך העניין בהן עלה שוב ב[[שנות ה־80]] כאשר המגבלות של הגישות ה"מסודרות" של אותו הזמן נעשו ברורות. במשך הזמן התברר שלשתי הגישות יש מגבלות חמורות.<br />
<br />
המחקר בבינה מלאכותית מומן בחלקו הגדול על ידי הסוכנות לפרויקטים מתקדמים במחקר ביטחוני ב[[ארצות הברית]] ([[DARPA]]), ועל ידי [[מיזם הדור החמישי]] ב[[יפן]]. חוסר ההצלחה של המחקר שמומן באותו הזמן להביא לתוצאות מיידיות, למרות ההבטחות הגדולות, הביא לקיצוצים גדולים במימון של הסוכנויות הממשלתיות בסוף שנות ה-80, מה שהביא לירידה בהתעסקות בתחום. בעשור שלאחר מכן, חוקרי בינה מלאכותית רבים עברו לתחומים שכנים עם מטרות צנועות יותר, כמו [[מערכת לומדת|מערכות לומדות]], [[רובוטיקה]], ו[[אופטיקה|אופטיקת מחשבים]], אם כי מחקר של בינה מלאכותית טהורה עדיין המשיך.<br />
<br />
צעדים ראשונים בבינה מלאכותית כללו הענקת יכולת מילולית למחשב, כלומר מתן יכולת למחשב להבין [[שפה]] מדוברת ולהגיב בשפה מדוברת. [[מבחן טיורינג]], שמקורו במאמר שפרסם [[אלן טיורינג]] בשנת 1950, מוביל לכיוון זה, ואחד הצעדים הראשונים למימושו נעשה בתוכנית "[[אלייזה]]", שפיתח [[ג'וזף וייצנבאום]] מ-[[MIT]]. תוכנית זו (הקרויה על שם גיבורת מחזהו של [[ג'ורג' ברנרד שו]], "פיגמליון"), יוצרת סימולציה של [[פסיכיאטר]]. האדם, המקיים דיאלוג עם התוכנית באמצעות מקלדת, זוכה ממנה לתגובות אינטליגנטיות לכאורה, כפי שפסיכיאטר אנושי היה מגיב. ספרו של המשורר [[דוד אבידן]] "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי" (1974) כולל שמונה שיחות של אבידן עם "אלייזה" (לדעת [[צבי ינאי]], שהיה מעורב ביצירת הקשר בין אבידן ל"אלייזה", המשורר נטל לעצמו חירות רבה בעריכת השיחות, שאינן משקפות את יכולתה האמיתית של "אלייזה"). אלא שכיום ברור שהיכולת לבנות תוכנה השולטת בשפה טבעית היא משימה מורכבת ביותר, הדורשת גם שילוב של ידע נרחב ב[[בלשנות]] ובמדעים קוגניטיביים אחרים.<br />
<br />
הישג נוסף לתחום הבינה המלאכותית הוא תוכנות היודעות לשחק משחקים "אינטליגנטיים" המצריכים "חשיבה". דוגמה בתחום זה היא תוכנות השחמט המנצחות בימינו את השחקן הממוצע בנקל. על היתרון האנושי (יכולת לשלול מהר מצבים לא מעניינים, [[אינטואיציה]]) מפצות התוכנות במאגרי מידע עצומים של ידע תאורטי (ספרי פתיחות וסיומים בשחמט לדוגמה) ובאלגוריתמים הפורסים את כל אפשרויות המשחק מספר רב של מהלכים קדימה - הרבה יותר מהיכולת האנושית. בבסיסן, אותן תוכנות נעזרות במבנה נתונים הנקרא [[עץ מינימקס]] לשם כך.<br />
<br />
==בינה מלאכותית מודרנית==<br />
המחקר המודרני מתמקד בכמה משימות הנדסיות עיקריות. (התומכים בבינה מלאכותית "חזקה" עשויים לכנות זאת כבינה מלאכותית "חלשה").<br />
<br />
מחקר הבינה המלאכותית המודרני עוסק ביצירת מכונות מועילות על מנת לעשות משימות שבני אדם מבצעים, והמצריכות תבונה, באופן אוטומטי, למשל תזמון משאבים - כמו יחידות צבאיות - ביעילות המרבית, מענה על שאלות לגבי מוצרים עבור לקוחות, [[הבנת דיבור]] ו[[עיבוד שפה טבעית|שפה]] וזיהוי [[פרצוף|פרצופים]] ב[[מצלמת טלוויזיה|מצלמות טלוויזיה]] במעגל סגור. לכן בינה מלאכותית נעשתה לדיצפלינה [[הנדסה|הנדסית]], העוסקת בפתרון בעיות מעשיות. לדוגמה, על-פי שיטות של בינה מלאכותית אורגנו המשאבים הצבאיים של [[ארצות הברית]] ב[[מלחמת המפרץ הראשונה]], והכספים שנחסכו בעקבות כך עלו בהרבה על ההשקעה של הממשלה האמריקאית בתחום הבינה המלאכותית מאז תחילת המחקר בשנות ה-50. מערכות בינה מלאכותית כיום משמשות בעסקים רבים, [[בית חולים|בתי חולים]] ויחידות [[צבא|צבאיות]] סביב העולם, וכן מורכבות ב[[תוכנה|תוכנות]] וב[[משחק|משחקים]] רגילים.<br />
<br />
שיטות של בינה מלאכותית משמשות גם פעמים רבות במחקר [[קוגניציה|המדע הקוגניטיבי]], שמנסה ליצור מודל של תת-מערכות של ההבנה וה[[חשיבה]] האנושית. המטרה הסופית של חוקרי בינה מלאכותית הייתה בעבר "בינה מלאכותית חזקה", כלומר חיקוי של בינה אנושית ממש. אפשר לראות מחשבים כאלו ב[[סרט קולנוע|סרטי]] [[מדע בדיוני]] רבים, כמו המחשב HAL 9000 בסרט "[[2001: אודיסיאה בחלל]]". מטרה זו כנראה לא תמומש בעתיד הקרוב, וכבר כיום הוא אינו המטרה של מחקר הבינה המלאכותית הרציני. בגלל אי-המילוי של ציפיות בעבר יצא לתחום מוניטין רע, וכן בשל ציפיות שהתעוררו על ידי המדע הבדיוני. מסיבה זו, חוקרי בינה מלאכותית רבים אומרים כי הם עובדים בתחום ה[[קוגניציה]], [[אינפורמטיקה]], [[הסקה סטטיסטית]] או [[הנדסת מידע]]. ישנם [[פרדיגמה|פרדיגמות]] מחקריות רבות בתחום, ועדיין אין קונצנזוס על הצורה הטובה ביותר להמשיך במחקר. תחומי מחקר מהעת האחרונה כוללים [[רשתות בייאסיות]] ו[[חיים מלאכותיים]]; דוגמה לתוכנת חיים מלאכותיים היא [[Boids]]. <br />
<br />
תחום חשוב בבינה המלאכותית הוא [[עיבוד שפה טבעית|שפה טבעית]]. לתחומים רבים בבינה מלאכותית פותחו [[תוכנה|תוכנות]] או [[שפת תכנות|שפות תכנות]] במיוחד בשבילם. לדוגמה, אחת מתוכנות ה[[דיבור]] (chatterbot) הדומות ביותר לאדם, "[[אלייס]]" (A.L.I.C.E), משתמשת בשפת תכנות AIML שהיא ספציפית בשבילה, ולתוכנות שהתפתחו ממנה. ובכל זאת, A.L.I.C.E מבוססת על התאמת תבניות ללא כל הסקת מסקנות, בדומה לתוכנות ישנות יותר. [[ג'אברוואקי]] (Jabberwacky) קרוב קצת יותר לבינה מלאכותית חזקה, מכיוון שהוא לומד כיצד לדבר רק מאינטראקציה עם המשתמש. למרות זאת, התוצאות עדיין חלשות מאד, וכיום ניתן לומר שעדיין אין בינה מלאכותית לדיבור כללי.<br />
<br />
אפשר לומר בציניות מסוימת כי בינה מלאכותית היא "ה[[קבוצה (מתמטיקה)|קבוצה]] של הבעיות במדעי המחשב שאין להן פתרונות טובים כרגע". ברגע שתת-תחום כלשהו מגיע לתוצאה מוצלחת, הוא מוצא מתחום הבינה המלאכותית וניתן לו שם אחר. דוגמאות לזה הן [[הכרת תבניות]], [[עיבוד תמונה]], [[רשת נוירונים|רשתות נוירונים]], [[עיבוד שפה טבעית]], [[רובוטיקה]] ו[[תורת המשחקים]]. אם כי השורשים של כל אחת מהדיצפלינות האלה בבינה המלאכותית, כיום הם נחשבים כתחומים נפרדים.<br />
<br />
אם כי ההתקדמות לקראת המטרה הסופית של בינה מלאכותית דמוית-אדם איטית למדי, היו תוצרים מועילים רבים בדרך. דוגמאות בולטות הן שפת התכנות LISP ו[[פרולוג (שפת תכנות)|פרולוג]], שהומצאו עבור מחקר בינה מלאכותית אך שכיום משמשים למשימות אחרות. מערכות מועילות רבות פותחו בעזרת טכנולוגיות שהיו פעם תחומים פעילים במחקר הבינה המלאכותית. לדוגמה:<br />
<br />
* [[צ'ינוק (תוכנה)|צ'ינוק]] (Chinook) הוכרז כאלוף העולם בתחרות אדם-מחשב ב[[דמקה]] ב-[[1994]].<br />
* [[כחול עמוק]], מחשב ששיחק [[שחמט]], ניצח את [[גארי קספרוב]] בתחרות מפורסמת ב-[[1997]].<br />
* [[ווטסון (מחשב)|ווטסון]], מחשב ששיחק במשחק [[מלך הטריוויה]], הצליח לנצח מתחרים שזכו בעבר ב-[[2011]].<br />
* אינפו-טיים (Info Tame), מנוע חיפוש בטקסט שפותח על ידי ה[[ק.ג.ב.]] עבור מיון אוטומטי של מיליוני דפים של תקשורות.<br />
* [[לוגיקה עמומה]], שיטה לחשיבה הגיונית בתנאים של חוסר וודאות, משמשת במערכות שליטה תעשייתיות רבות.<br />
* קיימות מערכות [[תרגום מכונה]] כמו SYSTRAN, ורבים משתמשים בהן, אם כי התוצאות עדיין אינן באיכות של תרגום אדם.<br />
* [[עיבוד שפה טבעית]]<br />
* [[רשת נוירונים|רשתות נוירונים]] משמשים למשימות רבות, ממערכות גלאי-פריצה ל[[משחק מחשב|משחקי מחשב]] ("Creatures”, לדוגמה).<br />
* מערכות הכרת סימנים אופטיות יכולות לתרגם כל טקסט המודפס בפונטים מקובלים לטקסט ממוחשב<br />
* הכרת והבנת [[כתב יד (כתב)|כתב יד]] בידי, או בעיני מחשב<br />
* מערכות ראיית מחשב, פועלות ביישומים תעשייתיים רבים.<br />
* [[רובוטיקה]]<br />
* מערכת הוכחה אוטומטית- מערכת המבצעת הוכחת משפטים מתמטיים באמצעות תוכנה. תהליך ההוכחה מבוסס על תחשיב פסוקים ועל לוגיקה מסדר ראשון ובו רעיונות מתחום הבינה המלאכותית באים לידי ביטוי.<br />
<br />
הרעיון של בינה מלאכותית שתחליף שיפוט אנושי עלה פעמים רבות בהיסטוריה של התחום, וכיום ישנם תחומים מסוימים שבהן "מערכות מומחיות" מחליפות או תומכות בשיפוט אנושי, ב[[הנדסה]] או ב[[רפואה]]. דוגמה למערכת כזו היא מערכת העזרה של [[מיקרוסופט אופיס]], שבו המערכת מנסה לנבא את העזרה שהמשתמש יזדקק לה.<br />
<br />
בשנת [[1986]] פרופסור [[רודני ברוקס]] פרסם סדרת מאמרים ששינו באופן מהותי את כיווני פיתוח בתחום הבינה המלאכותית.<br />
<br />
==[[מיקרו-עולם]]==<br />
העולם האמיתי מלא בפרטים רבים, המסיחים את הדעת מהעיקר: באופן כללי, ה[[מדע]] מנסה להתמקד ב[[מערכת מודל|מודלים]] מלאכותיים ופשוטים של המציאות (ב[[פיזיקה]], משטחים חסרי-[[חיכוך]] וגופים קשיחים לחלוטין, לדוגמה). ב-[[1970]] מרווין מינסקי ו[[סיימור פאפרט]], מהמעבדה בMIT, הציעו כי מחקר הבינה המלאכותית יתמקד גם הוא בפיתוח תוכנות שיכולות להתנהג באופן תבוני במצבים פשוטים ומלאכותיים הידועים כמיקרו-עולמות. מחקר רב התמקד ב"[[עולם קוביות|עולם הקוביות]]", שמורכב מקוביות בצבעים וצורות שונות המסודרים על משטח ישר.<br />
<br />
יישומים בתחום הבינה המלאכותית כוללים:<br />
* חישה מלאכותית:<br />
** [[זיהוי תווים אופטי]] (OCR), שדוגמה שלו היא תוכנת ה[[מילון]] "[[בבילון]]", ו[[זיהוי כתב]], כפי שיש ב[[מחשב כף יד]] PDA.<br />
** [[זיהוי דיבור]]: היכולת לקלוט דיבור אנושי ולפענח אותו, כלומר להפוך אותו לטקסט כתוב, אך לא בהכרח להבין אותו.<br />
** [[זיהוי תמונה]]: למשל, כמערכת זיהוי פרצופים של חשודים בביצוע [[עבירה]].<br />
* הבנת [[שפה טבעית]].<br />
* [[מערכות מומחה]]: מערכות המתבססות על הידע של מומחים בתחום מסוים ועל תהליכי קבלת החלטות בתחום זה, ומסייעות בתהליכים אלה.<br />
* [[רובוט|רובוטים]]: זיהוי מכשולים למשל.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
{{קישורי פורטל|מדעי המחשב}}<br />
* [[למידה חישובית]]<br />
* [[מדעי המחשב]]<br />
* [[מונחים בתוכנה]]<br />
* [[CAPTCHA]]<br />
* [[המוח הכחול]]<br />
* [[מחשוב אוטונומי]]<br />
* [[סינגולריות טכנולוגית]]<br />
<br />
== לקריאה נוספת ==<br />
* ריי קורצוייל, '''עידן המכונות החושבות''', הוצאת כנרת, 2001.<br />
* [[גדל, אשר, באך]], [[דאגלס הופשטטר]], 1979.<br />
* פאמלה מק'קורדק, '''מכונות חושבות''', מסדה, 1985.<br />
* "על האינטליגנציה", [[ג'ף הוקינס]], [[סנדרה בלייקסלי]], הוצאת אריה ניר, 2005.<br />
<br />
== קישורים חיצוניים ==<br />
{{מיזמים|ויקיציטוט=בינה מלאכותית|ויקישיתוף=Category:Artificial intelligence|שם ויקישיתוף=בינה מלאכותית|ויקימילון=אינטליגנציה מלאכותית|ויקימילון 2=בינה מלאכותית}}<br />
* {{מחשבות|נחמן גבעולי|הנבון המחשב?|m020p011-014|פברואר 1967}}<br />
* {{ynet|גל מור|בינה מלאכותית למתחילים|827928|19 ביוני 2001}}<br />
* {{ynet|גל מור|הבינה של אבידן ואלייזה המלאכותית|861571|2 ביולי 2001}}<br />
* שי קוואס, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5272 בינה מלאכותית], ראש גדול, ספטמבר 2001<br />
* אורה רענן, [http://www.openu.ac.il/Adcan/adcan38/adkan-31.html שיחה עם ד"ר גל קמינקא על בינה מלאכותית, רובוטים, רובוטים וירטואליים, מציאות מדומה]<br />
* [http://library.thinkquest.org/2705/%3ftqskip1-1 התפתחות תחום הבינה המלאכותית]<br />
* [http://aduni.org/courses/ai/ בינה מלאכותית ב-ArsDigita] (הרצאות מוקלטות וחומרים)<br />
* {{הידען||מקבץ כתבות על בינה מלאכותית|category/technology/computing_and_robotics/robotics/ai/}}<br />
* {{אבני דרך|3314|עשרת החידושים הבולטים של מדעי המחשב}}<br />
* {{גלובס|שחר סמוחה|הדור הבא של הבינה המלאכותית: אני חושב, משמע אני רובוט|1000768687|26 ביולי 2012}}<br />
* {{כלכליסט|אורי פסובסקי|כן אדוני הרובוט|3618585|5 בדצמבר 2013}}<br />
* {{הידען|[[אבי בליזובסקי]]|הרובוט שפתר קוביה הונגרית בשתי שניות, הוא תוצר של 60 שנות מחקר בתחום הבינה המלאכותית|robot-solve-rubik-cube-in-2-seconds-1905146|19 במאי 2014}}<br />
* [http://www.ted.com/talks/alex_wissner_gross_a_new_equation_for_intelligence.html Alex Wissner-Gross: A new equation for intelligence] – הרצאה מאתר [http://www.ted.com/ TED] על הגדרת האינטליגנציה כשאיפה למיקסום אפשרויות עתידיות {{וידאו}}<br />
* [https://www.youtube.com/watch?v=EKWGGDXe5MA Richard Feynman Computer Heuristics Lecture] - הרצאה של [[ריצ'רד פיינמן]] על [[מחשב]]ים ובינה מלאכותית {{וידאו}}<br />
* {{גלובס|[[פייננשל טיימס]]|הטרנד החם של המשקיעים: המחשבים שיחליפו אנליסטים|1000999466|9 בינואר 2015}}<br />
* {{TheMarker|אקונומיסט|ללמד את המחשב לזהות חתולים: מי מפחד מבינה מלאכותית?|1.2639502|19 במאי 2015}}<br />
* {{כלכליסט|נמרוד צוק|מכונת העצמאות|3692999|14 ביולי 2016}}<br />
* {{סיינטיפיק אמריקן|מייקל שרמר|האם הבינה המלאכותית מסכנת את האנושות?|האם-הבינה-המלאכותית-מסכנת-את-האנושות|9 במאי 2017}}<br />
* {{Ynet||מחקר: בתוך 45 שנים - בינה מלאכותית תגבור על המוח האנושי|4972828|8 ביוני 2017}}<br />
{{מדעי המחשב}}<br />
<br />
[[קטגוריה:בינה מלאכותית|*]]<br />
[[קטגוריה:מדעים קוגניטיביים]]<br />
[[קטגוריה:מונחים בתוכנה]]<br />
{{קרד}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%94_(%D7%93%D7%A4%D7%93%D7%A4%D7%9F)&diff=1800597אופרה (דפדפן)2021-08-02T16:42:43Z<p>איש ספראי: /* תכונות */ קישורים פנימיים, תקלדה</p>
<hr />
<div>{{שכתוב|סיבה=שגיאות כתיב, סופרלטיבים, העדר מקורות, ניסוח בעייתי|נושא=מחשוב}}<br />
{{תוכנה<br />
|שם=אופרה<br />
|סמל=[[קובץ:Opera_2015_icon.svg|80px]]<br />
|תמונה=[[קובץ:Opera Web Browser.png|250px]]<br />
|כיתוב=אופרה 15.0 על [[חלונות 8]], מציג את הדף הראשי של ויקיפדיה האנגלית.<br />
|פיתוח=Opera Software<br />
|תאריך השקה=<br />
|גרסה אחרונה ששוחררה=45.0.2552.635 (PGO)<br />
|תאריך שחרור גרסה אחרונה=[[10 במאי]] [[2017]] <br />
|גרסת בטא אחרונה ששוחררה=45.0.2552.225<br />
|תאריך שחרור גרסת בטא אחרונה=[[10 באפריל]] [[2017]]<br />
|שפות תכנות=[[C++]]<br />
|מערכת הפעלה=[[חלונות]], [[מקינטוש]], [[גנו/לינוקס|לינוקס]], [[FreeBSD]] ועוד<br />
|סוג רישיון=קנייני<br />
|קטגוריה=[[דפדפן]] ו[[חבילת אינטרנט]]<br />
|אתר אינטרנט=[http://www.opera.com/ www.opera.com]<br />
}}<br />
<br />
'''אופרה''' (ב[[אנגלית]]: '''Opera''') היא תוכנת [[גלישה (אינטרנט)|גלישה]] רב-[[פלטפורמת מחשוב|פלטפורמית]], הכוללת [[דפדפן]], [[לקוח (מחשבים)|לקוח]] [[דואר אלקטרוני|דוא"ל]]/[[קבוצות דיון]]/[[IRC]], פנקס כתובות, קורא [[RSS]], ו[[מנהל הורדות]]. התוכנה מפותחת על ידי חברה [[נורווגיה|נורווגית]], [[Opera Software]]. [[קוד מקור|קוד התוכנה]] אינו [[קוד פתוח]] ואינו ניתן לשימוש [[משתמש קצה|משתמש הקצה]], אך [[מנוע פריסת תצוגה|מנוע פריסת התצוגה]] "פרסטו" (ב[[איטלקית]]: "מהר"), היה בשימוש על ידי חברות [[אדובי מערכות|אדובי]] ו-[[מקרומדיה]] (לשעבר), לצפייה ב-[[HTML]] בתוכנותיהן "[[GoLive]]" ו-"[[Macromedia Dreamweaver|Dreamweaver]]" עד שהוחלף ב-[[WebKit]].{{כ}} <br />
<br />
גרסאות של אופרה קיימות ל[[Microsoft Windows|חלונות]], [[מקינטוש]], [[גנו/לינוקס|לינוקס]], [[FreeBSD]], [[סולאריס (מערכת הפעלה)|סולאריס]] ועוד רבות נוספות.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://archive.is/20120909162513/http://www.opera.com/company/about/milestones/|הכותב=|כותרת=Opera history|אתר=|תאריך=}}</ref> <br />
<br />
==ההיסטוריה של אופרה==<br />
[[קובץ:Opera_8.02-Fedora_Core_4.png|ממוזער|200px|שמאל|אופרה על לינוקס מציג את הערך הנוכחי]]<br />
גון סטפנסון, ון טצ'נר וגייר יבארסקי מחברת הטלפונים הנורווגית [[טלנור]], פיתחו את הדפדפן ב-[[1994]] לשימוש ב[[רשת מקומית]] של החברה. בסוף [[1995]] השניים הקימו את ''Opera Software'', לאחר שטלנור אפשרה להם להמשיך בפיתוח הדפדפן. בתחילה הדפדפן נקרא <small>'''''MultiTorg Opera'''''</small>. הוא היה הדפדפן הראשון בעל סרגל צד ובעל ממשק לשוניות.<br />
<br />
החברה התמקדה במהירות הצגת הדפים ושימוש נכון במשאבי המערכת. בנוסף, ניתן דגש על מתן [[נגישות]] מוחלטת על-מנת שמשתמשים בעלי ליקויי ראיה או ליקויים פיזיים, עדיין יוכלו לעבוד באופן מלא ברשת. <br />
<br />
אופרה היה הדפדפן הראשון אשר שילב שימוש ב[[עכבר (מחשב)|עכבר]], כדרך מהירה יותר לניווט בין דפים שונים. כמו כן, ישנם לאופרה מספר מאפיינים ייחודיים, כגון: ממשק לשוניות, פתיחת מספר דפים מועדפים בבת-אחת, פתקים, הרצה קדימה ואחורה (ניבוי הדף הבא שבו תצפה), ממשקים גרפיים שונים וניהול חלונות. <br />
<br />
אופרה התפרסמה בגלל ממשק הלשוניות [[MDI]], שמשמעו, שכל החלונות השונים פתוחים באותו חלון-אם. מאוחר יותר, הושלם מאפיין זה על ידי צירוף שורת משימות אשר הראתה את החלונות הפתוחים בכל רגע נתון. גרסה 6.0 הביאה עימה שינוי פילוסופי משמעותי, עם הוספת מצב ממשק חלונות ([[SDI]]). אופרה 6.0 נתנה למשתמש הקצה את האפשרות לעבוד או בממשק לשוניות או בממשק חלונות ובכך הפכה לדפדפן הראשון בעל תמיכה בכל סוגי הממשקים. לאופרה יש גם ממשק מצגת הנקרא Opera Show.<br />
<br />
אופרה 6.0 תמכה ברוב הסטנדרטים של ה-[[W3C]] ו-[[CSS]] בנוסף, בתוספים של [[נטסקייפ]] וכן [[תקן|תקנים]] אחרים כגון [[WAP]] ו-[[WML]] עבור מכשירים אלחוטיים. מצד שני, התמיכה ב-ECMAScript יחד עם HTML [[DOM]], הייתה עדיין חלשה ונשאר הרבה לעשות, במיוחד כאשר הדבר נגע ל[[דף אינטרנט דינמי|דפים דינמיים]] ביותר.<br />
<br />
ב-20 באפריל 2006 אופרה הוציאה את גרסה 8.50 בחינם וללא פרסומות לאחר שנים שהגרסה החינמית הציגה פרסומות בראש הדפדפן.<br />
<br />
==תכונות==<br />
[[קובץ:SE P990i quer Wikipedia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|דפדפן אופרה על טלפון נייד של חברת [[סוני אריקסון]]]]<br />
<br />
לאופרה, בנוסף להיותה דפדפן, ישנן תכונות נוספות: אופרה מייל (בעבר נקרא M2) --מודול דוא"ל אשר תומך בחשבונות מסוג [[POP]] ו-[[SMTP]] וכן גם ב-[[IMAP]]. יש גם בנוסף פנקס כתובות. אופרה מייל מסוגלת גם להציג חדשות מסוג [[RSS]] ו-[[ATOM]] על ידי שימוש בקורא RSS פנימי.<br />
בנוסף לנ"ל, לאופרה מייל ישנה גם תמיכה בפרוטוקול הצ'אט [[IRC]].<br />
<br />
החל מגרסה 9 באופרה קיימת גם תמיכה ב[[ווידג'ט]]ים ו[[הורדה]] ישירה ב[[ביטורנט]] ללא צורך בתוכנות חיצוניות.<br />
<br />
===[[מנהל הורדות]]===<br />
אופרה מאפשרת למשתמש לארגן רשימת הורדות, לעצור זמנית, להמשיך מאותה נקודת עצירה ולשמור רשימת הורדות וכן מאפשרת לפתוח את הקבצים ישירות מהרשימה.<br />
===[[חסימת פרסומות קופצות]]===<br />
אופרה נותנת למשתמש את האפשרות להחליט האם לתת לאתרים להקפיץ חלונות פרסום אל קדמת המסך או לא.<br />
כברירת מחדל, אפשרות זו עומדת על "לא להכל", אך ניתן לשנות זאת למספר וריאציות שונות נוספות: לפתוח את חלונות הפרסום ברקע או לאסור פתיחת חלונות אשר נפתחים ללא כל אינטראקציה מצד המשתמש. חלונות שנאסר על פתיחתם, ניתן לפתוח ידנית בשלב מאוחר יותר.<br />
===אפשרויות חיפוש===<br />
אופרה מאפשרת חיפוש מידע ממקורות שונים, כגון: [[גוגל (מנוע חיפוש)|גוגל]], [[אמאזון]], [[ebay]] ועוד. ניתן גם בנוסף לבצע חיפוש או תרגום של מילה או משפט ישירות מהעמוד על ידי סימון הטקסט ובחירת הפקודה המתאימה בתפריט הלחצן הימני בעכבר.<br />
<br />
=== פח אשפה ===<br />
אופרה מאפשרת להשיב דף שנסגר בטעות על ידי הגולש על ידי שחזורו מפח האשפה. תכונה זו כוללת גם חלונות קופצים שהגולש מעוניין בהם.<br />
<br />
=== כרטיסיות-Speed Dial ===<br />
אופרה בגרסה 9.2 מאפשרת להגדיר מספר אתרים מועדפים בחיוג מהיר '''Speed Dial'''. עם פתיחת לשונית חדשה ניתן לבחור אחד מהאתרים שהוגדרו בחיוג מהיר במקום להקליד את כתובתו.<br />
<br />
===[[מערכת זיהוי דיבור|זיהוי קול]]===<br />
באופרה קיימת אופציה להפעיל טכנולוגיה של [[זיהוי קול]]י למתן פקודות לדפדפן.<br />
<br />
===תמיכה בהורדת קובצי טורנט===<br />
באופרה ניתן להוריד קובצי טורנט ללא צורך בתוכנה ייחודית.<br />
<br />
===סטנדרטים===<br />
מאז גרסה 3.5, הייתה לאופרה תמיכה בטכנולוגיית הרשת [[CSS]] (אחד ממפתחי הטכנולוגיה הוא עובד בחברת אופרה). עד גרסה 6.0 אופרה תמכה ברוב הטכנולוגיות הנפוצות ביותר, ב-Netscape [[API]] לתוספים ותמיכה ב-[[WAP]] ו-[[WML]] עבור מכשירים אלחוטים, אך, תמיכתה ב-[[ECMAScript]] (אשר ידוע יותר בשם [[JavaScript]]) וב-DOM הייתה בסיסית.<br />
<br />
ב[[ינואר]] [[2003]], יצאה גרסה 7.0 של אופרה. אופרה 7 הציגה מנוע פריסת תצוגה חדש -Presto, אשר אופיין בשיפור משמעותי בכל הנוגע לתמיכה ב-[[CSS]], שפות סקריפט ו-DOM, ממשק גרפי חדש וכן לקוח דוא"ל/קבוצות דיון רדיקלי בשם M2. ב[[מאי]] [[2004]], גרסה 7.5 יצאה ובה נוספו קורא RSS ולקוח IRC.<br />
<br />
ב[[אפריל]] [[2005]], יצאה גרסה 8.0 של אופרה. באופרה 8 נוספה תמיכה ב-SVG Tiny 1.1.<br />
אופרה הייתה הראשונה אשר הוסיפה תמיכה ב-[[SVG]] לדפדפן.<br />
<br />
==אופרה ו- MSN==<br />
אתר [[MSN]], הנמצא בשליטת חברת [[מיקרוסופט]], גרם מספר בעיות למשתמשים באופרה:<br />
<br />
ב[[אוקטובר]] [[2001]], אתר MSN שונה כך שרוב משתמשי הרשת אשר אינם משתמשים בדפדפנים מבוססי [[אינטרנט אקספלורר]] נחסמו ולא יכלו לצפות באתר. לפי טענת חברת מיקרוסופט, החסימה בוצעה מכיוון שדפדפנים אחרים לא תמכו בסטנדרט ה-[[XHTML]] באופן תקין ולכן נאמר למשתמשים לעבור להשתמש בדפדפן של מיקרוסופט -אינטרנט אקספלורר. לאחר שלמיקרוסופט הוגשו הוכחות חותכות שהתמיכה בסטנדרט ה-XHTML טובה יותר בדפדפנים אחרים מאשר בדפדפן שלה עצמה, החברה ביטלה את החסימה.<br />
<br />
ב[[פברואר]] [[2003]] עובדים מחברת אופרה גילו כי אתר MSN שלח גיליון עיצוב שונה לדפדפן אופרה מגיליון העיצוב הנשלח לדפדפן אקספלורר. שינוי אשר גרם לכך שתוכן הדף נראה כאילו הוא עולה על תוכן אחר. חברת אופרה פרסמה מאמר על הנושא המדובר וכן הוציאה כבדיחה גרסה מיוחדת של הדפדפן, גרסת Bork, אשר "תרגמה" את אתר MSN לצורת הדיבור של [[הטבח השוודי]] כדי להראות עד כמה קל הדבר -לעוות את אופן הצגת האתר.<br />
<br />
ב[[מאי]] [[2003]] קרתה תקרית נוספת, כאשר טעות בקוד באתר MSN גרמה למשתמשים אשר בחרו להשתמש בשפה שלהם באתר לקבל את הודעת השגיאה "''Server Error''", אף על פי שהודעת השגיאה הנ"ל הופיעה גם למשתמשים באינטרנט אקספלורר, משתמשים באופרה הושפעו מכך יותר. חברת אופרה טענה על-פי התקריות הנ"ל, כי חברת מיקרוסופט מתנכלת לאופרה, מכיוון שאופרה מהווה תחרות לאקספלורר.<br />
<br />
==נתח השוק של אופרה==<br />
[[קובץ:BrowserStatic.png|300px|ממוזער]]<br />
בעבר קשה היה לדעת מהו נתח השוק של ה[[דפדפן]], מכיוון שאופרה נהגה להעמיד פנים כאילו היא אקספלורר, לשם תאימות עם [[אתר אינטרנט|אתרים]] ישנים. עם זאת, ברור כי לאופרה מעולם לא היה מספר משתמשים גדול, אף על פי שאופרה הייתה זמינה על פלטפורמות רבות. רוב הצלחתה באה בתחום מחשבי כף יד והטלפונים הניידים, שם פעמים רבות היצרן מפיץ אותה עם האביזר.<br />
<br />
מספר המשתמשים המועט איננו מפתיע. אופרה הייתה זמינה לשימוש חופשי רק מגרסה 5.02 (דצמבר 2000), וגם זאת במחיר של חשיפה לפרסומות על ידי המשתמש. כמעט כל מערכות ההפעלה כוללות דפדפן. בחלונות [[Internet Explorer|אקספלורר]], במקינטוש [[safari|ספארי]], ובגרסאות יוניקס רבות, [[מוזילה]], או [[Epiphany|אפיפני]], או [[Konqueror|קונקורור]] וכדומה. רוב המשתמשים לא מעוניינים לנסות אלטרנטיבה, אף אם זו יכולה לענות על צורכיהם טוב יותר.<br />
בעיה נוספת היא תמיכה בכתיבה ב[[עברית]], בהצגת מספר [[אתר אינטרנט|אתרים]] בעברית ובשירותי [[גוגל (חברה)|גוגל]].<br />
<br />
מספר המשתמשים עלה במעט מאז הופעת גרסה 10 אולם הוא עומד על אחוזים ספורים בלבד. נכון ל[[אפריל]] [[2013]], נתח השוק של הדפדפן הוא 1.01%{{הערה|שם=סטטיסטיקה|1=[http://gs.statcounter.com/ אתר StatCounter]}}.<br />
<br />
==תכונות ייחודיות של אופרה==<br />
* [[CSS]] מקומי: משתמשים יכולים ליצור קובצי CSS משלהם, ולהשתמש בהם לשינוי תצוגת כל אתר, במקום או בנוסף ל-CSS של האתר עצמו. ניתן גם לשנות בצורה זו את תצוגת ברירת המחדל של אופרה לאתרים, ללקוח הדוא"ל שלה ועוד. מספר קבצים כאלו מצורפים עם אופרה 7, כולל קובץ אחד שידמה מראה של אתר כאילו הוצג ב[[קומודור 64]].<br />
* SSR (תצוגה למסך קטן): אופרה יכולה לפרוס כל אתר ברשת, לשם תצוגה על מסכים קטנים, למשל טלפונים חכמים או מחשבי כף יד שימוש אחר של SSR הוא לסרגלי צד.<br />
* סרגלי צד: כל אתר באינטרנט יכול להופיע בתור סרגל צד. האתר יכול להיות מוקטן לגודל הסרגל בעזרת SSR. ניהול הדוא"ל, הפתקים ועוד מתבצע לרוב על ידי סרגלי צד.<br />
*הגירסאות לשפות השונות הן בקובץ המכיל תרגום לשפת היעד. ניתן להמיר גרסה לשפה אחרת על ידי הוספת קובץ התרגום.<br />
<br />
==פרסומות באופרה==<br />
אופרה היא תוכנה מסחרית, ולפיכך החברה ציפתה לתשלום כלשהו. למשתמש היו שתי אפשרויות חוקיות להשתמש באופרה: לשלם עבור התוכנה, או לראות פרסומות בזמן השימוש. בהפעלה הראשונה של אופרה ניתן לבחור בין שני סוגי פרסומות: הפרסומות הרגילות והפרסומות של [[גוגל (חברה)|Google]]. <br />
<br />
הפרסומות הרגילות: פרסומות אלו הן תמונות GIF סטטיות או נעות, התופסות מקום קבוע בפינה הימנית העליונה של המסך, בגודל של 468x60. אופרה מקבלת פעם בפעם קובצי פרסומות אלו בזמן שלא נשלח מידע דרך החיבור לרשת. הפרסומות לא יוצגו בשעה שאופרה מופעלת במסך מלא (F11). אופרה מסוגלת לכוון את הפרסומות על פי [[כתובת IP|כתובת ה-IP]] של המשתמש, עד לרמה של מדינות. <br />
<br />
פרסומות גוגל ([[Google AdSense]]): פרסומות אלו זמינות החל מגרסה 7.20. הפרסומות של Google קטנות יותר מהרגילות, מכילות טקסט בלבד וקשורות לנושא האתר שבו הגולש נמצא. לשם כך, על אופרה למסור ל-Google את מיקום האתר. הכתובת שבה גוגל משתמש, כוללת את מספר ה-IP ולכן גורמת לחשיפה פוטנציאלית של מחשב הלקוח. לפרטים ראו הקישור החיצוני למטה.<br />
<br />
מגרסה 8.50 אופרה אינה מציגה פרסומות בגרסה החינמית של הדפדפן. עדיין ניתן לקנות תמיכה. רוב הכנסות החברה הם משילוב הדפדפן בטלפונים ומכשירים ניידים אחרים וכן מביצוע חיפוש דרך הדפדפן באמצעות מנועי החיפוש המובנים.<br />
<br />
==גרסאות==<br />
{{עדכון|נושא=מחשוב}}<br />
===אופרה 9===<br />
ב-20 באפריל 2006 יצאה [[גרסת בטא]] לדפדפן החדש שהגיע לגרסה 9. העדכון החדש מהווה פריצת דרך טכנולוגית בכך שהוא מביא לגולש תמיכה מובנית ב[[ווידג'ט]]ים והורדה ישירה ב[[ביטורנט]] ללא צורך בתוכנות חיצוניות.<br />
תוכנות חדשות נוספות בגרסה 9 הן: אפשרויות פר-אתר, הוספת מנועי חיפוש נוספים (וכן [[ממשק משתמש]] לצורך ביצוע שינויים), חסימת פרסומות, הצגת תצוגה מקדימה של אתר, הוספת תמיכה בטכנולוגיות web 2.0. <br />
<br />
ב 20 ביוני 2006 יצאה גרסה 9 הרשמית. עם יציאת אופרה 9 לשוק הדפדפנים, ברירת המחדל היא זיהוי כאופרה ולא כ[[אינטרנט אקספלורר]] כבעבר. אפשרות הסוואת הדפדפן לדפדפן אחר עדיין קיימת אבל הורדה מהתפריט הישיר כדי למנוע שימוש, אלא בבעיות תאימות קשות.<br />
<br />
===אופרה 10===<br />
<br />
לאחר גרסת אלפא שלוש גרסאות בטא וגרסת RC יצאה ב-1 ספטמבר 2009 גרסת 10 הרשמית.<br />
<br />
גרסה 10 מבוססת על מנוע משופר - פרסטו 2.2, מה שהופך אותה מהירה יותר בכ-40% מגרסאות קודמות, כמו כן נוספה טכנולוגיה חדשה אופרה טורבו המאפשרת גלישה מהירה יותר על ידי כיווץ העמודים הנטענים. הטאבים הוויזואליים שופרו וכעת ניתן לראות תמונות מוקטנות של הדף הפתוח בלשונית, ללא צורך למעבר עכבר על הלשונית.<br />
במודול הדואר אלקטרוני המובנה באופרה נוספה תמיכה בטקסט עשיר ומארק-אפ - כולל תמיכה מלאה בעברית.<br />
<br />
גרסה 10 כוללת גם עדכון אוטומטי לגרסה החדשה ביותר, דיווח אוטומטי על קריסות בדפדפן, עיצוב אישי ומקום גדול יותר לשמירת קיצורים בחיוג מהיר, תיקון שגיאות כתיב (גם ב[[עברית]]), אייקון ומעטפת חדשים.<br />
<br />
===אופרה 11===<br />
ב-[[16 בדצמבר]] [[2010]] יצא דפדפן אופרה גרסה 11.<br />
גרסה 11 מבוססת על מנוע משופר - פרסטו 2.7<br />
בדפדפן זה מספר חידושים:<br />
* התכונה הבולטת היא תמיכה בהרחבות (extensions), המאפשרת להוסיף לאופרה תפקודים נוספים באמצעות סטנדרטים פתוחים ([[HTML]],[[CSS]], ותסריטי [[ג'אווה]]).<br />
* בשורת הכתובת נוספה תווית המציינת פרוטוקולים חיצוניים (כגון:[[HTTP]]) ופנימיים של אופרה (כגון: TURBO). הקשה על התווית מספקת מידע עליה. הפרמטרים בסוף שורת הכתובת מוסתרים כברירת מחדל.<br />
* ניתן להחליט אלו תוספים ייטענו בעת הפעלת הדפדפן להאצת הגלישה.<br />
* תמיכה ב-WebSocket.<br />
* ערום טאבים - צירוף טאבים זה על זה לטאב הכולל קבוצה של טאבים.<br />
* מחוות עכבר ויזואליות - לחיצה והחזקה של לחצן הימני של העכבר מציגה תפריט ויזואלי של הפקודות הזמינות במחוות העכבר.<br />
* הצעות חיפוש. תחזית החיפוש של גוגל מובנית בתוך חיפוש אופרה ומציגה אפשרויות חיפוש בעת ההקלדה.<br />
* שיפורים בפנל הדואר. בעת שימוש בלקוח הדואר המובנה של אופרה ניתן לגרור ולשחרר חשבונות ופריטי דואר למיקום הרצוי וכן ניתן להסתיר את לשונית הדואר כאשר אינה בשימוש.<br />
<br />
===אופרה 12===<br />
ב -[[16 באפריל]] [[2012]] יצא דפדפן אופרה 12 ב[[גרסת בטא]]. הגרסה, המכונה "Next", מריצה תוספים כתהליכים עצמאיים ובכך מאפשרת שליטה רבה יותר בעת פעולה לא תקינה שלהם ומשפרת את היציבות והאבטחה. בין החידושים בגרסה 12:<br />
* תמיכה בשפות ימין-לשמאל בממשק הדפדפן<br />
* תמיכה מחודשת במעטפות לממשק הדפדפן<br />
* התקדמות משמעותית בתמיכה בהאצת חומרה להצגת אתרים<br />
* תמיכה מוגברת בהרחבות<br />
* שיפורים בשורת הכתובת<br />
* תמיכה בתקנים נוספים: [[גרור ושחרר]], webRTC, CSS3 animations and transitions, Do-Not-Track, CSS Generated Content for Paged Media ועוד<br />
* שינויי ממשק לטובת מודעות אבטחה מוגברת בזמן גלישה<br />
* תמיכה במערכות 64 ביט<br />
* הפסקת התמיכה בשירותים Opera Unite, Opera Widgets ו- Opera Voice.<br />
<br />
===אופרה 15===<br />
ב-[[12 בפברואר]] [[2013]] הכריזה אופרה שהיא מפסיקה את תמיכתה ב[[מנוע פריסת תצוגה|מנוע פריסת התצוגה]] Presto ומעבירה את הדפדפן שלה להשתמש במנוע [[WebKit]] כפי שמיושם על ידי [[גוגל כרום]] מפרויקט [[כרומיום]].<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[אופרה מיני]]<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{ויקישיתוף בשורה}}<br />
* {{אתר רשמי|http://www.opera.com}}<br />
* [http://www.opera.com/company/about/milestones/ אבני דרך בפיתוח הדפדפן] <br />
*[http://www.markschenk.com/opera/history.html markschenk.com היסטוריה של הדפדפן]<br />
* [http://archive.is/20120712123721/http://news.com.com/2100-1023-274944.html כתבה ב-CNET] על התקלה באתר MSN<br />
*[http://web.archive.org/web/20080807121628/http://my.opera.com/hebrew קהילת אופרה עברית]<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
{{דפדפנים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:דפדפנים]]<br />
[[קטגוריה:תוכנות שהושקו ב-1996]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A1_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%91%D7%99%D7%A4%D7%9F&diff=1799790פולמוס השבת ביפן2021-08-01T19:06:27Z<p>איש ספראי: /* קישורים חיצוניים */ הוספת מקור</p>
<hr />
<div>'''פולמוס השבת ויום כיפור ביפן''' הוא [[פולמוס]] [[תורה|תורני]], [[הלכה|הלכתי]], שהתנהל בין גדולי ה[[רב]]נים, על זמן שמירת ה[[שבת]] ו[[יום הכיפורים]] ב[[יפן]], ושיאו בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]]. שורש הפולמוס הוא בשאלה היכן עובר [[קו התאריך בהלכה|קו התאריך על פי ההלכה]]. כלומר, [[קו אורך|קו האורך]] שהתאריך משני צדדיו הוא שונה.<br />
<br />
==רקע==<br />
בדומה לקביעת [[קו התאריך הבינלאומי]] הסכימו מרבית הפוסקים שגם בהלכה חייב להיות מקום בעולם שיהיה מרכז העולם ומשם יטה קו התאריך על פי ההלכה, וכפי שכותב רבי [[יהודה הלוי]], בספר "[[הכוזרי]]": {{ציטוטון|ואין להמלט ממקום משותף שבו תהיה תחלת מזרחו ואחרית מערבו|[[כוזרי]], מאמר שני, פסקה כ'}}. הפוסקים נחלקו בשאלה היכן מיקומו של קו דמיוני זה. דעות שונות הועלו בעניין, אולם עד סוף המאה ה-19 הדיון היה תאורטי שכן יהודים לא ישבו באזורים שנמצאו באזור שבין קווי התאריך האפשריים על פי הדעות השונות.<br />
<br />
בין השנים [[ה'תרע"ד]] - [[ה'תרע"ו]], בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]], התעוררה השאלה באופן מעשי. בפועל נהגו רוב היהודים המהגרים לשבות ביום שבת המקומי, על פי פסק ההלכה של רב המקום הרב אהרן משה קיסילוב, מרבני [[ליטא]].<br />
<br />
==בתקופת מלחמת העולם השנייה ==<br />
<br />
[[קובץ:Mir Shanghai.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ישיבת מיר בשאנגחאי]]<br />
ב[[חודש אב]] [[ה'ת"ש]] העניק [[חסיד אומות העולם]] [[צ'יאונה סוגיהארה]], ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] היפני ב[[קובנה]] שב[[ליטא]], ליהודים רבים אשרות כניסה ל[[יפן]]. כ-5,000 יהודים, חלקם אזרחי [[פולין]] שנמלטו לליטא, וחלקם תושבי ליטא - ובהם בחורי [[ישיבה]] רבים, בעיקר תלמידי [[ישיבת מיר]], [[ישיבת חכמי לובלין]] ו[[ישיבת תומכי תמימים]] - יצאו בזכות פעילות זו מליטא, ועמם ראש ישיבת מיר הרב [[חיים שמואלביץ]], ה[[משגיח]] רבי [[יחזקאל לוינשטיין]], וה[[אדמו"ר]] מ[[חסידות אמשינוב|אמשינוב]] רבי שמעון שלום קאליש. הם נמלטו ל[[קובה (יפן)|קוֹבה]] שביפן דרך [[סיביר]] ב[[הרכבת הטרנס-סיבירית|רכבת הטרנס-סיבירית]], שם שהו כתשעה חודשים.<br />
<br />
קוֹבה נמצאת 100° מזרחה לארץ ישראל (135° מזרח לגריניץ'). נתגלעה מחלוקת בין הסוברים שקו התאריך היהודי נמצא 90° מירושלים, שאז השבת בקובה חלה כאשר בארץ ישראל כבר יום ראשון (מאחר שקובה נמצאת אחרי קו התאריך היהודי, וממילא עוברת ליום הבא), לבין הסוברים שקו התאריך היהודי הוא 180° מארץ ישראל, ולשיטתם יוצא שביפן חל יום השבת שש שעות מוקדם יותר באותו יום כמו בארץ ישראל (בדומה לשיטת קו התאריך הבינלאומי, שהוא 180° מזרחה לגריניץ').<br />
<br />
בתקופת שהותם בקובה נתעוררה השאלה על ידי תלמידי הישיבות, שידעו שיש מחלוקת בין ה[[ראשונים]] על זמן שמירת ה[[שבת]] במקומות שונים ביפן. הקהילה היהודית המקומית שמרה את השבת בשבת, אך היו שהתנגדו לנהוג כמנהג המקום השנוי במחלוקת הלכתית. השאלה נשלחה אל גדולי הרבנים באותה התקופה.<br />
<br />
עוד לפני יציאת התלמידים מ[[וילנה|ווילנה]], שאלו את [[הגרי"ז]] מ[[ברסט ליטובסק|בריסק]] ששהה בעיר מה לעשות עם שמירת השבת. הגרי"ז ענה שמאחר שרבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] מ[[קובנה]] לא הכריע בסוגיה בנימוק שאינו יכול להכריע בין שני [[ראשונים]], לא יוכל גם הוא לתת תשובה החלטית, והפנה אותם אל הרב [[שמחה זליג ריגר]]. הרב ריגר, שהיה [[אב"ד]] בריסק, כתב שתי תשובות בעניין{{הערה|1=נדפסו במאמרו של הרב דוד קויאט, "[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12979&st=&pgnum=47 שאלת השבת בארצות המזרח הרחוק]".}} ונטה לדעת [[בעל המאור]] כי השבת שם הוא ביום שמקובל כיום ראשון, אך מכיון שהתקבל במקום לנהוג שבת ביום שמקובל כשבת, קבע כי יש לסמוך על זה לדינים דרבנן, אך להימנע מעשיית איסורים [[דאורייתא]] גם ביום ראשון. כמו כן יש לברך ביום ראשון "גוט שבת" (שבת שלום), ובכך לצאת ידי חובת קידוש השבת, לפי דעת רבי [[עקיבא איגר]].<br />
<br />
האדמו"ר מאמשינוב, שהיה ממנהיגי הציבור הדתי אז ב[[יפן]], פעל רבות על מנת להשפיע על ציבור שומרי המצוות ביפן לנהוג בדעה אחת מחמת איסור [[לא תתגודדו]] (איסור יצירת סיעות ומחלוקות בתוך עם ישראל).<br />
<br />
בתחילה נהגו רוב היהודים ביפן על פי פסקו של הרב ריגר. האדמו"ר מאמשינוב אמר שאינו מרגיש את קדושת השבת ביום ראשון, והרב [[יחזקאל לוינשטיין]], [[משגיח]] [[ישיבת מיר]], אמר על המצב הקיים את מאמר ה[[גמרא]] "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".{{הערה|1=תלמוד בבלי, שבת קיח, ע"א.}}<br />
הרב [[מנחם מנדל זקס]], חתנו של [[החפץ חיים]], פסק אף הוא לשמור את השבת כרגיל ולהימנע ממלאכה ביום ראשון.<br />
<br />
=== יום כיפור ===<br />
השאלה התעוררה ביתר שאת ב[[קיץ]] [[ה'תש"א]], כאשר נתעורר הספק באיזה יום צריך לצום את צום [[יום כיפור]]. מכתבים נשלחו לרבנים שונים ברחבי העולם, ובהם ה[[אמרי אמת]] מגור, ששלח את בנו, רבי [[ישראל אלתר]] הבית ישראל מ[[חסידות גור]], אל הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] שיפסוק בנושא. הוא פסק שיש לשמור את השבת בשבת כמנהג המקום. מעורבות מפתיעה הייתה של רבי [[שלמה גולדמן]] אדמו"ר [[חסידות זוועהיל]], שבהיותו בירושלים פסק שיש לשמור את השבת בשבת, שכן בהלכות אלו אנו סוברים כדעת ה[[רמב"ם]], ופעל רבות שכך יתקבל. האדמו"ר אף שלח בשליחות מיוחדת את הרב [[מאיר צבי ברגמן]] - מקורבו ובן ביתו של [[החזון איש]] - כדי לשכנעו בנושא. גם הרב [[דוד שפירא (רב)|דוד שפירא]], מרבני ירושלים, מחבר הספר בני ציון, שהיה בקיא בנושאים אלו, פסק שיש לשמור את השבת בשבת ואת יום כיפור כמנהג המקום.<br />
<br />
===דעת החזון איש===<br />
[[קובץ:Chazon Ish.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[החזון איש]], פסק שיש לשבות ביום ראשון]]<br />
כשהתעוררה השאלה בתחילתה, כתב החזון איש אל הרב [[איסר זלמן מלצר]] שאינו רוצה להתערב בנושא זה. תלמידי ישיבת מיר פנו אל רבם, [[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] [[אליעזר יהודה פינקל]], שלא גלה עימם ליפן אלא התיישב בארץ ישראל לפני המלחמה, והלה פנה אל [[הגרי"ז]], ששהה כבר ב[[ירושלים]] אך לא רצה שוב לפסוק בנושא. הרב פינקל פנה אל החזון איש, שפסק שיש לשמור שבת ביום ראשון המקומי. החזון איש היה תקיף מאוד בדעתו זו ולא רצה לזוז ממנה גם לאחר שרוב רבני ירושלים לא פסקו כמוהו, אף על פי שגם ידידו הרב מלצר ניסה להניאו מדעתו. הוא אף חיבר את '''קונטרס י"ח שעות''' כתשובה לחיבורו של הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] '''היומם בכדור הארץ'''{{הערה|על ספר 'היומם' שהיה בביתו של החזו"א, הורה לכתוב עליו: "הספר הזה הוא נגד חז"ל ואין לסמוך עליו". [קובץ אגרות חלק ב' איגרת קס"ח].}}.<br />
כשקיבלו ביפן את תשובתו של החזון איש, מיד שבתו תלמידי ישיבת מיר ביום ראשון, ומסופר שלאחר קבלת התשובה, נכנס בליל שבת המשגיח הרב [[יחזקאל לוינשטיין]] לישיבה, דפק על הבימה ופתח בתפילת "והוא רחום" (תפילת יום חול).<br />
<br />
בדעה זו החזיק גם רבי [[יואל טייטלבוים]], האדמו"ר מ[[חסידות סאטמר|סאטמר]]{{הערה|1=בוצינא קדישא, [[ניו יורק]] [[ה'תשנ"ח]], חלק ראשון עמוד ר"י.}}.<br />
<br />
בעקבות פסיקה זו התעוררה מחלוקת בין הפליטים השוהים ביפן, וכן בקרב היהודים המקומיים ששמרו שבת בשבת.<br />
<br />
===דעת רבני ירושלים===<br />
[[קובץ:Yitzhak HaLevi Herzog 1945 portrait.jpg|200px|ממוזער|שמאל|[[הרב הרצוג]]]]<br />
במברק מיום [[כ' באלול]] [[ה'תש"א]], שהתקבל בביתו של הרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (רבה של העיירה קריניק שב[[פולין]], אז ב[[ירושלים]]), נכתב :<br />
<br />
{{ציטוט|תוכן=אל הרבנים מישקובסקי, [[אברהם מרדכי אלתר|אלטר]], [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג|הרצוג]], [[יצחק זאב סולובייצ'יק|סולובייצ'יק]], [[אליעזר יהודה פינקל|פינקל]], [[איסר זלמן מלצר|מלצר]].<br />
בתי הורנשטיין, ירושלים.<br /><br />
350 יהודים מתחננים, הצילו, ענו מיד באיזה יום לצום יום הכיפורים.<br /><br />
:::::אגודת רבנים ובעלי בתים מקובה.}}<br />
<br />
בעקבות המכתב כינס הרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] הרב הראשי לישראל, אספה, וקרא לכל רבני ירושלים להשתתף בה, האספה נקראה ליום [[ד' בתשרי]] [[ה'תש"ב]]. באספה נכחו הרבנים: [[הרב הרצוג]], [[הרב עוזיאל]] הרב הראשי הספרדי, הרב [[איסר זלמן מלצר]] ראש [[ישיבת עץ חיים]], הרב [[צבי פסח פרנק]] הרב הראשי של ירושלים, הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], הרב [[שלמה יוסף זוין]], הרב [[דוד שפירא (רב)|דוד שפירא]], הרב [[יונה מרצבך]] ראש [[ישיבת קול תורה]], הרב הילמן, הרב [[חזקיהו יוסף מישקובסקי]], הרב [[יעקב קלמס]], הרב [[שלמה זלמן אוירבך]], הרב [[שלמה גורן]], וכן נציג החזון איש הרב חיים זאב פינקל. כל הרבנים פסקו בתום האספה, כדעת הרב טוקוצינסקי, שעליהם לצום יום כיפור כמנהג המקום שם, רק על מנת לצאת מספק דאורייתא, עליהם לאכול למחרת פחות משיעור אכילה. במברק ששלח הרב הרצוג ליפן ביום [[ז' בתשרי]] כתב:<br /><br />
{{ציטוטון|בתשובה למברק שלכם מיום 12.9 אסיפת הרבנים החליטה, שתענית יום הכיפורים הוא ביום רביעי לפי חשבון הנהוג ביפן. אני מצידי מוסיף, אין לצום גם ביום חמישי מפני סכנה, אבל יש להתנהג ביום חמישי לפי המבואר בשו"ע או"ח (סי' תרי"ח סעיף ז-ח).}}<br />
<br />
החזון אי"ש לא הסכים לפשרה זו, באומרו שיש מצוה לאכול בערב יום כיפור, והם לא יצאו ידי חובת שני הימים. במברק ששלח לתלמידי הישיבה ביפן כתב:<br />
{{ציטוט|תוכן=אחים יקרים, אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כיפור ביום החמישי ואל תחושו לשום דבר.}}<br />
רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] צידד בפסיקתו של החזון אי"ש, על פי קבלה מאביו רבי [[חיים סולובייצ'יק]], עם זאת הוא לא הסכים לחתום על פסיקה זו שכן חשש שיהיו מי שיחמירו עם עצמם ויצומו יומיים, וכך יגיעו לחשש של איסור [[פיקוח נפש]], דבר שהחמירו בו מאוד ב[[בית בריסק]].<br />
<br />
===אחרית המחלוקת===<br />
בפועל נהגו רוב התלמידים כהחלטת הרבנים על פי דברי הרב הרצוג. אך היו יחידים שצמו יומיים, והיו אף שצמו חמישים שעות רצוף{{הערה|1=מפנקסו של עיתונאי חסיד עמוד 119}}.<br />
<br />
חלק גדול מן התלמידים יצאו מן הספק בעקבות העברתם, על ידי [[הממשלה היפנית]], ל[[גטו שאנגחאי]], שם לא היו חילוקי הדעות בעניין שמירת השבת. כמו כן הייתה קבוצת תלמידים שהפליגו לפני ראש השנה ליבשת [[אמריקה]] והתיישבו בעיר [[מונטריאול]], שב[[קנדה]], מהם תלמידי [[ישיבת תומכי תמימים]], ותלמידי [[ישיבת חכמי לובלין]], מהם היה הרב [[פינחס הירשפרונג]] שהיה לרב העיר.<br />
<br />
== לקריאה נוספת ==<br />
* [[דוד אברהם מנדלבוים]], '''גיבורי החי"ל''' [[בני ברק]], [[ה'תש"ע]], עמ' 218.<br />
* '''פאר הדור''' חיי החזון אי"ש, ח"ג עמ' שכ"ד.<br />
* [[מנחם מנדל כשר]], '''קו התאריך הישראלי'''.<br />
* '''סוד נקודה דלתתא''', הר״י הלוי דונקלס על ירושלמי.<br />
* קולמוס [[משפחה]] [[ניסן]] [[התשס"ח]] עמ' 18.<br />
* '''תאריך ישראל''' [[לייקווד (ניו ג'רזי)|לייקווד]], [[ה'תשנ"ט]].<br />
* [[כפר חב"ד (שבועון)]], גיליון 759, עמ' 151.<br />
* הרב [[שלמה גורן]] (בעריכת [[אבי רט]]), "בעוז ותעצומות", הוצאת ידיעות ספרים, עמודים 133–137.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{HebrewBooks|[[אברהם ישעיהו קרליץ]]|קונטרס י"ח שעות|20844|[[ה'תש"ג]]}}<br />
* {{HebrewBooks|[[יחיאל מיכל טוקצינסקי]]|היומם בכדור הארץ|9061|[[ה'תש"ג]]}}<br />
* הרב מרדכי הירשפרונג, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12641&st=&pgnum=23 קביעת קו התאריך של שבת] - תשובה לרא"ח צימרמן, וגם עדויות על הנעשה בפועל ביפן, [[הפרדס]], תמוז תשי"ג, עמוד 21 ואילך<br />
* רפאל שמואלסון, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12607&st=&pgnum=45 לבירור האמת], על אודות אספת הרבנים בתשרי תש"ב, [[הפרדס]], ניסן תשי"ד, עמ' 39<br />
* [[דוד קויאט]], "[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12979&st=&pgnum=47 שאלת השבת בארצות המזרח הרחוק]", '''תלפיות שנגחאי''' חוברת א-ב, [[ה'תש"ו]], עמודים מא ואילך.<br />
* [[שלמה יוסף זוין]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40420&st=&pgnum=280 '''הכוזרי בהלכה'''], בתוך - '''לאור ההלכה: בעיות ובירורים''', בית הלל, ה'תשל"ח<br />
* הרב [[קלמן כהנא]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/Hamaayan_04.pdf תיאור השתלשלות הדברים כעד ראייה אצל החזו"א, רא"ז מלצר והרב מבריסק], [[המעין]], תמוז תשי"ד - עמ' 55<br />
* {{HebrewBooks|הרב יוסף טאוב |מקצה הארץ|53822|על הפולמוס ראה פרק ח ועמוד רצד ואילך}}<br />
* הרב יוחנן שבדרון, '''בעניין קו התאריך''' - [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42711&st=&pgnum=95&hilite= חלק א'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42901&st=&pgnum=103&hilite= חלק ב'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43781&st=&pgnum=99 חלק ג'], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51113&st=&pgnum=141 חלק ד'], התפרסמו בקובץ בית אהרן וישראל תש"ע-תשע"ב חוברות 147, 148, 149, 157<br />
* {{HebrewBooks|[[אהרן חיים צימרמן]]|אגן הסהר|41127|ניו יארק, תשט"ו}}<br />
* בנימין רבינוביץ תאומים, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12608&st=&pgnum=5 '''קונטרס גבול יום'''], [[הפרדס]], [[אייר]] [[ה'תשי"ד]], עמוד 3 ואילך<br />
* {{ynet||באוויר בין הונג-קונג לארצות הברית - מתי נכנסת השבת?|3396613}}<br />
* [http://www.olamot.net/shiur/קו-התאריך שיעור תורני על קו התאריך באתר "עולמות" - כולל דפי מקורות]<br />
* [http://jewstory.net/date_line/ 'לצום יומיים בגלל קו דמיוני. על קו התאריך'], פרק מה[[פודקאסט]] 'הסיפור שלנו'.<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
{{אברהם ישעיהו קרליץ}}<br />
{{הבהרה הלכתית}}<br />
[[קטגוריה:מחלוקות ופולמוסים ביהדות]]<br />
[[קטגוריה:שבת]]<br />
[[קטגוריה:זמני היום בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:הלוח העברי]]<br />
[[קטגוריה:החזון איש]]<br />
[[קטגוריה:חוץ לארץ בהלכה]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=פולמוס השבת ביפן|גרסה=30788189}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%AA%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%AA&diff=1799062תענית2021-08-01T12:16:24Z<p>איש ספראי: הגהה</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי= יום צום|אחר=|ראו=[[תענית (פירושונים)]]}}<br />
'''תַּעֲנִית''' היא הימנעות מאכילה ושתייה למשך פרק זמן מסוים בדרך כלל למשך [[יום]] שלם. ב[[תורה]] יש ציווי על תענית אחת בלבד ב[[יום הכיפורים]]. [[חז"ל]] תקנו עוד חמש תעניות ציבור במהלך השנה: [[שבעה עשר בתמוז]], [[תשעה באב]], [[צום גדליה]], [[עשרה בטבת]] ו[[תענית אסתר]]. בנוסף, ה[[הלכה]] עוסקת בתעניות לפרקים שיחידים או [[קהילה|קהילות]] מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות ב[[ש"ס]] בעיקר ב[[מסכת תענית]], וכן ב[[מסכת יומא]] העוסקת ב[[יום הכיפורים]].<br />
<br />
שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.<br />
<br />
==התעניות הקבועות==<br />
===יום כיפור===<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[תענית יום הכיפורים (אגדה)]]}}<br />
תענית אחת בלבד מצווה מ[[דאורייתא]], והיא [[יום הכיפורים]]. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי. יום כיפור הוא יום כפרת העוונות, יום חיתום הדין והיום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.<br />
<br />
===ארבע תעניות===<br />
בעקבות ה[[חורבן בית ראשון|חורבן של בית המקדש הראשון]] ו[[חורבן בית שני|של בית המקדש השני]], נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:<br />
* [[עשרה בטבת]] – יום תחילת המצור של [[נבוכדנצר]] על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב [[בית המקדש הראשון]].<br />
* [[שבעה עשר בתמוז]] – מציין את היום שבו נכבשה העיר ירושלים על ידי צבא טיטוס לפני [[חורבן בית שני|חורבן בית המקדש השני]].<br />
* [[תשעה באב]] – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו [[ירושלים]] ושני [[בית המקדש|בתי המקדש]].<br />
* [[צום גדליה]], ב[[ג' בתשרי]] – מציין את היום שבו נהרג [[גדליה בן אחיקם]].<br />
<br />
ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים ב[[ספר זכריה]]:<br />
{{ציטוטון|כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.}}{{הערה|{{תנ"ך|זכריה|ח|יט}}}}<br />
<br />
===תענית אסתר===<br />
מלבד תעניות אלו, תקנו חז"ל עוד תענית קבועה נוספת – [[תענית אסתר]] ב[[י"ג באדר]], היום לפני [[פורים]].<br />
<br />
==תעניות לא קבועות==<br />
===תעניות יחיד===<br />
על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון [[תענית חלום]] אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר "[[תענית שעות]]", עד [[חצות היום]] או עד זמן [[תפילת מנחה|מנחה]].<br />
<br />
כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה להתענות, כמו אם נפלו לאדם ה[[תפילין]] או שראה [[ספר תורה שנפל]].<br />
<br />
====תענית בה"ב====<br />
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[תענית בה''ב]]}}<br />
[[ראשונים|ראשוני]] [[חכמי אשכנז]] תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של [[חודש חשוון]] ו[[חודש אייר]]. בדורות האחרונים צומות אלו כמעט ואינם נהוגים, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים [[סליחות]] ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת [[מי שברך]] למתענים ב[[שבת]] שלפני התענית.<br />
<br />
====שובבי"ם====<br />
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[שובבי"ם]]}}<br />
מנהג אשכנזי ישן להתענות בימי [[פרשת השבוע|פרשות]] [[פרשת שמות|שמות]] עד [[פרשת משפטים|משפטים]] של [[שנה מעוברת]]. על פי ה[[קבלה]] יש להתענות בכל השנים וכן פשט המנהג בדורות הקודמים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות [[פרשת תרומה|תרומה]] [[פרשת תצווה|תצווה]] (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי [[שני וחמישי]] ויש אומרים שרק ביום שישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, וה[[שלום שרעבי|רש"ש]] תיקן סליחות עם [[כוונה (יהדות)|כוונות]] מיוחדות.<br />
<br />
====יום כיפור קטן====<br />
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[יום כיפור קטן]]}}<br />
ה[[רמ"ק]] תיקן להתענות בערב [[ראש חודש]], עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק להתענות בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר אשכנזיות לא-חסידיות) נהוג לומר [[סליחות]] ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות ותעניות רק בערב ראש חודש [[ניסן]] ו[[אלול]].<br />
<br />
====ימים נוראים====<br />
בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד [[צום גדליה]] ו[[יום כיפור]]. במדרש תנחומא מובא שב[[עשרת ימי תשובה]] מתענים רבים, וכן פסק ה[[רמ"א]] (על פי ה[[מרדכי בן הלל|מרדכי]]) שהמדקדקים יתענו בעשרת ימי תשובה אך מספיק תענית של חצי יום. [[גאוני ארץ ישראל]] קבעו שיש חובה להתענות בכל [[עשרת ימי תשובה]]{{הערה|[[ראבי"ה]], ראש השנה סימן תקמז.}} והמדקדקים החלו להתענות שבעה ימים לפני ראש השנה, אך [[גאונים|גאוני בבל]] סברו שזהו רק מנהג טוב{{הערה|[[רי"ץ גאות]] הלכות תשובה.}}. ה[[מהרי"ל]] כתב שאין מתענים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש להתענות בימי ה[[סליחות]] שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, וה[[ארבעה טורים|טור]] כותב שנוהגים להתענות ביום הראשון של [[סליחות]]. במהלך הדורת גם תענית זו הופסק.<br />
<br />
ב[[מדרש תנחומא]] ([[פרשת אמור]]) נאמר שבערב [[ראש השנה]] גדולי הדור צריכים להתענות. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק ב[[שולחן ערוך]]. ה[[מהרי"ל]] אמר שאף ילדים צריכים להתענות ביום זה.<br />
<br />
====תענית צדיקים====<br />
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[תענית צדיקים]]}}<br />
<br />
יש הנוהגים להתענות בימים שבהם אירעו צרות לאבותינו. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם תעניות צדיקים. <br />
<br />
התאריכים{{הערה|[[ספר התודעה]] עמ' רג'}} והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:<br />
* [[א' בניסן]] - מתו שני בני [[אהרון]], [[נדב ואביהוא]].<br />
* [[י' בניסן]] - נפטרה [[מרים הנביאה]].<br />
* [[כ"ו בניסן]] - נפטר [[יהושע בן נון]].<br />
* [[י' באייר]] - מת [[עלי הכהן]] ושני בניו ו[[ארון הברית]] נשבה.<br />
* [[כ"ח באייר]] - נפטר [[שמואל הנביא]].<br />
* [[כ' בסיוון]] - [[עלילת דם#עלילת הדם בבלואה|עלילת הדם בבלואה]] בצרפת בשנת [[ד'תתקל"א]]. כ' בסיון נקבע גם לזכר [[גזירות ת"ח ת"ט]], ורבי [[שבתי כהן]] (ה'ש"ך') חיבר [[סליחות]] ליום זה, בנוסף על מה שהיה מזמן הראשונים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44191&pgnum=59 ראו כאן].}}. <br />
* [[כ"ג בסיון]] - נפסקה הבאת ה[[ביכורים]] לירושלים בימי [[ירבעם בן נבט]].<br />
* [[כ"ה בסיוון]] - נהרגו [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]], [[רבי ישמעאל]] ו[[רבי חנינא סגן הכהנים]] (מ[[עשרת הרוגי מלכות]]).<br />
* [[כ"ז בסיון]] - נשרף [[רבי חנינא בן תרדיון]] וספר תורה עמו. (עשרת הרוגי מלכות).<br />
* [[א' באב]] - נפטר [[אהרון]] הכהן.<br />
* [[י"ח באב]] - כבה [[נר המערבי]] בימי המלך [[אחז]].<br />
* [[י"ז באלול]] - מתו [[שנים עשר המרגלים|עשרת המרגלים]].<br />
* [[ה' בתשרי]] - נתפס [[רבי עקיבא]] והייתה [[גזרות אדריאנוס|שעת שמד]].<br />
* [[ז' בתשרי]] - נגזרה גזירה על אבותינו שימותו ברעב בחרב ובדבר בשל [[חטא העגל|מעשה העגל]].<br />
* [[ז' בחשוון]] - עוורו את המלך [[צדקיהו]] והמיתו את בניו.<br />
* [[כ"ח בכסלו]]{{הערה|נוסח ה[[ארבעה טורים|טור]] וה[[שולחן ערוך]] (סימן תק"פ). נוסח ה[[בה"ג]] [[ח' בכסלו]], נוסח ה[[כלבו (ספר)|כלבו]] [[ה' בכסלו]]. דעה מעניינת היא דעת רבי עובדיה הנביא (הגהת דר"ע) והגהת "סוד ישרים" ([[תנ"ך]] מהדורת "אגודת שמואל", אמסטרדם תנ"ט), שצוטט בדרשות ה[[חתם סופר]] חלק ב', שהיה זה ב[[א' בכסלו]] שהוא מכוון כנגד [[יום כיפור]].}} - שרף המלך [[יהויקים]] את המגילה שכתב [[ברוך בן נריה]] בשם [[ירמיהו]].<br />
* [[ח' בטבת]] - נכתבה התורה ב[[תרגום השבעים]].<br />
* [[ט' בטבת]] - נפטרו [[עזרא הסופר]] ו-[[נחמיה]] בן חכליה. <br />
* [[ה' בשבט]] - מתו [[שבעים הזקנים|הזקנים]] שהיו בימי [[יהושע בן נון]].<br />
* [[כ"ג בשבט]] - המלחמה בין [[שבטי ישראל]] ל[[שבט בנימין]] בעקבות פרשיית [[פילגש בגבעה]].<br />
* [[ז' באדר]] - יום לידת ופטירת [[משה]] רבינו.<br />
* [[ט' באדר]] - פרצה המחלוקת בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]].<br />
<br />
===תעניות הקהל===<br />
קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה להתענות ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג תענית זו בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין להתענות.<br />
<br />
====תענית גשמים====<br />
ההלכה קבעה סדרה של [[תעניות גשמים]] למקרה של [[בצורת]], המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של תעניות, המתחילה בחודש [[חשוון]], כאשר התעניות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והתעניות האלו, אך בשנות בצורת, מורים חכמי ישראל להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, ולעיתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.<br />
<br />
===תענית בכורות===<br />
{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[תענית בכורות]]}}<br />
תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה ב[[מסכת סופרים]], היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל מ[[מכת בכורות]] (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים להתענות, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות ב[[סיום מסכת]].<br />
<br />
==מנהגי התענית== <br />
==סדר התפילות בתעניות הקבועות==<br />
בבתי כנסת [[נוסח הספרדים|ספרדים]] נוהגים להכריז על התענית הקרובה ב[[שבת]] שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם תעניות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי [[צום גדליה]] שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת [[ראש השנה]], וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני [[פורים]]. בבתי כנסת [[יהדות אשכנז|אשכנזים]] לא נוהגים להכריז על התעניות כלל.<br />
<br />
סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את [[תפילת עננו]] המתווסף ב[[תפילת שמונה עשרה]], קטעי [[סליחות]] המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). בקהילות האשכנזים מוסיפים גם את תחינות [[אבינו מלכנו]]. בעבר נהגו להוסיף פיוט [[קרובה (פיוט)|קרובה]] ב[[חזרת הש"ץ]], אך ברוב הקהילות התבטל המנהג שלא להפסיק בפיוטים באמצע התפילה, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. ב[[תפילת מנחה]] קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל", ובקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא גם כן [[הפטרה]] ב[[נביאים|נביא]] - "דרשו ה' בהמצאו"{{הערה|{{תנ"ך|ישעיהו|נה|ו}}}}.<br />
<br />
<br />
==הימים שבהם לא מתענים==<br />
ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר ב[[שבת]] וב[[חגי ישראל ומועדיו|מועדים]]. בזמן הגמרא נהגו על פי "[[מגילת תענית]]", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. ואולם כיום מגילת תענית בטלה, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי [[חנוכה]] ו[[פורים]] שאיסור התענית בהם נותר בעינו.<br />
<br />
==עין עוד==<br />
* [[יום כיפור קטן]]<br />
* [[ספר תורה שנפל]]<br />
*[[כ' סיון]]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:תעניות|*]]<br />
{{ו}}<br />
{{הבהרה הלכתית}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A6%D7%95%D7%9D&diff=1799032צום2021-08-01T12:03:26Z<p>איש ספראי: /* הסיבות לצום */ ניסוח תורני</p>
<hr />
<div>{{פירוש נוסף|נוכחי=צומות בעולם|אחר=צום ביהדות|ראו=[[תענית]]}}{{תמונה מוחלפת|}}<br />
'''צום''' הוא הימנעות רצונית מ[[אוכל|אכילה]] ומ[[שתייה]] למשך פרק [[זמן]] מסוים.<br />
<br />
==הסיבות לצום==<br />
הצום נעשה, לעיתים קרובות, מהסיבות הבאות:<br />
* '''[[דת]]''' - ציווי או טקס דתי.<br />
* '''[[רפואה]]''' - עקב מצב רפואי, לעיתים לפני [[ניתוח]] או בדיקה. או כדרך ריפוי באסכולות שונות של [[רפואה אלטרנטיבית]], כמו זו של [[ההיגיינה הטבעית]]. אפשרות זו קיימת גם בצום כ[[צום מים]].<br />
* '''מחלה''' - במצב של מחלה חזקה לעיתים ישנה תגובה ספונטנית של צום. מצב זה ידוע גם אצל בעלי חיים, שיכולים לגווע ברעב אף בשל כאבי שיניים למשל.<br />
* '''מצב נפשי''' - מצב שבו האדם מאבד את החשק שלו לאכול לדוגמה במצב של [[דיכאון]] כבד.<br />
* '''אמצעי לחץ''' חברתי-התנהגותי. מכונה גם [[שביתת רעב]]. אמצעי זה עשוי להתקיים למשל ב[[משא ומתן]], לעיתים עד לכניעת הצד השני וללא הגבלת זמן מראש. <br />
<br />
הצום מלווה אצל רוב האנשים בתחושת רעב וב[[תשישות]] ואצל חלק מהאנשים אף בכאבי ראש ותופעות גופניות נוספות. האדם הצם שרוי לרוב במתח פסיכולוגי, בשל השינוי שהוא חווה, במיוחד כאשר ישנה מחויבות להמשכת הצום לפרק זמן קבוע. ישנם הרגלי אכילה מסוימים המקילים על הכניסה אליו ועל היציאה ממנו. לעיתים דווקא צום עלול לגרום לעליה במשקל, כאשר הארוחות שלפני ואחריו גדולות במיוחד.<br />
<br />
==בדתות==<br />
=== הצום ביהדות ===<br />
{{הפניה לערך מורחב|תענית}}<br />
ב[[יהדות]] קיימים שישה ימי צום במשך ה[[שנה]]. הצום החשוב ביותר הוא [[יום הכיפורים]], בתאריך י' בתשרי, {{סינון/שורה|מקורי=הנחשב ביהדות כיום גזירת הדין וכיום הקדוש בשנה|סיווג=קדושת התורה|סיווג משנה=|בסיסי=שהוא יום גזירת הדין והיום הקדוש בשנה|מבוגר=}}. מקור הצום ביום כיפור הוא מציווי ב[[תורה]], ומטרתו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.<br />
<br />
ארבעה צומות נוספים נקבעו בעקבות ה[[חורבן בית ראשון|חורבן של בית המקדש הראשון]] ו[[חורבן בית שני|של בית המקדש השני]], והם מציינים אבלות על החורבן: <br />
* [[תשעה באב]] – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, והוא מציין את היום שבו חרבו [[ירושלים]] ושני [[בית המקדש|בתי המקדש]]. זהו גם היום שבו נגזר על דור המדבר שלא יכנסו לארץ בעקבות [[חטא המרגלים]]. <br />
* [[שבעה עשר בתמוז]] – מציין את היום הובקעו חומות ירושלים בידי צבא [[טיטוס]], לפני חורבן הבית השני. <br />
* [[צום גדליה]], ב-[[ג' בתשרי]] – מציין את היום שבו נרצח [[גדליה בן אחיקם]], הנציב היהודי שנותר באזור ירושלים לאחר החורבן הראשון. זהו הרצח הפוליטי הידוע הראשון בתולדות העם היהודי.<br />
* [[עשרה בטבת]] – יום תחילת המצור של [[נבוכדנצר השני|נבוכדנצר]] על ירושלים, שבסופה נכבשה ירושלים ונחרבה.<br />
<br />
מלבד תעניות אלו, מציינים ביהדות עוד יום צום אחד נוסף – [[תענית אסתר]] ב[[י"ג באדר]], היום לפני חג ה[[פורים]]. <br />
<br />
ישנו עוד צום שחל רק על בכורות הנקרא [[תענית בכורות]] ב[[י"ד ניסן]] תענית בכורות היא מנהג יהודי שבו בכורים צמים בערב פסח מהבוקר עד ליל הסדר. למעשה, כיום נוהגים רוב הבכורים לאכול בסעודת מצווה (כגון זו של סיום מסכת) אשר האכילה בה דוחה את הצום, בגלל היות הצום רק מנהג, ובכך פוטרים את עצמם מהמשך הצום. הורים להם ילד בכור אשר אינו יכול לצום נוהגים לצום בשביל הילד. <br />
<br />
ביום הכיפורים ובתשעה באב הצום אורך [[יממה]] שלמה מערב היום הקודם עד לערב היום הבא. שאר הצומות הם קלים יותר, ומתחילים רק בבוקר של אותו יום. הבדל נוסף הוא שבצומות הקלים אסורים רק אכילה ושתייה, לעומת יום הכיפורים ותשעה באב בהם קיימים ארבעה איסורים נוספים: [[רחיצה]], סיכה, [[תשמיש המיטה]]{{סינון/שורה|מקורי= (קיום יחסי מין)|סיווג=צניעות|סיווג משנה=צניעות/נוער|בסיסי=|מבוגר=}}, ונעילת נעלי עור.<br />
<br />
צומות נוספים קיימים ככפרה ו[[תיקון (קבלה)|תיקון]] על [[חטא]]י הצם. מקום חשוב יש לצומות אלו על פי תורת ה[[קבלה]], ומופיע רבות בתיקוניו של [[האר"י]]. לעיתים, בתיקונים אלו, מספר ימי הצום מקבילים למספר ה[[גימטריה]] של שם החטא או של אחד משמות האל הקשורים לאיסור זה.<br />
<br />
ב[[התנועה המסורתית|תנועה הקונסרבטיבית]] (מסורתית), יש{{סינון/שורה|מקורי= רבנים|סיווג=קדושת התורה|סיווג משנה=להבדיל|בסיסי=|מבוגר=}} הקוראים לצום גם במהלך יום השואה.{{הערה|ראו למשל: הרב [[דוד גולינקין]], [https://www.masorti.org.il/uploads/editor/files/1492941038.pdf כיצד נקיים את יום השואה]}}<br />
<br />
=== הצום בנצרות ===<br />
[[נצרות|בדת הנוצרית]] אין ציווי לצום מלא מאכילה ושתייה. עם זאת הצום הוא מעשה מקובל כמעשה הסתגפות, צער ואבל ומשמש כחלק לחזרה בתשובה וכמעשה של התקרבות לאל כמו כן הצום יכול להיות גזרה אשר מטיל הכומר על המאמין בעת ה[[וידוי (נצרות)|וידוי]]. הזרמים השונים בנצרות נבדלים במידת ההגבלות שהם מטילים על אכילה, ובתכיפות המועדים שבהם מתקיימות ההגבלות. בנצרות האורתודוקסית ההגבלות האלה שכיחות וגם בנצרות הקתולית יש מועדים רבים הכוללים הגבלות ממין זה. בכנסיות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, אין כמעט מועדים שבהן מצווה המאמין להגביל את עצמו באכילה.<br />
<br />
בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית יש הגבלות על אכילה במועדים מסוימים:<br />
* ב[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]] נהוג להימנע מאכילת בשר ומוצריו בכל יום שישי בשבוע, לאות אבל על כך שישו נצלב ביום שישי (לפי [[הברית החדשה]]). עם זאת, מותר למאמין הקתולי לאכול בשר בימי שישי אם הוא מביע את האבל בדרך אחרת. <br />
* הקתולים וה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסים]] מתנזרים מאכילת בשר וממתקים במשך [[התענית]] - 40 יום לפני חג ה[[פסחא]]. התקופה אינה רצופה, כיוון שהיא אינה כוללת את [[יום ראשון|ימי ראשון]]. ספירת 40 הימים מתחילה תמיד ביום רביעי, המכונה "[[יום רביעי של האפר|יום רביעי של האֵפר]]" בקרב קתולים, ובקרב אורתודקסים מתחיל ביום שני שנקרא "[[יום שני הנקי]]". לפני תחילת מניין 40 ימי ההתנזרות מבשר, מקובל אצל הקתולים לחגוג את ה"קרנבל" ואת "[[מרדי גרא]]", וכן בקרב הסאלבים האורתודקסים נחוג חג שנקרא "מסיצילינה".<br />
*ב"[[יום שישי הטוב]]", הוא יום השישי האחרון לפני חג הפסחא, מקובל אצל הקתולים לאכול רק לחם ומים כביטוי לאבל כבד. יום שישי זה נחשב יום זיכרון ליום צליבת אותו האיש. האורתודקסים צמים ביום זה צום מלא . <br />
* בחלק מהקהילות האורתודוקסיות מקובל להתנזר מכל מאכל ומשקה במשך 12 שעות, מחצות הלילה ועד שעת הצהריים, בכל אחד מ-40 ימי האבל שלפני חג הפסחא.<br />
* [[נצרות אורתודוקסית]] מציינת מספר ימי צום נוספים בשנה, כדוגמה "צום השליחים" ו"צום המולד" שלפני חג המולד .<br />
<br />
===הצום באסלאם===<br />
[[קובץ:Eftari_dinner_prayers,_Maghreb,_Tehran,_Iran,_10-21-2005.jpg|שמאל|ממוזער|200px|תפילת המגרב מסיימת את הצום היומי בחודש ה[[רמדאן]], ולאחריה מוגשת ארוחת [[אפטאר]]]]<br />
הצום ב[[אסלאם]] הוא אמצעי לכפרת עוונות, והוא נכלל ב[[חמשת עמודי האסלאם]] (המצוות הראשיות באסלאם). הצומות באסלאם מלאים, כלומר דורשים הימנעות מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות כגון סיכה ויחסי אישות, אולם הם מתקיימים בשעות היום בלבד. אין צום המתקיים בשעות החשכה.<br />
<br />
[[אסלאם|בדת המוסלמית]] יש חודש שלם - '''[[רמדאן|חודש רמדאן]]''' - שבו נמנעים מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות במהלך שעות היום, ואילו בלילה אוכלים סעודה חגיגית - [[אפטאר]].<br />
<br />
בנוסף לצום רמדאן, שהוא חובה על כל המאמינים, נהוגים גם צומות רשות (בעיקר באסלאם ה[[אסלאם סוני|סוני]]). המרכזי בהם הוא צום [[עשוראא]]. יש המקיימים צום זה במשך שעות היום ביום העשירי בחודש [[מוחרם]] (החודש הראשון ב[[לוח השנה המוסלמי]]), ויש הצמים בשעות היום של שלושת הימים בין ה-9 ל-11 במוחרם. קיום הצום הוא ביטוי לאדיקות דתית, או פיצוי על ביטול צום רמדאן עקב מחלה, נסיעה וכיוצא באלה. <br />
<br />
צום נוסף הנחשב מומלץ אך אינו חובה, וקיומו הוא ביטוי לאדיקות דתית, הוא צום בחודש [[שוואל]], החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי. מוסלמים אדוקים בוחרים שישה ימים בחודש שוואל (לאחר תום [[עיד אל-פטר]]), וצמים בהם כמעין המשך לצום רמדאן (הוא החודש התשיעי בלוח המוסלמי). מסורות מוסלמיות אומרות מפי [[מוחמד]], כי מי שצם ברמדאן ובשישה ימים מחודש שוואל, נחשב כמי שצם שנה שלמה.<br />
<br />
==ברפואה==<br />
{{להשלים}}<br />
הצום קיים בעולם הרפואה כמרפא ל[[מחלה|חוליים]] מסוימים ולחיזוק מערכת הבריאות בכלל. ה[[רופא]] ה[[יווני]] [[היפוקרטס]] כינה את הצום הרפואי כ"סכין המנתחים של הטבע"{{דרוש מקור}}. <br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[צום מיצים]]<br />
* [[צום מים]]<br />
* [[רעב]]<br />
* [[תענית דיבור]]<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
{{מיזמים|ויקימילון=צום}}<br />
* [http://hebrew-academy.org.il/2014/08/04/צום-ותענית/ על המילים 'צום' ו-'תענית'], באתר האקדמיה ללשון העברית<br />
* [http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=11766&kwd=2965 "חובות שבין אדם לאלוקיו - הצום",] מתוך אתר מט"ח<br />
* [http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=2214 תענית שובבי"ם], אתר כיפה<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}<br />
<br />
[[קטגוריה:רוחניות ואמונה]]<br />
[[קטגוריה:תעניות]]<br />
[[קטגוריה:תזונה]]<br />
[[קטגוריה:דיאטות]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A7%D7%95_%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94&diff=1798482קו התאריך בהלכה2021-08-01T08:24:03Z<p>איש ספראי: /* קו התאריך הבינלאומי */ דרישת הבהרה</p>
<hr />
<div>מיקומו של '''קו התאריך''' הוא בעל משמעויות שונות ב[[הלכה]], והיה נתון במחלוקת בין ה[[פוסק]]ים. יש המקבלים את [[קו התאריך הבינלאומי]] כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים. ההבדל בין הגישות נוגע בעיקר ל[[יפן]] ול[[אוסטרליה]] והגיע לשיאו ב[[פולמוס השבת ביפן]], כאשר תלמידי [[ישיבת מיר]] שהגיעו ליפן בימי [[מלחמת העולם השנייה]] קיבלו הוראות סותרות מרבנים שונים ב[[ארץ ישראל]], לגבי היום בו חל [[יום הכיפורים]].<br />
<br />
== קו התאריך הבינלאומי ==<br />
{{ערך מורחב|קו התאריך הבינלאומי}}<br />
<br />
'''קו התאריך הבינלאומי''' הוא קו דמיוני העובר בסמוך לקו האורך 180°, שהוא הנגדי לקו האורך 0°. קו התאריך נקרא כך משום שהתאריך משני צדדיו שונה, ומי שחוצה אותו עובר ל[[אזור זמן]] שבו התאריך הוא אחר (מוקדם ביום או מאוחר ביום מהתאריך באזור שבו שהה קודם לכן). בהלכה, יש המקבלים את קו התאריך הבינלאומי כקו התאריך לעניינים הלכתיים{{הבהרה|מי}}, ויש הקובעים קווים אחרים.<br />
<br />
==משמעויות הלכתיות לקו התאריך==<br />
<br />
למיקום קו התאריך משמעות בקביעת זמני [[שבת]]ות ו[[חג]]ים. בכל המקומות ממזרח ל[[ארץ ישראל]] הנמצאים ממערב לקו התאריך, יחלו השבת או החג לפני הזמן בו הם מתחילים ב[[ארץ ישראל]], בהתאם לשעת ה[[שקיעה]] באותו מקום. לעומת זאת, מקומות ממזרח לארץ ישראל הנמצאים ממזרח לקו התאריך, נמצאים בעצם ממערב לארץ ישראל ועל כן יחלו בהם השבת או החג אחרי הזמן בו הם מתחילים בארץ ישראל.<br />
<br />
נושא נוסף המושפע על ידי קו התאריך הוא [[ספירת העומר]]. יהודי החוצה את קו התאריך ימצא את עצמו מפסיד יום או מוסיף יום וכך עולה השאלה האם עליו להמשיך לספור את ספירת העומר על פי הספירה שלו, השונה מספירת שאר היהודים, או שעליו לדלג יום בספירה. [[מנחם מנדל שניאורסון| הרבי מליובאוויטש]] הורה שיש להימנע מלחצות את קו התאריך בימי [[ספירת העומר]], כדי שלא להפסיד יום מימי הספירה ואז [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]], שחל ביום החמישים לספירה ואינו תלוי בתאריך [[ו' בסיוון]], יחול עבור החוצה את הקו ביום שונה משאר העולם. את דבריו ביסס הוא על דברי הגמרא (מנחות סה, ב) "וספרתם לכם, תנו רבנן שתהא ספירה לכל אחד ואחד". דעות אחרות הן שיש לספור בכל יום שתי ספירות, אחת לאנשי המזרח ואחת למערב{{הערה|הרב רא"ם הכהן, [http://www.zomet.org.il/_Uploads/1322.pdf קו התאריך וספירת העומר], שבת בשבתו, כ"ד באייר, תש"ע, עמ' 2}}.<br />
<br />
==מיקום קו התאריך==<br />
===דעות בראשונים===<br />
סוגיית מיקום קו התאריך עלתה כבר אצל ה[[ראשונים]], כאשר מפורסמת במיוחד שיטתו של רבי [[אברהם בר חייא]] הנשיא ב"ספר העיבור"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/21292 ספר העיבור], מאמר א' שער רביעי, ועוד מקומות}} ובעקבותיו [[יהודה הלוי|ריה"ל]] בספר [[הכוזרי]]{{הערה|1=הכוזרי מאמר ב' סעיף כ'}} והרב [[זרחיה הלוי]] בעל המאור{{הערה|1=[[מסכת ראש השנה]] דף כ' עמוד ב'}}. הפרשנות המקובלת לשיטתו היא שקו התאריך ההלכתי נמצא במרחק 90° מזרחה ל[[ירושלים]]. יש הסוברים שדעה זאת מתבססת על תיאור עולם של 180 מעלות שירושלים במרכזו, כאשר 180 המעלות הנותרות מכוסות במים ואין בהן יישוב אדם. ה[[אברהם ישעיהו קרליץ|חזון איש]] חולק על סברה זו וטוען ששיטת 90° אינה מבוססת על אי ידיעת היישוב התחתון.<br />
<br />
השיטה השנייה מופיעה בספר "יסוד עולם"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20793&st=&pgnum=73 יסוד עולם], מאמר ב', פרק י״ז, עמוד 35}} לרבי [[יצחק בן יוסף הישראלי]] תלמידו של [[הרא"ש]]. הוא כותב שהוא חולק על שיטה זו של הכוזרי, אך לא מבואר בדבריו בבירור במה המחלוקת, ונאמרו פירושים רבים בכוונתו.<br />
<br />
===אחרונים===<br />
<br />
ה[[רדב"ז]] כותב בתשובה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=36 שו"ת הרדב"ז, חלק ראשון סימן ע"ו]}} שבשאלת מקום קו התאריך נחלקו הכוזרי ובעל יסוד עולם אך הוא עצמו לא עסק בנושא כי הוא לא היה רלוונטי.<br />
<br />
בשאלה זו דנו רבים, מהם רבי [[ישראל ליפשיץ]],{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41118&st=&pgnum=18 פירושו] על ה[[משניות]] סוף פרק א' [[מסכת ברכות|ברכות]].}} רבי [[יעקב עמדין]] - היעב"ץ,{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7921&st=&pgnum=59&hilite= מור וקציעה חלק ב'], סימן שד"מ.}} הרב [[יוסף שאול נתנזון]] המציין את דעת בעל המאור אגב דיון בשאלה אחרת{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1425&st=&pgnum=197 שואל ומשיב מהדורא רביעאה, ח״א, סימן קנ״ד]}}, בקונטרס "דברי חכמים"{{הערה|1=מרדכי צבי הלוי ויסמן, [http://www.hebrewbooks.org/30902 דברי חכמים]}}, שהוקדש כולו לבירור שאלה זו, ב[[הצפירה]], [[ה'תרל"ד]]{{הערה|1= גליונות 1 - 3.}} ובמאמריו של [[חיים זליג סלונימסקי]].<br />
<br />
בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]], התעוררה השאלה באופן מעשי. בפועל נהגו רוב היהודים המהגרים לשבות ביום שבת המקומי, על פי פסק ההלכה של רב המקום הרב אהרן משה קיסילוב, מרבני [[ליטא]].<br />
<br />
== פולמוס השבת ביפן ==<br />
{{ערך מורחב|פולמוס השבת ביפן}}<br />
כאשר ברחו תלמידי [[ישיבת מיר]] וישיבות אחרות ל[[יפן]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], עלתה ביתר תוקף שאלה זו, כאשר בני הישיבות לא ידעו מתי לציין את השבת והחגים. מספק, הם שמרו יומיים כבכל [[יום טוב שני של גלויות]], אולם משהגיע [[יום הכיפורים]] הם נדרשו להכרעה מובהקת, מחוסר יכולת מעשית לצום יומיים רצופים.<br />
<br />
ה[[אברהם ישעיה קרליץ|חזון אי"ש]] פסק על פי פשטות דברי הכוזרי, שהקו עובר 90° מירושלים, אך כיוון שמיקום זה נמצא בתוככי [[סין (אזור)|סין]], ואין זה הגיוני שבמקום אחד ב[[יבשה]] ינהגו שבת ולידו ינהגו חול, חידש החזון אי"ש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה, וכך "הזיז" אותו מזרחה, אל קו החוף של סין. אמנם כל מי שבים מעבר ל-90 מעלות מא"י תמיד הוא בצד השני של הקו. לדעת החזון איש זו הייתה כוונתו של היסוד עולם בוויכוחו עם בעל המאור. לפי דעה זו מתחלקות חלק ממדינות האיים באוקיינוס השקט לשני תאריכים. כגון הפיליפינים ואינדונזיה. כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את [[יום ראשון]], יהיה שבת. לעומת דעה זו, הרב [[יוסף דינקלס]] בספרו 'סוד נקודה דלתתא' קובע שהקו אכן חוצה את היבשה לשני חלקים והוא לעולם 90 מעלות מירושלים.<br />
<br />
חלק מרבני זמנו חלקו עליו בעניין זה. הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] אף חיבר חוברת מיוחדת בנושא, "היומם על פני כדור-הארץ" (ה'תש"ג, 1943), "הפותר את שאלת מקום 'קו התאריך' הישראלי (לשנוי היום), ומקום 'קו המרכז' למזרח ולמערב והקובע את ימי השבוע והשבת בכל היקף העולם". בספר פירש הרב טוקצינסקי את שיטת הכוזרי אחרת, וכך קבע כי הקו עובר באמצע [[האוקיינוס השקט]], 180° מירושלים. לפי קביעה זו חוצה הקו גם יבשות (ב[[אלסקה]]), אך הרב טוקצינסקי קובע שהקו מתעקם עם קו החוף של אלסקה והיא נשארת כולה חלק מיבשת אמריקה. וכמו כן לדעה זו ב[[הוואי|איי הוואי]] "FRIDAY" הוא שבת. לשיטה זו הסכים הרב [[יוסף אליהו הנקין]].<br />
<br />
הרב [[מנחם מנדל כשר]], בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה (בשם "קו התאריך הישראלי"), טען שקו התאריך נוהג לפי המנהג המקובל בכל מקום ומקום. כך נמנעות בעיות כגון חציית קו התאריך את היבשה, או שינוי מהמנהג הקדום במקום.<br />
<br />
הרב [[עזרא שוחט]] כתב קונטרס "בדין העובר את קו התאריך, לעניין שבת ויו"ט, ספירת העומר ושבועות" לבירור שיטה בנושא.<br />
<br />
הרב [[חיים צימרמן]] חיבר ספר בשם "אגן הסהר" אשר מקיף את כל נושא קו התאריך, וקובע כי לקו התאריך אין עובי, ולכן ייתכן שבאמצע עיר מסוימת (בפועל לפי שיטתו - באוסטרליה) מתחלף התאריך.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[קביעת היום בהלכה]]<br />
* [[זמני היום בהלכה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[מנחם מנדל כשר]], '''קו התאריך הישראלי''', הוצאת בית תורה שלמה, ירושלים, תשס"א (תשל"ז)<br />
* [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], '''היומם בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ג<br />
* יהודה אריה ליב בלום, '''שיטות קו התאריך בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ן<br />
* ישראל טפלין, '''תאריך ישראל''', לייקווד, תשנ"ט<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{HebrewBooks|מרדכי צבי וייסמן (עורך)|דברי חכמים|30902|[[ה'תרל"ו]] - כולל דברי [[חז"ס]], הרב [[אלכסנדר משה לפידות]], הרב ישעיה מאיר כהנא שפירא מטשורטקוב, הרב [[שמואל מוהליבר]] ועוד}}<br />
* {{HebrewBooks|[[אברהם ישעיהו קרליץ]]|קונטרס י"ח שעות|20844|[[ה'תש"ג]]}}<br />
* יחיאל מיכל טוקצינסקי - [http://www.teachittome.com/seforim2/seforim/hayomam_bekadur_haaretz.pdf '''היומם בכדור הארץ'''], ירושלים, תש"ג - קו התאריך בהלכה .<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12251&st=&pgnum=161&hilite= שבת בראשית ושבת סיני], [[תלפיות (רבעון)|תלפיות]], טבת-אדר תש"ד, עמודים 351–371<br />
* [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=123 תשובת ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי לרמ"מ כשר], ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=134&hilite= תשובת הרב כשר להשגותיו], תלפיות, ניסן תש"ד<br />
* הרב מרדכי הירשפרונג, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12641&st=&pgnum=23 קביעת קו התאריך של שבת] - תשובה לרא"ח צימרמן, וגם עדויות על הנעשה בפועל ביפן, [[הפרדס]], תמוז תשי"ג, עמוד 21 ואילך<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12606&st=&pgnum=3 השבת ומזרח העולם] - מפרט דעות רבות של רבנים שונים, [[הפרדס]], שבט תשי"ד<br />
* אהרון [[חיים צימרמן]], [http://www.hebrewbooks.org/41127 '''אגן הסהר'''], ניו יארק, תשט"ו<br />
* [[שלמה יוסף זוין]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40420&st=&pgnum=280 '''הכוזרי בהלכה'''], בתוך - '''לאור ההלכה: בעיות ובירורים''', בית הלל, ה'תשל"ח<br />
* ישראל וינמן, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42707&st=&pgnum=51 מביא דעות פוסקי זמננו, ובהם בעל האגרות משה, הרב אלישיב, הרב וואזנר, הרב שטרנבוך], בקובץ בית אהרן וישראל גיליון 143, סיון-תמוז תשס"ט<br />
* הרב דויד יצחקי, [https://web.archive.org/web/20180729012916/http://hb.borisute.com/reader/reader.aspx?sfid=50522#p=221&fitMode=fitheight&hlts=&ocr= סיכומים והערות בקו התאריך], קובץ '''אור ישראל''' נח, טבת תש"ע, עמ' רכ"א-רל"ז<br />
* {{HebrewBooks|יוסף טאוב |מקצה הארץ|53822|}}<br />
* הרב יוחנן שבדרון, '''בעניין קו התאריך''' - [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42711&st=&pgnum=95&hilite= חלק א'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42901&st=&pgnum=103&hilite= חלק ב'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43781&st=&pgnum=99 חלק ג'], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51113&st=&pgnum=141 חלק ד'], התפרסמו בקובץ בית אהרן וישראל תש"ע-תשע"ב חוברות 147, 148, 149, 157<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9764&st=&pgnum=196&hilite= פרק י"ג - קו התאריך], מתוך ספר ישראל והזמנים ח"ב, עמ' תתק"ס-תתקצ"ח<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9694&st=&pgnum=500 נשמת שבת ח"ז, עמ' תנח-תפז], בירורים מקיפים על קו התאריך<br />
* רונן כץ, [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/01taarich.php קו התאריך], באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון<br />
* {{אנצ דעת|3731|קו התאריך}}<br />
* [http://www.olamot.net/shiur/קו-התאריך שיעור תורני על קו התאריך באתר "עולמות" - כולל דפי מקורות]<br />
* [http://jewstory.net/date_line/ 'לצום יומיים בגלל קו דמיוני. על קו התאריך'], פרק מה[[פודקאסט]] 'הסיפור שלנו'.<br />
* [http://beinenu.com/lessons/קו-התאריך הרב זלמן מנחם קורן על קו התאריך באתר בינינו]<br />
* הסגל, משה, [https://www.hebrewbooks.org/60557 קונטרס אפסי ארץ בעניין קו התאריך]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:קרטוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:זמן]]<br />
[[קטגוריה:הלוח העברי]]<br />
[[קטגוריה:זמני היום בהלכה]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=קו התאריך בהלכה|גרסה=30239559}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A7%D7%95_%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94&diff=1798469קו התאריך בהלכה2021-08-01T08:15:02Z<p>איש ספראי: /* פולמוס השבת ביפן */ קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>מיקומו של '''קו התאריך''' הוא בעל משמעויות שונות ב[[הלכה]], והיה נתון במחלוקת בין ה[[פוסק]]ים. יש המקבלים את [[קו התאריך הבינלאומי]] כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים. ההבדל בין הגישות נוגע בעיקר ל[[יפן]] ול[[אוסטרליה]] והגיע לשיאו ב[[פולמוס השבת ביפן]], כאשר תלמידי [[ישיבת מיר]] שהגיעו ליפן בימי [[מלחמת העולם השנייה]] קיבלו הוראות סותרות מרבנים שונים ב[[ארץ ישראל]], לגבי היום בו חל [[יום הכיפורים]].<br />
<br />
== קו התאריך הבינלאומי ==<br />
{{ערך מורחב|קו התאריך הבינלאומי}}<br />
<br />
'''קו התאריך הבינלאומי''' הוא קו דמיוני העובר בסמוך לקו האורך 180°, שהוא הנגדי לקו האורך 0°. קו התאריך נקרא כך משום שהתאריך משני צדדיו שונה, ומי שחוצה אותו עובר ל[[אזור זמן]] שבו התאריך הוא אחר (מוקדם ביום או מאוחר ביום מהתאריך באזור שבו שהה קודם לכן). בהלכה, יש המקבלים את קו התאריך הבינלאומי כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים.<br />
<br />
==משמעויות הלכתיות לקו התאריך==<br />
<br />
למיקום קו התאריך משמעות בקביעת זמני [[שבת]]ות ו[[חג]]ים. בכל המקומות ממזרח ל[[ארץ ישראל]] הנמצאים ממערב לקו התאריך, יחלו השבת או החג לפני הזמן בו הם מתחילים ב[[ארץ ישראל]], בהתאם לשעת ה[[שקיעה]] באותו מקום. לעומת זאת, מקומות ממזרח לארץ ישראל הנמצאים ממזרח לקו התאריך, נמצאים בעצם ממערב לארץ ישראל ועל כן יחלו בהם השבת או החג אחרי הזמן בו הם מתחילים בארץ ישראל.<br />
<br />
נושא נוסף המושפע על ידי קו התאריך הוא [[ספירת העומר]]. יהודי החוצה את קו התאריך ימצא את עצמו מפסיד יום או מוסיף יום וכך עולה השאלה האם עליו להמשיך לספור את ספירת העומר על פי הספירה שלו, השונה מספירת שאר היהודים, או שעליו לדלג יום בספירה. [[מנחם מנדל שניאורסון| הרבי מליובאוויטש]] הורה שיש להימנע מלחצות את קו התאריך בימי [[ספירת העומר]], כדי שלא להפסיד יום מימי הספירה ואז [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]], שחל ביום החמישים לספירה ואינו תלוי בתאריך [[ו' בסיוון]], יחול עבור החוצה את הקו ביום שונה משאר העולם. את דבריו ביסס הוא על דברי הגמרא (מנחות סה, ב) "וספרתם לכם, תנו רבנן שתהא ספירה לכל אחד ואחד". דעות אחרות הן שיש לספור בכל יום שתי ספירות, אחת לאנשי המזרח ואחת למערב{{הערה|הרב רא"ם הכהן, [http://www.zomet.org.il/_Uploads/1322.pdf קו התאריך וספירת העומר], שבת בשבתו, כ"ד באייר, תש"ע, עמ' 2}}.<br />
<br />
==מיקום קו התאריך==<br />
===דעות בראשונים===<br />
סוגיית מיקום קו התאריך עלתה כבר אצל ה[[ראשונים]], כאשר מפורסמת במיוחד שיטתו של רבי [[אברהם בר חייא]] הנשיא ב"ספר העיבור"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/21292 ספר העיבור], מאמר א' שער רביעי, ועוד מקומות}} ובעקבותיו [[יהודה הלוי|ריה"ל]] בספר [[הכוזרי]]{{הערה|1=הכוזרי מאמר ב' סעיף כ'}} והרב [[זרחיה הלוי]] בעל המאור{{הערה|1=[[מסכת ראש השנה]] דף כ' עמוד ב'}}. הפרשנות המקובלת לשיטתו היא שקו התאריך ההלכתי נמצא במרחק 90° מזרחה ל[[ירושלים]]. יש הסוברים שדעה זאת מתבססת על תיאור עולם של 180 מעלות שירושלים במרכזו, כאשר 180 המעלות הנותרות מכוסות במים ואין בהן יישוב אדם. ה[[אברהם ישעיהו קרליץ|חזון איש]] חולק על סברה זו וטוען ששיטת 90° אינה מבוססת על אי ידיעת היישוב התחתון.<br />
<br />
השיטה השנייה מופיעה בספר "יסוד עולם"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20793&st=&pgnum=73 יסוד עולם], מאמר ב', פרק י״ז, עמוד 35}} לרבי [[יצחק בן יוסף הישראלי]] תלמידו של [[הרא"ש]]. הוא כותב שהוא חולק על שיטה זו של הכוזרי, אך לא מבואר בדבריו בבירור במה המחלוקת, ונאמרו פירושים רבים בכוונתו.<br />
<br />
===אחרונים===<br />
<br />
ה[[רדב"ז]] כותב בתשובה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=36 שו"ת הרדב"ז, חלק ראשון סימן ע"ו]}} שבשאלת מקום קו התאריך נחלקו הכוזרי ובעל יסוד עולם אך הוא עצמו לא עסק בנושא כי הוא לא היה רלוונטי.<br />
<br />
בשאלה זו דנו רבים, מהם רבי [[ישראל ליפשיץ]],{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41118&st=&pgnum=18 פירושו] על ה[[משניות]] סוף פרק א' [[מסכת ברכות|ברכות]].}} רבי [[יעקב עמדין]] - היעב"ץ,{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7921&st=&pgnum=59&hilite= מור וקציעה חלק ב'], סימן שד"מ.}} הרב [[יוסף שאול נתנזון]] המציין את דעת בעל המאור אגב דיון בשאלה אחרת{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1425&st=&pgnum=197 שואל ומשיב מהדורא רביעאה, ח״א, סימן קנ״ד]}}, בקונטרס "דברי חכמים"{{הערה|1=מרדכי צבי הלוי ויסמן, [http://www.hebrewbooks.org/30902 דברי חכמים]}}, שהוקדש כולו לבירור שאלה זו, ב[[הצפירה]], [[ה'תרל"ד]]{{הערה|1= גליונות 1 - 3.}} ובמאמריו של [[חיים זליג סלונימסקי]].<br />
<br />
בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]], התעוררה השאלה באופן מעשי. בפועל נהגו רוב היהודים המהגרים לשבות ביום שבת המקומי, על פי פסק ההלכה של רב המקום הרב אהרן משה קיסילוב, מרבני [[ליטא]].<br />
<br />
== פולמוס השבת ביפן ==<br />
{{ערך מורחב|פולמוס השבת ביפן}}<br />
כאשר ברחו תלמידי [[ישיבת מיר]] וישיבות אחרות ל[[יפן]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], עלתה ביתר תוקף שאלה זו, כאשר בני הישיבות לא ידעו מתי לציין את השבת והחגים. מספק, הם שמרו יומיים כבכל [[יום טוב שני של גלויות]], אולם משהגיע [[יום הכיפורים]] הם נדרשו להכרעה מובהקת, מחוסר יכולת מעשית לצום יומיים רצופים.<br />
<br />
ה[[אברהם ישעיה קרליץ|חזון אי"ש]] פסק על פי פשטות דברי הכוזרי, שהקו עובר 90° מירושלים, אך כיוון שמיקום זה נמצא בתוככי [[סין (אזור)|סין]], ואין זה הגיוני שבמקום אחד ב[[יבשה]] ינהגו שבת ולידו ינהגו חול, חידש החזון אי"ש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה, וכך "הזיז" אותו מזרחה, אל קו החוף של סין. אמנם כל מי שבים מעבר ל-90 מעלות מא"י תמיד הוא בצד השני של הקו. לדעת החזון איש זו הייתה כוונתו של היסוד עולם בוויכוחו עם בעל המאור. לפי דעה זו מתחלקות חלק ממדינות האיים באוקיינוס השקט לשני תאריכים. כגון הפיליפינים ואינדונזיה. כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את [[יום ראשון]], יהיה שבת. לעומת דעה זו, הרב [[יוסף דינקלס]] בספרו 'סוד נקודה דלתתא' קובע שהקו אכן חוצה את היבשה לשני חלקים והוא לעולם 90 מעלות מירושלים.<br />
<br />
חלק מרבני זמנו חלקו עליו בעניין זה. הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] אף חיבר חוברת מיוחדת בנושא, "היומם על פני כדור-הארץ" (ה'תש"ג, 1943), "הפותר את שאלת מקום 'קו התאריך' הישראלי (לשנוי היום), ומקום 'קו המרכז' למזרח ולמערב והקובע את ימי השבוע והשבת בכל היקף העולם". בספר פירש הרב טוקצינסקי את שיטת הכוזרי אחרת, וכך קבע כי הקו עובר באמצע [[האוקיינוס השקט]], 180° מירושלים. לפי קביעה זו חוצה הקו גם יבשות (ב[[אלסקה]]), אך הרב טוקצינסקי קובע שהקו מתעקם עם קו החוף של אלסקה והיא נשארת כולה חלק מיבשת אמריקה. וכמו כן לדעה זו ב[[הוואי|איי הוואי]] "FRIDAY" הוא שבת. לשיטה זו הסכים הרב [[יוסף אליהו הנקין]].<br />
<br />
הרב [[מנחם מנדל כשר]], בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה (בשם "קו התאריך הישראלי"), טען שקו התאריך נוהג לפי המנהג המקובל בכל מקום ומקום. כך נמנעות בעיות כגון חציית קו התאריך את היבשה, או שינוי מהמנהג הקדום במקום.<br />
<br />
הרב [[עזרא שוחט]] כתב קונטרס "בדין העובר את קו התאריך, לעניין שבת ויו"ט, ספירת העומר ושבועות" לבירור שיטה בנושא.<br />
<br />
הרב [[חיים צימרמן]] חיבר ספר בשם "אגן הסהר" אשר מקיף את כל נושא קו התאריך, וקובע כי לקו התאריך אין עובי, ולכן ייתכן שבאמצע עיר מסוימת (בפועל לפי שיטתו - באוסטרליה) מתחלף התאריך.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[קביעת היום בהלכה]]<br />
* [[זמני היום בהלכה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[מנחם מנדל כשר]], '''קו התאריך הישראלי''', הוצאת בית תורה שלמה, ירושלים, תשס"א (תשל"ז)<br />
* [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], '''היומם בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ג<br />
* יהודה אריה ליב בלום, '''שיטות קו התאריך בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ן<br />
* ישראל טפלין, '''תאריך ישראל''', לייקווד, תשנ"ט<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{HebrewBooks|מרדכי צבי וייסמן (עורך)|דברי חכמים|30902|[[ה'תרל"ו]] - כולל דברי [[חז"ס]], הרב [[אלכסנדר משה לפידות]], הרב ישעיה מאיר כהנא שפירא מטשורטקוב, הרב [[שמואל מוהליבר]] ועוד}}<br />
* {{HebrewBooks|[[אברהם ישעיהו קרליץ]]|קונטרס י"ח שעות|20844|[[ה'תש"ג]]}}<br />
* יחיאל מיכל טוקצינסקי - [http://www.teachittome.com/seforim2/seforim/hayomam_bekadur_haaretz.pdf '''היומם בכדור הארץ'''], ירושלים, תש"ג - קו התאריך בהלכה .<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12251&st=&pgnum=161&hilite= שבת בראשית ושבת סיני], [[תלפיות (רבעון)|תלפיות]], טבת-אדר תש"ד, עמודים 351–371<br />
* [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=123 תשובת ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי לרמ"מ כשר], ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=134&hilite= תשובת הרב כשר להשגותיו], תלפיות, ניסן תש"ד<br />
* הרב מרדכי הירשפרונג, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12641&st=&pgnum=23 קביעת קו התאריך של שבת] - תשובה לרא"ח צימרמן, וגם עדויות על הנעשה בפועל ביפן, [[הפרדס]], תמוז תשי"ג, עמוד 21 ואילך<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12606&st=&pgnum=3 השבת ומזרח העולם] - מפרט דעות רבות של רבנים שונים, [[הפרדס]], שבט תשי"ד<br />
* אהרון [[חיים צימרמן]], [http://www.hebrewbooks.org/41127 '''אגן הסהר'''], ניו יארק, תשט"ו<br />
* [[שלמה יוסף זוין]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40420&st=&pgnum=280 '''הכוזרי בהלכה'''], בתוך - '''לאור ההלכה: בעיות ובירורים''', בית הלל, ה'תשל"ח<br />
* ישראל וינמן, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42707&st=&pgnum=51 מביא דעות פוסקי זמננו, ובהם בעל האגרות משה, הרב אלישיב, הרב וואזנר, הרב שטרנבוך], בקובץ בית אהרן וישראל גיליון 143, סיון-תמוז תשס"ט<br />
* הרב דויד יצחקי, [https://web.archive.org/web/20180729012916/http://hb.borisute.com/reader/reader.aspx?sfid=50522#p=221&fitMode=fitheight&hlts=&ocr= סיכומים והערות בקו התאריך], קובץ '''אור ישראל''' נח, טבת תש"ע, עמ' רכ"א-רל"ז<br />
* {{HebrewBooks|יוסף טאוב |מקצה הארץ|53822|}}<br />
* הרב יוחנן שבדרון, '''בעניין קו התאריך''' - [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42711&st=&pgnum=95&hilite= חלק א'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42901&st=&pgnum=103&hilite= חלק ב'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43781&st=&pgnum=99 חלק ג'], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51113&st=&pgnum=141 חלק ד'], התפרסמו בקובץ בית אהרן וישראל תש"ע-תשע"ב חוברות 147, 148, 149, 157<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9764&st=&pgnum=196&hilite= פרק י"ג - קו התאריך], מתוך ספר ישראל והזמנים ח"ב, עמ' תתק"ס-תתקצ"ח<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9694&st=&pgnum=500 נשמת שבת ח"ז, עמ' תנח-תפז], בירורים מקיפים על קו התאריך<br />
* רונן כץ, [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/01taarich.php קו התאריך], באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון<br />
* {{אנצ דעת|3731|קו התאריך}}<br />
* [http://www.olamot.net/shiur/קו-התאריך שיעור תורני על קו התאריך באתר "עולמות" - כולל דפי מקורות]<br />
* [http://jewstory.net/date_line/ 'לצום יומיים בגלל קו דמיוני. על קו התאריך'], פרק מה[[פודקאסט]] 'הסיפור שלנו'.<br />
* [http://beinenu.com/lessons/קו-התאריך הרב זלמן מנחם קורן על קו התאריך באתר בינינו]<br />
* הסגל, משה, [https://www.hebrewbooks.org/60557 קונטרס אפסי ארץ בעניין קו התאריך]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:קרטוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:זמן]]<br />
[[קטגוריה:הלוח העברי]]<br />
[[קטגוריה:זמני היום בהלכה]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=קו התאריך בהלכה|גרסה=30239559}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%A7%D7%95_%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%9A_%D7%91%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94&diff=1798456קו התאריך בהלכה2021-08-01T08:00:39Z<p>איש ספראי: /* קישורים חיצוניים */ הוספת קישור</p>
<hr />
<div>מיקומו של '''קו התאריך''' הוא בעל משמעויות שונות ב[[הלכה]], והיה נתון במחלוקת בין ה[[פוסק]]ים. יש המקבלים את [[קו התאריך הבינלאומי]] כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים. ההבדל בין הגישות נוגע בעיקר ל[[יפן]] ול[[אוסטרליה]] והגיע לשיאו ב[[פולמוס השבת ביפן]], כאשר תלמידי [[ישיבת מיר]] שהגיעו ליפן בימי [[מלחמת העולם השנייה]] קיבלו הוראות סותרות מרבנים שונים ב[[ארץ ישראל]], לגבי היום בו חל [[יום הכיפורים]].<br />
<br />
== קו התאריך הבינלאומי ==<br />
{{ערך מורחב|קו התאריך הבינלאומי}}<br />
<br />
'''קו התאריך הבינלאומי''' הוא קו דמיוני העובר בסמוך לקו האורך 180°, שהוא הנגדי לקו האורך 0°. קו התאריך נקרא כך משום שהתאריך משני צדדיו שונה, ומי שחוצה אותו עובר ל[[אזור זמן]] שבו התאריך הוא אחר (מוקדם ביום או מאוחר ביום מהתאריך באזור שבו שהה קודם לכן). בהלכה, יש המקבלים את קו התאריך הבינלאומי כקו התאריך לעניינים הלכתיים, ויש הקובעים קווים אחרים.<br />
<br />
==משמעויות הלכתיות לקו התאריך==<br />
<br />
למיקום קו התאריך משמעות בקביעת זמני [[שבת]]ות ו[[חג]]ים. בכל המקומות ממזרח ל[[ארץ ישראל]] הנמצאים ממערב לקו התאריך, יחלו השבת או החג לפני הזמן בו הם מתחילים ב[[ארץ ישראל]], בהתאם לשעת ה[[שקיעה]] באותו מקום. לעומת זאת, מקומות ממזרח לארץ ישראל הנמצאים ממזרח לקו התאריך, נמצאים בעצם ממערב לארץ ישראל ועל כן יחלו בהם השבת או החג אחרי הזמן בו הם מתחילים בארץ ישראל.<br />
<br />
נושא נוסף המושפע על ידי קו התאריך הוא [[ספירת העומר]]. יהודי החוצה את קו התאריך ימצא את עצמו מפסיד יום או מוסיף יום וכך עולה השאלה האם עליו להמשיך לספור את ספירת העומר על פי הספירה שלו, השונה מספירת שאר היהודים, או שעליו לדלג יום בספירה. [[מנחם מנדל שניאורסון| הרבי מליובאוויטש]] הורה שיש להימנע מלחצות את קו התאריך בימי [[ספירת העומר]], כדי שלא להפסיד יום מימי הספירה ואז [[חגי ישראל ומועדיו|חג]] ה[[שבועות]], שחל ביום החמישים לספירה ואינו תלוי בתאריך [[ו' בסיוון]], יחול עבור החוצה את הקו ביום שונה משאר העולם. את דבריו ביסס הוא על דברי הגמרא (מנחות סה, ב) "וספרתם לכם, תנו רבנן שתהא ספירה לכל אחד ואחד". דעות אחרות הן שיש לספור בכל יום שתי ספירות, אחת לאנשי המזרח ואחת למערב{{הערה|הרב רא"ם הכהן, [http://www.zomet.org.il/_Uploads/1322.pdf קו התאריך וספירת העומר], שבת בשבתו, כ"ד באייר, תש"ע, עמ' 2}}.<br />
<br />
==מיקום קו התאריך==<br />
===דעות בראשונים===<br />
סוגיית מיקום קו התאריך עלתה כבר אצל ה[[ראשונים]], כאשר מפורסמת במיוחד שיטתו של רבי [[אברהם בר חייא]] הנשיא ב"ספר העיבור"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/21292 ספר העיבור], מאמר א' שער רביעי, ועוד מקומות}} ובעקבותיו [[יהודה הלוי|ריה"ל]] בספר [[הכוזרי]]{{הערה|1=הכוזרי מאמר ב' סעיף כ'}} והרב [[זרחיה הלוי]] בעל המאור{{הערה|1=[[מסכת ראש השנה]] דף כ' עמוד ב'}}. הפרשנות המקובלת לשיטתו היא שקו התאריך ההלכתי נמצא במרחק 90° מזרחה ל[[ירושלים]]. יש הסוברים שדעה זאת מתבססת על תיאור עולם של 180 מעלות שירושלים במרכזו, כאשר 180 המעלות הנותרות מכוסות במים ואין בהן יישוב אדם. ה[[אברהם ישעיהו קרליץ|חזון איש]] חולק על סברה זו וטוען ששיטת 90° אינה מבוססת על אי ידיעת היישוב התחתון.<br />
<br />
השיטה השנייה מופיעה בספר "יסוד עולם"{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20793&st=&pgnum=73 יסוד עולם], מאמר ב', פרק י״ז, עמוד 35}} לרבי [[יצחק בן יוסף הישראלי]] תלמידו של [[הרא"ש]]. הוא כותב שהוא חולק על שיטה זו של הכוזרי, אך לא מבואר בדבריו בבירור במה המחלוקת, ונאמרו פירושים רבים בכוונתו.<br />
<br />
===אחרונים===<br />
<br />
ה[[רדב"ז]] כותב בתשובה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1952&st=&pgnum=36 שו"ת הרדב"ז, חלק ראשון סימן ע"ו]}} שבשאלת מקום קו התאריך נחלקו הכוזרי ובעל יסוד עולם אך הוא עצמו לא עסק בנושא כי הוא לא היה רלוונטי.<br />
<br />
בשאלה זו דנו רבים, מהם רבי [[ישראל ליפשיץ]],{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41118&st=&pgnum=18 פירושו] על ה[[משניות]] סוף פרק א' [[מסכת ברכות|ברכות]].}} רבי [[יעקב עמדין]] - היעב"ץ,{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7921&st=&pgnum=59&hilite= מור וקציעה חלק ב'], סימן שד"מ.}} הרב [[יוסף שאול נתנזון]] המציין את דעת בעל המאור אגב דיון בשאלה אחרת{{הערה|1=בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1425&st=&pgnum=197 שואל ומשיב מהדורא רביעאה, ח״א, סימן קנ״ד]}}, בקונטרס "דברי חכמים"{{הערה|1=מרדכי צבי הלוי ויסמן, [http://www.hebrewbooks.org/30902 דברי חכמים]}}, שהוקדש כולו לבירור שאלה זו, ב[[הצפירה]], [[ה'תרל"ד]]{{הערה|1= גליונות 1 - 3.}} ובמאמריו של [[חיים זליג סלונימסקי]].<br />
<br />
בשנות [[מלחמת העולם הראשונה]], התעוררה השאלה באופן מעשי. בפועל נהגו רוב היהודים המהגרים לשבות ביום שבת המקומי, על פי פסק ההלכה של רב המקום הרב אהרן משה קיסילוב, מרבני [[ליטא]].<br />
<br />
== פולמוס השבת ביפן ==<br />
{{ערך מורחב|פולמוס השבת ביפן}}<br />
כאשר ברחו תלמידי [[ישיבת מיר]] וישיבות אחרות ל[[יפן]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], עלתה ביתר תוקף שאלה זו, כאשר בני הישיבות לא ידעו מתי לציין את השבת והחגים. מספק, הם שמרו יומיים כבכל [[יום טוב שני של גלויות]], אולם משהגיע [[יום הכיפורים]] הם נדרשו להכרעה מובהקת, מחוסר יכולת מעשית לצום יומיים רצופים.<br />
<br />
ה[[אברהם ישעיה קרליץ|חזון אי"ש]] פסק על פי פשטות דברי הכוזרי, שהקו עובר 90° מירושלים, אך כיוון שמיקום זה נמצא בתוככי [[סין (אזור)|סין]], ואין זה הגיוני שבמקום אחד ב[[יבשה]] ינהגו שבת ולידו ינהגו חול, חידש החזון אי"ש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה, וכך "הזיז" אותו מזרחה, אל קו החוף של סין. אמנם כל מי שבים מעבר ל-90 מעלות מא"י תמיד הוא בצד השני של הקו. לדעת החזון איש זו הייתה כוונתו של היסוד עולם בוויכוחו עם בעל המאור. לפי דעה זו מתחלקות חלק ממדינות האיים באוקיינוס השקט לשני תאריכים. כגון הפיליפינים ואינדונזיה. כך פסק שהיום שתושבי יפן ראו בו את [[יום ראשון]], יהיה שבת. לעומת דעה זו, הרב [[יוסף דינקלס]] בספרו 'סוד נקודה דלתתא' קובע שהקו אכן חוצה את היבשה לשני חלקים והוא לעולם 90 מעלות מירושלים.<br />
<br />
חלק מרבני זמנו חלקו עליו בעניין זה. הרב [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]] אף חיבר חוברת מיוחדת בנושא, "היומם על פני כדור-הארץ" (ה'תש"ג, 1943), "הפותר את שאלת מקום 'קו התאריך' הישראלי (לשנוי היום), ומקום 'קו המרכז' למזרח ולמערב והקובע את ימי השבוע והשבת בכל היקף העולם". בספר פירש הרב טוקצינסקי את שיטת הכוזרי אחרת, וכך קבע כי הקו עובר באמצע [[האוקיינוס השקט]], 180° מירושלים. לפי קביעה זו חוצה הקו גם יבשות (ב[[אלסקה]]), אך הרב טוקצינסקי קובע שהקו מתעקם עם קו החוף של אלסקה והיא נשארת כולה חלק מיבשת אמריקה. וכמו כן לדעה זו באיי הואי "FRIDAY" הוא שבת. לשיטה זו הסכים הרב [[יוסף אליהו הנקין]].<br />
<br />
הרב [[מנחם מנדל כשר]], בחיבור מקיף שהקדיש לעניין זה (בשם "קו התאריך הישראלי"), טען שקו התאריך נוהג לפי המנהג המקובל בכל מקום ומקום. כך נמנעות בעיות כגון חציית קו התאריך את היבשה, או שינוי מהמנהג הקדום במקום.<br />
<br />
הרב [[עזרא שוחט]] כתב קונטרס "בדין העובר את קו התאריך, לעניין שבת ויו"ט, ספירת העומר ושבועות" לבירור שיטה בנושא.<br />
<br />
הרב [[חיים צימרמן]] חיבר ספר בשם "אגן הסהר" אשר מקיף את כל נושא קו התאריך, וקובע כי לקו התאריך אין עובי, ולכן ייתכן שבאמצע עיר מסוימת (בפועל לפי שיטתו - באוסטרליה) מתחלף התאריך.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[קביעת היום בהלכה]]<br />
* [[זמני היום בהלכה]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* [[מנחם מנדל כשר]], '''קו התאריך הישראלי''', הוצאת בית תורה שלמה, ירושלים, תשס"א (תשל"ז)<br />
* [[יחיאל מיכל טוקצינסקי]], '''היומם בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ג<br />
* יהודה אריה ליב בלום, '''שיטות קו התאריך בכדור הארץ''', ירושלים, תש"ן<br />
* ישראל טפלין, '''תאריך ישראל''', לייקווד, תשנ"ט<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{HebrewBooks|מרדכי צבי וייסמן (עורך)|דברי חכמים|30902|[[ה'תרל"ו]] - כולל דברי [[חז"ס]], הרב [[אלכסנדר משה לפידות]], הרב ישעיה מאיר כהנא שפירא מטשורטקוב, הרב [[שמואל מוהליבר]] ועוד}}<br />
* {{HebrewBooks|[[אברהם ישעיהו קרליץ]]|קונטרס י"ח שעות|20844|[[ה'תש"ג]]}}<br />
* יחיאל מיכל טוקצינסקי - [http://www.teachittome.com/seforim2/seforim/hayomam_bekadur_haaretz.pdf '''היומם בכדור הארץ'''], ירושלים, תש"ג - קו התאריך בהלכה .<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12251&st=&pgnum=161&hilite= שבת בראשית ושבת סיני], [[תלפיות (רבעון)|תלפיות]], טבת-אדר תש"ד, עמודים 351–371<br />
* [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=123 תשובת ר' יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי לרמ"מ כשר], ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12866&st=&pgnum=134&hilite= תשובת הרב כשר להשגותיו], תלפיות, ניסן תש"ד<br />
* הרב מרדכי הירשפרונג, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12641&st=&pgnum=23 קביעת קו התאריך של שבת] - תשובה לרא"ח צימרמן, וגם עדויות על הנעשה בפועל ביפן, [[הפרדס]], תמוז תשי"ג, עמוד 21 ואילך<br />
* מנחם מנדל כשר, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=12606&st=&pgnum=3 השבת ומזרח העולם] - מפרט דעות רבות של רבנים שונים, [[הפרדס]], שבט תשי"ד<br />
* אהרון [[חיים צימרמן]], [http://www.hebrewbooks.org/41127 '''אגן הסהר'''], ניו יארק, תשט"ו<br />
* [[שלמה יוסף זוין]], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=40420&st=&pgnum=280 '''הכוזרי בהלכה'''], בתוך - '''לאור ההלכה: בעיות ובירורים''', בית הלל, ה'תשל"ח<br />
* ישראל וינמן, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42707&st=&pgnum=51 מביא דעות פוסקי זמננו, ובהם בעל האגרות משה, הרב אלישיב, הרב וואזנר, הרב שטרנבוך], בקובץ בית אהרן וישראל גיליון 143, סיון-תמוז תשס"ט<br />
* הרב דויד יצחקי, [https://web.archive.org/web/20180729012916/http://hb.borisute.com/reader/reader.aspx?sfid=50522#p=221&fitMode=fitheight&hlts=&ocr= סיכומים והערות בקו התאריך], קובץ '''אור ישראל''' נח, טבת תש"ע, עמ' רכ"א-רל"ז<br />
* {{HebrewBooks|יוסף טאוב |מקצה הארץ|53822|}}<br />
* הרב יוחנן שבדרון, '''בעניין קו התאריך''' - [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42711&st=&pgnum=95&hilite= חלק א'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42901&st=&pgnum=103&hilite= חלק ב'], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43781&st=&pgnum=99 חלק ג'], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=51113&st=&pgnum=141 חלק ד'], התפרסמו בקובץ בית אהרן וישראל תש"ע-תשע"ב חוברות 147, 148, 149, 157<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9764&st=&pgnum=196&hilite= פרק י"ג - קו התאריך], מתוך ספר ישראל והזמנים ח"ב, עמ' תתק"ס-תתקצ"ח<br />
* ישראל דוד הארפענעס, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9694&st=&pgnum=500 נשמת שבת ח"ז, עמ' תנח-תפז], בירורים מקיפים על קו התאריך<br />
* רונן כץ, [http://www.etzion.org.il/vbm/archive/10-halak/01taarich.php קו התאריך], באתר "בית המדרש הווירטואלי" של ישיבת הר עציון<br />
* {{אנצ דעת|3731|קו התאריך}}<br />
* [http://www.olamot.net/shiur/קו-התאריך שיעור תורני על קו התאריך באתר "עולמות" - כולל דפי מקורות]<br />
* [http://jewstory.net/date_line/ 'לצום יומיים בגלל קו דמיוני. על קו התאריך'], פרק מה[[פודקאסט]] 'הסיפור שלנו'.<br />
* [http://beinenu.com/lessons/קו-התאריך הרב זלמן מנחם קורן על קו התאריך באתר בינינו]<br />
* הסגל, משה, [https://www.hebrewbooks.org/60557 קונטרס אפסי ארץ בעניין קו התאריך]<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:קרטוגרפיה]]<br />
[[קטגוריה:זמן]]<br />
[[קטגוריה:הלוח העברי]]<br />
[[קטגוריה:זמני היום בהלכה]]<br />
{{וח}}<br />
{{מיון ויקיפדיה|דף=קו התאריך בהלכה|גרסה=30239559}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%95%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94&diff=1798206טומאה וטהרה2021-07-31T20:08:00Z<p>איש ספראי: /* ימי הבית השני */ תקלדה</p>
<hr />
<div>'''טוּמאה''' היא הגדרה למצב שבו נמצא [[אדם]] או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, אשר בגין מצב זה נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש{{הבהרה|האומנם? לכאורה אסורה לו רק הנגיעה בתרומה ובקדשים והכניסה לבית המקדש}}. {{ש}}'''טַהֲרה''' (נכונה גם הצורה "טָהֳרה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D006.aspx דַּוְשָׁה–דְּוָשׁוֹת, חֻלְצָה–חֻלְצוֹת – צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה], הערה 2, באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}} ש[[הגיית העברית#הגיית התנועות בעברית|נהגית]] "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/24031002.aspx צהריים, מחרת, מחרתיים, פועלי, נעמי - איך הוגים?], באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]{{ש}}[http://www.safa-ivrit.org/pronounce/tsohoraim.php צהריים (צָהֳרָיִם)], באתר השפה העברית}}) היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון [[בית קברות]], נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".<br />
<br />
כמה [[פרשה|פרשיות]] ב[[מקרא]] עוסקות בהרחבה בטומאות ובהיטהרות מהן. בנוסף להן, עוסק בכך גם סדר שלם מששת סדרי ה[[משנה]] - [[סדר טהרות]]. הטומאה נוצרת ממקורות שונים, שהמרכזיים שבהם קשורים למוות של אדם או בעלי חיים, או להפרשות (כגון ה[[זב (טמא)|זב]], ה[[נידה]] וכו'), ומהם היא יכולה לעבור לבני אדם אחרים או לחפצים ומזון. ניתן להיטהר מן הטומאה על ידי מעשה מסוים, כמו [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]], אך פעמים שתהליך ההיטהרות מורכב יותר ודורש משך זמן ומעשים נוספים.<br />
<br />
הלכות הטומאה והטהרה היו מרכזיות בחיי [[עם ישראל]], כיחידים וכ[[חברה|ציבור]], בתקופת קיומו של [[בית המקדש]], ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים בזמן הזה, כדוגמת האיסור ל[[כהן]] להיטמא למת.<br />
[[קובץ:Mikveh P8050081.JPG|ממוזער|250px|מקווה בחורבת הלל מימי [[בית המקדש השני|בית שני]] בירושלים ([[הפרוור ההרודיאני]])]]<br />
<br />
==הגדרת המושג טומאה==<br />
===טומאת הנפש===<br />
ב[[תנ"ך|תורה שבכתב]] מופיע ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] טמ"א בהקשרים רבים, לציון '''שלילתו של מעשה''' מסוים. כך לדוגמה משתמשת התורה בביטוי זה בגנותה את ה[[רצח]]: {{הדגשה|וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ|במדבר לה לד|במדבר ל"ה, ל"ד}}, את ה[[לא תנאף|ניאוף]]: {{הדגשה|וְאֶל-אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה-בָהּ|ויקרא יח כ|ויקרא י"ח, כ'}} (ובאופן דומה ב{{תנ"ך|במדבר|ה|יג|קצר=כן}}) וכן [[עבודה זרה]]: {{הדגשה|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי|ויקרא כ ג|ויקרא כ', ג'}}. בדוגמאות שלעיל אין המושג "טומאה" מורה כי קיימת טומאה על אדם או חפץ כלשהו על פי דיני הטומאה, אלא זהו ביטוי כללי, אשר נועד להבליט את חומרת המעשה ואת הצורך להימנע ממנו. גם בעל חיים [[כשרות|האסור באכילה]] (כמו [[חזיר]]) נקרא {{ציטוטון|טמא|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ז|קצר=כן}}}}, ברם אין פירוש הדבר שיש עליו (בהיותו חי) "דין טומאה" כלשהי, או כי מי שנוגע בחזיר – עוברת אליו טומאה בגלל נגיעה זו. כינויו "טמא" בא לציין את האיסור לאוכלו. ההיטהרות מטומאה זו היא תהליך רוחני-פנימי של [[תשובה]], כפי שהתפלל [[דוד המלך]] בספר [[תהילים]]: {{הדגשה|לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי|תהלים נא יב|נ"א, י"ב}}.<br />
<br />
בכינוי מושאל משמשת גם הטומאה ב[[ספר]]י ה[[מוסר]], ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] ככינוי למרחק נפשי של יהודי מהבורא, הנוצר על ידי [[עבירה (יהדות)|עבירות]] ומעשים רעים. ה[[מלבי"ם]] מגדיר את הטומאה במובן המוסרי כ"טומאת הנפש", לעומת הטומאה במובן ההלכתי המדויק, שהיא "טומאת הגוף"{{הערה|פירוש המלבי"ם, פרשת ויקרא, אות שו.}}. לדעתו, קיימת הבחנה בסגנון התורה בין שני הסוגים הללו: כאשר מדובר על טומאה במובן של ליקוי מוסרי, משתמשת התורה במונח "להיטמא ב...", כדי להדגיש את העוון המטמא (כמו "לטמאה בה" שהוזכר לעיל). לעומת זאת, לשון טומאה סתמית, בלי התוספת "ב..." (כמו: {{הדגשה|כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא|ויקרא יא לג|ויקרא י"א, ל"ג}}), נאמרה על הטומאה ההלכתית.<br />
<br />
===טומאת הגוף===<br />
ההקשר המיוחד של '''הטומאה כמושג הלכתי''', הוא היותו של חפץ או אדם מסוים במצב של טומאה, זמנית או קבועה. טומאה זו נוצרת בגלל התרחשות מסוימת, והיא ניתנת להעברה מדבר אחד לדבר אחר. כך, למשל, [[נבלה (יהדות)|נבלה]] של בעל חיים נקראת "טמאה" ואדם הנוגע בה נעשה טמא בגלל הנגיעה בה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כו|קצר=כן}}.}}. טומאה זו היא כעין '''מציאות ממשית''' של רוח טומאה, אשר קיימת בחפץ עצמו, וניתן להעבירה לחפץ אחר או לסלקה לחלוטין (זהו הסבר פשטני, לצורך ההגדרה הראשונית של המושג וההבדל בינו לבין הקשרים אחרים של "טומאה"; וראו להלן: [[#מהות הטומאה|מהות הטומאה]]).<br />
<br />
ככלל, '''אין לטומאה זו משמעות מוסרית''': יכול אדם להיות [[צדיק]] וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של [[מצווה]] עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות ב[[לוויה]]. לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, מלבוא לבית המקדש ולנגוע בבשרו של [[קורבן]] או ב[[תרומות ומעשרות|תרומה]]. ההיטהרות מטומאה זו מושגת על ידי מעשה המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.<br />
<br />
==טומאה באגדה==<br />
===מהות הטומאה===<br />
בהסברת מושג הטומאה קיימות שתי גישות מרכזיות אצל חכמי ישראל:<br />
<br />
====הטומאה כמציאות קיימת====<br />
גישה אחת סוברת, שהטומאה שחלה על אדם או חפץ היא '''מציאות ממשית''' – [[ישות]] רוחנית מסוימת, אף כי היא בלתי נראית ואינה מושגת ל[[חוש]]ים. על פי דרך זו ניתן אף לומר, שההלכות האמורות בטומאה נועדו רק '''לחשוף''' את המציאות הקיימת ממילא בטבעו הרוחני של העולם. לפי השקפה זו, רוח הטומאה עלולה לגרום נזקים ל[[נפש]]ו של מי שבא עמה במגע, ושמירת הטהרה מצילה את האדם מנזק זה. ביטויים לתפיסה זו ניתן למצוא בכתבי כמה מן ה[[ראשונים]]{{הערה|פירוש ה[[רמב"ן]] ל{{תנ"ך|דברים|יד|ג|קצר=כן}}; [[ספר החינוך]] מצווה שסב; פירוש ה[[חזקוני]] ל{{תנ"ך|ויקרא|יא|יג|קצר=כן}}}}.<br />
<br />
השקפה זו מורחבת על ידי רבי [[עובדיה ספורנו]]. במאמרו "כוונות התורה"{{הערה|נדפס בדרך כלל כ[[הקדמה]] לפירושו לתורה, אף שזהו מאמר בפני עצמו, וכך יצא לאור על ידי הרב [[יהודה קופרמן]], ירושלים תשנ"ד. בהוצאה זו המאמר מחולק לפרקים, והציטוט שלהלן הוא מפרק י"ג, וראו שם בפרט בהערת המהדיר מס' 82.}} כותב ספורנו כי ה[[שד (מיתולוגיה)|שד]]ים ניזונים מן הטומאות, ובפרט מטומאת מת, ומטרת ההרחקה מן הטומאות היא להרחיק את השדים הנספחים אליהם מן הקודש והמקדש. על פי דרכו הסביר מדוע ב[[תקופת בית שני|ימי הבית השני]] הירבו [[חז"ל]] להוסיף גזירות בענייני טומאה וטהרה (ראו להלן: [[#הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים|הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים]]), שכן בתקופה זו רבו השדים. מדבריו עולה, שהטומאות שגזרו חכמים אף הן משקפות מציאות קיימת, הגורמת לשדים להסתפח אליהן, אלא שבזמן [[מתן תורה]] הייתה זו מציאות זניחה, שניתן היה להתעלם ממנה, ואילו בתקופת בית שני הייתה מציאות השדים מפותחת יותר, ולכן דרשה טיפול והתייחסות.<br />
<br />
במדרש ובתלמוד הבבלי והירושלמי, יש מקרים בהם מוזכרים "מזיקים", "שדים", רוח רעה ועוד, גם בהקשר של מחלות גופניות ומחלות נפשיות, ובתורה הטומאה מוזכרת בהקשר עם נגעים - הנקראים [[נגע הצרעת|צרעת]], בעור בשיער וגם בטיח הבתים. יש המזהים נגעים אלו עם תופעות מוכרות ומחלות הקיימים בימינו.<br />
<br />
בימינו [[נשתנו הטבעים]], ומאז גילוי החיידקים והנגיפים, לרוב גורמי המחלות הידועות, העברתן ב"הדבקה", התפרצות המגיפות והסבר התסמינים, נעוץ בהסבר של העברת חיידקים, נגיפים, או רעלנים, ושילוב פעולתם עם תאי הגוף ואברוניו, בתהליכים הזעירים מדי מכדי להיראות בעין בלתי מזוינת. יחד עם זאת הרפואה מכירה גם בימנו בהשפעתו של המצב הנפשי והרוחני של המתרפא על החלמתו וחסינותו בפני מחלות.<br />
<br />
הטומאה והטהרה המוזכרים בתורה ניתנים להעברה בעזרת רחצה במים, ולכן מזוהים גם עם ניקיון וכללי היגיינה.<br />
<br />
====הטומאה כאות וסימן====<br />
גישה שנייה סוברת, שאין צורך להניח את דבר קיומה הממשי של רוח טומאה, ועניין הטומאה הוא ריחוק, לרוב כ[[סימן|ביטוי של אות וסימן]] של רעיון כלשהו. כך סבר ה[[רמב"ם]], שהטומאה איננה ישות רוחנית מציאותית, אלא הגדרה הלכתית גרידא, וכפי שכתב בסיום "ספר טהרה" בחיבורו הגדול [[משנה תורה]]:<br />
{{ציטוטון|דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות - מכלל החוקים היא, '''שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים''', אלא גזירת הכתוב היא... כיוון שטבל - טהור, '''ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר'''.|{{משנה תורה|טהרה|מקואות|יא|יב}}}}<br />
<br />
ב[[ספרות חז"ל]] קיים מקור קדום לתפיסה עקרונית זו על מהות הטומאה, בשמו של [[רבן יוחנן בן זכאי]]:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אילין עובדייא דאתון עבדין (=מעשים אלו שאתם עושים) נראין כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו שתיים ושלוש טיפין, ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית (=[[דיבוק]]) מימיך? אמר לו: לאו. ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עיקרין (=גזעים) ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו – רוח טומאה... מזין עליו... והוא בורח! לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו! לזה – דחית בקנה (=ענית לו תשובה מתחמקת לפי רמת הבנתו), לנו – מה אתה אומר?! אמר להם: חייכם! '''לא המת מטמא, ולא המים מטהרין''', אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: {{הדגשה|זאת חוקת התורה|במדבר יט ב|במדבר י"ט, ב'}}.|מקור=[[מדרש]] [[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה יט ח|פרשה יט, ח]]}}<br />
<br />
מן הפרשנים בדורות האחרונים הלך בכיוון זה ה[[רש"ר הירש]]{{הערה|ויקרא, עמ' קפב, בקיצורים.}}, באומרו: {{ציטוטון|כל שורה בהלכות טומאת המגע מעידה, שהטומאה איננה חלאה [[מיסטיקה|מיסטית]], [[מאגיה|מאגית]], חומרית, העוברת לאדם ולחפץ על ידי מגע במת, אלא הנושאים הנידונים בהלכות אלה מייצגים תפיסות ומושגים.}} הרש"ר הירש מסתמך על ההבחנות הדקות בהלכה בין מיני הכלים המקבלים טומאה, חלקן אף תלויות במחשבת האדם על הכלי; ומכאן הסיק, שהדבר הקובע האם הטומאה תחול או לא תחול במקום מסוים הוא יחסו של האדם לדבר, ולא ה[[מציאות]] כשלעצמה.<br />
<br />
===הסברים רעיוניים להלכות הטומאה והטהרה===<br />
[[פרשני המקרא]] והוגי הדעות הסבירו את הרעיון העומד מאחורי הלכות אלו בדרכים שונות.<br />
<br />
[[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]] כותב, לאחר משפט של הסתייגות מן היכולת להבין לאשורם את [[טעמי המצוות]] בכלל ומצוות אלו בפרט, שהיסוד המשותף לכל מיני הטומאות הוא ה[[מוות]]. גם ה[[נגע הצרעת|צרעת]] היא מיתה מסוימת ל[[איבר]] הנגוע בה, וכן [[תא זרע|זרע]] היוצא מהגוף ומאבד את כוח ה[[רבייה|הולדה]] שבו. המוות משפיע לרעה על האדם מבחינה נפשית, וככל שהאדם עדין יותר – כך הוא מושפע לרעה גם מצורות קלות יותר של דמיון למוות{{הערה|רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שני, ס-סב}}.<br />
<br />
הרמב"ם במשנה תורה (סוף הלכות מקואות) מגדיר את הלכות הטומאה והטהרה כ"גזירת הכתוב" ללא סיבה המובנת לבני אנוש. לעומת זאת, בספרו [[מורה נבוכים]] ([http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_47.htm חלק שלישי, פרק מז]) הרחיב הרמב"ם במתן נימוקים להלכות אלו. לדעתו, הזהירות מן הטומאות כשלעצמה איננה מקנה לאדם יתרון רוחני כלשהו, אלא שיש לזהירות זו תוצאה '''תועלתית ומעשית''': הלכות הטומאה נועדו להרחיק את האדם מבית המקדש, וזאת מסיבה על פי תורת הנפש, שכן ככל שביקוריו של האדם במקדש יהיו נדירים יותר - כך תהיה התרשמותו חזקה יותר, ולמקדש תהיה השפעה יותר משמעותית על התנהגותו.<br />
<br />
הרמב"ם מוסיף, שהתורה רצתה גם להרחיק את האדם מדברים מאוסים. בכיוון זה הרחיב [[רבי יצחק אברבנאל]] בפירושו לויקרא פרק יא, כיצד דירוג הטומאות לחמורות יותר וקלות יותר קשור לנזק הסביבתי '''הטבעי''' שנגרם מהן.<br />
<br />
במקומות אחרים כתב הרמב"ם, שהיתרון בזהירותם של ה"חברים" מלהיטמא (ראו להלן) הוא, שעל ידי כך נאלצו להתרחק מחברתם של עמי הארץ, ובדידות זו איפשרה להם להגיע להישגים רוחניים{{הערה|ה[[אנתרופולוג]]ית [[מרי דאגלס]], שעסקה בהלכות הטומאה והטהרה בספר ויקרא על בסיס השוואה [[זה לעומת זה]] לתרבויות שונות, הגיעה למסקנה שהטומאה היא ביטוי של [[אנומליה]] וחוסר סדר, ואחת מן הדרכים להתמודד עם תופעות לא רגילות הגורמות לאדם חוסר נחת בולט, היא באמצעות הרחקתו של המושא האנומלי והגדרתו כטמא ([[מרי דאגלס]], בספרה '''טוהר וסכנה''').{{ש}}<br />
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] כותב דברים דומים: {{ציטוטון|המוות הוא חזיון שוא. '''טומאתו היא שיקרו'''. מה שבני אדם קוראים מוות – הרי הוא רק תגבורת החיים}}.(אורות הקודש, חלק שני, עמ' שפ.) כלומר, הטומאה מבטאת את היחס האנושי הירוד אל המוות – יחס שלאמיתו של דבר אינו נכון, וזאת בשל [[הישארות הנפש]]. בהמשך כותב הראי"ה, שה[[כהן|כהנים]] מוזהרים שלא להתקרב למתים כדי שלא יתרשמו יתר על המידה ממחזהו המטעה של המוות (לא מפני עוצמתה האמיתית של הטומאה, אלא מפני השקר שבה).}}.<br />
<br />
==דברים האסורים בטומאה==<br />
אדם שנטמא, מוטלות עליו מגבלות הלכתיות מסוימות כל עוד הוא טמא: אסור לו להיכנס לבית המקדש, וכן לאכול מאכלים שנחשבים לקדושים. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים (מן הקל אל החמור והמקודש):<br />
<br />
# '''[[חולין (הלכה)|חוּלִין]]''' - אוכל רגיל, שאין בו כל קדושה.<br />
# '''[[מעשר שני]]''', אותו מפריש האדם מיבולו, ואוכל ב[[ירושלים]].<br />
# '''[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]''', שניתנת לכהן.<br />
# '''קודש''' - בשר ה[[קורבן|קרבנות]], שנאכל על ידי הכהנים בבית המקדש או על ידי הבעלים בירושלים (בכל קרבן כעניינו).<br />
<br />
את החולין מותר לאכול בטומאה, אך את שאר מיני המזון חובה לאכול בטהרה (לשם כך יש להקפיד גם על טהרתו של האדם האוכל וגם על טהרת המזון עצמו). היו אנשים שהקפידו לאכול גם את החולין בטהרה, במידת האפשר (בלשון חז"ל: "[[חולין על טהרת הקודש|אוכל חולין בטהרה]]", וראו להלן). גם מי שנוהג כך, רשאי לשמור את המזון שנטמא לימים שבהם האדם עצמו יהיה טמא, ולא תהיה לו ברירה אלא לאכול אוכל טמא{{הערה|{{בבלי|גיטין|נד|א}}: "מידי דחזי ליה בימי טומאתו".}}.<br />
<br />
מי שהיה טמא, וטבל במקווה - נטהר, אבל עדיין קיימת בו טומאה מסוימת עד סוף היום (אדם זה נקרא '''[[טבול יום]]'''). במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - יהיה מותר לו גם לאכול תרומה. לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש, אבל ישנם כמה מן הטמאים ([[זב (טמא)|זב]], [[זבה]], [[טומאת יולדת|יולדת]] ו[[נגעי אדם|מצורע]]. ראו להלן: הדברים המטמאים) שקבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קורבנם הם מוגדרים כ'''[[מחוסר כיפורים]]''', ואסורים לאכול קרבן או להיכנס לבית המקדש{{הערה|{{משנה|נגעים|יד|ג}}}}.<br />
<br />
התורה מחשיבה מאד את טהרת המקדש והקרבנות, ואדם שנכנס למקדש במזיד או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב [[כרת]]. עוון זה נקרא ב[[לשון חז"ל]] "'''[[טומאת מקדש וקדשיו]]'''" (קודשיו = הקרבנות). מי שעבר על איסור זה בשוגג - מביא [[קורבן חטאת|קרבן חטאת]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ה|ב}} וברש"י.}}. מלבד זאת, קבעה התורה שהציבור צריך להביא קרבנות חטאת בתאריכים קבועים, כדי לכפר על טומאות שהתרחשו במקדש.<br />
<br />
==חובת הטהרה==<br />
בתורה נאמר על בעלי החיים האסורים באכילה: {{הדגשה|מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ '''וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ''' טְמֵאִים הֵם לָכֶם|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ח}}}}. מפשט הפסוק משתמע שהתורה רואה בשלילה את האדם הנגוע בנבלה ונטמא, ומכאן שיש פגם כללי להיטמא<ref>ה[[קראים]] פירשו בהבליהם שיש בכך איסור </ref>. [[חז"ל]] קבעו כי אין כל איסור להיטמא. ראיה לדבר, מכך שהתורה אסרה במיוחד על ה[[כהן|כהנים]] וה[[נזיר#ביהדות|נזירים]] להיטמא בטומאת מת{{הערה|כהן – {{תנ"ך|ויקרא|כא|א}}. נזיר – {{תנ"ך|במדבר|ו|ו}}}}. מכאן ניתן ללמוד, שכל ישראל מותרים להיטמא בכל טומאה שהיא, ואף כהן ונזיר מורשים להיטמא בשאר הטומאות מלבד טומאת מת. התורה התירה שימוש ב[[חלב (שומן)|חֵלֶב]] של [[נבלה (הלכה)|נבלה]] לכל מלאכה;{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ז|כד}}. אמנם החלב עצמו אינו מטמא כנבלה, אלא רק בשר הנבלה, אבל הדרך הסבירה והמקובלת להפריד בין החלב לבשר כוללת נגיעה בבשר.}} לפיכך קובעת ההלכה כי אין איסור להיטמא, וכי מי שנטמא לא חייב להיטהר; האיסור הוא רק לאכול קודש או להיכנס לבית המקדש כל עוד האדם טמא. את הפסוק: "בנבלתם לא תגעו" פירשו חז"ל, שאכן קיים איסור להיטמא, אך זאת דווקא לקראת ה[[עלייה לרגל]], בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, וכדי שיוכלו כל ישראל להיכנס למקדש ולאכול קדשים{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|טז|ב}}}}.<br />
<br />
כך סיכם זאת הרמב"ם:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות הטומאות והטהרות - אינו אלא לעניין מקדש וקדשיו ותרומות ומעשר שני בלבד, שהרי הזהיר את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר בטומאה, אבל החולין - אין בהן איסור כלל, אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאים... וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן, שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת, מכלל שכל העם מותרין, ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת. כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל, מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה 'ובנבלתם לא תגעו' - ברגל בלבד.|מקור={{רמב"ם|טהרה|טומאת אוכלים|טז|ח}} עד הלכה י'}}<br />
דברים דומים כתב [[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]], בתגובה לדברי "מלך [[כוזר]]", שצידד בעמדה הקראית, באומרו: "טובה בעיני דרך הקראים להיזהר מן הטומאות". על כך משיב ה"חבר":{{הערה|מאמר שלישי, אות מח-מט, בתרגומו של אבן שמואל}}<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הטומאה והקדושה הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה: לא ימצא האחד מהם כי אם בהמצא חברו, ומקום שאין קדושה - אין טומאה. הטומאה אינה כי אם עניין האוסר על בעליו לנגוע בדבר מן הדברים שבקדושה... ורוב הדברים האלה תלויים היו בשכון השכינה בתוכנו, אולם כיום חסרנוה.}}<br />
<br />
יש לסייג את הדברים: על אף שבדרך כלל אין חיוב להיות טהור, מבחינה מעשית יש צורך להיזהר מטומאה כדי לקיים את הלכות ה[[תרומות ומעשרות|תרומות]] וה[[מעשרות]] ו[[הפרשת חלה]] באופן תקין. מצוות הפרשת חלה, לדוגמה, כוללת שני מרכיבים: האחד - להפריש ולהפריד בין החלק המיועד לכהן לבין שאר העיסה. השני - לתת את החלה לכהן, על מנת שהוא יאכל אותה. הכהן רשאי לאכול את החלה רק אם הוא טהור והיא טהורה, ולכן חובה על מי שמפריש חלה לשמור על עצמו בטהרה, כדי שלא יטמא את החלה בזמן שהוא מפריש אותה, ורק אם יביא לכהן חלה טהורה - קיים את המצווה במלואה. בימינו, כאשר הכהנים טמאים וגם המזון טמא (מפני שאין לנו אפשרות להיטהר מטומאת מת, כפי שיוסבר בהמשך), המצווה מתקיימת באופן חלקי בלבד: מפרישים את החלה, כדי שיהיה מותר לאכול את שאר העיסה, אבל לא נותנים את החלה לכהן, אלא שורפים אותה, בלית ברירה{{הערה|על כל האמור ראו: {{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ה|א}} והלכה ט' שם, ו{{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ח|יא|ללא=שם}}}}.<br />
<br />
כך גם הפרשת [[תרומות ומעשרות|תרומה]]: הדין המקורי הוא להפריש ולו משהו מהפירות ולתת אותם לכהנים (חז"ל העמידו את התרומה על כ-2%), והם יאכלו אותם בטהרה{{הערה|{{משנה|תרומות|ד|ג}}.}}. מכיון שהכהנים בימינו בחזקת טמאים, אנו מפרישים מעט מאד כתרומה, רק לצורך המינימלי הנדרש כדי ששאר הפירות יהיו מותרים באכילה, ואת התרומה משליכים{{הערה|{{רמב"ם||תרומות|ג|א}}; {{רמב"ם||תרומות|ז|א|ללא=שם}} ו{{רמב"ם||תרומות|יב|א|ללא=שם}}. בתרומה הבעיה קלה יותר מאשר בהפרשת חלה, מפני שגם אדם טמא יכול לתרום מן הפירות לפני שהורטבו, וכך אינם נטמאים (ראו להלן: [[#הדברים הנטמאים#מאכלים|הדברים הנטמאים: מאכלים]], על "הכשר לטומאה"). ביין ושמן, מכל מקום, אי אפשר לתרום בטומאה.}}.<br />
<br />
אם כן, על אף שאין חובה על האדם להיות טהור בדרך כלל, הטהרה חיונית כדי לקיים כמה ממצוות התורה כהלכתן. אלא שלצורך זה, מספיק שאחד מבני המשפחה יהיה טהור בזמן טיפולו בבצק או בפירות, והוא יבצע את הפרשת החלה והתרומה ויתן אותם לכהן. הכהנים עצמם היו צריכים להקפיד על טהרתם, כדי שיוכלו לאכול את החלה והתרומה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כב|א|ט}}; {{משנה|ברכות|א|א}} ו{{משנה|נידה|א|ז}}.}}. ואכן, מכמה מקורות נראה שהכהנים הקפידו יותר על חיי הטהרה{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|טו}}; {{תנ"ך|עזרא|ו|כ}}; {{משנה|בבא קמא|ז|ז}}; [[תוספתא]] מסכת דמאי פרק ג הלכה יז; תוספתא מסכת כלים בבא בתרא פרק ג הלכה ז; תוספתא מסכת עוקצין פרק ג הלכה טז.}}.<br />
<br />
אף כי הטהרה איננה חיוב הלכתי, כמה מקורות בדברי חז"ל משבחים את הטהרה כ[[מידה טובה|מעלה]] מומלצת. כך נאמר ב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]] בשם ה[[תנא]] רבי [[פנחס בן יאיר]]: {{ציטוטון|טהרה מביאה לידי קדושה}}{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}; וראו בהקשר שם, שמדובר על שמירת טהרה במובן זה הנדון כאן, על אף שבספרי המוסר (כמו "מסילת ישרים" ל[[רמח"ל]]) ניתנה ל"טהרה" כאן משמעות אחרת.}}. ב[[מדרש]] [[תנא דבי אליהו]] נאמר על הפסוק {{הדגשה|והתקדשתם והייתם קדושים|{{תנ"ך|ויקרא|יא|מד}}}}: "מכאן היה [[רבן גמליאל]] אוכל חולין בטהרה. אמרו: לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה, אלא לכהנים וללויים ולישראל כולן".<br />
<br />
==הדברים המטמאים==<br />
[[קובץ:טבילת כלים במקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|טבילת כלים במקווה]]<br />
מקורות הטומאה מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים: אדם או בעלי חיים שמתו, טומאות היוצאות מגוף האדם, [[נגע הצרעת|צרעת]], ו[[קורבן חטאת|חטאות]]. דברים אחרים שנטמאים ממקורות הטומאה הללו (כמו כלים, או אוכל, ראו להלן: הדברים הנטמאים) הופכים גם הם לדברים מטמאים, אם כי ברמת טומאה נמוכה יותר (ראו להלן: דירוג הטומאות).<br />
<br />
מבחינת חומרת הטומאה, הדברים הטמאים ומטמאים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: '[[אב הטומאה]] (במובן של מקור טומאה, שעשוי להוליד טומאות נוספות) ו[[ולד הטומאה]], או '''ראשון לטומאה''', שנוצר ממגע ב"אב הטומאה". ההבדל המרכזי ביניהם הוא, שדבר טמא ברמה חמורה של אב הטומאה מסוגל לטמא גם אדם וכלים הנוגעים בו, ואילו [[ולד הטומאה]] מטמא באופן עקרוני רק אוכל ומשקה שנוגעים בו, אך לא אדם וכלים.<br />
<br />
===דברים המטמאים מדאורייתא===<br />
התורה פירטה דברים רבים הגורמים לטומאה. רובם טמאים "טומאת ערב" - ניתן לטבול במקווה מיד באותו יום ולהיטהר לחלוטין בסוף היום, אך חלקן טומאות ממושכות יותר:<br />
* '''[[טומאת מת]]''' - אדם שמת מטמא את כל הנוגע בו או נושא (מרים או מזיז) אותו, בין אם המת היה איש או אישה, גוי או יהודי, ואפילו עובר (שהריונו נמשך לפחות ארבעים יום). מלבד אדם, טומאת מת מטמאה אוכלין, משקין וכלים. קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא [[טומאת אהל]] - כאשר האדם נמצא עם המת תחת אותה קורת גג, המת נמצא באוויר שמעל האדם או האדם נמצא באוויר שמעל למת (ראו להלן: דרכי ההיטמאות). גם קברו של המת מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו. כל הטומאות הללו נמשכות שבעה ימים מיום ההיטמאות עצמה ("טומאת שבעה"), ובמהלך שבעת הימים מזים על הטמא מ[[אפר פרה אדומה]], ביום השלישי לספירה וביום השביעי. אדם וכלים שנטמאו ממת נקראים "טמא מת", ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם, כלים ואוכלין.<br />
* '''[[טומאת נבלה]]''' - בשר חיה ובהמה שמתה ללא [[שחיטה]] כהלכתה מטמא את מי שנוגע בו או נושא אותו טומאת ערב - טומאה ליום אחד, אבל לא מטמא טומאת אוהל, כגון מי שנמצא איתו באותו אהל. דין מיוחד קיים ב[[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]] המטמא רק את מי שאוכל אותו.<br />
* '''[[טומאת שרץ]]''' - מבין בעלי החיים הקטנים, קבעה התורה טומאה לשמונה מיני שרצים שמתו: "ה[[חולד]] וה[[עכבר]] וה[[צב]]{{הערה|לא מדובר על בעל החיים שיש לו שריון, הקרוי כיום "צב", אלא על סוג של לטאה. רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות, או סוג של [[קרפדה]] לפי התרגום ל[[צרפתית]] עתיקה שמביא [[רש"י]] על הפסוק.}} למינהו. ו[[אנקה (שרץ)|האנקה]] ו[[כוח (לטאה)|הכוח]] וה[[לטאה]] וה[[חומט]] וה[[זיקית|תנשמת]]". השרצים מטמאים טומאת ערב את מי שנוגע בנבלתם, ולא מטמאים את מי שנושא אותה ללא נגיעה. שאר בעלי החיים שמתו אינם מטמאים.<br />
* '''[[בעל קרי]]''' - כל יציאה של [[נוזל זרע|זרע]] ("שכבת זרע") מגוף הגבר מטמאת אותו טומאת ערב, בין אם היה זה תוך כדי [[ביאה]] ובין אם באופן אחר. הזרע עצמו הוא "אב הטומאה", המטמא אדם או בגדים וכלים שנגע בהם, ואילו האיש שממנו יצא הזרע נקרא "בעל קרי" (מלשון "מקרה לילה"), ודינו כ"ראשון לטומאה", שאינו מטמא אדם או כלים במגעו, אלא רק מזון ושתייה.<br />
* '''[[זב (טמא)|זב]]''' - איש שיצאה מגופו, מאבר המילה, הפרשה חולנית הנקראת "זיבה"{{הערה|יש לה דמיון מסוים לזרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה (תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב). במפרשים קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו: יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מדבקת (רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח), בדומה למחלה הקרויה כיום [[זיבה]]. לדעת הרמב"ם (שהיה רופא) מדובר על הפרשת זרע פגום (משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב). להרחבה ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב.}}, והדבר קרה מספר פעמים{{הערה|חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה. אם ראה פעמיים, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן (משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז).}}. עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ("'''[[שבעה נקיים]]'''"), ללא הפרשה זו ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, מי רגליים) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".<br />
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול במקווה. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות. החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - איש [[ביאה|הבא]] על הנידה או על הזבה נקרא "[[בועל נידה]]", ונעשה "אב הטומאה" כמותן.<br />
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.<br />
* '''[[נגע הצרעת]]''' - התורה קבעה מערכת כללים מפורטת לאבחון כתמים חולניים שהתפתחו בעור האדם, בבגדים או [[צרעת הבתים|בקירות הבתים]]. קיים בהם שלב של "הסגר" לצורך אבחון הנגע על ידי הכהן, ושלב של "החלט" בו האבחון נקבע באופן סופי כנגע טמא. אדם או בגד מנוגעים, בין בשלב ההסגר ובין בשלב ההחלט הם אבות הטומאה, ומטמאים את כל הנוגע בהם ואף את כל מה שנמצא עימהם בתוך הבית. כך גם בית מנוגע מטמא את כל מה שבתוכו, ובשלב ההחלט הוא מטמא גם את הנוגע בו מבחוץ{{הערה|{{משנה|נגעים|יג}}; {{רמב"ם||טומאת צרעת|יג|יג}}}}.<br />
* '''טומאת חטאות''' - ב[[קורבן חטאת|חטאות פנימיות]], שדמם ניתן ב[[היכל]] ולא בקרנות [[מזבח העולה]], קבעה התורה שבשר החטאת לא ייאכל לכהנים, ואף לא יוקטר על מזבח העולה, אלא יישרף מחוץ ל[[בית המקדש]], ב[[בית הדשן]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ד|יב|קצר=כן}};{{תנ"ך|ויקרא|ד|כא|קצר=כן}}; ו{{תנ"ך|ויקרא|טז|כז|קצר=כן}}.}}. האנשים שמוציאים את בשר החטאות הללו אל מחוץ לעזרה, וכן האנשים שעוסקים בשריפת הבשר לאחר שהגיע לבית הדשן, נטמאים בגלל עיסוק זה טומאת ערב{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|כח}}; {{בבלי|זבחים|פג|א}}; {{בבלי|זבחים|קה|ב}}}}. דין דומה קיים ב[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], שהאיש המוביל אותו נטמא עקב כך{{הערה|שם=הערה_א|1={{תנ"ך|ויקרא|טז|כו}}}}, וכך הוא באנשים העוסקים בשריפה או באיסוף האפר של [[פרה אדומה]]{{הערה|שם=הערה_ב|1={{תנ"ך|במדבר|יט|ח|י}}}}.<br />
* '''[[פרה אדומה|מי חטאת]]''' - מי שנוגע או נושא את המים ובהם אפר פרה אדומה ("מי חטאת") - נטמא{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|כא}}}}. חז"ל מציינים זאת דבר והיפוכו, שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים אך גם מטמאת את הטהורים{{הערה|{{בבלי|יומא|יד|א}}}}. טומאה זו נאמרה רק על מי שנוגע או נושא את מי החטאת שלא לצורך ההזאה, אבל העושה כן לצורך הזאה - אינו נטמא מהם{{הערה|תלמוד בבלי יומא שם ו{{רמב"ם||פרה אדומה|טו|א}}}}.<br />
<br />
===דברים מטמאים שנוספו על ידי חכמים===<br />
[[חז"ל]] גזרו והוסיפו דברים שונים לרשימת הדברים המטמאים, והחשיבו אותם כ"אב הטומאה", ונמנה את העיקריים שבהם (הלכות נוספות שהוסיפו חכמים, ברמת טומאה נמוכה יותר, יפורטו [[#הלכות טומאה שנוספו על ידי חכמים|להלן]]). בדרך כלל, הדבר נועד להטיל סייגים כדי לוודא את קיומן המלא והתקין של הלכות הטומאה הכתובות בתורה. אולם לעיתים רצו חכמים להשיג בעזרת הטומאות שחידשו תוצאה מסוימת, שהתועלת בו איננה קשורה להלכות טומאה וטהרה.<br />
* '''[[טומאת ארץ העמים|ארץ העמים]]''' - השטח שמחוץ ל[[ארץ ישראל]] מטמא את היוצאים מן הארץ בטומאת מת, כאילו נכנסו לבית קברות.<br />
* '''[[בית הפרס]]''' - שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח - עפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך.<br />
* '''[[גוי#טומאת גויים|טומאת גויים]]''' - חכמים גזרו שגויים יחשבו כזב לכל דבר ועניין. גזירה זו נועדה למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים.<br />
* '''עבודה זרה''' - בגלל תיעובה של [[עבודה זרה]], קבעו חכמים שהפסלים שמשתחוים להם והקרבנות שמקריבים להם מטמאים כאב הטומאה{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|א}}}}.<br />
<br />
==דברים המקבלים טמאה==<br />
היכולת האפשרית של אדם או חפץ מסוים להיטמא, אם וכאשר יווצר מגע בינו לבין גורם מטמא, נקראת '''קבלת טומאה'''{{הערה|1=דוגמה ב{{משנה|סוכה|א|ד}} ומשנה יא.}}, כלומר: '''ראוי''' לקבל טומאה, עוד בטרם נטמא בפועל. לעומת זאת, דבר ש'''אינו מקבל טומאה''' הוא דבר שגם אם יגע בגורם מטמא - ישאר טהור. הדברים המקבלים טומאה הופכים, לאחר קבלת הטומאה, למטמאים אחרים, אם כי, ברמת טומאה נמוכה יותר מזו שקיבלו (ראו להלן: דרגות הטומאה). במאכלים קיים הבדל בין קבלת הטומאה לבין היכולת לטמא: אוכל מקבל טומאה בכל שיעור שהוא, אבל מטמא אחרים רק אם יש בו שיעור [[כביצה]]{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|א}}; {{בבלי|פסחים|לג|ב}} ורש"י שם ד"ה "בכביצה נמי", וכן תוספות ד"ה "לאימת".}}.<br />
<br />
הדברים המקבלים טומאה מתחלקים לארבעה סוגים:<br />
* '''[[טמא (אדם)|טומאת אדם]]''' - האישים המקבלים טומאה מן התורה הם יהודים בלבד (אף שלאחר מותם גם גופה של [[גוי]] מטמאה בטומאת מת), בין איש ובין אשה, ובכל גיל שהוא{{הערה|{{משנה|נידה|ה|ג}}}}. אדם שנטמא - יכול להיטהר מטומאתו (ראו להלן: דרכי ההיטהרות מטומאה), אלא שאם הטומאה נובעת ממחלה מסוימת (זיבה, או צרעת, ראו לעיל: הדברים המטמאים) - עליו להתרפא תחילה ממחלתו, ורק אז יוכל להיטהר.<br />
*'''[[טומאת כלים]]''' - הכלים המקבלים טומאה מן התורה הם העשויים משבעה סוגי חומרים שפירטה התורה: כלי עץ, בגדים, כלי עור, שק, כלי חרס, מתכות, וכלים העשויים מעצמות. חכמים קבעו שגם כלי [[זכוכית]] מקבלים טומאה. חפצים הקבועים בקרקע (דלתות, ברזים, רהיטי עץ גדולים) - אינם מקבלים טומאה. כל החומרים הללו מקבלים טומאה רק אם הם כלי קיבול (שניתן לתת בתוכם נוזלים, למשל, ולא ישפכו), פרט למתכת, שמקבלת טומאה גם אם היא כלי שטוח ("פשוטי כלי מתכת"). בכלי חרס יש כמה דינים ייחודיים: א. הוא לא מקבל טומאה במגע של דבר טמא בצד החיצוני של הכלי ("מגבו") אלא רק מתוכו, ולכן כאשר הוא אטום ("מוקף צמיד פתיל") הוא לא נטמא בהיותו באוהל המת, ואף מגן על מה שבתוכו מלהיטמא. ב. הוא נטמא מאווירו - כאשר דבר טמא נכנס לחלל הכלי, ואפילו לא נגע בכלום, הכלי נטמא. ג. כלי חרס לעולם איננו נעשה "אב הטומאה", גם אם הוא נטמא ממת, אלא נעשה "ראשון לטומאה". [[חומרא]] נוספת היא שלאחר שכלי חרס נטמא - אי אפשר לטהר אותו, והוא חסר תקנה עד שישבר ויטהר.<br />
* '''[[טומאת אוכלין]]''' - המאכלים המקבלים טומאה הם כל סוגי המזון, ובתנאי שהורטבו אי פעם לאחר שנקטפו מהעץ או השדה. הרטבה זו נקראת [[הכשר לטומאה]], מפני שהיא מכשירה ומאפשרת לאוכל להיטמא. לאחר ההכשר, גם אם הנוזל שהרטיב את המזון כבר התייבש - האוכל יקבל טומאה מכל גורם מטמא שיגע בו. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים, מן הקל אל החמור והמקודש: "[[חולין|חוּלִין]]" (אוכל רגיל), "[[מעשר שני]]", "[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]", שניתנת לכהן ו"קודש" (בשר ה[[קורבן|קרבנות]]). ככל שהאוכל קדוש יותר - כך הוא "רגיש" יותר לטומאה, ונטמא גם מטומאה בדרגות נמוכות יותר - ראו על כך [[#דרגות הטומאה|להלן]].<br />
* '''[[טומאת משקין]]''' - נוזלים, או בלשון חז"ל: "משקים", שמקבלים טומאה הם שבעה סוגים: [[יין]], [[דבש]] דבורים, [[שמן]], [[חלב]], [[טל]], [[דם]], ו[[מים]] (מקובל הסימן בראשי תיבות: י"ד שח"ט ד"ם). אלו הם גם המשקים שנגיעתם באוכל מכשירה אותו לקבל טומאה{{הערה|{{משנה|מכשירין|ו|ד}} ו{{משנה|תרומות|יא|ב|ללא=שם}}. ראו גם {{רמב"ם||טומאת אוכלין|א|א}}-ד, והשגת [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]] שם.}}. גם במשקים קיימת ההבחנה בין דרגות הקדושה השונות כמו באוכלין.<br />
<br />
ככלל ניתן לומר, שהדברים המקבלים טומאה הם החפצים השייכים לעולמו של האדם, ולא חפצים שלא מיועדים לשימוש, כמו: כלים שבורים, אבנים, חומרים מן הצומח שלא הוכנו לאכילה או לשימוש כלשהו{{הערה|1=להרחבה בעניין זה ראו 'שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין לטהרות', עמ' 14 והלאה.}}. כלים העשויים מאבן, אינם מקבלים טומאה כלל.<br />
<br />
זוהי הסיבה לשכיחותם של כלי אבן בחפירות [[הרובע ההרודיאני]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]]: המגורים בקרבת [[בית המקדש]] חייבו את התושבים להיזהר מטומאה, והדרך הנוחה ביותר היא להשתמש בכלים שאינם מקבלים טומאה כלל. באופן עקרוני גם בעלי חיים אינם מקבלים טומאה בהיותם בחיים{{הערה|{{בבלי|חולין|עה|א}}}},<br />
<br />
אך ישנו מקרה חריג שבהמה מקבלת טומאה, אם הוצבה על קבר בתור "גולל" (מעין מחסום זמני על פתח הקבר){{הערה|{{משנה|אהלות|טו|ט}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטמאות==<br />
ישנן דרכים שונות בהן ניתן להיטמא מהדברים המטמאים. דרכי ההיטמאות אינן זהות בכל הגורמים המטמאים והנטמאים, והדבר תלוי בסוג המסוים של הדבר המטמא והנטמא:<br />
* '''[[טומאת מגע]]''' - נגיעה פיזית של הדבר הנטמא בדבר המטמא. זוהי הדרך הפשוטה ביותר להיטמא, הקיימת ברוב ככל אבות הטומאות ובכל מיני הנטמאים.<br />
* '''[[טומאת משא]]''' - הרמת החפץ הטמא או הזזתו מטמאת את האדם שהרים או הזיז אותו, גם אם לא נגע בו. דרך זו להעברת הטומאה קיימת רק באדם, ורק באבות הטומאות החמורים, כמו מת, נבלת חיה ובהמה, ואבות הטומאות שטומאתם יוצאת מגופם, אבל לא באבות הטומאות הקלים, כמו נבלת שרץ.<br />
* '''[[טומאת היסט]]''' - הזזת הדבר הטהור על ידי האדם הטמא או אדם טהור המזיז את הטמא גם ללא קשר ישיר ביניהם, כגון בשני כפות של [[מאזניים]] או ב[[נדנדה]]{{הערה|{{משנה|זבים|ג|א}}}}. טומאה זו קיימת רק ב[[זב (טמא)|זב]] והטמאים הדומים לו: נידה זבה ויולדת{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|ב}}}}, ויש אומרים שגם המצורע{{הערה|1=ראו {{בבלי|פסחים|סז|ב}} ובתוספות ד"ה שכן}}.<br />
* '''[[טומאת אוהל|אוהל המת]]''' - כולל שלושה אופנים אפשריים: נוכחות האדם או החפץ הנטמא באאויר שמעל המת המטמא; נוכחות המת באוויר מעל הדבר הנטמא; נוכחות המטמא והנטמא תחת אותה קורת גג. היטמאות בדרך זו אפשרית רק בטומאת מת, ואילו שאר אבות הטומאות אינם מטמאים באוהל.<br />
* '''[[טומאת מדרס|מושב ומשכב הזב]]''' - הישענות של אדם טמא על רהיט המיועד לכך מטמאת את הרהיט גם ללא נגיעה בו{{הערה|{{משנה|זבים|ב|ד}}}}. דין זה קיים רק בזב והדומים לו{{הערה|{{משנה|זבים|ד|ו}}}}.<br />
* '''אכילת [[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]]''' - אדם טהור האוכל מנבלת העוף הטהור - נטמא. דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.<br />
* '''עיסוק''' - יש מצוות שמטמאות את האדם העוסק בקיומם: המשלח את ה[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], המוציא מהר הבית והשורף את החטאות הפנימיות, והשורף את [[פרה אדומה|הפרה האדומה]] או האוסף את אפרה.<br />
* '''[[חיבורין]]''' - בחלק מהטומאות קבעה התורה, שכאשר האדם נטמא - נטמאים עמו גם בגדיו וכל חפץ הנוגע בו (וכביכול "מחובר" לו) באותה שעה. בדרך כלל, כאמור, כלים מקבלים טומאה רק מ"[[אב הטומאה]]", וכאשר האדם נוגע, למשל, בשרץ - השרץ הוא "אב הטומאה" והאדם הנוגע בו נעשה "[[ראשון לטומאה]]", ולפיכך האדם אינו מטמא בגדים שהוא לובש, אם הם עצמם לא נגעו בשרץ, ואילו מאכלים שיגע בהם האדם הטמא ייחשבו כ"[[שני לטומאה]]", כי נטמאו מ"ראשון" (ראו להלן דרגות הטומאה). אולם בחלק מאבות הטומאות (אלו שנאמר בהן בתורה "וכבס בגדיו", כמו הנושא נבלת בהמה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כה}}}}), האדם הנטמא מאב הטומאה נחשב בזמן נגיעתו כאילו היה בעצמו אב הטומאה, ולכן הוא מטמא כלים שהוא נוגע בהם באותו רגע, וגם מאכלים שנגע בהם ייחשבו כ"ראשון לטומאה" (אבל אינו מטמא אדם, וגם לא כלי חרס). לאחר שעזב האדם את אב הטומאה - לא יטמא עוד כלים שיגע בהם מעתה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|א}}}}.<br />
<br />
בכל אלה, אין כל הבדל בשאלה האם הקשר בין הנטמא למטמא היה בכוונה או לא, והאם קשר זה היה יזום על ידי הגורם המטמא או על ידי הנטמא{{הערה|1=כפי שנאמר בתורה על הנזיר: "וכי ימות מת עליו '''בפתע פתאום''' - וטימא ראש נזרו" {{תנ"ך|במדבר|ו|ט}}.}}.<br />
<br />
==דרגות הטומאה==<br />
קיימות דרגות שונות של חומרת הטומאה. ככלל, אדם או חפץ שטמאים בדרגת טומאה מסוימת, ונוגעים בחפץ טהור - מטמאים אותו בדרגת טומאה נמוכה יותר, וכן הלאה, וכך נוצרת שרשרת של טומאה. השרשרת מתמשכת עד גבול מסוים, שבו דרגת הטומאה האחרונה הייתה נמוכה ביותר, ואין בכוחה לטמא הלאה דבר נוסף. אורך השרשרת תלוי בשני משתנים: ככל שהדבר המטמא חמור יותר - הוא יוצר שרשרת ארוכה יותר. וככל שהמזון הנטמא מקודש יותר (כלומר, שאין זה אוכל רגיל, הנקרא גם "[[חולין]]", אלא זהו [[תרומות ומעשרות|תרומה]] או [[קורבן|קודש]]) - כך הוא "רגיש" יותר ומקבל טומאה אפילו מדרגת טומאה נמוכה יותר. לפיכך, כשדבר טמא נוגע בדבר טהור, יש לבדוק מהי דרגת טומאתו של הטמא, ומהי דרגת קדושתו של הטהור, וכך ייקבע האם הטהור נטמא.<br />
<br />
בדירוג הטומאות, יש להבדיל בעיקר בין '''[[אב הטומאה]]''', שמסוגל לטמא גם אדם וכלים, לביו '''[[ולד הטומאה]]''', שמטמא רק אוכל ומשקה, ולא אדם וכלים{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|ב|ב}}}}. ה"ולד" הראשון הנוצר מאב הטומאה נקרא "ראשון לטומאה". כאשר ראשון לטומאה נוגע במשהו אחר ומטמאו, הדבר הנטמא מוגדר כ"שני לטומאה", וכן הלאה עד השלישי והרביעי, כל אחד בדרגת טומאה פחותה יותר. כל הדרגות, מן הראשון ועד הרביעי, נקראות "ולד הטומאה".<br />
<br />
אלו הן דרגות הטומאה, מן החמור אל הקל:{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|ב}}-ד'; {{משנה|חגיגה|ג|ב|ללא=שם}}}}<br />
* '''[[אבי אבות הטומאה]]''' - המת נקרא כך, משום שגם אלה הנטמאים ממנו הם "אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. הכינוי הזה מופיע לראשונה בדברי רש"י{{הערה|כגון בפירושו ל{{תנ"ך|במדבר|יט|כב}}}}, ואינו מופיע בדברי חז"ל. לעיתים, כלי הנטמא מן המת יכול להפוך אפילו ל"אבי אבות הטומאה" ולטמא אדם וכלים הנוגעים בו ולעשותם "אב הטומאה" (דין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל").<br />
* '''[[אב הטומאה]]''' - כך נקראים המקורות לטומאה (פורטו לעיל: הדברים המטמאים), כמו [[טומאת שרץ|שרץ]] ו[[טומאת נבלה|נבלת בהמה]], וכן אלו הנטמאים מן המת{{הערה|{{משנה|כלים|א|א}}}}. הם מטמאים אדם וכלים, ועושים אותם ל"ראשון לטומאה".<br />
* '''[[ראשון לטומאה]]''' - הנטמא מאב הטומאה, כמו אדם או [[טומאת כלים|כלי]] או [[טומאת אוכלין|אוכל]] שנגעו בשרץ. ראשון לטומאה הנוגע באדם או כלי - אינו מטמא אותו, ואם נגע באוכל - נעשה האוכל "שני לטומאה".<br />
* '''[[שני לטומאה]]''' - הנטמא מראשון לטומאה. מן התורה טומאה זו קיימת רק באוכל ומשקה ואילו אדם או כלי אינם מקבלים טומאה מראשון לטומאה שנוגע בהם.<br />
* '''[[שלישי לטומאה]]''' - הנטמא משני לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בתרומה וב[[קורבן|קודש]], ואילו אוכל רגיל ("חולין") שנגע בשני לטומאה, אינו נטמא.<br />
* '''[[רביעי לטומאה]]''' - הנטמא משלישי לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בקודש ולא בתרומה ובחולין.<br />
<br />
==הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים==<br />
כבר מנינו לעיל (דברים מטמאים שקבעו חכמים) את "אבות הטומאות" שהוסיפו [[חז"ל]] מעבר למה שכתוב בתורה. כעת נציין כמה חידושים נוספים שגזרו והוסיפו חכמים, שאינם נחשבים כ"אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. כפי שכבר צוין, בדרך כלל מטרתן של ה"גזירות" לוודא את קיומן התקין של הלכות טומאה האמורות ב[[תורה שבכתב]], אבל לעיתים ה"גזירות" נועדו להשיג מטרות אחרות, כדלקמן.<br />
<br />
'''[[טומאת ידיים]]''' - מהתורה אין מצב בו נטמא רק חלק מגופו של האדם. חכמים גזרו במקרים מסוימים טומאה רק על ידיו של האדם - טומאת ידיים. גם כדי להיטהר מטומאה זו נדרשת רק נטילת או טבילת הידיים. הלכות טומאת ידיים ודרכי הטהרה ממנה מפורטים ב[[מסכת ידיים]].<br />
<br />
'''כלי זכוכית''' - בתורה הוזכרו מיני כלים שונים המקבלים טומאה (חרס, עץ, מתכת, ועוד. ראו לעיל: הדברים הנטמאים). מיני הכלים שלא הוזכרו בתורה, כמו כלי אבן, לא נטמאים. יוצאים מכלל זה כלי זכוכית, שעליהם גזרו חכמים שיקבלו טומאה.<br />
<br />
'''[[טומאת כתבי הקודש]]''' - ספרי ה[[מקרא]], כשהם כתובים על קלף ובדיו, מטמאים את המזון או את הידיים שנגעו בהם. הסיבה לכך מעשית לגמרי: היו אנשים שנהגו לאחסן את ה[[תרומות ומעשרות|תרומה]] שברשותם ליד כתבי הקודש (מתוך מחשבה שראוי לשמור דבר מקודש במחיצת כתבי הקודש), וכתוצאה מכך באו עכברים אל האוכל, ואגב כך הזיקו לספרים. מאחר שקבעו שיש בספרים טומאה - נמנעו מלהניח לידם את המזון, וכך נמנע הנזק לספרים{{הערה|שם=הערה_ג|1={{בבלי|שבת|יד|א}}}}. במשנה מסופר, שנושא זה היה עילה לוויכוח עם ה[[צדוקים]]{{הערה|{{משנה|ידים|ד|ו}}}}.<br />
<br />
'''[[טומאת משקין]]''' - מן התורה, משקה (מ"שבעת המשקים" שהוזכרו לעיל: הדברים הנטמאים: משקים) אינו יכול להיות "אב הטומאה", אלא אם נטמא מ"אב" - נעשה "ראשון", ואם נטמא מ"ראשון" - נעשה "שני לטומאה". משקה של חולין שנגע ב"שני לטומאה" - אינו נטמא כלל (ראו לעיל: דירוג הטומאות). לפי זה יוצא, שמשקה אינו יכול לטמא כלי, שהרי כלי מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה" (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: כלים). חכמים החמירו בטומאת משקין, וקבעו שני דברים: א. כל משקה (אפילו של חולין) שנגע בו ראשון או אפילו שני לטומאה - נטמא, ונעשה "ראשון לטומאה" (בניגוד למקובל, שגורם מטמא יוצר טומאה ברמה נמוכה ממנו). ב. משקה טמא שנגע בכלי - מטמא אותו. הסיבה ל[[חומרא]] זו: קיימים נוזלים מסוימים שהם "אב הטומאה", והם ההפרשות מזב וכיוצא בו, ונוזלים אלה מטמאים כלים מן התורה. כדי שאנשים לא יטעו להקל בנוזלים אלה, החמירו חכמים על כל מיני הנוזלים, ונתנו להם מעין מעמד של "אב הטומאה", המטמא כלים{{הערה|{{משנה|פרה|ח|ז}}; {{משנה|זבים|ה|יב|ללא=שם}}; {{בבלי|שבת|יד|ב}}; {{רמב"ם||שאר אבות הטומאות|ז|א}}-ב'.}}.<br />
<br />
'''האוכל ושותה מאכלים טמאים''' - מכיון ש[[טומאת אוכלין|אוכל]] ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים (דבר מותר כשלעצמו, כפי שהתבאר) נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|יב}}}}. הסיבה לכך: החשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא{{הערה|שם=הערה_ג}}.<br />
[[קובץ:מים שאובים (1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|מים האסופים תוך הכלי נחשבים כ'''מים שאובים''']]<br />
'''הרוחץ ב[[מים שאובים]]''' - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר{{הערה|שם=הערה_ג}}. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה{{הערה|1=בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100}}.<br />
<br />
ארבע הגזירות האחרונות הם חלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל{{הערה|{{בבלי|שבת|יג|ב}}}}.<br />
<br />
ככלל, לטומאות שקבעו חכמים מעמד שונה מן הטומאות האמורות בתורה: הנטמא בהן ונכנס למקדש או אוכל קדשים אינו מביא קרבן על כך. כמו כן, הנטמא בהן יכול להיטהר מיד בטבילה, ובדרך כלל אינו צריך להמתין עד שקיעת השמש ("הערב שמש"){{הערה|{{משנה|פרה|יא|ה}}, וראו [[תוספות]] על {{בבלי|זבחים|צט|ב}} ד"ה "טבול יום"}}. בדרך כלל, גם אין שורפים תרומה או קורבן שנטמאו בטומאה זו, אלא משאירים אותם כמות שהם עד שייפסלו מאכילה באופן אחר ויישרפו{{הערה|{{בבלי|שבת|טז|א}} ורש"י ד"ה "עבדי רבנן היכרא".}}.<br />
<br />
== דוגמאות ליישום הכללים ==<br />
בגלל מורכבות הנושאים והקשרים הפנימיים ביניהם, נציין כמה דוגמאות שכיחות כיצד מתיישמות ההלכות הנ"ל בפועל:<br />
<br />
א. אדם טהור הולך ברחוב ונעלו פוגעת בעכבר מת. העכבר הוא "אב הטומאה", ומטמא את הנעל שנגעה בו והופך אותה ל"ראשון לטומאה". האדם נשאר טהור, כי גם אם הזיז את העכבר - הרי שרץ אינו מטמא במשא, אלא רק בנגיעה בו. גם הנעל הטמאה איננה מטמאת את האדם הנוגע בה, כי אדם מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה", והנעל, כאמור, היא רק "ראשון". אילו היה זה חתול מת - האדם היה נטמא, כי הזזה קלה של נבלת החתול נחשבת כ"משא". מאידך, אם הייתה זו צפרדע - גם הנעל הייתה טהורה, כי בשרצים הקטנים טימאה התורה רק שמונה מינים מסוימים (לעיל: הדברים המטמאים).<br />
<br />
ב. סיפור שמופיע בגמרא:{{הערה|{{בבלי|יומא|מז|א|ללא=שם}}}} פעם נאלץ ה[[כהן הגדול]] לצאת מ[[בית המקדש]] בעיצומה של [[עבודת יום הכיפורים]], כדי לשוחח עם "הגמון אחד", שאינו יהודי. במהלך השיחה ניתז רוק מפיו של ההגמון על בגדי הכהן הגדול, ולכן מינו לאלתר כהן גדול אחר, שימשיך להקריב את קרבנות יום הכיפורים. הסיבה: [[גוי]] נחשב כזב (מדרבנן), והרוק שלו הוא אב הטומאה. הבגד שעליו ניתז הרוק נטמא באופן ישיר ממגעו של הרוק, אבל גם הכהן הגדול עצמו נטמא, על אף שהרוק לא נגע בו, כי הוא '''נשא''' את הרוק. גם אם הכהן הגדול יטבול מיד - לא יטהר לגמרי עד שקיעת החמה (ראו להלן: דרכי היטהרות), ולכן לא היה מנוס מלהחליפו.<br />
<br />
ג. אשה [[נידה]] יושבת על כיסא, ואחר כך קמה ובעלה ישב עליו. הכיסא הוא "אב הטומאה", כדין "משכב ומושב" (לעיל: דרכי הטומאה: משכב ומושב הזב). הבעל נטמא בישיבתו על הכיסא, אפילו אם גופו לא נגע בכיסא, וגם בגדי הבעל נטמאו, אפילו אם לא נגעו בכיסא, כדין היושב על משכב, שנטמא הוא וכל כלי שיגע בו באותה שעה (ראו לעיל: דרכי היטמאות: טומאה בחיבורין).<br />
<br />
ד. שרץ נפל לתוך כלי חרס, ובו מאה תפוחים, והשרץ נגע באחד התפוחים ולא נגע בדפנות הכלי - כל התפוחים טמאים, בדרגת "שני לטומאה". הסיבה: השרץ הוא אב הטומאה, וכלי חרס מיטמא בכניסת טומאה לחללו ("אויר כלי חרס") ונעשה "ראשון לטומאה", והכלי גם מטמא את כל האוכל שבתוכו, גם אם לא נגע בדפנותיו. אילו היה זה כלי מתכת או עץ - הכלי היה טהור, ורוב התפוחים היו טהורים. רק התפוחים שנגעו פיזית בשרץ היו "ראשון לטומאה", והתפוחים שנוגעים בהם היו "שני לטומאה", ובזאת הייתה מסתיימת שרשרת הטומאה (אלא אם כן מדובר בתפוחים של תרומה, בהם השרשרת מתארכת עוד שלב. ראו לעיל: דירוג הטומאות). אם התפוחים לא נשטפו מעולם - הם טהורים, כי לא הוכשרו לקבל טומאה (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: מאכלים).<br />
<br />
ה. אדם טהור שלא הקפיד לשמור את ידיו מלנגוע בדברים טמאים, ונגע בתפוח של חולין - התפוח טהור, מפני שידים אלו, שלא נשמרו לגמרי, נחשבות כ"שני לטומאה", וטומאה קלה בדרגה זו איננה מטמאת אוכל של חולין. ברם, אם התפוח היה רטוב בשעת הנגיעה בו - התפוח נטמא, ואם היו ערימת תפוחים רטובים - כולם טמאים, כי הידיים ה"שניות לטומאה" מטמאות משקה, והמשקה נהיה "ראשון לטומאה" (ראו לעיל: הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים: טומאת משקין), והמשקה שעל התפוח נטמא מידי האדם וטימא את התפוח ועשאו "שני", ותפוח זה טימא את המשקה שעל התפוח שלצידו ועשאו "ראשון", ומשקה זה טימא את התפוח הבא ועשאו "שני", וחוזר חלילה{{הערה|1=מקרה זהה ב{{משנה|טהרות|א|ז}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטהרות מטומאה==<br />
[[קובץ:השקה מקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|חור השקה של מקווה]]<br />
[[קובץ:מקווה מתמלא.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מילוי מקווה טהרה]]<br />
{{ערך מורחב|דרכי היטהרות מטומאה}}<br />
תהליך הטהרה הבסיסי שעל ידו נטהרים מרוב הטומאות נעשה על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או ב[[מעיין]] לאחר היפרדות מהגורם המטמא, והמתנה עד ה[[ערב]]. בטומאות הקלות, כגון אדם הנוגע ב[[טומאת שרץ|שרץ]] או ב[[טומאת נבלה|נבלה]], ניתן לטבול במקווה ולהיטהר מיד עם ההיפרדות מן הגורם המטמא. טומאות אלה נקראות "טומאת ערב", כי ניתן להיטהר מהן בערבו של אותו יום בו האדם נטמא.<br />
<br />
בטומאות החמורות (טומאת מת, נידה, זב, זבה, יולדת, ומצורע) תהליכי הטהרה הם מורכבים יותר, וכוללים מרכיבים נוספים:<br />
* המתנת זמן - יותר תמיד נמשכות לפחות שבוע, ולכן יש צריך להמתין עד לתחילת תהליך הטהרה. משך ההמתנה המדויק משתנה בין הטומאות השונות.<br />
* [[מעמד (קודש)|מעמדות]] הזאה - בטומאת מת ובטומאת מצורע יש צורך מעמדות "הזאה" (התזה) מיוחדים על מנת להיטהר. ההזאה על טמא מת צריכה להיעשות על ידי אפר [[פרה אדומה]]. ההזאה על מצורע היא מדם של ציפור וכוללת מרכיבים מעמדות נוספים המפורטים בתורה.<br />
* הקרבת קורבנות - לארבעה סוגי טומאות קבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם, והם: זב, זבה, יולדת ומצורע.<br />
<br />
קיימים מצבים הלכתיים שונים למי שהתחיל בתהליך הטהרה אך עדיין לא השלים אותו: '''טבול יום''' הוא מצב של אדם או כלי שזה עתה עברו את הטבילה המטהרת, שעדיין נשארת עליהם טומאה מסוימת עד הערב. דרגת הטומאה שלו היא כ"שני לטומאה", שאסור לו לאכול [[תרומות ומעשרות|תרומה]] והוא אף מטמא אותה במגעו. '''מחוסר כיפורים''' הוא מצב של ארבעת סוגי הטמאים שחייבים להביא קרבן (זב, זבה, יולדת ומצורע), שהשלימו את כל תהליך הטהרה מלבד הבאת הקורבן. עד הבאת הקרבן אסור להם להיכנס ל[[בית המקדש]] ולאכול מן הקרבנות.<br />
<br />
תהליכי הטהרה קיימים רק עבור [[אדם]] שנטמא וכן עבור רוב סוגי החפצים שנטמאו. לעומת זאת מזון או משקה שנטמאו, וכן כלים העשויים מ[[חרס]] שנטמאו - אינם יכולים להיטהר על ידי תהליכי טהרה, והם נשארים טמאים עד שהם שיעברו תהליך שישנה אותם באופן מהותי כגון שבירת הכלי או זריעה באדמה. בדרך זו ניתן לטהר גם מים על ידי הצמדתם למאגר מים (הצמדה זו נקראת "השקה"), ובכך הם נעשים כחלק ממנו.<br />
<br />
==קיום הלכות הטהרה בתולדות ישראל==<br />
===קיום הלכות הטהרה ב[[מקרא]]===<br />
בתורה מספר, שבזמן שהיו [[יהודים|בני ישראל]] ב[[מדבר סיני]], נאמר ל[[משה רבנו]]: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ה|ב}}}}. כך אמנם נעשה: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|ה|ד}}}}. הדבר היה בחודש ניסן בשנה השנייה ל[[יציאת מצרים]], בסמוך להקמת ה[[משכן]], וכחלק מהתארגנות שבטי ישראל במחנה{{הערה|1=על פי במדבר פרקים א-ד, והתאריך ב{{תנ"ך|במדבר|א|א}}, ששווה לתאריך ב{{תנ"ך|שמות|מ|א}}. על פי התלמוד הבבלי ב{{בבלי|גיטין|ס|א|ללא=שם}}, נאמרה מצווה זו ביום הקמת המשכן עצמו.}}.<br />
<br />
באותו חודש{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|א}}}}, נאמרה לבני ישראל המצווה להקריב את [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], ואז התעוררה בעייתם של הטמאים, המנועים מלהקריב את הקרבן: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה... וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|ו|ז}} משה הפנה את טענתם לה', וקיבל מענה שלפיו קיימת אפשרות להקרבת [[פסח שני]] חודש מאוחר יותר, ב[[י"ד באייר]], לאלו שלא יכלו להקריב את הפסח בזמנו.}}.<br />
<br />
דוגמה לקיום הלכות מצורע אירעה לישראל במדבר במעשה [[מרים הנביאה]], שהצטרעה בעקבות אמירת [[לשון הרע]] על [[משה רבנו]]. מרים שולחה אל מחוץ למחנה למשך שבוע עד שהתרפאה, ובינתיים התעכב העם כולו מן הנסיעה לארץ ישראל{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יב}}}}.<br />
<br />
ב[[פרשת חוקת]] מובאת המצווה שנצטוו בני ישראל לשרוף [[פרה אדומה]] על ידי [[אלעזר בן אהרן]] הכהן, ולהכין ממנה את האפר שבעזרתו יטהרו את הטמאים למת. מסדר הפרשיות ניתן להבין שהדבר נאמר בשנה הארבעים לאחר יציאת מצרים, שנה לפני כניסתם של בני ישראל לארץ{{הערה|1=כך תפס זאת [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו 'קדמוניות היהודים' (ד, ד, ו)}}, אך לדעת רבות ב[[חז"ל]], היה זה מיד לאחר הקמת המשכן, ופרשה זו נכתבה שלא במקומה בסדר הזמן{{הערה|1=ספרי במדבר פיסקא מד, ו{{ירושלמי|מגילה|ג|ה}}.}}. עדות לכך מ[[פרשת בהעלותך]], שעל פי סדר הפרשיות התרחשה בסמוך להקמת המשכן, ובה כבר הוזכרה טהרת הלויים ב"מי חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ח|ז}}}}, הם המים המעורבים באפר הפרה האדומה, הנקראת אף היא "חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|יז}}}}.<br />
<br />
ביטוי נוסף לקיומם של הלכות הטומאה בזמן היות בני ישראל במדבר, הוא המעשה המסופר בתורה על הלוחמים במלחמת מדין. בשובם מן המלחמה, נצטוו הלוחמים על ידי משה ו[[אלעזר בן אהרן|אלעזר]] הכהן, שאז כבר היה [[כהן גדול]] במקום [[אהרן הכהן|אהרן]] אביו, להמתין במשך שבוע מחוץ למחנה. במשך שבוע זה נטהרו מטומאת ההרוגים במלחמה, וטיהרו גם את בגדיהם והשלל שעמם{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לא|יט|כד}}}}.<br />
<br />
לאחר כניסת בני ישראל לארץ, אין במקרא איזכור לקיומן של הלכות טומאה וטהרה במשך מאות שנים, בספרים [[ספר יהושע|יהושע]] ו[[ספר שופטים|שופטים]]. אין בכך כדי להתמיה. המקרא בספרים אלו, וגם בספרי שמואל ומלכים, מתאר את ההתרחשויות המרכזיות בחיי העם, ללא איזכור קיומן של מצוות בסיסיות, ורק מעט מהן הוזכרו לפי ההקשר הנצרך לסיפורי המקרא. מקור אחד מסופק קיים בציווי לאימו של [[שמשון]]: "ואל תאכלי כל טמא"{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יג|ד}}}}: יש שפירשו שהכוונה לדברים האסורים לנזיר דווקא{{הערה|{{בבלי|סוטה|ט|ב}}}}, ויש שפירשו שהכוונה לזהירות מכל דבר המטמא{{הערה|1=[[רד"ק]] על {{תנ"ך|שופטים|יג|ד|קצר=כן}}, על פי התרגום}}.<br />
<br />
לעומת זאת ב[[ספר שמואל]], המקיף את ימי [[שאול המלך]] ו[[דוד המלך]], מוזכרת שמירת הטהרה כדבר שבשיגרה. כך מסופר על תגובתו של שאול המלך להיעדרות דוד מן הסעודה בבית שאול לכבוד [[ראש חודש]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כ|כו}}}}: "וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, כִּי לֹא טָהוֹר". כלומר: כנראה דוד נטמא, אולי ב"[[בעל קרי|מקרה לילה]]", ולכן לא בא לסעודה, כדי שלא לטמא אותה. למחרת, כשדוד נעדר בשנית, הבין שאול שיש סיבה אחרת להיעדרותו, כי הרי יכול היה להיטהר ולבוא{{הערה|שם, {{תנ"ך|שמואל א|כ|כז|ללא=פרק}}}}. הפרשנים דנים האם מדובר היה באוכל של חולין, וגם אותו נזהרו לאכול בטהרה, או שלכבוד ראש חודש הקריבו קרבן שלמים, שאכילתו בטהרה היא חובה{{הערה|רש"י ורד"ק שם}}.<br />
<br />
בשעה שדוד בורח מפני שאול, ומגיע ל[[משכן נוב|נוב]], הוא מבקש לחם מ[[אחימלך בן אחיטוב|אחימלך]] הכהן הגדול, ומקבל ממנו "לחם קודש", ובתנאי ש"נשמרו הנערים אך מאשה"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ה}}}}. דוד משיב שאכן כך הוא, שכן כבר יצאו לדרכם מתמול שלשום, וגם כליהם טהורים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ו|ללא=פרק}}, וברש"י}}. עוד מסופר בספר שמואל אודות [[בת שבע]], שהייתה "מתקדשת מטומאתה" בשעה שנלקחה לבית דוד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ד}}}}.<br />
<br />
סיפור קיומן של הלכות מצורע מסופר ב[[ספר מלכים]]. בזמן המצור של [[ארם]] על העיר [[שומרון]] בימי המלך [[יהורם בן אחאב]], היו ארבעה מצורעים בשער העיר{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ז|ג}}}}.<br />
<br />
מצורע אחר שהתפרסם הוא [[עוזיהו מלך יהודה]], שנכנס ל[[היכל]] כדי להקטיר [[קטורת הסמים|קטורת]], בניגוד להלכה האוסרת על מי שאינו [[כהן]] לעשות כן, ונצטרע בו במקום. הוא נאלץ לעזוב את ירושלים ולהתגורר במקום מבודד ("בית החפשית") עד סוף ימיו, ו[[יותם (מלך יהודה)|יותם]] בנו מילא את מקומו{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|ה}}; ובהרחבה ב{{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|טז|כג}}}}. לאחר פטירתו, נקבר בשדה הסמוך לקברי המלכים.<br />
<br />
עם עלות [[חזקיהו המלך]] על כיסא מלכותו, פתח במבצע מקיף לטהרת המקדש, הכהנים והעם, לאחר ההזנחה בימי אביו [[אחז]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}-{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|ללא=שם}}. המושגים של "טומאה" ו"טהרה" משמשים כאן במובן כפול, הן ככינוי ל[[עבודה זרה]] וההתרחקות ממנה, והן לטומאה וטהרה במובן הנדון כאן, עיינו [[מלבי"ם]] ל{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט|יז|ללא=שם}}.}}. הוא קיווה להספיק לטהר את העם לקראת הקרבת [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], אך רבים מהעם, בפרט משרידי [[עשרת השבטים]] שגלו תקופה קצרה לפני כן, לא הספיקו להיטהר{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|יח|ללא=פרק}}}}: "מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". אירועי חג הפסח והטהרה לקראתו היו פתיח למהלך מקיף של שיבה לקיום התורה בישראל, עד שאמרו חז"ל, שבימי חזקיהו: "בדקו מ[[נחלת שבט דן|דן]] ועד [[באר שבע]] - ולא מצאו עם הארץ; מ[[גבת]] ועד [[תל אפק (אנטיפטריס)|אנטיפרס]] - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה"{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צד|ב}}}}.<br />
<br />
===ימי הבית השני===<br />
עם שיבת ציון בראשית ימי הבית השני, היה צורך לחזק מחדש את חיי הטהרה. מן הכתובים נראה שהכהנים התרשלו בדבר, ו[[חגי הנביא]] ערך להם מבחן על הלכות אלו, ומשכשלו בו - קבע שקרבנותיהם טמאים{{הערה|{{תנ"ך|חגי|ב|י|יד}}. ב{{בבלי|פסחים|יז|א}} דיון נרחב בשאלותיו של חגי, והאם הכהנים טעו בתשובתם. ראו גם בערך [[יהושע בן יהוצדק]] בעניין זה.}}.<br />
<br />
לטהרה מטומאת מת השתמשו ישראל באפר [[פרה אדומה]] שלקחו עמם למשמרת בבבל{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק ג הלכה ה, ושם מחלוקת בדבר.}}, ומלבד זאת נעשו בימי הבית השני שמונה פרות אדומות, הראשונה שבהן בפיקוחו של [[עזרא הסופר]]{{הערה|{{משנה|פרה|ג|ה}}}}.<br />
<br />
ברבות השנים, הקושי של עמי הארץ בקיומן של הלכות טומאה וטהרה יצר הבדלי [[מדרגות]] בין ה'''חברים''' לבין '''עמי הארץ''': ה"חברים" הקפידו על קיום הלכות הטהרה במלואן, ואף חלקם השתדלו לאכול את מזונם הרגיל ("חולין") בטהרה, בעוד עמי הארץ שמרו על דברים בסיסיים בלבד. הדבר גרם לכך שהחברים נאלצו שלא לנגוע בבגדיו של עם הארץ, מחשש שנטמאו כ"משכב ומושב" (ראו לעיל: דרכי ההיטמאות: משכב ומושב הזב){{הערה|{{משנה|דמאי|ב|ג}}; {{משנה|חגיגה|ב|ז|ללא=שם}}; {{בבלי|בכורות|ל|ב}}}},, והיו מהלכים בצידי הרחוב, כדי שלא להתחכך בעוברים ושבים{{הערה|{{משנה|שקלים|ח|א}}}}. ריחוק זה היה בין הגורמים לשנאה כלפי ה"חברים", שנחשדו בהתנשאות{{הערה|{{בבלי|פסחים|מט|ב}} ו[[תוספות]] ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} ד"ה "דהוה צניע".}}. על חומרת הטומאה שיוחסה לעמי הארץ חלוקות הדעות{{הערה|1=ראו דעות שונות בפירוש רבנו [[שמשון משאנץ]] ל{{משנה|טהרות|ז|ה}}, ובתוספות רי"ד ב{{בבלי|נדה|לג|ב}}.}}, וככל הנראה לא החמירו להחשיבם כ"אב הטומאה" המטמא אדם במגעו{{הערה|1=ב{{משנה|טהרות|י|ג}} נאמר, שאדם השוכר פועלים עמי הארץ לצורך מלאכה הדורשת טהרה (כגון בציר ענבים) מבקש מהם לטבול במקווה ולהיטהר. מכאן שעמי הארץ לא נחשבו כזבים, שצריכים מים חיים, ואף לא כטמאי מתים, הטעונים הזאה, והטומאה שיוחסה להם היא כזו שניתן להיטהר ממנה בו ביום.}}.<br />
<br />
בזמן ה[[עליה לרגל]] הקלו חכמים להחשיב את עמי הארץ כטהורים, הן משום שעמי הארץ אכן השתדלו יותר להיטהר לקראת העלייה למקדש{{הערה|{{רמב"ם||מטמאי משכב ומושב|יא|ט}}}}, והן כדי לשמור על אחדות האומה, "'''כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה [[במות|במה]] לעצמו, ושורף [[פרה אדומה]] לעצמו'''"{{הערה|{{בבלי|חגיגה|כב|א}}, כנימוק לנאמנותם של עמי הארץ על טהרת הקורבנות בכל ימות השנה.}}. כמליצה אמרו חז"ל: "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים", כלומר, מחשיבה את כולם כמעמד של "חברים"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ו}}}}. מכל מקום, לאחר הרגל היו הכהנים מטהרים את כל כלי המקדש, מחשש שנטמאו במהלך החג{{הערה|{{משנה|חגיגה|ג|ז}}-ח'}}. ה[[צדוקים]] בסכלותם לגלגו על כך, כמסופר בתלמוד הירושלמי: "פעם אחת הטבילו את המנורה. אמרו צדוקים: ראו פרושים מטבילין גלגל חמה!"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ח}}}}.<br />
<br />
בשלהי תקופת בית שני, הייתה ההקפדה בטהרה ב[[בית המקדש]] ברמה גבוהה יחסית להקפדה על מצוות אחרות ביהדות, ו[[חז"ל]] ראו זאת כשיבוש של סולם הערכים. כך מסופר בגמרא:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש (כדי לזכות באחת מעבודות המקדש), קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו!... 'כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך...', אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין! (כלומר, מהרו והוציאו את הסכין מגופו, בטרם ימות בני ותיטמא הסכין.) ללמדך '''שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים'''.|מקור={{בבלי|יומא|כג|א}}}}<br />
הגמרא מסיקה, שההקפדה על טהרת הכלים כשלעצמה הייתה ראויה, אבל הייתה זו זילות של שפיכות דמים.<br />
<br />
[[יוסף בן מתתיהו]] מתאר את כת ה[[איסיים]] שהתקיימה בתקופה זו, וניהלה אורח חיים מחמיר בנושאי טהרה{{הערה|1="מלחמות היהודים עם הרומאים", ספר ב, פרק ח, ג}}. הם נהגו, למשל, לטבול אחרי הפרשת צרכים. בספרות ה[[תנאים]] אין התייחסות מפורשת לנוהגי הטומאה של כת זו, בניגוד ל[[צדוקים]] וה[[כותים]]{{הערה|{{משנה|נידה|ד|א}}-ב'; {{בבלי|נדה|לג|ב}}}}.<br />
<br />
===אחרי חורבן הבית השני===<br />
לאחר חורבן [[בית המקדש]] וביטול עבודת ה[[קרבן|קרבנות]], פחתה בהדרגה השמירה על הלכות הטהרה. אמנם עדיין היה צורך להיטהר לצורך קיום מצוות התרומות והמעשרות (ראו לעיל: חובת הטהרה), אבל בהדרגה הידלדל מאגר אפר ה[[פרה אדומה|פרה האדומה]], ובהיעדר מקדש - לא ניתן היה לעשות פרה אדומה נוספת. תהליך זה לא היה חד ומהיר, אלא התמשך כמאתיים שנה לפחות עד ראשית ה[[אלף החמישי]]. בזמן ה[[תנאים]] שלאחר החורבן עדיין נשמרה הטהרה בקפדנות רבה, ואף הוסיפו בה סייגים{{הערה|{{בבלי|שבת|טו|א}}}}. במקורות מסופר על אישים מרכזיים ששמרו על הלכות הטהרה בביתם ואף עסקו בהוראה למעשה לזולתם, כמו [[רבן גמליאל]]{{הערה|{{משנה|ידים|ג|א}}; תוספתא כלים בבא מציעא פרק יא הלכה ב; תוספתא כלים בבא בתרא פרק ב הלכה ד; {{בבלי|נדה|ו|ב}}.}}, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]]{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק יב הלכה יב}} ורבי [[יהודה הנשיא]]{{הערה|{{בבלי|נדה|ו}}}}.<br />
<br />
גם בזמן ה[[אמוראים]] הננו מוצאים שמירת טהרה, אם כי הייתה כנראה נחלתם של יחידים בלבד: [[רבי אמי]] ו[[רבי אסי]], שהיו כהנים, היו אוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]]{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|ב}}}}. בתלמוד הירושלמי נאמר, ש[[רבי חייא]] הורה ל[[רב (אמורא)|רב]], אחיינו: "אם אתה יכול לאכול במשך כל השנה חולין בטהרה - אכול, ואם לא, תהא אוכל שבעה ימים בשנה"{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}}}. על פי הפרשנות המקובלת, הכוונה לשבעה ימי חול בין [[ראש השנה]] לבין [[יום הכיפורים]], מלבד הזהירות בטהרה בראש השנה ויום הכיפורים עצמם ({{טור|אורח חיים|תרג}}). ב"משך חכמה" לרבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] ({{תנ"ך|ויקרא|כג|מב}}) סובר שהכוונה לשבעה [[יום טוב|ימים טובים]] בשנה. העדות המאוחרת ביותר על קיום הלכות הטהרה היא זו של האמורא [[עולא]] (המאה השלישית), המספר על כך שבזמנו עדיין "ה"חברים" (שומרי הטהרה, ראו לעיל) מטהרים בגליל"{{הערה|{{בבלי|נידה|ו|ב}}}}, כנראה באמצעות אפר הפרה האדומה שנשמר בידי [[כהן|כהנים]] תושבי הגליל{{הערה|1=למקורות רבים ודיון נרחב על קיום הלכות הטהרה לאחר החורבן ראו שו"ת ה[[ישעיה דטראני|רי"ד]] סימן כה.}}.<br />
<br />
==הממצא הארכאולוגי==<br />
[[קובץ:Herodion Mikve IMG 0712.JPG|ממוזער|230px|מקווה טהרה מימי בית שני]]<br />
בדורות האחרונים, התגלה ממצא [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] עשיר ומגוון המעיד על שמירה על טהרה בקרב היהודים בשלהי תקופת הבית השני. המחקר השיטתי בנושא זה בא בעקבות החפירות הנרחבות בעיר העתיקה של [[ירושלים]] לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. מדובר בשני סוגי ממצאים עיקריים:<br />
* '''[[מקווה#המקווה בארכאולוגיה|מקוואות טהרה עתיקים]]''' - ב[[ארץ ישראל]] נמצאו מקוואות עתיקים, במיוחד מתקופת בית שני, שמעידים על שמירת הלכות אלו בתקופה הקדומה. המחקר הארכאולוגי בנושא שזה נפתח עם גילויים של מקוואות בחפירות ב[[מצדה]] בשנת [[ה'תשכ"ה]], ולאחר מכן נחפרו עשרות בריכות בעיר העתיקה בירושלים ובאתרים נוספים.<br />
* '''[[כלי אבן#כלי אבן מתקופת בית שני|כלי אבן מתקופת בית שני]]''' - בתקופת בית שני נהגו היהודים בניגוד למקובל בעמים אחרים (הרבה לאחר תום [[תקופת האבן]]), לעשות שימוש נרחב בכלי אבן להשתמש בכלי אבן, משום שהם אינם מקבלים טומאה. כלי האבן, שעובדו מ[[קירטון]], נתגלו בעשרות חפירות וסקרים ארכאולוגיים, בעיקר בקונטקסטים של התקופה הרומית הקדומה – שלהי תקופת הבית השני.<br />
<br />
==השלכות מעשיות בימינו מהלכות טומאה וטהרה==<br />
מדברינו עד עתה עולה המסקנה, שכל עוד [[בית מקדש]] עומד בחורבנו אין צורך בקיום הלכות הטהרה במלואן. יתירה מזו: גם אין אפשרות לקיים אותן כהלכתן, מפני שאין לנו אפר [[פרה אדומה]]. די לו לאדם שיוולד בבית חולים, ובמהלך שהותו שם יהיה במקום מת (ואפילו הפלת עובר) - נטמא אדם זה עד סוף ימיו, ללא אפשרות להיטהר מכך. עם זאת, קיימים כמה תחומים בהלכה בהם יש יישומים של הלכות הטומאה והטהרה גם בימינו.<br />
<br />
'''[[טהרת המשפחה]]''' - מבין אבות הטומאות שקבעה התורה, חשובות במיוחד ה[[נידה]] וה[[זבה]], מפני שהתורה קבעה להן גם איסור [[תשמיש]]. מחשש לטעויות בחישוב ימי הנידה, נקבע שכל אשה הרואה ולו טיפת דם אחת נחשבות כזבה, ועליה לשמור "שבעה נקיים" לאחר תום הדימום, ורק אז יכולה היא להיטהר. מלבד ההגבלה על תשמיש, מופיעות בהלכה "הרחקות" שונות, שנועדו לצמצם את החשש לגלישה לאיסור התורה, אך אין כוונתן להימנע מלהיטמא מחמת הנידה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצה|א}}}}. במקורות שונים מצוין מנהג מתקופת ה[[גאונים]] בארץ ישראל להיזהר ממגע במשכב הנידה ומושבה גם בזמן הזה, כזכר לדיני הטהרה, אך בהלכה המאוחרת יותר מנהג זה לא התקבל{{הערה|1=למקורות רבים בנושא זה ראו שו"ת יביע אומר לרב [[עובדיה יוסף]], חלק ששי יורה דעה סימן כ.}}.<br />
<br />
השלכה צדדית מהלכות נידה נוגעת להלכות כלים המקבלים טומאה. על פי הדין, אשה שמוצאת כתם החשוד כדם שיצא מגופה - נחשבת כנידה, בתנאים מסוימים, ובהם התנאי, שכתם זה יתגלה על דבר שמקבל טומאה. אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה - האשה טהורה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצ|י}}}}. סביב זה דנו הפוסקים על אביזרי היגיינה וריהוט הקיימים בימינו, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|1=ראו "טהרת הבית" לרב [[עובדיה יוסף]], חלק א' עמ' תה-תט.}}.<br />
<br />
'''טומאת כהנים''' - כאמור (לעיל: חובת הטהרה), התורה אסרה על [[כהן|הכהנים]] להיטמא למת. איסור זה אינו תלוי דווקא בהיותם עובדים בפועל בבית המקדש, ולכן הוא נוהג גם בימינו (גם כהן שכבר נטמא וטרם נטהר - אסור להיטמא שנית{{הערה|{{בבלי|נזיר|מב|ב}}}}). לכן, כהנים נמנעים מלהיכנס ל[[בית קברות]]. בעקבות זאת, מקובל לקבור כהנים בחלקה מיוחדת שמאפשרת גישה נוחה של בני המשפחה עד סמוך לקבר. כניסתם ל[[בית חולים|בתי חולים]] מעוררת בעיה, מפני שכיחות הנפטרים בהם, והפסיקה ההלכתית המקובלת היא שעל הכהנים להשתדל להימנע מכניסה לבית חולים שלא לצורך{{הערה|1=ראו בספר 'טהרת הכהנים כהלכתה' מאת הרב משה הכהן גרוס, בית שמש תשס"ב, פרק יד}}. בבתי חולים שונים קיימים הסדרים מיוחדים או למתן התראה לכהנים על נוכחותו של מת, או לחציצה בפני הטומאה: אם יש מת בבניין, והכהן נמצא בחדר פנימי (שהמת לא אמור לעבור דרכו בהוצאתו אל מחוץ לבניין) שדלתו סגורה - הכהן לא נטמא; בכמה בתי חולים הותקנו במסדרונות דלתות כפולות, כדי לוודא שתמיד אחת מהן תהיה סגורה. שאלה מיוחדת התעוררה על טיסה של כהנים, בגלל מעבר המטוס מעל בתי קברות או בגלל הובלת נפטרים בתא המטען{{הערה|1='טהרת הכהנים כהלכתה' הנ"ל, פרק יא}}.<br />
<br />
'''נטילת ידיים''' לסעודה - לפני אכילת לחם קיימת חובה [[נטילת ידיים|ליטול ידיים]], כלומר, לשפוך מים מכלי על כפות הידיים. הלכה זו במקורה נועדה ל[[כהן|כהנים]] האוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]], והידים הטמאות מטמאות את התרומה, ולפיכך עליהם לטהר את הידיים לפני האכילה (ראו לעיל: הלכות שהוסיפו חכמים: טומאת ידיים). ההלכה הרחיבה את החיוב לכל יהודי האוכל לחם, גם אם אינו כהן, כדי לשמר ולהזכיר לכהנים את חובתם לגבי תרומה{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|א}}}}.<br />
סעיף מיוחד בהלכה זו, שאינו ידוע כל כך לרבים, הוא הצורך ליטול ידיים לפני אכילת כל מאכל '''רטוב''' ("דבר שטיבולו במשקה", גם אם אינו לחם). דין זה שנוי במחלוקת, האם חובה לקיימו גם בימינו, ועל פי הדעה המקובלת יש ליטול ידיים ללא ברכת "על נטילת ידיים"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב בפוסקים בשאלה מה נחשב "אוכל" ומה "משקה" במקרים גבוליים (גלידה, מאפה עם דבש, קרח, ועוד){{הערה|1=ראו [[משנה ברורה]] {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ללא=שם}} סעיף-קטן יד, ו"פסקי תשובות" חלק שני עמ' שלט-שמ.}}.<br />
<br />
'''כשרות הסכך ל[[סוכה]]''' - בהלכות סוכה קיים דין, שסכך כשר רק אם הוא עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה{{הערה|{{משנה|סוכה|א|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב על חפצים מסוימים, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תרכט|א|ז}}}}.<br />
[[קובץ:מקווה הארי.JPG|ממוזער|מקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] {{ש}} יש הנוהגים לטבול במקווה זה לשם תוספת קדושה וטהרה]]<br />
<br />
'''כניסה ל[[הר הבית]] בימינו''' - קיימת הבחנה בין הטמאים ממקור טומאה חיצוני, כמו טמא מת, לבין הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם: טמא מת וכדומה רשאים להיכנס להר הבית, אבל לא ל[[העזרה|עזרה]] ולחלקים מסוימים סביבה ([[החיל]] ו[[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת נשים]]). לעומת זאת, הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם, כמו זב ובעל קרי, אסורים להיכנס להר הבית. בימינו ניתן להיטהר מכל הטומאות על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או [[מעיין]], פרט לטומאת מת, בהיעדר אפר [[פרה אדומה]]. לפיכך, תאורטית ניתן להיטהר מכל הטומאות המונעות מלהיכנס להר הבית, ובלבד שיזהר האדם שלא להיכנס למרכז הר הבית, המזוהה כמקום [[העזרה]] המקורי, שאסור לטמא מת. רובם הפוסקים בדורנו שוללים את העלייה להר, אם בגלל חוסר ודאות לגבי זיהוי מקומה הקדום של העזרה, ואם מחשש שאנשים לא יקפידו על ההבדלה בין התחומים השונים בהר{{הערה|1=להרחבה ראו בספר "אל הר המור" }}.<br />
<br />
'''טבילת גרים''' - גוי המעוניין [[גיור|להתגייר]], עובר מעמד טבילה.<br />
<br />
'''טבילת כלים''' - היא מצווה לטבול כלים שיוצרו אצל גוי או שנקנו מגוי.<br />
<br />
'''מנהגי טהרה''' - טבילת הטהרה נפוצה אצל גברים בכל בוקר, בקהילות ה[[חסידים|חסידיות]], וכיום גם בקהילות אחרות. יש הנוהגים לטבול במקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] לשם תוספת קדושה וטהרה. מנהג נפוץ אצל רוב שומרי המצוות הוא הטבילה לפני [[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]], ורבים טובלים גם לפני [[שלושת הרגלים]].<br />
<br />
==ספרות ההלכה בנושאי טומאה וטהרה==<br />
<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[סדר טהרות]]}}<br />
<br />
ב[[תורה]] מרוכזות הלכות טומאה וטהרה בעיקר ב[[ספר ויקרא]], בפרשיות [[פרשת שמיני|שמיני]] - [[פרשת תזריע|תזריע]] - [[פרשת מצורע|מצורע]], וכן ב[[ספר במדבר]], ב[[פרשת חוקת]].<br />
<br />
ב[[משנה]] הוקדש לכך [[סדר טהרות]] כולו, ומלבדו פזורות הלכות טומאה וטהרה במסכתות רבות. לסדר טהרות כולו קיימת גם [[תוספתא]]. ב[[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] מוסבר הקשר בין פסוקי ה[[תורה שבכתב]] לבין הלכות הטהרה ב[[תורה שבעל פה]], ב[[ספרא]] לפרשיות הנ"ל בספר ויקרא וב[[ספרי]] ו[[מדרש הלכה|ספרי זוטא]] לפרשת חוקת.<br />
<br />
אין [[תלמוד בבלי]] לסדר טהרות, מלבד ל[[מסכת נידה]], מפני שהיא עוסקת רבות בנושאי [[טהרת המשפחה]], שאקטואליים בכל זמן ומקום. עם זאת, סוגיות רבות ברחבי התלמוד עוסקות בהלכות טומאה וטהרה. התלמוד מציין את הקושי המיוחד בלימוד הלכות הטומאה והטהרה, ואף מספר על חכמים מבין ה[[אמוראים]] שלא היו בקיאים בהם, והתקשו בהבנת משניות בסדר טהרות. ה[[תלמוד הירושלמי]] בסדר טהרות, כפי שהוא מצוי בידינו, כולל שלושה פרקים בלבד מתוך מסכת נידה, וכנראה יתר שבעת הפרקים אבדו.<br />
<br />
בתקופת ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] נכתבו חיבורים מועטים בלבד שמוקדשים לנושאי טהרה (מלבד טהרת המשפחה). יחיד ומיוחד היה ה[[רמב"ם]], שבמסגרת הקובץ ההלכתי המקיף, "[[משנה תורה]]", כלל גם את "ספר טהרה" המסכם את הלכות טומאה וטהרה. גם בימינו הלכות טומאה וטהרה לרוב אינן נלמדות [[אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא|הלכה למעשה]]. עם זאת, ניכרת פריחה יחסית בעיסוק בהלכות טומאה וטהרה בהשוואה לדורות קודמים: הוקמו [[כולל אברכים|כוללים]] שזהו הנושא המרכזי בלימודיהם, ונכתבו עשרות ספרים הדנים בהלכות טומאה וטהרה.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[מי גבאים]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* הקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[סדר טהרות]]<br />
* [[יהודה הלוי]], [[ספר הכוזרי]], ב, ס-סב<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{קתדרה|[[ישראל ל' לוין]]|ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת|22.5|22, ינואר 1982}}<br />
* עפרה גורי-רימון (2011). [http://mushecht.haifa.ac.il/abstract/23/23_1.pdf גלוסקמות אבן באוסף מוזיאון הכט וסוגיית מנהג הקבורה בגלוסקמות, מכמנים 23: 35-23]<br />
* [http://www.youtube.com/watch?v=0mOAy6CxD9Q הרצאתה של פרופ' ורד נעם] מן [[האוניברסיטה העברית]] (החל מ[1:14:37]) על הלכות טומאת כת היחד (קומראן) מול הלכות חכמינו<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{טומאה וטהרה}}<br />
<br />
[[קטגוריה:טומאה וטהרה|*]]<br />
{{ו}}{{ערך מומלץ}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%95%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94&diff=1798199טומאה וטהרה2021-07-31T20:02:37Z<p>איש ספראי: /* דרכי ההיטהרות מטומאה */ הגהה</p>
<hr />
<div>'''טוּמאה''' היא הגדרה למצב שבו נמצא [[אדם]] או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, אשר בגין מצב זה נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש{{הבהרה|האומנם? לכאורה אסורה לו רק הנגיעה בתרומה ובקדשים והכניסה לבית המקדש}}. {{ש}}'''טַהֲרה''' (נכונה גם הצורה "טָהֳרה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D006.aspx דַּוְשָׁה–דְּוָשׁוֹת, חֻלְצָה–חֻלְצוֹת – צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה], הערה 2, באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}} ש[[הגיית העברית#הגיית התנועות בעברית|נהגית]] "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/24031002.aspx צהריים, מחרת, מחרתיים, פועלי, נעמי - איך הוגים?], באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]{{ש}}[http://www.safa-ivrit.org/pronounce/tsohoraim.php צהריים (צָהֳרָיִם)], באתר השפה העברית}}) היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון [[בית קברות]], נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".<br />
<br />
כמה [[פרשה|פרשיות]] ב[[מקרא]] עוסקות בהרחבה בטומאות ובהיטהרות מהן. בנוסף להן, עוסק בכך גם סדר שלם מששת סדרי ה[[משנה]] - [[סדר טהרות]]. הטומאה נוצרת ממקורות שונים, שהמרכזיים שבהם קשורים למוות של אדם או בעלי חיים, או להפרשות (כגון ה[[זב (טמא)|זב]], ה[[נידה]] וכו'), ומהם היא יכולה לעבור לבני אדם אחרים או לחפצים ומזון. ניתן להיטהר מן הטומאה על ידי מעשה מסוים, כמו [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]], אך פעמים שתהליך ההיטהרות מורכב יותר ודורש משך זמן ומעשים נוספים.<br />
<br />
הלכות הטומאה והטהרה היו מרכזיות בחיי [[עם ישראל]], כיחידים וכ[[חברה|ציבור]], בתקופת קיומו של [[בית המקדש]], ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים בזמן הזה, כדוגמת האיסור ל[[כהן]] להיטמא למת.<br />
[[קובץ:Mikveh P8050081.JPG|ממוזער|250px|מקווה בחורבת הלל מימי [[בית המקדש השני|בית שני]] בירושלים ([[הפרוור ההרודיאני]])]]<br />
<br />
==הגדרת המושג טומאה==<br />
===טומאת הנפש===<br />
ב[[תנ"ך|תורה שבכתב]] מופיע ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] טמ"א בהקשרים רבים, לציון '''שלילתו של מעשה''' מסוים. כך לדוגמה משתמשת התורה בביטוי זה בגנותה את ה[[רצח]]: {{הדגשה|וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ|במדבר לה לד|במדבר ל"ה, ל"ד}}, את ה[[לא תנאף|ניאוף]]: {{הדגשה|וְאֶל-אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה-בָהּ|ויקרא יח כ|ויקרא י"ח, כ'}} (ובאופן דומה ב{{תנ"ך|במדבר|ה|יג|קצר=כן}}) וכן [[עבודה זרה]]: {{הדגשה|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי|ויקרא כ ג|ויקרא כ', ג'}}. בדוגמאות שלעיל אין המושג "טומאה" מורה כי קיימת טומאה על אדם או חפץ כלשהו על פי דיני הטומאה, אלא זהו ביטוי כללי, אשר נועד להבליט את חומרת המעשה ואת הצורך להימנע ממנו. גם בעל חיים [[כשרות|האסור באכילה]] (כמו [[חזיר]]) נקרא {{ציטוטון|טמא|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ז|קצר=כן}}}}, ברם אין פירוש הדבר שיש עליו (בהיותו חי) "דין טומאה" כלשהי, או כי מי שנוגע בחזיר – עוברת אליו טומאה בגלל נגיעה זו. כינויו "טמא" בא לציין את האיסור לאוכלו. ההיטהרות מטומאה זו היא תהליך רוחני-פנימי של [[תשובה]], כפי שהתפלל [[דוד המלך]] בספר [[תהילים]]: {{הדגשה|לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי|תהלים נא יב|נ"א, י"ב}}.<br />
<br />
בכינוי מושאל משמשת גם הטומאה ב[[ספר]]י ה[[מוסר]], ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] ככינוי למרחק נפשי של יהודי מהבורא, הנוצר על ידי [[עבירה (יהדות)|עבירות]] ומעשים רעים. ה[[מלבי"ם]] מגדיר את הטומאה במובן המוסרי כ"טומאת הנפש", לעומת הטומאה במובן ההלכתי המדויק, שהיא "טומאת הגוף"{{הערה|פירוש המלבי"ם, פרשת ויקרא, אות שו.}}. לדעתו, קיימת הבחנה בסגנון התורה בין שני הסוגים הללו: כאשר מדובר על טומאה במובן של ליקוי מוסרי, משתמשת התורה במונח "להיטמא ב...", כדי להדגיש את העוון המטמא (כמו "לטמאה בה" שהוזכר לעיל). לעומת זאת, לשון טומאה סתמית, בלי התוספת "ב..." (כמו: {{הדגשה|כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא|ויקרא יא לג|ויקרא י"א, ל"ג}}), נאמרה על הטומאה ההלכתית.<br />
<br />
===טומאת הגוף===<br />
ההקשר המיוחד של '''הטומאה כמושג הלכתי''', הוא היותו של חפץ או אדם מסוים במצב של טומאה, זמנית או קבועה. טומאה זו נוצרת בגלל התרחשות מסוימת, והיא ניתנת להעברה מדבר אחד לדבר אחר. כך, למשל, [[נבלה (יהדות)|נבלה]] של בעל חיים נקראת "טמאה" ואדם הנוגע בה נעשה טמא בגלל הנגיעה בה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כו|קצר=כן}}.}}. טומאה זו היא כעין '''מציאות ממשית''' של רוח טומאה, אשר קיימת בחפץ עצמו, וניתן להעבירה לחפץ אחר או לסלקה לחלוטין (זהו הסבר פשטני, לצורך ההגדרה הראשונית של המושג וההבדל בינו לבין הקשרים אחרים של "טומאה"; וראו להלן: [[#מהות הטומאה|מהות הטומאה]]).<br />
<br />
ככלל, '''אין לטומאה זו משמעות מוסרית''': יכול אדם להיות [[צדיק]] וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של [[מצווה]] עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות ב[[לוויה]]. לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, מלבוא לבית המקדש ולנגוע בבשרו של [[קורבן]] או ב[[תרומות ומעשרות|תרומה]]. ההיטהרות מטומאה זו מושגת על ידי מעשה המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.<br />
<br />
==טומאה באגדה==<br />
===מהות הטומאה===<br />
בהסברת מושג הטומאה קיימות שתי גישות מרכזיות אצל חכמי ישראל:<br />
<br />
====הטומאה כמציאות קיימת====<br />
גישה אחת סוברת, שהטומאה שחלה על אדם או חפץ היא '''מציאות ממשית''' – [[ישות]] רוחנית מסוימת, אף כי היא בלתי נראית ואינה מושגת ל[[חוש]]ים. על פי דרך זו ניתן אף לומר, שההלכות האמורות בטומאה נועדו רק '''לחשוף''' את המציאות הקיימת ממילא בטבעו הרוחני של העולם. לפי השקפה זו, רוח הטומאה עלולה לגרום נזקים ל[[נפש]]ו של מי שבא עמה במגע, ושמירת הטהרה מצילה את האדם מנזק זה. ביטויים לתפיסה זו ניתן למצוא בכתבי כמה מן ה[[ראשונים]]{{הערה|פירוש ה[[רמב"ן]] ל{{תנ"ך|דברים|יד|ג|קצר=כן}}; [[ספר החינוך]] מצווה שסב; פירוש ה[[חזקוני]] ל{{תנ"ך|ויקרא|יא|יג|קצר=כן}}}}.<br />
<br />
השקפה זו מורחבת על ידי רבי [[עובדיה ספורנו]]. במאמרו "כוונות התורה"{{הערה|נדפס בדרך כלל כ[[הקדמה]] לפירושו לתורה, אף שזהו מאמר בפני עצמו, וכך יצא לאור על ידי הרב [[יהודה קופרמן]], ירושלים תשנ"ד. בהוצאה זו המאמר מחולק לפרקים, והציטוט שלהלן הוא מפרק י"ג, וראו שם בפרט בהערת המהדיר מס' 82.}} כותב ספורנו כי ה[[שד (מיתולוגיה)|שד]]ים ניזונים מן הטומאות, ובפרט מטומאת מת, ומטרת ההרחקה מן הטומאות היא להרחיק את השדים הנספחים אליהם מן הקודש והמקדש. על פי דרכו הסביר מדוע ב[[תקופת בית שני|ימי הבית השני]] הירבו [[חז"ל]] להוסיף גזירות בענייני טומאה וטהרה (ראו להלן: [[#הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים|הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים]]), שכן בתקופה זו רבו השדים. מדבריו עולה, שהטומאות שגזרו חכמים אף הן משקפות מציאות קיימת, הגורמת לשדים להסתפח אליהן, אלא שבזמן [[מתן תורה]] הייתה זו מציאות זניחה, שניתן היה להתעלם ממנה, ואילו בתקופת בית שני הייתה מציאות השדים מפותחת יותר, ולכן דרשה טיפול והתייחסות.<br />
<br />
במדרש ובתלמוד הבבלי והירושלמי, יש מקרים בהם מוזכרים "מזיקים", "שדים", רוח רעה ועוד, גם בהקשר של מחלות גופניות ומחלות נפשיות, ובתורה הטומאה מוזכרת בהקשר עם נגעים - הנקראים [[נגע הצרעת|צרעת]], בעור בשיער וגם בטיח הבתים. יש המזהים נגעים אלו עם תופעות מוכרות ומחלות הקיימים בימינו.<br />
<br />
בימינו [[נשתנו הטבעים]], ומאז גילוי החיידקים והנגיפים, לרוב גורמי המחלות הידועות, העברתן ב"הדבקה", התפרצות המגיפות והסבר התסמינים, נעוץ בהסבר של העברת חיידקים, נגיפים, או רעלנים, ושילוב פעולתם עם תאי הגוף ואברוניו, בתהליכים הזעירים מדי מכדי להיראות בעין בלתי מזוינת. יחד עם זאת הרפואה מכירה גם בימנו בהשפעתו של המצב הנפשי והרוחני של המתרפא על החלמתו וחסינותו בפני מחלות.<br />
<br />
הטומאה והטהרה המוזכרים בתורה ניתנים להעברה בעזרת רחצה במים, ולכן מזוהים גם עם ניקיון וכללי היגיינה.<br />
<br />
====הטומאה כאות וסימן====<br />
גישה שנייה סוברת, שאין צורך להניח את דבר קיומה הממשי של רוח טומאה, ועניין הטומאה הוא ריחוק, לרוב כ[[סימן|ביטוי של אות וסימן]] של רעיון כלשהו. כך סבר ה[[רמב"ם]], שהטומאה איננה ישות רוחנית מציאותית, אלא הגדרה הלכתית גרידא, וכפי שכתב בסיום "ספר טהרה" בחיבורו הגדול [[משנה תורה]]:<br />
{{ציטוטון|דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות - מכלל החוקים היא, '''שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים''', אלא גזירת הכתוב היא... כיוון שטבל - טהור, '''ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר'''.|{{משנה תורה|טהרה|מקואות|יא|יב}}}}<br />
<br />
ב[[ספרות חז"ל]] קיים מקור קדום לתפיסה עקרונית זו על מהות הטומאה, בשמו של [[רבן יוחנן בן זכאי]]:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אילין עובדייא דאתון עבדין (=מעשים אלו שאתם עושים) נראין כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו שתיים ושלוש טיפין, ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית (=[[דיבוק]]) מימיך? אמר לו: לאו. ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עיקרין (=גזעים) ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו – רוח טומאה... מזין עליו... והוא בורח! לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו! לזה – דחית בקנה (=ענית לו תשובה מתחמקת לפי רמת הבנתו), לנו – מה אתה אומר?! אמר להם: חייכם! '''לא המת מטמא, ולא המים מטהרין''', אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: {{הדגשה|זאת חוקת התורה|במדבר יט ב|במדבר י"ט, ב'}}.|מקור=[[מדרש]] [[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה יט ח|פרשה יט, ח]]}}<br />
<br />
מן הפרשנים בדורות האחרונים הלך בכיוון זה ה[[רש"ר הירש]]{{הערה|ויקרא, עמ' קפב, בקיצורים.}}, באומרו: {{ציטוטון|כל שורה בהלכות טומאת המגע מעידה, שהטומאה איננה חלאה [[מיסטיקה|מיסטית]], [[מאגיה|מאגית]], חומרית, העוברת לאדם ולחפץ על ידי מגע במת, אלא הנושאים הנידונים בהלכות אלה מייצגים תפיסות ומושגים.}} הרש"ר הירש מסתמך על ההבחנות הדקות בהלכה בין מיני הכלים המקבלים טומאה, חלקן אף תלויות במחשבת האדם על הכלי; ומכאן הסיק, שהדבר הקובע האם הטומאה תחול או לא תחול במקום מסוים הוא יחסו של האדם לדבר, ולא ה[[מציאות]] כשלעצמה.<br />
<br />
===הסברים רעיוניים להלכות הטומאה והטהרה===<br />
[[פרשני המקרא]] והוגי הדעות הסבירו את הרעיון העומד מאחורי הלכות אלו בדרכים שונות.<br />
<br />
[[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]] כותב, לאחר משפט של הסתייגות מן היכולת להבין לאשורם את [[טעמי המצוות]] בכלל ומצוות אלו בפרט, שהיסוד המשותף לכל מיני הטומאות הוא ה[[מוות]]. גם ה[[נגע הצרעת|צרעת]] היא מיתה מסוימת ל[[איבר]] הנגוע בה, וכן [[תא זרע|זרע]] היוצא מהגוף ומאבד את כוח ה[[רבייה|הולדה]] שבו. המוות משפיע לרעה על האדם מבחינה נפשית, וככל שהאדם עדין יותר – כך הוא מושפע לרעה גם מצורות קלות יותר של דמיון למוות{{הערה|רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שני, ס-סב}}.<br />
<br />
הרמב"ם במשנה תורה (סוף הלכות מקואות) מגדיר את הלכות הטומאה והטהרה כ"גזירת הכתוב" ללא סיבה המובנת לבני אנוש. לעומת זאת, בספרו [[מורה נבוכים]] ([http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_47.htm חלק שלישי, פרק מז]) הרחיב הרמב"ם במתן נימוקים להלכות אלו. לדעתו, הזהירות מן הטומאות כשלעצמה איננה מקנה לאדם יתרון רוחני כלשהו, אלא שיש לזהירות זו תוצאה '''תועלתית ומעשית''': הלכות הטומאה נועדו להרחיק את האדם מבית המקדש, וזאת מסיבה על פי תורת הנפש, שכן ככל שביקוריו של האדם במקדש יהיו נדירים יותר - כך תהיה התרשמותו חזקה יותר, ולמקדש תהיה השפעה יותר משמעותית על התנהגותו.<br />
<br />
הרמב"ם מוסיף, שהתורה רצתה גם להרחיק את האדם מדברים מאוסים. בכיוון זה הרחיב [[רבי יצחק אברבנאל]] בפירושו לויקרא פרק יא, כיצד דירוג הטומאות לחמורות יותר וקלות יותר קשור לנזק הסביבתי '''הטבעי''' שנגרם מהן.<br />
<br />
במקומות אחרים כתב הרמב"ם, שהיתרון בזהירותם של ה"חברים" מלהיטמא (ראו להלן) הוא, שעל ידי כך נאלצו להתרחק מחברתם של עמי הארץ, ובדידות זו איפשרה להם להגיע להישגים רוחניים{{הערה|ה[[אנתרופולוג]]ית [[מרי דאגלס]], שעסקה בהלכות הטומאה והטהרה בספר ויקרא על בסיס השוואה [[זה לעומת זה]] לתרבויות שונות, הגיעה למסקנה שהטומאה היא ביטוי של [[אנומליה]] וחוסר סדר, ואחת מן הדרכים להתמודד עם תופעות לא רגילות הגורמות לאדם חוסר נחת בולט, היא באמצעות הרחקתו של המושא האנומלי והגדרתו כטמא ([[מרי דאגלס]], בספרה '''טוהר וסכנה''').{{ש}}<br />
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] כותב דברים דומים: {{ציטוטון|המוות הוא חזיון שוא. '''טומאתו היא שיקרו'''. מה שבני אדם קוראים מוות – הרי הוא רק תגבורת החיים}}.(אורות הקודש, חלק שני, עמ' שפ.) כלומר, הטומאה מבטאת את היחס האנושי הירוד אל המוות – יחס שלאמיתו של דבר אינו נכון, וזאת בשל [[הישארות הנפש]]. בהמשך כותב הראי"ה, שה[[כהן|כהנים]] מוזהרים שלא להתקרב למתים כדי שלא יתרשמו יתר על המידה ממחזהו המטעה של המוות (לא מפני עוצמתה האמיתית של הטומאה, אלא מפני השקר שבה).}}.<br />
<br />
==דברים האסורים בטומאה==<br />
אדם שנטמא, מוטלות עליו מגבלות הלכתיות מסוימות כל עוד הוא טמא: אסור לו להיכנס לבית המקדש, וכן לאכול מאכלים שנחשבים לקדושים. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים (מן הקל אל החמור והמקודש):<br />
<br />
# '''[[חולין (הלכה)|חוּלִין]]''' - אוכל רגיל, שאין בו כל קדושה.<br />
# '''[[מעשר שני]]''', אותו מפריש האדם מיבולו, ואוכל ב[[ירושלים]].<br />
# '''[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]''', שניתנת לכהן.<br />
# '''קודש''' - בשר ה[[קורבן|קרבנות]], שנאכל על ידי הכהנים בבית המקדש או על ידי הבעלים בירושלים (בכל קרבן כעניינו).<br />
<br />
את החולין מותר לאכול בטומאה, אך את שאר מיני המזון חובה לאכול בטהרה (לשם כך יש להקפיד גם על טהרתו של האדם האוכל וגם על טהרת המזון עצמו). היו אנשים שהקפידו לאכול גם את החולין בטהרה, במידת האפשר (בלשון חז"ל: "[[חולין על טהרת הקודש|אוכל חולין בטהרה]]", וראו להלן). גם מי שנוהג כך, רשאי לשמור את המזון שנטמא לימים שבהם האדם עצמו יהיה טמא, ולא תהיה לו ברירה אלא לאכול אוכל טמא{{הערה|{{בבלי|גיטין|נד|א}}: "מידי דחזי ליה בימי טומאתו".}}.<br />
<br />
מי שהיה טמא, וטבל במקווה - נטהר, אבל עדיין קיימת בו טומאה מסוימת עד סוף היום (אדם זה נקרא '''[[טבול יום]]'''). במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - יהיה מותר לו גם לאכול תרומה. לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש, אבל ישנם כמה מן הטמאים ([[זב (טמא)|זב]], [[זבה]], [[טומאת יולדת|יולדת]] ו[[נגעי אדם|מצורע]]. ראו להלן: הדברים המטמאים) שקבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קורבנם הם מוגדרים כ'''[[מחוסר כיפורים]]''', ואסורים לאכול קרבן או להיכנס לבית המקדש{{הערה|{{משנה|נגעים|יד|ג}}}}.<br />
<br />
התורה מחשיבה מאד את טהרת המקדש והקרבנות, ואדם שנכנס למקדש במזיד או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב [[כרת]]. עוון זה נקרא ב[[לשון חז"ל]] "'''[[טומאת מקדש וקדשיו]]'''" (קודשיו = הקרבנות). מי שעבר על איסור זה בשוגג - מביא [[קורבן חטאת|קרבן חטאת]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ה|ב}} וברש"י.}}. מלבד זאת, קבעה התורה שהציבור צריך להביא קרבנות חטאת בתאריכים קבועים, כדי לכפר על טומאות שהתרחשו במקדש.<br />
<br />
==חובת הטהרה==<br />
בתורה נאמר על בעלי החיים האסורים באכילה: {{הדגשה|מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ '''וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ''' טְמֵאִים הֵם לָכֶם|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ח}}}}. מפשט הפסוק משתמע שהתורה רואה בשלילה את האדם הנגוע בנבלה ונטמא, ומכאן שיש פגם כללי להיטמא<ref>ה[[קראים]] פירשו בהבליהם שיש בכך איסור </ref>. [[חז"ל]] קבעו כי אין כל איסור להיטמא. ראיה לדבר, מכך שהתורה אסרה במיוחד על ה[[כהן|כהנים]] וה[[נזיר#ביהדות|נזירים]] להיטמא בטומאת מת{{הערה|כהן – {{תנ"ך|ויקרא|כא|א}}. נזיר – {{תנ"ך|במדבר|ו|ו}}}}. מכאן ניתן ללמוד, שכל ישראל מותרים להיטמא בכל טומאה שהיא, ואף כהן ונזיר מורשים להיטמא בשאר הטומאות מלבד טומאת מת. התורה התירה שימוש ב[[חלב (שומן)|חֵלֶב]] של [[נבלה (הלכה)|נבלה]] לכל מלאכה;{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ז|כד}}. אמנם החלב עצמו אינו מטמא כנבלה, אלא רק בשר הנבלה, אבל הדרך הסבירה והמקובלת להפריד בין החלב לבשר כוללת נגיעה בבשר.}} לפיכך קובעת ההלכה כי אין איסור להיטמא, וכי מי שנטמא לא חייב להיטהר; האיסור הוא רק לאכול קודש או להיכנס לבית המקדש כל עוד האדם טמא. את הפסוק: "בנבלתם לא תגעו" פירשו חז"ל, שאכן קיים איסור להיטמא, אך זאת דווקא לקראת ה[[עלייה לרגל]], בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, וכדי שיוכלו כל ישראל להיכנס למקדש ולאכול קדשים{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|טז|ב}}}}.<br />
<br />
כך סיכם זאת הרמב"ם:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות הטומאות והטהרות - אינו אלא לעניין מקדש וקדשיו ותרומות ומעשר שני בלבד, שהרי הזהיר את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר בטומאה, אבל החולין - אין בהן איסור כלל, אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאים... וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן, שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת, מכלל שכל העם מותרין, ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת. כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל, מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה 'ובנבלתם לא תגעו' - ברגל בלבד.|מקור={{רמב"ם|טהרה|טומאת אוכלים|טז|ח}} עד הלכה י'}}<br />
דברים דומים כתב [[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]], בתגובה לדברי "מלך [[כוזר]]", שצידד בעמדה הקראית, באומרו: "טובה בעיני דרך הקראים להיזהר מן הטומאות". על כך משיב ה"חבר":{{הערה|מאמר שלישי, אות מח-מט, בתרגומו של אבן שמואל}}<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הטומאה והקדושה הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה: לא ימצא האחד מהם כי אם בהמצא חברו, ומקום שאין קדושה - אין טומאה. הטומאה אינה כי אם עניין האוסר על בעליו לנגוע בדבר מן הדברים שבקדושה... ורוב הדברים האלה תלויים היו בשכון השכינה בתוכנו, אולם כיום חסרנוה.}}<br />
<br />
יש לסייג את הדברים: על אף שבדרך כלל אין חיוב להיות טהור, מבחינה מעשית יש צורך להיזהר מטומאה כדי לקיים את הלכות ה[[תרומות ומעשרות|תרומות]] וה[[מעשרות]] ו[[הפרשת חלה]] באופן תקין. מצוות הפרשת חלה, לדוגמה, כוללת שני מרכיבים: האחד - להפריש ולהפריד בין החלק המיועד לכהן לבין שאר העיסה. השני - לתת את החלה לכהן, על מנת שהוא יאכל אותה. הכהן רשאי לאכול את החלה רק אם הוא טהור והיא טהורה, ולכן חובה על מי שמפריש חלה לשמור על עצמו בטהרה, כדי שלא יטמא את החלה בזמן שהוא מפריש אותה, ורק אם יביא לכהן חלה טהורה - קיים את המצווה במלואה. בימינו, כאשר הכהנים טמאים וגם המזון טמא (מפני שאין לנו אפשרות להיטהר מטומאת מת, כפי שיוסבר בהמשך), המצווה מתקיימת באופן חלקי בלבד: מפרישים את החלה, כדי שיהיה מותר לאכול את שאר העיסה, אבל לא נותנים את החלה לכהן, אלא שורפים אותה, בלית ברירה{{הערה|על כל האמור ראו: {{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ה|א}} והלכה ט' שם, ו{{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ח|יא|ללא=שם}}}}.<br />
<br />
כך גם הפרשת [[תרומות ומעשרות|תרומה]]: הדין המקורי הוא להפריש ולו משהו מהפירות ולתת אותם לכהנים (חז"ל העמידו את התרומה על כ-2%), והם יאכלו אותם בטהרה{{הערה|{{משנה|תרומות|ד|ג}}.}}. מכיון שהכהנים בימינו בחזקת טמאים, אנו מפרישים מעט מאד כתרומה, רק לצורך המינימלי הנדרש כדי ששאר הפירות יהיו מותרים באכילה, ואת התרומה משליכים{{הערה|{{רמב"ם||תרומות|ג|א}}; {{רמב"ם||תרומות|ז|א|ללא=שם}} ו{{רמב"ם||תרומות|יב|א|ללא=שם}}. בתרומה הבעיה קלה יותר מאשר בהפרשת חלה, מפני שגם אדם טמא יכול לתרום מן הפירות לפני שהורטבו, וכך אינם נטמאים (ראו להלן: [[#הדברים הנטמאים#מאכלים|הדברים הנטמאים: מאכלים]], על "הכשר לטומאה"). ביין ושמן, מכל מקום, אי אפשר לתרום בטומאה.}}.<br />
<br />
אם כן, על אף שאין חובה על האדם להיות טהור בדרך כלל, הטהרה חיונית כדי לקיים כמה ממצוות התורה כהלכתן. אלא שלצורך זה, מספיק שאחד מבני המשפחה יהיה טהור בזמן טיפולו בבצק או בפירות, והוא יבצע את הפרשת החלה והתרומה ויתן אותם לכהן. הכהנים עצמם היו צריכים להקפיד על טהרתם, כדי שיוכלו לאכול את החלה והתרומה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כב|א|ט}}; {{משנה|ברכות|א|א}} ו{{משנה|נידה|א|ז}}.}}. ואכן, מכמה מקורות נראה שהכהנים הקפידו יותר על חיי הטהרה{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|טו}}; {{תנ"ך|עזרא|ו|כ}}; {{משנה|בבא קמא|ז|ז}}; [[תוספתא]] מסכת דמאי פרק ג הלכה יז; תוספתא מסכת כלים בבא בתרא פרק ג הלכה ז; תוספתא מסכת עוקצין פרק ג הלכה טז.}}.<br />
<br />
אף כי הטהרה איננה חיוב הלכתי, כמה מקורות בדברי חז"ל משבחים את הטהרה כ[[מידה טובה|מעלה]] מומלצת. כך נאמר ב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]] בשם ה[[תנא]] רבי [[פנחס בן יאיר]]: {{ציטוטון|טהרה מביאה לידי קדושה}}{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}; וראו בהקשר שם, שמדובר על שמירת טהרה במובן זה הנדון כאן, על אף שבספרי המוסר (כמו "מסילת ישרים" ל[[רמח"ל]]) ניתנה ל"טהרה" כאן משמעות אחרת.}}. ב[[מדרש]] [[תנא דבי אליהו]] נאמר על הפסוק {{הדגשה|והתקדשתם והייתם קדושים|{{תנ"ך|ויקרא|יא|מד}}}}: "מכאן היה [[רבן גמליאל]] אוכל חולין בטהרה. אמרו: לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה, אלא לכהנים וללויים ולישראל כולן".<br />
<br />
==הדברים המטמאים==<br />
[[קובץ:טבילת כלים במקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|טבילת כלים במקווה]]<br />
מקורות הטומאה מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים: אדם או בעלי חיים שמתו, טומאות היוצאות מגוף האדם, [[נגע הצרעת|צרעת]], ו[[קורבן חטאת|חטאות]]. דברים אחרים שנטמאים ממקורות הטומאה הללו (כמו כלים, או אוכל, ראו להלן: הדברים הנטמאים) הופכים גם הם לדברים מטמאים, אם כי ברמת טומאה נמוכה יותר (ראו להלן: דירוג הטומאות).<br />
<br />
מבחינת חומרת הטומאה, הדברים הטמאים ומטמאים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: '[[אב הטומאה]] (במובן של מקור טומאה, שעשוי להוליד טומאות נוספות) ו[[ולד הטומאה]], או '''ראשון לטומאה''', שנוצר ממגע ב"אב הטומאה". ההבדל המרכזי ביניהם הוא, שדבר טמא ברמה חמורה של אב הטומאה מסוגל לטמא גם אדם וכלים הנוגעים בו, ואילו [[ולד הטומאה]] מטמא באופן עקרוני רק אוכל ומשקה שנוגעים בו, אך לא אדם וכלים.<br />
<br />
===דברים המטמאים מדאורייתא===<br />
התורה פירטה דברים רבים הגורמים לטומאה. רובם טמאים "טומאת ערב" - ניתן לטבול במקווה מיד באותו יום ולהיטהר לחלוטין בסוף היום, אך חלקן טומאות ממושכות יותר:<br />
* '''[[טומאת מת]]''' - אדם שמת מטמא את כל הנוגע בו או נושא (מרים או מזיז) אותו, בין אם המת היה איש או אישה, גוי או יהודי, ואפילו עובר (שהריונו נמשך לפחות ארבעים יום). מלבד אדם, טומאת מת מטמאה אוכלין, משקין וכלים. קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא [[טומאת אהל]] - כאשר האדם נמצא עם המת תחת אותה קורת גג, המת נמצא באוויר שמעל האדם או האדם נמצא באוויר שמעל למת (ראו להלן: דרכי ההיטמאות). גם קברו של המת מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו. כל הטומאות הללו נמשכות שבעה ימים מיום ההיטמאות עצמה ("טומאת שבעה"), ובמהלך שבעת הימים מזים על הטמא מ[[אפר פרה אדומה]], ביום השלישי לספירה וביום השביעי. אדם וכלים שנטמאו ממת נקראים "טמא מת", ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם, כלים ואוכלין.<br />
* '''[[טומאת נבלה]]''' - בשר חיה ובהמה שמתה ללא [[שחיטה]] כהלכתה מטמא את מי שנוגע בו או נושא אותו טומאת ערב - טומאה ליום אחד, אבל לא מטמא טומאת אוהל, כגון מי שנמצא איתו באותו אהל. דין מיוחד קיים ב[[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]] המטמא רק את מי שאוכל אותו.<br />
* '''[[טומאת שרץ]]''' - מבין בעלי החיים הקטנים, קבעה התורה טומאה לשמונה מיני שרצים שמתו: "ה[[חולד]] וה[[עכבר]] וה[[צב]]{{הערה|לא מדובר על בעל החיים שיש לו שריון, הקרוי כיום "צב", אלא על סוג של לטאה. רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות, או סוג של [[קרפדה]] לפי התרגום ל[[צרפתית]] עתיקה שמביא [[רש"י]] על הפסוק.}} למינהו. ו[[אנקה (שרץ)|האנקה]] ו[[כוח (לטאה)|הכוח]] וה[[לטאה]] וה[[חומט]] וה[[זיקית|תנשמת]]". השרצים מטמאים טומאת ערב את מי שנוגע בנבלתם, ולא מטמאים את מי שנושא אותה ללא נגיעה. שאר בעלי החיים שמתו אינם מטמאים.<br />
* '''[[בעל קרי]]''' - כל יציאה של [[נוזל זרע|זרע]] ("שכבת זרע") מגוף הגבר מטמאת אותו טומאת ערב, בין אם היה זה תוך כדי [[ביאה]] ובין אם באופן אחר. הזרע עצמו הוא "אב הטומאה", המטמא אדם או בגדים וכלים שנגע בהם, ואילו האיש שממנו יצא הזרע נקרא "בעל קרי" (מלשון "מקרה לילה"), ודינו כ"ראשון לטומאה", שאינו מטמא אדם או כלים במגעו, אלא רק מזון ושתייה.<br />
* '''[[זב (טמא)|זב]]''' - איש שיצאה מגופו, מאבר המילה, הפרשה חולנית הנקראת "זיבה"{{הערה|יש לה דמיון מסוים לזרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה (תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב). במפרשים קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו: יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מדבקת (רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח), בדומה למחלה הקרויה כיום [[זיבה]]. לדעת הרמב"ם (שהיה רופא) מדובר על הפרשת זרע פגום (משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב). להרחבה ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב.}}, והדבר קרה מספר פעמים{{הערה|חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה. אם ראה פעמיים, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן (משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז).}}. עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ("'''[[שבעה נקיים]]'''"), ללא הפרשה זו ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, מי רגליים) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".<br />
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול במקווה. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות. החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - איש [[ביאה|הבא]] על הנידה או על הזבה נקרא "[[בועל נידה]]", ונעשה "אב הטומאה" כמותן.<br />
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.<br />
* '''[[נגע הצרעת]]''' - התורה קבעה מערכת כללים מפורטת לאבחון כתמים חולניים שהתפתחו בעור האדם, בבגדים או [[צרעת הבתים|בקירות הבתים]]. קיים בהם שלב של "הסגר" לצורך אבחון הנגע על ידי הכהן, ושלב של "החלט" בו האבחון נקבע באופן סופי כנגע טמא. אדם או בגד מנוגעים, בין בשלב ההסגר ובין בשלב ההחלט הם אבות הטומאה, ומטמאים את כל הנוגע בהם ואף את כל מה שנמצא עימהם בתוך הבית. כך גם בית מנוגע מטמא את כל מה שבתוכו, ובשלב ההחלט הוא מטמא גם את הנוגע בו מבחוץ{{הערה|{{משנה|נגעים|יג}}; {{רמב"ם||טומאת צרעת|יג|יג}}}}.<br />
* '''טומאת חטאות''' - ב[[קורבן חטאת|חטאות פנימיות]], שדמם ניתן ב[[היכל]] ולא בקרנות [[מזבח העולה]], קבעה התורה שבשר החטאת לא ייאכל לכהנים, ואף לא יוקטר על מזבח העולה, אלא יישרף מחוץ ל[[בית המקדש]], ב[[בית הדשן]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ד|יב|קצר=כן}};{{תנ"ך|ויקרא|ד|כא|קצר=כן}}; ו{{תנ"ך|ויקרא|טז|כז|קצר=כן}}.}}. האנשים שמוציאים את בשר החטאות הללו אל מחוץ לעזרה, וכן האנשים שעוסקים בשריפת הבשר לאחר שהגיע לבית הדשן, נטמאים בגלל עיסוק זה טומאת ערב{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|כח}}; {{בבלי|זבחים|פג|א}}; {{בבלי|זבחים|קה|ב}}}}. דין דומה קיים ב[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], שהאיש המוביל אותו נטמא עקב כך{{הערה|שם=הערה_א|1={{תנ"ך|ויקרא|טז|כו}}}}, וכך הוא באנשים העוסקים בשריפה או באיסוף האפר של [[פרה אדומה]]{{הערה|שם=הערה_ב|1={{תנ"ך|במדבר|יט|ח|י}}}}.<br />
* '''[[פרה אדומה|מי חטאת]]''' - מי שנוגע או נושא את המים ובהם אפר פרה אדומה ("מי חטאת") - נטמא{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|כא}}}}. חז"ל מציינים זאת דבר והיפוכו, שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים אך גם מטמאת את הטהורים{{הערה|{{בבלי|יומא|יד|א}}}}. טומאה זו נאמרה רק על מי שנוגע או נושא את מי החטאת שלא לצורך ההזאה, אבל העושה כן לצורך הזאה - אינו נטמא מהם{{הערה|תלמוד בבלי יומא שם ו{{רמב"ם||פרה אדומה|טו|א}}}}.<br />
<br />
===דברים מטמאים שנוספו על ידי חכמים===<br />
[[חז"ל]] גזרו והוסיפו דברים שונים לרשימת הדברים המטמאים, והחשיבו אותם כ"אב הטומאה", ונמנה את העיקריים שבהם (הלכות נוספות שהוסיפו חכמים, ברמת טומאה נמוכה יותר, יפורטו [[#הלכות טומאה שנוספו על ידי חכמים|להלן]]). בדרך כלל, הדבר נועד להטיל סייגים כדי לוודא את קיומן המלא והתקין של הלכות הטומאה הכתובות בתורה. אולם לעיתים רצו חכמים להשיג בעזרת הטומאות שחידשו תוצאה מסוימת, שהתועלת בו איננה קשורה להלכות טומאה וטהרה.<br />
* '''[[טומאת ארץ העמים|ארץ העמים]]''' - השטח שמחוץ ל[[ארץ ישראל]] מטמא את היוצאים מן הארץ בטומאת מת, כאילו נכנסו לבית קברות.<br />
* '''[[בית הפרס]]''' - שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח - עפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך.<br />
* '''[[גוי#טומאת גויים|טומאת גויים]]''' - חכמים גזרו שגויים יחשבו כזב לכל דבר ועניין. גזירה זו נועדה למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים.<br />
* '''עבודה זרה''' - בגלל תיעובה של [[עבודה זרה]], קבעו חכמים שהפסלים שמשתחוים להם והקרבנות שמקריבים להם מטמאים כאב הטומאה{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|א}}}}.<br />
<br />
==דברים המקבלים טמאה==<br />
היכולת האפשרית של אדם או חפץ מסוים להיטמא, אם וכאשר יווצר מגע בינו לבין גורם מטמא, נקראת '''קבלת טומאה'''{{הערה|1=דוגמה ב{{משנה|סוכה|א|ד}} ומשנה יא.}}, כלומר: '''ראוי''' לקבל טומאה, עוד בטרם נטמא בפועל. לעומת זאת, דבר ש'''אינו מקבל טומאה''' הוא דבר שגם אם יגע בגורם מטמא - ישאר טהור. הדברים המקבלים טומאה הופכים, לאחר קבלת הטומאה, למטמאים אחרים, אם כי, ברמת טומאה נמוכה יותר מזו שקיבלו (ראו להלן: דרגות הטומאה). במאכלים קיים הבדל בין קבלת הטומאה לבין היכולת לטמא: אוכל מקבל טומאה בכל שיעור שהוא, אבל מטמא אחרים רק אם יש בו שיעור [[כביצה]]{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|א}}; {{בבלי|פסחים|לג|ב}} ורש"י שם ד"ה "בכביצה נמי", וכן תוספות ד"ה "לאימת".}}.<br />
<br />
הדברים המקבלים טומאה מתחלקים לארבעה סוגים:<br />
* '''[[טמא (אדם)|טומאת אדם]]''' - האישים המקבלים טומאה מן התורה הם יהודים בלבד (אף שלאחר מותם גם גופה של [[גוי]] מטמאה בטומאת מת), בין איש ובין אשה, ובכל גיל שהוא{{הערה|{{משנה|נידה|ה|ג}}}}. אדם שנטמא - יכול להיטהר מטומאתו (ראו להלן: דרכי ההיטהרות מטומאה), אלא שאם הטומאה נובעת ממחלה מסוימת (זיבה, או צרעת, ראו לעיל: הדברים המטמאים) - עליו להתרפא תחילה ממחלתו, ורק אז יוכל להיטהר.<br />
*'''[[טומאת כלים]]''' - הכלים המקבלים טומאה מן התורה הם העשויים משבעה סוגי חומרים שפירטה התורה: כלי עץ, בגדים, כלי עור, שק, כלי חרס, מתכות, וכלים העשויים מעצמות. חכמים קבעו שגם כלי [[זכוכית]] מקבלים טומאה. חפצים הקבועים בקרקע (דלתות, ברזים, רהיטי עץ גדולים) - אינם מקבלים טומאה. כל החומרים הללו מקבלים טומאה רק אם הם כלי קיבול (שניתן לתת בתוכם נוזלים, למשל, ולא ישפכו), פרט למתכת, שמקבלת טומאה גם אם היא כלי שטוח ("פשוטי כלי מתכת"). בכלי חרס יש כמה דינים ייחודיים: א. הוא לא מקבל טומאה במגע של דבר טמא בצד החיצוני של הכלי ("מגבו") אלא רק מתוכו, ולכן כאשר הוא אטום ("מוקף צמיד פתיל") הוא לא נטמא בהיותו באוהל המת, ואף מגן על מה שבתוכו מלהיטמא. ב. הוא נטמא מאווירו - כאשר דבר טמא נכנס לחלל הכלי, ואפילו לא נגע בכלום, הכלי נטמא. ג. כלי חרס לעולם איננו נעשה "אב הטומאה", גם אם הוא נטמא ממת, אלא נעשה "ראשון לטומאה". [[חומרא]] נוספת היא שלאחר שכלי חרס נטמא - אי אפשר לטהר אותו, והוא חסר תקנה עד שישבר ויטהר.<br />
* '''[[טומאת אוכלין]]''' - המאכלים המקבלים טומאה הם כל סוגי המזון, ובתנאי שהורטבו אי פעם לאחר שנקטפו מהעץ או השדה. הרטבה זו נקראת [[הכשר לטומאה]], מפני שהיא מכשירה ומאפשרת לאוכל להיטמא. לאחר ההכשר, גם אם הנוזל שהרטיב את המזון כבר התייבש - האוכל יקבל טומאה מכל גורם מטמא שיגע בו. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים, מן הקל אל החמור והמקודש: "[[חולין|חוּלִין]]" (אוכל רגיל), "[[מעשר שני]]", "[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]", שניתנת לכהן ו"קודש" (בשר ה[[קורבן|קרבנות]]). ככל שהאוכל קדוש יותר - כך הוא "רגיש" יותר לטומאה, ונטמא גם מטומאה בדרגות נמוכות יותר - ראו על כך [[#דרגות הטומאה|להלן]].<br />
* '''[[טומאת משקין]]''' - נוזלים, או בלשון חז"ל: "משקים", שמקבלים טומאה הם שבעה סוגים: [[יין]], [[דבש]] דבורים, [[שמן]], [[חלב]], [[טל]], [[דם]], ו[[מים]] (מקובל הסימן בראשי תיבות: י"ד שח"ט ד"ם). אלו הם גם המשקים שנגיעתם באוכל מכשירה אותו לקבל טומאה{{הערה|{{משנה|מכשירין|ו|ד}} ו{{משנה|תרומות|יא|ב|ללא=שם}}. ראו גם {{רמב"ם||טומאת אוכלין|א|א}}-ד, והשגת [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]] שם.}}. גם במשקים קיימת ההבחנה בין דרגות הקדושה השונות כמו באוכלין.<br />
<br />
ככלל ניתן לומר, שהדברים המקבלים טומאה הם החפצים השייכים לעולמו של האדם, ולא חפצים שלא מיועדים לשימוש, כמו: כלים שבורים, אבנים, חומרים מן הצומח שלא הוכנו לאכילה או לשימוש כלשהו{{הערה|1=להרחבה בעניין זה ראו 'שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין לטהרות', עמ' 14 והלאה.}}. כלים העשויים מאבן, אינם מקבלים טומאה כלל.<br />
<br />
זוהי הסיבה לשכיחותם של כלי אבן בחפירות [[הרובע ההרודיאני]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]]: המגורים בקרבת [[בית המקדש]] חייבו את התושבים להיזהר מטומאה, והדרך הנוחה ביותר היא להשתמש בכלים שאינם מקבלים טומאה כלל. באופן עקרוני גם בעלי חיים אינם מקבלים טומאה בהיותם בחיים{{הערה|{{בבלי|חולין|עה|א}}}},<br />
<br />
אך ישנו מקרה חריג שבהמה מקבלת טומאה, אם הוצבה על קבר בתור "גולל" (מעין מחסום זמני על פתח הקבר){{הערה|{{משנה|אהלות|טו|ט}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטמאות==<br />
ישנן דרכים שונות בהן ניתן להיטמא מהדברים המטמאים. דרכי ההיטמאות אינן זהות בכל הגורמים המטמאים והנטמאים, והדבר תלוי בסוג המסוים של הדבר המטמא והנטמא:<br />
* '''[[טומאת מגע]]''' - נגיעה פיזית של הדבר הנטמא בדבר המטמא. זוהי הדרך הפשוטה ביותר להיטמא, הקיימת ברוב ככל אבות הטומאות ובכל מיני הנטמאים.<br />
* '''[[טומאת משא]]''' - הרמת החפץ הטמא או הזזתו מטמאת את האדם שהרים או הזיז אותו, גם אם לא נגע בו. דרך זו להעברת הטומאה קיימת רק באדם, ורק באבות הטומאות החמורים, כמו מת, נבלת חיה ובהמה, ואבות הטומאות שטומאתם יוצאת מגופם, אבל לא באבות הטומאות הקלים, כמו נבלת שרץ.<br />
* '''[[טומאת היסט]]''' - הזזת הדבר הטהור על ידי האדם הטמא או אדם טהור המזיז את הטמא גם ללא קשר ישיר ביניהם, כגון בשני כפות של [[מאזניים]] או ב[[נדנדה]]{{הערה|{{משנה|זבים|ג|א}}}}. טומאה זו קיימת רק ב[[זב (טמא)|זב]] והטמאים הדומים לו: נידה זבה ויולדת{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|ב}}}}, ויש אומרים שגם המצורע{{הערה|1=ראו {{בבלי|פסחים|סז|ב}} ובתוספות ד"ה שכן}}.<br />
* '''[[טומאת אוהל|אוהל המת]]''' - כולל שלושה אופנים אפשריים: נוכחות האדם או החפץ הנטמא באאויר שמעל המת המטמא; נוכחות המת באוויר מעל הדבר הנטמא; נוכחות המטמא והנטמא תחת אותה קורת גג. היטמאות בדרך זו אפשרית רק בטומאת מת, ואילו שאר אבות הטומאות אינם מטמאים באוהל.<br />
* '''[[טומאת מדרס|מושב ומשכב הזב]]''' - הישענות של אדם טמא על רהיט המיועד לכך מטמאת את הרהיט גם ללא נגיעה בו{{הערה|{{משנה|זבים|ב|ד}}}}. דין זה קיים רק בזב והדומים לו{{הערה|{{משנה|זבים|ד|ו}}}}.<br />
* '''אכילת [[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]]''' - אדם טהור האוכל מנבלת העוף הטהור - נטמא. דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.<br />
* '''עיסוק''' - יש מצוות שמטמאות את האדם העוסק בקיומם: המשלח את ה[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], המוציא מהר הבית והשורף את החטאות הפנימיות, והשורף את [[פרה אדומה|הפרה האדומה]] או האוסף את אפרה.<br />
* '''[[חיבורין]]''' - בחלק מהטומאות קבעה התורה, שכאשר האדם נטמא - נטמאים עמו גם בגדיו וכל חפץ הנוגע בו (וכביכול "מחובר" לו) באותה שעה. בדרך כלל, כאמור, כלים מקבלים טומאה רק מ"[[אב הטומאה]]", וכאשר האדם נוגע, למשל, בשרץ - השרץ הוא "אב הטומאה" והאדם הנוגע בו נעשה "[[ראשון לטומאה]]", ולפיכך האדם אינו מטמא בגדים שהוא לובש, אם הם עצמם לא נגעו בשרץ, ואילו מאכלים שיגע בהם האדם הטמא ייחשבו כ"[[שני לטומאה]]", כי נטמאו מ"ראשון" (ראו להלן דרגות הטומאה). אולם בחלק מאבות הטומאות (אלו שנאמר בהן בתורה "וכבס בגדיו", כמו הנושא נבלת בהמה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כה}}}}), האדם הנטמא מאב הטומאה נחשב בזמן נגיעתו כאילו היה בעצמו אב הטומאה, ולכן הוא מטמא כלים שהוא נוגע בהם באותו רגע, וגם מאכלים שנגע בהם ייחשבו כ"ראשון לטומאה" (אבל אינו מטמא אדם, וגם לא כלי חרס). לאחר שעזב האדם את אב הטומאה - לא יטמא עוד כלים שיגע בהם מעתה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|א}}}}.<br />
<br />
בכל אלה, אין כל הבדל בשאלה האם הקשר בין הנטמא למטמא היה בכוונה או לא, והאם קשר זה היה יזום על ידי הגורם המטמא או על ידי הנטמא{{הערה|1=כפי שנאמר בתורה על הנזיר: "וכי ימות מת עליו '''בפתע פתאום''' - וטימא ראש נזרו" {{תנ"ך|במדבר|ו|ט}}.}}.<br />
<br />
==דרגות הטומאה==<br />
קיימות דרגות שונות של חומרת הטומאה. ככלל, אדם או חפץ שטמאים בדרגת טומאה מסוימת, ונוגעים בחפץ טהור - מטמאים אותו בדרגת טומאה נמוכה יותר, וכן הלאה, וכך נוצרת שרשרת של טומאה. השרשרת מתמשכת עד גבול מסוים, שבו דרגת הטומאה האחרונה הייתה נמוכה ביותר, ואין בכוחה לטמא הלאה דבר נוסף. אורך השרשרת תלוי בשני משתנים: ככל שהדבר המטמא חמור יותר - הוא יוצר שרשרת ארוכה יותר. וככל שהמזון הנטמא מקודש יותר (כלומר, שאין זה אוכל רגיל, הנקרא גם "[[חולין]]", אלא זהו [[תרומות ומעשרות|תרומה]] או [[קורבן|קודש]]) - כך הוא "רגיש" יותר ומקבל טומאה אפילו מדרגת טומאה נמוכה יותר. לפיכך, כשדבר טמא נוגע בדבר טהור, יש לבדוק מהי דרגת טומאתו של הטמא, ומהי דרגת קדושתו של הטהור, וכך ייקבע האם הטהור נטמא.<br />
<br />
בדירוג הטומאות, יש להבדיל בעיקר בין '''[[אב הטומאה]]''', שמסוגל לטמא גם אדם וכלים, לביו '''[[ולד הטומאה]]''', שמטמא רק אוכל ומשקה, ולא אדם וכלים{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|ב|ב}}}}. ה"ולד" הראשון הנוצר מאב הטומאה נקרא "ראשון לטומאה". כאשר ראשון לטומאה נוגע במשהו אחר ומטמאו, הדבר הנטמא מוגדר כ"שני לטומאה", וכן הלאה עד השלישי והרביעי, כל אחד בדרגת טומאה פחותה יותר. כל הדרגות, מן הראשון ועד הרביעי, נקראות "ולד הטומאה".<br />
<br />
אלו הן דרגות הטומאה, מן החמור אל הקל:{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|ב}}-ד'; {{משנה|חגיגה|ג|ב|ללא=שם}}}}<br />
* '''[[אבי אבות הטומאה]]''' - המת נקרא כך, משום שגם אלה הנטמאים ממנו הם "אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. הכינוי הזה מופיע לראשונה בדברי רש"י{{הערה|כגון בפירושו ל{{תנ"ך|במדבר|יט|כב}}}}, ואינו מופיע בדברי חז"ל. לעיתים, כלי הנטמא מן המת יכול להפוך אפילו ל"אבי אבות הטומאה" ולטמא אדם וכלים הנוגעים בו ולעשותם "אב הטומאה" (דין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל").<br />
* '''[[אב הטומאה]]''' - כך נקראים המקורות לטומאה (פורטו לעיל: הדברים המטמאים), כמו [[טומאת שרץ|שרץ]] ו[[טומאת נבלה|נבלת בהמה]], וכן אלו הנטמאים מן המת{{הערה|{{משנה|כלים|א|א}}}}. הם מטמאים אדם וכלים, ועושים אותם ל"ראשון לטומאה".<br />
* '''[[ראשון לטומאה]]''' - הנטמא מאב הטומאה, כמו אדם או [[טומאת כלים|כלי]] או [[טומאת אוכלין|אוכל]] שנגעו בשרץ. ראשון לטומאה הנוגע באדם או כלי - אינו מטמא אותו, ואם נגע באוכל - נעשה האוכל "שני לטומאה".<br />
* '''[[שני לטומאה]]''' - הנטמא מראשון לטומאה. מן התורה טומאה זו קיימת רק באוכל ומשקה ואילו אדם או כלי אינם מקבלים טומאה מראשון לטומאה שנוגע בהם.<br />
* '''[[שלישי לטומאה]]''' - הנטמא משני לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בתרומה וב[[קורבן|קודש]], ואילו אוכל רגיל ("חולין") שנגע בשני לטומאה, אינו נטמא.<br />
* '''[[רביעי לטומאה]]''' - הנטמא משלישי לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בקודש ולא בתרומה ובחולין.<br />
<br />
==הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים==<br />
כבר מנינו לעיל (דברים מטמאים שקבעו חכמים) את "אבות הטומאות" שהוסיפו [[חז"ל]] מעבר למה שכתוב בתורה. כעת נציין כמה חידושים נוספים שגזרו והוסיפו חכמים, שאינם נחשבים כ"אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. כפי שכבר צוין, בדרך כלל מטרתן של ה"גזירות" לוודא את קיומן התקין של הלכות טומאה האמורות ב[[תורה שבכתב]], אבל לעיתים ה"גזירות" נועדו להשיג מטרות אחרות, כדלקמן.<br />
<br />
'''[[טומאת ידיים]]''' - מהתורה אין מצב בו נטמא רק חלק מגופו של האדם. חכמים גזרו במקרים מסוימים טומאה רק על ידיו של האדם - טומאת ידיים. גם כדי להיטהר מטומאה זו נדרשת רק נטילת או טבילת הידיים. הלכות טומאת ידיים ודרכי הטהרה ממנה מפורטים ב[[מסכת ידיים]].<br />
<br />
'''כלי זכוכית''' - בתורה הוזכרו מיני כלים שונים המקבלים טומאה (חרס, עץ, מתכת, ועוד. ראו לעיל: הדברים הנטמאים). מיני הכלים שלא הוזכרו בתורה, כמו כלי אבן, לא נטמאים. יוצאים מכלל זה כלי זכוכית, שעליהם גזרו חכמים שיקבלו טומאה.<br />
<br />
'''[[טומאת כתבי הקודש]]''' - ספרי ה[[מקרא]], כשהם כתובים על קלף ובדיו, מטמאים את המזון או את הידיים שנגעו בהם. הסיבה לכך מעשית לגמרי: היו אנשים שנהגו לאחסן את ה[[תרומות ומעשרות|תרומה]] שברשותם ליד כתבי הקודש (מתוך מחשבה שראוי לשמור דבר מקודש במחיצת כתבי הקודש), וכתוצאה מכך באו עכברים אל האוכל, ואגב כך הזיקו לספרים. מאחר שקבעו שיש בספרים טומאה - נמנעו מלהניח לידם את המזון, וכך נמנע הנזק לספרים{{הערה|שם=הערה_ג|1={{בבלי|שבת|יד|א}}}}. במשנה מסופר, שנושא זה היה עילה לוויכוח עם ה[[צדוקים]]{{הערה|{{משנה|ידים|ד|ו}}}}.<br />
<br />
'''[[טומאת משקין]]''' - מן התורה, משקה (מ"שבעת המשקים" שהוזכרו לעיל: הדברים הנטמאים: משקים) אינו יכול להיות "אב הטומאה", אלא אם נטמא מ"אב" - נעשה "ראשון", ואם נטמא מ"ראשון" - נעשה "שני לטומאה". משקה של חולין שנגע ב"שני לטומאה" - אינו נטמא כלל (ראו לעיל: דירוג הטומאות). לפי זה יוצא, שמשקה אינו יכול לטמא כלי, שהרי כלי מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה" (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: כלים). חכמים החמירו בטומאת משקין, וקבעו שני דברים: א. כל משקה (אפילו של חולין) שנגע בו ראשון או אפילו שני לטומאה - נטמא, ונעשה "ראשון לטומאה" (בניגוד למקובל, שגורם מטמא יוצר טומאה ברמה נמוכה ממנו). ב. משקה טמא שנגע בכלי - מטמא אותו. הסיבה ל[[חומרא]] זו: קיימים נוזלים מסוימים שהם "אב הטומאה", והם ההפרשות מזב וכיוצא בו, ונוזלים אלה מטמאים כלים מן התורה. כדי שאנשים לא יטעו להקל בנוזלים אלה, החמירו חכמים על כל מיני הנוזלים, ונתנו להם מעין מעמד של "אב הטומאה", המטמא כלים{{הערה|{{משנה|פרה|ח|ז}}; {{משנה|זבים|ה|יב|ללא=שם}}; {{בבלי|שבת|יד|ב}}; {{רמב"ם||שאר אבות הטומאות|ז|א}}-ב'.}}.<br />
<br />
'''האוכל ושותה מאכלים טמאים''' - מכיון ש[[טומאת אוכלין|אוכל]] ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים (דבר מותר כשלעצמו, כפי שהתבאר) נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|יב}}}}. הסיבה לכך: החשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא{{הערה|שם=הערה_ג}}.<br />
[[קובץ:מים שאובים (1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|מים האסופים תוך הכלי נחשבים כ'''מים שאובים''']]<br />
'''הרוחץ ב[[מים שאובים]]''' - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר{{הערה|שם=הערה_ג}}. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה{{הערה|1=בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100}}.<br />
<br />
ארבע הגזירות האחרונות הם חלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל{{הערה|{{בבלי|שבת|יג|ב}}}}.<br />
<br />
ככלל, לטומאות שקבעו חכמים מעמד שונה מן הטומאות האמורות בתורה: הנטמא בהן ונכנס למקדש או אוכל קדשים אינו מביא קרבן על כך. כמו כן, הנטמא בהן יכול להיטהר מיד בטבילה, ובדרך כלל אינו צריך להמתין עד שקיעת השמש ("הערב שמש"){{הערה|{{משנה|פרה|יא|ה}}, וראו [[תוספות]] על {{בבלי|זבחים|צט|ב}} ד"ה "טבול יום"}}. בדרך כלל, גם אין שורפים תרומה או קורבן שנטמאו בטומאה זו, אלא משאירים אותם כמות שהם עד שייפסלו מאכילה באופן אחר ויישרפו{{הערה|{{בבלי|שבת|טז|א}} ורש"י ד"ה "עבדי רבנן היכרא".}}.<br />
<br />
== דוגמאות ליישום הכללים ==<br />
בגלל מורכבות הנושאים והקשרים הפנימיים ביניהם, נציין כמה דוגמאות שכיחות כיצד מתיישמות ההלכות הנ"ל בפועל:<br />
<br />
א. אדם טהור הולך ברחוב ונעלו פוגעת בעכבר מת. העכבר הוא "אב הטומאה", ומטמא את הנעל שנגעה בו והופך אותה ל"ראשון לטומאה". האדם נשאר טהור, כי גם אם הזיז את העכבר - הרי שרץ אינו מטמא במשא, אלא רק בנגיעה בו. גם הנעל הטמאה איננה מטמאת את האדם הנוגע בה, כי אדם מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה", והנעל, כאמור, היא רק "ראשון". אילו היה זה חתול מת - האדם היה נטמא, כי הזזה קלה של נבלת החתול נחשבת כ"משא". מאידך, אם הייתה זו צפרדע - גם הנעל הייתה טהורה, כי בשרצים הקטנים טימאה התורה רק שמונה מינים מסוימים (לעיל: הדברים המטמאים).<br />
<br />
ב. סיפור שמופיע בגמרא:{{הערה|{{בבלי|יומא|מז|א|ללא=שם}}}} פעם נאלץ ה[[כהן הגדול]] לצאת מ[[בית המקדש]] בעיצומה של [[עבודת יום הכיפורים]], כדי לשוחח עם "הגמון אחד", שאינו יהודי. במהלך השיחה ניתז רוק מפיו של ההגמון על בגדי הכהן הגדול, ולכן מינו לאלתר כהן גדול אחר, שימשיך להקריב את קרבנות יום הכיפורים. הסיבה: [[גוי]] נחשב כזב (מדרבנן), והרוק שלו הוא אב הטומאה. הבגד שעליו ניתז הרוק נטמא באופן ישיר ממגעו של הרוק, אבל גם הכהן הגדול עצמו נטמא, על אף שהרוק לא נגע בו, כי הוא '''נשא''' את הרוק. גם אם הכהן הגדול יטבול מיד - לא יטהר לגמרי עד שקיעת החמה (ראו להלן: דרכי היטהרות), ולכן לא היה מנוס מלהחליפו.<br />
<br />
ג. אשה [[נידה]] יושבת על כיסא, ואחר כך קמה ובעלה ישב עליו. הכיסא הוא "אב הטומאה", כדין "משכב ומושב" (לעיל: דרכי הטומאה: משכב ומושב הזב). הבעל נטמא בישיבתו על הכיסא, אפילו אם גופו לא נגע בכיסא, וגם בגדי הבעל נטמאו, אפילו אם לא נגעו בכיסא, כדין היושב על משכב, שנטמא הוא וכל כלי שיגע בו באותה שעה (ראו לעיל: דרכי היטמאות: טומאה בחיבורין).<br />
<br />
ד. שרץ נפל לתוך כלי חרס, ובו מאה תפוחים, והשרץ נגע באחד התפוחים ולא נגע בדפנות הכלי - כל התפוחים טמאים, בדרגת "שני לטומאה". הסיבה: השרץ הוא אב הטומאה, וכלי חרס מיטמא בכניסת טומאה לחללו ("אויר כלי חרס") ונעשה "ראשון לטומאה", והכלי גם מטמא את כל האוכל שבתוכו, גם אם לא נגע בדפנותיו. אילו היה זה כלי מתכת או עץ - הכלי היה טהור, ורוב התפוחים היו טהורים. רק התפוחים שנגעו פיזית בשרץ היו "ראשון לטומאה", והתפוחים שנוגעים בהם היו "שני לטומאה", ובזאת הייתה מסתיימת שרשרת הטומאה (אלא אם כן מדובר בתפוחים של תרומה, בהם השרשרת מתארכת עוד שלב. ראו לעיל: דירוג הטומאות). אם התפוחים לא נשטפו מעולם - הם טהורים, כי לא הוכשרו לקבל טומאה (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: מאכלים).<br />
<br />
ה. אדם טהור שלא הקפיד לשמור את ידיו מלנגוע בדברים טמאים, ונגע בתפוח של חולין - התפוח טהור, מפני שידים אלו, שלא נשמרו לגמרי, נחשבות כ"שני לטומאה", וטומאה קלה בדרגה זו איננה מטמאת אוכל של חולין. ברם, אם התפוח היה רטוב בשעת הנגיעה בו - התפוח נטמא, ואם היו ערימת תפוחים רטובים - כולם טמאים, כי הידיים ה"שניות לטומאה" מטמאות משקה, והמשקה נהיה "ראשון לטומאה" (ראו לעיל: הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים: טומאת משקין), והמשקה שעל התפוח נטמא מידי האדם וטימא את התפוח ועשאו "שני", ותפוח זה טימא את המשקה שעל התפוח שלצידו ועשאו "ראשון", ומשקה זה טימא את התפוח הבא ועשאו "שני", וחוזר חלילה{{הערה|1=מקרה זהה ב{{משנה|טהרות|א|ז}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטהרות מטומאה==<br />
[[קובץ:השקה מקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|חור השקה של מקווה]]<br />
[[קובץ:מקווה מתמלא.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מילוי מקווה טהרה]]<br />
{{ערך מורחב|דרכי היטהרות מטומאה}}<br />
תהליך הטהרה הבסיסי שעל ידו נטהרים מרוב הטומאות נעשה על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או ב[[מעיין]] לאחר היפרדות מהגורם המטמא, והמתנה עד ה[[ערב]]. בטומאות הקלות, כגון אדם הנוגע ב[[טומאת שרץ|שרץ]] או ב[[טומאת נבלה|נבלה]], ניתן לטבול במקווה ולהיטהר מיד עם ההיפרדות מן הגורם המטמא. טומאות אלה נקראות "טומאת ערב", כי ניתן להיטהר מהן בערבו של אותו יום בו האדם נטמא.<br />
<br />
בטומאות החמורות (טומאת מת, נידה, זב, זבה, יולדת, ומצורע) תהליכי הטהרה הם מורכבים יותר, וכוללים מרכיבים נוספים:<br />
* המתנת זמן - יותר תמיד נמשכות לפחות שבוע, ולכן יש צריך להמתין עד לתחילת תהליך הטהרה. משך ההמתנה המדויק משתנה בין הטומאות השונות.<br />
* [[מעמד (קודש)|מעמדות]] הזאה - בטומאת מת ובטומאת מצורע יש צורך מעמדות "הזאה" (התזה) מיוחדים על מנת להיטהר. ההזאה על טמא מת צריכה להיעשות על ידי אפר [[פרה אדומה]]. ההזאה על מצורע היא מדם של ציפור וכוללת מרכיבים מעמדות נוספים המפורטים בתורה.<br />
* הקרבת קורבנות - לארבעה סוגי טומאות קבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם, והם: זב, זבה, יולדת ומצורע.<br />
<br />
קיימים מצבים הלכתיים שונים למי שהתחיל בתהליך הטהרה אך עדיין לא השלים אותו: '''טבול יום''' הוא מצב של אדם או כלי שזה עתה עברו את הטבילה המטהרת, שעדיין נשארת עליהם טומאה מסוימת עד הערב. דרגת הטומאה שלו היא כ"שני לטומאה", שאסור לו לאכול [[תרומות ומעשרות|תרומה]] והוא אף מטמא אותה במגעו. '''מחוסר כיפורים''' הוא מצב של ארבעת סוגי הטמאים שחייבים להביא קרבן (זב, זבה, יולדת ומצורע), שהשלימו את כל תהליך הטהרה מלבד הבאת הקורבן. עד הבאת הקרבן אסור להם להיכנס ל[[בית המקדש]] ולאכול מן הקרבנות.<br />
<br />
תהליכי הטהרה קיימים רק עבור [[אדם]] שנטמא וכן עבור רוב סוגי החפצים שנטמאו. לעומת זאת מזון או משקה שנטמאו, וכן כלים העשויים מ[[חרס]] שנטמאו - אינם יכולים להיטהר על ידי תהליכי טהרה, והם נשארים טמאים עד שהם שיעברו תהליך שישנה אותם באופן מהותי כגון שבירת הכלי או זריעה באדמה. בדרך זו ניתן לטהר גם מים על ידי הצמדתם למאגר מים (הצמדה זו נקראת "השקה"), ובכך הם נעשים כחלק ממנו.<br />
<br />
==קיום הלכות הטהרה בתולדות ישראל==<br />
===קיום הלכות הטהרה ב[[מקרא]]===<br />
בתורה מספר, שבזמן שהיו [[יהודים|בני ישראל]] ב[[מדבר סיני]], נאמר ל[[משה רבנו]]: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ה|ב}}}}. כך אמנם נעשה: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|ה|ד}}}}. הדבר היה בחודש ניסן בשנה השנייה ל[[יציאת מצרים]], בסמוך להקמת ה[[משכן]], וכחלק מהתארגנות שבטי ישראל במחנה{{הערה|1=על פי במדבר פרקים א-ד, והתאריך ב{{תנ"ך|במדבר|א|א}}, ששווה לתאריך ב{{תנ"ך|שמות|מ|א}}. על פי התלמוד הבבלי ב{{בבלי|גיטין|ס|א|ללא=שם}}, נאמרה מצווה זו ביום הקמת המשכן עצמו.}}.<br />
<br />
באותו חודש{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|א}}}}, נאמרה לבני ישראל המצווה להקריב את [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], ואז התעוררה בעייתם של הטמאים, המנועים מלהקריב את הקרבן: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה... וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|ו|ז}} משה הפנה את טענתם לה', וקיבל מענה שלפיו קיימת אפשרות להקרבת [[פסח שני]] חודש מאוחר יותר, ב[[י"ד באייר]], לאלו שלא יכלו להקריב את הפסח בזמנו.}}.<br />
<br />
דוגמה לקיום הלכות מצורע אירעה לישראל במדבר במעשה [[מרים הנביאה]], שהצטרעה בעקבות אמירת [[לשון הרע]] על [[משה רבנו]]. מרים שולחה אל מחוץ למחנה למשך שבוע עד שהתרפאה, ובינתיים התעכב העם כולו מן הנסיעה לארץ ישראל{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יב}}}}.<br />
<br />
ב[[פרשת חוקת]] מובאת המצווה שנצטוו בני ישראל לשרוף [[פרה אדומה]] על ידי [[אלעזר בן אהרן]] הכהן, ולהכין ממנה את האפר שבעזרתו יטהרו את הטמאים למת. מסדר הפרשיות ניתן להבין שהדבר נאמר בשנה הארבעים לאחר יציאת מצרים, שנה לפני כניסתם של בני ישראל לארץ{{הערה|1=כך תפס זאת [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו 'קדמוניות היהודים' (ד, ד, ו)}}, אך לדעת רבות ב[[חז"ל]], היה זה מיד לאחר הקמת המשכן, ופרשה זו נכתבה שלא במקומה בסדר הזמן{{הערה|1=ספרי במדבר פיסקא מד, ו{{ירושלמי|מגילה|ג|ה}}.}}. עדות לכך מ[[פרשת בהעלותך]], שעל פי סדר הפרשיות התרחשה בסמוך להקמת המשכן, ובה כבר הוזכרה טהרת הלויים ב"מי חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ח|ז}}}}, הם המים המעורבים באפר הפרה האדומה, הנקראת אף היא "חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|יז}}}}.<br />
<br />
ביטוי נוסף לקיומם של הלכות הטומאה בזמן היות בני ישראל במדבר, הוא המעשה המסופר בתורה על הלוחמים במלחמת מדין. בשובם מן המלחמה, נצטוו הלוחמים על ידי משה ו[[אלעזר בן אהרן|אלעזר]] הכהן, שאז כבר היה [[כהן גדול]] במקום [[אהרן הכהן|אהרן]] אביו, להמתין במשך שבוע מחוץ למחנה. במשך שבוע זה נטהרו מטומאת ההרוגים במלחמה, וטיהרו גם את בגדיהם והשלל שעמם{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לא|יט|כד}}}}.<br />
<br />
לאחר כניסת בני ישראל לארץ, אין במקרא איזכור לקיומן של הלכות טומאה וטהרה במשך מאות שנים, בספרים [[ספר יהושע|יהושע]] ו[[ספר שופטים|שופטים]]. אין בכך כדי להתמיה. המקרא בספרים אלו, וגם בספרי שמואל ומלכים, מתאר את ההתרחשויות המרכזיות בחיי העם, ללא איזכור קיומן של מצוות בסיסיות, ורק מעט מהן הוזכרו לפי ההקשר הנצרך לסיפורי המקרא. מקור אחד מסופק קיים בציווי לאימו של [[שמשון]]: "ואל תאכלי כל טמא"{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יג|ד}}}}: יש שפירשו שהכוונה לדברים האסורים לנזיר דווקא{{הערה|{{בבלי|סוטה|ט|ב}}}}, ויש שפירשו שהכוונה לזהירות מכל דבר המטמא{{הערה|1=[[רד"ק]] על {{תנ"ך|שופטים|יג|ד|קצר=כן}}, על פי התרגום}}.<br />
<br />
לעומת זאת ב[[ספר שמואל]], המקיף את ימי [[שאול המלך]] ו[[דוד המלך]], מוזכרת שמירת הטהרה כדבר שבשיגרה. כך מסופר על תגובתו של שאול המלך להיעדרות דוד מן הסעודה בבית שאול לכבוד [[ראש חודש]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כ|כו}}}}: "וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, כִּי לֹא טָהוֹר". כלומר: כנראה דוד נטמא, אולי ב"[[בעל קרי|מקרה לילה]]", ולכן לא בא לסעודה, כדי שלא לטמא אותה. למחרת, כשדוד נעדר בשנית, הבין שאול שיש סיבה אחרת להיעדרותו, כי הרי יכול היה להיטהר ולבוא{{הערה|שם, {{תנ"ך|שמואל א|כ|כז|ללא=פרק}}}}. הפרשנים דנים האם מדובר היה באוכל של חולין, וגם אותו נזהרו לאכול בטהרה, או שלכבוד ראש חודש הקריבו קרבן שלמים, שאכילתו בטהרה היא חובה{{הערה|רש"י ורד"ק שם}}.<br />
<br />
בשעה שדוד בורח מפני שאול, ומגיע ל[[משכן נוב|נוב]], הוא מבקש לחם מ[[אחימלך בן אחיטוב|אחימלך]] הכהן הגדול, ומקבל ממנו "לחם קודש", ובתנאי ש"נשמרו הנערים אך מאשה"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ה}}}}. דוד משיב שאכן כך הוא, שכן כבר יצאו לדרכם מתמול שלשום, וגם כליהם טהורים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ו|ללא=פרק}}, וברש"י}}. עוד מסופר בספר שמואל אודות [[בת שבע]], שהייתה "מתקדשת מטומאתה" בשעה שנלקחה לבית דוד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ד}}}}.<br />
<br />
סיפור קיומן של הלכות מצורע מסופר ב[[ספר מלכים]]. בזמן המצור של [[ארם]] על העיר [[שומרון]] בימי המלך [[יהורם בן אחאב]], היו ארבעה מצורעים בשער העיר{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ז|ג}}}}.<br />
<br />
מצורע אחר שהתפרסם הוא [[עוזיהו מלך יהודה]], שנכנס ל[[היכל]] כדי להקטיר [[קטורת הסמים|קטורת]], בניגוד להלכה האוסרת על מי שאינו [[כהן]] לעשות כן, ונצטרע בו במקום. הוא נאלץ לעזוב את ירושלים ולהתגורר במקום מבודד ("בית החפשית") עד סוף ימיו, ו[[יותם (מלך יהודה)|יותם]] בנו מילא את מקומו{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|ה}}; ובהרחבה ב{{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|טז|כג}}}}. לאחר פטירתו, נקבר בשדה הסמוך לקברי המלכים.<br />
<br />
עם עלות [[חזקיהו המלך]] על כיסא מלכותו, פתח במבצע מקיף לטהרת המקדש, הכהנים והעם, לאחר ההזנחה בימי אביו [[אחז]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}-{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|ללא=שם}}. המושגים של "טומאה" ו"טהרה" משמשים כאן במובן כפול, הן ככינוי ל[[עבודה זרה]] וההתרחקות ממנה, והן לטומאה וטהרה במובן הנדון כאן, עיינו [[מלבי"ם]] ל{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט|יז|ללא=שם}}.}}. הוא קיווה להספיק לטהר את העם לקראת הקרבת [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], אך רבים מהעם, בפרט משרידי [[עשרת השבטים]] שגלו תקופה קצרה לפני כן, לא הספיקו להיטהר{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|יח|ללא=פרק}}}}: "מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". אירועי חג הפסח והטהרה לקראתו היו פתיח למהלך מקיף של שיבה לקיום התורה בישראל, עד שאמרו חז"ל, שבימי חזקיהו: "בדקו מ[[נחלת שבט דן|דן]] ועד [[באר שבע]] - ולא מצאו עם הארץ; מ[[גבת]] ועד [[תל אפק (אנטיפטריס)|אנטיפרס]] - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה"{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צד|ב}}}}.<br />
<br />
===ימי הבית השני===<br />
עם שיבת ציון בראשית ימי הבית השני, היה צורך לחזק מחדש את חיי הטהרה. מן הכתובים נראה שהכהנים התרשלו בדבר, ו[[חגי הנביא]] ערך להם מבחן על הלכות אלו, ומשכשלו בו - קבע שקרבנותיהם טמאים{{הערה|{{תנ"ך|חגי|ב|י|יד}}. ב{{בבלי|פסחים|יז|א}} דיון נרחב בשאלותיו של חגי, והאם הכהנים טעו בתשובתם. ראו גם בערך [[יהושע בן יהוצדק]] בעניין זה.}}.<br />
<br />
לטהרה מטומאת מת השתמשו ישראל באפר [[פרה אדומה]] שלקחו עמם למשמרת בבבל{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק ג הלכה ה, ושם מחלוקת בדבר.}}, ומלבד זאת נעשו בימי הבית השני שמונה פרות אדומות, הראשונה שבהן בפיקוחו של [[עזרא הסופר]]{{הערה|{{משנה|פרה|ג|ה}}}}.<br />
<br />
ברבות השנים, הקושי של עמי הארץ בקיומן של הלכות טומאה וטהרה יצר הבדלי [[מדרגות]] בין ה'''חברים''' לבין '''עמי הארץ''': ה"חברים" הקפידו על קיום הלכות הטהרה במלואן, ואף חלקם השתדלו לאכול את מזונם הרגיל ("חולין") בטהרה, בעוד עמי הארץ שמרו על דברים בסיסיים בלבד. הדבר גרם לכך שהחברים נאלצו שלא לנגוע בבגדיו של עם הארץ, מחשש שנטמאו כ"משכב ומושב" (ראו לעיל: דרכי ההיטמאות: משכב ומושב הזב){{הערה|{{משנה|דמאי|ב|ג}}; {{משנה|חגיגה|ב|ז|ללא=שם}}; {{בבלי|בכורות|ל|ב}}}},, והיו מהלכים בצידי הרחוב, כדי שלא להתחכך בעוברים ושבים{{הערה|{{משנה|שקלים|ח|א}}}}. ריחוק זה היה בין הגורמים לשנאה כלפי ה"חברים", שנחשדו בהתנשאות{{הערה|{{בבלי|פסחים|מט|ב}} ו[[תוספות]] ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} ד"ה "דהוה צניע".}}. על חומרת הטומאה שיוחסה לעמי הארץ חלוקות הדעות{{הערה|1=ראו דעות שונות בפירוש רבנו [[שמשון משאנץ]] ל{{משנה|טהרות|ז|ה}}, ובתוספות רי"ד ב{{בבלי|נדה|לג|ב}}.}}, וככל הנראה לא החמירו להחשיבם כ"אב הטומאה" המטמא אדם במגעו{{הערה|1=ב{{משנה|טהרות|י|ג}} נאמר, שאדם השוכר פועלים עמי הארץ לצורך מלאכה הדורשת טהרה (כגון בציר ענבים) מבקש מהם לטבול במקווה ולהיטהר. מכאן שעמי הארץ לא נחשבו כזבים, שצריכים מים חיים, ואף לא כטמאי מתים, הטעונים הזאה, והטומאה שיוחסה להם היא כזו שניתן להיטהר ממנה בו ביום.}}.<br />
<br />
בזמן ה[[עליה לרגל]] הקלו חכמים להחשיב את עמי הארץ כטהורים, הן משום שעמי הארץ אכן השתדלו יותר להיטהר לקראת העלייה למקדש{{הערה|{{רמב"ם||מטמאי משכב ומושב|יא|ט}}}}, והן כדי לשמור על אחדות האומה, "'''כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה [[במות|במה]] לעצמו, ושורף [[פרה אדומה]] לעצמו'''"{{הערה|{{בבלי|חגיגה|כב|א}}, כנימוק לנאמנותם של עמי הארץ על טהרת הקורבנות בכל ימות השנה.}}. כמליצה אמרו חז"ל: "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים", כלומר, מחשיבה את כולם כמעמד של "חברים"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ו}}}}. מכל מקום, לאחר הרגל היו הכהנים מטהרים את כל כלי המקדש, מחשש שנטמאו במהלך החג{{הערה|{{משנה|חגיגה|ג|ז}}-ח'}}. ה[[צדוקים]] סכלותם לגלגו על כך, כמסופר בתלמוד הירושלמי: "פעם אחת הטבילו את המנורה. אמרו צדוקים: ראו פרושים מטבילין גלגל חמה!"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ח}}}}.<br />
<br />
בשלהי תקופת בית שני, הייתה ההקפדה בטהרה ב[[בית המקדש]] ברמה גבוהה יחסית להקפדה על מצוות אחרות ביהדות, ו[[חז"ל]] ראו זאת כשיבוש של סולם הערכים. כך מסופר בגמרא:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש (כדי לזכות באחת מעבודות המקדש), קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו!... 'כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך...', אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין! (כלומר, מהרו והוציאו את הסכין מגופו, בטרם ימות בני ותיטמא הסכין.) ללמדך '''שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים'''.|מקור={{בבלי|יומא|כג|א}}}}<br />
הגמרא מסיקה, שההקפדה על טהרת הכלים כשלעצמה הייתה ראויה, אבל הייתה זו זילות של שפיכות דמים.<br />
<br />
[[יוסף בן מתתיהו]] מתאר את כת ה[[איסיים]] שהתקיימה בתקופה זו, וניהלה אורח חיים מחמיר בנושאי טהרה{{הערה|1="מלחמות היהודים עם הרומאים", ספר ב, פרק ח, ג}}. הם נהגו, למשל, לטבול אחרי הפרשת צרכים. בספרות ה[[תנאים]] אין התייחסות מפורשת לנוהגי הטומאה של כת זו, בניגוד ל[[צדוקים]] וה[[כותים]]{{הערה|{{משנה|נידה|ד|א}}-ב'; {{בבלי|נדה|לג|ב}}}}.<br />
<br />
===אחרי חורבן הבית השני===<br />
לאחר חורבן [[בית המקדש]] וביטול עבודת ה[[קרבן|קרבנות]], פחתה בהדרגה השמירה על הלכות הטהרה. אמנם עדיין היה צורך להיטהר לצורך קיום מצוות התרומות והמעשרות (ראו לעיל: חובת הטהרה), אבל בהדרגה הידלדל מאגר אפר ה[[פרה אדומה|פרה האדומה]], ובהיעדר מקדש - לא ניתן היה לעשות פרה אדומה נוספת. תהליך זה לא היה חד ומהיר, אלא התמשך כמאתיים שנה לפחות עד ראשית ה[[אלף החמישי]]. בזמן ה[[תנאים]] שלאחר החורבן עדיין נשמרה הטהרה בקפדנות רבה, ואף הוסיפו בה סייגים{{הערה|{{בבלי|שבת|טו|א}}}}. במקורות מסופר על אישים מרכזיים ששמרו על הלכות הטהרה בביתם ואף עסקו בהוראה למעשה לזולתם, כמו [[רבן גמליאל]]{{הערה|{{משנה|ידים|ג|א}}; תוספתא כלים בבא מציעא פרק יא הלכה ב; תוספתא כלים בבא בתרא פרק ב הלכה ד; {{בבלי|נדה|ו|ב}}.}}, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]]{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק יב הלכה יב}} ורבי [[יהודה הנשיא]]{{הערה|{{בבלי|נדה|ו}}}}.<br />
<br />
גם בזמן ה[[אמוראים]] הננו מוצאים שמירת טהרה, אם כי הייתה כנראה נחלתם של יחידים בלבד: [[רבי אמי]] ו[[רבי אסי]], שהיו כהנים, היו אוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]]{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|ב}}}}. בתלמוד הירושלמי נאמר, ש[[רבי חייא]] הורה ל[[רב (אמורא)|רב]], אחיינו: "אם אתה יכול לאכול במשך כל השנה חולין בטהרה - אכול, ואם לא, תהא אוכל שבעה ימים בשנה"{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}}}. על פי הפרשנות המקובלת, הכוונה לשבעה ימי חול בין [[ראש השנה]] לבין [[יום הכיפורים]], מלבד הזהירות בטהרה בראש השנה ויום הכיפורים עצמם ({{טור|אורח חיים|תרג}}). ב"משך חכמה" לרבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] ({{תנ"ך|ויקרא|כג|מב}}) סובר שהכוונה לשבעה [[יום טוב|ימים טובים]] בשנה. העדות המאוחרת ביותר על קיום הלכות הטהרה היא זו של האמורא [[עולא]] (המאה השלישית), המספר על כך שבזמנו עדיין "ה"חברים" (שומרי הטהרה, ראו לעיל) מטהרים בגליל"{{הערה|{{בבלי|נידה|ו|ב}}}}, כנראה באמצעות אפר הפרה האדומה שנשמר בידי [[כהן|כהנים]] תושבי הגליל{{הערה|1=למקורות רבים ודיון נרחב על קיום הלכות הטהרה לאחר החורבן ראו שו"ת ה[[ישעיה דטראני|רי"ד]] סימן כה.}}.<br />
<br />
==הממצא הארכאולוגי==<br />
[[קובץ:Herodion Mikve IMG 0712.JPG|ממוזער|230px|מקווה טהרה מימי בית שני]]<br />
בדורות האחרונים, התגלה ממצא [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] עשיר ומגוון המעיד על שמירה על טהרה בקרב היהודים בשלהי תקופת הבית השני. המחקר השיטתי בנושא זה בא בעקבות החפירות הנרחבות בעיר העתיקה של [[ירושלים]] לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. מדובר בשני סוגי ממצאים עיקריים:<br />
* '''[[מקווה#המקווה בארכאולוגיה|מקוואות טהרה עתיקים]]''' - ב[[ארץ ישראל]] נמצאו מקוואות עתיקים, במיוחד מתקופת בית שני, שמעידים על שמירת הלכות אלו בתקופה הקדומה. המחקר הארכאולוגי בנושא שזה נפתח עם גילויים של מקוואות בחפירות ב[[מצדה]] בשנת [[ה'תשכ"ה]], ולאחר מכן נחפרו עשרות בריכות בעיר העתיקה בירושלים ובאתרים נוספים.<br />
* '''[[כלי אבן#כלי אבן מתקופת בית שני|כלי אבן מתקופת בית שני]]''' - בתקופת בית שני נהגו היהודים בניגוד למקובל בעמים אחרים (הרבה לאחר תום [[תקופת האבן]]), לעשות שימוש נרחב בכלי אבן להשתמש בכלי אבן, משום שהם אינם מקבלים טומאה. כלי האבן, שעובדו מ[[קירטון]], נתגלו בעשרות חפירות וסקרים ארכאולוגיים, בעיקר בקונטקסטים של התקופה הרומית הקדומה – שלהי תקופת הבית השני.<br />
<br />
==השלכות מעשיות בימינו מהלכות טומאה וטהרה==<br />
מדברינו עד עתה עולה המסקנה, שכל עוד [[בית מקדש]] עומד בחורבנו אין צורך בקיום הלכות הטהרה במלואן. יתירה מזו: גם אין אפשרות לקיים אותן כהלכתן, מפני שאין לנו אפר [[פרה אדומה]]. די לו לאדם שיוולד בבית חולים, ובמהלך שהותו שם יהיה במקום מת (ואפילו הפלת עובר) - נטמא אדם זה עד סוף ימיו, ללא אפשרות להיטהר מכך. עם זאת, קיימים כמה תחומים בהלכה בהם יש יישומים של הלכות הטומאה והטהרה גם בימינו.<br />
<br />
'''[[טהרת המשפחה]]''' - מבין אבות הטומאות שקבעה התורה, חשובות במיוחד ה[[נידה]] וה[[זבה]], מפני שהתורה קבעה להן גם איסור [[תשמיש]]. מחשש לטעויות בחישוב ימי הנידה, נקבע שכל אשה הרואה ולו טיפת דם אחת נחשבות כזבה, ועליה לשמור "שבעה נקיים" לאחר תום הדימום, ורק אז יכולה היא להיטהר. מלבד ההגבלה על תשמיש, מופיעות בהלכה "הרחקות" שונות, שנועדו לצמצם את החשש לגלישה לאיסור התורה, אך אין כוונתן להימנע מלהיטמא מחמת הנידה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצה|א}}}}. במקורות שונים מצוין מנהג מתקופת ה[[גאונים]] בארץ ישראל להיזהר ממגע במשכב הנידה ומושבה גם בזמן הזה, כזכר לדיני הטהרה, אך בהלכה המאוחרת יותר מנהג זה לא התקבל{{הערה|1=למקורות רבים בנושא זה ראו שו"ת יביע אומר לרב [[עובדיה יוסף]], חלק ששי יורה דעה סימן כ.}}.<br />
<br />
השלכה צדדית מהלכות נידה נוגעת להלכות כלים המקבלים טומאה. על פי הדין, אשה שמוצאת כתם החשוד כדם שיצא מגופה - נחשבת כנידה, בתנאים מסוימים, ובהם התנאי, שכתם זה יתגלה על דבר שמקבל טומאה. אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה - האשה טהורה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצ|י}}}}. סביב זה דנו הפוסקים על אביזרי היגיינה וריהוט הקיימים בימינו, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|1=ראו "טהרת הבית" לרב [[עובדיה יוסף]], חלק א' עמ' תה-תט.}}.<br />
<br />
'''טומאת כהנים''' - כאמור (לעיל: חובת הטהרה), התורה אסרה על [[כהן|הכהנים]] להיטמא למת. איסור זה אינו תלוי דווקא בהיותם עובדים בפועל בבית המקדש, ולכן הוא נוהג גם בימינו (גם כהן שכבר נטמא וטרם נטהר - אסור להיטמא שנית{{הערה|{{בבלי|נזיר|מב|ב}}}}). לכן, כהנים נמנעים מלהיכנס ל[[בית קברות]]. בעקבות זאת, מקובל לקבור כהנים בחלקה מיוחדת שמאפשרת גישה נוחה של בני המשפחה עד סמוך לקבר. כניסתם ל[[בית חולים|בתי חולים]] מעוררת בעיה, מפני שכיחות הנפטרים בהם, והפסיקה ההלכתית המקובלת היא שעל הכהנים להשתדל להימנע מכניסה לבית חולים שלא לצורך{{הערה|1=ראו בספר 'טהרת הכהנים כהלכתה' מאת הרב משה הכהן גרוס, בית שמש תשס"ב, פרק יד}}. בבתי חולים שונים קיימים הסדרים מיוחדים או למתן התראה לכהנים על נוכחותו של מת, או לחציצה בפני הטומאה: אם יש מת בבניין, והכהן נמצא בחדר פנימי (שהמת לא אמור לעבור דרכו בהוצאתו אל מחוץ לבניין) שדלתו סגורה - הכהן לא נטמא; בכמה בתי חולים הותקנו במסדרונות דלתות כפולות, כדי לוודא שתמיד אחת מהן תהיה סגורה. שאלה מיוחדת התעוררה על טיסה של כהנים, בגלל מעבר המטוס מעל בתי קברות או בגלל הובלת נפטרים בתא המטען{{הערה|1='טהרת הכהנים כהלכתה' הנ"ל, פרק יא}}.<br />
<br />
'''נטילת ידיים''' לסעודה - לפני אכילת לחם קיימת חובה [[נטילת ידיים|ליטול ידיים]], כלומר, לשפוך מים מכלי על כפות הידיים. הלכה זו במקורה נועדה ל[[כהן|כהנים]] האוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]], והידים הטמאות מטמאות את התרומה, ולפיכך עליהם לטהר את הידיים לפני האכילה (ראו לעיל: הלכות שהוסיפו חכמים: טומאת ידיים). ההלכה הרחיבה את החיוב לכל יהודי האוכל לחם, גם אם אינו כהן, כדי לשמר ולהזכיר לכהנים את חובתם לגבי תרומה{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|א}}}}.<br />
סעיף מיוחד בהלכה זו, שאינו ידוע כל כך לרבים, הוא הצורך ליטול ידיים לפני אכילת כל מאכל '''רטוב''' ("דבר שטיבולו במשקה", גם אם אינו לחם). דין זה שנוי במחלוקת, האם חובה לקיימו גם בימינו, ועל פי הדעה המקובלת יש ליטול ידיים ללא ברכת "על נטילת ידיים"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב בפוסקים בשאלה מה נחשב "אוכל" ומה "משקה" במקרים גבוליים (גלידה, מאפה עם דבש, קרח, ועוד){{הערה|1=ראו [[משנה ברורה]] {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ללא=שם}} סעיף-קטן יד, ו"פסקי תשובות" חלק שני עמ' שלט-שמ.}}.<br />
<br />
'''כשרות הסכך ל[[סוכה]]''' - בהלכות סוכה קיים דין, שסכך כשר רק אם הוא עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה{{הערה|{{משנה|סוכה|א|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב על חפצים מסוימים, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תרכט|א|ז}}}}.<br />
[[קובץ:מקווה הארי.JPG|ממוזער|מקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] {{ש}} יש הנוהגים לטבול במקווה זה לשם תוספת קדושה וטהרה]]<br />
<br />
'''כניסה ל[[הר הבית]] בימינו''' - קיימת הבחנה בין הטמאים ממקור טומאה חיצוני, כמו טמא מת, לבין הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם: טמא מת וכדומה רשאים להיכנס להר הבית, אבל לא ל[[העזרה|עזרה]] ולחלקים מסוימים סביבה ([[החיל]] ו[[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת נשים]]). לעומת זאת, הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם, כמו זב ובעל קרי, אסורים להיכנס להר הבית. בימינו ניתן להיטהר מכל הטומאות על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או [[מעיין]], פרט לטומאת מת, בהיעדר אפר [[פרה אדומה]]. לפיכך, תאורטית ניתן להיטהר מכל הטומאות המונעות מלהיכנס להר הבית, ובלבד שיזהר האדם שלא להיכנס למרכז הר הבית, המזוהה כמקום [[העזרה]] המקורי, שאסור לטמא מת. רובם הפוסקים בדורנו שוללים את העלייה להר, אם בגלל חוסר ודאות לגבי זיהוי מקומה הקדום של העזרה, ואם מחשש שאנשים לא יקפידו על ההבדלה בין התחומים השונים בהר{{הערה|1=להרחבה ראו בספר "אל הר המור" }}.<br />
<br />
'''טבילת גרים''' - גוי המעוניין [[גיור|להתגייר]], עובר מעמד טבילה.<br />
<br />
'''טבילת כלים''' - היא מצווה לטבול כלים שיוצרו אצל גוי או שנקנו מגוי.<br />
<br />
'''מנהגי טהרה''' - טבילת הטהרה נפוצה אצל גברים בכל בוקר, בקהילות ה[[חסידים|חסידיות]], וכיום גם בקהילות אחרות. יש הנוהגים לטבול במקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] לשם תוספת קדושה וטהרה. מנהג נפוץ אצל רוב שומרי המצוות הוא הטבילה לפני [[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]], ורבים טובלים גם לפני [[שלושת הרגלים]].<br />
<br />
==ספרות ההלכה בנושאי טומאה וטהרה==<br />
<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[סדר טהרות]]}}<br />
<br />
ב[[תורה]] מרוכזות הלכות טומאה וטהרה בעיקר ב[[ספר ויקרא]], בפרשיות [[פרשת שמיני|שמיני]] - [[פרשת תזריע|תזריע]] - [[פרשת מצורע|מצורע]], וכן ב[[ספר במדבר]], ב[[פרשת חוקת]].<br />
<br />
ב[[משנה]] הוקדש לכך [[סדר טהרות]] כולו, ומלבדו פזורות הלכות טומאה וטהרה במסכתות רבות. לסדר טהרות כולו קיימת גם [[תוספתא]]. ב[[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] מוסבר הקשר בין פסוקי ה[[תורה שבכתב]] לבין הלכות הטהרה ב[[תורה שבעל פה]], ב[[ספרא]] לפרשיות הנ"ל בספר ויקרא וב[[ספרי]] ו[[מדרש הלכה|ספרי זוטא]] לפרשת חוקת.<br />
<br />
אין [[תלמוד בבלי]] לסדר טהרות, מלבד ל[[מסכת נידה]], מפני שהיא עוסקת רבות בנושאי [[טהרת המשפחה]], שאקטואליים בכל זמן ומקום. עם זאת, סוגיות רבות ברחבי התלמוד עוסקות בהלכות טומאה וטהרה. התלמוד מציין את הקושי המיוחד בלימוד הלכות הטומאה והטהרה, ואף מספר על חכמים מבין ה[[אמוראים]] שלא היו בקיאים בהם, והתקשו בהבנת משניות בסדר טהרות. ה[[תלמוד הירושלמי]] בסדר טהרות, כפי שהוא מצוי בידינו, כולל שלושה פרקים בלבד מתוך מסכת נידה, וכנראה יתר שבעת הפרקים אבדו.<br />
<br />
בתקופת ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] נכתבו חיבורים מועטים בלבד שמוקדשים לנושאי טהרה (מלבד טהרת המשפחה). יחיד ומיוחד היה ה[[רמב"ם]], שבמסגרת הקובץ ההלכתי המקיף, "[[משנה תורה]]", כלל גם את "ספר טהרה" המסכם את הלכות טומאה וטהרה. גם בימינו הלכות טומאה וטהרה לרוב אינן נלמדות [[אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא|הלכה למעשה]]. עם זאת, ניכרת פריחה יחסית בעיסוק בהלכות טומאה וטהרה בהשוואה לדורות קודמים: הוקמו [[כולל אברכים|כוללים]] שזהו הנושא המרכזי בלימודיהם, ונכתבו עשרות ספרים הדנים בהלכות טומאה וטהרה.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[מי גבאים]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* הקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[סדר טהרות]]<br />
* [[יהודה הלוי]], [[ספר הכוזרי]], ב, ס-סב<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{קתדרה|[[ישראל ל' לוין]]|ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת|22.5|22, ינואר 1982}}<br />
* עפרה גורי-רימון (2011). [http://mushecht.haifa.ac.il/abstract/23/23_1.pdf גלוסקמות אבן באוסף מוזיאון הכט וסוגיית מנהג הקבורה בגלוסקמות, מכמנים 23: 35-23]<br />
* [http://www.youtube.com/watch?v=0mOAy6CxD9Q הרצאתה של פרופ' ורד נעם] מן [[האוניברסיטה העברית]] (החל מ[1:14:37]) על הלכות טומאת כת היחד (קומראן) מול הלכות חכמינו<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{טומאה וטהרה}}<br />
<br />
[[קטגוריה:טומאה וטהרה|*]]<br />
{{ו}}{{ערך מומלץ}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%98%D7%95%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%95%D7%98%D7%94%D7%A8%D7%94&diff=1798034טומאה וטהרה2021-07-30T12:13:17Z<p>איש ספראי: /* דברים האסורים בטומאה */ הגהה</p>
<hr />
<div>'''טוּמאה''' היא הגדרה למצב שבו נמצא [[אדם]] או חפץ בעקבות התרחשות מסוימת, אשר בגין מצב זה נאסר על אותו פרט טמא להתקרב לכל דבר קודש{{הבהרה|האומנם? לכאורה אסורה לו רק הנגיעה בתרומה ובקדשים והכניסה לבית המקדש}}. {{ש}}'''טַהֲרה''' (נכונה גם הצורה "טָהֳרה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/TheNounRhymeAndshape/Pages/Ch2D006.aspx דַּוְשָׁה–דְּוָשׁוֹת, חֻלְצָה–חֻלְצוֹת – צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה], הערה 2, באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]}} ש[[הגיית העברית#הגיית התנועות בעברית|נהגית]] "טוֹהוֹרָה" או "טַהוֹרָה"{{הערה|[http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/24031002.aspx צהריים, מחרת, מחרתיים, פועלי, נעמי - איך הוגים?], באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]{{ש}}[http://www.safa-ivrit.org/pronounce/tsohoraim.php צהריים (צָהֳרָיִם)], באתר השפה העברית}}) היא העדר הטומאה, על ידי הימנעות מהיטמאות או על ידי היטהרות מהטומאה לאחר שנוצרה, והיא תנאי לגישה אל הקודש. במשמעות רחבה יותר, גם הדברים הגורמים לטומאה, כגון [[בית קברות]], נקראים "טמאים", והיעדר גורמים כאלו נקרא "טהרה".<br />
<br />
כמה [[פרשה|פרשיות]] ב[[מקרא]] עוסקות בהרחבה בטומאות ובהיטהרות מהן. בנוסף להן, עוסק בכך גם סדר שלם מששת סדרי ה[[משנה]] - [[סדר טהרות]]. הטומאה נוצרת ממקורות שונים, שהמרכזיים שבהם קשורים למוות של אדם או בעלי חיים, או להפרשות (כגון ה[[זב (טמא)|זב]], ה[[נידה]] וכו'), ומהם היא יכולה לעבור לבני אדם אחרים או לחפצים ומזון. ניתן להיטהר מן הטומאה על ידי מעשה מסוים, כמו [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]], אך פעמים שתהליך ההיטהרות מורכב יותר ודורש משך זמן ומעשים נוספים.<br />
<br />
הלכות הטומאה והטהרה היו מרכזיות בחיי [[עם ישראל]], כיחידים וכ[[חברה|ציבור]], בתקופת קיומו של [[בית המקדש]], ובמידה פחותה יש להן השלכות גם על החיים בזמן הזה, כדוגמת האיסור ל[[כהן]] להיטמא למת.<br />
[[קובץ:Mikveh P8050081.JPG|ממוזער|250px|מקווה בחורבת הלל מימי [[בית המקדש השני|בית שני]] בירושלים ([[הפרוור ההרודיאני]])]]<br />
<br />
==הגדרת המושג טומאה==<br />
===טומאת הנפש===<br />
ב[[תנ"ך|תורה שבכתב]] מופיע ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] טמ"א בהקשרים רבים, לציון '''שלילתו של מעשה''' מסוים. כך לדוגמה משתמשת התורה בביטוי זה בגנותה את ה[[רצח]]: {{הדגשה|וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ|במדבר לה לד|במדבר ל"ה, ל"ד}}, את ה[[לא תנאף|ניאוף]]: {{הדגשה|וְאֶל-אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא-תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה-בָהּ|ויקרא יח כ|ויקרא י"ח, כ'}} (ובאופן דומה ב{{תנ"ך|במדבר|ה|יג|קצר=כן}}) וכן [[עבודה זרה]]: {{הדגשה|כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת-מִקְדָּשִׁי|ויקרא כ ג|ויקרא כ', ג'}}. בדוגמאות שלעיל אין המושג "טומאה" מורה כי קיימת טומאה על אדם או חפץ כלשהו על פי דיני הטומאה, אלא זהו ביטוי כללי, אשר נועד להבליט את חומרת המעשה ואת הצורך להימנע ממנו. גם בעל חיים [[כשרות|האסור באכילה]] (כמו [[חזיר]]) נקרא {{ציטוטון|טמא|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ז|קצר=כן}}}}, ברם אין פירוש הדבר שיש עליו (בהיותו חי) "דין טומאה" כלשהי, או כי מי שנוגע בחזיר – עוברת אליו טומאה בגלל נגיעה זו. כינויו "טמא" בא לציין את האיסור לאוכלו. ההיטהרות מטומאה זו היא תהליך רוחני-פנימי של [[תשובה]], כפי שהתפלל [[דוד המלך]] בספר [[תהילים]]: {{הדגשה|לֵב טָהוֹר בְּרָא-לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי|תהלים נא יב|נ"א, י"ב}}.<br />
<br />
בכינוי מושאל משמשת גם הטומאה ב[[ספר]]י ה[[מוסר]], ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] ככינוי למרחק נפשי של יהודי מהבורא, הנוצר על ידי [[עבירה (יהדות)|עבירות]] ומעשים רעים. ה[[מלבי"ם]] מגדיר את הטומאה במובן המוסרי כ"טומאת הנפש", לעומת הטומאה במובן ההלכתי המדויק, שהיא "טומאת הגוף"{{הערה|פירוש המלבי"ם, פרשת ויקרא, אות שו.}}. לדעתו, קיימת הבחנה בסגנון התורה בין שני הסוגים הללו: כאשר מדובר על טומאה במובן של ליקוי מוסרי, משתמשת התורה במונח "להיטמא ב...", כדי להדגיש את העוון המטמא (כמו "לטמאה בה" שהוזכר לעיל). לעומת זאת, לשון טומאה סתמית, בלי התוספת "ב..." (כמו: {{הדגשה|כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא|ויקרא יא לג|ויקרא י"א, ל"ג}}), נאמרה על הטומאה ההלכתית.<br />
<br />
===טומאת הגוף===<br />
ההקשר המיוחד של '''הטומאה כמושג הלכתי''', הוא היותו של חפץ או אדם מסוים במצב של טומאה, זמנית או קבועה. טומאה זו נוצרת בגלל התרחשות מסוימת, והיא ניתנת להעברה מדבר אחד לדבר אחר. כך, למשל, [[נבלה (יהדות)|נבלה]] של בעל חיים נקראת "טמאה" ואדם הנוגע בה נעשה טמא בגלל הנגיעה בה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כו|קצר=כן}}.}}. טומאה זו היא כעין '''מציאות ממשית''' של רוח טומאה, אשר קיימת בחפץ עצמו, וניתן להעבירה לחפץ אחר או לסלקה לחלוטין (זהו הסבר פשטני, לצורך ההגדרה הראשונית של המושג וההבדל בינו לבין הקשרים אחרים של "טומאה"; וראו להלן: [[#מהות הטומאה|מהות הטומאה]]).<br />
<br />
ככלל, '''אין לטומאה זו משמעות מוסרית''': יכול אדם להיות [[צדיק]] וישר, אבל הוא טמא מפני שנגע בדבר שטימא אותו. לפעמים גם מעשה של [[מצווה]] עשוי לטמא את האדם, כמו למשל השתתפות ב[[לוויה]]. לפיכך, אין התורה מתייחסת אל הטמא כאדם שלילי – אלא שהוא מוגבל, כתוצאה מטומאה זו, מלבוא לבית המקדש ולנגוע בבשרו של [[קורבן]] או ב[[תרומות ומעשרות|תרומה]]. ההיטהרות מטומאה זו מושגת על ידי מעשה המסלק את הטומאה, בדרך כלל – טבילה במקווה.<br />
<br />
==טומאה באגדה==<br />
===מהות הטומאה===<br />
בהסברת מושג הטומאה קיימות שתי גישות מרכזיות אצל חכמי ישראל:<br />
<br />
====הטומאה כמציאות קיימת====<br />
גישה אחת סוברת, שהטומאה שחלה על אדם או חפץ היא '''מציאות ממשית''' – [[ישות]] רוחנית מסוימת, אף כי היא בלתי נראית ואינה מושגת ל[[חוש]]ים. על פי דרך זו ניתן אף לומר, שההלכות האמורות בטומאה נועדו רק '''לחשוף''' את המציאות הקיימת ממילא בטבעו הרוחני של העולם. לפי השקפה זו, רוח הטומאה עלולה לגרום נזקים ל[[נפש]]ו של מי שבא עמה במגע, ושמירת הטהרה מצילה את האדם מנזק זה. ביטויים לתפיסה זו ניתן למצוא בכתבי כמה מן ה[[ראשונים]]{{הערה|פירוש ה[[רמב"ן]] ל{{תנ"ך|דברים|יד|ג|קצר=כן}}; [[ספר החינוך]] מצווה שסב; פירוש ה[[חזקוני]] ל{{תנ"ך|ויקרא|יא|יג|קצר=כן}}}}.<br />
<br />
השקפה זו מורחבת על ידי רבי [[עובדיה ספורנו]]. במאמרו "כוונות התורה"{{הערה|נדפס בדרך כלל כ[[הקדמה]] לפירושו לתורה, אף שזהו מאמר בפני עצמו, וכך יצא לאור על ידי הרב [[יהודה קופרמן]], ירושלים תשנ"ד. בהוצאה זו המאמר מחולק לפרקים, והציטוט שלהלן הוא מפרק י"ג, וראו שם בפרט בהערת המהדיר מס' 82.}} כותב ספורנו כי ה[[שד (מיתולוגיה)|שד]]ים ניזונים מן הטומאות, ובפרט מטומאת מת, ומטרת ההרחקה מן הטומאות היא להרחיק את השדים הנספחים אליהם מן הקודש והמקדש. על פי דרכו הסביר מדוע ב[[תקופת בית שני|ימי הבית השני]] הירבו [[חז"ל]] להוסיף גזירות בענייני טומאה וטהרה (ראו להלן: [[#הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים|הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים]]), שכן בתקופה זו רבו השדים. מדבריו עולה, שהטומאות שגזרו חכמים אף הן משקפות מציאות קיימת, הגורמת לשדים להסתפח אליהן, אלא שבזמן [[מתן תורה]] הייתה זו מציאות זניחה, שניתן היה להתעלם ממנה, ואילו בתקופת בית שני הייתה מציאות השדים מפותחת יותר, ולכן דרשה טיפול והתייחסות.<br />
<br />
במדרש ובתלמוד הבבלי והירושלמי, יש מקרים בהם מוזכרים "מזיקים", "שדים", רוח רעה ועוד, גם בהקשר של מחלות גופניות ומחלות נפשיות, ובתורה הטומאה מוזכרת בהקשר עם נגעים - הנקראים [[נגע הצרעת|צרעת]], בעור בשיער וגם בטיח הבתים. יש המזהים נגעים אלו עם תופעות מוכרות ומחלות הקיימים בימינו.<br />
<br />
בימינו [[נשתנו הטבעים]], ומאז גילוי החיידקים והנגיפים, לרוב גורמי המחלות הידועות, העברתן ב"הדבקה", התפרצות המגיפות והסבר התסמינים, נעוץ בהסבר של העברת חיידקים, נגיפים, או רעלנים, ושילוב פעולתם עם תאי הגוף ואברוניו, בתהליכים הזעירים מדי מכדי להיראות בעין בלתי מזוינת. יחד עם זאת הרפואה מכירה גם בימנו בהשפעתו של המצב הנפשי והרוחני של המתרפא על החלמתו וחסינותו בפני מחלות.<br />
<br />
הטומאה והטהרה המוזכרים בתורה ניתנים להעברה בעזרת רחצה במים, ולכן מזוהים גם עם ניקיון וכללי היגיינה.<br />
<br />
====הטומאה כאות וסימן====<br />
גישה שנייה סוברת, שאין צורך להניח את דבר קיומה הממשי של רוח טומאה, ועניין הטומאה הוא ריחוק, לרוב כ[[סימן|ביטוי של אות וסימן]] של רעיון כלשהו. כך סבר ה[[רמב"ם]], שהטומאה איננה ישות רוחנית מציאותית, אלא הגדרה הלכתית גרידא, וכפי שכתב בסיום "ספר טהרה" בחיבורו הגדול [[משנה תורה]]:<br />
{{ציטוטון|דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעת אותן, והרי הן מכלל החוקים. וכן הטבילה מן הטומאות - מכלל החוקים היא, '''שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים''', אלא גזירת הכתוב היא... כיוון שטבל - טהור, '''ואף על פי שלא נתחדש בגופו דבר'''.|{{משנה תורה|טהרה|מקואות|יא|יב}}}}<br />
<br />
ב[[ספרות חז"ל]] קיים מקור קדום לתפיסה עקרונית זו על מהות הטומאה, בשמו של [[רבן יוחנן בן זכאי]]:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אילין עובדייא דאתון עבדין (=מעשים אלו שאתם עושים) נראין כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו שתיים ושלוש טיפין, ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית (=[[דיבוק]]) מימיך? אמר לו: לאו. ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושין לו? אמר לו: מביאין עיקרין (=גזעים) ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך הרוח הזו – רוח טומאה... מזין עליו... והוא בורח! לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו! לזה – דחית בקנה (=ענית לו תשובה מתחמקת לפי רמת הבנתו), לנו – מה אתה אומר?! אמר להם: חייכם! '''לא המת מטמא, ולא המים מטהרין''', אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: {{הדגשה|זאת חוקת התורה|במדבר יט ב|במדבר י"ט, ב'}}.|מקור=[[מדרש]] [[במדבר רבה]] [[S:במדבר רבה יט ח|פרשה יט, ח]]}}<br />
<br />
מן הפרשנים בדורות האחרונים הלך בכיוון זה ה[[רש"ר הירש]]{{הערה|ויקרא, עמ' קפב, בקיצורים.}}, באומרו: {{ציטוטון|כל שורה בהלכות טומאת המגע מעידה, שהטומאה איננה חלאה [[מיסטיקה|מיסטית]], [[מאגיה|מאגית]], חומרית, העוברת לאדם ולחפץ על ידי מגע במת, אלא הנושאים הנידונים בהלכות אלה מייצגים תפיסות ומושגים.}} הרש"ר הירש מסתמך על ההבחנות הדקות בהלכה בין מיני הכלים המקבלים טומאה, חלקן אף תלויות במחשבת האדם על הכלי; ומכאן הסיק, שהדבר הקובע האם הטומאה תחול או לא תחול במקום מסוים הוא יחסו של האדם לדבר, ולא ה[[מציאות]] כשלעצמה.<br />
<br />
===הסברים רעיוניים להלכות הטומאה והטהרה===<br />
[[פרשני המקרא]] והוגי הדעות הסבירו את הרעיון העומד מאחורי הלכות אלו בדרכים שונות.<br />
<br />
[[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]] כותב, לאחר משפט של הסתייגות מן היכולת להבין לאשורם את [[טעמי המצוות]] בכלל ומצוות אלו בפרט, שהיסוד המשותף לכל מיני הטומאות הוא ה[[מוות]]. גם ה[[נגע הצרעת|צרעת]] היא מיתה מסוימת ל[[איבר]] הנגוע בה, וכן [[תא זרע|זרע]] היוצא מהגוף ומאבד את כוח ה[[רבייה|הולדה]] שבו. המוות משפיע לרעה על האדם מבחינה נפשית, וככל שהאדם עדין יותר – כך הוא מושפע לרעה גם מצורות קלות יותר של דמיון למוות{{הערה|רבי יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר שני, ס-סב}}.<br />
<br />
הרמב"ם במשנה תורה (סוף הלכות מקואות) מגדיר את הלכות הטומאה והטהרה כ"גזירת הכתוב" ללא סיבה המובנת לבני אנוש. לעומת זאת, בספרו [[מורה נבוכים]] ([http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_3_47.htm חלק שלישי, פרק מז]) הרחיב הרמב"ם במתן נימוקים להלכות אלו. לדעתו, הזהירות מן הטומאות כשלעצמה איננה מקנה לאדם יתרון רוחני כלשהו, אלא שיש לזהירות זו תוצאה '''תועלתית ומעשית''': הלכות הטומאה נועדו להרחיק את האדם מבית המקדש, וזאת מסיבה על פי תורת הנפש, שכן ככל שביקוריו של האדם במקדש יהיו נדירים יותר - כך תהיה התרשמותו חזקה יותר, ולמקדש תהיה השפעה יותר משמעותית על התנהגותו.<br />
<br />
הרמב"ם מוסיף, שהתורה רצתה גם להרחיק את האדם מדברים מאוסים. בכיוון זה הרחיב [[רבי יצחק אברבנאל]] בפירושו לויקרא פרק יא, כיצד דירוג הטומאות לחמורות יותר וקלות יותר קשור לנזק הסביבתי '''הטבעי''' שנגרם מהן.<br />
<br />
במקומות אחרים כתב הרמב"ם, שהיתרון בזהירותם של ה"חברים" מלהיטמא (ראו להלן) הוא, שעל ידי כך נאלצו להתרחק מחברתם של עמי הארץ, ובדידות זו איפשרה להם להגיע להישגים רוחניים{{הערה|ה[[אנתרופולוג]]ית [[מרי דאגלס]], שעסקה בהלכות הטומאה והטהרה בספר ויקרא על בסיס השוואה [[זה לעומת זה]] לתרבויות שונות, הגיעה למסקנה שהטומאה היא ביטוי של [[אנומליה]] וחוסר סדר, ואחת מן הדרכים להתמודד עם תופעות לא רגילות הגורמות לאדם חוסר נחת בולט, היא באמצעות הרחקתו של המושא האנומלי והגדרתו כטמא ([[מרי דאגלס]], בספרה '''טוהר וסכנה''').{{ש}}<br />
[[הרב אברהם יצחק הכהן קוק]] כותב דברים דומים: {{ציטוטון|המוות הוא חזיון שוא. '''טומאתו היא שיקרו'''. מה שבני אדם קוראים מוות – הרי הוא רק תגבורת החיים}}.(אורות הקודש, חלק שני, עמ' שפ.) כלומר, הטומאה מבטאת את היחס האנושי הירוד אל המוות – יחס שלאמיתו של דבר אינו נכון, וזאת בשל [[הישארות הנפש]]. בהמשך כותב הראי"ה, שה[[כהן|כהנים]] מוזהרים שלא להתקרב למתים כדי שלא יתרשמו יתר על המידה ממחזהו המטעה של המוות (לא מפני עוצמתה האמיתית של הטומאה, אלא מפני השקר שבה).}}.<br />
<br />
==דברים האסורים בטומאה==<br />
אדם שנטמא, מוטלות עליו מגבלות הלכתיות מסוימות כל עוד הוא טמא: אסור לו להיכנס לבית המקדש, וכן לאכול מאכלים שנחשבים לקדושים. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים (מן הקל אל החמור והמקודש):<br />
<br />
# '''[[חולין (הלכה)|חוּלִין]]''' - אוכל רגיל, שאין בו כל קדושה.<br />
# '''[[מעשר שני]]''', אותו מפריש האדם מיבולו, ואוכל ב[[ירושלים]].<br />
# '''[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]''', שניתנת לכהן.<br />
# '''קודש''' - בשר ה[[קורבן|קרבנות]], שנאכל על ידי הכהנים בבית המקדש או על ידי הבעלים בירושלים (בכל קרבן כעניינו).<br />
<br />
את החולין מותר לאכול בטומאה, אך את שאר מיני המזון חובה לאכול בטהרה (לשם כך יש להקפיד גם על טהרתו של האדם האוכל וגם על טהרת המזון עצמו). היו אנשים שהקפידו לאכול גם את החולין בטהרה, במידת האפשר (בלשון חז"ל: "[[חולין על טהרת הקודש|אוכל חולין בטהרה]]", וראו להלן). גם מי שנוהג כך, רשאי לשמור את המזון שנטמא לימים שבהם האדם עצמו יהיה טמא, ולא תהיה לו ברירה אלא לאכול אוכל טמא{{הערה|{{בבלי|גיטין|נד|א}}: "מידי דחזי ליה בימי טומאתו".}}.<br />
<br />
מי שהיה טמא, וטבל במקווה - נטהר, אבל עדיין קיימת בו טומאה מסוימת עד סוף היום (אדם זה נקרא '''[[טבול יום]]'''). במצב זה של טומאה קלה, רשאי הוא לאכול מעשר שני, אך לא תרומה. בסוף היום - יהיה מותר לו גם לאכול תרומה. לגבי רוב הטמאים, סוף היום משלים לגמרי את טהרתם, והם רשאים גם לאכול קודש, אבל ישנם כמה מן הטמאים ([[זב (טמא)|זב]], [[זבה]], [[טומאת יולדת|יולדת]] ו[[נגעי אדם|מצורע]]. ראו להלן: הדברים המטמאים) שקבעה התורה שעליהם להביא קרבן להשלמת טהרתם. עד הבאת קורבנם הם מוגדרים כ'''[[מחוסר כיפורים]]''', ואסורים לאכול קרבן או להיכנס לבית המקדש{{הערה|{{משנה|נגעים|יד|ג}}}}.<br />
<br />
התורה מחשיבה מאד את טהרת המקדש והקרבנות, ואדם שנכנס למקדש במזיד או אכל קדשים (=קרבנות) בהיותו טמא – חייב [[כרת]]. עוון זה נקרא ב[[לשון חז"ל]] "'''[[טומאת מקדש וקדשיו]]'''" (קודשיו = הקרבנות). מי שעבר על איסור זה בשוגג - מביא [[קורבן חטאת|קרבן חטאת]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ה|ב}} וברש"י.}}. מלבד זאת, קבעה התורה שהציבור צריך להביא קרבנות חטאת בתאריכים קבועים, כדי לכפר על טומאות שהתרחשו במקדש.<br />
<br />
==חובת הטהרה==<br />
בתורה נאמר על בעלי החיים האסורים באכילה: {{הדגשה|מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ '''וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ''' טְמֵאִים הֵם לָכֶם|{{תנ"ך|ויקרא|יא|ח}}}}. מפשט הפסוק משתמע שהתורה רואה בשלילה את האדם הנגוע בנבלה ונטמא, ומכאן שיש פגם כללי להיטמא<ref>ה[[קראים]] פירשו בהבליהם שיש בכך איסור </ref>. [[חז"ל]] קבעו כי אין כל איסור להיטמא. ראיה לדבר, מכך שהתורה אסרה במיוחד על ה[[כהן|כהנים]] וה[[נזיר#ביהדות|נזירים]] להיטמא בטומאת מת{{הערה|כהן – {{תנ"ך|ויקרא|כא|א}}. נזיר – {{תנ"ך|במדבר|ו|ו}}}}. מכאן ניתן ללמוד, שכל ישראל מותרים להיטמא בכל טומאה שהיא, ואף כהן ונזיר מורשים להיטמא בשאר הטומאות מלבד טומאת מת. התורה התירה שימוש ב[[חלב (שומן)|חֵלֶב]] של [[נבלה (הלכה)|נבלה]] לכל מלאכה;{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ז|כד}}. אמנם החלב עצמו אינו מטמא כנבלה, אלא רק בשר הנבלה, אבל הדרך הסבירה והמקובלת להפריד בין החלב לבשר כוללת נגיעה בבשר.}} לפיכך קובעת ההלכה כי אין איסור להיטמא, וכי מי שנטמא לא חייב להיטהר; האיסור הוא רק לאכול קודש או להיכנס לבית המקדש כל עוד האדם טמא. את הפסוק: "בנבלתם לא תגעו" פירשו חז"ל, שאכן קיים איסור להיטמא, אך זאת דווקא לקראת ה[[עלייה לרגל]], בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, וכדי שיוכלו כל ישראל להיכנס למקדש ולאכול קדשים{{הערה|{{בבלי|ראש השנה|טז|ב}}}}.<br />
<br />
כך סיכם זאת הרמב"ם:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כל הכתוב בתורה ובדברי קבלה מהלכות הטומאות והטהרות - אינו אלא לעניין מקדש וקדשיו ותרומות ומעשר שני בלבד, שהרי הזהיר את הטמאין מליכנס למקדש או לאכול קודש או תרומה ומעשר בטומאה, אבל החולין - אין בהן איסור כלל, אלא מותר לאכול חולין טמאין ולשתות משקין טמאים... וכן מותר לאדם ליגע בכל הטומאות ולהתטמא בהן, שהרי הזהיר הכתוב את בני אהרן ואת הנזיר מהתטמא במת, מכלל שכל העם מותרין, ושאף כהנים ונזירים מותרין להתטמא בשאר טומאות חוץ מטמא מת. כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל, מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים, וזה שנאמר בתורה 'ובנבלתם לא תגעו' - ברגל בלבד.|מקור={{רמב"ם|טהרה|טומאת אוכלים|טז|ח}} עד הלכה י'}}<br />
דברים דומים כתב [[רבי יהודה הלוי]] ב[[ספר הכוזרי]], בתגובה לדברי "מלך [[כוזר]]", שצידד בעמדה הקראית, באומרו: "טובה בעיני דרך הקראים להיזהר מן הטומאות". על כך משיב ה"חבר":{{הערה|מאמר שלישי, אות מח-מט, בתרגומו של אבן שמואל}}<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הטומאה והקדושה הם שני דברים העומדים תמיד זה מול זה: לא ימצא האחד מהם כי אם בהמצא חברו, ומקום שאין קדושה - אין טומאה. הטומאה אינה כי אם עניין האוסר על בעליו לנגוע בדבר מן הדברים שבקדושה... ורוב הדברים האלה תלויים היו בשכון השכינה בתוכנו, אולם כיום חסרנוה.}}<br />
<br />
יש לסייג את הדברים: על אף שבדרך כלל אין חיוב להיות טהור, מבחינה מעשית יש צורך להיזהר מטומאה כדי לקיים את הלכות ה[[תרומות ומעשרות|תרומות]] וה[[מעשרות]] ו[[הפרשת חלה]] באופן תקין. מצוות הפרשת חלה, לדוגמה, כוללת שני מרכיבים: האחד - להפריש ולהפריד בין החלק המיועד לכהן לבין שאר העיסה. השני - לתת את החלה לכהן, על מנת שהוא יאכל אותה. הכהן רשאי לאכול את החלה רק אם הוא טהור והיא טהורה, ולכן חובה על מי שמפריש חלה לשמור על עצמו בטהרה, כדי שלא יטמא את החלה בזמן שהוא מפריש אותה, ורק אם יביא לכהן חלה טהורה - קיים את המצווה במלואה. בימינו, כאשר הכהנים טמאים וגם המזון טמא (מפני שאין לנו אפשרות להיטהר מטומאת מת, כפי שיוסבר בהמשך), המצווה מתקיימת באופן חלקי בלבד: מפרישים את החלה, כדי שיהיה מותר לאכול את שאר העיסה, אבל לא נותנים את החלה לכהן, אלא שורפים אותה, בלית ברירה{{הערה|על כל האמור ראו: {{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ה|א}} והלכה ט' שם, ו{{רמב"ם||ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין|ח|יא|ללא=שם}}}}.<br />
<br />
כך גם הפרשת [[תרומות ומעשרות|תרומה]]: הדין המקורי הוא להפריש ולו משהו מהפירות ולתת אותם לכהנים (חז"ל העמידו את התרומה על כ-2%), והם יאכלו אותם בטהרה{{הערה|{{משנה|תרומות|ד|ג}}.}}. מכיון שהכהנים בימינו בחזקת טמאים, אנו מפרישים מעט מאד כתרומה, רק לצורך המינימלי הנדרש כדי ששאר הפירות יהיו מותרים באכילה, ואת התרומה משליכים{{הערה|{{רמב"ם||תרומות|ג|א}}; {{רמב"ם||תרומות|ז|א|ללא=שם}} ו{{רמב"ם||תרומות|יב|א|ללא=שם}}. בתרומה הבעיה קלה יותר מאשר בהפרשת חלה, מפני שגם אדם טמא יכול לתרום מן הפירות לפני שהורטבו, וכך אינם נטמאים (ראו להלן: [[#הדברים הנטמאים#מאכלים|הדברים הנטמאים: מאכלים]], על "הכשר לטומאה"). ביין ושמן, מכל מקום, אי אפשר לתרום בטומאה.}}.<br />
<br />
אם כן, על אף שאין חובה על האדם להיות טהור בדרך כלל, הטהרה חיונית כדי לקיים כמה ממצוות התורה כהלכתן. אלא שלצורך זה, מספיק שאחד מבני המשפחה יהיה טהור בזמן טיפולו בבצק או בפירות, והוא יבצע את הפרשת החלה והתרומה ויתן אותם לכהן. הכהנים עצמם היו צריכים להקפיד על טהרתם, כדי שיוכלו לאכול את החלה והתרומה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כב|א|ט}}; {{משנה|ברכות|א|א}} ו{{משנה|נידה|א|ז}}.}}. ואכן, מכמה מקורות נראה שהכהנים הקפידו יותר על חיי הטהרה{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|טו}}; {{תנ"ך|עזרא|ו|כ}}; {{משנה|בבא קמא|ז|ז}}; [[תוספתא]] מסכת דמאי פרק ג הלכה יז; תוספתא מסכת כלים בבא בתרא פרק ג הלכה ז; תוספתא מסכת עוקצין פרק ג הלכה טז.}}.<br />
<br />
אף כי הטהרה איננה חיוב הלכתי, כמה מקורות בדברי חז"ל משבחים את הטהרה כ[[מידה טובה|מעלה]] מומלצת. כך נאמר ב[[התלמוד הירושלמי|תלמוד הירושלמי]] בשם ה[[תנא]] רבי [[פנחס בן יאיר]]: {{ציטוטון|טהרה מביאה לידי קדושה}}{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}; וראו בהקשר שם, שמדובר על שמירת טהרה במובן זה הנדון כאן, על אף שבספרי המוסר (כמו "מסילת ישרים" ל[[רמח"ל]]) ניתנה ל"טהרה" כאן משמעות אחרת.}}. ב[[מדרש]] [[תנא דבי אליהו]] נאמר על הפסוק {{הדגשה|והתקדשתם והייתם קדושים|{{תנ"ך|ויקרא|יא|מד}}}}: "מכאן היה [[רבן גמליאל]] אוכל חולין בטהרה. אמרו: לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה, אלא לכהנים וללויים ולישראל כולן".<br />
<br />
==הדברים המטמאים==<br />
[[קובץ:טבילת כלים במקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|טבילת כלים במקווה]]<br />
מקורות הטומאה מתחלקים לארבעה סוגים עיקריים: אדם או בעלי חיים שמתו, טומאות היוצאות מגוף האדם, [[נגע הצרעת|צרעת]], ו[[קורבן חטאת|חטאות]]. דברים אחרים שנטמאים ממקורות הטומאה הללו (כמו כלים, או אוכל, ראו להלן: הדברים הנטמאים) הופכים גם הם לדברים מטמאים, אם כי ברמת טומאה נמוכה יותר (ראו להלן: דירוג הטומאות).<br />
<br />
מבחינת חומרת הטומאה, הדברים הטמאים ומטמאים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: '[[אב הטומאה]] (במובן של מקור טומאה, שעשוי להוליד טומאות נוספות) ו[[ולד הטומאה]], או '''ראשון לטומאה''', שנוצר ממגע ב"אב הטומאה". ההבדל המרכזי ביניהם הוא, שדבר טמא ברמה חמורה של אב הטומאה מסוגל לטמא גם אדם וכלים הנוגעים בו, ואילו [[ולד הטומאה]] מטמא באופן עקרוני רק אוכל ומשקה שנוגעים בו, אך לא אדם וכלים.<br />
<br />
===דברים המטמאים מדאורייתא===<br />
התורה פירטה דברים רבים הגורמים לטומאה. רובם טמאים "טומאת ערב" - ניתן לטבול במקווה מיד באותו יום ולהיטהר לחלוטין בסוף היום, אך חלקן טומאות ממושכות יותר:<br />
* '''[[טומאת מת]]''' - אדם שמת מטמא את כל הנוגע בו או נושא (מרים או מזיז) אותו, בין אם המת היה איש או אישה, גוי או יהודי, ואפילו עובר (שהריונו נמשך לפחות ארבעים יום). מלבד אדם, טומאת מת מטמאה אוכלין, משקין וכלים. קיים אופן נוסף בו המת מטמא את השוהים בקרבתו, והוא [[טומאת אהל]] - כאשר האדם נמצא עם המת תחת אותה קורת גג, המת נמצא באוויר שמעל האדם או האדם נמצא באוויר שמעל למת (ראו להלן: דרכי ההיטמאות). גם קברו של המת מטמא את הנוגע בו או מאהיל עליו, גם אם לא האהיל מעל גופת המת שבתוכו. כל הטומאות הללו נמשכות שבעה ימים מיום ההיטמאות עצמה ("טומאת שבעה"), ובמהלך שבעת הימים מזים על הטמא מ[[אפר פרה אדומה]], ביום השלישי לספירה וביום השביעי. אדם וכלים שנטמאו ממת נקראים "טמא מת", ונעשים בעצמם "אב הטומאה", המטמא אדם, כלים ואוכלין.<br />
* '''[[טומאת נבלה]]''' - בשר חיה ובהמה שמתה ללא [[שחיטה]] כהלכתה מטמא את מי שנוגע בו או נושא אותו טומאת ערב - טומאה ליום אחד, אבל לא מטמא טומאת אוהל, כגון מי שנמצא איתו באותו אהל. דין מיוחד קיים ב[[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]] המטמא רק את מי שאוכל אותו.<br />
* '''[[טומאת שרץ]]''' - מבין בעלי החיים הקטנים, קבעה התורה טומאה לשמונה מיני שרצים שמתו: "ה[[חולד]] וה[[עכבר]] וה[[צב]]{{הערה|לא מדובר על בעל החיים שיש לו שריון, הקרוי כיום "צב", אלא על סוג של לטאה. רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות, או סוג של [[קרפדה]] לפי התרגום ל[[צרפתית]] עתיקה שמביא [[רש"י]] על הפסוק.}} למינהו. ו[[אנקה (שרץ)|האנקה]] ו[[כוח (לטאה)|הכוח]] וה[[לטאה]] וה[[חומט]] וה[[זיקית|תנשמת]]". השרצים מטמאים טומאת ערב את מי שנוגע בנבלתם, ולא מטמאים את מי שנושא אותה ללא נגיעה. שאר בעלי החיים שמתו אינם מטמאים.<br />
* '''[[בעל קרי]]''' - כל יציאה של [[נוזל זרע|זרע]] ("שכבת זרע") מגוף הגבר מטמאת אותו טומאת ערב, בין אם היה זה תוך כדי [[ביאה]] ובין אם באופן אחר. הזרע עצמו הוא "אב הטומאה", המטמא אדם או בגדים וכלים שנגע בהם, ואילו האיש שממנו יצא הזרע נקרא "בעל קרי" (מלשון "מקרה לילה"), ודינו כ"ראשון לטומאה", שאינו מטמא אדם או כלים במגעו, אלא רק מזון ושתייה.<br />
* '''[[זב (טמא)|זב]]''' - איש שיצאה מגופו, מאבר המילה, הפרשה חולנית הנקראת "זיבה"{{הערה|יש לה דמיון מסוים לזרע, אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה (תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב). במפרשים קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו: יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מדבקת (רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח), בדומה למחלה הקרויה כיום [[זיבה]]. לדעת הרמב"ם (שהיה רופא) מדובר על הפרשת זרע פגום (משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב). להרחבה ראו אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ערך זב.}}, והדבר קרה מספר פעמים{{הערה|חומרת טומאתו תלויה במספר הפעמים ובהפרש הזמן ביניהם: אם ראה פעם אחת - דינו כבעל קרי בלבד, ואיננו אב הטומאה. אם ראה פעמיים, תוך יום אחד או תוך יומיים רצופים - דינו כזב לכל דבר, פרט לכך שהוא פטור מקרבן להשלמת טהרתו. אם ראה שלוש פעמים, במשך יום או יומיים או שלושה ימים רצופים - הרי הוא חייב גם בקרבן (משנה מסכת זבים פרק א משניות א-ג, מסכת מגילה פרק א משנה ז).}}. עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ("'''[[שבעה נקיים]]'''"), ללא הפרשה זו ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, מי רגליים) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".<br />
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול במקווה. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות. החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - איש [[ביאה|הבא]] על הנידה או על הזבה נקרא "[[בועל נידה]]", ונעשה "אב הטומאה" כמותן.<br />
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.<br />
* '''[[נגע הצרעת]]''' - התורה קבעה מערכת כללים מפורטת לאבחון כתמים חולניים שהתפתחו בעור האדם, בבגדים או [[צרעת הבתים|בקירות הבתים]]. קיים בהם שלב של "הסגר" לצורך אבחון הנגע על ידי הכהן, ושלב של "החלט" בו האבחון נקבע באופן סופי כנגע טמא. אדם או בגד מנוגעים, בין בשלב ההסגר ובין בשלב ההחלט הם אבות הטומאה, ומטמאים את כל הנוגע בהם ואף את כל מה שנמצא עימהם בתוך הבית. כך גם בית מנוגע מטמא את כל מה שבתוכו, ובשלב ההחלט הוא מטמא גם את הנוגע בו מבחוץ{{הערה|{{משנה|נגעים|יג}}; {{רמב"ם||טומאת צרעת|יג|יג}}}}.<br />
* '''טומאת חטאות''' - ב[[קורבן חטאת|חטאות פנימיות]], שדמם ניתן ב[[היכל]] ולא בקרנות [[מזבח העולה]], קבעה התורה שבשר החטאת לא ייאכל לכהנים, ואף לא יוקטר על מזבח העולה, אלא יישרף מחוץ ל[[בית המקדש]], ב[[בית הדשן]]{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|ד|יב|קצר=כן}};{{תנ"ך|ויקרא|ד|כא|קצר=כן}}; ו{{תנ"ך|ויקרא|טז|כז|קצר=כן}}.}}. האנשים שמוציאים את בשר החטאות הללו אל מחוץ לעזרה, וכן האנשים שעוסקים בשריפת הבשר לאחר שהגיע לבית הדשן, נטמאים בגלל עיסוק זה טומאת ערב{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|טז|כח}}; {{בבלי|זבחים|פג|א}}; {{בבלי|זבחים|קה|ב}}}}. דין דומה קיים ב[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], שהאיש המוביל אותו נטמא עקב כך{{הערה|שם=הערה_א|1={{תנ"ך|ויקרא|טז|כו}}}}, וכך הוא באנשים העוסקים בשריפה או באיסוף האפר של [[פרה אדומה]]{{הערה|שם=הערה_ב|1={{תנ"ך|במדבר|יט|ח|י}}}}.<br />
* '''[[פרה אדומה|מי חטאת]]''' - מי שנוגע או נושא את המים ובהם אפר פרה אדומה ("מי חטאת") - נטמא{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|כא}}}}. חז"ל מציינים זאת דבר והיפוכו, שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים אך גם מטמאת את הטהורים{{הערה|{{בבלי|יומא|יד|א}}}}. טומאה זו נאמרה רק על מי שנוגע או נושא את מי החטאת שלא לצורך ההזאה, אבל העושה כן לצורך הזאה - אינו נטמא מהם{{הערה|תלמוד בבלי יומא שם ו{{רמב"ם||פרה אדומה|טו|א}}}}.<br />
<br />
===דברים מטמאים שנוספו על ידי חכמים===<br />
[[חז"ל]] גזרו והוסיפו דברים שונים לרשימת הדברים המטמאים, והחשיבו אותם כ"אב הטומאה", ונמנה את העיקריים שבהם (הלכות נוספות שהוסיפו חכמים, ברמת טומאה נמוכה יותר, יפורטו [[#הלכות טומאה שנוספו על ידי חכמים|להלן]]). בדרך כלל, הדבר נועד להטיל סייגים כדי לוודא את קיומן המלא והתקין של הלכות הטומאה הכתובות בתורה. אולם לעיתים רצו חכמים להשיג בעזרת הטומאות שחידשו תוצאה מסוימת, שהתועלת בו איננה קשורה להלכות טומאה וטהרה.<br />
* '''[[טומאת ארץ העמים|ארץ העמים]]''' - השטח שמחוץ ל[[ארץ ישראל]] מטמא את היוצאים מן הארץ בטומאת מת, כאילו נכנסו לבית קברות.<br />
* '''[[בית הפרס]]''' - שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח - עפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך.<br />
* '''[[גוי#טומאת גויים|טומאת גויים]]''' - חכמים גזרו שגויים יחשבו כזב לכל דבר ועניין. גזירה זו נועדה למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות שרווחו בקרב גויים.<br />
* '''עבודה זרה''' - בגלל תיעובה של [[עבודה זרה]], קבעו חכמים שהפסלים שמשתחוים להם והקרבנות שמקריבים להם מטמאים כאב הטומאה{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|א}}}}.<br />
<br />
==דברים המקבלים טמאה==<br />
היכולת האפשרית של אדם או חפץ מסוים להיטמא, אם וכאשר יווצר מגע בינו לבין גורם מטמא, נקראת '''קבלת טומאה'''{{הערה|1=דוגמה ב{{משנה|סוכה|א|ד}} ומשנה יא.}}, כלומר: '''ראוי''' לקבל טומאה, עוד בטרם נטמא בפועל. לעומת זאת, דבר ש'''אינו מקבל טומאה''' הוא דבר שגם אם יגע בגורם מטמא - ישאר טהור. הדברים המקבלים טומאה הופכים, לאחר קבלת הטומאה, למטמאים אחרים, אם כי, ברמת טומאה נמוכה יותר מזו שקיבלו (ראו להלן: דרגות הטומאה). במאכלים קיים הבדל בין קבלת הטומאה לבין היכולת לטמא: אוכל מקבל טומאה בכל שיעור שהוא, אבל מטמא אחרים רק אם יש בו שיעור [[כביצה]]{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|א}}; {{בבלי|פסחים|לג|ב}} ורש"י שם ד"ה "בכביצה נמי", וכן תוספות ד"ה "לאימת".}}.<br />
<br />
הדברים המקבלים טומאה מתחלקים לארבעה סוגים:<br />
* '''[[טמא (אדם)|טומאת אדם]]''' - האישים המקבלים טומאה מן התורה הם יהודים בלבד (אף שלאחר מותם גם גופה של [[גוי]] מטמאה בטומאת מת), בין איש ובין אשה, ובכל גיל שהוא{{הערה|{{משנה|נידה|ה|ג}}}}. אדם שנטמא - יכול להיטהר מטומאתו (ראו להלן: דרכי ההיטהרות מטומאה), אלא שאם הטומאה נובעת ממחלה מסוימת (זיבה, או צרעת, ראו לעיל: הדברים המטמאים) - עליו להתרפא תחילה ממחלתו, ורק אז יוכל להיטהר.<br />
*'''[[טומאת כלים]]''' - הכלים המקבלים טומאה מן התורה הם העשויים משבעה סוגי חומרים שפירטה התורה: כלי עץ, בגדים, כלי עור, שק, כלי חרס, מתכות, וכלים העשויים מעצמות. חכמים קבעו שגם כלי [[זכוכית]] מקבלים טומאה. חפצים הקבועים בקרקע (דלתות, ברזים, רהיטי עץ גדולים) - אינם מקבלים טומאה. כל החומרים הללו מקבלים טומאה רק אם הם כלי קיבול (שניתן לתת בתוכם נוזלים, למשל, ולא ישפכו), פרט למתכת, שמקבלת טומאה גם אם היא כלי שטוח ("פשוטי כלי מתכת"). בכלי חרס יש כמה דינים ייחודיים: א. הוא לא מקבל טומאה במגע של דבר טמא בצד החיצוני של הכלי ("מגבו") אלא רק מתוכו, ולכן כאשר הוא אטום ("מוקף צמיד פתיל") הוא לא נטמא בהיותו באוהל המת, ואף מגן על מה שבתוכו מלהיטמא. ב. הוא נטמא מאווירו - כאשר דבר טמא נכנס לחלל הכלי, ואפילו לא נגע בכלום, הכלי נטמא. ג. כלי חרס לעולם איננו נעשה "אב הטומאה", גם אם הוא נטמא ממת, אלא נעשה "ראשון לטומאה". [[חומרא]] נוספת היא שלאחר שכלי חרס נטמא - אי אפשר לטהר אותו, והוא חסר תקנה עד שישבר ויטהר.<br />
* '''[[טומאת אוכלין]]''' - המאכלים המקבלים טומאה הם כל סוגי המזון, ובתנאי שהורטבו אי פעם לאחר שנקטפו מהעץ או השדה. הרטבה זו נקראת [[הכשר לטומאה]], מפני שהיא מכשירה ומאפשרת לאוכל להיטמא. לאחר ההכשר, גם אם הנוזל שהרטיב את המזון כבר התייבש - האוכל יקבל טומאה מכל גורם מטמא שיגע בו. המאכלים מתחלקים, מבחינת דרגת קדושתם הנוגעת להלכות הטומאה והטהרה, לארבעה סוגים, מן הקל אל החמור והמקודש: "[[חולין|חוּלִין]]" (אוכל רגיל), "[[מעשר שני]]", "[[תרומות ומעשרות#תרומה|תרומה]]", שניתנת לכהן ו"קודש" (בשר ה[[קורבן|קרבנות]]). ככל שהאוכל קדוש יותר - כך הוא "רגיש" יותר לטומאה, ונטמא גם מטומאה בדרגות נמוכות יותר - ראו על כך [[#דרגות הטומאה|להלן]].<br />
* '''[[טומאת משקין]]''' - נוזלים, או בלשון חז"ל: "משקים", שמקבלים טומאה הם שבעה סוגים: [[יין]], [[דבש]] דבורים, [[שמן]], [[חלב]], [[טל]], [[דם]], ו[[מים]] (מקובל הסימן בראשי תיבות: י"ד שח"ט ד"ם). אלו הם גם המשקים שנגיעתם באוכל מכשירה אותו לקבל טומאה{{הערה|{{משנה|מכשירין|ו|ד}} ו{{משנה|תרומות|יא|ב|ללא=שם}}. ראו גם {{רמב"ם||טומאת אוכלין|א|א}}-ד, והשגת [[אברהם בן דוד מפושקירה|הראב"ד]] שם.}}. גם במשקים קיימת ההבחנה בין דרגות הקדושה השונות כמו באוכלין.<br />
<br />
ככלל ניתן לומר, שהדברים המקבלים טומאה הם החפצים השייכים לעולמו של האדם, ולא חפצים שלא מיועדים לשימוש, כמו: כלים שבורים, אבנים, חומרים מן הצומח שלא הוכנו לאכילה או לשימוש כלשהו{{הערה|1=להרחבה בעניין זה ראו 'שיעורי הרב אהרן ליכטנשטיין לטהרות', עמ' 14 והלאה.}}. כלים העשויים מאבן, אינם מקבלים טומאה כלל.<br />
<br />
זוהי הסיבה לשכיחותם של כלי אבן בחפירות [[הרובע ההרודיאני]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] ב[[ירושלים]]: המגורים בקרבת [[בית המקדש]] חייבו את התושבים להיזהר מטומאה, והדרך הנוחה ביותר היא להשתמש בכלים שאינם מקבלים טומאה כלל. באופן עקרוני גם בעלי חיים אינם מקבלים טומאה בהיותם בחיים{{הערה|{{בבלי|חולין|עה|א}}}},<br />
<br />
אך ישנו מקרה חריג שבהמה מקבלת טומאה, אם הוצבה על קבר בתור "גולל" (מעין מחסום זמני על פתח הקבר){{הערה|{{משנה|אהלות|טו|ט}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטמאות==<br />
ישנן דרכים שונות בהן ניתן להיטמא מהדברים המטמאים. דרכי ההיטמאות אינן זהות בכל הגורמים המטמאים והנטמאים, והדבר תלוי בסוג המסוים של הדבר המטמא והנטמא:<br />
* '''[[טומאת מגע]]''' - נגיעה פיזית של הדבר הנטמא בדבר המטמא. זוהי הדרך הפשוטה ביותר להיטמא, הקיימת ברוב ככל אבות הטומאות ובכל מיני הנטמאים.<br />
* '''[[טומאת משא]]''' - הרמת החפץ הטמא או הזזתו מטמאת את האדם שהרים או הזיז אותו, גם אם לא נגע בו. דרך זו להעברת הטומאה קיימת רק באדם, ורק באבות הטומאות החמורים, כמו מת, נבלת חיה ובהמה, ואבות הטומאות שטומאתם יוצאת מגופם, אבל לא באבות הטומאות הקלים, כמו נבלת שרץ.<br />
* '''[[טומאת היסט]]''' - הזזת הדבר הטהור על ידי האדם הטמא או אדם טהור המזיז את הטמא גם ללא קשר ישיר ביניהם, כגון בשני כפות של [[מאזניים]] או ב[[נדנדה]]{{הערה|{{משנה|זבים|ג|א}}}}. טומאה זו קיימת רק ב[[זב (טמא)|זב]] והטמאים הדומים לו: נידה זבה ויולדת{{הערה|{{בבלי|שבת|פג|ב}}}}, ויש אומרים שגם המצורע{{הערה|1=ראו {{בבלי|פסחים|סז|ב}} ובתוספות ד"ה שכן}}.<br />
* '''[[טומאת אוהל|אוהל המת]]''' - כולל שלושה אופנים אפשריים: נוכחות האדם או החפץ הנטמא באאויר שמעל המת המטמא; נוכחות המת באוויר מעל הדבר הנטמא; נוכחות המטמא והנטמא תחת אותה קורת גג. היטמאות בדרך זו אפשרית רק בטומאת מת, ואילו שאר אבות הטומאות אינם מטמאים באוהל.<br />
* '''[[טומאת מדרס|מושב ומשכב הזב]]''' - הישענות של אדם טמא על רהיט המיועד לכך מטמאת את הרהיט גם ללא נגיעה בו{{הערה|{{משנה|זבים|ב|ד}}}}. דין זה קיים רק בזב והדומים לו{{הערה|{{משנה|זבים|ד|ו}}}}.<br />
* '''אכילת [[טומאת נבלת עוף טהור|נבלת עוף טהור]]''' - אדם טהור האוכל מנבלת העוף הטהור - נטמא. דין זה אינו קיים בשאר הדברים המטמאים, אם כי, בדרך כלל אדם שאוכל דבר גם נוגע בו, בידיו או בשפתיו ולשונו, וכך הוא נטמא במגע.<br />
* '''עיסוק''' - יש מצוות שמטמאות את האדם העוסק בקיומם: המשלח את ה[[שעיר לעזאזל (מצווה)|שעיר לעזאזל]], המוציא מהר הבית והשורף את החטאות הפנימיות, והשורף את [[פרה אדומה|הפרה האדומה]] או האוסף את אפרה.<br />
* '''[[חיבורין]]''' - בחלק מהטומאות קבעה התורה, שכאשר האדם נטמא - נטמאים עמו גם בגדיו וכל חפץ הנוגע בו (וכביכול "מחובר" לו) באותה שעה. בדרך כלל, כאמור, כלים מקבלים טומאה רק מ"[[אב הטומאה]]", וכאשר האדם נוגע, למשל, בשרץ - השרץ הוא "אב הטומאה" והאדם הנוגע בו נעשה "[[ראשון לטומאה]]", ולפיכך האדם אינו מטמא בגדים שהוא לובש, אם הם עצמם לא נגעו בשרץ, ואילו מאכלים שיגע בהם האדם הטמא ייחשבו כ"[[שני לטומאה]]", כי נטמאו מ"ראשון" (ראו להלן דרגות הטומאה). אולם בחלק מאבות הטומאות (אלו שנאמר בהן בתורה "וכבס בגדיו", כמו הנושא נבלת בהמה{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יא|כה}}}}), האדם הנטמא מאב הטומאה נחשב בזמן נגיעתו כאילו היה בעצמו אב הטומאה, ולכן הוא מטמא כלים שהוא נוגע בהם באותו רגע, וגם מאכלים שנגע בהם ייחשבו כ"ראשון לטומאה" (אבל אינו מטמא אדם, וגם לא כלי חרס). לאחר שעזב האדם את אב הטומאה - לא יטמא עוד כלים שיגע בהם מעתה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|א}}}}.<br />
<br />
בכל אלה, אין כל הבדל בשאלה האם הקשר בין הנטמא למטמא היה בכוונה או לא, והאם קשר זה היה יזום על ידי הגורם המטמא או על ידי הנטמא{{הערה|1=כפי שנאמר בתורה על הנזיר: "וכי ימות מת עליו '''בפתע פתאום''' - וטימא ראש נזרו" {{תנ"ך|במדבר|ו|ט}}.}}.<br />
<br />
==דרגות הטומאה==<br />
קיימות דרגות שונות של חומרת הטומאה. ככלל, אדם או חפץ שטמאים בדרגת טומאה מסוימת, ונוגעים בחפץ טהור - מטמאים אותו בדרגת טומאה נמוכה יותר, וכן הלאה, וכך נוצרת שרשרת של טומאה. השרשרת מתמשכת עד גבול מסוים, שבו דרגת הטומאה האחרונה הייתה נמוכה ביותר, ואין בכוחה לטמא הלאה דבר נוסף. אורך השרשרת תלוי בשני משתנים: ככל שהדבר המטמא חמור יותר - הוא יוצר שרשרת ארוכה יותר. וככל שהמזון הנטמא מקודש יותר (כלומר, שאין זה אוכל רגיל, הנקרא גם "[[חולין]]", אלא זהו [[תרומות ומעשרות|תרומה]] או [[קורבן|קודש]]) - כך הוא "רגיש" יותר ומקבל טומאה אפילו מדרגת טומאה נמוכה יותר. לפיכך, כשדבר טמא נוגע בדבר טהור, יש לבדוק מהי דרגת טומאתו של הטמא, ומהי דרגת קדושתו של הטהור, וכך ייקבע האם הטהור נטמא.<br />
<br />
בדירוג הטומאות, יש להבדיל בעיקר בין '''[[אב הטומאה]]''', שמסוגל לטמא גם אדם וכלים, לביו '''[[ולד הטומאה]]''', שמטמא רק אוכל ומשקה, ולא אדם וכלים{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|ב|ב}}}}. ה"ולד" הראשון הנוצר מאב הטומאה נקרא "ראשון לטומאה". כאשר ראשון לטומאה נוגע במשהו אחר ומטמאו, הדבר הנטמא מוגדר כ"שני לטומאה", וכן הלאה עד השלישי והרביעי, כל אחד בדרגת טומאה פחותה יותר. כל הדרגות, מן הראשון ועד הרביעי, נקראות "ולד הטומאה".<br />
<br />
אלו הן דרגות הטומאה, מן החמור אל הקל:{{הערה|{{משנה|טהרות|ב|ב}}-ד'; {{משנה|חגיגה|ג|ב|ללא=שם}}}}<br />
* '''[[אבי אבות הטומאה]]''' - המת נקרא כך, משום שגם אלה הנטמאים ממנו הם "אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. הכינוי הזה מופיע לראשונה בדברי רש"י{{הערה|כגון בפירושו ל{{תנ"ך|במדבר|יט|כב}}}}, ואינו מופיע בדברי חז"ל. לעיתים, כלי הנטמא מן המת יכול להפוך אפילו ל"אבי אבות הטומאה" ולטמא אדם וכלים הנוגעים בו ולעשותם "אב הטומאה" (דין זה נקרא "חרב הרי הוא כחלל").<br />
* '''[[אב הטומאה]]''' - כך נקראים המקורות לטומאה (פורטו לעיל: הדברים המטמאים), כמו [[טומאת שרץ|שרץ]] ו[[טומאת נבלה|נבלת בהמה]], וכן אלו הנטמאים מן המת{{הערה|{{משנה|כלים|א|א}}}}. הם מטמאים אדם וכלים, ועושים אותם ל"ראשון לטומאה".<br />
* '''[[ראשון לטומאה]]''' - הנטמא מאב הטומאה, כמו אדם או [[טומאת כלים|כלי]] או [[טומאת אוכלין|אוכל]] שנגעו בשרץ. ראשון לטומאה הנוגע באדם או כלי - אינו מטמא אותו, ואם נגע באוכל - נעשה האוכל "שני לטומאה".<br />
* '''[[שני לטומאה]]''' - הנטמא מראשון לטומאה. מן התורה טומאה זו קיימת רק באוכל ומשקה ואילו אדם או כלי אינם מקבלים טומאה מראשון לטומאה שנוגע בהם.<br />
* '''[[שלישי לטומאה]]''' - הנטמא משני לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בתרומה וב[[קורבן|קודש]], ואילו אוכל רגיל ("חולין") שנגע בשני לטומאה, אינו נטמא.<br />
* '''[[רביעי לטומאה]]''' - הנטמא משלישי לטומאה. דרגת טומאה זו קיימת רק בקודש ולא בתרומה ובחולין.<br />
<br />
==הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים==<br />
כבר מנינו לעיל (דברים מטמאים שקבעו חכמים) את "אבות הטומאות" שהוסיפו [[חז"ל]] מעבר למה שכתוב בתורה. כעת נציין כמה חידושים נוספים שגזרו והוסיפו חכמים, שאינם נחשבים כ"אב הטומאה" המטמא אדם וכלים. כפי שכבר צוין, בדרך כלל מטרתן של ה"גזירות" לוודא את קיומן התקין של הלכות טומאה האמורות ב[[תורה שבכתב]], אבל לעיתים ה"גזירות" נועדו להשיג מטרות אחרות, כדלקמן.<br />
<br />
'''[[טומאת ידיים]]''' - מהתורה אין מצב בו נטמא רק חלק מגופו של האדם. חכמים גזרו במקרים מסוימים טומאה רק על ידיו של האדם - טומאת ידיים. גם כדי להיטהר מטומאה זו נדרשת רק נטילת או טבילת הידיים. הלכות טומאת ידיים ודרכי הטהרה ממנה מפורטים ב[[מסכת ידיים]].<br />
<br />
'''כלי זכוכית''' - בתורה הוזכרו מיני כלים שונים המקבלים טומאה (חרס, עץ, מתכת, ועוד. ראו לעיל: הדברים הנטמאים). מיני הכלים שלא הוזכרו בתורה, כמו כלי אבן, לא נטמאים. יוצאים מכלל זה כלי זכוכית, שעליהם גזרו חכמים שיקבלו טומאה.<br />
<br />
'''[[טומאת כתבי הקודש]]''' - ספרי ה[[מקרא]], כשהם כתובים על קלף ובדיו, מטמאים את המזון או את הידיים שנגעו בהם. הסיבה לכך מעשית לגמרי: היו אנשים שנהגו לאחסן את ה[[תרומות ומעשרות|תרומה]] שברשותם ליד כתבי הקודש (מתוך מחשבה שראוי לשמור דבר מקודש במחיצת כתבי הקודש), וכתוצאה מכך באו עכברים אל האוכל, ואגב כך הזיקו לספרים. מאחר שקבעו שיש בספרים טומאה - נמנעו מלהניח לידם את המזון, וכך נמנע הנזק לספרים{{הערה|שם=הערה_ג|1={{בבלי|שבת|יד|א}}}}. במשנה מסופר, שנושא זה היה עילה לוויכוח עם ה[[צדוקים]]{{הערה|{{משנה|ידים|ד|ו}}}}.<br />
<br />
'''[[טומאת משקין]]''' - מן התורה, משקה (מ"שבעת המשקים" שהוזכרו לעיל: הדברים הנטמאים: משקים) אינו יכול להיות "אב הטומאה", אלא אם נטמא מ"אב" - נעשה "ראשון", ואם נטמא מ"ראשון" - נעשה "שני לטומאה". משקה של חולין שנגע ב"שני לטומאה" - אינו נטמא כלל (ראו לעיל: דירוג הטומאות). לפי זה יוצא, שמשקה אינו יכול לטמא כלי, שהרי כלי מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה" (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: כלים). חכמים החמירו בטומאת משקין, וקבעו שני דברים: א. כל משקה (אפילו של חולין) שנגע בו ראשון או אפילו שני לטומאה - נטמא, ונעשה "ראשון לטומאה" (בניגוד למקובל, שגורם מטמא יוצר טומאה ברמה נמוכה ממנו). ב. משקה טמא שנגע בכלי - מטמא אותו. הסיבה ל[[חומרא]] זו: קיימים נוזלים מסוימים שהם "אב הטומאה", והם ההפרשות מזב וכיוצא בו, ונוזלים אלה מטמאים כלים מן התורה. כדי שאנשים לא יטעו להקל בנוזלים אלה, החמירו חכמים על כל מיני הנוזלים, ונתנו להם מעין מעמד של "אב הטומאה", המטמא כלים{{הערה|{{משנה|פרה|ח|ז}}; {{משנה|זבים|ה|יב|ללא=שם}}; {{בבלי|שבת|יד|ב}}; {{רמב"ם||שאר אבות הטומאות|ז|א}}-ב'.}}.<br />
<br />
'''האוכל ושותה מאכלים טמאים''' - מכיון ש[[טומאת אוכלין|אוכל]] ומשקה אינם נעשים "אב הטומאה", מן התורה אין הם מטמאים אדם. חכמים החמירו, שהאוכל או שותה דברים טמאים (דבר מותר כשלעצמו, כפי שהתבאר) נעשה בכך טמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", והוא אסור לאכול תרומה או לנגוע בה עד שיטבול במקווה{{הערה|{{משנה|זבים|ה|יב}}}}. הסיבה לכך: החשש שאדם שאוכל תרומה יאכלנה תוך כדי אכילת חולין טמאים, ואפשר שחלקי המזון יגעו זה בזה בתוך פיו והתרומה תיטמא{{הערה|שם=הערה_ג}}.<br />
[[קובץ:מים שאובים (1).JPG|שמאל|ממוזער|250px|מים האסופים תוך הכלי נחשבים כ'''מים שאובים''']]<br />
'''הרוחץ ב[[מים שאובים]]''' - מי שטובל את רוב גופו במים שאובים (הפסולים ל[[מקווה]]), או שופך על רוב גופו מים (בכמות של שלושה לוגים, ליטר אחד בערך) - נטמא טומאה קלה, במדרגת "שני לטומאה", ואסור לו לאכול תרומה או לנגוע בה, עד שיטבול במקווה כשר. הסיבה לכך: כדי שאנשים לא יחשבו שרחיצה במים מסוגלת לטהר{{הערה|שם=הערה_ג}}. ממקורות שונים וממצאים ארכאולוגיים מתברר, שהיה מקובל בארץ לבנות בבתי המרחץ מקווה צמוד, על מנת לאפשר לרוחצים, שנטמאו משפיכת המים כתוצאה מגזירה זו, לשוב ולהיטהר בטבילה במקווה{{הערה|1=בטאון 'מעלין בקודש' יח, עמ' 99-100}}.<br />
<br />
ארבע הגזירות האחרונות הם חלק מקבוצת הלכות מיוחדת המכונה [[שמונה עשר דבר]], שמונה עשרה גזירות שנקבעו במעמד מיוחד של בית שמאי ובית הלל{{הערה|{{בבלי|שבת|יג|ב}}}}.<br />
<br />
ככלל, לטומאות שקבעו חכמים מעמד שונה מן הטומאות האמורות בתורה: הנטמא בהן ונכנס למקדש או אוכל קדשים אינו מביא קרבן על כך. כמו כן, הנטמא בהן יכול להיטהר מיד בטבילה, ובדרך כלל אינו צריך להמתין עד שקיעת השמש ("הערב שמש"){{הערה|{{משנה|פרה|יא|ה}}, וראו [[תוספות]] על {{בבלי|זבחים|צט|ב}} ד"ה "טבול יום"}}. בדרך כלל, גם אין שורפים תרומה או קורבן שנטמאו בטומאה זו, אלא משאירים אותם כמות שהם עד שייפסלו מאכילה באופן אחר ויישרפו{{הערה|{{בבלי|שבת|טז|א}} ורש"י ד"ה "עבדי רבנן היכרא".}}.<br />
<br />
== דוגמאות ליישום הכללים ==<br />
בגלל מורכבות הנושאים והקשרים הפנימיים ביניהם, נציין כמה דוגמאות שכיחות כיצד מתיישמות ההלכות הנ"ל בפועל:<br />
<br />
א. אדם טהור הולך ברחוב ונעלו פוגעת בעכבר מת. העכבר הוא "אב הטומאה", ומטמא את הנעל שנגעה בו והופך אותה ל"ראשון לטומאה". האדם נשאר טהור, כי גם אם הזיז את העכבר - הרי שרץ אינו מטמא במשא, אלא רק בנגיעה בו. גם הנעל הטמאה איננה מטמאת את האדם הנוגע בה, כי אדם מקבל טומאה רק מ"אב הטומאה", והנעל, כאמור, היא רק "ראשון". אילו היה זה חתול מת - האדם היה נטמא, כי הזזה קלה של נבלת החתול נחשבת כ"משא". מאידך, אם הייתה זו צפרדע - גם הנעל הייתה טהורה, כי בשרצים הקטנים טימאה התורה רק שמונה מינים מסוימים (לעיל: הדברים המטמאים).<br />
<br />
ב. סיפור שמופיע בגמרא:{{הערה|{{בבלי|יומא|מז|א|ללא=שם}}}} פעם נאלץ ה[[כהן הגדול]] לצאת מ[[בית המקדש]] בעיצומה של [[עבודת יום הכיפורים]], כדי לשוחח עם "הגמון אחד", שאינו יהודי. במהלך השיחה ניתז רוק מפיו של ההגמון על בגדי הכהן הגדול, ולכן מינו לאלתר כהן גדול אחר, שימשיך להקריב את קרבנות יום הכיפורים. הסיבה: [[גוי]] נחשב כזב (מדרבנן), והרוק שלו הוא אב הטומאה. הבגד שעליו ניתז הרוק נטמא באופן ישיר ממגעו של הרוק, אבל גם הכהן הגדול עצמו נטמא, על אף שהרוק לא נגע בו, כי הוא '''נשא''' את הרוק. גם אם הכהן הגדול יטבול מיד - לא יטהר לגמרי עד שקיעת החמה (ראו להלן: דרכי היטהרות), ולכן לא היה מנוס מלהחליפו.<br />
<br />
ג. אשה [[נידה]] יושבת על כיסא, ואחר כך קמה ובעלה ישב עליו. הכיסא הוא "אב הטומאה", כדין "משכב ומושב" (לעיל: דרכי הטומאה: משכב ומושב הזב). הבעל נטמא בישיבתו על הכיסא, אפילו אם גופו לא נגע בכיסא, וגם בגדי הבעל נטמאו, אפילו אם לא נגעו בכיסא, כדין היושב על משכב, שנטמא הוא וכל כלי שיגע בו באותה שעה (ראו לעיל: דרכי היטמאות: טומאה בחיבורין).<br />
<br />
ד. שרץ נפל לתוך כלי חרס, ובו מאה תפוחים, והשרץ נגע באחד התפוחים ולא נגע בדפנות הכלי - כל התפוחים טמאים, בדרגת "שני לטומאה". הסיבה: השרץ הוא אב הטומאה, וכלי חרס מיטמא בכניסת טומאה לחללו ("אויר כלי חרס") ונעשה "ראשון לטומאה", והכלי גם מטמא את כל האוכל שבתוכו, גם אם לא נגע בדפנותיו. אילו היה זה כלי מתכת או עץ - הכלי היה טהור, ורוב התפוחים היו טהורים. רק התפוחים שנגעו פיזית בשרץ היו "ראשון לטומאה", והתפוחים שנוגעים בהם היו "שני לטומאה", ובזאת הייתה מסתיימת שרשרת הטומאה (אלא אם כן מדובר בתפוחים של תרומה, בהם השרשרת מתארכת עוד שלב. ראו לעיל: דירוג הטומאות). אם התפוחים לא נשטפו מעולם - הם טהורים, כי לא הוכשרו לקבל טומאה (ראו לעיל: הדברים הנטמאים: מאכלים).<br />
<br />
ה. אדם טהור שלא הקפיד לשמור את ידיו מלנגוע בדברים טמאים, ונגע בתפוח של חולין - התפוח טהור, מפני שידים אלו, שלא נשמרו לגמרי, נחשבות כ"שני לטומאה", וטומאה קלה בדרגה זו איננה מטמאת אוכל של חולין. ברם, אם התפוח היה רטוב בשעת הנגיעה בו - התפוח נטמא, ואם היו ערימת תפוחים רטובים - כולם טמאים, כי הידיים ה"שניות לטומאה" מטמאות משקה, והמשקה נהיה "ראשון לטומאה" (ראו לעיל: הלכות טומאה נוספות שקבעו חכמים: טומאת משקין), והמשקה שעל התפוח נטמא מידי האדם וטימא את התפוח ועשאו "שני", ותפוח זה טימא את המשקה שעל התפוח שלצידו ועשאו "ראשון", ומשקה זה טימא את התפוח הבא ועשאו "שני", וחוזר חלילה{{הערה|1=מקרה זהה ב{{משנה|טהרות|א|ז}}}}.<br />
<br />
==דרכי ההיטהרות מטומאה==<br />
[[קובץ:השקה מקווה.jpg|שמאל|ממוזער|150px|חור השקה של מקווה]]<br />
[[קובץ:מקווה מתמלא.jpg|שמאל|ממוזער|150px|מילוי מקווה טהרה]]<br />
{{ערך מורחב|דרכי היטהרות מטומאה}}<br />
תהליך הטהרה הבסיסי שעל ידו נטהרים מרוב הטומאות נעשה על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או ב[[מעיין]] לאחר היפרדות מהגורם המטמא, והמתנה עד ה[[ערב]]. בטומאות הקלות, כגון אדם הנוגע ב[[טומאת שרץ|שרץ]] או ב[[טומאת נבלה|נבלה]], ניתן לטבול במקווה ולהיטהר מיד עם ההיפרדות מן הגורם המטמא. טומאות אלה נקראות "טומאת ערב", כי ניתן להיטהר מהן בערבו של אותו יום בו האדם נטמא.<br />
<br />
בטומאות החמורות (טומאת מת, נידה, זב, זבה, יולדת, ומצורע) תהליכי הטהרה הם מורכבים יותר, וכוללים מרכיבים נוספים:<br />
* המתנת זמן - יותר תמיד נמשכות לפחות שבוע, ולכן יש צריך להמתין עד לתחילת תהליך הטהרה. משך ההמתנה המדויק משתנה בין הטומאות השונות.<br />
* [[מעמד (קודש)|מעמדות]] הזאה - בטומאת מת ובטומאת מצורע יש צורך מעמדות "הזאה" (התזה) מיוחדים על מנת להיטהר. ההזאה על טמא מת צריכה להיעשות על ידי אפר [[פרה אדומה]]. ההזאה על מצורע היא מדם של ציפור וכוללת מרכיבים מעמדות נוספים המפורטים בתורה.<br />
* הקרבת קורבנות - לארבעה סוגי טומאות קבעה התורה שעליהם להביא קורבן להשלמת טהרתם, והם: זב, זבה, יולדת ומצורע.<br />
<br />
קיימים מצבים הלכתיים שונים למי שהתחיל בתהליך הטהרה אך עדיין לא השלים אותו: '''טבול יום''' הוא מצב של אדם או כלי שזה עתה עברו את הטבילה המטהרת, שעדיין נשארת עליהם טומאה מסוימת עד הערב. דרגת הטומאה שלו היא כ"שני לטומאה", שאסור לו לאכול [[תרומות ומעשרות|תרומה]] והוא אף מטמא אותה במגעו. '''מחוסר כיפורים''' הוא מצב של ארבעת סוגי הטמאים שחייבים להביא קורבן (זב, זבה, יולדת ומצורע), שהשלימו את כל תהליך הטהרה מלבד הבאת הקורבן. עד הבאת הקרבן אסור להם להיכנס ל[[בית המקדש]] ולאכול מן הקרבנות.<br />
<br />
תהליכי הטהרה קיימים רק עבור [[אדם]] שנטמא וכן עבור רוב סוגי החפצים שנטמאו. לעומת זאת מזון או משקה שנטמאו, וכן כלים העשויים מ[[חרס]] שנטמאו - אינם יכולים להיטהר על ידי תהליכי טהרה, והם נשארים טמאים עד שהם שיעברו תהליך שישנה אותם באופן מהותי כגון שבירת הכלי או זריעה באדמה. בדרך זו ניתן לטהר גם מים על ידי הצמדתם למאגר מים (הצמדה זו נקראת "השקה"), ובכך הם נעשים כחלק ממנו.<br />
<br />
==קיום הלכות הטהרה בתולדות ישראל==<br />
===קיום הלכות הטהרה ב[[מקרא]]===<br />
בתורה מספר, שבזמן שהיו [[יהודים|בני ישראל]] ב[[מדבר סיני]], נאמר ל[[משה רבנו]]: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ה|ב}}}}. כך אמנם נעשה: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְשַׁלְּחוּ אוֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|ה|ד}}}}. הדבר היה בחודש ניסן בשנה השנייה ל[[יציאת מצרים]], בסמוך להקמת ה[[משכן]], וכחלק מהתארגנות שבטי ישראל במחנה{{הערה|1=על פי במדבר פרקים א-ד, והתאריך ב{{תנ"ך|במדבר|א|א}}, ששווה לתאריך ב{{תנ"ך|שמות|מ|א}}. על פי התלמוד הבבלי ב{{בבלי|גיטין|ס|א|ללא=שם}}, נאמרה מצווה זו ביום הקמת המשכן עצמו.}}.<br />
<br />
באותו חודש{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|א}}}}, נאמרה לבני ישראל המצווה להקריב את [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], ואז התעוררה בעייתם של הטמאים, המנועים מלהקריב את הקרבן: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה... וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ט|ו|ז}} משה הפנה את טענתם לה', וקיבל מענה שלפיו קיימת אפשרות להקרבת [[פסח שני]] חודש מאוחר יותר, ב[[י"ד באייר]], לאלו שלא יכלו להקריב את הפסח בזמנו.}}.<br />
<br />
דוגמה לקיום הלכות מצורע אירעה לישראל במדבר במעשה [[מרים הנביאה]], שהצטרעה בעקבות אמירת [[לשון הרע]] על [[משה רבנו]]. מרים שולחה אל מחוץ למחנה למשך שבוע עד שהתרפאה, ובינתיים התעכב העם כולו מן הנסיעה לארץ ישראל{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יב}}}}.<br />
<br />
ב[[פרשת חוקת]] מובאת המצווה שנצטוו בני ישראל לשרוף [[פרה אדומה]] על ידי [[אלעזר בן אהרן]] הכהן, ולהכין ממנה את האפר שבעזרתו יטהרו את הטמאים למת. מסדר הפרשיות ניתן להבין שהדבר נאמר בשנה הארבעים לאחר יציאת מצרים, שנה לפני כניסתם של בני ישראל לארץ{{הערה|1=כך תפס זאת [[יוסף בן מתתיהו]] בספרו 'קדמוניות היהודים' (ד, ד, ו)}}, אך לדעת רבות ב[[חז"ל]], היה זה מיד לאחר הקמת המשכן, ופרשה זו נכתבה שלא במקומה בסדר הזמן{{הערה|1=ספרי במדבר פיסקא מד, ו{{ירושלמי|מגילה|ג|ה}}.}}. עדות לכך מ[[פרשת בהעלותך]], שעל פי סדר הפרשיות התרחשה בסמוך להקמת המשכן, ובה כבר הוזכרה טהרת הלויים ב"מי חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|ח|ז}}}}, הם המים המעורבים באפר הפרה האדומה, הנקראת אף היא "חטאת"{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|יז}}}}.<br />
<br />
ביטוי נוסף לקיומם של הלכות הטומאה בזמן היות בני ישראל במדבר, הוא המעשה המסופר בתורה על הלוחמים במלחמת מדין. בשובם מן המלחמה, נצטוו הלוחמים על ידי משה ו[[אלעזר בן אהרן|אלעזר]] הכהן, שאז כבר היה [[כהן גדול]] במקום [[אהרן הכהן|אהרן]] אביו, להמתין במשך שבוע מחוץ למחנה. במשך שבוע זה נטהרו מטומאת ההרוגים במלחמה, וטיהרו גם את בגדיהם והשלל שעמם{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|לא|יט|כד}}}}.<br />
<br />
לאחר כניסת בני ישראל לארץ, אין במקרא איזכור לקיומן של הלכות טומאה וטהרה במשך מאות שנים, בספרים [[ספר יהושע|יהושע]] ו[[ספר שופטים|שופטים]]. אין בכך כדי להתמיה. המקרא בספרים אלו, וגם בספרי שמואל ומלכים, מתאר את ההתרחשויות המרכזיות בחיי העם, ללא איזכור קיומן של מצוות בסיסיות, ורק מעט מהן הוזכרו לפי ההקשר הנצרך לסיפורי המקרא. מקור אחד מסופק קיים בציווי לאימו של [[שמשון]]: "ואל תאכלי כל טמא"{{הערה|{{תנ"ך|שופטים|יג|ד}}}}: יש שפירשו שהכוונה לדברים האסורים לנזיר דווקא{{הערה|{{בבלי|סוטה|ט|ב}}}}, ויש שפירשו שהכוונה לזהירות מכל דבר המטמא{{הערה|1=[[רד"ק]] על {{תנ"ך|שופטים|יג|ד|קצר=כן}}, על פי התרגום}}.<br />
<br />
לעומת זאת ב[[ספר שמואל]], המקיף את ימי [[שאול המלך]] ו[[דוד המלך]], מוזכרת שמירת הטהרה כדבר שבשיגרה. כך מסופר על תגובתו של שאול המלך להיעדרות דוד מן הסעודה בבית שאול לכבוד [[ראש חודש]]{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כ|כו}}}}: "וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא, כִּי לֹא טָהוֹר". כלומר: כנראה דוד נטמא, אולי ב"[[בעל קרי|מקרה לילה]]", ולכן לא בא לסעודה, כדי שלא לטמא אותה. למחרת, כשדוד נעדר בשנית, הבין שאול שיש סיבה אחרת להיעדרותו, כי הרי יכול היה להיטהר ולבוא{{הערה|שם, {{תנ"ך|שמואל א|כ|כז|ללא=פרק}}}}. הפרשנים דנים האם מדובר היה באוכל של חולין, וגם אותו נזהרו לאכול בטהרה, או שלכבוד ראש חודש הקריבו קרבן שלמים, שאכילתו בטהרה היא חובה{{הערה|רש"י ורד"ק שם}}.<br />
<br />
בשעה שדוד בורח מפני שאול, ומגיע ל[[משכן נוב|נוב]], הוא מבקש לחם מ[[אחימלך בן אחיטוב|אחימלך]] הכהן הגדול, ומקבל ממנו "לחם קודש", ובתנאי ש"נשמרו הנערים אך מאשה"{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ה}}}}. דוד משיב שאכן כך הוא, שכן כבר יצאו לדרכם מתמול שלשום, וגם כליהם טהורים{{הערה|{{תנ"ך|שמואל א|כה|ו|ללא=פרק}}, וברש"י}}. עוד מסופר בספר שמואל אודות [[בת שבע]], שהייתה "מתקדשת מטומאתה" בשעה שנלקחה לבית דוד{{הערה|{{תנ"ך|שמואל ב|יא|ד}}}}.<br />
<br />
סיפור קיומן של הלכות מצורע מסופר ב[[ספר מלכים]]. בזמן המצור של [[ארם]] על העיר [[שומרון]] בימי המלך [[יהורם בן אחאב]], היו ארבעה מצורעים בשער העיר{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|ז|ג}}}}.<br />
<br />
מצורע אחר שהתפרסם הוא [[עוזיהו מלך יהודה]], שנכנס ל[[היכל]] כדי להקטיר [[קטורת הסמים|קטורת]], בניגוד להלכה האוסרת על מי שאינו [[כהן]] לעשות כן, ונצטרע בו במקום. הוא נאלץ לעזוב את ירושלים ולהתגורר במקום מבודד ("בית החפשית") עד סוף ימיו, ו[[יותם (מלך יהודה)|יותם]] בנו מילא את מקומו{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|ה}}; ובהרחבה ב{{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|טז|כג}}}}. לאחר פטירתו, נקבר בשדה הסמוך לקברי המלכים.<br />
<br />
עם עלות [[חזקיהו המלך]] על כיסא מלכותו, פתח במבצע מקיף לטהרת המקדש, הכהנים והעם, לאחר ההזנחה בימי אביו [[אחז]]{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט}}-{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|ללא=שם}}. המושגים של "טומאה" ו"טהרה" משמשים כאן במובן כפול, הן ככינוי ל[[עבודה זרה]] וההתרחקות ממנה, והן לטומאה וטהרה במובן הנדון כאן, עיינו [[מלבי"ם]] ל{{תנ"ך|דברי הימים ב|כט|יז|ללא=שם}}.}}. הוא קיווה להספיק לטהר את העם לקראת הקרבת [[קרבן פסח|קרבן הפסח]], אך רבים מהעם, בפרט משרידי [[עשרת השבטים]] שגלו תקופה קצרה לפני כן, לא הספיקו להיטהר{{הערה|{{תנ"ך|דברי הימים ב|ל|יח|ללא=פרק}}}}: "מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת הַפֶּסַח בְּלֹא כַכָּתוּב, כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר: ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד". אירועי חג הפסח והטהרה לקראתו היו פתיח למהלך מקיף של שיבה לקיום התורה בישראל, עד שאמרו חז"ל, שבימי חזקיהו: "בדקו מ[[נחלת שבט דן|דן]] ועד [[באר שבע]] - ולא מצאו עם הארץ; מ[[גבת]] ועד [[תל אפק (אנטיפטריס)|אנטיפרס]] - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה"{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|צד|ב}}}}.<br />
<br />
===ימי הבית השני===<br />
עם שיבת ציון בראשית ימי הבית השני, היה צורך לחזק מחדש את חיי הטהרה. מן הכתובים נראה שהכהנים התרשלו בדבר, ו[[חגי הנביא]] ערך להם מבחן על הלכות אלו, ומשכשלו בו - קבע שקרבנותיהם טמאים{{הערה|{{תנ"ך|חגי|ב|י|יד}}. ב{{בבלי|פסחים|יז|א}} דיון נרחב בשאלותיו של חגי, והאם הכהנים טעו בתשובתם. ראו גם בערך [[יהושע בן יהוצדק]] בעניין זה.}}.<br />
<br />
לטהרה מטומאת מת השתמשו ישראל באפר [[פרה אדומה]] שלקחו עמם למשמרת בבבל{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק ג הלכה ה, ושם מחלוקת בדבר.}}, ומלבד זאת נעשו בימי הבית השני שמונה פרות אדומות, הראשונה שבהן בפיקוחו של [[עזרא הסופר]]{{הערה|{{משנה|פרה|ג|ה}}}}.<br />
<br />
ברבות השנים, הקושי של עמי הארץ בקיומן של הלכות טומאה וטהרה יצר הבדלי [[מדרגות]] בין ה'''חברים''' לבין '''עמי הארץ''': ה"חברים" הקפידו על קיום הלכות הטהרה במלואן, ואף חלקם השתדלו לאכול את מזונם הרגיל ("חולין") בטהרה, בעוד עמי הארץ שמרו על דברים בסיסיים בלבד. הדבר גרם לכך שהחברים נאלצו שלא לנגוע בבגדיו של עם הארץ, מחשש שנטמאו כ"משכב ומושב" (ראו לעיל: דרכי ההיטמאות: משכב ומושב הזב){{הערה|{{משנה|דמאי|ב|ג}}; {{משנה|חגיגה|ב|ז|ללא=שם}}; {{בבלי|בכורות|ל|ב}}}},, והיו מהלכים בצידי הרחוב, כדי שלא להתחכך בעוברים ושבים{{הערה|{{משנה|שקלים|ח|א}}}}. ריחוק זה היה בין הגורמים לשנאה כלפי ה"חברים", שנחשדו בהתנשאות{{הערה|{{בבלי|פסחים|מט|ב}} ו[[תוספות]] ב{{בבלי|כתובות|סב|ב}} ד"ה "דהוה צניע".}}. על חומרת הטומאה שיוחסה לעמי הארץ חלוקות הדעות{{הערה|1=ראו דעות שונות בפירוש רבנו [[שמשון משאנץ]] ל{{משנה|טהרות|ז|ה}}, ובתוספות רי"ד ב{{בבלי|נדה|לג|ב}}.}}, וככל הנראה לא החמירו להחשיבם כ"אב הטומאה" המטמא אדם במגעו{{הערה|1=ב{{משנה|טהרות|י|ג}} נאמר, שאדם השוכר פועלים עמי הארץ לצורך מלאכה הדורשת טהרה (כגון בציר ענבים) מבקש מהם לטבול במקווה ולהיטהר. מכאן שעמי הארץ לא נחשבו כזבים, שצריכים מים חיים, ואף לא כטמאי מתים, הטעונים הזאה, והטומאה שיוחסה להם היא כזו שניתן להיטהר ממנה בו ביום.}}.<br />
<br />
בזמן ה[[עליה לרגל]] הקלו חכמים להחשיב את עמי הארץ כטהורים, הן משום שעמי הארץ אכן השתדלו יותר להיטהר לקראת העלייה למקדש{{הערה|{{רמב"ם||מטמאי משכב ומושב|יא|ט}}}}, והן כדי לשמור על אחדות האומה, "'''כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה [[במות|במה]] לעצמו, ושורף [[פרה אדומה]] לעצמו'''"{{הערה|{{בבלי|חגיגה|כב|א}}, כנימוק לנאמנותם של עמי הארץ על טהרת הקורבנות בכל ימות השנה.}}. כמליצה אמרו חז"ל: "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו - עיר שהיא עושה כל ישראל חברים", כלומר, מחשיבה את כולם כמעמד של "חברים"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ו}}}}. מכל מקום, לאחר הרגל היו הכהנים מטהרים את כל כלי המקדש, מחשש שנטמאו במהלך החג{{הערה|{{משנה|חגיגה|ג|ז}}-ח'}}. ה[[צדוקים]] סכלותם לגלגו על כך, כמסופר בתלמוד הירושלמי: "פעם אחת הטבילו את המנורה. אמרו צדוקים: ראו פרושים מטבילין גלגל חמה!"{{הערה|{{ירושלמי|חגיגה|ג|ח}}}}.<br />
<br />
בשלהי תקופת בית שני, הייתה ההקפדה בטהרה ב[[בית המקדש]] ברמה גבוהה יחסית להקפדה על מצוות אחרות ביהדות, ו[[חז"ל]] ראו זאת כשיבוש של סולם הערכים. כך מסופר בגמרא:<br />
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש (כדי לזכות באחת מעבודות המקדש), קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו!... 'כי ימצא חלל באדמה... ויצאו זקניך ושופטיך...', אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה. בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר. אמר: הרי הוא כפרתכם, ועדיין בני מפרפר, ולא נטמאה סכין! (כלומר, מהרו והוציאו את הסכין מגופו, בטרם ימות בני ותיטמא הסכין.) ללמדך '''שקשה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים'''.|מקור={{בבלי|יומא|כג|א}}}}<br />
הגמרא מסיקה, שההקפדה על טהרת הכלים כשלעצמה הייתה ראויה, אבל הייתה זו זילות של שפיכות דמים.<br />
<br />
[[יוסף בן מתתיהו]] מתאר את כת ה[[איסיים]] שהתקיימה בתקופה זו, וניהלה אורח חיים מחמיר בנושאי טהרה{{הערה|1="מלחמות היהודים עם הרומאים", ספר ב, פרק ח, ג}}. הם נהגו, למשל, לטבול אחרי הפרשת צרכים. בספרות ה[[תנאים]] אין התייחסות מפורשת לנוהגי הטומאה של כת זו, בניגוד ל[[צדוקים]] וה[[כותים]]{{הערה|{{משנה|נידה|ד|א}}-ב'; {{בבלי|נדה|לג|ב}}}}.<br />
<br />
===אחרי חורבן הבית השני===<br />
לאחר חורבן [[בית המקדש]] וביטול עבודת ה[[קרבן|קרבנות]], פחתה בהדרגה השמירה על הלכות הטהרה. אמנם עדיין היה צורך להיטהר לצורך קיום מצוות התרומות והמעשרות (ראו לעיל: חובת הטהרה), אבל בהדרגה הידלדל מאגר אפר ה[[פרה אדומה|פרה האדומה]], ובהיעדר מקדש - לא ניתן היה לעשות פרה אדומה נוספת. תהליך זה לא היה חד ומהיר, אלא התמשך כמאתיים שנה לפחות עד ראשית ה[[אלף החמישי]]. בזמן ה[[תנאים]] שלאחר החורבן עדיין נשמרה הטהרה בקפדנות רבה, ואף הוסיפו בה סייגים{{הערה|{{בבלי|שבת|טו|א}}}}. במקורות מסופר על אישים מרכזיים ששמרו על הלכות הטהרה בביתם ואף עסקו בהוראה למעשה לזולתם, כמו [[רבן גמליאל]]{{הערה|{{משנה|ידים|ג|א}}; תוספתא כלים בבא מציעא פרק יא הלכה ב; תוספתא כלים בבא בתרא פרק ב הלכה ד; {{בבלי|נדה|ו|ב}}.}}, [[רבן שמעון בן גמליאל הזקן]]{{הערה|1=תוספתא מסכת פרה פרק יב הלכה יב}} ורבי [[יהודה הנשיא]]{{הערה|{{בבלי|נדה|ו}}}}.<br />
<br />
גם בזמן ה[[אמוראים]] הננו מוצאים שמירת טהרה, אם כי הייתה כנראה נחלתם של יחידים בלבד: [[רבי אמי]] ו[[רבי אסי]], שהיו כהנים, היו אוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]]{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|ב}}}}. בתלמוד הירושלמי נאמר, ש[[רבי חייא]] הורה ל[[רב (אמורא)|רב]], אחיינו: "אם אתה יכול לאכול במשך כל השנה חולין בטהרה - אכול, ואם לא, תהא אוכל שבעה ימים בשנה"{{הערה|{{ירושלמי|שבת|א|ג}}}}. על פי הפרשנות המקובלת, הכוונה לשבעה ימי חול בין [[ראש השנה]] לבין [[יום הכיפורים]], מלבד הזהירות בטהרה בראש השנה ויום הכיפורים עצמם ({{טור|אורח חיים|תרג}}). ב"משך חכמה" לרבי [[מאיר שמחה מדווינסק]] ({{תנ"ך|ויקרא|כג|מב}}) סובר שהכוונה לשבעה [[יום טוב|ימים טובים]] בשנה. העדות המאוחרת ביותר על קיום הלכות הטהרה היא זו של האמורא [[עולא]] (המאה השלישית), המספר על כך שבזמנו עדיין "ה"חברים" (שומרי הטהרה, ראו לעיל) מטהרים בגליל"{{הערה|{{בבלי|נידה|ו|ב}}}}, כנראה באמצעות אפר הפרה האדומה שנשמר בידי [[כהן|כהנים]] תושבי הגליל{{הערה|1=למקורות רבים ודיון נרחב על קיום הלכות הטהרה לאחר החורבן ראו שו"ת ה[[ישעיה דטראני|רי"ד]] סימן כה.}}.<br />
<br />
==הממצא הארכאולוגי==<br />
[[קובץ:Herodion Mikve IMG 0712.JPG|ממוזער|230px|מקווה טהרה מימי בית שני]]<br />
בדורות האחרונים, התגלה ממצא [[ארכאולוגיה|ארכאולוגי]] עשיר ומגוון המעיד על שמירה על טהרה בקרב היהודים בשלהי תקופת הבית השני. המחקר השיטתי בנושא זה בא בעקבות החפירות הנרחבות בעיר העתיקה של [[ירושלים]] לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. מדובר בשני סוגי ממצאים עיקריים:<br />
* '''[[מקווה#המקווה בארכאולוגיה|מקוואות טהרה עתיקים]]''' - ב[[ארץ ישראל]] נמצאו מקוואות עתיקים, במיוחד מתקופת בית שני, שמעידים על שמירת הלכות אלו בתקופה הקדומה. המחקר הארכאולוגי בנושא שזה נפתח עם גילויים של מקוואות בחפירות ב[[מצדה]] בשנת [[ה'תשכ"ה]], ולאחר מכן נחפרו עשרות בריכות בעיר העתיקה בירושלים ובאתרים נוספים.<br />
* '''[[כלי אבן#כלי אבן מתקופת בית שני|כלי אבן מתקופת בית שני]]''' - בתקופת בית שני נהגו היהודים בניגוד למקובל בעמים אחרים (הרבה לאחר תום [[תקופת האבן]]), לעשות שימוש נרחב בכלי אבן להשתמש בכלי אבן, משום שהם אינם מקבלים טומאה. כלי האבן, שעובדו מ[[קירטון]], נתגלו בעשרות חפירות וסקרים ארכאולוגיים, בעיקר בקונטקסטים של התקופה הרומית הקדומה – שלהי תקופת הבית השני.<br />
<br />
==השלכות מעשיות בימינו מהלכות טומאה וטהרה==<br />
מדברינו עד עתה עולה המסקנה, שכל עוד [[בית מקדש]] עומד בחורבנו אין צורך בקיום הלכות הטהרה במלואן. יתירה מזו: גם אין אפשרות לקיים אותן כהלכתן, מפני שאין לנו אפר [[פרה אדומה]]. די לו לאדם שיוולד בבית חולים, ובמהלך שהותו שם יהיה במקום מת (ואפילו הפלת עובר) - נטמא אדם זה עד סוף ימיו, ללא אפשרות להיטהר מכך. עם זאת, קיימים כמה תחומים בהלכה בהם יש יישומים של הלכות הטומאה והטהרה גם בימינו.<br />
<br />
'''[[טהרת המשפחה]]''' - מבין אבות הטומאות שקבעה התורה, חשובות במיוחד ה[[נידה]] וה[[זבה]], מפני שהתורה קבעה להן גם איסור [[תשמיש]]. מחשש לטעויות בחישוב ימי הנידה, נקבע שכל אשה הרואה ולו טיפת דם אחת נחשבות כזבה, ועליה לשמור "שבעה נקיים" לאחר תום הדימום, ורק אז יכולה היא להיטהר. מלבד ההגבלה על תשמיש, מופיעות בהלכה "הרחקות" שונות, שנועדו לצמצם את החשש לגלישה לאיסור התורה, אך אין כוונתן להימנע מלהיטמא מחמת הנידה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצה|א}}}}. במקורות שונים מצוין מנהג מתקופת ה[[גאונים]] בארץ ישראל להיזהר ממגע במשכב הנידה ומושבה גם בזמן הזה, כזכר לדיני הטהרה, אך בהלכה המאוחרת יותר מנהג זה לא התקבל{{הערה|1=למקורות רבים בנושא זה ראו שו"ת יביע אומר לרב [[עובדיה יוסף]], חלק ששי יורה דעה סימן כ.}}.<br />
<br />
השלכה צדדית מהלכות נידה נוגעת להלכות כלים המקבלים טומאה. על פי הדין, אשה שמוצאת כתם החשוד כדם שיצא מגופה - נחשבת כנידה, בתנאים מסוימים, ובהם התנאי, שכתם זה יתגלה על דבר שמקבל טומאה. אם נמצא הכתם על דבר שאינו מקבל טומאה - האשה טהורה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצ|י}}}}. סביב זה דנו הפוסקים על אביזרי היגיינה וריהוט הקיימים בימינו, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|1=ראו "טהרת הבית" לרב [[עובדיה יוסף]], חלק א' עמ' תה-תט.}}.<br />
<br />
'''טומאת כהנים''' - כאמור (לעיל: חובת הטהרה), התורה אסרה על [[כהן|הכהנים]] להיטמא למת. איסור זה אינו תלוי דווקא בהיותם עובדים בפועל בבית המקדש, ולכן הוא נוהג גם בימינו (גם כהן שכבר נטמא וטרם נטהר - אסור להיטמא שנית{{הערה|{{בבלי|נזיר|מב|ב}}}}). לכן, כהנים נמנעים מלהיכנס ל[[בית קברות]]. בעקבות זאת, מקובל לקבור כהנים בחלקה מיוחדת שמאפשרת גישה נוחה של בני המשפחה עד סמוך לקבר. כניסתם ל[[בית חולים|בתי חולים]] מעוררת בעיה, מפני שכיחות הנפטרים בהם, והפסיקה ההלכתית המקובלת היא שעל הכהנים להשתדל להימנע מכניסה לבית חולים שלא לצורך{{הערה|1=ראו בספר 'טהרת הכהנים כהלכתה' מאת הרב משה הכהן גרוס, בית שמש תשס"ב, פרק יד}}. בבתי חולים שונים קיימים הסדרים מיוחדים או למתן התראה לכהנים על נוכחותו של מת, או לחציצה בפני הטומאה: אם יש מת בבניין, והכהן נמצא בחדר פנימי (שהמת לא אמור לעבור דרכו בהוצאתו אל מחוץ לבניין) שדלתו סגורה - הכהן לא נטמא; בכמה בתי חולים הותקנו במסדרונות דלתות כפולות, כדי לוודא שתמיד אחת מהן תהיה סגורה. שאלה מיוחדת התעוררה על טיסה של כהנים, בגלל מעבר המטוס מעל בתי קברות או בגלל הובלת נפטרים בתא המטען{{הערה|1='טהרת הכהנים כהלכתה' הנ"ל, פרק יא}}.<br />
<br />
'''נטילת ידיים''' לסעודה - לפני אכילת לחם קיימת חובה [[נטילת ידיים|ליטול ידיים]], כלומר, לשפוך מים מכלי על כפות הידיים. הלכה זו במקורה נועדה ל[[כהן|כהנים]] האוכלים [[תרומות ומעשרות|תרומה]], והידים הטמאות מטמאות את התרומה, ולפיכך עליהם לטהר את הידיים לפני האכילה (ראו לעיל: הלכות שהוסיפו חכמים: טומאת ידיים). ההלכה הרחיבה את החיוב לכל יהודי האוכל לחם, גם אם אינו כהן, כדי לשמר ולהזכיר לכהנים את חובתם לגבי תרומה{{הערה|{{בבלי|חולין|קו|א}}}}.<br />
סעיף מיוחד בהלכה זו, שאינו ידוע כל כך לרבים, הוא הצורך ליטול ידיים לפני אכילת כל מאכל '''רטוב''' ("דבר שטיבולו במשקה", גם אם אינו לחם). דין זה שנוי במחלוקת, האם חובה לקיימו גם בימינו, ועל פי הדעה המקובלת יש ליטול ידיים ללא ברכת "על נטילת ידיים"{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב בפוסקים בשאלה מה נחשב "אוכל" ומה "משקה" במקרים גבוליים (גלידה, מאפה עם דבש, קרח, ועוד){{הערה|1=ראו [[משנה ברורה]] {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנח|ללא=שם}} סעיף-קטן יד, ו"פסקי תשובות" חלק שני עמ' שלט-שמ.}}.<br />
<br />
'''כשרות הסכך ל[[סוכה]]''' - בהלכות סוכה קיים דין, שסכך כשר רק אם הוא עשוי מדבר שאינו מקבל טומאה{{הערה|{{משנה|סוכה|א|ד}}}}. סביב הלכה זו התפתח דיון נרחב על חפצים מסוימים, האם הם מקבלים טומאה{{הערה|{{שולחן ערוך|אורח חיים|תרכט|א|ז}}}}.<br />
[[קובץ:מקווה הארי.JPG|ממוזער|מקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] {{ש}} יש הנוהגים לטבול במקווה זה לשם תוספת קדושה וטהרה]]<br />
<br />
'''כניסה ל[[הר הבית]] בימינו''' - קיימת הבחנה בין הטמאים ממקור טומאה חיצוני, כמו טמא מת, לבין הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם: טמא מת וכדומה רשאים להיכנס להר הבית, אבל לא ל[[העזרה|עזרה]] ולחלקים מסוימים סביבה ([[החיל]] ו[[עזרת נשים (בית המקדש)|עזרת נשים]]). לעומת זאת, הטמאים מחמת דבר היוצא מגופם, כמו זב ובעל קרי, אסורים להיכנס להר הבית. בימינו ניתן להיטהר מכל הטומאות על ידי [[טבילה (יהדות)|טבילה]] ב[[מקווה]] או [[מעיין]], פרט לטומאת מת, בהיעדר אפר [[פרה אדומה]]. לפיכך, תאורטית ניתן להיטהר מכל הטומאות המונעות מלהיכנס להר הבית, ובלבד שיזהר האדם שלא להיכנס למרכז הר הבית, המזוהה כמקום [[העזרה]] המקורי, שאסור לטמא מת. רובם הפוסקים בדורנו שוללים את העלייה להר, אם בגלל חוסר ודאות לגבי זיהוי מקומה הקדום של העזרה, ואם מחשש שאנשים לא יקפידו על ההבדלה בין התחומים השונים בהר{{הערה|1=להרחבה ראו בספר "אל הר המור" }}.<br />
<br />
'''טבילת גרים''' - גוי המעוניין [[גיור|להתגייר]], עובר מעמד טבילה.<br />
<br />
'''טבילת כלים''' - היא מצווה לטבול כלים שיוצרו אצל גוי או שנקנו מגוי.<br />
<br />
'''מנהגי טהרה''' - טבילת הטהרה נפוצה אצל גברים בכל בוקר, בקהילות ה[[חסידים|חסידיות]], וכיום גם בקהילות אחרות. יש הנוהגים לטבול במקווה [[האר"י]] ב[[צפת]] לשם תוספת קדושה וטהרה. מנהג נפוץ אצל רוב שומרי המצוות הוא הטבילה לפני [[ראש השנה]] ו[[יום כיפור]], ורבים טובלים גם לפני [[שלושת הרגלים]].<br />
<br />
==ספרות ההלכה בנושאי טומאה וטהרה==<br />
<br />
{{ערך מורחב|ערך=[[סדר טהרות]]}}<br />
<br />
ב[[תורה]] מרוכזות הלכות טומאה וטהרה בעיקר ב[[ספר ויקרא]], בפרשיות [[פרשת שמיני|שמיני]] - [[פרשת תזריע|תזריע]] - [[פרשת מצורע|מצורע]], וכן ב[[ספר במדבר]], ב[[פרשת חוקת]].<br />
<br />
ב[[משנה]] הוקדש לכך [[סדר טהרות]] כולו, ומלבדו פזורות הלכות טומאה וטהרה במסכתות רבות. לסדר טהרות כולו קיימת גם [[תוספתא]]. ב[[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] מוסבר הקשר בין פסוקי ה[[תורה שבכתב]] לבין הלכות הטהרה ב[[תורה שבעל פה]], ב[[ספרא]] לפרשיות הנ"ל בספר ויקרא וב[[ספרי]] ו[[מדרש הלכה|ספרי זוטא]] לפרשת חוקת.<br />
<br />
אין [[תלמוד בבלי]] לסדר טהרות, מלבד ל[[מסכת נידה]], מפני שהיא עוסקת רבות בנושאי [[טהרת המשפחה]], שאקטואליים בכל זמן ומקום. עם זאת, סוגיות רבות ברחבי התלמוד עוסקות בהלכות טומאה וטהרה. התלמוד מציין את הקושי המיוחד בלימוד הלכות הטומאה והטהרה, ואף מספר על חכמים מבין ה[[אמוראים]] שלא היו בקיאים בהם, והתקשו בהבנת משניות בסדר טהרות. ה[[תלמוד הירושלמי]] בסדר טהרות, כפי שהוא מצוי בידינו, כולל שלושה פרקים בלבד מתוך מסכת נידה, וכנראה יתר שבעת הפרקים אבדו.<br />
<br />
בתקופת ה[[גאונים]] וה[[ראשונים]] נכתבו חיבורים מועטים בלבד שמוקדשים לנושאי טהרה (מלבד טהרת המשפחה). יחיד ומיוחד היה ה[[רמב"ם]], שבמסגרת הקובץ ההלכתי המקיף, "[[משנה תורה]]", כלל גם את "ספר טהרה" המסכם את הלכות טומאה וטהרה. גם בימינו הלכות טומאה וטהרה לרוב אינן נלמדות [[אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא|הלכה למעשה]]. עם זאת, ניכרת פריחה יחסית בעיסוק בהלכות טומאה וטהרה בהשוואה לדורות קודמים: הוקמו [[כולל אברכים|כוללים]] שזהו הנושא המרכזי בלימודיהם, ונכתבו עשרות ספרים הדנים בהלכות טומאה וטהרה.<br />
<br />
==ראו גם==<br />
* [[מי גבאים]]<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* הקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[סדר טהרות]]<br />
* [[יהודה הלוי]], [[ספר הכוזרי]], ב, ס-סב<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* {{קתדרה|[[ישראל ל' לוין]]|ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת|22.5|22, ינואר 1982}}<br />
* עפרה גורי-רימון (2011). [http://mushecht.haifa.ac.il/abstract/23/23_1.pdf גלוסקמות אבן באוסף מוזיאון הכט וסוגיית מנהג הקבורה בגלוסקמות, מכמנים 23: 35-23]<br />
* [http://www.youtube.com/watch?v=0mOAy6CxD9Q הרצאתה של פרופ' ורד נעם] מן [[האוניברסיטה העברית]] (החל מ[1:14:37]) על הלכות טומאת כת היחד (קומראן) מול הלכות חכמינו<br />
<br />
== הערות שוליים ==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{טומאה וטהרה}}<br />
<br />
[[קטגוריה:טומאה וטהרה|*]]<br />
{{ו}}{{ערך מומלץ}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)&diff=1797148בידו (הלכה)2021-07-29T12:18:45Z<p>איש ספראי: /* דבר שלא בא לעולם */ קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>'''בידו''' הוא מצב בו האדם עשוי להיות מוגבל בנאמנותו, בכוחו המשפטי או הרוחני, מבחינת המצב הנוכחי. ולמרות זאת מייחסים לו כבר כעת את הכוח העתידי שהוא עתיד לקבל לאחר שישתנה המצב הנוכחי, אם השינוי תלוי '''בידו''' שלו עצמו, עובדה שמהווה סיבה להעניק לו כבר כעת, כוח נאמנות או כל כח אחר אם היה מבצע את הדבר בפועל.<br />
<br />
==נאמנות==<br />
בגמרא {{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}}} מסביר [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בהלכות [[יבום]], את דברי ה[[משנה]] הקובעת כי אדם המעיד על אדם אחר שהוא בנו - נאמן הוא לפטור את אשתו מחובת יבום, מכיון שיכול הוא לפוטרה מיבום בדרך אחרת - על ידי מתן [[גט]]. על בסיס קביעה זאת, הוסיף [[רב יוסף]] ואמר כי לבעל גם נאמנות להעיד על אשתו שהיא מגורשת מכיון שבידו לגרשה. להלכה מחלקת הגמרא בנושא זה, בין נאמנות למפרע לבין נאמנות להבא. לגבי נאמנות '''להבא''' - שבידו לגרשה כעת ולהעניק לה דין גרושה לכל דבר הוא נאמן. אך לגבי הלכות שלגביהם עלינו להאמינו שאשתו כבר היתה גרושה '''בעבר''', הוא אינו נאמן. הסיבה לכך נעוצה באותה הגבלה של "בידו". בידו של האדם לבצע את הפעולה במציאות העכשווית, אך אין בידו כעת לגרום לפעולה להתבצע למפרע, ולכן ניתן להאמינו רק ביחס למה שנוגע מכאן ולהבא.<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|{{בבלי|גיטין|ב|ב}}}} מביא [[תוספות]] הסבר על "מעשים שבכל יום" שמאמינים לכל יהודי בהלכות הפרשת [[תרומה]] ו[[שחיטה]] כחלק מהכלל של "עד אחד נאמן באיסורים", והוא מסביר כי למרות שקיימת [[חזקה (הלכה)|חזקת איסור]] שעשויה להגביל את נאמנותו זאת, האדם נאמן להעיד על כשרות המאכלים, משום שבידו לתקנם, לדוגמא: אדם נאמן להעיד על פירות שהוא מוכר או נותן לאדם אחר, שהוא הפריש מהן [[תרומות]] ו[[מעשרות]] מכיון שהיה בידו להפריש את התרומה מהפירות.<br />
<br />
או דוגמא אחרת: אדם נאמן על כשרות בשר, מכיון שהיה בידו לשחוט את הבעל חי שאת בשרו הוא מוכר או נותן. התוספות מדגישים, כי למרות שבנוגע להלכות שחיטה לא ניתן לומר שכעת - בשעה שהוא מעיד על הבשר - בידו לתקנו, הוא נאמן בכל זאת להעיד על כך מדין "בידו", מכיוון שבתחילה, כאשר הבעל חי היה בחיים, יכול היה לשוחטו. חידוש נוסף כותבים התוספות בענין נאמנות הנשים בשחיטה, שלמרות שהנשים אינן יודעות הלכות שחיטה, כיון שבידה של האשה ללמוד לשחוט ואז גם תוכל לשלוט, וגם בידה של האשה להשכיר שוחט מומחה שישחט לה, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא בידה.<br />
<br />
==[[דבר שלא בא לעולם]]==<br />
בגמרא{{הערה|{{בבלי|קידושין|סב|א}}}} מובא כי [[רב אסי]] שאל את [[רבי יוחנן]] מה דינו של אדם שמפריש [[תרומה גדולה|תרומה]] מפירות המחוברים לקרקע על פירות [[תלושים]] שאותם הוא רוצה לפטור מתרומה, או להיפך; האם מכיון שלא ניתן להחיל הפרשת תרומה על פירות המחוברים לקרקע אין כל תוקף באמירתו זאת, וזאת מכיון שהוא חפץ להחיל [[חלות]] שאינה יכולה לחול בשעת החלתה, או שמא מכיון שהוא מכוון להחיל את הפרשת התרומה בפועל בזמן שהיא כבר יכולה לחול שהוא לאחר תלישתם מהקרקע - יש כוח באמירתו לגרום להפרשת התרומה לחול מיד עם תלישתם. על כך קבע [[רבי יוחנן]] את קביעתו שמהווה בסיס לסוגיה רחבה במסכת, והיא {{ציטוטון|כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי}}. כלומר: מכיוון שבידו בכל עת לתלוש את הפירות, אין חלות זאת נחשבת כאדם המחיל חלות על [[דבר שלא בא לעולם]] ולכן היא תחול על הפירות לאחר שיתלשו.<br />
<br />
בין הקושיות שהגמרא מקשה על קביעה זאת של רבי יוחנן, נידונים סיטואציות שונות בהלכות [[קידושין]], שבהם אדם מקדש אשה שעדיין לא יכולים לחול עליה קידושין בשעת מעשה, מתוכם: <br />
*[[גירות|גר]] המקדש אשה לאחר שהוא עתיד להתגייר, למרות שבעודו [[גוי (הלכה)|גוי]] אינו יכול לקדש אשה. <br />
*באופן דומה - המקדש את שפחתו לאשה, על מנת שהקידושין יחולו לאחר שחרורה - בנוסח "לאחר שאשחררך", למרות שבעודו [[עבד כנעני|שפחה]] אינה יכולה להתקדש לו; <br />
*המקדש את אשתו "לאחר שאגרשך", למרות שכעת היא כבר אשתו ולא יכולים לחול עליה קידושין נוספים. על כל אחת מהדוגמאות הגמרא מסבירה מדוע המקרה אינו נחשב "בידו", או מדוע לא ניתן להכליל אותו בגדר זה. <br />
*סיטואציה אחרת שבה לא הכריעו חכמי הגמרא אם היא נחשבת בגד ההיתר של "בידו", היא באדם הנותן שתי פרוטות לאשה פנויה לשם קידושין, ובשעה שמסר לה את הפרוטה הראשונה אמר לה "התקדשי לי היום", ובעת ועונה אחת מסר לה את השניה ואמר לה "התקדשי לי בה לאחר שאגרשך". להלכה יש אומרים שמקודשת מספק, ויש אומרים שאינה מקודשת כלל{{הערה|מאירי שם}}.<br />
<br />
==דין [[דיחוי]]==<br />
לענין דין [[דיחוי]], האומר שבמצב בו קדושה ש[[חלות|חלה]] על חפץ כל שהוא ולאחר מכן פקעה, הקדושה אינה חוזרת למצבה הקודם אף שסיבת ההפקעה מהקדושה כבר אינה תקפה, קיימת מחלוקת בין [[רבא]] ל[[רב אשי]] האם כלל זה תקף גם באופן שהדיחוי לא היה מוחלט, מכיוון ש"בידו" היה בכל עת להחזיר את המצב לקדמותו ונמצא שהפקעת הקדושה לא היתה מוחלטת. אחת הדוגמאות למחלוקת זאת היא סיטואציה שבה [[כהן]] כשר [[קבלת הדם|קיבל את דם הקרבן]] מהקרבן השחוט, ומסרו לאדם אחר שפסול מלעסוק בעבודת ההקרבה, למשל כהן טמא, או שמסר לכהן כשר ביד שמאל בניגוד להלכה האומרת שקבלת הדם היא ביד ימין בלבד. לפי רבא הסיטואציה האמורה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחנן המצרי, אך רב אשי סובר שכל "שבידו" אין זה דיחוי, כי מכיוון שבידו בכל עת לתקן את המעוות ולמסור מחדש את הדם לכהן כשר שיבצע את ה[[הולכת הדם|הולכה]] ואת [[זריקת הדם]] לא מוגדר הדם כדחוי{{הערה|שם=לד|{{בבלי|זבחים|לד|ב}}.}}.<br />
<br />
כדוגמא נוספת למצב של "בידו" מביא [[רב שייא]] את פסקו של [[רבי יהודה]], שאומר כי בסיום תהליך הקרבת [[קרבן פסח|קרבנות הפסח]] של כל ישראל בערב פסח, ממלא אחד מהכהנים [[מזרק|כוס]] מדם התערובות של כל הקרבנות שדמם נשפך על רצפת בית המקדש והתערב שם יחד, והוא זורקו על המזבח באחד מקרנותיו המכוונים כנגד [[יסוד המזבח]]{{הערה|להוציא קרן דרומית מזרחית שבה לא היה יסוד - רש"י}}{{הערה|שם=לד}} כדי שאם מרוב העומס המוטל על הכהנים ביום עמוס זה, נשפך דמו של אחד מהקרבנות ולא נזרק על המזבח, הוא יהיה כשר לאכילה. כלל זה אמור על פי דבריו של רבי יהודה [[ביטול ברוב|מיץ במינו אינו חוצץ]]{{הערה|פירוש המשניות לה[[רמב"ם]] זבחים ט ו}}, כך שאין דם יכול לבטל את חשיבותו של דם אחר, וגם אם מעורבים בדמים שהיו על הרצפה ונאספו [[מזרק (כלי שרת)|מזרק]] דמים הפסולים להקרבה, אין בכך לבטל את כשרותו של הדם הכשר שמעורב בתוכו, וממילא הוא מרצה על בעליו בשעת ההקרבה{{הערה|{{בבלי|זבחים|לה|א}}.}}.<br />
<br />
==בידו להפקיר==<br />
רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כ[[עני#עוני בהלכה|עני]] שיכול ללקט [[פאת השדה|פאה]], יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח [[מיגו]] זה, ומכח [[תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים#מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|ט|ב}}}}. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן [[חילול שבת|לחלל שבת]] לצורך עשיית [[מכשירי מצוה]], הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית [[ציצית]] או [[מזוזה]], מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם{{הערה|{{בבלי|שבת|קלא|ב}}}}.<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות]]<br />
[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)&diff=1797147בידו (הלכה)2021-07-29T12:16:03Z<p>איש ספראי: /* דין דיחוי */ קישורים פנימיים</p>
<hr />
<div>'''בידו''' הוא מצב בו האדם עשוי להיות מוגבל בנאמנותו, בכוחו המשפטי או הרוחני, מבחינת המצב הנוכחי. ולמרות זאת מייחסים לו כבר כעת את הכוח העתידי שהוא עתיד לקבל לאחר שישתנה המצב הנוכחי, אם השינוי תלוי '''בידו''' שלו עצמו, עובדה שמהווה סיבה להעניק לו כבר כעת, כוח נאמנות או כל כח אחר אם היה מבצע את הדבר בפועל.<br />
<br />
==נאמנות==<br />
בגמרא {{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}}} מסביר [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בהלכות [[יבום]], את דברי ה[[משנה]] הקובעת כי אדם המעיד על אדם אחר שהוא בנו - נאמן הוא לפטור את אשתו מחובת יבום, מכיון שיכול הוא לפוטרה מיבום בדרך אחרת - על ידי מתן [[גט]]. על בסיס קביעה זאת, הוסיף [[רב יוסף]] ואמר כי לבעל גם נאמנות להעיד על אשתו שהיא מגורשת מכיון שבידו לגרשה. להלכה מחלקת הגמרא בנושא זה, בין נאמנות למפרע לבין נאמנות להבא. לגבי נאמנות '''להבא''' - שבידו לגרשה כעת ולהעניק לה דין גרושה לכל דבר הוא נאמן. אך לגבי הלכות שלגביהם עלינו להאמינו שאשתו כבר היתה גרושה '''בעבר''', הוא אינו נאמן. הסיבה לכך נעוצה באותה הגבלה של "בידו". בידו של האדם לבצע את הפעולה במציאות העכשווית, אך אין בידו כעת לגרום לפעולה להתבצע למפרע, ולכן ניתן להאמינו רק ביחס למה שנוגע מכאן ולהבא.<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|{{בבלי|גיטין|ב|ב}}}} מביא [[תוספות]] הסבר על "מעשים שבכל יום" שמאמינים לכל יהודי בהלכות הפרשת [[תרומה]] ו[[שחיטה]] כחלק מהכלל של "עד אחד נאמן באיסורים", והוא מסביר כי למרות שקיימת [[חזקה (הלכה)|חזקת איסור]] שעשויה להגביל את נאמנותו זאת, האדם נאמן להעיד על כשרות המאכלים, משום שבידו לתקנם, לדוגמא: אדם נאמן להעיד על פירות שהוא מוכר או נותן לאדם אחר, שהוא הפריש מהן [[תרומות]] ו[[מעשרות]] מכיון שהיה בידו להפריש את התרומה מהפירות.<br />
<br />
או דוגמא אחרת: אדם נאמן על כשרות בשר, מכיון שהיה בידו לשחוט את הבעל חי שאת בשרו הוא מוכר או נותן. התוספות מדגישים, כי למרות שבנוגע להלכות שחיטה לא ניתן לומר שכעת - בשעה שהוא מעיד על הבשר - בידו לתקנו, הוא נאמן בכל זאת להעיד על כך מדין "בידו", מכיוון שבתחילה, כאשר הבעל חי היה בחיים, יכול היה לשוחטו. חידוש נוסף כותבים התוספות בענין נאמנות הנשים בשחיטה, שלמרות שהנשים אינן יודעות הלכות שחיטה, כיון שבידה של האשה ללמוד לשחוט ואז גם תוכל לשלוט, וגם בידה של האשה להשכיר שוחט מומחה שישחט לה, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא בידה.<br />
<br />
==[[דבר שלא בא לעולם]]==<br />
בגמרא{{הערה|{{בבלי|קידושין|סב|א}}}} מובא כי [[רב אסי]] שאל את [[רבי יוחנן]] מה דינו של אדם שמפריש תרומה מפירות המחוברים לקרקע על פירות [[תלושים]] שאותם הוא רוצה לפטור מתרומה, או להיפך; האם מכיון שלא ניתן להחיל הפרשת תרומה על פירות המחוברים לקרקע אין כל תוקף באמירתו זאת, וזאת מכיון שהוא חפץ להחיל [[חלות]] שאינה יכולה לחול בשעת החלתה, או שמא מכיון שהוא מכוון להחיל את הפרשת התרומה בפועל בזמן שהיא כבר יכולה לחול שהוא לאחר תלישתם מהקרקע - יש כוח באמירתו לגרום להפרשת התרומה לחול מיד עם תלישתם. על כך קבע [[רבי יוחנן]] את קביעתו שמהווה בסיס לסוגיה רחבה במסכת, והיא {{ציטוטון|כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי}}. כלומר: מכיוון שבידו בכל עת לתלוש את הפירות, אין חלות זאת נחשבת כאדם המחיל חלות על [[דבר שלא בא לעולם]] ולכן היא תחול על הפירות לאחר שיתלשו.<br />
<br />
בין הקושיות שהגמרא מקשה על קביעה זאת של רבי יוחנן, נידונים סיטואציות שונות בהלכות [[קידושין]], שבהם אדם מקדש אשה שעדיין לא יכולים לחול עליה קידושין בשעת מעשה, מתוכם: <br />
*[[גירות|גר]] המקדש אשה לאחר שהוא עתיד להתגייר, למרות שבעודו [[גוי (הלכה)|גוי]] אינו יכול לקדש אשה. <br />
*באופן דומה - המקדש את שפחתו לאשה, על מנת שהקידושין יחולו לאחר שחרורה - בנוסח "לאחר שאשחררך", למרות שבעודו [[עבד כנעני|שפחה]] אינה יכולה להתקדש לו; <br />
*המקדש את אשתו "לאחר שאגרשך", למרות שכעת היא כבר אשתו ולא יכולים לחול עליה קידושין נוספים. על כל אחת מהדוגמאות הגמרא מסבירה מדוע המקרה אינו נחשב "בידו", או מדוע לא ניתן להכליל אותו בגדר זה. <br />
*סיטואציה אחרת שבה לא הכריעו חכמי הגמרא אם היא נחשבת בגד ההיתר של "בידו", היא באדם הנותן שתי פרוטות לאשה פנויה לשם קידושין, ובשעה שמסר לה את הפרוטה הראשונה אמר לה "התקדשי לי היום", ובעת ועונה אחת מסר לה את השניה ואמר לה "התקדשי לי בה לאחר שאגרשך". להלכה יש אומרים שמקודשת מספק, ויש אומרים שאינה מקודשת כלל{{הערה|מאירי שם}}.<br />
<br />
==דין [[דיחוי]]==<br />
לענין דין [[דיחוי]], האומר שבמצב בו קדושה ש[[חלות|חלה]] על חפץ כל שהוא ולאחר מכן פקעה, הקדושה אינה חוזרת למצבה הקודם אף שסיבת ההפקעה מהקדושה כבר אינה תקפה, קיימת מחלוקת בין [[רבא]] ל[[רב אשי]] האם כלל זה תקף גם באופן שהדיחוי לא היה מוחלט, מכיוון ש"בידו" היה בכל עת להחזיר את המצב לקדמותו ונמצא שהפקעת הקדושה לא היתה מוחלטת. אחת הדוגמאות למחלוקת זאת היא סיטואציה שבה [[כהן]] כשר [[קבלת הדם|קיבל את דם הקרבן]] מהקרבן השחוט, ומסרו לאדם אחר שפסול מלעסוק בעבודת ההקרבה, למשל כהן טמא, או שמסר לכהן כשר ביד שמאל בניגוד להלכה האומרת שקבלת הדם היא ביד ימין בלבד. לפי רבא הסיטואציה האמורה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחנן המצרי, אך רב אשי סובר שכל "שבידו" אין זה דיחוי, כי מכיוון שבידו בכל עת לתקן את המעוות ולמסור מחדש את הדם לכהן כשר שיבצע את ה[[הולכת הדם|הולכה]] ואת [[זריקת הדם]] לא מוגדר הדם כדחוי{{הערה|שם=לד|{{בבלי|זבחים|לד|ב}}.}}.<br />
<br />
כדוגמא נוספת למצב של "בידו" מביא [[רב שייא]] את פסקו של [[רבי יהודה]], שאומר כי בסיום תהליך הקרבת [[קרבן פסח|קרבנות הפסח]] של כל ישראל בערב פסח, ממלא אחד מהכהנים [[מזרק|כוס]] מדם התערובות של כל הקרבנות שדמם נשפך על רצפת בית המקדש והתערב שם יחד, והוא זורקו על המזבח באחד מקרנותיו המכוונים כנגד [[יסוד המזבח]]{{הערה|להוציא קרן דרומית מזרחית שבה לא היה יסוד - רש"י}}{{הערה|שם=לד}} כדי שאם מרוב העומס המוטל על הכהנים ביום עמוס זה, נשפך דמו של אחד מהקרבנות ולא נזרק על המזבח, הוא יהיה כשר לאכילה. כלל זה אמור על פי דבריו של רבי יהודה [[ביטול ברוב|מיץ במינו אינו חוצץ]]{{הערה|פירוש המשניות לה[[רמב"ם]] זבחים ט ו}}, כך שאין דם יכול לבטל את חשיבותו של דם אחר, וגם אם מעורבים בדמים שהיו על הרצפה ונאספו [[מזרק (כלי שרת)|מזרק]] דמים הפסולים להקרבה, אין בכך לבטל את כשרותו של הדם הכשר שמעורב בתוכו, וממילא הוא מרצה על בעליו בשעת ההקרבה{{הערה|{{בבלי|זבחים|לה|א}}.}}.<br />
<br />
==בידו להפקיר==<br />
רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כ[[עני#עוני בהלכה|עני]] שיכול ללקט [[פאת השדה|פאה]], יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח [[מיגו]] זה, ומכח [[תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים#מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|ט|ב}}}}. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן [[חילול שבת|לחלל שבת]] לצורך עשיית [[מכשירי מצוה]], הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית [[ציצית]] או [[מזוזה]], מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם{{הערה|{{בבלי|שבת|קלא|ב}}}}.<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות]]<br />
[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)&diff=1797144בידו (הלכה)2021-07-29T12:13:38Z<p>איש ספראי: /* דבר שלא בא לעולם */ הוספת קישור</p>
<hr />
<div>'''בידו''' הוא מצב בו האדם עשוי להיות מוגבל בנאמנותו, בכוחו המשפטי או הרוחני, מבחינת המצב הנוכחי. ולמרות זאת מייחסים לו כבר כעת את הכוח העתידי שהוא עתיד לקבל לאחר שישתנה המצב הנוכחי, אם השינוי תלוי '''בידו''' שלו עצמו, עובדה שמהווה סיבה להעניק לו כבר כעת, כוח נאמנות או כל כח אחר אם היה מבצע את הדבר בפועל.<br />
<br />
==נאמנות==<br />
בגמרא {{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}}} מסביר [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בהלכות [[יבום]], את דברי ה[[משנה]] הקובעת כי אדם המעיד על אדם אחר שהוא בנו - נאמן הוא לפטור את אשתו מחובת יבום, מכיון שיכול הוא לפוטרה מיבום בדרך אחרת - על ידי מתן [[גט]]. על בסיס קביעה זאת, הוסיף [[רב יוסף]] ואמר כי לבעל גם נאמנות להעיד על אשתו שהיא מגורשת מכיון שבידו לגרשה. להלכה מחלקת הגמרא בנושא זה, בין נאמנות למפרע לבין נאמנות להבא. לגבי נאמנות '''להבא''' - שבידו לגרשה כעת ולהעניק לה דין גרושה לכל דבר הוא נאמן. אך לגבי הלכות שלגביהם עלינו להאמינו שאשתו כבר היתה גרושה '''בעבר''', הוא אינו נאמן. הסיבה לכך נעוצה באותה הגבלה של "בידו". בידו של האדם לבצע את הפעולה במציאות העכשווית, אך אין בידו כעת לגרום לפעולה להתבצע למפרע, ולכן ניתן להאמינו רק ביחס למה שנוגע מכאן ולהבא.<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|{{בבלי|גיטין|ב|ב}}}} מביא [[תוספות]] הסבר על "מעשים שבכל יום" שמאמינים לכל יהודי בהלכות הפרשת [[תרומה]] ו[[שחיטה]] כחלק מהכלל של "עד אחד נאמן באיסורים", והוא מסביר כי למרות שקיימת [[חזקה (הלכה)|חזקת איסור]] שעשויה להגביל את נאמנותו זאת, האדם נאמן להעיד על כשרות המאכלים, משום שבידו לתקנם, לדוגמא: אדם נאמן להעיד על פירות שהוא מוכר או נותן לאדם אחר, שהוא הפריש מהן [[תרומות]] ו[[מעשרות]] מכיון שהיה בידו להפריש את התרומה מהפירות.<br />
<br />
או דוגמא אחרת: אדם נאמן על כשרות בשר, מכיון שהיה בידו לשחוט את הבעל חי שאת בשרו הוא מוכר או נותן. התוספות מדגישים, כי למרות שבנוגע להלכות שחיטה לא ניתן לומר שכעת - בשעה שהוא מעיד על הבשר - בידו לתקנו, הוא נאמן בכל זאת להעיד על כך מדין "בידו", מכיוון שבתחילה, כאשר הבעל חי היה בחיים, יכול היה לשוחטו. חידוש נוסף כותבים התוספות בענין נאמנות הנשים בשחיטה, שלמרות שהנשים אינן יודעות הלכות שחיטה, כיון שבידה של האשה ללמוד לשחוט ואז גם תוכל לשלוט, וגם בידה של האשה להשכיר שוחט מומחה שישחט לה, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא בידה.<br />
<br />
==[[דבר שלא בא לעולם]]==<br />
בגמרא{{הערה|{{בבלי|קידושין|סב|א}}}} מובא כי [[רב אסי]] שאל את [[רבי יוחנן]] מה דינו של אדם שמפריש תרומה מפירות המחוברים לקרקע על פירות [[תלושים]] שאותם הוא רוצה לפטור מתרומה, או להיפך; האם מכיון שלא ניתן להחיל הפרשת תרומה על פירות המחוברים לקרקע אין כל תוקף באמירתו זאת, וזאת מכיון שהוא חפץ להחיל [[חלות]] שאינה יכולה לחול בשעת החלתה, או שמא מכיון שהוא מכוון להחיל את הפרשת התרומה בפועל בזמן שהיא כבר יכולה לחול שהוא לאחר תלישתם מהקרקע - יש כוח באמירתו לגרום להפרשת התרומה לחול מיד עם תלישתם. על כך קבע [[רבי יוחנן]] את קביעתו שמהווה בסיס לסוגיה רחבה במסכת, והיא {{ציטוטון|כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי}}. כלומר: מכיוון שבידו בכל עת לתלוש את הפירות, אין חלות זאת נחשבת כאדם המחיל חלות על [[דבר שלא בא לעולם]] ולכן היא תחול על הפירות לאחר שיתלשו.<br />
<br />
בין הקושיות שהגמרא מקשה על קביעה זאת של רבי יוחנן, נידונים סיטואציות שונות בהלכות [[קידושין]], שבהם אדם מקדש אשה שעדיין לא יכולים לחול עליה קידושין בשעת מעשה, מתוכם: <br />
*[[גירות|גר]] המקדש אשה לאחר שהוא עתיד להתגייר, למרות שבעודו [[גוי (הלכה)|גוי]] אינו יכול לקדש אשה. <br />
*באופן דומה - המקדש את שפחתו לאשה, על מנת שהקידושין יחולו לאחר שחרורה - בנוסח "לאחר שאשחררך", למרות שבעודו [[עבד כנעני|שפחה]] אינה יכולה להתקדש לו; <br />
*המקדש את אשתו "לאחר שאגרשך", למרות שכעת היא כבר אשתו ולא יכולים לחול עליה קידושין נוספים. על כל אחת מהדוגמאות הגמרא מסבירה מדוע המקרה אינו נחשב "בידו", או מדוע לא ניתן להכליל אותו בגדר זה. <br />
*סיטואציה אחרת שבה לא הכריעו חכמי הגמרא אם היא נחשבת בגד ההיתר של "בידו", היא באדם הנותן שתי פרוטות לאשה פנויה לשם קידושין, ובשעה שמסר לה את הפרוטה הראשונה אמר לה "התקדשי לי היום", ובעת ועונה אחת מסר לה את השניה ואמר לה "התקדשי לי בה לאחר שאגרשך". להלכה יש אומרים שמקודשת מספק, ויש אומרים שאינה מקודשת כלל{{הערה|מאירי שם}}.<br />
<br />
==דין דיחוי==<br />
לענין דין [[דיחוי]], האומר שבמצב בו קדושה ש[[חלות|חלה]] על חפץ כל שהוא ולאחר מכן פקעה, הקדושה אינה חוזרת למצבה הקודם אף שסיבת ההפקעה מהקדושה כבר אינה תקפה, קיימת מחלוקת בין [[רבא]] ל[[רב אשי]] האם כלל זה תקף גם באופן שהדיחוי לא היה מוחלט, מכיוון ש"בידו" היה בכל עת להחזיר את המצב לקדמותו ונמצא שהפקעת הקדושה לא היתה מוחלטת. אחת הדוגמאות למחלוקת זאת היא סיטואציה שבה [[כהן]] כשר [[קבלת הדם|קיבל את דם הקרבן]] מהקרבן השחוט, ומסרו לאדם אחר שפסול מלעסוק בעבודת ההקרבה, למשל כהן טמא, או שמסר לכהן כשר ביד שמאל בניגוד להלכה האומרת שקבלת הדם היא ביד ימין בלבד. לפי רבא הסיטואציה האמורה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחנן המצרי, אך רב אשי סובר שכל "שבידו" אין זה דיחוי, כי מכיוון שבידו בכל עת לתקן את המעוות ולמסור מחדש את הדם לכהן כשר שיבצע את ה[[הולכת הדם|הולכה]] ואת [[זריקת הדם]] לא מוגדר הדם כדחוי{{הערה|שם=לד|{{בבלי|זבחים|לד|ב}}.}}.<br />
<br />
כדוגמא נוספת למצב של "בידו" מביא [[רב שייא]] את פסקו של [[רבי יהודה]], שאומר כי בסיום תהליך הקרבת [[קרבן פסח|קרבנות הפסח]] של כל ישראל בערב פסח, ממלא אחד מהכהנים [[מזרק|כוס]] מדם התערובות של כל הקרבנות שדמם נשפך על רצפת בית המקדש והתערב שם יחד, והוא זורקו על המזבח באחד מקרנותיו המכוונים כנגד [[יסוד המזבח]]{{הערה|להוציא קרן דרומית מזרחית שבה לא היה יסוד - רש"י}}{{הערה|שם=לד}} כדי שאם מרוב העומס המוטל על הכהנים ביום עמוס זה, נשפך דמו של אחד מהקרבנות ולא נזרק על המזבח, הוא יהיה כשר לאכילה. כלל זה אמור על פי דבריו של רבי יהודה [[ביטול ברוב|מיץ במינו אינו חוצץ]]{{הערה|פירוש המשניות לה[[רמב"ם]] זבחים ט ו}}, כך שאין דם יכול לבטל את חשיבותו של דם אחר, וגם אם מעורבים בדמים שהיו על הרצפה ונאספו [[מזרק (כלי שרת)|מזרק]] דמים הפסולים להקרבה, אין בכך לבטל את כשרותו של הדם הכשר שמעורב בתוכו, וממילא הוא מרצה על בעליו בשעת ההקרבה{{הערה|{{בבלי|זבחים|לה|א}}.}}.<br />
<br />
==בידו להפקיר==<br />
רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כ[[עני#עוני בהלכה|עני]] שיכול ללקט [[פאת השדה|פאה]], יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח [[מיגו]] זה, ומכח [[תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים#מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|ט|ב}}}}. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן [[חילול שבת|לחלל שבת]] לצורך עשיית [[מכשירי מצוה]], הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית [[ציצית]] או [[מזוזה]], מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם{{הערה|{{בבלי|שבת|קלא|ב}}}}.<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות]]<br />
[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)&diff=1797137בידו (הלכה)2021-07-29T12:08:26Z<p>איש ספראי: /* דבר שלא בא לעולם */ הפרשת תרומה היא גם כאשר הפירות המחוברים הם התרומה וגם כאשר מפרישים עליהם לעומת קדושת תרומה שהיא רק באופן שהפירות המחוברים הם התרומה</p>
<hr />
<div>'''בידו''' הוא מצב בו האדם עשוי להיות מוגבל בנאמנותו, בכוחו המשפטי או הרוחני, מבחינת המצב הנוכחי. ולמרות זאת מייחסים לו כבר כעת את הכוח העתידי שהוא עתיד לקבל לאחר שישתנה המצב הנוכחי, אם השינוי תלוי '''בידו''' שלו עצמו, עובדה שמהווה סיבה להעניק לו כבר כעת, כוח נאמנות או כל כח אחר אם היה מבצע את הדבר בפועל.<br />
<br />
==נאמנות==<br />
בגמרא {{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}}} מסביר [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בהלכות [[יבום]], את דברי ה[[משנה]] הקובעת כי אדם המעיד על אדם אחר שהוא בנו - נאמן הוא לפטור את אשתו מחובת יבום, מכיון שיכול הוא לפוטרה מיבום בדרך אחרת - על ידי מתן [[גט]]. על בסיס קביעה זאת, הוסיף [[רב יוסף]] ואמר כי לבעל גם נאמנות להעיד על אשתו שהיא מגורשת מכיון שבידו לגרשה. להלכה מחלקת הגמרא בנושא זה, בין נאמנות למפרע לבין נאמנות להבא. לגבי נאמנות '''להבא''' - שבידו לגרשה כעת ולהעניק לה דין גרושה לכל דבר הוא נאמן. אך לגבי הלכות שלגביהם עלינו להאמינו שאשתו כבר היתה גרושה '''בעבר''', הוא אינו נאמן. הסיבה לכך נעוצה באותה הגבלה של "בידו". בידו של האדם לבצע את הפעולה במציאות העכשווית, אך אין בידו כעת לגרום לפעולה להתבצע למפרע, ולכן ניתן להאמינו רק ביחס למה שנוגע מכאן ולהבא.<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|{{בבלי|גיטין|ב|ב}}}} מביא [[תוספות]] הסבר על "מעשים שבכל יום" שמאמינים לכל יהודי בהלכות הפרשת [[תרומה]] ו[[שחיטה]] כחלק מהכלל של "עד אחד נאמן באיסורים", והוא מסביר כי למרות שקיימת [[חזקה (הלכה)|חזקת איסור]] שעשויה להגביל את נאמנותו זאת, האדם נאמן להעיד על כשרות המאכלים, משום שבידו לתקנם, לדוגמא: אדם נאמן להעיד על פירות שהוא מוכר או נותן לאדם אחר, שהוא הפריש מהן [[תרומות]] ו[[מעשרות]] מכיון שהיה בידו להפריש את התרומה מהפירות.<br />
<br />
או דוגמא אחרת: אדם נאמן על כשרות בשר, מכיון שהיה בידו לשחוט את הבעל חי שאת בשרו הוא מוכר או נותן. התוספות מדגישים, כי למרות שבנוגע להלכות שחיטה לא ניתן לומר שכעת - בשעה שהוא מעיד על הבשר - בידו לתקנו, הוא נאמן בכל זאת להעיד על כך מדין "בידו", מכיוון שבתחילה, כאשר הבעל חי היה בחיים, יכול היה לשוחטו. חידוש נוסף כותבים התוספות בענין נאמנות הנשים בשחיטה, שלמרות שהנשים אינן יודעות הלכות שחיטה, כיון שבידה של האשה ללמוד לשחוט ואז גם תוכל לשלוט, וגם בידה של האשה להשכיר שוחט מומחה שישחט לה, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא בידה.<br />
<br />
==דבר שלא בא לעולם==<br />
בגמרא{{הערה|{{בבלי|קידושין|סב|א}}}} מובא כי [[רב אסי]] שאל את [[רבי יוחנן]] מה דינו של אדם שמפריש תרומה מפירות המחוברים לקרקע על פירות [[תלושים]] שאותם הוא רוצה לפטור מתרומה, או להיפך; האם מכיון שלא ניתן להחיל הפרשת תרומה על פירות המחוברים לקרקע אין כל תוקף באמירתו זאת, וזאת מכיון שהוא חפץ להחיל [[חלות]] שאינה יכולה לחול בשעת החלתה, או שמא מכיון שהוא מכוון להחיל את הפרשת התרומה בפועל בזמן שהיא כבר יכולה לחול שהוא לאחר תלישתם מהקרקע - יש כוח באמירתו לגרום להפרשת התרומה לחול מיד עם תלישתם. על כך קבע [[רבי יוחנן]] את קביעתו שמהווה בסיס לסוגיה רחבה במסכת, והיא {{ציטוטון|כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי}}. כלומר: מכיוון שבידו בכל עת לתלוש את הפירות, אין חלות זאת נחשבת כאדם המחיל חלות על [[דבר שלא בא לעולם]] ולכן היא תחול על הפירות לאחר שיתלשו.<br />
<br />
בין הקושיות שהגמרא מקשה על קביעה זאת של רבי יוחנן, נידונים סיטואציות שונות בהלכות [[קידושין]], שבהם אדם מקדש אשה שעדיין לא יכולים לחול עליה קידושין בשעת מעשה, מתוכם: <br />
*[[גירות|גר]] המקדש אשה לאחר שהוא עתיד להתגייר, למרות שבעודו [[גוי (הלכה)|גוי]] אינו יכול לקדש אשה. <br />
*באופן דומה - המקדש את שפחתו לאשה, על מנת שהקידושין יחולו לאחר שחרורה - בנוסח "לאחר שאשחררך", למרות שבעודו [[עבד כנעני|שפחה]] אינה יכולה להתקדש לו; <br />
*המקדש את אשתו "לאחר שאגרשך", למרות שכעת היא כבר אשתו ולא יכולים לחול עליה קידושין נוספים. על כל אחת מהדוגמאות הגמרא מסבירה מדוע המקרה אינו נחשב "בידו", או מדוע לא ניתן להכליל אותו בגדר זה. <br />
*סיטואציה אחרת שבה לא הכריעו חכמי הגמרא אם היא נחשבת בגד ההיתר של "בידו", היא באדם הנותן שתי פרוטות לאשה פנויה לשם קידושין, ובשעה שמסר לה את הפרוטה הראשונה אמר לה "התקדשי לי היום", ובעת ועונה אחת מסר לה את השניה ואמר לה "התקדשי לי בה לאחר שאגרשך". להלכה יש אומרים שמקודשת מספק, ויש אומרים שאינה מקודשת כלל{{הערה|מאירי שם}}.<br />
<br />
==דין דיחוי==<br />
לענין דין [[דיחוי]], האומר שבמצב בו קדושה ש[[חלות|חלה]] על חפץ כל שהוא ולאחר מכן פקעה, הקדושה אינה חוזרת למצבה הקודם אף שסיבת ההפקעה מהקדושה כבר אינה תקפה, קיימת מחלוקת בין [[רבא]] ל[[רב אשי]] האם כלל זה תקף גם באופן שהדיחוי לא היה מוחלט, מכיוון ש"בידו" היה בכל עת להחזיר את המצב לקדמותו ונמצא שהפקעת הקדושה לא היתה מוחלטת. אחת הדוגמאות למחלוקת זאת היא סיטואציה שבה [[כהן]] כשר [[קבלת הדם|קיבל את דם הקרבן]] מהקרבן השחוט, ומסרו לאדם אחר שפסול מלעסוק בעבודת ההקרבה, למשל כהן טמא, או שמסר לכהן כשר ביד שמאל בניגוד להלכה האומרת שקבלת הדם היא ביד ימין בלבד. לפי רבא הסיטואציה האמורה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחנן המצרי, אך רב אשי סובר שכל "שבידו" אין זה דיחוי, כי מכיוון שבידו בכל עת לתקן את המעוות ולמסור מחדש את הדם לכהן כשר שיבצע את ה[[הולכת הדם|הולכה]] ואת [[זריקת הדם]] לא מוגדר הדם כדחוי{{הערה|שם=לד|{{בבלי|זבחים|לד|ב}}.}}.<br />
<br />
כדוגמא נוספת למצב של "בידו" מביא [[רב שייא]] את פסקו של [[רבי יהודה]], שאומר כי בסיום תהליך הקרבת [[קרבן פסח|קרבנות הפסח]] של כל ישראל בערב פסח, ממלא אחד מהכהנים [[מזרק|כוס]] מדם התערובות של כל הקרבנות שדמם נשפך על רצפת בית המקדש והתערב שם יחד, והוא זורקו על המזבח באחד מקרנותיו המכוונים כנגד [[יסוד המזבח]]{{הערה|להוציא קרן דרומית מזרחית שבה לא היה יסוד - רש"י}}{{הערה|שם=לד}} כדי שאם מרוב העומס המוטל על הכהנים ביום עמוס זה, נשפך דמו של אחד מהקרבנות ולא נזרק על המזבח, הוא יהיה כשר לאכילה. כלל זה אמור על פי דבריו של רבי יהודה [[ביטול ברוב|מיץ במינו אינו חוצץ]]{{הערה|פירוש המשניות לה[[רמב"ם]] זבחים ט ו}}, כך שאין דם יכול לבטל את חשיבותו של דם אחר, וגם אם מעורבים בדמים שהיו על הרצפה ונאספו [[מזרק (כלי שרת)|מזרק]] דמים הפסולים להקרבה, אין בכך לבטל את כשרותו של הדם הכשר שמעורב בתוכו, וממילא הוא מרצה על בעליו בשעת ההקרבה{{הערה|{{בבלי|זבחים|לה|א}}.}}.<br />
<br />
==בידו להפקיר==<br />
רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כ[[עני#עוני בהלכה|עני]] שיכול ללקט [[פאת השדה|פאה]], יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח [[מיגו]] זה, ומכח [[תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים#מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|ט|ב}}}}. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן [[חילול שבת|לחלל שבת]] לצורך עשיית [[מכשירי מצוה]], הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית [[ציצית]] או [[מזוזה]], מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם{{הערה|{{בבלי|שבת|קלא|ב}}}}.<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות]]<br />
[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%99%D7%99%D7%91%D7%95%D7%9D&diff=1797132ייבום2021-07-29T11:51:53Z<p>איש ספראי: /* פרטי המצווה וגדרה */ היה כתוב בטעות שהם נשאו נשים האסורות להם שלא כמו שכתוב בתלמוד יבמות יד. ויד:</p>
<hr />
<div>{{מפנה|יבם|חברת [[IBM]]|יבמ}}<br />
כאשר אדם נשוי [[מוות|מת]] בלי להשאיר אחריו צאצאים, אחיו [[מצווה]] ל'''ייבם''' את אשתו, כלומר לשאת אותה באמצעות [[ביאה (הלכה)|ביאה]]. מקורה של המצווה בספר דברים{{הערה|{{תנ"ך|דברים|כה|ה}}}}:{{ציטוטון|כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה}}. המצווה מנומקת בחובת האח "להקים שם לאחיו" על ידי העמדת צאצאים מאשתו. יש מפרשים שמקיימים "הקמת שם" על ידי קריאת שם הנולד אחר שמו של המת, ויש סוברים שיש לכנותו בתור בנו של האח המת ולא בנו של האח החי{{הערה|פירוש ה[[אבן עזרא]] וה[[מלבי"ם]] ל{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|יט}}}}. לפי הכתוב ״לא תהיה אשת המת החוצה״ יש מנמקים כי המבטל הקמת שם לאחיו המת גם עובר על [[מצוות לא תעשה|לאו]]{{הערה|נימוקי [[ישעיה די טראני|רי״ד]] ל{{תנ"ך|ויקרא|כא|ד}}.}}. ייבום הוא המקרה היחיד בו מתירה התורה לגבר לקיים יחסי אישות עם אשת אחיו (ראו פירוט בהמשך).<br />
<br />
==יבום בתנ״ך==<br />
יש כמה מקרים בדוגמה לקיום המצווה בתנ״ך:<br />
* המעשה של ער ו[[אונן (אישיות מהתנ"ך)|אונן]], בניו של [[יהודה (אישיות מהתנ"ך)|יהודה]]:<br />
{{ציטוט|וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ '''וְיַבֵּם''' אֹתָהּ וְהָקֵם זֶרַע לְאָחִיךָ. וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע לְאָחִיו. וַיֵּרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיָּמֶת גַּם-אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי... וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים... וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה, כִּי רָאֲתָה כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה, כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ. וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ..וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף. הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה. וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ.}}<br />
<br />
* בספר [[דברי הימים]] ייבם [[פדיה (דמות מקראי)|פדיה]] את אשת אחיו [[שאלתיאל]]{{הערה|{{הדגשה|וּבְנֵי '''פְדָיָה''' זְרֻבָּבֶל וְשִׁמְעִי וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם וַחֲנַנְיָה וּשְׁלֹמִית אֲחוֹתָם}}{{תנ"ך|דברי הימים א|ג|יט}} בפרשנות המלבי״ם}},וכן ייבם מחת את אשת אחיו [[עמשא בן יתר|עמשא]] והוליד את אלקנה{{הערה|{{הדגשה|בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנוֹ. '''אֶלְקָנָה''' בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ|{{תנ"ך|דברי הימים א|ו|ז}} במלבי״ם}}}}<br />
<br />
* ב[[מגילת רות]] מופיע סיפור ייבום באריכות: {{ציטוטון|וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִם שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם.}}{{הערה|{{תנ"ך|רות|ד|י}}}} אולם, [[בעז]], ה"יבם", לא היה יבם במובן ההלכתי של המילה - אחי הבעל המת - אלא [[קרוב משפחה]] רחוק. מהמגילה ניתן ללמוד שהנוהג באותה תקופה, היה במקרה שהייתה נותרת אלמנה ללא אחי בעל, קרובי המשפחה לפי רמת קרבתם היו צריכים לייבם אותה. עוד מעניין כי פעולה זו של ייבום אשת המת נקראה "גאולה", והאדם שביצע את הדבר נקרא "גואל" (בדומה לגואל דם){{הערה|{{תנ"ך|רות|ג|יב|יג}}, {{תנ"ך|רות|ד|ד|ללא=ספר}}}}.<br />
<br />
==ייבום מול איסור עריות==<br />
ייבום יוצר מקרה יחיד שבו לא רק שמותר לאדם לקיים יחסי אישות עם אשת אחיו, אלא הוא מצווה לקיימם וזאת למרות האיסור המפורש הכלול ב[[איסור עריות|חוקי העריות]] בספר ויקרא{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|יח|טז}}}} "ערוות אשת אחיך לא תגלה, ערוות אחיך הוא". <br />
<br />
ה[[רמב"ם]] מדגיש נקודה זו: {{ציטוט|תוכן="אשת אביו ואשת בנו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ארבעתן ערוה עליו לעולם בין מן האירוסין בין מן הנישואין בין שנתגרשו בין שלא נתגרשו בין בחיי בעליהן בין אחר מיתת בעליהן חוץ מאשת אחיו שלא הניח בן ואם בא על אחת מהן בחיי בעלה חייב שתים משום שאר בשר ומשום אשת איש שהרי שניהן האיסורין באין כאחד."|מקור={{רמב"ם|קדושה|איסורי ביאה|ב}}}}<br />
<br />
=== בספרות חז"ל ===<br />
<br />
בספרות חז"ל מובא כמה דוגמאות של קיום מצוות ייבום בפועל, מהם במשנה שהעיד רבי יהושע [[בני בתירה|בן בתירא]] על '''בן מגוסת''' שעל אף שהיה [[סריס]] (ומת כך, וממילא לא היה מסוגל להקים זרע), אחיו החי ייבם את אשתו כשמת{{הערה|{{משנה|יבמות|ח|ד}}}}. ב[[תוספתא]], העיד [[רבי יהושע]] על שתי משפחות של [[כהנים]] (עובדים בבית המקדש) שהיו מצאצאי יבום{{הערה|תוספתא על יבמות, א, א.}}. ובימי התנא [[רבי שמעון]]{{הערה|מדרש ז״ח פרשת כי תצא דף נט}} וכן בתלמוד בבלי{{הערה|ההוא גברא (יעקב) ס״ל על שם המת ממש, ור׳ אבא שינה את שמו ל'''אידי'''}}.<br />
<br />
=== בתקופת האחרונים ===<br />
מובא כי בנו של הרב [[יוסף קארו]], שלמה, ייבם את אשת אחיו יצחק אחר מותו, בהסכמתם של הרב [[משה אלשיך]] והרב יהושע בן נון{{הערה|[[אוצר הגדולים]] כרך ד דף רנו}}.<br />
<br />
==פרטי המצווה וגדרה==<br />
===הייבום===<br />
{{חלונית|כותרת=הטקסט המקראי| תוכן="כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל"|מקור={{תנ"ך|דברים|כה|ה|ו}}}}<br />
<br />
מדין התורה, היבמה (אשת האח המת) נישאת לאחי בעלה על ידי קיום [[יחסי אישות (יהדות)|יחסי אישות]], שלאחריהם הופכים היבם (אחי הנפטר) והיבמה לבעל ואישה לכל דבר. [[חכמים]] תיקנו שלא יישא היבם אלא לאחר ׳מאמר׳ (לקדשה, בדומה לנישואים רגילים ולא ישאנה רק ב[[בעילה]]).<br />
<br />
מצוות הייבום היא [[מצוות עשה]] הדוחה איסור ('[[מצוות לא תעשה|לאו]]') המתקיים בדרך כלל, שכן אסור לאדם לשאת את אשת אחיו, אף לאחר מות אחיו, ורק במקרה בו נפטר האח ללא צאצאים, ואין סיבות המונעות את הייבום, מצווה לאדם לשאת את אשת אחיו. ב[[תלמוד]] ישנו אף דיון על הקשר בין מצוות הייבום לבין הכלל '[[עשה דוחה לא תעשה]]'. בכל מקרה שבו האישה לא התייבמה, היא לא תתייבם יותר לעולם, שכן חזר לחול עליה איסור 'אשת אח', בתוספתא יבמות (פרק ו משנה ט) הובא כי יש לאח לייבם את האשה אחר חלוף זמן של תשעים יום ממיתת האח. <br />
<br />
החיוב בייבום הוא רק כאשר הבעל מת ללא כל צאצאים ([[בן|בנים]], בנות או נכדים) חיים בעת מותו. אם לבעל לא היו אחים, קרובי המת פטורים מלייבם את אשתו. כמו כן, אם האח מנוע מלשאת את האישה, למשל מפני שהוא נשוי לאחת מקרובותיה ('איסור ערווה'), האישה פטורה מייבום וחליצה ואסורה לו מכוח איסור [[עריות]]. כל אישה הפטורה מן הייבום פטורה אף מן החליצה. <br />
<br />
במקרה שבו ישנם כמה אחים, והאישה אסורה להתייבם רק לאחד מהם, חייב אחד משאר האחים לייבם או לחלוץ לה. מי שהיה נשוי לכמה נשים ([[פוליגמיה ביהדות|פוליגמיה]]) - אסור לאחיו לייבם יותר מאישה אחת, וכן אין צורך לחלוץ אלא לאחת מהם כדי להתיר את כולן להינשא לזרים. במקרה שבו רק אחת מהנשים אסורה להתייבם לכל האחים, הרי היא פטורה גם מחליצה, ופוטרת גם את [[צרה (אישה)|צרתה]] (היינו - האישה השנייה) מחליצה. הלכה זו, שנקראת '[[צרת ערווה]]', הייתה נתונה במחלוקת בין [[בית הלל]] ל[[בית שמאי]], שכן לדעת בית שמאי מותר לייבם את צרת הערווה, ואף צריך לחלוץ לצרת הערווה כדי להתירה להינשא לזר. על אף שמחלוקת זו הייתה אחת המחלוקות החמורות בין בית שמאי ובית הלל, שכן היא קשורה ל[[ממזר]]ות ולאיסורי [[עריות]] לא היו נמנעים חברי כל כת מלשאת את צאצאי הכת השניה שעוברים לשיטתם על איסור ממזרות. אמנם כשנישאו הם ביררו על אשה זו האם היא אסורה לשיטתם(יבמות יד:).<br />
<br />
===אם האח אינו מעוניין===<br />
אם האח אינו מעוניין או אינו יכול לייבם את האישה, היא נשארת 'זקוקה' לו, דהיינו - אין לה להינשא עם אדם אחר, עד שתתקיים '''חליצה'''. טקס זה מתבצע כאשר האדם נועל [[סנדל]] מיוחד למעמד זה, המתקיים בפני שלושה דיינים. האישה חולצת את סנדלו, [[יריקה|יורקת]] בפניו (על הרצפה שלפניו) וקוראת לפניו "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו".<br />
<br />
=== אם האשה איננה רוצה ===<br />
אם האישה איננה מעוניינת בקיום הייבום{{הערה|1=בתלמוד מבואר שאם הבעל מוכה [[שחין (מחלה)|שחין]], אזי יכולה האישה לבקש מבית הדין להתירה. אולם רש"י והרמב"ם הרחיבו דין זה אף לכל טענה. [[בעלי התוספות]] ו[[הרמב"ן]] חולקים עליהם בדין זה, וסוברים שרק אם האח הינו מוכה שחין או שהוא מעבד עורות וכיוצא בזה, יכולה האישה להיפטר ממנו.}}, היא יכולה לפנות לבית הדין בבקשה לפוטרה ממנו{{הערה|{{בבלי|יבמות|ד|א}}}}. אולם קיימת מחלוקת בפוסקים אם בית הדין יכול לכפות את האח לחלוץ לה, או לא{{הערה|1=דעת [[רש"י]] ו[[הרמב"ם]] שכופין אותו לחלוץ לה. אולם חלק גדול מהראשונים האחרים (ובכללם [[בעלי התוספות]]) פוסקים כי אין בית הדין יכול לכפות עליו לחלוץ.}}.<br />
<br />
===חלות המצווה גם בלי כוונה ===<br />
אם היבם בא על היבמה שלא לשם קיום מצוות ייבום אלא לשם זנות (כלומר כל יחסי אישות מחוץ לנישואים), בשוגג (כאשר לא הכירו אחד את השני) או ב[[אונס]] - הייבום חל, אף שנעשה ללא כוונתם או ידיעתם, והם נחשבים לזוג נשוי. דין זה הוא בין אם רק צד אחד לא התכוון לייבום או לא הכיר בצד השני, ובין אם שני הצדדים לא התכוונו לייבום ולא הכירו אחד בשני.<br />
<br />
== טקס החליצה==<br />
[[קובץ:Chalitza.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תחריט של טקס חליצה]]<br />
{{ערך מורחב|חליצה (מצווה)}}<br />
במקרה שמסרב האח לייבם, מתבצע טקס '''[[חליצה (מצווה)|חליצה]]''' בו יורקת האישה לפניו לביישו{{הערה|אמר [[רבי יוסי]]..איהו לא בעי ולפיכך עבדית ליה קלנא, מאי קלנא? יורקת בפניו. נידון בבושה למורה -[[מדרש הגדול]]{{תנ"ך|בראשית|לח|ח}}}} בפומבי על סירובו לגמול חסד לאחיו המת. טקס החליצה הראשונה בתנ״ך מופיע ב[[מגילת רות]] והתקיים על ידי קרוב-משפחה של נעמי ואילו שמו לא התפרסם במקור{{הערה|נקרא בשם ״טוב״ {{תנ"ך|רות|ג|יג}} או ״פלוני אלמוני״}} (הפרשנים מנמקים התעלמות שמו כי לא קיים מצוות ייבום שקודמת לזאת של חליצה בכל מקום).<br />
<br />
דיני החליצה רבים לעומת מצוות ייבום שהיא פשוטה יחסית, ומיוחדת להם מסכת מיוחדת ב[[משנה]], [[מסכת יבמות]], ובתלמוד בבלי נחשבת אצל רבים לאחת משלוש המסכתות הקשות בש"ס, יחד עם [[מסכת עירובין]] ו[[מסכת נידה]]{{הערה|ראו לדוגמה יחיאל מיכל זילבר, '''שיעורי היום''', הקדמה לעירובין ("עם הספר"), ירושלים, תשנ"ח. הדברים מתבססים על התייחסותו של [[ספר הזוהר]] (רעיא מהימנא, תחילת פרשת כי-תצא, עמ' רעו, א).}}.<br />
<br />
==קיום מצוות הייבום בזמננו==<br />
{|bgcolor="#ccccff" border="2" cellpadding="3"<br />
|-<br />
! colspan="3" | חילוקי דעות במצווה ליבם בזמננו<br />
|-<br />
! בעל הדעה !! לייבם או לחלוץ !! הטעם/מקור<br />
|- bgcolor=beige<br />
| חכמים/רבנן|| מצוות ייבום קודמת{{הערה|{{בבלי|יבמות|לט|ב}}}} || כתוב "יבמה יבא עליה" וזה בכל מקום, וגם אם כוונתו איננה שלימה לשם מצוות הקמת שם אחיו שמת<br />
|- bgcolor=beige<br />
| רבי יודאי || מצוות ייבום קודמת{{הערה|מדרש ז"ח לספר רות, דף פח עמוד ב, רקנטי דף קכב}} ||<br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[רבי עקיבא]] || מצוות חליצה קודמת || "שלף איש נעלו" זו מצות חליצה "ונתן לרעהו" זו מצות יבום, מכאן סבר שחליצה קודמת<br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[אבא שאול]]|| (חליצה לשם מצווה טובה מייבום שלא לשם מצווה){{הערה|{{בבלי|יבמות|ג|א}}; {{בבלי|יבמות|לט|ב}}; {{בבלי|יבמות|קט|א}}.}} || <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[רי"ף|רב אלפס]]|| מצוות יבום קודמת || <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[רבינו חננאל]]{{הערה|הובא דעתו בספר אגודה להרב [[אלכסנדרי הכהן]]}} || מצוות ייבום קודמת || <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[שאילתות]] של [[רב אחא משבחא|רב אחאי גאון]]|| מצוות ייבום קודמת || <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[ספר החינוך]]|| מצוות ייבום קודמת ||נקראת (המסכת בשם) יבמות ולא חליצות מפני שאמרו 'מצות יבום קודמת למצות חליצה' <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[רבינו תם]]|| מצוות חליצה קודמת || |<br />
|- bgcolor=beige<br />
| הרב [[שלמה עדני]]|| מצוות ייבום קודמת ||פירוש [[מלאכת שלמה]] ל{{משנה|יבמות|יב|ו}}<br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[מדרש הגדול]]|| מצוות ייבום קודמת ||כל מי שאינו רוצה לקיימה נידון בבושה חמורה דכתיב וחלצה נעלו וירקה בפניו..מצות יבום קודמת למצות חליצה <br />
|- bgcolor=beige<br />
| [[ספר הקנה]]|| מצוות חליצה קודמת || בזמן הגלות אין מייבמין כי הייבום צריך כוונה להחזיר הנפש במצות בוראו והיצר לוחם עמו ומתגבר עליו ואין מניחו לשים כוונתו במצוה..<br />
|}<br />
ב[[יהדות המזרח]] היה מקובל, לעיתים, לייבם, שכן ייחסו חשיבות רבה לדברי המשנה האומרת שמצות ייבום קודמת למצוות חליצה ואולי גם בגלל דברי ה[[קבלה]] לפיהם היבום מסייע בענייני [[גלגול נשמות]] (נשמת המת מתגלגלת בבן שיוולד לאחיו). לעומת זאת, ב[[יהדות אשכנז]] היה מקובל שבשום פנים אין להחליף את החליצה ביבום, כלומר אף אם האישה ואחי הבעל מעוניינים - אל להם להפוך לזוג. <br />
<br />
בתקנות [[הרבנות הראשית לישראל]] משנת תש"י ("חרם ירושלים"), נאסר לייבם ב[[ארץ ישראל]], ללא קשר למוצא היבם, אלא רק במקרים מיוחדים. הטעם היה ש"בזמננו ברור הדבר שרוב יבמים אינם מכוונים לשם מצווה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל, שלא תהיה התורה כשתי תורות"{{הערה|1= [[תחוקה לישראל על פי התורה]], ח"ג, עמ' 69}}. שנה לאחר מכן, יצא [[הרב עובדיה יוסף]] נגד התקנה, וקבע בפסק דין שגם בזמן הזה מצוות היבום קודמת לחליצה עבור [[יהדות ארצות האסלאם|הספרדים]], וכי להחלטות הרבנות הראשית לישראל אין סמכות לאסור את מצוות היבום, ולכן אין להחלטה זו תוקף{{הערה|1=[[יביע אומר]], ו, אבן העזר סי' יד. ו[http://avnetstore.wordpress.com/2013/10/23/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%99-%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%A3-%D7%AA%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%9C%D7%94-%D7%99%D7%AA%D7%91%D7%A8%D7%9A/ במאמר על פרשיה זו].}}. <br />
<br />
אף שמדובר במצווה שמקורה ב[[הלכה]], הרי מכוח חוקי ה[[נישואים]] בישראל, המחייבים אדם להינשא רק לפי עקרונות דתו, חלים דיני ייבום וחליצה בישראל גם על יהודים שאינם שומרי מצוות, ואשה שזקוקה לחליצה, לא יכולה [[נישואים|להינשא]] קודם חליצה.<br />
<br />
יבמה מבוגרת, שאינה מתכננת בלאו הכי להינשא לאחר, ומשכך אין לה צורך בחליצה כדי שתוכל להינשא, אם רוצים שניהם שלא לעשות לא ייבום ולא חליצה - נחלקו הפוסקים אם יכולת בידם לעשות כך. המחלוקת נובעת ממחלוקת בהגדרת הסטטוס ההלכתי של החליצה, אם היא [[מצווה]] בדומה לאכילת [[מצה]] ב[[פסח]] שחייבים לקיימה, או שהיא פעולה משפטית קנינית בלבד, שהרוצה יעשנה ושאינו רוצה לא יעשנה.<br />
<br />
לשאלה זו בהגדרת הסטטוס ההלכתי של החליצה השלכות נוספות, כגון קיום החליצה בזמן שהאשה [[אבלות (יהדות)|אבלה]] על מות קרובה לפני קבורתו, מצב המוגדר ב[[הלכה]] כ[[אנינות|אונן]] הפטור מכל המצוות; וכן, האם על החולץ לברך [[ברכה]] על החליצה, כפי שמברכים [[ברכת המצוות |על כל המצוות]]{{הערה|ראה שו"ת חכם צבי סי' א}}.<br />
<br />
בעת שזוג נרשם לנישואין נוהגים ברבנות לרשום את שמות האחים למקרה, חלילה, שהבעל ימות ללא צאצאים, ויהיה צורך בחליצה.<br />
<br />
==דיונים תלמודיים בנושאי ייבום==<br />
[[מסכת יבמות]] מרחיבה רבות בהלכות ייבום וחליצה. בין השאר נידונים שם הנושאים הבאים:<br />
<br />
===נישואין מפילין או מיתה מפלת===<br />
ישנה מחלוקת תלמודית, מתי נגרם המעבר של האשה למצב של זיקה ליבם כך שהיא זקוקה לייבום וחליצה; אם זה נגרם בשעת נישואי המת, כלומר שכבר בשעת נישואיו של האח הראשון שנפטר עתה חלו דיני התורה המשייכים אותה כאשתו של השני במקרה שהראשון ימות ללא בנים, או שדין זה נגרם ומתחדש רק בשעת מיתת האח המת.<br />
<br />
בין שתי שיטות אלו, ישנם הלכות רבות שנובעות כתוצאה מכל אחת מהשיטות. אחת מהן היא [[צרת ערווה]]. אם אחת מהיבמות הייתה צרת ערווה בשעת הנישואין, ולאחר מכן כבר לא, באופן שה[[איסור עריות|ערווה]] אינה ערווה יותר, כגון אחות אשתו שאשתו נפטרה, באופן כזה הערווה עצמה תהיה מותרת לייבום מכיום שהותרה, אך הצרה תהיה אסורה מכיוון ש[[נאסרה (הלכה)|נאסרה]] בשעת הנשואין שעה אחת{{הערה|1=תוספות ב{{בבלי|יבמות|ל|א}}}}.<br />
<br />
===צרת ערווה===<br />
{{ערך מורחב|צרת הבת}}<br />
כאשר אשה נצרכת ליבום ועימה נופלת ליבום אשה נוספת של אותו בעל שמת (שהיה נשוי לשתי נשים) שהיא ערווה לגבי היבם (כלומר קרובת משפחה האסורה בנישואין עם היבם מהתורה מצד עצמה, כגון בתו של היבם), אזי גם האשה הראשונה שאינה אסורה ליבם מצד עצמה אסורה להתייבם לו מכח האשה השנייה, וכן היא מותרת מיד להנשא לזר ללא צורך ב[[חליצה]], אם אין יבמים נוספים.<br />
<br />
===יבמה שנאסרה שעה אחת===<br />
יבמה שנאסרה ליבום בשעת נפילתה ליבום, אסורה לעולם להתייבם לאותו יבם שנאסרה עליו. מקור הדין הוא אמרתו של [[רב (אמורא)|רב]] האומר: {{ציטוטון|כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה, הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה}}. דין קיים גם אם היו כמה יבמות שנפלו לפני כמה יבמין, ואחת מהם נאסרה לאחד מהאחים, למרות זאת חל דין זה על היבם והיבמה ואסור להם לקיים את היבום.<br />
<br />
ה[[ראשונים]] חלוקים אודות טעם דין זה. יש שתלו זאת בטעם [[דרכיה דרכי נועם]]{{הערה|תוספות על {{בבלי|יבמות|ב}} ד"ה ואחות אשתו.}} המורה שברור שהתורה לא תגרום למצב בו היבמה תיזקק ליבום לאחר שנפטרה, דבר העלול לגרום שתי בעיות, האחת שיבמה שהותרה ונשאת לאדם אחר, ותזקק ליבום לאחר נישואיה לאחר, וממילא תזקק לבצע [[חליצה]], דבר המציג אותה כאשה שנישאה באיסור, מכיוון שלאחר נישואיה הייתה עליה זיקת היבם, ומכיוון שדבר זה עלול לגרום עליה להתגנות על בעלה, ברור שהתורה אסרה זאת{{הערה|[[רש"י]] על {{בבלי|יבמות|פז|ב}}.}} הבעיה השנייה היא, שאין זה דרכי נועם אם עליה להזדקק שוב לאותו יבם שכבר נפטרה ממנו{{הערה|תוספות שם.}} <br />
<br />
לפי שני טעמים אלו, דין נאסרה הוא דין [[דאורייתא]], ומכיוון שהיבמה אסורה להתייבם הרי היא {{ציטוטון|כאשת אח שיש לה בנים}} כלשון הגמרא, והיא ערווה גמורה, האוסרת את [[צרת ערווה|צרתה]] להתייבם. <br />
<br />
יש מהאחרונים שתלו את דין נאסרה בסברא, שדיני האישות חלה רק בשעת נפילה שהיא הזוקקת ליבום, ומכיוון שבשעת הנפילה לא הייתה נפילה ליבום, לא ניתן לזקוק אותה ליבום לאחר מכן. לפי טעם זה, ניתן להבין מדוע יבמה שהותרה, נאסרה וחזרה והותרה, מותרת ליבום לכל הדעות, גם לפי מי שסובר שאין מצוות יבום באופן כזה{{הערה|כך שיטת הרשב"א ב{{בבלי|יבמות|מא}}}} מכיוון שכבר הייתה נפילה ליבום המתירה את איסור אשת אח, ולכן גם אם מצוות יבום התבטלה, לא נפקע איסור אשת אח. <br />
<br />
לעומת זאת, ה[[רמב"ם]]{{הערה|בפירושו על {{משנה|יבמות|ג}}}} מסתפק בדבר, והוא מציע אפשרות כי הדין הוא תקנה דרבנן, ואם כן אין צרתה נפטרת מה[[חליצה]].<br />
<br />
===אשת אחיו שלא היה בעולמו===<br />
אחד מהאופנים בהם אסורה היבמה להתייבם, הוא כאשר היא אשת אחיו שלא היה בעולמו, כלומר שהיבם עדיין לא נולד בשעת פטירתו של המת בעלה של היבמה. לפי דעת [[רבי שמעון]]{{הערה|{{בבלי|יבמות|יח|ב}}}}, אם היבם נולד לאחר שאחד מהאחים כבר ייבם את היבמה, אין היבמה אסורה יותר, מכיוון שכאשר היא נשאת ליבם היא נעשית אשתו לכל דבר{{הערה|{{בבלי|יבמות|כ|א}}}} ונפקעת איסור [[אשת אח]] לגבי היבם, ולכן כאשר האח הנולד בא לייבם מכח נישואי אחיו, היא מותרת לו, מכיוון שהוא קם תחת אחיו, ולגבי אחיו וכל הבאים מכוחו הותר איסור אשת אח{{הערה|רש"י שם.}}. עם זאת, כאשר האח נולד לפני היבום, אין תקף לגביו ההיתר, ויש התולים זאת באיסור ל "יבמה שנאסרה שעה אחת"{{הערה|רש"י על {{בבלי|יבמות|ב|א|ללא=שם}} ד"ה ואשת אחיו שלא היה בעולמו.}}. בדעת רבי שמעון נחלקו [[אמוראים]] אם הוא מתיר אף כאשר האח נולד לפני מעשה הייבום או דווקא לאחר שייבם{{הערה|{{בבלי|יבמות|יט|א}} וברש"י.}}.<br />
<br />
===אשת אח שיש לה בנים===<br />
"אשת אח שיש לה בנים" הוא מושג תלמודי נפוץ ב[[מסכת יבמות]], המשמש כל אשת אח שאינה [[נפילה לייבום|נופלת ליבום]]. בתואר זה מתארת הגמרא [[יבמה שנאסרה שעה אחת]], או אשת אח שלא היה בעולמו{{הערה|[[רש"י]] על {{בבלי|יבמות|ב|ב|ללא=שם}}}}, וזאת מלבד אשת אח רגילה שיש לה בנים.<br />
<br />
התואר בא להבדיל את האשה, מ"אשת אח שאין לה בנים" האסורה ליבום, כמו למשל חלוצה לדעת [[רבי יוחנן]], כלומר אשה שנפלה לייבום ו[[חליצה|חלצו לה]], שבאופן כזה מכיוון שהיא אשת אח שיש לה בנים המכונית "במקום מצווה", אז כבר לא קיים איסור אשת אח, והאיסור לייבם את האשה לאחר החליצה הוא איסור מחודש של לאו של "כיון שלא בנה שוב לא יבנה". לעומת זאת, לפי [[ריש לקיש]] גם אשה כזו נחשבת לאשת אח שיש לה בנים{{הערה|רבי [[נחום פרצוביץ]], בדעת [[רש"י]] ב{{בבלי|יבמות|יב|ללא=שם}}.}}.<br />
<br />
ההסבר לכינוי זה הוא העובדה שאיסור אשת אח הותר לחלוטין לעניין יבום, עד שאפילו ב[[נפילה לייבום|נפילה]] שנייה, כלומר כאשר לאחר שייבם היבם את היבמה הוא מת והיא נפלה ליבום לפני יבם אחר, כך שהוא לא מייבם אותה בזיקת אחיו הראשון אלא בזיקת אחיו השני, גם באופן זה מותר לייבם אותה{{הערה|כך היא דעת רבים מהאחרונים וביניהם רבי [[נחום פרצוביץ]]. לעומת זאת [[החזון איש]] סבור שהיבום השני נחשב גם ליבום זיקת אחיו הראשון.}}. כתוצאה מעובדה זו, מכנה הגמרא את איסור אשת אח שלא הותר ליבום כ"אשת אח שיש לה בנים".<br />
<br />
אחת מהדוגמאות העיקריות לנושא היא אמרתו של [[רב יהודה]]{{הערה|1=ב{{בבלי|יבמות|ל|א|ללא=שם}}.}}: {{ציטוטון| אמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה.}}.<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
* {{תנ"ך|דברים|כה|ה|י}}<br />
* מסכת יבמות, בייחוד דפים {{בבלי|יבמות|קא|ללא=שם}}-{{בבלי|יבמות|קו|ללא=שם}} (תיאור דיני החליצה)<br />
* {{משנה|סוטה|ט}}<br />
* '''[[אנציקלופדיה תלמודית]]''', כרך טו ערך חליצה, וכרך כא ערך יבום.<br />
* {{פרידמן|הפרק "ייבום ואיסור עריות", עמ' 339-320}}.<br />
<br />
==קישורים חיצוניים==<br />
* יהודה איזנברג, [http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/dvarybum.htm מצוות חליצה ויבום], באתר "דעת"<br />
* [http://www.news1.co.il/Archive/001-D-134572-00.html?tag=10-19-10 תיעוד חליצה] <br />
* רבקה לוביץ', [http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3436825,00.html הרמ"א כבר גרס: אפשר להתנות קידושין] (התמודדות עם מקרים בהם אחי המת נפקד, או אינו יכול או מעוניין לבצע חליצה), מאתר [[ynet]]<br />
* {{ויקישיבה|יבום}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])<br />
* {{ויקישיבה|חליצה}} (מתוך ספרו של אחיקם קשת [[קובץ יסודות וחקירות השלם]])<br />
<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
{{הבהרה הלכתית}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני משפחה ואישות]]<br />
[[קטגוריה:הלכות אישות]]<br />
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]<br />
[[קטגוריה:מצוות עשה]]<br />
[[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]]<br />
[[קטגוריה:טקסים]]<br />
[[קטגוריה:ייבום וחליצה]]<br />
{{ללא בוט|227}}</div>איש ספראיhttps://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%93%D7%95_(%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94)&diff=1797123בידו (הלכה)2021-07-29T11:21:47Z<p>איש ספראי: הגהה</p>
<hr />
<div>'''בידו''' הוא מצב בו האדם עשוי להיות מוגבל בנאמנותו, בכוחו המשפטי או הרוחני, מבחינת המצב הנוכחי. ולמרות זאת מייחסים לו כבר כעת את הכוח העתידי שהוא עתיד לקבל לאחר שישתנה המצב הנוכחי, אם השינוי תלוי '''בידו''' שלו עצמו, עובדה שמהווה סיבה להעניק לו כבר כעת, כוח נאמנות או כל כח אחר אם היה מבצע את הדבר בפועל.<br />
<br />
==נאמנות==<br />
בגמרא {{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|קלד|ב}}}} מסביר [[שמואל (אמורא)|שמואל]] בהלכות [[יבום]], את דברי ה[[משנה]] הקובעת כי אדם המעיד על אדם אחר שהוא בנו - נאמן הוא לפטור את אשתו מחובת יבום, מכיון שיכול הוא לפוטרה מיבום בדרך אחרת - על ידי מתן [[גט]]. על בסיס קביעה זאת, הוסיף [[רב יוסף]] ואמר כי לבעל גם נאמנות להעיד על אשתו שהיא מגורשת מכיון שבידו לגרשה. להלכה מחלקת הגמרא בנושא זה, בין נאמנות למפרע לבין נאמנות להבא. לגבי נאמנות '''להבא''' - שבידו לגרשה כעת ולהעניק לה דין גרושה לכל דבר הוא נאמן. אך לגבי הלכות שלגביהם עלינו להאמינו שאשתו כבר היתה גרושה '''בעבר''', הוא אינו נאמן. הסיבה לכך נעוצה באותה הגבלה של "בידו". בידו של האדם לבצע את הפעולה במציאות העכשווית, אך אין בידו כעת לגרום לפעולה להתבצע למפרע, ולכן ניתן להאמינו רק ביחס למה שנוגע מכאן ולהבא.<br />
<br />
במקום אחר{{הערה|{{בבלי|גיטין|ב|ב}}}} מביא [[תוספות]] הסבר על "מעשים שבכל יום" שמאמינים לכל יהודי בהלכות הפרשת [[תרומה]] ו[[שחיטה]] כחלק מהכלל של "עד אחד נאמן באיסורים", והוא מסביר כי למרות שקיימת [[חזקה (הלכה)|חזקת איסור]] שעשויה להגביל את נאמנותו זאת, האדם נאמן להעיד על כשרות המאכלים, משום שבידו לתקנם, לדוגמא: אדם נאמן להעיד על פירות שהוא מוכר או נותן לאדם אחר, שהוא הפריש מהן [[תרומות]] ו[[מעשרות]] מכיון שהיה בידו להפריש את התרומה מהפירות.<br />
<br />
או דוגמא אחרת: אדם נאמן על כשרות בשר, מכיון שהיה בידו לשחוט את הבעל חי שאת בשרו הוא מוכר או נותן. התוספות מדגישים, כי למרות שבנוגע להלכות שחיטה לא ניתן לומר שכעת - בשעה שהוא מעיד על הבשר - בידו לתקנו, הוא נאמן בכל זאת להעיד על כך מדין "בידו", מכיוון שבתחילה, כאשר הבעל חי היה בחיים, יכול היה לשוחטו. חידוש נוסף כותבים התוספות בענין נאמנות הנשים בשחיטה, שלמרות שהנשים אינן יודעות הלכות שחיטה, כיון שבידה של האשה ללמוד לשחוט ואז גם תוכל לשלוט, וגם בידה של האשה להשכיר שוחט מומחה שישחט לה, ולכן נחשב הדבר כאילו הוא בידה.<br />
<br />
==דבר שלא בא לעולם==<br />
בגמרא{{הערה|{{בבלי|קידושין|סב|א}}}} מובא כי [[רב אסי]] שאל את [[רבי יוחנן]] מה דינו של אדם שמפריש תרומה מפירות המחוברים לקרקע על פירות [[תלושים]] שאותם הוא רוצה לפטור מתרומה, או להיפך; האם מכיון שלא ניתן להחיל קדושת תרומה על פירות המחוברים לקרקע אין כל תוקף באמירתו זאת, וזאת מכיון שהוא חפץ להחיל [[חלות]] שאינה יכולה לחול בשעת החלתה, או שמא מכיוון שהוא מתכוין להחיל את קדושת התרומה בפועל בזמן שהיא כבר יכולה לחול שהוא לאחר תלישתם מהקרקע - יש כוח באמירתו לגרום לפירות להיות תרומה מיד עם תלישתם. על כך קבע [[רבי יוחנן]] את קביעתו שמהווה בסיס לסוגיה רחבה במסכת, והיא {{ציטוטון|כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי}}. כלומר: מכיוון שבידו בכל עת לתלוש את הפירות, אין חלות זאת נחשבת כאדם המחיל חלות על [[דבר שלא בא לעולם]] ולכן היא תחול על הפירות לאחר שיתלשו.<br />
<br />
בין הקושיות שהגמרא מקשה על קביעה זאת של רבי יוחנן, נידונים סיטואציות שונות בהלכות [[קידושין]], שבהם אדם מקדש אשה שעדיין לא יכולים לחול עליה קידושין בשעת מעשה, מתוכם: <br />
*[[גירות|גר]] המקדש אשה לאחר שהוא עתיד להתגייר, למרות שבעודו [[גוי (הלכה)|גוי]] אינו יכול לקדש אשה. <br />
*באופן דומה - המקדש את שפחתו לאשה, על מנת שהקידושין יחולו לאחר שחרורה - בנוסח "לאחר שאשחררך", למרות שבעודו [[עבד כנעני|שפחה]] אינה יכולה להתקדש לו; <br />
*המקדש את אשתו "לאחר שאגרשך", למרות שכעת היא כבר אשתו ולא יכולים לחול עליה קידושין נוספים. על כל אחת מהדוגמאות הגמרא מסבירה מדוע המקרה אינו נחשב "בידו", או מדוע לא ניתן להכליל אותו בגדר זה. <br />
*סיטואציה אחרת שבה לא הכריעו חכמי הגמרא אם היא נחשבת בגד ההיתר של "בידו", היא באדם הנותן שתי פרוטות לאשה פנויה לשם קידושין, ובשעה שמסר לה את הפרוטה הראשונה אמר לה "התקדשי לי היום", ובעת ועונה אחת מסר לה את השניה ואמר לה "התקדשי לי בה לאחר שאגרשך". להלכה יש אומרים שמקודשת מספק, ויש אומרים שאינה מקודשת כלל{{הערה|מאירי שם}}.<br />
<br />
==דין דיחוי==<br />
לענין דין [[דיחוי]], האומר שבמצב בו קדושה ש[[חלות|חלה]] על חפץ כל שהוא ולאחר מכן פקעה, הקדושה אינה חוזרת למצבה הקודם אף שסיבת ההפקעה מהקדושה כבר אינה תקפה, קיימת מחלוקת בין [[רבא]] ל[[רב אשי]] האם כלל זה תקף גם באופן שהדיחוי לא היה מוחלט, מכיוון ש"בידו" היה בכל עת להחזיר את המצב לקדמותו ונמצא שהפקעת הקדושה לא היתה מוחלטת. אחת הדוגמאות למחלוקת זאת היא סיטואציה שבה [[כהן]] כשר [[קבלת הדם|קיבל את דם הקרבן]] מהקרבן השחוט, ומסרו לאדם אחר שפסול מלעסוק בעבודת ההקרבה, למשל כהן טמא, או שמסר לכהן כשר ביד שמאל בניגוד להלכה האומרת שקבלת הדם היא ביד ימין בלבד. לפי רבא הסיטואציה האמורה תלויה במחלוקת רבי יהודה וחנן המצרי, אך רב אשי סובר שכל "שבידו" אין זה דיחוי, כי מכיוון שבידו בכל עת לתקן את המעוות ולמסור מחדש את הדם לכהן כשר שיבצע את ה[[הולכת הדם|הולכה]] ואת [[זריקת הדם]] לא מוגדר הדם כדחוי{{הערה|שם=לד|{{בבלי|זבחים|לד|ב}}.}}.<br />
<br />
כדוגמא נוספת למצב של "בידו" מביא [[רב שייא]] את פסקו של [[רבי יהודה]], שאומר כי בסיום תהליך הקרבת [[קרבן פסח|קרבנות הפסח]] של כל ישראל בערב פסח, ממלא אחד מהכהנים [[מזרק|כוס]] מדם התערובות של כל הקרבנות שדמם נשפך על רצפת בית המקדש והתערב שם יחד, והוא זורקו על המזבח באחד מקרנותיו המכוונים כנגד [[יסוד המזבח]]{{הערה|להוציא קרן דרומית מזרחית שבה לא היה יסוד - רש"י}}{{הערה|שם=לד}} כדי שאם מרוב העומס המוטל על הכהנים ביום עמוס זה, נשפך דמו של אחד מהקרבנות ולא נזרק על המזבח, הוא יהיה כשר לאכילה. כלל זה אמור על פי דבריו של רבי יהודה [[ביטול ברוב|מיץ במינו אינו חוצץ]]{{הערה|פירוש המשניות לה[[רמב"ם]] זבחים ט ו}}, כך שאין דם יכול לבטל את חשיבותו של דם אחר, וגם אם מעורבים בדמים שהיו על הרצפה ונאספו [[מזרק (כלי שרת)|מזרק]] דמים הפסולים להקרבה, אין בכך לבטל את כשרותו של הדם הכשר שמעורב בתוכו, וממילא הוא מרצה על בעליו בשעת ההקרבה{{הערה|{{בבלי|זבחים|לה|א}}.}}.<br />
<br />
==בידו להפקיר==<br />
רבי אליעזר חידש את דין "בידו להפקיר", לפיו אף שהחפץ או הממון ברשותו, מכיון שיכול הוא להפקירם ובכך ליחשב כ[[עני#עוני בהלכה|עני]] שיכול ללקט [[פאת השדה|פאה]], יכול הוא ללקט לקרובו העני מכח [[מיגו]] זה, ומכח [[תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים#מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה|מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה]]{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|ט|ב}}}}. כמו כן למרות דעת רבי אליעזר שניתן [[חילול שבת|לחלל שבת]] לצורך עשיית [[מכשירי מצוה]], הרי שאסור לחלל שבת לצורך עשיית [[ציצית]] או [[מזוזה]], מכיון שבידו להיפטר מהם על ידי שיפקירם{{הערה|{{בבלי|שבת|קלא|ב}}}}.<br />
==הערות שוליים==<br />
{{הערות שוליים}}<br />
<br />
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ראיות]]<br />
[[קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה]]<br />
[[קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול]]</div>איש ספראי