הרב יעקב פילבר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יעקב פילבר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב יעקב הלוי פילבר
לידה כ"ז באדר תרצ"ו (גיל: 88)
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק משנת הרב אברהם יצחק הכהן קוק
תפקידים נוספים רב קיבוץ חפץ חיים, ממיסדי הישיבה לצעירים ורשת מרחביה
רבותיו הרב משה צבי נריה, הרב צבי יהודה קוק, הרב דוד כהן, הרב שלמה זלמן אוירבך והרב יחזקאל אברמסקי
חיבוריו איילת השחר, ביאורים ומקורות לאורות התשובה, חמדת ימים, מתנת חלקו ועוד (ראה להלן)

הרב יעקב הלוי פילבר (נולד בכ"ז באדר תרצ"ו, 21 במרץ 1936) לשעבר ראש הישיבה לצעירים וממייסדיה, ממנהיגי החינוך התורני בישראל, ממייסדי "מרחביה - האגודה לקידום החינוך התורני", שהקימה בהנהלתו את מוסדות "נועם". מגדולי פרשני הראי"ה קוק, כותבם של שמונה ספרים תורניים ולשעבר רבו של קיבוץ חפץ חיים, ויקיר ירושלים לשנת תשס"ח.

ביוגרפיה

נולד וגדל בתל אביב. למד בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה ונמנה עם בכירי תלמידיו של הרב משה צבי נריה. היה בין מנהיגי שבט איתנים של בני עקיבא, שהשפיעו על התנועה בין היתר בהקמת "גרעין גחל"ת" וישיבת כרם ביבנה. באייר שלאחר מכן היה הראשון משבט איתנים שעבר ללמוד בישיבת מרכז הרב. בעקבותיו באו חבריו לבני עקיבא וחידשו בכך את הישיבה.

היה מקורב לרב צבי יהודה קוק, אשר שיתף אותו בעריכת כתבי אביו הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בהקדמה לספר "עזרת כהן" ברך אותו על חלקו וכך כתב: "ועל הברכה המיוחדת יעמוד בזה חביבי מאד אוצר התורה ויראה טהורה ודעת קודש הרב ר' יעקב פילבר שליט"א על סיועו הגדול ממש בסדור המפתחות לעזרת כהן".

היה מקורב גם ל"רב הנזיר", הרב דוד כהן, כמו כן למד מחוץ לישיבה אצל הרבנים רבי שלמה זלמן אוירבך ורבי יחזקאל אברמסקי.

פילבר קיבל גם מתורתה של הפרופסור נחמה ליבוביץ.

בשנת תשכ"ד ייסד בהדרכת הרצי"ה קוק, הרב שלום נתן רענן והרב אברהם שפירא את ישיבת ירושלים לצעירים[1], ישיבה תיכונית ברוח ישיבת מרכז הרב. בשנת תשכ"ט (1969) פרסם את המאמר "מחינוך דתי לחינוך תורני", שהעלה על סדר היום של הציבור הדתי לאומי את נושא החינוך התורני בחינוך היסודי. מאמר זה נכתב כהכנה להקמת בית הספר התורני "נועם", אותו ייסד בשנת תש"ל (1970).

בשנת תשמ"ה (1985), לאחר חמש שנים כרבו של קיבוץ חפץ חיים, חזר לירושלים, והקים את המכון לחקר משנת הראי"ה קוק. במסגרת המכון ערך את "אגרות הראי"ה" חלק ד' ואת הספר "עין אי"ה" (חיבורו של הראי"ה קוק על אגדות חז"ל בש"ס) והוציא לאור שמונה ספרים משלו. בשנים 1986 - 1985 העביר שיעור שבועי בטלפון ליהודי רוסיה במוסקבה, בתקופת מסך הברזל. על כך קיבל "אות הוקרה" מארגון מחניים, אשר קם במחתרת בברית המועצות, "על תרומתו לעידוד העלייה והקליטה".

הרב פילבר לימד במכללת ירושלים לבנות בבית וגן. הוא מלמד אמונה בישיבת מרכז הרב. במשך כעשר שנים כתב מדי שבוע טור על פרשת השבוע וסוגיות אקטואליות בגיליון "באהבה ובאמונה". כותב טור שבועי בעלון השבת שבתון. בנוסף מפרסם באופן קבוע דברי תורה באתרי החדשות ערוץ 7, אתר כיפה ואתר סרוגים.

בשנת תשס"ח הוכתר על ידי מועצת עיריית ירושלים בתואר "יקיר ירושלים". בנימוקי העיטור נכתב: "על פעילותו החינוכית בירושלים ומחוצה לה, על עיצוב דמותו של החינוך התורני, על הפצת התורה ליהודי התפוצות ועל פרסומיו הרבים - מוענק לו עיטור הכבוד יקיר ירושלים".

בשנת 1960 התחתן עם צביה ורצוג[2]. בנו עו"ד שלמה (מומו) פילבר היה בעבר מנכ"ל משרד התקשורת, ראש לשכת ראש הממשלה ומנכ"ל מועצת יש"ע, עד שהפך לעד מדינה נגד נתניהו בתיק 4000. כיום מנהל פילבר מכון סקרים פרטי בשם דיירקט פולס.

דרכו

הרב פילבר, אחד מפרשניו הבולטים של הראי"ה קוק, עסק לא רק במשנתו התאורטית של הרב קוק אלא ניסה ליישם בפועל את משנתו החינוכית. הוא ראה את תקוות החברה הישראלית בגיבושו של ציבור תורני-ממלכתי המעורה ופועל בכל תחומיה של המדינה ומשפיע מרוחו על כלל החברה הישראלית. למימוש מטרה זו פעל בשתי דרכים: מצד אחד גיבוש ציבור תורני ממלכתי על ידי הקמת מוסדות חינוך ייחודיים בכל שלבי החינוך. לצורך זה יזם והקים את הישיבה לצעירים (ישל"צ) ואת בית הספר התורני "נועם". מצד שני שאף לא להתבדל אלא להיות מעורה בכלל הציבור, "בגובה העיניים". בניסיון להתמודד עם מגמת ההתכנסות שהחלה אצל חלק מבוגרי מרכז הרב, יזם וארגן כנסים בסיסמה: "עם הפנים לכלל ישראל" וכן היה שותף, עם הרבנים יהודה עמיטל, מאיר שלזינגר ויהושע בן-מאיר, להקמת "חותם", תנועה חברתית לחידוש פניה של הציונות הדתית. היה שותף להקמתם של מוסדות נוספים כמו "מכללה ירושלים" בראשות הרב יהודה קופרמן ומכון מאיר בראשות הרב דב ביגון [דרוש מקור].

פרסים בהם זכה

על עבודתו הספרותית זכה לפרסים הבאים:

  • פרס הרב בר שאול
  • פרס שפירא לשנת תשל"ז (1977), על ספרו "באורים ומקורות לאורות התשובה"
  • פרס שר החינוך והתרבות ליוצרים בתרבות יהודית לשנת תשנ"ב (1992).
  • פרס ירושלים לספרות תורנית ולמחשבת ישראל לשנת תשנ"ו (1996).

מספריו

  • איילת השחר: בירורים ומקורות לעיון במחשבת האומה, תורתה וגאולתה בארצה, שיצא בעשר מהדורות וב-35,000 עותקים ומשמש ספר יסוד במחשבת הציונות הדתית ובו בעיקר על משנת הראי"ה ותלמידיו
  • ארץ ושמים: פרקי מדרש ביחסי אדם וחברה, חומר ורוח, הווה ונצח על פי משנת הראי"ה קוק, שיצא בשתי מהדורות.
  • לאורו: עיונים במשנת רבינו אברהם יצחק הכהן קוק
  • כוכבי אור: פרקי מבוא ומקורות לנושאים במשנתו של רבינו אברהם יצחק הכהן קוק, שיצא בשתי מהדורות
  • קדושה ומלכות: עיונים במשנת רבנו אברהם יצחק הכהן קוק, עוסק בנושאים אקטואלים כמו דמוקרטיה וסובלנות ומשפט ומנהיגות ובחירה חופשית
  • חגים וזמנים: עיונים על שבת ומועדי ישראל על פי הגותו של רבנו אברהם יצחק הכהן קוק
  • ביאורים ומקורות לאורות התשובה, מפתח וספר יסוד להבנת משנת התשובה של הרב קוק שיצא לאור בארבע מהדורות לפחות
  • חמדת ימים על פרשיות השבוע
  • מתנת חלקו על פרשיות השבוע בהוצאת מכון מים חיים

כמו כן הוציא את החוברות הלימוד והמוסר, (גם הם בהוצאת מכון מים חיים)
בנוסף ערך את מראה כהן: דמותו והגותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שילוב של דברי הגות של הראי"ה עם צילומים.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יצחק שילוח, מרכז לתורה וחכמת ישראל, הצופה, 19 באפריל 1965
  2. ^ נרשמו לנישואין - תל אביב, הצופה, 10 ביולי 1960
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0