בחרודין יוסוף חביבי
 | |||||||
| דיוקן רשמי | |||||||
| לידה |
25 ביוני 1936 פרפרה, סולאווסי, איי הודו המזרחיים ההולנדיים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בספטמבר 2019 (בגיל 83) ג'קרטה, אינדונזיה | ||||||
| מדינה |
 אינדונזיה | ||||||
| מקום קבורה | בית העליון של הגיבורים קאליבאטה | ||||||
| מפלגה | גולקאר - מפלגת הקבוצות הפונקציונליות | ||||||
| דת | אסלאם סוני | ||||||
| בת זוג | חצרי עינון חביבי | ||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
בחרודין יוסוף חביבי (באינדונזית: Bacharuddin Jusuf Habibie; 25 ביוני 1936 – 11 בספטמבר 2019) היה פוליטיקאי אינדונזי, מהנדס אזרחי במקצועו, שכיהן בתור נשיא אינדונזיה השלישי בין 1998 ל-1999 לאחר התפטרותו של סוהארטו. חביבי קידם את תהליך הדמוקרטיזציה המוקדם של אינדונזיה לאחר נפילת המשטר הרודני וביטל את המגבלות על חופש העיתונות ועל מפלגות פוליטיות. כמו כן, גם קידם את הבחירות החוקתיות הדמוקרטיות הראשונות מזה עשרות שנים. בהצבעת אי-אמון פנים-מפלגתית, חביבי הודח מהנהגת המפלגה לקראת הבחירות לנשיאות ובמקומו נבחר עבד א-רחמן וחיד ממפלגת ההתעוררות הלאומית.
תקופת כהונתו של חביבי מנתה 517 ימים בלבד, תקופת הכהונה הקצרה ביותר של נשיא בהיסטוריה של אינדונזיה. אם זאת, נשיאותו הייתה עמוסה ברפורמות פוליטיות וחוקתיות, גילוי פרשיות שחיתות שלטונית מתקופת סוהארטו, התעוררות מחודשת של המאבק על ריבונות מזרח טימור והתפתחות של סדרת מפלגות פוליטיות חדשות. עקב קרדיומיופתיה, חביבי נפטר ב-11 בספטמבר 2019 וממשלת אינדונזיה הכריזה במותו על שלושה ימי אבל לאומיים.
ביוגרפיה
שנותיו הראשונות, חינוך וקריירה
חביבי היה יליד פרפרה, סולאווסי, איי הודו המזרחיים ההולנדיים, האימפריה ההולנדית, הבן הרביעי מתוך שמונה למשפחה בעלת שורשי אצולה. בהיות חביבי בן 14, אביו, שעסק במנהל חקלאי, נפטר. עוד מצעירותו הוכיח חביבי יכולת מרשימה בלימודי מדעים ומתמטיקה. חביבי קיבל את לימודיו העל-תיכוניים ב'מכון הטכנולוגי של באנדונג' בבאנדונג שבג'אווה, והמשיך את לימודיו במכון הטכנולוגי בצפון ריין-ווסטפאליה באאכן, גרמניה המערבית. לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1960, הוא נשאר בגרמניה המערבית ועבד בתור חוקר אווירונאוטיקה ומפקח על ייצור.
תחת ממשל סוהארטו
בתחום הפיתוח הטכנולוגי
הגנרל סוהארטו עלה לשלטון כנשיא השני של אינדונזיה בשנת 1966, ובשנת 1974 הוא ביקש מחביבי - אותו הכיר דרך קשר אישי מזה 25 שנה - לחזור מגרמניה לאינדונזיה כדי לסייע בטיפוח התשתיות עבור הפיתוח התעשייתי. סוהארטו הבטיח לו ריבוי סמכויות עבור הגורמים שימצא לנכון כחשובים למילוי התפקיד. בתחילה הועבר לפקח על חברת הנפט הממלכתית פרטמינה, שפעלה בחסות ממשלתית, ובהמשך חביבי ליועץ ממשלתי ולראש חברת תעופה וחלל חדשה בשנת 1976. שנתיים לאחר מכן הפך לשר המחקר וראש הסוכנות להערכה ויישום טכנולוגי. בתפקידים אלה פיקח על מספר מיזמים הכוללים ייצור והובלה של מכונות כבדות, פלדה, ציוד אלקטרוניקה וטלקומוניקציה, נשק ותחמושת.
חביבי האמין שמפעליו בסופו של דבר יולידו מיזמי פיתוח טכנולוגי במגזר הפרטי ויאפשרו למדינה לטפס בסולם הייצור הטכנולוגי ברמה הבינלאומית. ב-1993 הוא חשף את המטוס הראשון שפותח באינדונזיה, שעזר לתכנן, ובשנה שלאחר מכן הוא השיק תוכנית לשיפוץ יותר משלושים אוניות מלחמה שנקנו מצי גרמניה המזרחית לשעבר ביוזמתו. משרד האוצר נרתע ממחיר המאמץ עבור השיפוץ, בעוד שהכוחות המזוינים ראו זאת כהתערבות בפעילותם. עם זאת, חביבי קיבל תקציב ממשלתי בסך יותר מ-400 מיליון דולר אמריקאי בעבור השיפוץ.
בינתיים, בשנת 1990 מונה חביבי לראש אגודת האינטלקטואלים המוסלמים האינדונזים, ובמהלך הבחירות הפנימיות של מפלגת השלטון במדינה, גולקאר, בשנת 1993, חביבי סייע לבני בריתו של הנשיא סוהארטו ולילדיהם לעלות לתפקידים בכירים, ודרך מערכת הקשרים הפוליטית למעשה תמך בממשל שהורכב דרך גורמים מקושרים זה לזה. תככים פוליטיים אלו אף נתמכו בידי הצבא. בסוף שנות התשעים חביבי נתפס כאחד ממספר יורשיו האפשריים של סוהארטו המזדקן.
סגן הנשיא (1998)
במרץ 1998 מינה סוהארטו את חביבי לסגן הנשיא. זמן קצר קודם למינויו נפגעה תדמיתו הפוליטית והציבורית של חביבי לנוכח קריסת הערך של הרופי האינדונזי במסגרת המשבר הפיננסי באסיה של 1997. כעבור חודשיים ממינויו של חביבי, לנוכח פרעות אלימות נגד הממשל בתוך הבירה ג'קרטה, הודיע סוהארטו על התפטרותו. חביבי, לפי חוקת אינדונזיה, החליף את סוהארטו בתור הנשיא השלישי. חביבי הושבע לנשיא אינדונזיה ב-21 במאי 1998[1].
נשיא אינדונזיה
עם עלייתו בצורה לא צפויה לנשיאות המדינה חביבי החל מיד ליישם רפורמות גדולות. יום לאחר מינויו לנשיא מינה חביבי קבינט חדש; פיטר את בתו הבכורה של סוהארטו מתפקיד השרה לענייני החברה וכן את חברו הוותיק של סוהארטו שהיה שר המסחר והתעשייה; מינה ועדה לניסוח חוקים פוליטיים פחות מגבילים עבור מפלגות אופוזיציה; העניק את חופש העיתונות; קבע בחירות חופשיות לפרלמנט ולנשיאות בשנה שלאחר מכן; והסכים להעביר חקיקה עבור מגבלות כהונתו של הנשיא (שתי קדנציות בנות חמש שנים כל אחת). כמו כן, סוהארטו גם העניק חנינה ליותר ממאה אסירים פוליטיים שנכלאו בידי משטר סוהארטו. בנוסף על כך, חביבי הותיר לימוד של מנדרינית בבת ספר לבני הפזורה הסינית באינדונזיה, לאחר שנאסרו הלימודים בידי קודמו[2].
בשנת 1999 חביבי הודיע כי מזרח טימור, מושבה לשעבר של האימפריה הפורטוגזית שנכבשה על ידי אינדונזיה בשנת 1975, יכולה לבחור בין אוטונומיה וריבונות מלאה מאינדונזיה; תושבי טימור בחרו בריבונות מלאה במשאל עם. אינדונזיה ערכה בחירות חופשית לרשות המחוקקת (הראשונות מאז 1955) ביוני, כמובטח. מאוחר יותר באותה השנה התמודד חביבי לנשיאות, אך הוא הסיר את מועמדותו זמן קצר לפני הבחירות באוקטובר, לאחר הצעת אי-אמון מתוך מפלגתו. בסופן של הבחירות מונה עבד א-רחמן וחיד לנשיא אינדונזיה החדש. לאחר שוחיד נכנס לתפקידו, חביבי למעשה יצא מהפוליטיקה, אם כי בשנת 2000 הקים את מרכז חביבי, מכון מחקר פוליטי.
שנים אחרונות ומותו
בשנת 2006 פרסם חביבי ספר; "רגעים הרי-גורל: דרכה הארוכה של אינדונזיה לדמוקרטיה" המגולל את מהלך האירועים מתחילת 1998 ועד לסיום כהונתו כנשיא. בתוך הספר טען חביבי כי גורמים בתוך הצבא, בהם חתנו של סוהארטו, תכננו לבצע הפיכה צבאית נגדו. בתחילת ספטמבר 2019 אושפז לאחר החמרה במצבו הבריאותי עקב קרדיומיופתיה. במהלך שהותו בבית החולים ביקר אותו שאננה גוסמאו, לשעבר נשיא מזרח טימור. ב-11 בספטמבר נפטר חביבי עקב סיבוך במצבו הבריאותי. במותו הכריז הנשיא, ג'וקו וידודו, על שלושה ימי אבל לאומיים. חביבי נקבר ב'בית העלמין של הגיבורים קאליבאטה' לצד קבר אשתו, חצרי עינון חביבי.
קישורים חיצוניים
- בחרודין יוסוף חביבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בחרודין יוסוף חביבי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אינדונזיה: ג'קרטה: ב. י. חביבי מושבע לנשיא החדש (INDONESIA: JAKARTA: B J HABIBIE SWORN IN AS NEW PRESIDENT), באתר יוטיוב
- ^ ליאו סורידינטה, סינים אתניים באינדונזיה המודרנית, מכון ללימודי דרום מזרח אסיה, עמ' 143
| נשיאי אינדונזיה
| |
|---|---|
|
