ואסילי גולובנין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ביטחונית ריקה. ואסילי גולובנין (ברוסית: Василий Головнин; 19 באפריל 1776 – 11 ביולי 1831) היה אדמירל רוסי, חוקר ארצות שחקר באוקיינוס השקט ועבר באלסקה, בקליפורניה ובאיי האוקיינוס. נפל בשבי היפני. עמית האקדמיה הרוסית למדעים (1818).[1][2][3]
ראשית חייו וקריירה
ואסילי גולובנין נולד באחוזתו הכפרית של אביו.[4][5] אביו וגם סבו שירתו בצבא הרוסי כקצינים בגדודי רגלים מובחרים. נראה היה שואסילי גולובנין ימשיך את המסורת המשפחתית, אך אביו נפטר עוד כשהיה ילד, ובגיל שתים עשרה נרשם כצוער לבית הספר של הצי הרוסי. הוא סיים לאחר ארבע שנים, ב-1792.[4]
גולובנין נכנס לשירות פעיל בצי הרוסי במאי 1790, והשתתף במספר קרבות ימיים נגד השוודים.[6] הוא שירת במספר מסעות חוץ בין השנים 1793 ו-1798. בשנים 1798 עד 1800 שימש כמתורגמן של סגן האדמירל מקרוב, מפקד שייטת רוסית שפעלה במשותף עם הצי הבריטי בים הצפוני.[7]
בהוראתו של הצאר אלכסנדר הראשון נשלח גולובנין, יחד עם עוד כמה קצינים רוסים, לקבל הכשרה נוספת על סיפון ספינות בריטיות. הוא שירת שלוש שנים (1802–1805) בצי הבריטי בפיקוד האדמירלים נלסון, קולינגווד וקורנווליס.[8] במהלך תקופה זו, שוב הוכרזה מלחמה בין הבריטים לצרפתים, וגולונין השתתף בקרבות בזמן ששירת בפיקודו של האדמירל נלסון.[9] הוא חזר לרוסיה ב-1806, והחל לחבר קוד של אותות ימיים בתבנית האנגלית, שנשאר בשימוש הצי הרוסי במשך יותר מעשרים שנה.
המסע של "דיאנה"
גולובנין קיבל את הפיקוד על ספינת המפרשים "דיאנה" בשנת 1806, וערך את מסעו הראשון מסביב לעולם (1807–1809), במטרה לערוך סקר של צפון האוקיינוס השקט, ולהוביל אספקה לאוחוצק.[10] "דיאנה" הפליגה ב-7 ביולי 1807. סערה קשה באפריל 1808 מנעה מהספינה להפליג סביב כף הורן, וגולבנין החליט להפליג לכף התקווה הטובה בדרום אפריקה, כדי לחדש את מלאי האספקה של הספינה.[5]
הוא עגן בנמל הסמוך של סיימון טאון ב-3 במאי 1808. גולובנין, לאחר ששהה בים עשרה חודשים, לא הייה מודע לכך שהיחסים הרוסיים עם בריטניה הידרדרו, ורוסיה כרתה ברית עם הצרפתים. "דיאנה" נעצרה מיד כספינת אויב על ידי שייטת הצי הבריטי, עד לקבלת הנחיות מתאימות מלונדון. גולובנין וצוותו בילו יותר משנה במעצר על סיפון "דיאנה" בסיימון טאון בהמתנה להחלטה מהרשויות הבריטיות. כשהתברר שאולי לא תגיע החלטה לעולם, החל גולובנין לתכנן את בריחתם.
ב-28 במאי 1809 נוצרו התנאים מושלמים – רוח נוחה וראות לקויה. הצוות חתך את כבלי העוגן, והצליח להפליג אל מחוץ למפרץ, תוך שהוא עובר ישירות מול מספר ספינות מלחמה בריטיות.[5] לאחר שהבריטים גילו שהם ברחו, הם יצאו למרדף, אך לא הצליחו להשיג את דיאנה, שהפליגה בבטחה לקמצ'טקה ב-1810, החדשות על "הבריחה הנועזת" של דיאנה התפשטו במהירות ברחבי העולם. גולובנין עזב את קמצ'טקה ב-1810, והפליג לאי ברנוף, מאחז שיושב על ידי החברה הרוסית-אמריקאית.[6] בשנת 1819, הוא פרסם דיווח על מסעם, מעצרם ובריחתם.
שבי ביפן
בשנת 1811, גולובנין תיאר ומיפה את איי קוריל ממיצר התקווה ועד לחופים המזרחיים של האי איטורופ.[11] בזמן שחקר את האי קונאשיר, הוא פותה להגיע לחוף ונפל בשבי, הואשם בהפרת המדיניות היפנית האוסרת על זרים להיכנס ליפן, והוחזק בשבי במשך שנתיים על ידי היפנים באי הוקאידו.[11] נכתב על גולובנין שהוא בעל "השכלה עילאית ומוקסם מתרבויות זרות." לאחר שעשה ניסיון כושל אחד להימלט, החליט לנצל את זמנו במעצר כדי ללמוד את השפה היפנית ולהכיר את התרבות היפנית.
גולובנין שוחרר ב-1813, חזר לרוסיה ופרסם דיווח על שנותיו בשבי. ספרו "שבי ביפן במהלך השנים 1811, 1812, 1813" הפך לקלאסיקה רוסית. הוא זכה להערכה ברוסיה כבעל סמכות של התרבות היפנית, ועזר לעצב דור שלם בתפיסת העולם של יפן. גולובנין כיבד את היפנים בבירור, והציג אותם "כאינטליגנטיים, כפטריוטים וכיריבים ראויים" של הרוסים באוקיינוס השקט.
הייצוג שלו של שיטות דת יפניות הפך לבעל השפעה באירופה; הוא טען שהיפנים מאמינים בסוג של הינדואיזם או דת הודית, אך מיעוטם נמשך לנצרות, והשפיעה על טענותיהם של חוקרים מאוחרים יותר לגבי הדת היפנית.[12] השבי של גולובנין כמעט הוביל למלחמה בין רוסיה ליפן במה שנודע בשם תקרית גולובנין.
מסביב לעולם על ה"קמצ'טקה"
ב-7 בספטמבר 1817 יצא גולובנין למסע שני מסביב לעולם על סיפון הפריגטה "קמצ'טקה"[2]. תחתיו שירתו שלושה חוקרים רוסים עתידיים בעלי חשיבות – פיודור ליטקה, פיודור מתיושקין ופרדיננד וראנגל כמו כן הצטרף למסע הצייר מיכאיל טיכאנוב לאחר הפלגה סביב כף הורן, המטרה הייתה לספק אספקה לקמצ'טקה, ולסקר איים שלא נחקרו בעבר לאורך מה שהוא כיום החוף הצפון מערבי של אלסקה. על גולובנין הוטל גם לערוך דו"ח על היחסים בין תושבי האי קודיאק לבין עובדי החברה הרוסית-אמריקאית[9].
הוא הגיע לקמצ'טקה במאי שלאחר מכן, ואז חזר לאירופה דרך כף התקווה הטובה, והשלים את ההקפת שלו בסנט פטרסבורג ב-17 בספטמבר 1819.[13] לאחר המסע פרסם גולובנין את ספרו על המסע מסביב לעולם על הקמצ'טקה, המתאר את דרכו, ואת מפגשיו עם ילידי איי קודיאק ואיי סנדוויץ'. אף על פי שהמסע "השיג מעט מאוד תגליות חדשות", חזר גולובנין עם "אוסף עצום של מידע מדעי ואסטרונומי" לחלוק עם מדענים רוסים.[3]
קריירה מאוחרת ומוות
ב-1821 מונה גולובנין לעוזר המנהל של הקולג' הימי הרוסי, ומאוחר יותר, ב-1823, מונה בתפקיד גבוה בצי. כמנהל מוכשר, גולבנין ניהל בהצלחה את פעילות מחלקות בניית הספינות, הקומיסריון והתותחנים. בפיקוחו נבנו למעלה ממאתיים ספינות, כולל ספינות הקיטור הרוסיות הראשונות. גולובנין שימש גם מורה דרך לנווטים רוסים רבים.
גולובנין מת מכולרה במהלך מגפה בעיר סנט פטרסבורג ב-1831.
מורשת והצטיינות
גולובנין זכה במהלך חייו לאותות הצטיינות רבים, כולל מסדר ולדימיר ה"קדוש" ומסדר ג'ורג' ה"קדוש", שכיהן כמפקדו של האחרון.
לדברי היסטוריון אחד, יצירותיו הספרותיות המפרטות את הרפתקאותיו בים ובחוף נותרו בולטות בשל "הכבוד שלו לפרטים היסטוריים...כישוריו הביקורתיים, מיומנותו הספרותית וסקרנותו התוססת."[4] מהדורה מלאה של כתביו פורסמה בסנט פטרסבורג בחמישה כרכים ב-1864, עם מפות ותרשימים, וביוגרפיה של המחבר.
הכפר גולובין, באלסקה, כף גולובנין, ומפרץ גולובנין ולגונת גולובנין, נקראים כולם לכבודו של ואסילי גולובנין. מיצר ים בין שניים מאיי קוריליים, הר הגעש גולובנין באי קונאשיר, מקומות בנוביה זמליה ואדמות פרנץ יוזף, הם בין שאר ציוני הדרך הנושאים את שמו.
תיאור מסעותיו היה נושא של תחריטיו שבוצעו על ידי אנדרי אוכטומסקי.
קישורים חיצוניים
- ואסילי גולובנין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Lévesque, Rodrigue (2001). History of Micronesia: Russian expeditions, 1808-1827 p.495 Quebec: Levesque
- ^ 2.0 2.1 Vasilli Golovnin, Ella Lury Wiswell, trans. (1979). Around the world on the Kamchatka, 1817-1819, p xx-xxii, xxvi Honolulu: Hawaiian Historical Soc.
- ^ 3.0 3.1 Dunmore, John (1991). Who's who in Pacific navigation, p. 118 Honolulu: University of Hawaii Press
- ^ 4.0 4.1 4.2 Kenneth N. Owens, Timofeĭ Tarakanov, Ben Hobucket (2001). The Wreck of Sv. Nikolai, pp. 5, 11-14, 92 Lincoln: University of Nebraska Press
- ^ 5.0 5.1 5.2 Vasilii Golovnin, Lisa Millner, trans. (1964). Detained in Simon's Bay, p 3. Cape Town : Friends of the South African Library
- ^ 6.0 6.1 V N Berkh, V M Golovnin, Alaska Historical Society, Sitka Historical Society, Alaska Historical Commission. (1979). The Wreck of the Neva, p. 60, Anchorage: Alaska Historical Society
- ^ Kodansha. (1983). Kodansha encyclopedia of Japan, Volume 3, p. 43-44, New York & Tokyo: Kodansha
- ^ Robin Fisher, Hugh J. M. Johnston (1979). Captain James Cook and His Times, p. 124. Vancouver, BC: Douglas & McIntyre
- ^ 9.0 9.1 Cynthia H. Whittaker, E. Kasinec, Robert H. Davis (2003). Russia Engages the World, 1453-1825, p. 113 Cambridge, Mass.: Harvard University Press
- ^ Stephan, John J. (1994). The Russian Far East p. 37 Stanford, Calif.: Stanford University Press
- ^ 11.0 11.1 Rimer, J. Thomas (1995). A Hidden Fire: Russian and Japanese Cultural Encounters, 1868-1926, p.3 Stanford, Calif.: Stanford University Press
- ^ Josephson, Jason (2012). The Invention of Religion in Japan. Chicago: University of Chicago Press. pp. 12–3.
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Golovnin, Vasily Mikhailovich". Encyclopædia Britannica. Vol. 12 (11th ed.). Cambridge
