וולטר דלה
וולטר דֶלה או דולה (בגרמנית: Walter Döhle; 19 בינואר 1884 באשווגה – 6 באפריל 1945 בוונפריד) היה דיפלומט גרמני מ-18 באוקטובר 1935[1] עד 1939[2] הקונסול הכללי הגרמני בירושלים.
דלה היה בשירות החוץ של גרמניה מאז 1909, בתחילה כמומחה לטבק של משרד האוצר של הרייך בקונסוליה ברוטרדם. ב-1920 הפך למזכיר הנציגות בשגרירות בהאג. בשנים 1921–1923 היה במשרד החוץ בברלין ומ-1923 עד 1935 בשגרירות גרמניה בפריז כיועץ הנציגות. ב-1 בינואר 1934 הצטרף ל המפלגה הנאצית -NSDAP (מספר חבר: 3,398,410)[3] בשנת 1935 הפך לקונסול כללי בירושלים, בניגוד לתנאים במדינות אחרות למעט אוסטרליה, קשרים טובים מאוד התפתחו בין הסוציאליסטים הלאומיים בארץ-ישראל לשגרירות גרמניה בתקופה זו.
זה היה שונה לחלוטין בתקופת קודמו היינריך וולף, שהוחלף בגלל אשתו היהודייה.[4]
"ולטר דלה היה הדיפלומט הנאצי הראשון בארץ ישראל שהניף את דגל צלב הקרס על הקונסוליה. "הסערה פרצה סביב התערבותו הגסה בחרם של הרחוב היהודי על תוצרת החלב של המושבות הגרמניות, בראשן שרונה הסמוכה לתל אביב, במחאה על התעללות הנאצים ביהודי גרמניה."[5]
במרץ 1937 דיווח וולטר דלה לגרמניה: "לערביי פלסטין בכל השכבות החברתיות יש אהדה גדולה לגרמניה החדשה ול"פיהרר" שלה.. אם אדם הזדהה כגרמני כשהוא מתמודד עם איומים מצד קהל ערבי, זה לבדו איפשר לו בדרך כלל לעבור בחופשיות. אבל כשחלקם הזדהו בהצדעה של 'הייל היטלר', ברוב המקרים הפכה גישתם של הערבים לביטויים של התלהבות גלויה, והגרמנים נתנו כפיים, להן הגיבו הערבים בקול רם".[6][7]
ב-15 ביולי 1937, המופתי אמין אל-חוסייני כשניסה לגייס את גרמניה הנאצית לעזרת המאבק הפלסטיני, נפגש עם הקונסול הגרמני החדש בירושלים, וולטר דֶלה, הדגיש את אהדתו ל"גרמניה החדשה", והביע את ציפיית הערבים, שגרמניה תתנגד בתוקף למדינה יהודית. בנוסף, ביקש להפסיק את המדיניות הגרמנית שעודדה יהודים לצאת מגרמניה ולבוא לארץ ישראל, וביקש שגרמניה תלחץ על ממשלת פולין להפסיק את דרישתה מממשלת בריטניה להגדיל את השטח המיועד כביכול לקליטת פליטים יהודים מפולין.[8][9][10]
מדו"ח תחת דלה באותה שנה: "הקמת מדינה יהודית... אינה האינטרס של גרמניה מכיוון שמדינה פלסטינית (יהודית) תיצור בסיסי כוח לאומיים נוספים ליהדות בינלאומית כמו למשל מדינת הוותיקן לקתוליות פוליטית או מוסקבה עבור הקומוניסטים. לכן, יש אינטרס גרמני לחזק את הערבים כמשקל נגד נגד גידול כוח אפשרי כזה של היהודים".[11]
בשנת 1939 הסתיימה כהונתו עקב המלחמה. "משרד החוץ הגרמני חש כנראה מחויב להזהיר את הקונסול וולטר דוהל שלא להעניק תמיכה לאקדמאים יהודים חסרי בית".[2] למרות שוולטר דלה בעצם התנגד להסכם העברה.[10] הוא חזר למשרד החוץ בברלין במחלקת המדיניות הכלכלית.
הערות שוליים
- ^ Palestine, Blue Book, Printing and Stationery Office., 1935, עמ' 419. (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 Annual 4 Chapter 4, www.museumoftolerance.com
- ^ Bundesarchiv R 9361-IX KARTEI/6510058
- ^ Heidemarie Wawrzyn, Nazis in the Holy Land 1933-1948, Walter de Gruyter, 2013-08-01, עמ' 134, מסת"ב 978-3-11-030652-1. (באנגלית)
- ^ לביא, צבי (2016-07-22). "כשהיהודים החרימו את החלב הנאצי משרונה". Ynet. נבדק ב-2023-03-19.
- ^ יד ושם: קובץ מחקרים, יד ושם, רשות הזכרון לשואה ולמרד, 2007, עמ' 109-10. (בiw)
- ^ Deutsches generalkonsulat Jerusalem an AA v. 22.3.1937, politisches Archiv des auswärtigen Amtes Berlin (PA AA), R 104791. Wayback Machine, web.archive.org, 2009-02-13 Lyn Julius, Arab anti-Semitism, and the Nazis, Jewish Journal, 2018-02-08 (ב־American English)
- ^ שמואל דותן, Shmuel Dothan, המאבק על ארץ ישראל, משרד הבטחון, ההוצאה לאור, 1981, עמ' 149, מסת"ב 978-965-05-0000-9. (בiw)
- ^ Francis R. Nicosia, Nazi Germany and the Arab World, Cambridge University Press, 2015, עמ' 97, מסת"ב 978-1-107-06712-7. (באנגלית)
- ^ 10.0 10.1 Jeffrey Herf, Nazi Propaganda for the Arab World, Yale University Press, 2009-11-30, עמ' 29-30, מסת"ב 978-0-300-15583-9. (באנגלית)
- ^ Lappin, Yaakov (2006-05-07). "Nazis 'shipped arms to Palestinians'". Ynetnews (באנגלית). נבדק ב-2023-03-19.
