ורנר גולדברג
ורנר גולדברג (בגרמנית: Werner Goldberg 3 באוקטובר 1919 - 28 בספטמבר 2004) היה חייל גרמני מישלינג במוצאו (על פי הטרמינולוגיה הנאצית, כאשר הורה אחד גרמני), ששירת בצבא גרמניה במלחמת העולם השנייה. תמונתו במדים הופיעה בברלינר טאגבלאט כ"החייל הגרמני האידיאלי" והוורמאכט השתמש בתמונתו ככרזת גיוס.
על פי חוקי נירנברג מ־1935 מי ששלושה מסביו וסבתותיו היו יהודים נחשב כיהודי, אולם אלו שרק שניים מסביהם וסבתותיהם היו יהודים, ולא חונכו כיהודים או שלא נישאו ליהודים נחשבו כבני הגזע הארי.
אביו של גולדברג היה יהודי, אולם אימו הייתה ארית ולפיכך גם גולדברג הבלונדיני ובעל העיניים הכחולות נחשב בעיני השלטונות הנאציים כארי וגויס, כמו צעירים אחרים ממוצא מעורב, לצבא.
תולדות חייו
אביו של גולדברג גדל בקניגסברג כחבר בקהילה היהודית המקומית, אך החליט להתבולל ולהתנצר, הוא הוטבל בכנסייה הלותרנית המקומית ונישא לנוצרייה - אימו של ורנר. לאחר בחירתו של היטלר לקנצלר של גרמניה בשנת 1933, גולדברג האב איבד את משרתו בשירות המדינה הגרמני על פי החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. דודו של גולדברג מצד אימו הצטרף למפלגה הנאצית וניתק את קשריו עם משפחת גולדברג, כולל עם אחותו (אימו של גולדברג).
ב-1935, לאחר סיום כיתה י', לא המשיך גולדברג בלימודים פורמליים בבית-ספר והפך לשוליה בחברת הטקסטיל "שנלר ושמיידר" (Schneller und Schmeider), חברה בבעלות מעורבת של שותף יהודי ושותף ארי. רבים מהשוליות בחברה היו יהודים או מישלינגים.
בתחילת 1938 שירת גולדברג במשך חצי שנה בשירות העבודה של הרייך (אנ') כשהוא לובש מדים הכוללים סרט זרוע ועליו צלב קרס. ב-1 בדצמבר 1938 גולדברג הצטרף לצבא הגרמני. הוא לקח חלק בפלישה לפולין ב -1 בספטמבר 1939. זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, התצלום של גולדברג הופיע במהדורת יום ראשון של העיתון ברלינר טאגבלאט עם הכיתוב "החייל הגרמני האידיאלי", התצלום נמכר לעיתון על ידי הצלם הרשמי של הצבא. מאוחר יותר השתמשו בצילום בכרזות גיוס.
אחרי שביתת הנשק של 22 ביוני 1940 (אנ') גורש גולדברג מהצבא בהתאם לצו של היטלר מה-8 באפריל 1940, בו נאמר שיש לגרש מהצבא את כל בני התערובת מדרגה 1 (כלומר חצי יהודים). גולדברג חזר למקום עבודתו הקודם, שבינתיים מחק את שם השותף היהודי שנלר ושינה את שמו ל"פיודור שמיידר" (Feodor Schmeider). גולדברג התקדם בחברה לתפקידים בכירים יותר בזמן שהחברה זכתה במכרזים לאספקת מדים לצבא ולצי הגרמני. במקביל למד בבית הספר ללימודי עבודה של הרייך, והיה אחד מתוך 4 בוגרים (מתוך 80) שעברו את הבחינות להיות מורי REFA - העמותה לעיצוב, ארגון תעשייתי ופיתוח ארגוני (גר').
בדצמבר 1942 אביו של גולדברג אושפז בבית חולים בבוואריה, הגסטאפו העביר אותו לבית חולים יהודי ששימש למעשה ככלא וכמרכז שילוח לאוושויץ. בערב חג המולד, הימר גולדברג כי השומרים יהיו שיכורים וייעדרו מהמשמרת וחילץ את אביו מבית החולים. באפריל 1943 זומן האב לגסטאפו למטרות גירוש אולם גולדברג שכנע אותו לא להתייצב וכך ניצלו חיי האב. אביו של גולדברג היה היחיד מבני משפחת גולדברג שהצליח לשרוד את המלחמה.
אחרי המלחמה הצטרף גולדברג למפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית, מ-1952 היה חבר במועצה המחוזית (גר') של ברלין-וילמרסדורף (גר'). היה חבר בית הנבחרים של ברלין (אנ') בין השנים 1979-1959[1]. ב-1985 זכה לתואר זקן העיר של ברלין (גר').
גולדברג נפטר בברלין, הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
ב-2006 הופק על ידי רשות השידור הסרט "החיילים היהודים של היטלר, 2006"[2] המספר גם את סיפורו של גולדברג.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
