ביאטה ברגר
בֶּיאָטֶה ברגר (בגרמנית: Beate Berger; י"א באדר תרמ"ו, 16 בפברואר 1886, נידרברייסיג, גרמניה – ט"ו באייר ת"ש, 1940, חיפה) הייתה המייסדת והמנהלת הראשונה של כפר ילדים ונוער אהבה, עוד מימיו הראשונים כ"מעון לילדי פליטים יהודים בברלין".
קורות חיים
ביאטה ברגר, בת אלחנן, נולדה בשנת 1886 בעיר נידרברייסיג (Niederbreisig) שבעמק הריין, במערב הקיסרות הגרמנית. בגיל 17, לאחר שהתייתמה משני הוריה, למדה סיעוד ושירתה כאחות במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1922 הוצע לה לנהל את "המעון לילדי פליטים יהודים בברלין", ששכן ברחוב אוגוסט בברלין. המעון, יחד עם בית הספר לנערות ששכן באותו מבנה, נוסד בידי נשים ציוניות כ"מטבח זול לילדים יהודים", והפך למעון לילדי פליטים יהודים לאחר שיהודים רבים הגיעו לברלין ממזרח אירופה בעקבות הפוגרומים.
ברגר בתפקידה כאחות ראשית (Schwester Oberin, שווסטר אוברין) וכמנהלת המוסד שינתה את שמו של המעון ל"אהבה" (Ahawah) והפכה אותו לביתם של כ-120 ילדים מהולדתם ועד גיל 16.
ב-1933, בעקבות עליית הנאצים לשלטון, החליטה ברגר להעביר את המוסד לארץ ישראל המנדטורית. היא גייסה תרומות ומסרה את כל רכושה הפרטי לשם בניית מבנה. ברגר השיגה מהקרן הקיימת 15 דונם בפאתי חיפה (לימים קריית ביאליק). בעזרת הנרייטה סאלד השיגה רישיונות עלייה ("סרטיפיקטים") לחלק מהילדים. באפריל 1934 הגיעה עם קבוצת הילדים הראשונה למעון זמני בשכונת נווה שאנן בחיפה, שם הצטרפה הני אולמן לסגל המוסד. אחרי הקמת מבני המוסד ליד קריית ביאליק, עבר המוסד בניהולה של ברגר למקומו הנוכחי.
במהלך השנים הבאות המשיכה ברגר במאמצים להשיג רישיונות עלייה ולהביא ארצה עוד ילדים מחניכי "אהבה" בברלין, וכן ילדים ובני נוער יהודים מרחבי אירופה. כמות הסרטיפיקטים שהוקצו לה לא הספיקה להביא את כל ילדי "בית אהבה" מגרמניה לארץ, ואלו שלא הצליחו לעלות נשלחו להשמדה על ידי הנאצים. בסך הכל הצליחה ברגר להעלות לארץ ישראל כ-300 ילדים מארצות שונות באירופה.
כיום "אהבה" הוא כפר ילדים ונוער הקולט ילדים בסיכון שהוצאו ממשפחותיהם או חוו טראומות נפשיות או בעיות סוציו-אקונומיות קשות.
ברגר נפטרה ממחלת לב במאי 1940 בחיפה. נקברה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.
נינתו של אחיה של ברגר, אילת ברגור, הוציאה בשנת 2007 את הסרט "בית אהבה", המגולל את סיפורו של בית הילדים. עיבוד של הסרט תורגם לגרמנית וראה אור כספר (Ahawah heisst Liebe).
לקריאה נוספת
- Regina Scheer, AHAWAH, das vergessene Haus: Spurensuche in der Berliner Auguststrasse, Berlin: Aufbau-Verlag, 1992. (בגרמנית)
- Ayelet Bargur, 'Schwester Oberin: Beate Berger', in: Gudrun Maierhof, Chana Schütz, Hermann Simon (Hrsg.), Aus Kindern wurden Briefe: Die Rettung jüdischer Kinder aus Nazi-Deutschland, Berlin: Metropol, 2004, pp. 111-115. (בגרמנית)
- Ayelet Bargur, Ahawah heisst Liebe: Die Geschichte des jüdischen Kinderheims in der Berliner Auguststrasse; aus dem Hebräischen von Ulrike Harnisch und Thoralf Seiffert, München: Deutsche Taschenbuch Verlag (DTV Premium), 2006. (בגרמנית)
קישורים חיצוניים
- ביאטה ברגר באתר כפר ילדים ונוער אהבה
- תצלומים של ביאטה ברגר באתר וואלה!
- ביאטה ברגר, באתר מוזיאון השואה האמריקני (באנגלית)
- קיטה באֶר, ביאטה ברגר, אם הרבים (שלושים למותה של ביאטה ברגר, מנהלת מוסד הילדים "אהבה"), דבר, 24 ביוני 1940
- יון פדר, האשה שהצילה את אבא שלי, באתר ynet, 3 בינואר 2008
- אילת ברגור, על הדרך ל-"בית אהבה", MB יקינתון 223 (מרס 2008, אדר ב' תשס"ח), באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- עופר אדרת, מלאכית בשמי ברלין, באתר וואלה!, 30 באפריל 2008
- The House on August Street, באתר המרכז הלאומי לקולנוע יהודי (באנגלית)
- The House on August Street(הקישור אינו פעיל)
- כרטיס הקבר של ביאטה ברגר, באתר הר הזיתים
