טרנספורט
טרנספורט (מגרמנית: transport - משלוח) הוא כינוי כולל לשילוחם של קורבנות המשטר הנאצי בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה, בעיקר לשילוחם של יהודים, גם במסגרת אקציות מבתיהם או ממקומות הריכוז שלהם בערים, ביישובים ובגטאות למחנות ריכוז והשמדה. הטרנספורטים החלו ב-1940, עם שילוח יהודים גרמנים למחנות ריכוז בצרפת, בהם גירס וסן סיפריאן. בסוף 1941 החלו הטרנספורטים של יהודים מגרמניה לגטו ריגה, שם נרצחו יהודים אלה, וכן של יהודים מגטו לודז' למחנה ההשמדה חלמנו.
הטרנספורטים האחרונים יצאו באביב 1944 מיוון למחנה ההשמדה אושוויץ, בקיץ 1944 מגטו לודז' שבפולין למחנה ההשמדה חלמנו, וכן מצרפת, שרובה כבר היה משוחרר, לאושוויץ, ובסוף 1944 - מהונגריה הכבושה בידי הנאצים לאושוויץ.
הליך הגירוש
לרוב נמסרה למיועדים לגירוש התרעה של מספר שעות בלבד, אם בכלל. לעיתים סייעו באקציה כוחות משטרה מקומיים (אוקראיניים, פולנים, ליטאים, צרפתים, בולגרים וכו'). לרוב נדרשו להשתתף בביצוע האקציה גם אנשי המשטרה היהודית. לעיתים נמסר ליהודים כי הם מועברים למחנות עבודה, או שמדובר בהעברת אוכלוסייה חלקית, בעוד היתר יושארו במקום מושבם, וזאת כדי למנוע התנגדות בקרבם.
היהודים רוכזו באלימות באזור מרכזי ביישוב, לרוב בסמוך לתחנת רכבת או בתחנה עצמה. רבים נורו או הוכו למוות במהלך הצעדה אל יעד הריכוז. לעיתים נדחסו המגורשים בקרונות משא, לעיתים הוסעו בקרונות רכבת נוסעים רגילה, כפי שקרה לעיתים בגירוש יהודי הולנד. כאשר היו הקרונות אטומים, היו בקרב המגורשים קורבנות רבים בכל קרון עקב הצפיפות, הרעב, הצמא, המחנק, והחום או הקור, בהתאם לעונת הטרנספורט.
באזורים הכבושים במזרח אירופה גורשו היהודים בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מגטאות. באזורים הכבושים במערב אירופה גורשו היהודים בדרך כלל מבתיהם למחנות ריכוז, כמו ברנדונק וווכט (Vught) בבלגיה, וסטרבורק בהולנד, ויטל, דראנסי, פיטיביה ובון לה רולנד בצרפת. בשל ההבדלים בין מצב היהודים בין מזרח אירופה למערבה, היו הבדלים ניכרים גם בשיטת הגירוש.
במזרח, שבו גורשו היהודים מגטאות, בוצעו הגירושים במפתיע. הנאצים העבירו ליודנראט מכסה של אנשים שיועדו לגירוש, וכדי להטעות את היהודים נאמר להם כי המגורשים הם הגורמים הבלתי יצרניים בגטו, וכי הם יישלחו למקום שבו יזכו לעבודה שתתאים להם ולתנאי קיום הוגנים. לצורך ביצוע הגירוש נסגר חלק מן הגטו, וכוחות משטרה נאציים או מקומיים ערכו סריקות והובילו את היהודים, על פי המכסה שקבעו, אל הגירוש.[1]
בארצות מערב אירופה, לעומת זאת, קיבלו היהודים במשך תקופה מסוימת לפני הגירוש צווי התייצבות לעבודה. צווים אלו ניתנו על פי רשימה שמית שהוכנה בידי הוועד היהודי המקומי. היהודים הוזמנו להתייצב לשילוח בזמן ובמקום מוגדרים, ולצורך ההטעיה נאמר להם כי הם נשלחים ליישוב מחדש ולעבודה במזרח. ככל שמספר המתייצבים לשילוחים הלך ופחת, כך הלכה שיטה זו ונעלמה, והגירוש נעשה באלימות רבה.[1]
יעדם של הטרנספורטים
ממחנות הריכוז והעבודה ומהגטאות גורשו היהודים למחנות ההשמדה הנאציים שהוקמו בפולין - בין אם מחנות מבצע ריינהרד (טרבלינקה, סוביבור ובלז'ץ) או אושוויץ, חלמנו ומיידנק. חלק מהטרנספורטים הגיעו לגטו טרזין בצ'כיה, וחלקם - למחנות עבודה או לגטאות גדולים, שנועדו להפוך למקומות ריכוז, מהם נשלחו היהודים הלאה, אל מחנות ההשמדה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מאגר המידע על השילוחים באתר יד ושם: המאגר משחזר את כל השילוחים שבוצעו בתקופת השואה משטחי הרייך הגרמני.
- על מחקר השילוחים בידי המכון הבינלאומי לחקר השואה באתר יד ושם.
- על הגירושים כחלק מתוכנית הפתרון הסופי, באתר יד ושם
- על כרוניקת השילוחים - מפעל הסוקר את אירופה הכבושה בידי הגרמנים ומשחזר את הטרנספורטים של יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם.
- מסילות אל האבדון – שילוחם של היהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם
הערות שוליים
