מפרץ בנין
.jpg) | |
| המפה של מפרץ גינאה המציגה את מפרץ בנין |
מפרץ בנין (באנגלית: Bight of Benin או Bay of Benin) הוא מפרץ באזור מפרץ גינאה בחוף מערב אפריקה, ששמו נגזר מממלכת בנין (אנ') ההיסטורית.
גאוגרפיה
המפרץ משתרע מזרחה לאורך כ 640 קילומטרים (400 מיל) מקייפ סנט פול עד לנון לדלתא של נהר הניז'ר. מזרחה הוא ממשיך במפרץ בוני (לשעבר מפרץ ביאפרה).[1]
אסוציאציות היסטוריות קושרות את המקום עם סחר העבדים האטלנטי והביאו לכך שהאזור נודע כחוף העבדים. כמו באזורים רבים אחרים ברחבי אפריקה, ממלכות ילידים חזקות לאורך מפרץ בנין הסתמכו רבות על סחר עבדים עתיק יומין, שהתרחב מאוד לאחר הגעת מעצמות אירופה והפך למסחר עולמי עם הקולוניזציה של אמריקה. הערכות משנות ה-40 של המאה ה-17 מצביעות על כך שבנין קלטה כ 1200 עבדים בשנה. ההגבלות הקשו על נפח העבדים לגדול עד שמדינות חדשות ומסלולים שונים החלו לאפשר גידול בסחר בעבדים.[2]
התייחסויות תרבותיות
למפרץ בנין יש קשר ארוך לעבדות, החוף שלו ידוע כחוף העבדים. משנת 1807 ואילך – לאחר שמסחר בעבדים נעשה בלתי חוקי בבריטניה, הצי המלכותי יצר את טייסת מערב אפריקה על מנת לדכא ולרסק את סחר העבדים. מאמצים אלה הוגברו לאחר 1833, כאשר מסחר בעבדים נעשה בלתי חוקי בכל האימפריה הבריטית. מאמצים אלה נמשכו עד שנות ה-90 של המאה ה-19, ועלו לבריטניה סכומי כסף משמעותיים, ולצי המלכותי מאות, אם לא אלפי חיים של מלחים כתוצאה ממחלות טרופיות.
היסטוריה
ב-1 בפברואר 1852 הפכו הבריטים את מפרץ בנין למדינת חסות בריטית, בסמכותם של הקונסולים של מפרץ בנין: הרפובליקה של בנין ומפרץ בנין נקראו על שם ממלכת בנין שהשתרעה מזרחה מכף סנט פול ועד לנון. דלתת נהר ניז'ר.
ב-6 באוגוסט 1861 הצטרפו מחוזות מפרץ ביאפרה ומפרץ בנין כמדינת חסות בריטית מאוחדת, שבסופו של דבר ימוזגו לניגריה.
במהלך שנות ה-30 של המאה ה-19 הפך הסחר בשמן דקלים לפעילות הכלכלית העיקרית, ובשנות ה-50 של המאה ה-20 התגלה נפט ששינה את מפת העיסוקים באזור.
נהרות שמתנקזים למפרץ
נהרות רבים מהמדרון האפריקאי המערבי מתנקזים אל פתח בנין, והחשובים שבהם, ממערב למזרח, הם הבאים:
הערות שוליים
- ^ "Bight of Benin | bay, Atlantic Ocean | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). ארכיון מ-2021-11-09. נבדק ב-2022-02-11.
- ^ Transformations in Slavery, Lovejoy 1983, Pg. 54
