מישלניצה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה.
מישלניצה (בפולנית: Myślenice) היא עיר במחוז גודאותה בגליציה המערבית, פולין. נמצאת דרומית לקרקוב לצידי הכביש הראשי המוביל מקרקוב לזאקופנה.
היסטוריה
מישלניץ נוסדה במאה ה-12. בשנים 1258 - 1253 היא נכללה "בקוד של ליניץ" בתור עמדה אסטרטגית על גדות נחל ראבה. במאה ה-14 ניתן לה מעמד של עיר, ואחר-כך עיר נפה (מרכז אדמיניסטרטיבי). התיישבות יהודית נאסרה בעיר עד שהוסרו ההגבלות על מגורי יהודים בגאליציה, אחרי שנת 1860. ראשוני היהודים התיישבו במישלניץ בשנת 1846, בנו בה בית כנסת ויסדו בית קברות. בהמשך נבנה חדר תפילה של חסידים ומקווה. בשנות ה-80 של המאה ה-19 הייתה במקום קהילה מאורגנת בת כ-400 נפש מתוך אוכלוסייה של כ-2,500 תושבים. הציבור היהודי במקום היה בעל אופי חסידי מובהק, והחיים התרכזו סביב בית המדרש ובתי התפילה. בסוף המאה ה-19 הוקמה במקום ישיבה ששימשה את העיר וסביבתה. כמו כן פעלו בה "חדרים", עד להקמת בית הספר "תלמוד תורה" ב-1925. משום אופיה הדתי של הקהילה, רק ספורים למדו בבתי הספר הממלכתיים בעיר.
במקום היו מוסדות צדקה וגמילות חסדים שטיפלו בחולים ובעניים. קופת "גמילות חסדים" הוקמה בעיר בשנת 1927 בתמיכת ה"ג'וינט".
עיקר עיסוקם של יהודי מישלניץ היה במסחר זעיר ובמלאכה, בעיקר כובענות. במקום היו גם יהודים בעלי מקצועות חופשייםף כמו רופאים ועורכי דין. בראשית המאה ה-19 הוקם בנק פרטי, וסייע בהלוואות לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים.
ב-1926 הוקמה האגודה הציונית של העיר - "התקוה", שכללה רק מיעוט מיהודי מישלניץ. בראשה עמד ד"ר אלעזר גולדווסר, שנודע בקשריו עם תאודור הרצל; הוא כיהן גם במועצת העיר. כמה מבני הנוער היהודי במקום פנו אל השמאל הקיצוני והיו רובו של איגוד הנוער הקומוניסטי בעיר.[1]
אנטישמיות במישלניצה לפני מלחמת העולם השנייה
מישלניץ נודעה כמקום מועד לפורענות ליהודים. ב-1898 תקפו כפריי הסביבה את האוכלוסייה היהודית ופגעו ברכוש ובנפש. ב-1918, עם גל האנטישמיות בגליציה בתום מלחמת העולם הראשונה, התחולל שוב פוגרום במישלניץ. ב-1936 פשטה על העיר כנופייתו של אדם דובושינסקי, יושב-ראש "המפלגה הלאומית" בקראקוב (מפלגה ימנית קיצונית ואנטישמית). מטרתו המוצהרת הייתה לטהר את העיר מיהודים. בהתקפה לילית נהרסו חנויות של יהודים, ותכולתם הועלתה באש. הכנופיה נרדפה בידי המשטרה הפולנית, מנהיגיה הועמדו לדין, הורשעו ונידונו לתקופות-מאסר שונות. הפרשה העסיקה את העיתונות והגיעה עד ל"סיים" (בית הנבחרים הפולני). אחרי מלחמת העולם השנייה הואשם דובושינסקי בפעילות מחתרתית נגד ממשלת פולין העממית, נשפט, הורשע ונידון למוות.[1]
במלחמת העולם השנייה
הגרמנים הפכו את בית המדרש לאורווה ואילצו את היהודים לשרוף את ספרי הקודש במו ידיהם. רוב בתי העסק היהודיים הוחרמו. ה"יודנראט" (מועצת יהודים מטעם) שנתמנה בנובמבר 1939, הופקד על ביצוע ההוראות, אך גם דאג לצורכי הנזקקים בקהילה.[1]
אחרי מלחמת העולם השנייה
בשנת 2005 במלאת 62 שנים לחיסול הקהילה היהודית, הוצב לוח זיכרון בכיכר השוק בבית מספר 10. מחקרים היסטוריים על הקהילה היהודית הוצבו במוזיאון של העיירה .
כיום אין יהודים במקום. שרד בית קברות שנוסד בשנת 1874 ונמצא ליד הכביש קרקוב - זאקופנה על גבעה שנקראת גורה שוביינה.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
