טיוטה:ישראל הראשונה וישראל השנייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכינויים "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" הם כינויים בחברה הישראלית, המשמשים לעיתים לתיאור מעמדות חברתיים בישראל, ובהקשר של השסע העדתי בישראל.

כבר בשנת 1957 נעשה שימוש בכינויים אלה, על ידי שר החינוך זלמן ארן, שהתייחס לעולים החדשים ולתושבי עיירות הפיתוח[1].

קיטובים חברתיים דומים קיימים במדינות רבות. למשל, לאורך דורות ארוכים פולין הייתה מחולקת ל"פולין הראשונה" ו"פולין השנייה" (אנ'), כאשר חלקה המערבי של המדינה מפותח יותר מבחינה כלכלית ותרבותית ומרוכזת בו עיקר הפעילות הפוליטית, בעוד החלק המזרחי יותר כפרי ומסורתי.

התאוריה של בן חיים

הכינויים הפכו למטבע לשון בשנת 2018 על ידי אבישי בן-חיים. באותה עת הוא יצר סדרת כתבות בטלוויזיה בשם "גנבו לנו את המדינה", בה סקר מספר קבוצות מייצגות של החברה הישראלית. במהלך הסדרה הוא עשה שימוש רב בכינויים "ישראל הראשונה וישראל השנייה" כהסבר לפערים החברתיים בישראל[2].

על פי התאוריה של בן-חיים, "ישראל הראשונה" מזוהה עם הגמוניה תרבותית, פוליטית ומשפטית, שמאוכלסת ברובה באשכנזים בעלי נטיות מרכז-שמאל, בעוד "ישראל השנייה" מזוהה עם ציבור המזרחים ונוטה לתמוך בליכוד ובמפלגות ימין. על בסיס זה בנה בן-חיים נדבכים נוספים בתאוריה שלו, לדוגמה: מערכת המשפט בישראל מנסה לשמור על ההגמוניה שלה, ומאז המהפכה החוקתית היא מנסה להחליש את המערכת הפוליטית. הוא נותן דוגמאות למאבקים מזרחיים שהוכשלו לדבריו על ידי הממסד, בהם אירועי ואדי סאליב, הפנתרים השחורים, הרשעתו של אהרן אבוחצירא ובעקבותיה נפילתה של מפלגתו המזרחית "תמ"י", והמחאה על פרשת ילדי תימן[3].

התאוריה של בן-חיים זכתה לתומכים[4] ולמתנגדים[5][1].

לקריאה נוספת

  • מירון בנבנשתי, חלום הצבר הלבן: אוטוביוגרפיה של התפכחות, הוצאת כתר, 2012.
  • רמי לבני, קץ עידן העבריות: למה ישראל אינה במשבר, אלא בעיצומה של מהפכה, הוצאת כרמל, תשע"ט־2018.

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הדף באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0