מייקל ארטין
 |
מייקל ארטין (נולד ב-28 ביוני 1934) הוא מתמטיקאי אמריקאי יליד גרמניה, פרופסור אמריטוס למתמטיקה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. נודע בתרומותיו לגאומטריה אלגברית.
ביוגרפיה
מייקל ארטין נולד בהמבורג שבגרמניה, וגדל באינדיאנה. הוריו היו נטליה (נטשה) נאומובנה יאסני והמתמטיקאי אמיל ארטין. הוריו של ארטין היגרו ב-1937 מגרמניה לארצות הברית, משום שאביה של אמו היה יהודי, ולכן על פי חוקי נירנברג הוגדרה כמישלינג מדרגה ראשונה. אחותו הגדולה היא קארין טייט, שהייתה נשואה למתמטיקאי ג'ון טייט.
בשנת 1955 קיבל תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת פרינסטון. בשנת 1960 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד, על עבודה בהנחייתו של אוסקר זריצקי, שעסקה במשטחי אנריקה (אנ').
בתחילת שנות ה-60 שהה ב-IHÉS בצרפת, ותרם לכרכי Séminaire de géométrie algébrique (אנ'), על תורת הטופוס וקוהומולוגיית אטל (אנ'), בשיתוף עם אלכסנדר גרותנדיק. הוא שיתף פעולה עם בארי מזור כדי להגדיר את הומוטופיית אטל (אנ') שהפכה לכלי חשוב בגיאומטריה אלגברית, ויישם רעיונות מגיאומטריה אלגברית (כגון קירוב נאש) למחקר של דיפאומורפיזמים של מניפות קומפקטיות (אנ').
עבודתו על בעיית תנאים לייצוג פונקטור בקטגוריית הסכמות הובילה למשפט הקירוב של ארטין וכן ל"משפט הקיום". עבודה זו גם הולידה את הרעיונות של מרחב אלגברי (אנ') וערימה אלגברית (אנ'), והתגלתהה כמשפיעה מאוד בתורת מודולי (אנ').
תרם תרומות חשובות לתורת העיוותים (אנ'), המשמשת כבסיס לכל עבודה עתידית בתחום זה של גיאומטריה אלגברית. עם פיטר סווינרטון-דייר הוא סיפק רזולוציה של השערת שפרביץ-טייט עבור משטחי K3 (אנ') אליפטיים. הציג מושגים שהפכו למכוננים בתחום, בהם סינגולריות רציונלית (אנ') ומחזור יסודי. החל לשנות את תחום העניין שלו מגאומטריה אלגברית לאלגברה לא קומוטטיבית (תורת החוגים הלא-קומוטטיבית), במיוחד היבטים גיאומטריים, לאחר הרצאה של שמשון עמיצור ומפגש באוניברסיטת שיקגו עם קלאודיו פרוצזי ולאנס וו. סמול. ארטין הוא בר-סמכא עולמית בגיאומטריה אלגברית לא-קומוטטיבית, וניתן לחוש בהשפעתו על פני תחומים קשורים רבים.
הוקרה
- בשנת 2002 זכה בפרס סטיל למפעל חיים מהאגודה האמריקאית למתמטיקה,[1] לאחר שבשנים 1991–1992 שימש כנשיא האגודה.[2]
- בשנת 2005 הוענקה לו מדליית יובל המאה של הרווארד (אנ').[3]
- ב-2013 זכה בפרס וולף למתמטיקה.[4]
- ב-2015 הוענקה לו המדליה הלאומית למדעים מנשיא ארצות הברית ברק אובמה.[5]
- הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ועמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האגודה האמריקאית לקידום המדע, האגודה למתמטיקה שימושית ותעשייתית (SIAM), והאגודה האמריקאית למתמטיקה.[6]
- הוא חבר זר באקדמיה המלכותית לאמנויות ומדעים של הולנד ועמית כבוד של האגודה למתמטיקה של מוסקבה.
- זכה לתוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המבורג ומאוניברסיטת אנטוורפן.
- הוזמן לשאת הרצאה בנושא "הטופולוגיה של הסכמות" בקונגרס הבין-לאומי של המתמטיקאים שנערך ב-1966 במוסקבה.
ספריו
- Etale homotopy, עם בארי מזור, הוצאת שפרינגר, 1969.
- Algebraic spaces, הוצאת אוניברסיטת ייל, 1971.
- Théorie des topos et cohomologie étale des schémas, הוצאת שפרינגר, 1972.
- Théorèmes de représentabilité pour les espaces algébriques עם Alexandru Lascu ו-Jean-François Boutot, הוצאת אוניברסיטת מונטריאול, 1973.
- Lectures on deformations of singularities, עם הערות של C.S. Sephardi ו-Allen Tannenbaum, מכון טאטא למחקר בסיסי, 1976.
- Algebra, פרנטיס הול, 1991, מהדורה שנייה: 2011.[7]
קישורים חיצוניים
- Michael Artin, באתר של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (באנגלית)
- מייקל ארטין, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- מייקל ארטין, באתר MacTutor (באנגלית)
- מייקל ארטין, באתר פרס וולף
הערות שוליים
- ^ Prize: Leroy P. Steele Prize for Lifetime Achievement (1993 - present), American Mathematical Society
- ^ Michael Artin, American Mathematical Society
- ^ Ken Gewertz, Four distinguished scholars receive GSAS medal, Harvard Gazette, June 9, 2005
- ^ מייקל ארטין, באתר פרס וולף
- ^ Michael Artin, The National Science and Technology Medals Foundation;
Michael Artin and Shirley Jackson win nation’s highest honor in science and technology, MIT News, December 23, 2015 - ^ List of Fellows of the American Mathematical Society
- ^ Karaali, Gizem (24 במרץ 2011). "Review of Algebra by Michael Artin". MAA Reviews, Mathematical Association of America.
{{cite web}}: (עזרה)
