אילנה אפרתי
אילנה אפרתי (נולדה ב-26 ביוני 1957) היא מעצבת אופנה ישראלית ובעלת בית אופנה הנושא את שמה.
ביוגרפיה
אפרתי נולדה וגדלה בתל אביב. למדה אמנות וציור בתיכון ויצ"ו-צרפת. ב-1987 פתחה את חנות המותג ברחוב דיזנגוף בתל אביב.[1] משנת 2004 פועלת החנות במתכונת של פגישה אישית עם הלקוחה, לאחר שאפרתי ובן זוגה, שלומי רוזנבוים, עברו להתגורר באופן חלקי באומבריה שבאיטליה.[2]
ב-1990 הוזמנה אפרתי על ידי מנכ"ל המשביר לצרכן, מנחם עינן, לסייע בשינוי הדימוי המיושן של הרשת.[3] היא יזמה עבור הרשת את פרויקט "שדרת המעצבים", שכלל הכנסת מעצבי אופנה צעירים לסניפי הרשת, והמשיכה לשמש כמנהלת הפרויקט עד 1999.[4] ב-2011 רשת המשביר שבה ויצאה ביוזמה דומה.
אפרתי מעצבת בגדי נשים מחויטים הנתפרים בהתאמה אישית. סגנונה תואר כ"קלאסי, מוקפד והמאתגר ביותר בנוף המקומי".[5] בכתבת פרופיל שנעשתה עליה בעיתון "מעריב" לרגל יום האישה 2006, תוארה אפרתי כ"אחת מהנשים המשפיעות ביותר בסצנת האופנה המקומית...הנה ההוכחה שניתן לשמור על יציבות של יותר משני עשורים בתעשייה, גם עם שמירה על אמירה אישית שלא בהכרח מתחנפת לדעת הקהל."[6]
בשנת 1995 השיקה אפרתי קו אופנה נוסף, "אא אילנה אפרתי 100% כותנה", שכלל בגדי כותנה פשוטים ומינימליסטיים, בהשראת בגדי פועלים וחלוצים, כמחווה למפעל האופנה הישראלי אתא.[7]
בשנת 2016, אפרתי קיבלה תואר כבוד ׳אבירת מסדר הכוכב של איטליה׳ מטעם נשיא איטליה סרג׳ו מטרלה, כהוקרה על פעילותה לקידום יחסי ישראל-איטליה בתחום האופנה והתרבות.[8]
תצוגות אופנה וקטלוגים מיוחדים
אפרתי מציגה את אוספי האופנה בתצוגות אופנה שנתיות, בהן שבוע האופנה בתל אביב.[9] בין השנים 1988 - 2005 פרסמה קטלוגי אופנה שנתיים הדנים בסוגיות חברתיות, עירוניות ואסתטיות.
בשנת 1996, זכה הקטלוג של אפרתי לפרסום, כאשר היה הראשון בישראל שהנשים המצולמות בו לא היו פרסומאיות. הצעד הוגדר אז כפמיניסטי ובעקבותיו הוציאו בתי אופנה אחרים קטלוגים דומים.[1]
אפרתי מושפעת בעבודתה מהחיים העירוניים בתל אביב; בשנת 2001 הוקדש קטלוג האופנה השנתי שלה לרחוב דיזנגוף.[10]
אמנות וחינוך
לאורך השנים הציגה אפרתי במגוון תערוכות עיצוב ואמנות, בהן סדרת צילומים שיצרה עם הצלם רן גולני והוצגו בגלריה "העיר" בתל אביב ועל שער ירחון האמנות 'ארבע על חמש' (1996)[11]; מצג וידאו משותף עם האמנית מרים כבסה בתערוכה "T Shirt" במוזיאון העיצוב ברמת גן (1999); מוצג משותף עם צלם העיתונות אלכס ליבק בתערוכה על סובלנות במכון הטכנולוגי חולון (1999); ותערוכת יחיד של טקסטיל ווידאו-ארט בגלריה פריסקופ בתל אביב (2012).[12]
אפרתי הוזמנה להרצות במכללת האמנות בצלאל, באוניברסיטה העברית ובשנים 1998-1995 לימדה בשנקר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אילנה אפרתי
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אביבה לורי, מעצבת האופנה אילנה אפרתי הגשימה פנטזיה: גידול ירקות אורגניים בחווה באיטליה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2008
- ^ שירה ברויאר, חפש את האשה, ריאיון עם אילנה אפרתי, באתר וואלה!, 20 בדצמבר 2004
- ^ יעל טבת,"מדויק וענייני, כמו באירופה. ביקורת תצוגת האופנה של שדרת המעצבים", הארץ, 30 בנובמבר 1993
- ^ שחר אטואן, מעצבי האופנה המקומיים מחפשים קצה חוט, באתר הארץ, 11 בפברואר 2011
- ^ איתי יעקב, מבחן בד עם אילנה אפרתי, באתר nrg, 14 בדצמבר 2004
- ^ איתי יעקב, הולכת נגד הרוח - ריאיון עם אילנה אפרתי לרגל יום האישה הבינלאומי, באתר nrg, 8 במרץ 2006
- ^ שירה ברויאר, "סנובית, חאקי כבר לבשת?" מוסף הארץ, 8 בנובמבר 1996
- ^ [http://www6.ansa.it/ansamed/it/notizie/stati/israele/2016/11/08/italia-israele-onorificenza-a-stilista-elana-efrati_4cbf20c0-6221-4971-9778-c76602e2cdaf.html Italia-Israele: onorificenza a stilista Elana Efrati - Israele - ANSAMed.it], www6.ansa.it (ארכיון)
- ^ הילה אוחיון, מאחורי הקלעים אצל אילנה אפרתי, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2012
- ^ שירה ברויאר, המקום הבא לשעבר, באתר הארץ, 25 בפברואר 2002
- ^ ארבע על חמש, הירחון לאמנות בישראל, גיליון מספר 74, פברואר 1996.
- ^ טל אמית, אני אף פעם לא הפסקתי לראות עננים, המגזין, 23 באוקטובר 2012
