מפרץ דונגונאב
 אתר מורשת עולמית | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||
| מידע כללי | |||||||||||||
| סוג | פארק ימי | ||||||||||||
| מיקום | |||||||||||||
| מדינה |
 סודאן | ||||||||||||
| קואורדינטות | 21°00′00″N 37°11′00″E / 21°N 37.183333°E | ||||||||||||
מפרץ דונגונאב (בערבית: خليج دنقناب) הוא מפרץ הפונה דרומה על חוף סודאן בים סוף, 125 קילומטרים צפונית לפורט סודאן. חלקו האמצעי, לגונת ראוויה, מוקף בשוניות אלמוגים. המפרץ גובל בחצי האי דונגונאב ושניהם קרויים על שם היישוב דונגונאב הסמוך.
ב-2005 הוקם הפארק הלאומי הימי דונגונאב-האי מוכוואר (אי השוכן דרומית למפרץ) במטרה להגן על המגוון הביולוגי של בעלי החיים הימיים הטרופיים בים סוף. בין העופות השוכנים בפארק מינים נדירים כמו שחף לבן עין ומין השחפית Thalasseus bengalensis.
ב-2009 הוגדר האזור כאתר רמסר מוגן.[1]
ב-2016 הוכרזו הפארק הלאומי הימי סנגניב והפארק הלאומי הימי דונגונאב - האי מוכוואר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[2] בהסבר להכרזה נכתב כי ”מפרץ דונגונאב והאי מוכוואר ממוקמים 125 קילומטרים צפונית לפורט סודאן וכוללים בגבולותיהם מערכת מגוונת ביותר של שוניות אלמוגים, מנגרובים, ערוגות עשב ים, חופים, אזורי גאות ושפל, איים ואיונים. הצלילות של המים, מגוון האלמוגים, המינים הימיים, בתי הגידול הבתוליים וקהילות שוניות האלמוגים הססגוניות יוצרים נוף יבשתי וימי מדהים... הפארק הלאומי תומך באוכלוסייה משמעותית של תחש המשכן בעולם, בהתחשב בכך שהים האדום והמפרץ הפרסי הם משכן לאוכלוסיות הבריאות האחרונות שנותרו ממין זה באוקיינוס ההודי. ההתכנסויות העונתיות של הלווייתנים והמנטה בפארק ייחודיות לכל אזור האוקיינוס ההודי המערבי, והפארק הימי מוכר בעולם כאזור עופות חשוב הן עבור עופות קבועים והן עבור עופות נודדים. הפארק הוא גם ייחודי כבית למינים ממקורות ביוגאוגרפיים שונים: מינים מצפון ומדרום ים סוף.”[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
