אולטרה־מונטניזם
אולטרה־מונטניזם או אולטרה־מונטניות היא תפיסת כמורה פוליטית בתוך הכנסייה הקתולית, ששמה דגש חזק על זכויות היתר וכוחותיו של האפיפיור.
היסטוריה
מקורות המונח הם בשפה כנסייתית מימי הביניים: כאשר אדם לא איטלקי נבחר לאפיפיור, אמרו שהוא papa ultramontano, כלומר, אפיפיור מעבר להרים (האלפים).[1] סטודנטים זרים באוניברסיטאות באיטליה של ימי הביניים כונו גם אולטרמונטנים.
המילה הוקמה לתחייה, אך משמעותה התהפכה לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית בצרפת, כדי לציין את "האיש שמעבר להרים" שנמצא באיטליה. בצרפת, הכינוי ultramontain ניתן לאנשים שתמכו בסמכות האפיפיור על פדיון צרפתית, בניגוד למפלגה הגליקנית ומפלגת היאנסנים של ילידי הכנסייה הקתולית הצרפתית. המונח נועד להיות מעליב, או לפחות לרמוז על היעדר פטריוטיות אמיתית.[1] החל מהמאה ה-17, האולטרה־מונטניזם נקשר בקשר הדוק עם הישועים.[2]
במאה ה -18 המילה עברה לאוסטריה (יוסיפיניזם ופברוניזם), שם קיבלה משמעות רחבה בהרבה, כאשר היא חלה על כל הסכסוכים בין הכנסייה למדינה, ותומכי הכנסייה נקראים ultramontanes. בבריטניה ובאירלנד הייתה זו תגובה לסיסלפיניזם, עמדתם של קתולים מתונים שביקשו לעשות ויתורים פטריוטיים למדינה הפרוטסטנטית בכדי להשיג אמנציפציה קתולית.
בספרד של המאה השמונה־עשרה החלה מלכות בורבון ליישם מדיניות של רגליזם, שהרחיבה את כוחה של המלוכה וביקשה להביא את הכנסייה הקתולית לתחום שיפוטה של המלוכה בכל העניינים למעט התחום הרוחני. שריו של שארל השלישי, הרוזן פלורידבלנקה והרוזן קמפומנס דחו את טענות האולטרה-מונטניסטים לפיהן לכנסייה זכויות בלתי ניתנות לערעור בתחום החילוני.[3] הרפורמות הרגליסטיות שכתר ספרד ביקש ליישם הצליחו רק קמעה, וההתנגדות אליהן יוחסה לתמיכה ב"חברת ישו", שגורשה מהאימפריה הספרדית בשנת 1767, אך לפני כן מנתה אנשי חינוך.[4]
בקנדה, רוב אנשי הדת הקתוליים בזו למהפכה הצרפתית ולהטיה האנטי-כמורתית שלה וראו ברומא כדוגמה רוחנית ופוליטית כאחד. היו הרבה הדיוטות שתמכו באידיאלים אלה כמפתח לשימור המוסדות והערכים הקנדיים. מסיבה זו הם נקראו אולטרה-מונטניסטים. האולטרה-מונטנים לא האמינו הן בפוליטיקאים האנגלופוניים הפרוטסטנטיים והן בפוליטיקאים הפרנקופונים, אך הכנסייה ראתה בכך קל יותר להתמודד עם מושלים בריטים, שהעריכו את תפקידה של הכנסייה בהכלת חילוקי הדעות, מאשר עם אנשי המקצוע הליברלים הפרנקופונים שהיו חילונים.[5]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Benigni, Umberto. "Ultramontanism." The Catholic Encyclopedia Vol. 15. New York: Robert Appleton Company, 1912. 6 January 2019
- ^ Unterburger, Klaus, “Ultramontanism”, Religion Past and Present. 2006, מסת"ב 9789004146662
- ^ Farriss, N.M. Crown and Clergy in Colonial Mexico 1759-1821. London: The Athlone Press 1968, p. 97.
- ^ Farriss, Crown and Clergy, p. 105.
- ^ Belshaw, John Douglas. "Ultramontanism and Secularism", Canadian History: Pre-Confederation, B.C. Open Textbook project
