אלישבע בסביץ'
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלישבע (בורשטין) בסביץ' (פינסק, רוסיה[1], 1856 – צידון, לבנון, 26 במאי 1936), הייתה מורה, מחנכת, עיתונאית, סופרת וממנהיגות מועצת הפועלות.
ביוגרפיה
אלישבע נולדה למקסימה וזלמן בורשטיין בשנת ה'תרט"ז (1856) בעיירה פינסק (באותם ימים באימפריה הרוסית). אביה שלח אותה ללמוד לימודים כלליים, אך דאג גם שתלמד עברית ויהדות. לאחר לימודיה הצטרפה לתנועת חובבי ציון ברוסיה, והייתה מראשוני חברי התנועה. היא שימשה כמורה לעברית בעיירת מגוריה, וכן בקרמנצ'וג, והייתה אחת הפעילות המרכזיות בהנחלת השפה העברית ליהודי רוסיה. בתקופה זו נישאה לשלמה בסביץ' ונולדו להם שלושה ילדים.
שלמה היה חבר באגודת האלף, אשר תכננה לאגד בתוכה 1000 חברים, ולרכוש עבורם אדמות בארץ ישראל. ואכן, בשנת ה'תרנ"א, כאשר עלתה המשפחה לארץ ישראל, הייתה מוכנה עבורם חלקת קרקע במושבה עין זיתים שליד העיר צפת[2]. למרבה הצער, היישוב שהיה מבוסס על גידול כרמים לא צלח, ובשנת ה'תרנ"ו, עברה המשפחה להתגורר במטולה.
אלישבע שראתה בהוראה (ובמיוחד בהוראת העברית) משימת חיים, החלה עוד בתקופת מגוריהם בעין זיתים, ללמד בבית הספר הראשון לבנות בצפת. ועם המעבר לימדה גם במטולה, יסוד המעלה, ובראש פינה. מאוחר יותר לימדה גם בפתח תקווה. בכל מקום בו לימדה ראתה כמטרה לא רק להעביר לתלמידים, את החומר, אלא גם לחבבו עליהם. כך למדו תלמידיה לאהוב את השפה העברית, את המולדת, ואת מקצוע החקלאות.
במטולה, בסביץ' לימדה עברית, תוך שיתוף פעולה עם המורים יצחק אפשטיין וחיים שמחה וילקומיץ, אשר נודעו בשיטותיהם החינוכיות הטבעיות, ובמבטא העברי הגלילי, אותו אימצו. הלימודים התקיימו בבית הספר שנבנה במיוחד למטרה זו, וכלל 10 חדרי לימוד מסודרים בצורת האות חי"ת. באותם ימים נהגה אלישבע לפרסם סיפורים קצרים, מחיי היישוב, בעיתוני התקופה[3]. הקשר עם אפשטיין היה יותר מאשר קשרי עבודה, והם היו ידידים והחליפו ביניהם מכתבים גם כאשר אפשטיין גר ביפו, ואלישבע נשארה בצפון.
אליעזר בן-יהודה, במסגרת המיזם שלו לעודד נשים ישראליות לשלוח ידן בכתיבה יוצרת, שכנע את בסביץ' לקחת חלק בעיתון הילדים שלו "עולם קטן", והיא אכן פרסמה מעל בימה זאת סידרה של מכתבים שכתבה, בשם "מכתבים מן הגליל"[4].
בכל אותה תקופה סובבה בסביץ' במושבות וערי הגליל, ולימדה עברית בהתנדבות[5]. מלבד העשייה למען תחיית השפה העברית, לחמה בעוז כנגד שיטת העבודה של פקידי הברון, אותה כינתה "עריצות", למלחמתה זאת נתנה ביטוי במאמריה שפורסמו בהשקפה ובהצבי.
בשנת 1926 נפטר שלמה, ואלישבע נותרה לבדה במטולה, לאחר שנתיים בהן הידרדרה בריאותה, עברה להתגורר בבית בנה וכלתה בצידון, ובשנת 1936 נפטרה בצידון והיא בת 76.
לך בכוחך זה
שיר היתולי שכתבה בסביץ', המראה את חדות לשונה. (מתוך: הארכיון הציוני המרכזי)
לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה חֲבִיבִי | רַק שַׁנֵּן חִצֵּיךָ עַד הוּמוֹר |
|
הערות שוליים
- ^ בשנת הולדתה של אלישבע, הייתה פינסק, חלק מן האימפריה הרוסית
- ^ דבר מגוריהם בעין זיתים מאוזכר באנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, אך במכתב הספד שנכתב למערכת עיתון הארץ לאחר פטירתה, נאמר כי בשש השנים הראשונות לאחר הגיעם לארץ, חיו משפחת בסביץ' במשמר הירדן
- ^ רן אהרנסון, לכו ונלכה : סיורים במושבות העלייה הראשונה, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, ה'תשס"ד - 2004, עמוד 379
- ^ יפה ברלוביץ, להמציא ארץ להמציא עם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה, ה'תשנ"ו - 1996, עמוד 55
- ^ יפה ברלוביץ, להמציא ארץ להמציא עם, הוצאת הקיבוץ המאוחד, רעננה, ה'תשנ"ו - 1996, עמוד 251
