ורה שוש
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ורה שוש (בהונגרית: Sós Vera; 1926 – בודפשט, 2 או 3 באוקטובר 1968) הייתה קומוניסטית קשוחה, קצינת המשטרה החשאית ההונגרית, יהודייה-הונגרייה, מכינת מסמכים לכמה משפטי ראווה מפוברקים תחת ארנה סיץ', כמזכירתו, ביחד עם בעלה, בלה קוש. היא שמה קץ לחייה.
ביוגרפיה
ורה שוש נולדה במשפחה יהודית. החוקים היהודיים של 1938 ואילך (במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) ומלחמת העולם השנייה ביחד תרמו לכך שסיימה את לימודיה התיכוניים רק כמבוגרת. בתחילת 1945, בגיל 19, החלה לעבוד במשרד הפנים עם השכלה יסודית בלבד.
בשרות הביטחון
מהסתיו של 1945 עבדה במשטרת העיתונות ומספטמבר 1946 במזכירות לשכת ארנה סיץ' עד מותו ב-1950 יחד עם בעלה, בלה קוש. מקום עבודתם היה בבית המשטרה החשאית בשדרת אנדראשי (אז סטלין) 60 שמכונה היום בית הטרור. המשימה שלהם הייתה לרשום את אויבי המערכת החיצוניים ולאחר מכן הפנימיים ולנהל כל מיני אדמיניסטרציות הקשורות לתיקים (דו"חות, כתבי אישום וכו') על פי הנחיותיו של סיץ'.
מלבד סיץ', רק לשניהם ולמוסקבה הייתה גישה למאגר הנתונים והמסמכים שנבנה בצורה זו. בשנת 1950, בהוראתו של גאבור פטר, (במקור בנימין אייזנברגר, ראש המשטרה החשאית ההונגרית) החלה לכתוב הערות על הבוס שלה, שנעצר באותה שנה והוכה למוות זמן קצר לאחר מכן. במידת הצורך, ה-ÁVH גם תפסו את הוריהם או אחיהם שלהם, כדי לענות או להכות אותם למוות. האימפריה של גאבור פטר הייתה הגיהנום עצמו. מישהו שעדיין היה חוקר יום אחד הוכה למחרת עד שהיה מחוסר הכרה או נהרג על ידי עמיתיו לשעבר. האופי הפרנואידי של המערכת מעיד על כך שלא רק שני הממונים על שרות הביטחון, שרי הפנים לאסלו רייק ויאנוש קאדאר נתפסו על ידי המשטרה הפוליטית, אך גם, בשל האנטישמיות של סטלין, הוכנסו ב-1953 גאבור פטר, שהיה יהודי, וכמה מעמיתיו מאחורי סורג ובריח.
אחר כך עברה שוש למשרד החוץ ב-1952, שם נעצרה בינואר 1953 באשמת קונספירציה ציונית. היא בילתה 11 חודשים בבידוד, כמעט כל שנת 1953. היא הורשעה בבית משפט צבאי בפברואר 1954, נשללה דרגתה וגורשה מהמפלגה. החלק הנותר של עונשה הוכרז כמבוצע לאחר כמעט שנת מאסר.
שחרור מהמאסר
לאחר המרד ההונגרי של 1956 עבדה תחילה בחברת סחר חוץ (Ferunion Külkerkesdelmi Vállalat) ולאחר מכן בהוצאת הספרים קושוט (Kossuth Könyvkiadó). בינתיים, למדה בהתמדה ב-1967 או ב-1968 השיגה תואר בהיסטוריה הונגרית מאוניברסיטת אטווש לוראנד בלימודי ערב ובשלב זה היא דיברה כבר שבע שפות בנוסף להונגרית (גרמנית, צרפתית, איטלקית, אנגלית, רוסית, ספרדית ופורטוגזית) ברמה גבוהה מאוד, כדי שתוכל לקרוא במקור את העיתונות המערבית והסובייטית שהגיעה למערכת.
בקיץ 1968 אובחנה כחולת מאניה דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) שבגינה אושפזה במחלקה הנוירולוגית של בית חולים. היא הזדהתה עם המטרות והאירועים של האביב של פראג, ובמקביל התנגדה לפלישת המדינות החברות בברית ורשה לצ'כוסלובקיה ב-21 באוגוסט, שנגדה אף כתבה מכתב פתוח במקום עבודתה. חברה שלה הסירה את זה מלוח המודעות, כמעט מיד לאחר הפרסום, ורה הוכנסה למחלקה סגורה (ככל הנראה כדי להגן עליה מההשלכות) משם היא שוחררה בסוף ספטמבר.
לפי תעודת הפטירה שלה נפטרה ב-3 באוקטובר בעוד שלפי התיעוד של בעלה, ב-2 באוקטובר (יום הולדתו השבעה עשר של בנה פטר). היא התאבדה עם נשק השירות של בעלה, והותירה מאחור את שלושת ילדיה ובעלה, ללא כל רקע מיוחד או מכתב פרידה. ליד גופתה היה המגזין המערב-גרמני שטרן, שנפתח בדו"ח הצילום המציג את האירועים בפראג.
ילדתה הבכורה, השחקנית אנה קוש, חזרה לבודפשט מניו יורק ב-2002, כדי לחקור את עברם של הוריה כקצינים בשרותי הביטחון של המדינה, שהיה נסתר ממנה עד אז. היא פרסמה את התוצאות של מחקרה בשנת 2006 תחת השם "הירושה הבלתי רצויה" (The Unwanted Legacy).
לקריאה נוספת
- The Unwanted Legacy, הולמי, נובמבר 2005
- סודות המשטרה החשאית ההונגרית, כתב העת "שבועות" (Hetek), 30 בנובמבר 2006.
- ראיון עם בתם של זוג במשטרה החשאית ההונגרית, HVG, 2006/49. גיליון, 9 בדצמבר 2006
ראו גם
- אנה קוש: הירושה הבלתי רצויה (הוצאת אקדמיה, 2006) מסת"ב 978-963-05-8400-5
