אליטה אינטלקטואלית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: חסרה התייחסות לאליטה בתרבויות עתיקות, במקרא ובספרות היוונית-אפלטונית.

אליטה אינטלקטואלית היא מעמד של חברה המורכב מאנשים בעלי השכלה אוניברסיטאית, העוסקים בעבודות אינטלקטואליות מורכבות שבאמצעותן הם מבקרים, מעצבים ומובילים בפוליטיקה, במדיניות ובתרבות של החברה שלהם;[1] ככזו, אליטה אינטלקטואלית מורכבת מחוקרים, אקדמאים, מורים, עיתונאים וסופרים.[2][3]

מבחינה מושגית, מעמד אליטה אינטלקטואלית התעורר בסוף המאה ה-18, במהלך החלוקה הרוסית של פולין (1772–1795). מבחינה אטימולוגית, האינטלקטואל הפולני מהמאה ה-19 ברוניסלב טרנטובסקי טבע את המונח intelligencja (אינטליגנציה) כדי לזהות ולתאר את השכבה החברתית המשכילה באוניברסיטה ופעילה מקצועית של הבורגנות הפטריוטית; גברים ונשים שהאינטלקטואליזם שלהם יספק מנהיגות מוסרית ופוליטית לפולין בהתנגדות להגמוניה התרבותית של האימפריה הרוסית.[4]

ברוסיה הקדם-מהפכנית (1917), המונח אינטליגנציה (интеллигенция) זיהה ותיאר את המעמד של אנשים בעלי השכלה אוניברסיטאית שההון התרבותי שלהם - חינוך, השכלה והארה אינטלקטואלית - אפשרו להם לקחת את היוזמה המוסרית ואת המנהיגות המעשית הנדרשת בפוליטיקה הלאומית, האזורית והמקומית של רוסיה.[5]

בפועל, מעמדה ותפקודה החברתי של אליטה אינטלקטואלית השתנו לפי החברה; במזרח אירופה, האינטלקטואלים היו בפריפריה של החברות שלהם, ולכן נשללה מהם השפעה פוליטית וגישה למנופים היעילים של כוח פוליטי ושל פיתוח כלכלי. במערב אירופה היו האינטלקטואלים בזרם המרכזי של החברות שלהם, ולכן הפעילו השפעה תרבותית ופוליטית שהעניקה גישה לכוח המשרד הממשלתי, כמו ה-Bildungsbürgertum, הבורגנות התרבותית של גרמניה והמקצועות בבריטניה הגדולה.[3]

רקע כללי

בחברה, אליטה אינטלקטואלית היא מעמד של אינטלקטואלים שתפקידיהם החברתיים, הפוליטיקה והאינטרסים הלאומיים שלהם שונים מתפקידי הממשלה, המסחר והצבא.[6] ב-Economy and Society: An Outline of Interpretive Sociology (1921), הכלכלן הפוליטי מקס ובר שימש במונח אליטה אינטלקטואלית במסגרות התייחסות כרונולוגיות וגאוגרפיות, כגון "העיסוק הנוצרי הזה בניסוח דוגמות הושפע, בעת העתיקה, במיוחד על ידי האופי הייחודי של 'אליטה אינטלקטואלית, שהייתה תוצר של החינוך היווני", ולכן מקורה של אליטה אינטלקטואלית כמעמד חברתי של אנשים משכילים שנוצרו לטובת החברה.[7]

במאות ה-19 וה-20, המילה הפולנית אינטליגנציה והמושג הסוציולוגי של אליטה אינטלקטואלית הפכו בשימוש אירופי לתיאור המעמד החברתי של גברים ונשים שהם האינטלקטואלים של מדינות מרכז ומזרח אירופה; בפולין, ההוגים הביקורתיים שהתחנכו באוניברסיטה, ברוסיה, הניהיליסטים שהתנגדו לערכים מסורתיים בשם ההיגיון והקדמה. בסוף המאה ה-20 אמר הסוציולוג פייר בורדייה שבאליטה אינטלקטואלית יש שני סוגים של עובדים; (i) עובדים אינטלקטואלים היוצרים ידע (מעשי ותאורטי) ו-(ii) עובדים אינטלקטואלים היוצרים הון תרבותי. מבחינה סוציולוגית, inteligencja פולנית מתורגמת לintellectuels בצרפת ולGebildete בגרמניה.[6]

היסטוריה אירופית

הפילוסוף קרול ליבלט זיהה את הסתירה החברתית הטמונה בכך שהאליטה האינטלקטואלית מתקדמת פוליטית, תוך שהיא מוכנה לפעול למען הסטטוס קוו של המדינה.
ברוסיה הגדיר הסופר פיוטר בובוריקין את האליטה האינטלקטואלית הן כמנהלי חברה והן כיוצרי התרבות הגבוהה של החברה.

האליטה האינטלקטואלית התקיימה כשכבה חברתית בחברות אירופיות לפני שנטבע המונח inteligencja בפולין של המאה ה-19, כדי לזהות את האנשים האינטלקטואלים שמקצועותיהם הציבו אותם מחוץ למקומות העבודה המסורתיים ולפועלם של המעמדות החברתיים בעיר ובארץ (מלכות, אצולה, בורגנות) של מונרכיה; לכן inteligencja הן מעמד חברתי יליד העיר.[8] בתפקידיהם כמעמד מעמד, הבינו האינטלקטואלים את הפיתוח התרבותי של הערים, את הפצת הידע המודפס (ספרות, ספרי לימוד, עיתונים) ופיתוח כלכלי של דיור להשכרה (בית השכירות) עבור המורה, העיתונאי, ועובד המדינה.

בספר על אהבת המולדת (1844), הפילוסוף הפולני קרול ליבלט השתמש במונח intelligencja, שהיה מעמד המורכב מחוקרים, מורים, עורכי דין ומהנדסים וכו' כאנשים המשכילים של החברה המספקים את המנהיגות המוסרית הנדרשת לפתרון בעיות החברה, מכאן שתפקידה החברתי של האליטה האינטלקטואלית הוא "להדריך למען הנאורות הגבוהה שלהם".[8][9]

בשנות ה-60 של המאה ה-20, העיתונאי פיוטר בובורקין פרסם את המונח אינטליגנציה (интеллигенция) כדי לזהות ולתאר את השכבה החברתית הרוסית של אנשים שהתחנכו באוניברסיטה העוסקים במקצועות האינטלקטואליים (משפטים, רפואה, הנדסה, אמנויות) המייצרים את התרבות והאמנויות. אידאולוגיה דומיננטית לפיה החברה פועלת.[10][11][12] על פי התיאוריה של ד"ר ויטלי טפיקין, התכונות הסוציולוגיות הרגילות לאינטליגנציה של חברה הן:

  1. אידיאלים מוסריים מתקדמים לזמנם, רגישות מוסרית לשכן, טאקט ועדינות בביטוי;
  2. עבודה שכלית פרודוקטיבית, ובחינוך עצמי מתמשך;
  3. פטריוטיות המבוססת על אמונה בעם, ואהבה בלתי נדלית וחסרת אנוכיות למולדת הקטנה והגדולה;
  4. יצירתיות טבועה בכל שכבה של האליטה האינטלקטואלית, ונטייה לסגפנות;
  5. אישיות עצמאית המדברת בחופשיות;
  6. יחס ביקורתי כלפי הממשלה, וגינוי פומבי של העוול;
  7. נאמנות לעיקרון של מצפון, חסד בלחץ ונטייה להכחשה עצמית;
  8. תפיסת מציאות מעורפלת, המובילה להפכפכות פוליטית שלעיתים הופכת לשמרנות;
  9. תחושת טינה, כי הפוליטיקה והמדיניות לא התממשו; ונסיגה מהמרחב הציבורי אל תוך הקבוצה;
  10. מריבות על אמנות, רעיונות ואידאולוגיה, המחלקות את תת-הקבוצות המרכיבות את האליטה האינטלקטואלית.[13]

ב-The Rise of the Intelligentsia, 1750–1831 (2008) מאסיי יאנובסקי אמר שהאינטליגנציה הפולנית היו צוות החשיבה של המדינה, משרתים אינטלקטואלים שמדיניותם החברתית והכלכלית המתקדמת הפחיתה את הפיגור החברתי (אנאלפביתיות) של העם הפולני, וגם הפחתת הדיכוי הפוליטי הרוסי בפולין המחולקת.[14]

פולין

המאה ה-19

המנתח לודוויק רידיגייר ועוזריו. (דיוקן מאת ליאון ויצ'ולקובסקי)

בשנת 1844 פולין, המונח intelligencja, המזהה את האינטלקטואלים של החברה, שימש לראשונה את הפילוסוף קרול ליבלט, שאותו תיאר כמעמד של אנשים המאופיינים באינטלקט ובלאומיות פולנית; איכויות נפש, אופי ורוח שהפכו אותם למנהיגים טבעיים של האומה הפולנית המודרנית. שהאינטליגנציה הייתה מודעת למעמדם החברתי ולחובותיהם לחברה: חינוך הנוער במטרה לאומנית להחזיר את הרפובליקה של פולין; שימור השפה הפולנית; ואהבת המולדת.

אף על פי כן, הסופרים סטניסלב בזוזובסקי ותדיאוש בוי-ז'לנסקי [15] מתחו ביקורת על הייצוג האידאולוגי והמשיחי של ליבלט של רפובליקה פולנית, משום שמקורו במסורתיות החברתית והשמרנות הריאקציונרית ששוררת בתרבות פולין, ולכן מונעים את הקידמה החברתית-כלכלית. בעקבות החלוקה הקיסרית הפרוסית, האוסטרית, השוודית והרוסית של פולין, הטלת ההגמוניה התרבותית הצארית גרמה לרבות מהאליטות הפוליטיות והתרבותיות להשתתף בהגירה הגדולה (1831–1870).[דרוש מקור]

מלחמת העולם השנייה

לאחר הפלישה לפולין (1 בספטמבר 1939), על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות, בפולין הכבושה כל צד המשיך לחסל כל מנהיג התנגדות אפשרי. בחלקם של פולין הכבושה, החלו הנאצים את מלחמת העולם השנייה (1939–1945) עם השמדת האינטליגנציה הפולנית, באמצעות הפעולות הצבאיות של ספר התביעה המיוחדת-פולין, אקציית א.ב. הגרמנית בפולין, Intelligenzaktion, ו-Intelligenzaktion Pommern. בחלקם של פולין הכבושה, ברית המועצות המשיכה בהשמדת האינטליגנציה הפולנית במבצעים כמו טבח קאטין (אפריל-מאי 1940), במהלכו פרופסורים באוניברסיטאות, רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מורים, קצינים, שוטרים, סופרים ועיתונאים נרצחו.[16]

רוסיה

עידן אימפריאלי

ויסריון בלינסקי

האינטליגנציה הרוסית הייתה גם תערובת של משיחיות ואליטיזם אינטלקטואלי, שהפילוסוף ישעיהו ברלין תיאר כך: "התופעה, כשלעצמה, עם השלכותיה ההיסטוריות והמהפכניות ממש, היא, אני מניח, התרומה הרוסית הגדולה ביותר לשינוי חברתי. בעולם. אסור לבלבל בין מושג האינטליגנציה לבין מושג האינטלקטואלים. חבריה חשבו על עצמם כמאוחדים, על ידי משהו יותר מסתם עניין ברעיונות; הם תפסו את עצמם כמסדר מסור, כמעט כהונה חילונית, המוקדש להפצת יחס ספציפי לחיים."[17]

רעיון הקידמה, שמקורו במערב אירופה בעידן הנאורות במאה ה-18, הפך לדאגה העיקרית של האינטליגנציה באמצע המאה ה-19; לפיכך, תנועות חברתיות קידמה, כמו הנרודניקים, כללו בעיקר אינטלקטואלים. הפילוסוף הרוסי סרגיי בולגקוב אמר שהאינטליגנציה הרוסית היא יצירתו של פיטר, שהם "החלון לאירופה שדרכו מגיע אלינו האוויר המערבי, מחייה ורעיל בו זמנית". יתר על כן, בולגקוב אמר גם שמבקר הספרות של ההתמערבות, ויסריון בלינסקי היה אביה הרוחני של האינטליגנציה הרוסית.[18]

ב-1860 היו 20,000 אנשי מקצוע ברוסיה ו-85,000 ב-1900. האינטליגנציה, שהורכבה במקור מאצילים משכילים, לאחר 1861 נשלטה על ידי רזנוצ'ינטסי (אנשים חסרי מעמדות). ב-1833, 78.9 אחוזים מתלמידי בתי הספר העל-יסודיים היו ילדים של אצילים ובירוקרטים, ב-1885 הם היו 49.1 אחוזים מתלמידים כאלה. שיעור פשוטי העם עלה מ-19.0 ל-43.8 אחוז, והאחוז הנותר היו ילדי כוהנים.[19] מחשש לפרולטריון משכיל, הצאר ניקולאי הראשון הגביל את מספר הסטודנטים באוניברסיטאות ל-3,000 בשנה, ובכל זאת היו 25,000 סטודנטים, עד 1894. באופן דומה גדל מספר כתבי העת מ-15 ב-1855 ל-140 פרסומים תקופתיים ב-1885.[20] "האלמנט השלישי" היו אנשי מקצוע שנשכרו על ידי שלטון מקומי. בשנת 1900 היו 47,000 מהם, רובם רדיקלים ליברליים. ]

אף על פי שהצאר פיטר הגדול הציג את רעיון הקידמה לרוסיה, עד המאה ה-19, הצארים לא הכירו ב"קידמה" כיעד לגיטימי של המדינה, עד כדי כך שניקולאי השני אמר "כמה דוחה אני מוצא את המילה הזאת" הלוואי שזה יוסר מהשפה הרוסית.[21]

נקודת מבט בולשביקית

ברוסיה, הבולשביקים לא ראו באינטליגנציה מעמד חברתי אמיתי, כפי שהוגדר בפילוסופיה המרקסיסטית. באותה תקופה השתמשו הבולשביקים במילה שכבה כדי לזהות ולהגדיר את האינטליגנציה כ"שכבה מפרידה" ללא אופי מעמדי מובנה.

ביצירתה של רוסיה הפוסט-מונרכית, לנין מתח ביקורת נחרצת על אופייה המעמדי של האינטליגנציה, ושיבח את צמיחתם של "הכוחות האינטלקטואליים של הפועלים והאיכרים" ידיחו את "הבורגנות ושותפיהם, אינטליגנטים, משרתי ההון, שחושבים שהם המוח של האומה. למעשה זה לא מוח, אלא חרא". (На деле это не мозг, а говно)[22]

המהפכה הרוסית של 1917 חילקה את האינטליגנציה ואת המעמדות החברתיים של רוסיה הצארית. חלק מהרוסים היגרו, הריאקציונרים הפוליטיים הצטרפו לתנועה הלבנה הימנית למען מהפכה נגדית, חלקם הפכו לבולשביקים, וחלקם נשארו ברוסיה והשתתפו במערכת הפוליטית של ברית המועצות. בארגון מחדש של החברה הרוסית, ראו הבולשביקים כאויבי מעמד אינטליגנציה לא-בולשביקים וגירשו אותם מהחברה, בדרך של גירוש ספינות פילוסופים, עבודת כפייה בגולאג והוצאה להורג. חברי האינטליגנציה של תקופת הצאר שנשארו ברוסיה הבולשביקית (ברית המועצות) זכו לפרולטריזציה. למרות שהבולשביקים הכירו בחשיבותה הניהולית של האינטליגנציה לעתידה של רוסיה הסובייטית, מקורה הבורגני של שכבה זו נתן סיבה לחוסר אמון במחויבותם האידאולוגית לפילוסופיה המרקסיסטית ולשליטה חברתית בולשביקית.

ברית המועצות

בברית המועצות המאוחרת המונח "אינטליגנציה" רכש הגדרה פורמלית של עובדי בינה ותרבות. היו קטגוריות משנה של "אינטליגנציה מדעית-טכנית" (научно-техническая интеллигенция) ו"אינטליגנציה יצירתית" (творческая интеллигенция).

בין 1917 ל-1941 חלה עלייה מסיבית במספר בוגרי הנדסה: מ-15,000 ליותר מ-250,000.[23]

התקופה הפוסט-סובייטית

בתקופה הפוסט-סובייטית, חברי האינטליגנציה הסובייטית לשעבר הפגינו עמדות שונות כלפי הממשלה הקומוניסטית. בעוד שהדור המבוגר של האינטליגנציה ניסה לדמות את עצמו כקורבנות, הדור הצעיר, שהיו בשנות ה-30 לחייהם כאשר ברית המועצות התמוטטה, לא הקצה כל כך הרבה מקום לחוויה הדיכוי בנרטיבים העצמיים שלהם.[24] מאז התמוטטות ברית המועצות, הפופולריות וההשפעה של האינטליגנציה ירדה משמעותית. לכן, אופייני לאינטליגנציה הפוסט-סובייטית להרגיש נוסטלגיה לשנים האחרונות של ברית המועצות (פרסטרויקה), שלעיתים קרובות הם מחשיבים את תור הזהב של האינטליגנציה.[25]

ולדימיר פוטין הביע את השקפתו על חובתה החברתית של האינטליגנציה ברוסיה המודרנית.

כולנו צריכים להיות מודעים לעובדה שכאשר מגיעים שינויים מהפכניים - לא אבולוציוניים, הדברים יכולים להחמיר עוד יותר. האינטליגנציה צריכה להיות מודעת לכך. והאינטליגנציה היא זו שצריכה לזכור זאת ולמנוע מהחברה צעדים ומהפכות קיצוניות מכל הסוגים. נמאס לנו מזה. ראינו כל כך הרבה מהפכות ומלחמות. אנו זקוקים לעשרות שנים של התפתחות רגועה והרמונית.[26]

אינטליגנציה המונית

במאה ה-20, מהמונח אינטליגנציה, גררו הסוציולוגים את המונח אינטליגנציה המונית כדי לתאר אוכלוסיות של מבוגרים משכילים, בעלי הכנסה, הרודפים אחר אינטרסים אינטלקטואליים באמצעות מועדוני ספרים ואגודות תרבות וכו'[27] המונח הסוציולוגי הזה נעשה בשימוש פופולרי על ידי הסופר מלווין בראג, שאמר כי אינטליגנציה המונית מסבירה רעיונית את הפופולריות של מועדוני ספרים ופסטיבלים ספרותיים, שאם לא כן, לא היו מעניינם לרוב האנשים ממעמד הביניים וממעמד הפועלים.[28][29]

בספר Campus Power Struggle (1970), הסוציולוג ריצ'רד פלאקס התייחס למושג אינטליגנציה המונית:

מה [קארל] מרקס לא יכול היה לצפות מראש... היה שהאינטלקטואלים האנטי-בורגניים של ימיו היו הנציגים הראשונים של מה שהפך, בזמננו, לאינטליגנציה המונית, קבוצה בעלת הרבה מהמאפיינים התרבותיים והפוליטיים של מעמד [חברתי] במובן של מרקס. באינטליגנציה אני מתכוון לאותם [אנשים] העוסקים באופן מקצועי בייצור, הפצה, פרשנות, ביקורת והקניית ערכים תרבותיים.[30]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • רוץ', ג'ון. "ליברליזם והאינטליגנציה הוויקטוריאנית". Cambridge Historical Journal 13#1 (1957): 58–81. באינטרנט.
  • Boborykin, PD Russian Intelligentsia In: Russian Thought, 1904, #12 (ברוסית; Боборыкин П.Д. Русская интеллигенция// Русская мысль. 1904. מס' 12 ;)
  • Zhukovsky VA מתוך יומני השנים 1827–1840, בתוך: מורשתנו, מוסקבה, #32, 1994. (ברוסית; Жуковский В.А. Из дневников 1827–1840 г. // Наше наследие. М., 1994. מס' 32. )
    • התיעוד המתוארך ל-2 בפברואר 1836 אומר: "Через три часа после этого общего бедствия ... осветился великолепный Энгельгардтов дом, и к нему потянулись кареты, все наполненные лучшим петербургским дворянством, тем, которые у нас представляют всю русскую европейскую интеллигенцию" ("After three hours after this common disaster ... ביתו של אנגלהרדט המפואר היה מואר והחלו להגיע מאמנים, מלאים במיטב דבוריאנסטבו של פטרבורג, אלה שמייצגים כאן את האינטליגנציה האירופית הרוסית הטובה ביותר. " ) ההקשר המקרי, כלומר, לא פילוסופי ולא ספרותי, מעיד על כך שהמילה הייתה במחזור נפוץ.

הערות שוליים

  1. ^ Ory, Pascal, and Sirinelli, Jean-François. the Intellectuals in France: From the Dreyfus Affair to Our Days (Les Intellectuels en France: De l'affaire Dreyfus à nos jours) Paris: Armand Colin, 2002, p. 10.
  2. ^ Williams, Raymond. Keywords: A Vocabulary of Culture and Society (1983) Rev. Ed., p. 170.
  3. ^ 3.0 3.1 Kizwalter, Tomasz (באוקטובר 2009). transl. by Agnieszka Kreczmar. "The History of the Polish Intelligentsia" (PDF file, direct download). Acta Poloniae Historica: 241–242. ISSN 0001-6829. נבדק ב-16 בדצמבר 2013. Jerzy Jedlicki (ed.), Dzieje inteligencji polskiej do roku 1918 [The History of the Polish Intelligentsia until 1918]; and: Maciej Janowski, Narodziny inteligencji, 1750–1831 [The Rise of the Intelligentsia, 1750–1831]. {{cite journal}}: (עזרה)
  4. ^ Billington, James H. Fire in the Minds of Men (0000), p. 231.
  5. ^ The New Shorter Oxford English Dictionary (1993) p. 1,387.
  6. ^ 6.0 6.1 The New Fontana Dictionary of Modern Thought (1999) Allan Bullock and Stephen Trombley, Eds. p. 433.
  7. ^ Weber, Max. Economy and Society: An Outline of Interpretive Sociology, מסת"ב 0-520-03500-3 p.462
  8. ^ 8.0 8.1 Szpakowska, Malgorzata. "Dzieje inteligencji polskiej do roku 1918 [History of Intelligentsia Before 1918 in Poland]". Zeszyty Literackie (Literary Letters): 1 / 6. נבדק ב-16 בדצמבר 2013. Dzieje inteligencji polskiej do roku 1918 ed. by Jerzy Jedlicki. Vol. I: Maciej Janowski, Narodziny inteligencji 1750–1831; Vol. II: Jerzy Jedlicki, Błędne koło 1832–1864; Vol. III: Magdalena Micińska, Inteligencja na rozdrożach 1864–1918. Warsaw, Polish Academy of Sciences Institute of History – Neriton, 2008, s. 260, 322, 232. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  9. ^ Dr hab., Prof. UW Andrzej Szwarc (2009). "Kryteria i granice podziałów w badaniach nad inteligencją polską" [Criteria and Divisions in Research of Polish Intelligentsia]. Instytut Historyczny UW (University of Warsaw Institute of History). אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2013. נבדק ב-16 בדצמבר 2013. {{cite journal}}: (עזרה); Cite journal requires |journal= (עזרה)
  10. ^ С. В. Мотин. О понятии «интеллигенция» в творчестве И. С. Аксакова и П. Д. Боборыкина. Известия Пензенского государственного педагогического университета им. В.Г. Белинского, 27, 2012 (in Russian)
  11. ^ Пётр Боборыкин. Русская интеллигенция. Русская мысль, 1904, № 12 (in Russian)
  12. ^ Пётр Боборыкин. Подгнившие "Вехи". Сб. статей В защиту интеллигенции. Москва, 1909, с. 119–138; первоначально опубл. в газете "Русское слово", No 111, 17 (30) мая, 1909 (in Russian)
  13. ^ Tepikin, Vitaly. Culture and Intelligentsia (2006) Ivanovo: Ivanovo University Press, pp. 41–42.
  14. ^ Janowski, Maciej (2008). Jedlicki, Jerzy (ed.). Birth of the Intelligentsia – 1750–1831: A History of the Polish Intelligentsia, Part 1. Geschichte Erinnerung Politik: Posener Studien Zur Geschichts-, Kultur - Und Politikwissenschaft. Vol. 7. תורגם ע"י Korecki, Tristan. Peter Lang Edition (פורסם ב-2014). ISBN 9783631623756. נבדק ב-6 בינואר 2018. {{cite book}}: (עזרה)
  15. ^ Boy-Żeleński, T. (1932) Nasi okupanci | Our Occupants.
  16. ^ Fischer, Benjamin B. (1999–2000). "The Katyn Controversy: Stalin's Killing Field". Studies in Intelligence. CIA (Winter). אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2010. נבדק ב-3 באוגוסט 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Berlin, Isaiah. A Remarkable decade. Published in: Russian Thinkers, Penguin UK, 2013, מסת"ב 978-0-14-139317-9
  18. ^ Сергей Булгаков. Героизм и подвижничество. Вехи (сборник статей о русской интеллигенции), 1909
  19. ^ Richard Pipes, Russia Under the Old Regime, p. 262.
  20. ^ Pipes, Richard. Russia Under the Old Regime p. 264.
  21. ^ Ascher, Abraham. The Revolution of 1905: Russia in Disarray, p. 15.
  22. ^ Lenin, V. I. (1915). Letter from Lenin to Gorky. https://www.loc.gov/exhibits/archives/g2aleks.html
  23. ^ Smith, Steve (1983). "Bolshevism, Taylorism and the Technical Intelligentsia in the Soviet Union, 1917–1941". Radical Science Journal (13): 3–27.
  24. ^ See Kaprans, M. (2010) "Retrospective Anchoring of the Soviet Repressive System: the Autobiographies of the Latvian Intelligentsia." In Starck, K. (ed.) Between Fear and Freedom: Cultural Representations of the Cold War. Cambridge: Cambridge Scholars Publishing. P. 193–206.
  25. ^ See Procevska, O. (2010). "Powerlessness, lamentation and nostalgia: discourses of the post-Soviet intelligentsia in modern Latvia." In: Basov, N., Simet, G.F., Andel, J. van, Mahlomaholo, S., Netshandama, V. (eds). The Intellectual: A Phenomenon in Multidimensional Perspectives. Oxford: Inter-Disciplinary Press. מסת"ב 978-1-84888-027-6. P. 47–56.
  26. ^ "Putin's most interesting quotes on Obama, gay rights and Syria". 4 בספטמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "We think, therefore we are - FT.com". Financial Times. 29 ביוני 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ Rockhill, Elena (2011). Lost to the State. Berghahn Books. p. 141. ISBN 978-1-84545-738-9.
  29. ^ "Melvyn Bragg on the rise of the mass intelligentsia".
  30. ^ Flacks, Richard (1973). Campus Power Struggle. Transition Books. p. 126. ISBN 978-0-87855-059-3.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אליטה_אינטלקטואלית&oldid=2185983"