איילט דמשק
.svg) | |
.png) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| עיר בירה | דמשק |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | כיבוש סוריה |
| הקמה | 1516 |
| פירוק | רפורמות הטנזימאט |
| פירוק | 1867 |
| ישות קודמת |
 הסולטנות הממלוכית |
| ישות יורשת |
 וילאייט סוריה מוטצאריף של ירושלים |
איילט דמשק (בטורקית עות'מאנית: إيالة شام')[1] היה איילט של האימפריה העות'מאנית. שטחו המדווח במאה ה-19 היה 20,020 מילים רבועים (51,900 קילומטרים רבועים). [2] הוא הפך לאיילט לאחר שהעות'מאנים כבשו אותו מהממלוכים בשנת 1516.[3] ג'אנבירדי אל-ע'זאלי, בוגד ממלוכי, הפך לביילרביי הראשון של דמשק.[4] איילט דמשק היה אחד הפרובינציות העות'מאניות הראשונות שהפכו לווילאייט לאחר רפורמה מנהלית בשנת 1865, וב-1867 הוא עבר רפורמה לווילאייט סוריה. [5]
שיפוט טריטוריאלי
האימפריה העות'מאנית כבשה את סוריה מהממלוכים בעקבות קרב מרג' דאבק באוגוסט 1516 והתחייבות הנאמנות שלאחר מכן ניתנו לסולטאן העות'מאני, סלים הראשון, בדמשק על ידי משלחות של ידועים מכל רחבי סוריה. [6] העות'מאנים הקימו את דמשק כמרכז של איילט (מחוז עות'מאני) ששטחו מורכב מממלאקת (מחוזות ממלוכים) של דמשק, חמה, טריפולי, צפת וכרכ.[7] הממלאקה של חלב, שכיסתה חלק גדול מצפון סוריה, הפכה לאיילט חלב.[7] במשך כמה חודשים בשנת 1521 הופרדו טריפולי וסביבתה מאיילט דמשק, אך לאחר 1579 הפך איילט טריפולי לצמיתות למחוז עצמאי.[7]
בסיומה של המאה ה-16, איילט דמשק חולקה מנהלית לתוך סנג'קים (מחוזות) של תדמור, צפת, לג'ון, עג'לון, שכם, ירושלים, עזה וכרכ, בנוסף לעיר דמשק והמחוז שלה.[8] היה שם גם הסנג'אק של צידון-ביירות, אם כי לאורך סוף המאה ה-16, לעיתים קרובות הוא החליף ידיים בין האיילט של דמשק וטריפולי. [9] בקצרה בשנת 1614, ולאחר מכן באופן קבוע לאחר 1660, הופרדו הסנג'קים צידון-ביירות וצפת מדמשק והיוו את איילט צידון .[7] חלוקות מינהליות אלה התקיימו ברובן בשינויים קלים יחסית עד אמצע המאה ה-19. [10]
הערות שוליים
- ^ "Some Provinces of the Ottoman Empire". Geonames.de. אורכב מ-המקור ב-27 באוגוסט 2013. נבדק ב-25 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Popular encyclopedia: or, conversations lexicon, Volume 6, באתר גוגל ספרים
- ^ Encyclopedia of the Ottoman Empire, באתר גוגל ספרים By Gábor Ágoston, Bruce Alan Masters
- ^ D. E. Pitcher (1972). An Historical Geography of the Ottoman Empire: From Earliest Times to the End of the Sixteenth Century. Brill Archive. p. 105. נבדק ב-2 ביוני 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Almanach de Gotha: annuaire généalogique, diplomatique et statistique. J. Perthes. 1867. pp. 827–829. נבדק ב-2013-06-01.
- ^ Ze'evi, pp. 1–2.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 Abu Husayn, p. 11.
- ^ Bakhit 1982, p. 91.
- ^ Abu Husayn, pp. 11–12.
- ^ Salibi, pp. 63–64.
