מסעות 1793 במלחמות העצמאות הצרפתיות
מלחמות העצמאות הצרפתיות הסלימו מחדש עם תחילת 1793. מעצמות חדשות הצטרפו לקואליציה הראשונה ימים לאחר הוצאתו להורג של המלך לואי ה-16 ב-21 בינואר. ספרד ופורטוגל היו בין המדינות שהצטרפו. וב-1 בפברואר, הכריזה צרפת מלחמה על בריטניה והולנד.
שלוש מעצמות אחרות נכנסו לשטח דובר צרפתית מכריע בחודשים הבאים, מה שגרם לצרפת לגייס, בפנים הארץ, צבא של 1,200,000 חיילים. היעקובינים שהתחזקו מאוד הוציאו להורג אלפי מתנגדים מוכחים וחשודים, בשלב הסופי של שלטון האימה. כוחות נגד המהפכה הסגירו את טולון לבריטניה וספרד ב-29 באוגוסט, וכבשו חלק גדול מהצי הצרפתי, נמל שלא נכבש מחדש על ידי דוגומייר (בסיועו של נפוליאון בונפרטה הצעיר) עד ה-19 בדצמבר. בין החודשים הללו ניצחה בקרב על הגבול הצפוני, בספטמבר, צרפת, שראתה את הסרת המצור הבריטי בעיקר על דנקרק. השנה הסתיימה בכך שממשלת צרפת, הוועידה הלאומית, שהניחה את היסודות לרפובליקה הצרפתית הראשונה, יצאה לדרך בשנה הבאה, לאחר שהדפה התקפות מדרום ומדרום-מזרח אך נכשלה במתקפתה לכיוון פיימונטה (לכיוון טורינו).
מסעות המלחמה
בפתיחת השנה בחר דומורייה להתעלם מהפקודות מהממשלה בפריז להגן על בלגיה ובמקום זאת החל בפלישה להולנד, בתקווה להפיל את הסטאדטהאודר ולהקים רפובליקה עממית בגיבוי צרפת. בעקבות כך, הוא כבש את ברדה בבראבנט והתכונן לחצות להולנד וללכוד את דורדרכט. עם זאת, הצבאות שנותרו בבלגיה ספגו מספר תבוסות, כגון על ידי האוסטרים הבאאכן וליאז' והסירו את המצור של מירנדה על מאסטריכט. דומורייה נאלץ על ידי הממונים עליו לחזור לבלגיה ולתפוס פיקוד במערכה בפלנדריה.
לאחר תבוסה בניירווינדן, דומוריז נאלץ לסגת מבלגיה. לאחר מכן הוא עשה הסכם עם האוסטרים למסור להם כמה מבצרי גבול בתמורה להפוגה שבה יוכל לצעוד על פריז ולהחזיר את המלוכה לפי חוקת 1791. עם זאת, הוא לא הצליח להבטיח את נאמנות חייליו, והוא ערק לקווים האוסטריים במקום להיעצר על ידי היעקובינים.
במקביל, כוחם ההולך וגובר של הרדיקלים בפריז עורר מרד במחוזות, כאשר תושבי ליון ומרסיי מרדו וההוונדים הקימו צבא כדי לתקוף את השלטון המרכזי ולפתוח בתקשורת עם בריטניה. צבאות ספרדים חצו את הפירנאים, צבאות סרדיניה (בעיקר פיימונטה-סבויה) חצו גבולות אלפיניים שונים, וצבאות אוסטריה כבשו את ואלנסיין ואילצו את צבאות הצפון לסגת בחזרה לכיוון פריז. בריטניה הורתה על מצור ימי על צרפת ב-31 במאי.
הממשלה המהפכנית הכינה התגייסות מלאה של האומה, ללא רחמים כלפי אויבים פנימיים או חיצוניים. על פי תולדות המהפכה הצרפתית של מיגנט: "לרפובליקה היו בקרוב מאוד ארבעה עשר ארמיות ו-1,200,000 חיילים. צרפת, בזמן שהפכה למחנה ולבית מלאכה לרפובליקנים, הפכה במקביל לכלא למי שלא קיבל את הרפובליקה". הם המשיכו לדכא את קאן, ליון ומרסיי, למרות שהכוחות האנטי-מהפכניים הסגירו את טולון לבריטניה וספרד ב-29 באוגוסט, וכתוצאה מכך לכידת חלק גדול מהצי הצרפתי, וטולון לא נכבשה מחדש על ידי דוגומייר (בסיוע של נפוליאון בונפרטה הצעיר) עד ה-19 בדצמבר.
בספטמבר ניצח ניקולס הושאר את הדוכס מיורק בהונדשווט, ואילץ אותו לנטוש את המצור על דנקרק. באוקטובר ז'אן-בטיסט ז'ורדן, שהשתלט על צבאות הצפון, ניצח בקרב וואטיניס וחזר למתקפה, אך לא השיג הישגים גדולים לפני החורף.
בפירנאים סיימו הצבאות הצרפתיים את השנה בתנוחת הגנה ליד הגבול, בעוד שבגבול האלפיני נכשלה פלישה צרפתית לפיימונטה.
