אפקט בנג'מין פרנקלין
אפקט בן פרנקלין הוא תופעה פסיכולוגית אפשרית ליצירת חיבה באמצעות בקשת טובה. אדם שכבר ביצע טובה עבור אדם אחר, סביר יותר שיעשה שוב טובה עבורו, אפילו יותר מאשר מי שיקבל טובה מאותו אדם. הסבר לכך הוא דיסוננס קוגניטיבי: אנשים חושבים שהם עוזרים לאחרים כי הם אוהבים אותם, גם אם הם לא, כי המוח שלהם נאבק לשמור על עקביות הגיונית בין הפעולות והתפיסות שלהם.
אפקט בנג'מין פרנקלין, במילים אחרות, הוא תוצאה של תפיסת העצמי של האדם המותקף. כל אדם מפתח פרסונה, והפרסונה הזו נמשכת מכיוון שחוסר עקביות בנרטיב האישי של האדם נכתב מחדש, מודפס ומתפרש לא נכון.[1]
התבוננות של פרנקלין
בנג'מין פרנקלין, שעל שמו קרוי האפקט, ציטט באוטוביוגרפיה שלו את מה שהוא תיאר כ"old maxim": "מי שעשה לך פעם טובה יהיה מוכן יותר לעשות לך אחת נוספת, מאשר מי שאתה בעצמך עשית לו טובה[2]. באוטוביוגרפיה שלו, פרנקלין מסביר כיצד התמודד עם האיבה של מחוקק מתחרה כאשר כיהן בבית המחוקקים של פנסילבניה במאה ה-18:
”לאחר ששמעתי שיש בספרייתו ספר מסוים מאוד נדיר ומעניין, כתבתי לו פתק, הבעתי את רצוני לעיין בספר הזה, וביקשתי שיעשה לי טובה וישאיל לי אותו לכמה ימים. הוא שלח אותו מיד, ואני החזרתי אותו תוך כשבוע עם פתק נוסף, המביע בתוקף את תחושת הכרת התודה שלי על הטובה. כשנפגשנו בפעם הבאה בבית, הוא דיבר איתי (מה שלא עשה מעולם), ובנימוס רב; והוא תמיד גילה נכונות לשרת אותי בכל הזדמנויות, כך שהפכנו לחברים גדולים, והחברות שלנו נמשכה עד יום מותו”.
כלומר, לא רק שאותו יריב שלח לפרנקלין את מבוקשו, אלא אף החל לחבב אותו, לדבר עמו במקום להתעלם ממנו, ואף הציע לו עזרה נוספת.
מחקר
בשנת 1969 בדקו החוקרים ג'ון ג'קר ודייוויד לנדי את אמיתותו של האפקט על שמו של בן פרנקלין. הצמד ביצע ניסוי חברתי כלשהו תמורת סכום כספי. בסוף הניסוי, ולאחר ששילמו לכולם, הודיעו למשתתפים שהכספים יצאו מכיסם האישי וכעת אזל הכסף. בשל כך הם מבקשים, ממי שמסכים, את הכסף בחזרה. ג'קר ולנדי מצאו כי כל הנבדקים החזירו את הכסף ואף נטו לחבב ולהעריך יותר את החוקרים. כלומר, הם אהבו יותר את אותם אנשים שביקשו מהם כסף, מאשר כשהם נתנו להם כסף.
בשנת 2015 נערך מחקר בארצות הברית וביפן אשר מצא שכשנותנים לנבדקים לפתור חידת היגיון, וכשממשתף אחד מבקש עזרה ממשתף אחר, הנבדקים נטו לאהוב יותר את מי שביקש מהם עזרה.
המחקר מעניק לתופעה כמה הסברים אפשריים, המרכזי שבהם מתבסס על דיסוננס קוגניטיבי. ההסבר הרציונלי לעשיית טובה לאדם אחר הוא רגשי: סימן לחיבה. הקשר בין תחושות, רגשות ומחשבות, לבין המעשים. אדם לא פועל רק בהתאם אליהם, אלא גם בכיוון ההפוך, הפעולות עצמן משפיעות על התחושות, הרגשות והמחשבות. בנוסף להסבר זה, ניתנו עוד כמה הסברים. למשל, הנחה רווחת שהמבקש טובה אוחז בהשקפה שבני אדם אמורים לעזור אחד לשני. לכן גם הוא נכון לסייע לאחר, מה שהופך אותו לאדם טוב, ולכן ראוי לחבב אותו לעזור לו. אפשרות אחרת, היא שבעצם בקשת הטובה ממישהו אחר, גורמת לו להרגיש טוב יותר כאדם, ומחזקת אצלו תחושה חיובית של כוח ויכולת, ולכן הוא יחבב את המבקש.
קישורים חיצוניים
- יאיר בן דוד, עשו לי טובה, אל תחששו לבקש טובות, באתר הארץ, 27 ביולי 2021
- סמדר כהן-טרקל, אפקט בנג'מין פרנקלין: איך בקשת טובה תגרום לאנשים לחבב אתכם יותר?, באתר ynet, 25 בנובמבר 2022
- אפקט בן פרנקלין - איך לגרום לאנשים לחבב אותך? - אגוגו מגזין בריאות, באתר אגוגו מגזין בריאות, 2 באוגוסט 2022
הערות שוליים
- ^ McRaney, David (2011-10-05). "The Benjamin Franklin Effect". You Are Not So Smart. You Are Not So Smart. נבדק ב-15 בדצמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ מתוך האוטוביוגרפיה של בנג'מין פרנקלין, עמוד 48
