ממלכת ארל
 | |
 | |
| ממלכת ארל בשנת 1000 בערך | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| עיר בירה | ארל |
| היסטוריה | |
| ישות קודמת |
בורגונדי העליונה בורגונדי העליונה |
| ישות יורשת |
.svg){kind=small} רוזנות בורגונדי  הרוזנות הוונסינית  נסיכות אורנז'  רוזנות סבויה |
| שונות | |
 | |
| בורגונדי במאות ה-12 וה-13: | |
ממלכת בורגונדי, הידועה מהמאה ה-12 כממלכת ארל, המכונה גם בהקשרים שונים בשמות ארלט, ממלכת ארל וויין, או ממלכת בורגונדי-פרובאנס,[1] הייתה ממלכה שהוקמה בשנת 933 על ידי מיזוג ממלכות בורגונדיה עילית ותחתית תחת המלך רודולף השני. היא שולבה באימפריה הרומית ה"קדושה" בשנת 1033 ומאז ואילך הייתה אחת משלושת המחוזות המרכיבים את האימפריה, יחד עם ממלכת גרמניה וממלכת איטליה.[2] אולם עד אמצע המאה ה-13 לכל המאוחר, היא איבדה את הרלוונטיות הפוליטית הקונקרטית שלה.
שטחה השתרע מהים התיכון ועד נהר הריין העליון בצפון, בערך בהתאמה לאזורים הצרפתיים של ימינו פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור, רון-אלפ ופראנש-קונטה, כמו גם למערב שווייץ. עד שנת 1032 שלטו בה מלכים עצמאיים של בית ולף המבוגר.[3]
בורגונדי הקרולינגית
מאז כיבוש הממלכה הבורגונדית הראשונה על ידי הפרנקים בשנת 534, שטחה נשלט בתוך האימפריה הפרנקית והקרולינגית. ב-843 חתמו שלושת בניו שנותרו בחיים של הקיסר לואי החסיד, שמת ב-840, על הסכם ורדן שחילק ביניהם את האימפריה הקרולינגית: הממלכה הבורגונדית לשעבר הפכה לחלק מפרנקיה התיכונה, שהוקצתה לקיסר לותאר הראשון (Lotharii Regnum), למעט הדוכסות המאוחרת של בורגונדי - בורגון של ימינו - שנמסרה לשארל הקירח, מלך פרנקיה המערבית. המלך לודוויג הגרמני קיבל את פרנקיה המזרחית, הכוללת את השטח שממזרח לנהר הריין.
זמן קצר לפני מותו בשנת 855, חילק הקיסר לותאר הראשון את ממלכתו בין שלושת בניו בהתאם לחוזה פרום. מורשתו הבורגונדית תעבור לבנו הצעיר שארל מפרובנס (845–863). ואז בשנת 869 מת בנו של לותאר הראשון, לותאר השני, ללא ילדים לגיטימיים, ובשנת 870 חילקו דודו שארל הקירח ולודוויג הגרמני על פי חוזה מרסן משנת 870 את שטחו: בורגונדי עילית, השטח שמצפון להרי היורה נמסר ללודוויג הגרמני, והשאר נמסר לשארל הקירח. עד שנת 875 מתו כל בניו של לותאר הראשון ללא יורשים ושאר השטחים הבורגונדיים הוחזקו בידי שארל הקירח.
היווצרות הממלכה
בתוך הבלבול שלאחר מותו של בנו של שארל לואי המגמגם בשנת 879, הקים הרוזן המערב-פרנקי בוסו מפרובאנס את ממלכת בורגונדי התחתונה בארל. בשנת 888, עם מותו של הקיסר שארל השמן, בנו של לואי הגרמני, ייסד הרוזן רודולף מאוקסר, רוזן בורגונדי, את ממלכת בורגונדי העליונה בסן-מוריס שכללה את רוזנות בורגונדי, בצפון-מערב בורגונדיה העליונה.
בשנת 933, הוגו מארל הסגיר את בורגונדי התחתונה לרודולף השני מבורגונדיה עילית בתמורה לכך שרודולף ויתר על תביעתו לכס המלכות האיטלקי. רודולף מיזג את בורגונדי העליונה והתחתונה כדי ליצור את ממלכת ארל. בשנת 937, ירש בנו של רודולף קונרד השליו. תביעות הירושה של הוגו מארל נדחו, בתמיכת הקיסר אוטו הראשון.
בשנת 993, ירש את קונרד בנו רודולף השלישי, אשר בשנת 1006 נאלץ לחתום על הסכם ירושה לטובת הקיסר העתידי היינריך השני. רודולף ניסה לוותר על ההסכם בשנת 1016 ללא הצלחה.
ממלכה אימפריאלית
בשנת 1032 מת רודולף השלישי ללא יורשים שנותרו בחיים, ובהתאם להסכם משנת 1006 עברה הממלכה ליורשו של היינריך, הקיסר קונרד השני מהשושלת הסליאנית, וארל התאגדה באימפריה הרומית ה"קדושה", למרות ששטחי הממלכה פעלו. עם אוטונומיה ניכרת.[3] אף על פי שמאותה תקופה החזיקו הקיסרים בתואר "מלך ארל", מעטים הלכו להכתרה בקתדרלה של ארל. יוצא דופן היה פרידריך ברברוסה, אשר בשנת 1157 ערך דיאטה בבזאנסון ובשנת 1178 הוכתר למלך בורגונדי על ידי הארכיבישוף של ארל.
אזור ויווארה של ויויאר היה הראשון מבין השטחים של הממלכה שסופחו לממלכת צרפת, בהדרגה במהלך המאה ה-13 עם הכרה רשמית ב-1306. ליונה היה כמעט מחוץ להישג ידה של האימפריה מאז סוף המאה ה-12. שילובו בצרפת היה תוצאה של סכסוכים פנימיים בין הארכיבישוף של ליון, מועצת הקתדרלה ומועצת העיר. הוא נעשה בתחילת המאה ה-14 ונקבע בהסכם משנת 1312 בין הארכיבישוף פייטרו מסבויה ופיליפ הרביעי, מלך צרפת. הקיסר היינריך השביעי מחה על כך אך לא ערער על זה ברצינות. דופינה סופחה למעשה על ידי צרפת באמצעות סדרה של התפתחויות מקריות בעיקר בין 1343 ל-1349, אך השאלה אם למלך או לקיסר הייתה ריבונות סופית עליו נותרה לא ברורה עד למאה ה-15. מחוז פרובאנס נשלט על ידי ענפים זוטרים של בית קאפה מ-1246 ואילך, אך הפך רשמית לחלק מממלכת צרפת רק עם מותו של שארל דו מיין ב-11 בדצמבר 1481.
ניסיון להחיות את ממלכת בורגונדי/ארל נעשה על ידי שארל מאנז'ו בתיאום עם האפיפיור ניקולאוס השלישי. בין השנים 1277 ל-1279, שארל, שאז כבר היה מלך סיציליה, רודולף מהבסבורג, מלך הרומאים והשואף לכתר הקיסרי, ומרגרט מפרובאנס, המלכה האלמנה של צרפת, הכריעו את המחלוקת ביניהם על מחוז פרובאנס, וכן גם על ההצעה של רודולף להפוך למועמד האימפריאלי היחיד. רודולף הסכים שבתו קלמנס מאוסטריה תתחתן עם נכדו של שארל שארל מרטל מאנז'ו, עם כל ממלכת ארל כנדוניה. בתמורה, שארל יתמוך בהפיכת הכתר הקיסרי לתורשתי בבית הבסבורג. ניקולאוס השלישי ציפה שצפון איטליה תהפוך לממלכה שתקום על חלק מהטריטוריה הקיסרית, שתימסר למשפחתו, בית אורסיני. בשנת 1282, שארל היה מוכן לשלוח את זוג הילדים לתבוע בחזרה את התואר המלכותי הישן של מלכי ארל, אך מלחמת הווספרס הסיציליאנית סיכלה את תוכניותיו. [4]
ב-4 ביוני 1365, קרל הרביעי היה הקיסר האחרון שהוכתר למלך בארל, לאחר פער של כמעט מאתיים שנה לאחר ההכתרה הקודמת של פרידריך הראשון בארל בשנת 1178. [5] אולם ניסיון זה להחיות את האחיזה האימפריאלית בממלכה לא צלח, וכתוצאה מכך סיפח קרל את רוזנות סבויה לממלכת גרמניה. במהלך ביקורו בפריז בתחילת שנת 1378, העניק קרל הרביעי את התואר כומר קיסרי על ממלכת ארל לדופין שארל בן התשע מצרפת, לימים המלך שארל השישי, אך רק למשך חייו (כלומר לא ניתנת להורשה). [6] התואר "מלך ארל" נשאר אחד מתארי הבת של קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" עד לפירוק האימפריה ב-1806. הארכיבישוף של טריר המשיך לפעול כארכיקנצלר של בורגונדי/ארל, כפי שנקבע על ידי בולת הזהב של 1356.
הערות שוליים
- ^ Jean-Marie Moeglin (2011). L'Empire et le Royaume : Entre indifférence et fascination 1214-1500. Presses Universitaires du Septentrion.
- ^ Rolf Grosse (2014). Du royaume franc aux origines de la France et de l'Allemagne 800-1214. Presses Universitaires du Septentrion.
- ^ 3.0 3.1 The New Columbia Encyclopedia 1975, 150
- ^ Runciman, Steven. "The Sicilian Vespers, p. 282. 1958: Cambridge University Press
- ^ Stephanie Crowley (2011). "Charles IV: Religious Propaganda and Imperial Expansion". Florida State University.
- ^ Jana Fantysová-Matějková (2012), "The Holy Roman Emperor in the Toils of the French Protocol: The Visit of Charles IV to France", Imago Temporis: Medium Aevum, 6: 223–248 [229]
