גמר ליגת האלופות 2010
| אירוע | ליגת האלופות 2009/2010 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| תאריך | 22 במאי 2010 | ||||||
| מיקום | סנטיאגו ברנבאו, מדריד, ספרד | ||||||
| השחקן המצטיין | דייגו מיליטו (אינטר) | ||||||
| שיפוט | הווארד וב (אנגליה) | ||||||
| צופים | 73,490 | ||||||
|
→ 2009 2011 ← | |||||||
| uefa.com | |||||||
גמר ליגת האלופות 2010 התקיים באצטדיון סנטיאגו ברנבאו, אצטדיון הבית של ריאל מדריד הספרדית, ב-22 במאי 2010, ובו נקבע שהזוכה בטורניר ליגת האלופות לעונת 2009/2010 היא אינטר מילאנו מאיטליה, שניצחה במשחק את באיירן מינכן מגרמניה בתוצאה 2-0. משחק הגמר היה סיומה של העונה ה-55 של הטורניר, וה-18 במתכונתו הנוכחית. לראשונה בהיסטוריה התקיים משחק הגמר ביום שבת, ולא ביום רביעי המסורתי.
הסנטיאגו ברנבאו אירח את משחק הגמר בפעם הרביעית בהיסטוריה, ולראשונה במתכונת החדשה של ליגת האלופות. בעבר הוא אירח את משחקי הגמר ב-1957, 1969 ו-1980.
אלופת איטליה הובילה במחצית המשחק 1-0 על סגנית אלופת גרמניה משערו של דייגו מיליטו, השחקן המצטיין במשחק, שהשלים צמד במחצית השנייה כדי לקבוע את תוצאת המשחק. באיירן ירדה מנוצחת למרות שהחזיקה בכדור יותר משני שלישים מזמן המשחק.
שתי הקבוצות הגיעו למשחק לאחר שהבטיחו זכייה בדאבל במדינתם, וכך הובטח שבפעם השנייה ברציפות תזכה קבוצה בטרבל, אחרי ברצלונה ב-2008/2009. טרם לכך, לא קרה מעולם שקבוצה איטלקית או גרמנית זכתה בטרבל (באיירן מינכן עשתה זאת שלוש שנים אחר כך, ב-2012/2013). אינטר הייתה קרובה לעשות זאת ב-1965, לאחר שזכתה בליגת האלופות ובאליפות איטליה, אך הפסידה ליובנטוס בגמר הגביע האיטלקי. באיירן ואינטר נפגשו בעבר ארבע פעמים במפגשים רשמיים. המאזן ביניהן טרם המשחק עמד על שני ניצחונות לבאיירן, ניצחון אחד לאינטר ועוד משחק אחד שהסתיים בשוויון. שני המפגשים הקודמים בין השתיים נערכו במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות לעונת 2006/2007, אז השיגה באיירן ניצחון חוץ על אינטר, והמשחק במינכן הסתיים בשוויון 1-1.
היה זה משחק גמר ליגת האלופות החמישי בהיסטוריה שבו שיחקה אינטר, והראשון מזה 38 שנים. הייתה זו הזכייה השלישית שלה בתואר, והראשונה מאז עונת 1964/1965. בכך היא השלימה רצף של שלוש שנים בהן המנצחת בגמר זוכה בתוארה השלישי במפעל, אחרי מנצ'סטר יונייטד ב-2008 וברצלונה ב-2009, אליהן השתוותה אינטר במקום השישי בטבלת הזכיות במפעל. לראשונה מאז גמר ליגת האלופות 2007, בו ניצחה מילאן, הגיעה קבוצה איטלקית לגמר המפעל. באיירן מינכן העפילה לגמר בפעם השמינית בתולדותיה ולראשונה מאז 2001, ובכך עקפה את ליברפול במקום השלישי במספר ההופעות בגמר. היא הייתה לקבוצה הגרמנית הראשונה מאז באייר לברקוזן ב-2002 שמעפילה לגמר ליגת האלופות.
לראשונה מאז גמר ליגת האלופות 2004, בו ניצחה פורטו את מונקו, התקיים משחק גמר ללא נציגה מאנגליה. מי שאימן אז את פורטו היה ז'וזה מוריניו, שהשלים כמאמן אינטר במשחק את זכייתו השנייה בתואר, והיה לשלישי בהיסטוריה, אחרי ארנסט האפל ואוטמאר היצפלד, שזוכה בו עם שתי קבוצות שונות. מאמן היריבה, לואי ואן חאל, גם הוא זכה בתואר בעבר, עם אייאקס אמסטרדם ב-1994/1995, כך שבפעם הרביעית בהיסטוריה נפגשו בגמר שני מאמנים שכבר זכו בתואר. הפעם הקודמת הייתה בגמר של 2007, אז ניצחה מילאן של קרלו אנצ'לוטי את ליברפול של רפאל בניטס, לאחר ששניהם כבר זכו בליגת האלופות עם קבוצתם. לראשונה בהיסטוריה, שתי הקבוצות במשחק הגמר לא סיימו במקום הראשון בשלב הבתים.
הזכייה בתואר זיכתה את אינטר במקום במשחק הסופר קאפ האירופי מול הזוכה בטורניר הליגה האירופית באותה עונה, אתלטיקו מדריד הספרדית, וכן במקום בשלב חצי הגמר של גביע העולם לקבוצות.