המכון הלאומי לכינויי מקור
המכון הלאומי לכינויי מקור (בצרפתית: Institut National des Appellations d'Origine; בראשי תיבות: INAO) הוא ארגון צרפתי הממונה על הסדרתם של מוצרי תוצרת חקלאית ביחד עם חוק האיחוד האירופי של המעמד הגאוגרפי המוגן (Protected Geographical Status; בראשי תיבות: PDOs)). הוא באחריותה של ממשלת צרפת, כחלק ממשרד החקלאות. הארגון נוסד ביחד עם הברון פייר לה רואה, יצרן יין שאטונף-די-פאף.
כינוי מקור מבוקר (Appellation d’origine contrôlée; בראשי תיבות: (AOC)), הוא המונח הצרפתי המקביל למונח PDOs של האיחוד האירופי ונקבע בהתאם לחוקים אותם קבע המכון הלאומי לכינוי מקור. מכיוון שמטרתו העיקרית היא לפקח על שימוש לא נאות בשמות המוצרים, אחת ממשימותיו העיקריות היא לתחום את יצור המוצרים. עבור יינות הוא מפקח על הכרמים, אולם הארגון גם מסדיר את מקומות ותהליכי ייצורם ויישונם.
היסטוריה
פיקוח ממשלתי על המוצרים החל עם החוק שנקבע ב-1 באוגוסט 1905, שהעניק לממשלה את הסמכות להגדיר את גבולות הייצור של מוצרים חקלאיים מסוימים. בתחילה, לא נועדו האפלאסיונים (האזורים המפוקחים) לקביעת איכות המוצר ולא הצליחו לפתור את הבעיה של תפוקת יתר של היין, בעיה שממשיכה עד עצם היום הזה.
חוק שני, שעבר ב-6 במאי 1919, נתן לבתי המשפט את הכוח לפעול במקרים שלא ממלאים אחר התקנות. בתחילה היה זה כישלון, מכיוון שתהליכי ההעמדה לדין היו ארוכים מדי ונתקלו בקשיים.
בניסיון לפתור את הבעיות של תעשיית היין, הוקם המכון לפי צו מ-30 ביולי 1935, על-מנת לשלוט על כל ההיבטים המנהליים, המשפטיים והמקצועיים של הפיקוח על האפלאסיון. בתחילה תיפקד המכון כמועצה יותר מאשר מכון. חוקי כינויי המקור המבוקר הראשונים נקבעו ב-1936, ורוב היינות הקלאסיים מבורדו, בורגון, שמפניה ועמק הרון קיבלו את תקנות כינוי המקור המבוקר הראשונות שלהם לפני תום שנת 1937.
ב-1990, ההצלחה הכלכלית של האפלאסיונים הובילה את הפרלמנט לקבוע חוק ב-2 ביולי שירחיב את כוחו של המכון לכל המוצרים החקלאיים.
ב-1 בינואר 2007, שינה המכון את שמו ל"המכון הלאומי למקור האיכות" (Institut National de l'Origine et de la Qualité) והוא גם מפקח על הקטגוריות האורגנית ותווית הרוזה. למרות שהשם שונה הוא שמר על ראשי התיבות INAO בהם ידוע המכון.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של המכון הלאומי לכינויי מקור
