חוקת דרקון
חוקת דרקון או חוקי דרקו (באנגלית: Draconian constitution) הם אוסף החוקים הכתוב הראשון של אתונה ביוון העתיקה, שנכתבה בהנחייות המדינאי דרקו, במאה השביעית לפני הספירה, כתוצאה מפרשנות מנוגדת לצדק של אצילי האתונאים לחוק על פה.[1]
החוקה נכתבה כפי הנראה בתקופה המקבילה לתחילת נפילת הממלכה האשורית, עם מרידת נבופלאסר באשור והקמת ממלכת בבל החדשה. רוב ערי יוון האחרות העבירו את חוקיהם אל הכתב, והמשפט באתונה הוטה בידי האצילים - מעמד העשירים, לפי צורכיהם ונגד הצדק. בסביבות שנת 621 לפנה"ס בית העם באתונה הפקיד בידיו את כתיבת החוקה והמשפט לעירם, וקבעו אותו כמחוקק הראשון של אתונה. יודעי קרוא וכתוב יכלו לקרא אותו במרכז אתונה במקום הנגיש לציבור. לדעת חוקרים, זה היה אחד היסודות המוקדמים לשיטת השלטון העממית בדמוקרטיה האתונאית.
הרקע
הצורך בחוקה כתובה נבע מחוסר נגישות לחוק בידי "העם הפשוט" כלומר המעמד הבינוני והשכבות הנמוכות בחברה בעוד שהאצילים הכירו את החוקים וניצלו אותו לטובתם או שינו אותו כרצונם. תופעות אלו החלו כשלושים שנה קודם ליסוד החוקה הכתובה.[2] החלה מלחמה בין-מעמדית ובין-משפחתית בתוך אתונה כשכל צד מנסה להשיג את החוק לצידו.[3]
על מנת ליצור שלום ולעצור את מעגל התוהו ובוהו שהחל להיווצר, החליטו משפחות האצולה להגיע להסכמה על חוקה כתובה ושווה לכל נפש. לשם כך, מינו את דרקון, משפטן מבני האצולה, להעלות את חוקיהם על הכתב והוצג לראווה במקום ציבורי.[4]
בין חוקיו, רצח במזיד ובשוגג, הנדרשים להשפט על סלע האראופגוס שליד האקרופוליס - מתחם השלטון שבראש הרמה הצופה על העיר. לאחר שמקרי רצח הפכו עניינו של בית המשפט של העיר-המדינה, הופסקו המלחמות הפרטיות בין משפחות שכללו נקמה ורצח. חוקים אלו הם היחידים ששרדו ועברו גם לחוקה הסולונאית מאה שנה אחר כך. ברבים מחוקיו קבע עונש מוות. וכשנשאל מדוע יש המייחסים לו את האמירה שלדעתו:
- ”לעוברים על העבירות הקלות יותר אכן הגיע המוות, ולעבירות החמורות לא מצאנו עונש חמור יותר.” (פלוטרך, חיי סולון)
אף שלא שרד עותק מלא מחוקי דרקו, ידוע שעונשים חמורים ניתנו לעוברים על עבירות קלות כמו גניבת תפוח.[5] יש הסבורים שהיה רק עונש אחד - הוצאה להורג, אם נמצאת אשם בעבירה על חוקי דרקון, והיו ביטאו זאת באמרם שהחוקים נכתבו בדם במקום בדיו.[6]
הביטוי "חוקים דרקוניים" הפך לביטוי בשפות רבות וביניהם אנגלית וגם עברית, לחוקים רצחניים או מעוותים ביותר.
השוויה לפי בעלות על קרקע וגיל
תפקידים ומשרות לפי חוקי דרקון
ההופליטים - חיילים משוחררים חסרי קרקע יכלו להשתתף בהחלטות המדינה, לבחור ולהגיע לעמדות זוטרות במשרות ציבוריות. על מנת להגיע למשרה בעמדה בכירה יותר, נדרשה בעלות על קרקע. הופליטים עם קרקע ללא שעבוד שערכו עשרה מינא או יותר יכלו להיות גזברים או ארכון אפונימוס - מזכיר האספה העממית. אסטרטגים והיפרכים - בכירי הצבא ומפקדי חיל הפרשים נבחרו מבין אזרחים שלהם אדמה ללא שיעבוד שערכו לפחות 100 מינא בעלי צאצאים בני עשר ומעלה מנישואין חוקיים. ארבע מאות ואחד חברי מועצת העם נבחרו בגורל מתוך חיילים משוחררים בני שלושים ומעלה, ויכלת להיבחר רק פעם אחת אלא אם כל האזרחים כבר נבחרו. הבחירה לעמדות מדיניות נקבע בגורל, למעט עמדות בבית המשפט שעל סלע האירופגוס שאליו נבחרו מזכירי אספה (ארכונים) לשעבר שפרשו.
המועצה והכנס העממי
בחוקתו דרקון הציג כמה מושגים חדשים, וביניהם את מועצת העם. ארבע מאות שנים אחר כך אריסטו מתאר את מועצת העם הפועלת עדיין כבמתכונת המוצעת.[7] חברי מועצה שהחסירו ועידה נקנסו במחיר התואם למעמדם החברתי. עשירי המעמד העליון, הפנטקוסיומדימנוס - נקנסו שלש דרכמות, אבירים שתי דרכמות, ובעלי חוות, הזווגיטאי, נקנסו דרכמה אחת.
גילוי "חוקת האתונאים" של אריסטו
עד גילוי כתבי "חוקת האתונאים" של אריסטו על פפירוס במצרים בשנת 1879 סברו שדרקון לא היה מאבות הדמוקרטיה ומהמחוקקים של חוקתה אלא דמות אזוטרית ונלעגת. דעה זו השתנתה מהקצה לקצה עם גילוי פפירוס זה.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
