היפנותרפיה
היפנותרפיה היא שיטת טיפול המשתמשת בטכניקות היפנוזה כדי לשפר את מצבו של המטופל.
מקור המונח הוא בשפה היוונית - היפנוס שמשמעותה שינה, ותרפיה שמשמעותה טיפול.
הראשונים שהשתמשו בשיטת טיפול זו היו יוזף ברוייר וזיגמונד פרויד במספר טיפולים בסוף המאה ה-19. התחום התרחב והתקדם בשנות ה-70, בין השאר בעקבות פרסומה של גישת ההיפנותרפיה של מילטון ה. אריקסון.
הטיפול
במהלך הטיפול, המטפל משתמש בהיפנוזה ומביא את המטופל למצב מודעות שונה, הקרוב לשינה, על מנת לאפשר סוגסטביליות של המטופל, בו יוכל לחוות שינויים בתחושתו, בפיזיולוגיה שלו ובהתנהגותו. הטיפול מתבצע על ידי האטת גלי המוח של המטופל בעזרת שיחה מרגיעה של המטפל, דבר הדומה למדיטציה.
הגדרת ההיפנותרפיה בחוק
היפנותרפיה אינה מאושרת או אסורה על החוק, מכיוון שהיא כוללת דרכי טיפול כגון מדיטציה, דמיון מודרך, או כל דבר הפועל על ידי דיבור ושיחה וגורם לשינוי במחשבתו של המטופל, ובכך היא שונה בהגדרתה מהיפנוזה, אשר מחויבת באישור רשמי לעיסוק בה. עם זאת, שימוש בהיפנוזה בתוך הטיפול מחייב הסמכה חוקית לכך. חוק ההיפנוזה בישראל אוסר על אנשים שלא הוסמכו בידי המדינה (והם אך ורק רופאים, פסיכולוגים, או רופאי שיניים) לטפל באמצעות היפנוזה. בחלק ממדינות העולם ישנם חוקים דומים, ובאחרות, השימוש בהיפנוזה למטרות רפואיות או בידוריות אינו מוגבל בידי המחוקק.
לקריאה נוספת
- מייקל היפ, ווינדי דריידן, היפנותרפיה - מדריך, הוצאת אח.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: היפנותרפיה |
