אה"מ אלקטו (1839)
 | |
| תחרות "משיכת חבל" בין אוניית המדחף "ראטלר" לאוניית המשוטות "אלקטו" (מימין), 3 באפריל 1845 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סלופ קיטור (גלגלי משוטות ומפרשים), דגם 3 |
| צי | הצי המלכותי הבריטי |
| דגל הצי |
 |
| סדרה | "אלקטו", אונייה ראשונה בסדרה |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | מספנת הצי בצ'טם |
| הוזמנה | 25 בפברואר 1839 |
| תחילת הבנייה | יולי 1839 |
| מחיר | 27,268 ליש"ט |
| הושקה | 7 בספטמבר 1839 |
| תקופת הפעילות | 26 באוקטובר 1839 – מרץ 1865 (כ־25 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1865 |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | 1283 טון |
| תפוסה | 795 ו-87/94 טון (bm) |
| אורך | אורך סיפון התותחים 164 רגל (50.0 מ'); אורך השדרית 141 רגל ו-8 אינץ' (43 מ') |
| רוחב | רוחב מרבי 32 רגל ו-8 אינץ' (10.0 מ'); רוחב לחישוב תפוסה 32 רגל ו-6 אינץ' (9.9 מ') |
| שוקע | קדמי 6 רגל (1.8 מ'), אחורי 7 רגל ו-6 אינץ' (2.3 מ'); עומק הסַפנה 18 רגל ו-7 אינץ' (5.7 מ') |
| מספר תרנים | 2 תרנים |
| הנעה |
קיטור ומפרשים מנוע קיטור 2 צילינדרים, פעולה ישירה, הספק נומינלי 200 כוחות סוס. מערך מפרשים של brig sloop. |
| צורת הנעה | גלגלי משוטות צדיים |
| חימוש | 2 תותחי 32-ליטראות חלקי-קדח ונטעני לוע על חצובה סובבת; 2 תותחי 32-ליטראות חלקי קדח ונטעני לוע על עגלות תותחים בדפנות. |
אוניית-הוד-מלכותו "אֶלֶקְטוֹ" (באנגלית: HMS Alecto) הייתה סלופ קיטור של הצי המלכותי הבריטי, מונעת על ידי גלגלי משוטות צדיים ומפרשים. היא תוכננה על ידי סר ויליאם סיימונדס (אנ'), הארכיטקט הימי הראשי של הצי (אנ'). "אלקטו" סווגה במקור כספינת קיטור (SV3), אך לימים שונה הסיווג ל"סלופ דגם שלוש".[1] את תחילת שירותה המבצעי, לפני תחרות "משיכת החבל" ההיסטורית עם אה"מ "ראטלר", עשתה בים התיכון. היא שרתה בתחנות הצי באמריקה הצפונית והדרומית, ובעיקר בסיורים להדברת סחר העבדים בחופי מערב אפריקה. היא הוצאה מהשירות ונגרטה בנובמבר 1865.
"אלקטו" היא האונייה השנייה בצי המלכותי שנשאה שם זה. קדמה לה אוניית הבערה נושאת 12 תותחים שהושקה ב-1781 ונמכרה ב-1802.[2]
בניית האונייה
בניית האונייה הוזמנה ב-25 בפברואר 1839 במספנת הצי בצ'טם, והבנייה החלה ביולי אותה שנה.[3] היא הושקה חודשיים לאחר מכן, ב-7 בספטמבר. לאחר השקתה נגררה אל ליימהאוז (Limehouse) כדי להתקין בה את הדודים והמכונות.[1] האונייה שבה לצ'טם והתקנתה לשירות הסתיימה ב-12 בדצמבר 1839 בעלות של 27,268 לי"ש, כולל המכונות שעלו 10,700 ליש"ט.[4]
שירותה המבצעי
תקופת השירות הראשונה
ב-26 באוקטובר 1839 הוכנסה האונייה לשירות פעיל תחת פיקודו של לפטננט ויליאם הוסיזן (Hosaeson) והוצבה בים התיכון.[1] אחר כך חזרה אל פורטסמות. במרץ 1845 השתתפה בסדרת ניסויים עם אונייה דומה לה, אה"מ "ראטלר" – אחת מאוניות המדחף הראשונות של הצי המלכותי. צורת הגוף של שתיהן הייתה זהה, אך "ראטלר" הייתה ארוכה בקצת מעל 12 רגל. לשתיהן היו מנועים בהספק נומינלי[5] של 200 כוחות סוס, אך מנועה של "אלקטו" מיושן יותר. ב-3 באפריל נערכו שלוש תחרויות "משיכת חבל" (tug of war) בין השתיים כדי לבדוק איזו משתי צורות ההנעה עדיפה – מדחף או גלגלי משוטות. שתי האוניות נקשרו זו לזו בחבל ארוך בירכתיהן, השתיים הפעילו את מנועיהן במלוא הקיטור קדימה, ובתחרות המשיכה גברה "ראטלר" המדחפית והצליחה לגרור את "אלקטו" במהירות של 2.8 קשרים (5.2 קמ"ש). רבים סבורים שניצחונה של "ראטלר" בתחרות עם "אלקטו" הוא ששכנע סופית את האדמירליות לאמץ את המדחף להנעת ספינות הצי המלכותי, אך מחקרים מודרניים מפריכים זאת ומראים שההחלטה על המעבר מגלגלי משוטות למדחף התקבלה עוד קודם לכן. האדמירליות ידעה שמנועיה של "ראטלר" חזקים לאין שיעור יותר מאלו של "אלקטו", והתחרות נועדה ליחסי ציבור בלבד, משום שהיא התחייבה עוד קודם לתוכנית בנייה של אוניות מדחף.[6] האונייה הושבתה במספנת הצי בווליץ' ב-24 באפריל 1845. היא שופצה בעלות של 18,100 ליש"ט והותקנו בה דודי קיטור חדשים בעלות של 10,073 ליש"ט.[1]
תקופת השירות השנייה
היא הוחזרה לשירות פעיל ב-10 בנובמבר 1845 בפיקודו של לפטננט פרנסיס ויליאם אוסטן (Austen) לשירות בחוף המזרחי של אמריקה הדרומית. קומנדר וינסנט אמקוט מסינגברד (Massingbers) קיבל את הפיקוד עליה ב-17 בנובמבר 1846, והיא עברה לתחנת הצי בצפון אמריקה ואיי הודו המערבית.[7] האונייה שבה למימי הבית, הושבתה במספנת הצי בווליץ' ב-22 ביוני 1849, והותקנו בה מנועים חדשים בעלות של 10,073 ליש"ט.[1]
תקופת השירות השלישית
ב-27 בינואר 1852 נמסר הפיקוד על האונייה לידי קומנדר סטיבן סמית לות'ר קרופטון (Crofton),[8] והיא הוצבה בשייטת מערב אפריקה (אנ') ויצאה לסיורים לתפישת אוניות עבדים. היא שבה לאנגליה, הושבתה ב-11 במאי 1854, ושופצה במספנת הצי בווליץ' ואחר כך במספנת הצי בדפטפורד בעלות של 10,043 ליש"ט.[1]
תקופת השירות הרביעית
ב-2 באוגוסט 1855 הוחזרה לשירות מבצעי בפיקודו של קומנדר רוברט פיליפס, והוצבה בשייטת מערב אפריקה.[9] קומנדר ג'יימס האנט (Hunt) קיבל את הפיקוד על האונייה ב-7 במאי 1856.[10] ב-27 באוגוסט 1857 לכדה את אוניית העבדים "אלייזה" (Eliza) וב-13 בספטמבר את "אונווֹרד" (Onward). ב-15 באוקטובר תפשה את "לואיס מק-ליין (Louis McLane) וב-26 בחודש את "קלרה ויליאמס" (Clara Williams). ב-4 בנובמבר לכדה את אוניית העבדים "וינדוורד" (Windward). בסוף 1858 שבה לנמל הבית וב-15 בינואר 1859 הוצאה משירות מבצעי והושבתה. במהלך 1859–1860 שופצה במספנת הצי בווליץ' בעלות 13,469 ליש"ט.[1]
תקופת השירות החמישית
היא הוחזרה לשירות מבצעי ב-27 בינואר 1860 בפיקודו של ג'יימס רייבי (Raby), וחזרה לשרת בשייטת מערב אפריקה.[11] ב-15 באוגוסט לכדה את אוניית העבדים "קונסטנציה" (Constancia) וב-11 ביולי 1861 ספינת עבדים נוספת. ב-26 באפריל ניהלה קרב בפורט נובו במפרץ גינאה.[1] אחר כך שבה לאנגליה וב-25 ביוני 1862 הוצאה משירות פעיל והושבתה.
תקופת השירות השישית
האונייה הוחזרה לשירות מבצעי ב-23 בינואר 1863 בפיקודו של קומנדר ויליאם הנס בלייק (Blake), והוצבה לשירות בחוף המזרחי של אמריקה הדרומית.[12] היא שבה לאנגליה והוצאה סופית משירות פעיל במרץ 1865.[1]
אחריתה
"אלקטו" נגרטה ב-1865 על ידי Henry Castle & Son בצ'רלטון (Charlton) בנובמבר 1865.[1]
מקורות
- Lambert, Andrew (2007), "HMS Rattler" in: John B. Hattendorf, (editor), The Oxford Encyclopedia of Maritime History. New York and London, Oxford University Press. Vol. 3. pp. 407-408.
- Lambert, Andrew (1992). "Chapter 2: The Screw Propeller Warship" in: Robert Gardiner (editor), Steam, Steel and Shellfire. London, Conway Maritime Press.
- Lion, David and Rif Winfield (2004), The Sail & Steam Navy List, All the Ships of the Royal Navy 1815 to 1889. London, Chatham Publishing.
- Winfield, Rif (2014), British Warships in the Age of Sail (1817 – 1863). Seaforth Publishing, Barnsley, England.
- Colledge, J.J. (2020), Ships of the Royal Navy. Revised and updated by Lt Cdr Ben Warlow and Steve Bush. Seaforth Publishing, Barnsley, England.
- The New Navy List, conducted by Joseph Allen, Esq., RN. London, Parker, Furnivall, and Parker, Military Library, Whitehall, 1847.
- The Navy List, published by His Majesty's Stationery Office, London.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 Winfield (2014).
- ^ Colledge (2020), Alecto.
- ^ Lion and Winfield (2004), p. 159.
- ^ 2,552,800 ליש"ט במחירים של ימינו.
- ^ הספק נומינלי (nominal horsepower) הוא ההספק התיאורטי שמפתח מנוע קיטור כשהוא פועל בלחץ קיטור סטנדרטי של 7 ליברות לאינץ' מרובע ולא בלחץ הקיטור הממשי השורר בצילינדר שלו. פרמטר זה שימש לאומדן ההספק של מנועי הקיטור הראשונים בתחילת המאה ה-19. ההספק חושב על פי הנוסחה: 7 ליברות לאינץ' מרובע x שטח הבוכנה באינצ'ים מרובעים x מהירות הבוכנה הממוצעת ברגל לשנייה חלקי 33,000.
- ^ Lambert (1992), p.30; Lambert (2007), p. 408.
- ^ The New Navy List, January 1847, page 214.
- ^ The Navy List, January 1853, p. 137.
- ^ The Navy List, October 1855, p. 137.
- ^ The Navy List, July 1956, p. 137.
- ^ The Navy List, July 1860, p. 142.
- ^ The Navy List, January 1865, p. 172.
