אידיוטים שימושיים
אידיוטים שימושיים (מרוסית: Полезный идиот) הוא כינוי גנאי המתאר אדם נאיבי או בעל אמונה עיוורת, שניתן לתמרן או לנצל אותו כדי לקדם מטרה, אג'נדה פוליטית או מדינית (ראו ערך: פרופגנדה)[1], לרוב אג'נדה רדיקלית או אלימה מאד, שאותו איש תמים כלל לא התכוון לקדם בצורה כה קיצונית. רוסיה השתמשה בתאוריה זו עוד בתקופתה הסובייטית. מאוחר יותר התרחבה התאוריה גם לשימוש על ידי דיקטטורות, ארגונים רדיקליים וקבוצות טרור אסלאמיסטיות.
המושג ביחס לתמיכה של דמוקרטים בקומוניזם
במקור שימש המושג בשיח הפוליטי לתיאור תומכיה של ברית המועצות במדינות המערב, הדרך שבה הגנו על פעולות אלימות ודכאניות של משטרים קומוניסטיים דיקטטורים והיחס שהעניק להם המשטר הסובייטי. תומכים אלה היו בעיקר ליברלים, סוציאליסטים וקומוניסטים. לאחר תום המלחמה הקרה השימוש במושג התרחב, לתיאור מגוון רחב יותר של אידאולוגיות.
המונח אידיוט שימושי, עבור אדם נאיבי או לא מודע, שימש בכתב עת בריטי כבר בשנת 1864. הרקע היה ביחס לחילוקי דעות על להצבעה של אמיל אוליבייה עם הממשלה, בניגוד לעמיתיו באופוזיציה. המאמר מתאר כיצד אוליבייה השתמש במכתב של "אידיוט שימושי", כדי להסביר את עמדותיו[1].
עם זאת השימוש הנפוץ במושג "אידיוט שימושי" או "תמים שימושי" החל רק בשנות ה-40 של המאה ה-20. כדי לתאר את היחס הנאיבי של אנשים פרו-דמוקרטים במערב, שנטו לשמאל, במיוחד לסוציאליזם, כלפי ברית המועצות, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, סטלין וקומוניזם בכלל, תוך הטלת ספק בפעולות דיכוי וזוועה, הקטנה או הצדקה שלהם. ואת האופן הציני שבו המשטר הסובייטי ניצל את אותם התומכים התמימים לצורך השגת מטרותיהם.
פעולות שביצעה ברית המועצות ובהמשך גם מדינות קומוניסטיות נוספות כמו סין, כללו דיכוי, צנזורה, הטיהורים הגדולים, מעשי רצח פוליטיים ועוד. גורמים במערב העבירו ביקורת כלפי אותם המעשים, אך פעילים ומפלגות נהגו לצייר את לנין וסטלין כמנהיגים דגולים המתנגד לאימפריליזם המערבי ולאי צדק חברתי, להכחיש את הטענות נגד המשטר הקומוניסטי, ולהצדיק את צעדי סטלין בהסברים שונים.
המושג שימש כדי לתאר:[1]
- אדם שתומך בדמוקרטיה במדינה מסוימת והסכים ליצור קואליציה והקמת ממשלה עם קומוניסטים (אנטי דמוקרטים).
- אדם במדינה לא קומוניסטית שהביע סימפתיה כלפי קומוניזם. תכופות אנשים אלה נתפסו בעיני קומוניסטים (וכן מתנגדים לקומוניזם שסבלו משלטונם) כאדם נאיבי ורגיש למניפולציות שניתן לנצלו למטרות תעמולה או אחרות. אנשים כאלה הידהדו נרטיבים וטיעונים של הקומוניסטים, אספו כספים למטרות קומוניסטיות וקידמו רעיונות קומוניסטים או תמיכה במדיניות ברית המועצות (אפילו אם זו כללה פגיעה בפעילים קומוניסטים מקומיים).
נהוג לשייך ללנין את טביעת המונח "אידיוטים שימושיים מהמערב", ביחס למפלגות וארגונים במערב התומכים באופן אוטומטי בברית המועצות, אם כי מעולם לא נמצאו בכתבי לנין עדויות לכך. האזכור המוקדם ביותר של המונח נמצא רק ביוני 1948 במאמר בניו יורק טיימס[2].
המאמר עסק בפוליטיקה איטלקית של אותה תקופה ("השינוי הקומוניסטי נראה באירופה"), תוך ציטוט העיתון של המפלגה האיטלקית הדמוקרטית הסוציאליסטית L'Umanità. העיתון טען כי למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית, שנכנסה לחזית עממית עם המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (PCI) הידועה בשם "החזית הדמוקרטית העממית" במהלך הבחירות הכלליות באיטליה ב-1948, תינתן האפשרות להתמזג עם PCI או לעזוב את הברית. המונח שימש מאוחר יותר במאמר מ-1955 ב-American Federation of Labor News-Reporter כדי להתייחס לאיטלקים שתמכו במטרות קומוניסטיות. המגזין טיים השתמש בביטוי לראשונה בינואר 1958, וכתב שחלק מחברי הדמוקרטיה הנוצרית רואים בפעיל החברתי דנילו דולצ'י אידיוט שימושי למטרות קומוניסטיות. מאז זה חזר על עצמו במאמריו של אותו כתב עת, משנות ה-70, עד שנות ה-80, עד שנות ה-2000, ו-2010.
שימוש עכשווי
כיום יש המשתמשים בכינוי הגנאי כלפי יריביהם באופן דומה לשימוש שנעשה בו כלפי תומכי ברית המועצות. מטבע הדברים, טיבה של האנלוגיה הוא סובייקטיבי.
השימוש העיקרי במונח זה כיום הוא בהתייחסות לקבוצות ואנשים המביעים תמיכה בדיקטטורות, ארגונים רדיקליים וקבוצות טרור אסלאמיסטיות[3][4]. לעיתים, קבוצות שמאל רדיקלי, פעילי שלום, פציפיסטים ואף ארגוני זכויות אדם מכונים על ידי מתנגדיהם "אידיוטים שימושיים של האסלאם"[5].
המשתמשים במונח זה טוענים שחלק מארגונים אלה, החורתים על דגלם עקרונות של ליברליזם, הומניזם וזכויות האדם, מעלימים עין ממעשי זוועה, טבח, טרור, פרעות, פשעים נגד האנושות והפרות זכויות אדם שלא היו נסבלים במדינות מערביות, מצד הארגונים בהם הם תומכים. יש המסבירים תופעה זו בגזענות של ציפיות נמוכות, שלטענתם קיימת בקרב אותם ארגונים, הגורמת להם להיות סלחנים לגבי מעשי זוועה והפרות זכויות אדם מצד אותם ארגונים וקבוצות הנתפשים כנחותים מוסרית מהעולם המערבי הנאור והדמוקרטי.
דוגמה לכך היא תיאורו של העיתונאי בן-דרור ימיני את הפגישות שקיים נועם חומסקי עם בכירי חזבאללה[6]. ימיני כינה כך גם את ריצ'רד פאלק, שליח מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, אשר צוטט בהצדקת פיגועי התאבדות בטענה שזו דרך מאבק לגיטימית של הפלסטינים[7] ואף טען במאמר שחמאס איננו ארגון טרור[8].
דוגמאות נוספות ל"אידיוטים שימושיים" (אם כי לאו דווקא כינוי אנשים בשם זה) הוא התמיכה של ליברלים וקומוניסטים באיראן במהפכה האירנית. מנהיגים כמו מהדי באזרגאן שהיה ממקימי "תנועת השחרור האיראנית" ב-1961, תנועת אופוזיציה ליברלית בעלת נטייה אסלאמית נגד השאה מוחמד רזה פהלווי. ההתנגות לשלטונו המושחת ומדכא של השאה, מצד ליברים וקומוניסטים, יחד עם רצון ברפורמות חברתיות לשם השגת צדק חברתי וזכויות אדם, התלכדו עם קבוצה גדולה יותר של כפריים ושמרנים דתיים שהתנגדו לשאה בגלל סיבות אלה וגם בגלל התנגדותם לליברליזם ולחילוניות. המההפכה האיסלמית ב-1979 באיראן סייעה להקים רפובליקה אסלאמית-תיאוקרטית טוטלירית תחת שלטון האייתוללה ח'ומייני, שרחוקה מאוד מחזונם של הליברלים והקומוניסטים כאחד, דיכאה את העם האירני בצורה קשה ואכזרית לפחות כמו שלטון השאה, ותומכת בטרור ויצוא של "מהפכה איסלמית" למדינות אחרות.
השימוש במונח לתיאור תומכי חמאס לאחר מתקפת הפתע על ישראל (2023)
שימוש נפוץ נוסף ב"תמימים שימושיים" או בהסברים דומים נוגע לארגונים ואנשים במערב שתומכים בחמאס על רקע מתקפת הפתע על ישראל ומלחמת חרבות ברזל.
פעילים רבים במערב יצאו בתמיכה ב"שחרור עזה" ו"שחרור פלסטין" כאשר הם מקטינים, מכחישים או מצדיקים את פעילות חמאס. חלקם תמכו והפיצו תאוריות קונספירציה כי לפיהן מעשי הטבח באזרחים הן מזויפות או מוגזמות, וחלקם אף טענו כי מדובר במזימה של ישראל. דרך נוספת להתעלמות ממעשי הטרור היא הצגה שלהם באופן כללי מאוד כ"התנגדות". בו בזמן רובם הגדול טוענים כי "צריך להסתכל על התמונה הגדולה יותר" וכי האלימות נגד אזרחים ישראלים מוצדקת - בגלל הנכבה, בגלל הכיבוש או על רקע ראיית ישראל כמבצעת של אפרטהייד, קולוניאליזם, פשעי מלחמה, טיהור אתני או רצח עם.
הפעילים תומכים ב"הפסקת אש מידית", ו"צדק לפלסטין" תוך התעלמות מהאידאולוגיה של חמאס ובני בריתו, האלימות שלו או ניצול ציני של תושבי עזה ושל פעילי שלום לשם קידום מטרות דתיות ופוליטיות של חמאס ואיראן.
ראו גם
לקריאה נוספת
- שרית ילוב, מינצנברג אינו מתהפך בקברו - חלק א', באתר News1 מחלקה ראשונה, במקור במגזין "מראה", 26 במאי 2010; חלק ב'
- הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, מאת מילן קונדרה, 1984
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Pascal Tréguer, ‘USEFUL IDIOT’: MEANING AND ORIGIN, בלוג, word histories
- ^ "COMMUNIST SHIFT IS SEEN IN EUROPE; Tour of Two Italian Leaders Behind Iron Curtain Held to Doom Popular Fronts", Arnold Cortesi; New York Times June 21, 1948 p. 14 Times, Arnold Cortesispecial To the New York (1948-06-21). "COMMUNIST SHIFT IS SEEN IN EUROPE; Tour of Two Italian Leaders Behind Iron Curtain Held to Doom Popular Fronts". The New York Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-12-15.
- ^ בן-דרור ימיני, מכתב לאידיוט שימושי, באתר Nrg, 27/01/11
- ^ Browne, Anthony (1 באוגוסט 2005). "Fundamentally, we're useful idiots". The Times. London. ארכיון מ-2006-01-08. נבדק ב-27 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Amil Imani, Islam's Useful Idiots, American Thinker, August 07, 2006
- ^ בן-דרור ימיני, אידיוטים שימושיים, באתר Nrg, 21/05/10
- ^ LAZAROFF, TOVAH (26 במרץ 2008). "UNHRC appointment infuriates Israel". The Jerusalem Post. נבדק ב-20 באוגוסט 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Falk, Richard (16 ביולי 2007). "Slouching Toward a Palestinian Holocaust". The Transnational Institute. נבדק ב-20 באוגוסט 2020.
After winning the Palestinian elections, Hamas was castigated as a terrorist organization that had not renounced violence against Israel and had refused to recognize the Jewish state as a legitimate political entity. In fact, the behavior and outlook of Hamas is more complex and diverse
{{cite web}}: (עזרה)
37981457אידיוטים שימושיים