יארוסלאב השני, נסיך ולדימיר
 | |||||
| יארוסלאב חוזר לולדימיר לאחר הכיבוש המונגולי | |||||
| לידה | 8 בפברואר 1191 | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 30 בספטמבר 1246 (בגיל 55) | ||||
| מדינה | נסיכות ולדימיר | ||||
| בת זוג | היה נשוי פעמיים | ||||
| שושלת רוריק | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
יארוסלאב השני (ברוסית: Ярослав; 8 בפברואר 1191 - 30 בספטמבר 1246) בנו של וסבולוד הקן הגדול, היה נסיך ולדימיר בתקופת הפלישה המונגולית לרוסיה.
יארוסלאב נשלח על ידי אביו למשול בתור נסיך בפרסלאבל, אך גורש מהעיר על ידי נסיכים אחרים בשנת 1206. בשנת 1208 השתתף במערכה נגד נסיכות ריאזן והתחיל לשלוט בנסיכות כנציג אביו. בשנת 1209 נשלח על ידי אביו למשול בנובגורוד. במהלך מספר שנים היה מאבק על נסיכות זו עם נסיכי סמולנסק. עם פטירת אביו, תמך באחיו יורי השני, אך הם הובסו בקרב ליפיצק בשנת 1216. בשנת 1222 חזר לנובגורוד. בתקופה זו הוא ניהל מספר מערכות צבאיות נגד הליטאים והמסדר הליבוני.
בשנת 1236 הוא עבר לקייב וקיבל את הנסיכות. כתוצאה מכך שתי נסיכויות מרכזיות של רוסיה (נסיכות ולדימיר ונסיכות קייב) היו בשליטת האחים ששיתפו פעולה.
פלישת המונגולים
בשנת 1238 לאחר פלישת המונגולים לרוסיה וכיבוש ולדימיר הוא הגיע לעיר. מאחר שכל משפחתו של יורי השני נהרגה הוא קיבל את הנסיכות.
בשנת 1243 הוא הוזמן לאורדת הזהב וקיבל שם הכרה כנסיך ראשי של רוסיה. למרות הכרה זו נשאר בוולדימיר ובכך סיים את התהליך הארוך של העברת השלטון המרכזי מקייב לולדימיר. המונגולים נתנו לו אישור לחזור לרוסיה, אך הוא השאיר את בנו קונסטנטין בחצר החאן. בשנת 1245 הבן שוחרר, אך באטו חאן דרש שכל משפחת יארוסלאב תבוא לבירתו. הדברים הסתדרו ורוב משפחתו חזרה לרוסיה. יארוסלאב בעצמו נשלח לבירת האימפריה המונגולית קרקורום. הוא היה עד לתחילת שלטון של גויוק חאן וקיבל ממנו אישרור לשלטונו בנסיכות ולדימיר. לקראת סיום ביקורו יארוסלאב הורעל ונפטר.
משפחתו
הוא היה נשוי פעמיים - לבת אצולה קומנית ולבת של מסטיסלאב, נסיך טורופץ.
היו לו 12 ילדים:
- פיודור - נפטר בגיל 13
- אלכסנדר נבסקי - נסיך ולדימיר
- אנדרי - נסיך ולדימיר
- מיכאל - נסיך ולדימיר
- דניאל
- יארוסלאב - נסיך ולדימיר
- קונסטנטין
- אפנסיי
- מריה
- וסילי - נסיך ולדימיר
- אוליאנה
קישורים חיצוניים
