בנות לוט

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיפור שתי בנותיו של לוט, אחיינו של אברהם, מסופר בספר בראשית, פרק י"ט. שמותיהן לא מוזכרים בתנ"ך, לעומת שמות בניהן - מואב ובן עמי (אבותיהם של המואבים והעמונים).

בנות לוט בסדום

לוט, אחיינו של אברהם, נפרד ממנו, והתיישב בסדום. עקב חטאי תושביה גזר ה' להחריבה, ושלח מלאכים לבית לוט כדי שיזהירו אותו, וזהו תחילתו של סיפור מהפכת סדום ועמורה. תושבי סדום הרשעים ששומעים על האורחים-המלאכים בבית לוט רוצים לאנוס אותם: "וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם"[1].

לוט, שכבוד אורחיו היה חשוב לו יותר מכבוד בנותיו, הציע לתושבי סדום את שתי בנותיו במקום אורחיו: "הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי"[2].

בנות לוט לאחר הבריחה מסדום

לוט, אשתו ובנותיו נמלטים מסדום, והעיר נחרבת. לאחר שאשת לוט מביטה אחורה והופכת לנציב מלח, לוט יושב עם בנותיו במערה. בתו הגדולה של לוט מציעה לצעירה ממנה להשקות את אביהן ביין ו"להחיות ממנו זרע". הבנות, שחושבות בטעות שכל האנושות הושמדה, סבורות שגילוי עריות עם אביהן יביא להמשך קיום האנושות, ועל כן אינו בגדר חטא. הבנות משקות לשכרה את אביהן, והבת הגדולה שכבה עמו. כשלוט קם בבוקר, הוא אינו זוכר את שאירע בלילה. בלילה השני הן חוזרות על המעשה - משקות לשכרה את אביהן, והפעם הבת הצעירה שוכבת עמו. שתי הבנות הרות לו, וכל אחת יולדת בן: הבכורה יולדת את מואב - אבי העם המואבי, והצעירה יולדת את בן-עמי, אבי העם העמוני.

רות המואבייה, אם סבו של דוד המלך, היא מצאצאי מואב.

פרשנות חז"ל

חז"ל משבחים את מעשי בנות לוט, ומגנים את לוט. הם משתמשים בסיפור כדי להדגים כיצד ייתכן שבמעשה אחד לו שני שותפים, האחד יכול להיחשב צדיק והאחר רשע; שכן לדברי חז"ל לוט היה "שטוף בזימה", וכוונתו בקיום היחסים היה לתענוג בלבד, בניגוד לבנותיו שהתכוונו לקיים את המשך האנושות.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (מהו הכתוב): 'כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם' (הושע יד)? ... משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן שנתכוונו לשם מצווה - 'וצדיקים ילכו בם', הוא שנתכוין לשם עבירה - 'ופושעים יכשלו בם'.

באופן זה מפורש הסיפור גם במדרש: "אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו, אם בנותיו נתאוו לו, מן מה דכתיב (משלי יח): לתאוה יבקש נפרד, הוי לוט נתאוה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו." (מדרש רבא, פרשת וירא, ט'.) אמנם לוט לכאורה היה אנוס מכיוון שהיה שיכור, אך לדברי חז"ל היה עליו ללמוד מן הלילה הראשון, ולא להשתכר בלילה השני.

פרשנות זו של חז"ל משמשת כמקור תלמודי למונח עבירה לשמה, המתייחס למעשים שאסורים פורמלית, אך הכוונה הטובה, אולי, יכולה לטהר אותם.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

לא נמצא templatedata תקין

  1. ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ה'. רש"י במקום מפרש: "ונדעה אותם - במשכב זכר".
  2. ספר בראשית, פרק י"ט, פסוק ח'.
  3. כך מפרש תוספות במקום: "ודלמא איהו נמי לשם שמים מכוון? (ושמא הוא עצמו, לוט, התכוון לשם שמיים בקיום היחסים? שהרי) לא מצינו בו שהיה שטוף בזימה. ומשני (ומשיבים), אדרבה, שטוף היה (בזימה) שנאמר: 'וישא לוט' וכל הפסוק - דרשינן לעבירה".