אה"מ אימפלייסבל (1899)
 | |
| אה"מ אימפלייסבל לאחר הוספת ציוד בקרת אש לתורן הקדמי והתורן המרכזי שלה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | אוניות המערכה מסדרת פורמידבל |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 13 ביולי 1898 |
| הושקה | 11 במרץ 1899 |
| תקופת הפעילות | 10 בספטמבר 1902 – 1919 (כ־16 שנים) |
| אחריתה | נמכרה לגריטה ב-8 בנובמבר 1921 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 14,700 טון, מקסימלי: 16,100 טון |
| אורך | 131.6 מטר |
| רוחב | 22.9 מטר |
| שוקע | 8 מטר |
| מהירות | 18 קשרים |
| גודל הצוות | 780 איש |
| טווח שיוט | 9,400 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 20 דוודים המזינים 2 מנועי קיטור בהספק 15,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 2 מדחפים |
| שריון | שריון עיקרי – 229 מ"מ, שריון סיפון – 25–76 מ"מ, צריחי תותחים ראשיים – 254 מ"מ, קזמטים – 152 מ"מ, ברבטות – 305 מ"מ, מחיצות הגנה – 229–305 מ"מ, מגדל הניווט – 356 מ"מ |
| חימוש | 4 תותחים 12 אינץ' (305 מ"מ), 12 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 10 תותחים 12 ליטראות (3 אינץ', 76 מ"מ), 6 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) |
אה"מ אימפלייסבל הייתה אוניית מערכה פרה-דרדנוט של הצי המלכותי הבריטי מסדרת פורמידבל, והספינה השנייה של הצי המלכותי שנשאה שם זה. אוניות הסדרה היו פיתוחים של אוניות מערכה בריטיות קודמות, עם אותה סוללה של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מילימטרים) - אם כי גרסאות 40 קליבר חזקות יותר - ומהירות מרבית של 19 קשרים (35 קמ"ש) כמו סדרת קאנופוס הקודמת, תוך אימוץ הגנת שריון כבדה יותר. האונייה הונחה ביולי 1898, הושקה במרץ 1899 והושלמה ביולי 1901. היא נכנסה לשירות בספטמבר 1901, ושובצה לצי הים התיכון ושירתה בצי עד 1908. לאחר שיפוץ, היא עברה לצי התעלה, ולאחר מכן לצי האטלנטי במאי 1909. כעת היא התיישנה על ידי הופעתן של אוניות הדרדנוט, ושובצה לשייטת אוניות המערכה החמישית וצורפה לצי הבית ב-1912.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שובצה אימפלייסבל יחד עם השייטת לצי התעלה. לאחר פעולות עם סיירת דובר, היא שירתה במערכת הדרדנלים לתמיכה בנחיתות מדינות ההסכמה בגליפולי. היא השתתפה בנחיתה בכף הלס ב-25–26 באפריל ותמכה בכוחות ANZAC על החוף במהלך החודש הבא. בסוף מאי 1915 היא נסוגה כדי לתגבר את הצי האיטלקי בקצה הדרומי של הים האדריאטי לאחר שאיטליה הצטרפה למלחמה בצד מדינות ההסכמה. היא נשארה בים התיכון עד יוני 1917, מלבד חזרה קצרה לבריטניה במרץ ואפריל 1916 לצורך שיפוץ. לאחר שחזרה לאנגליה, היא הושבתה עד מרץ 1918, אז הוסבה לשימוש כספינת אם עבור הסיורים הצפוניים. לאחר המלחמה, היא הושבתה ובסופו של דבר נמכרה לגרוטאות ב-1921.
תכנון
העיצוב של סדרת פורמידבל הוכן ב-1897; זה היה שיפור מצטבר ביחס לסדרות מג'סטיק וקאנופוס הקודמות. פורמידבל אימצה את הגודל הגדול יותר של סדרת מג'סטיק, תוך כדי שריון קרופ החזק יותר של סדרת קאנופוס. בנוסף, העיצוב החדש שילב תותחים ראשיים ומשניים ארוכים יותר (וכך חזקים יותר) וצורת גוף משופרת. מאפיינים אלה יצרו אונייה עם הגנה טובה יותר על שריון מאשר כל אחת מהסדרות המוקדמות, עם אותה מהירות גבוהה של קאנופוס.
אימפלייסבל הייתה באורך כולל של 431 רגל 9 אינץ' (131.6 מטרים), רוחב של 75 רגל (22.9 מטרים) ושוקע של 25 רגל 11 אינץ' (7.90 מטרים). הדחק האונייה היה 14,500 טונות ארוכות (14,700 טונות) בתפוסה סטנדרטית ועד 15,800 טונות ארוכות (16,100 טונות) במעמס מלא. הצוות שלה מנה 780 קצינים ומלחים. אוניות הסדרה הונעו על ידי זוג מנועי קיטור תלת דרגתיים עם 3 צילינדרים, עם קיטור שסופק על ידי עשרים דוודי בלוויל. הדוודים נפלטו לשתי ארובות הממוקמים באמצע האונייה. לאוניות הסדרה הייתה מהירות מרבית של 18 קשרים (33 קמ"ש) מ-15,000 כוחות סוס (11,000 קילוואט).
לאימפלייסבל הייתה סוללה ראשית של ארבעה תותחי 12 אינץ' (305 מ"מ)/ 40 קליבר המורכבים בצריחי תותחים לפני ומאחורי המבנה העילי; התותחים הללו היו מורכבים בברבטות עגולות שאפשרו טעינה או הגבהה מסביב. האונייה גם הרכיבה סוללה משנית של שנים עשר תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) / 45 קליבר מותקנים בקזמטים, בנוסף לעשרה תותחי 12 פאונד (3 אינץ' (76 מ"מ)) ושישה תותחי 3 פאונד (47 מ"מ (1.9 אינץ')) להגנה מפני סירות טורפדו. כמקובל באוניות מערכה של התקופה, היא צוידה גם בארבע צינורות טורפדו 18 אינץ' (457 מ"מ) שקועים בגוף.
לאימפלייסבל הייתה חגורת שריון בעובי 9 אינץ' (229 מילימטרים); המחיצות הרוחביות בשני קצות החגורה היו בעובי 9–12 אינץ' (229–305 מילימטרים). צריחי הסוללה הראשית היו מוגנים עם שריון בעובי 8–10 אינץ' (203–254 מילימטרים), וישבו על ברבטות עם שריון בעובי 12 אינץ' (305 מילימטרים), וסוללת הקזמטים הייתה מוגנת בשריון בעובי 6 אינץ' מפלדת קרופ. למגדל הניווט שלה היו דפנות בעובי 14 אינץ' (356 מילימטרים). היו לה שני סיפונים משוריינים, בעובי 1–3 אינץ' (25–76 מילימטרים), בהתאמה.
היסטוריית שירות
לפני מלחמת העולם הראשונה
אימפלייסבל הונחה במספנת דבונפורט ב-13 ביולי 1898 והושקה ב-11 במרץ 1899, למרות שבזמן ההשקה עוד הייתה רחוקה מלהיות שלמה, והיא הושקה בעיקר כדי לפנות את הממשה כדי להתחיל בבנייה של אוניית המערכה באלוורק. היא הושלמה ביולי 1901 ונכנסה לשירות במספנת דבונפורט תחת פיקודו של קפטן הנסיך לואי מבטנברג ב-10 בספטמבר 1901 לשירות בתחנת הים התיכון, ועזבה את פלימות' לים התיכון ב-29 בספטמבר, והגיעה למלטה ב-8 באוקטובר 1901. מגני התותחים עבור תותחי ה-3 פאונד שלה הוסרו בשנה שלאחר מכן. ביוני 1902 היא הייתה באלכסנדריה לרגל חגיגות ההכתרה המתוכננות למלך אדוארד השביעי, ובספטמבר אותה שנה היא ביקרה בנאפפליו בים האגאי לתמרונים משולבים עם שייטות הים התיכון והתעלה. קפטן רג'ינלד צ'ארלס פרות'רו מונה למפקדה ב-27 באוקטובר 1902, ונותר בתפקיד עד מאי 1904. בנובמבר 1902 היא ביקרה בג'נובה כדי להנחית את הנסיך לואי עם יציאתו הביתה, וקציני האונייה השתתפו בנשף ההכתרה הדחוי שאורגן על ידי המושבה הבריטית בעיר.
במהלך שירותה בים התיכון, היא עברה שיפוצים במלטה בשנים 1902, 1903–1904 ו-1904–1905. במהלך החידושים הללו, היא שינתה את התרנים שלה מספר פעמים כאשר נוספו מדי טווח וציוד בקרת אש. היא עברה תאונה קטלנית ב-12 ביולי 1905 כאשר פיצוץ דוד הרג או נפצע תשעה אנשי צוות. היא סבלה מפיצוץ דוד נוסף ב-16 באוגוסט 1906, כתוצאה מאובדן מי הזנה שגרם לדוד להתחמם יתר על המידה. היא נכנסה למספנת צ'טם בבריטניה ב-1908 לצורך שיפוץ נוסף. במהלך השיפוץ הזה, תותחי ה-12 פאונד שלה הועברו מהסיפון הראשי למבנה העילי, וארבעת אשנבי התותחים הקדמיים צופו כדי להפחית הצפות בים סוער. כאשר הסתיים השיפוץ שלה בצ'טם בפברואר 1909, עברה אימפלייסבל לצי התעלה, ולאחר מכן לצי האטלנטי ב-15 במאי 1909. לאחר ארגון מחדש של הצי ב-1 במאי 1912, הועברה אימפלייסבל לשייטת אוניות המערכה החמישית בצי הבית השני בנור ב-13 במאי 1912.
מלחמת העולם הראשונה
בתחילת מלחמת העולם הראשונה, אימפלייסבל ושייטת אוניות המערכה החמישית התבססו בפורטלנד והוקצו לצי התעלה כדי להגן על תעלת למאנש. אימפלייסבל ואחותה למחצה קווין צורפו באופן זמני לסיירת דובר בסוף אוקטובר 1914 כדי להפציץ את כוחות הצבא הגרמני לאורך חופי בלגיה בתמיכה בכוחות מדינות ההסכמה שנלחמו בחזית. הכוחות הגרמניים תקפו עמדות צרפתיות ממזרח לדנקרק, והם היו זקוקים מאוד לתמיכה ארטילרית כבדה. שייטת של משחתות ומוניטורים עזרה לשבור את המתקפה לפני שהגיעו קווין ואימפלייסבל. דיווחים על מתקפת נגד גרמנית קרובה עם סיירות משוריינות, שבסופו של דבר לא יצאה לפועל, הובילו את הבריטים לשלוח את אוניות המערכה כדי לשמור מפניה יחד עם כוח הארוויץ'. כשהתברר שהצי הגרמני לא מהווה איום, חזרו קווין ואימפלייסבל לצי התעלה. ב-14 בנובמבר, שייטת אוניות המערכה החמישית הועברה לשירנס בגלל חשש שפלישה גרמנית לבריטניה הגדולה עומדת בפתח, אך השייטת חזרה לפורטלנד ב-30 בדצמבר 1914. בינואר 1915 החלו הצי הבריטי והצרפתי למשוך ספינות למזרח הים התיכון כדי להתחיל בפעולות נגד האימפריה העות'מאנית, כולל מספר אוניות משייטת אוניות המערכה החמישית. עד סוף החודש, רק אימפלייסל, קווין ואחיותיהם פרינס אוף ויילס ולונדון, יחד עם הסיירות הקלות טופז ודיימונד שהוקצו לתמוך בשייטת החמישית, נותרו עדיין בפורטלנד.
מערכת הדרדנלים
במרץ 1915, בזמן שהצי הבריטי והצרפתי שניהלו את מערכת הדרדנלים התכוננו לצאת למתקפה גדולה ב-18 במרץ, המפקד הכללי, אדמירל סאקוויל קרדן, ביקש להעביר שתי אוניות מערכה נוספות של השייטת החמישית, אימפלייסבל וקווין תחת פיקודו בציפייה לאבדות במבצע הקרוב. האדמירליות הורתה על שתי האוניות לעבור לדרדנלים, והן עזבו את אנגליה ב-13 במרץ 1915 והגיעו ללמנוס ב-23 במרץ 1915. עד שהגיעו, הבריטים איבדו שתי אוניות מערכה בהתקפה ב-18 במרץ, מה שגרם לאדמירליות לשלוח את שתי האוניות האחרונות של השייטת החמישית להצטרף לצי. עם הגעתה אל הדרדנלים, הצטרפה אימפלייסבל לשייטת הראשונה, שכללה שבע אוניות מערכה נוספות בפיקודו של אדמירל משנה רוסלין ומיס. במהלך החודש הבא החלו הצי הבריטי והצרפתי בהכנות לנחיתה בכף הלס, תחילתו של החלק היבשתי של מערכת גליפולי.
מאוחר ביום ב-23 באפריל, החלו כוחות בעלות הברית להיכנס לעמדה לקראת הנחיתה; אוניות תובלת חיילים עשו דרכם לנקודת הריכוז ליד טנדוס. ומיס עקב אחר הסיירת המשוריינת יוריאלוס, ואימפלייסבל ואוניית המערכה קורנווליס ליוו אותו. בלילה שבין 24 ל-25 באפריל, חיילים עברו מאוניות תובלת הכוחות ל- אימפלייסבל, קורנווליס ויוריאלוס, אשר לאחר מכן הורידו אותם בחופי הנחיתה שלהם בחסות החשיכה. אימפלייסבל הגיעה לחוף X, חלק מהנחיתות בכף הלס, והחלה לשלוח חיילים לחוף בשעה 04:00 בחסות ההפגזה שלה על ההגנה העות'מאנית. במהלך ההפגזה היא ירתה עשרים פגזי 12 אינץ' ו-368 פגזי 6 אינץ'. מתוך הכרה בתמיכה הקריטית שהיא סיפקה לכוחות בזמן שהם תקפו עמדות עות'מאניות, הם כינו את אתר הנחיתה "חוף אימפלייסבל".
במהלך הימים הבאים, המשיכה אימפלייסבל להפגיז עמדות עות'מאניות סביב חופי הנחיתה. כאשר הכוחות העות'מאניים החלו להתאסף בקריתיה כדי לפתוח במתקפת נגד נגד חוף Y ב-26 באפריל, פתחה אימפלייסבל בהפגזה כבדה שפיזרה לחלוטין את העות'מאנים. יומיים לאחר מכן, היא שוב הייתה מחוץ לחוף X, והיא ועוד כמה אוניות מערכה בריטיות וצרפתיות הפגיזו ריכוזי חיילים עות'מאניים במהלך הקרב הראשון על קריתיה. היא עזרה לשבור מתקפה עות'מאנית על חוף Y בליל 1 במאי ותמכה בהתקפה בריטית וכוחות אנזא"ק לא מוצלחת על קריתיה חמישה ימים לאחר מכן, הקרב השני על קריתיה.
פעולות מאוחרות יותר
אימפלייסבל, קווין, לונדון ופרינס אוף ויילס הועברו לשייטת המנותקת השנייה, שאורגנה כדי לתגבר את הצי האיטלקי בים האדריאטי כאשר איטליה הכריזה מלחמה על האימפריה האוסטרו-הונגרית. היא הגיעה לבסיס החדש שלה, טאראנטו, איטליה, ב-27 במאי 1915. בנובמבר 1915, הועברה אימפלייסבל לשייטת המנותקת השלישית. השייטת הזו, שבסיסה בסלוניקי, אורגנה כדי לתגבר את סיירת תעלת סואץ ולסייע לצי הצרפתי לחסום את חופי הים האגאי של יוון ובולגריה. היא העבירה את הבסיס שלה לפורט סעיד, מצרים, מאוחר יותר באותו החודש. אימפלייסבל יצא ב-22 במרץ 1916 לשיפוץ בבריטניה, והגיע למספנת פלימות' ב-9 באפריל 1916. כשהסתיים השיפוץ שלה, היא חזרה לשייטת המנותקת השלישית והתבססה בסלוניקי. ביוני 1917, אימפלייסבל הייתה באתונה במהלך התפטרותו של קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון.
ביולי 1917, אימפלייסבל חזרה לבריטניה והושבתה בפורטסמות' כדי לספק צוותים לכלי שיט נגד צוללות, וארבעה קזמטים של הסיפון הראשי משני הצדדים הוחלפו בשני תותחי 6 אינץ' על סיפון הסוללה שלה. היא הושבתה עד מרץ 1918, אז נבחרה לשירות כספינת אם עם הסיירת הצפונית בלרוויק, קירקוול ובונקראנה. בהסבה, היא שמרה על הסוללה הראשית שלה וארבעת תותחי ה-6 אינץ' בסיפון העליון, אבל שאר תותחי ה-6 אינץ' שלה הוסרו, וכך גם הרשתות נגד טורפדו שלה. בנובמבר 1918, אימפלייסבל הוכנסה לרשימת הפירוק, הוצאה משירות ב-1919, וב-4 בפברואר 1920 הוכנסה לרשימת המכירה. היא נמכרה לגריטה לחברת המסחר סלאו ב-8 בנובמבר 1921. היא נמכרה מחדש לחברה גרמנית, ונגררה לגרמניה לצורך גריטה באפריל 1922.
קישורים חיצוניים
