מקס אלפרט
מקס ולדימירוביץ' אַלפֶּרט (ברוסית: Макс Влади́мирович А́льперт; באוקראינית: Макс Володимирович Альперт; 18 במרץ 1899 – 30 בנובמבר 1980) היה צלם ועיתונאי יהודי סובייטי[1][2], שהנציח בעבודותיו את ההיסטוריה של ברית המועצות, בעיקר לפני ובעת מלחמת העולם השנייה ובאמצע המאה העשרים.
קורות חיים
אלפרט נולד ב-1899 למשפחה יהודית בסימפרופול שבחצי האי קרים, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). ב-1914 עברה המשפחה להתגורר בעיר אודסה, ואלפרט בן ה-15 החל לעבוד יחד עם אחיו, מיכאיל אלפרין, כשוליה לצלם. ב-1919 התגייס לצבא האדום, שהיה אז עדיין בעיצומה של מלחמת האזרחים. ב-1924, לאחר שחרורו, עבר לבירה מוסקבה, ושם החל לעסוק בצילום חדשות, תחילה עבור "פראבדה" (Правда), עיתונה הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, אחר כך עבור РАБОЧЕЙ ГАЗЕТЫ ("עיתון העבודה") (עיתון מוסקבאי שיצא לאור בשנים 1922 - 1931) ולאחר סגירתו ב-1931 עבור "ברית המועצות בבנייה" (עיתון תעמולה סובייטי שיצא לאור ברוסית: СССР на стройке, באנגלית: USSR in Construction ובשפות אחרות).
אלפרט תיעד את "האדם הסובייטי החדש" ואת חייו של הפועל הסובייטי הנאמן למפלגה הקומוניסטית ולמנהיג סטלין. הוא הִרבה לצלם את תהליך הקולקטיביזציה הרצחני שביצע הרודן הסובייטי, בחקלאות והנציח פרויקטים סובייטיים גדולים של בנייה מסוגים שונים.
סדרות צילומים
במסגרת האדרת שמו של סטלין התפרסם גם אלפרט, לראשונה באופן משמעותי, עם סדרת תצלומים שעשה בסכר הידרואלקטרי ובמפעל שלצדו, על נהר הדנייפר. סדרת תצלומים מפורסמת אחרת שלו הייתה סדרה בשם "ענק ובונה", שהתפרסמה ב-USSR in Construction בינואר 1932, ואשר התמקדה בפועל בנייה פשוט ואנאלפבית בשם ויקטור קלמיקוב, שעבד במפעלי הפלדה של מגניטוגורסק.
עוד סדרה מפורסמת שעשה, הפעם עם שני צלמים יהודים סובייטים מפורסמים אחרים, ארקדי שַייחֶט (Аркадий Самойлович Шайхет; 1898–1957) וסולומון טולס (Тулес), נקראה "24 שעות בחייה של משפחת פיליפוב" (24 часа из жизни Филипповых). הסדרה התפרסמה ב-1931 דווקא בעיתון גרמני, פרו קומוניסטי, Arbeiter-Illustrierte-Zeitung, שהופיע אותה תקופה בברלין. היא הִשוותה בין חייהם המאושרים והבטוחים לכאורה של העובדים הסובייטים, לאלה של מקביליהם האומללים במדינות הקפיטליסטיות.
אלפרט אימץ את הסגנון הריאליסטי הסוציאליסטי. הוא האמין שלצילום יש תפקיד חשוב בתיעודה ובעיצובה של המציאות בברית המועצות של תקופתו, וסבר שלסדרה המצולמת יש איכויות מיוחדות, משום שהיא נותנת מגוון אפשרויות קומפוזיציוניות ויכולה לאפשר ביטוי של נרטיב מתמשך, שתצלום בודד אינו יכול להשיגם. עבודתו השפיעה רבות על צילום העיתונות הסובייטי וזכתה להכרה בינלאומית[3].
מלחמת העולם השנייה ולאחריה
במהלך מלחמת העולם השנייה היה אלפרט כתב-צלם עבור סוכנות הטלגרף של ברית המועצות (TASS), סוכנות הידיעות הרשמית של ברית המועצות, ולאחר המלחמה עבד בתפקיד זה עבור סוכנות הידיעות נובוסטי עד סמוך לפני מותו[4].
אלפרט היה נשוי לגלפירה בוריסובנה בליץ-גיימן. נפטר במוסקבה ב-1980, בגיל 81. יצירותיו מוצגות ונמכרות גם כיום. ב-2007 למשל, מכרה חברת המכירות הפומביות הידועה סות'ביס תצלום שלו שצולם ב-1936 וקרוי "פרשית קירגיזית", תמורת כ-6,600 דולר[5]. ב-2010 התקיימה תערוכת יחיד מיצירותיו, בגלריה בבברלי הילס ותערוכות קבוצתיות בהשתתפות יצירותיו מתקיימות מדי שנה כמעט, במקומות רבים ברחבי העולם[6].
אלפרט ויצירותיו זכו בפרסים ואותות כבוד רבים, בהם אות מסדר הכוכב האדום, אות מסדר המלחמה הפטריוטית הגדולה ועיטור פועלי הדגל האדום.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Sergei Morozov, & Valerie Lloyd (eds.), Soviet Photography 1917-1940: The New Photojournalism, London: Orbis, 1984.
- David Shneer, Through Soviet Jewish Eyes: Photography, War, and the Holocaust, New Brunswick, N.J.: Rutgers University Press (Jewish Cultures of the World), 2011.
קישורים חיצוניים
- "Playing with Photography", באתר ספריית אוניברסיטת שיקגו
- Jeffrey Shantz, Max Alpert, in: Lynne Warren (ed.), Encyclopedia of Twentieth-century Photography, vol. 1, New York: Routledge, 2006, pp. 42-43
הערות שוליים
- צלמי מלחמה יהודים
- צלמי עיתונות סובייטים
- עיתונאים יהודים רוסים
- עיתונאים יהודים סובייטים
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- מקבלי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
- מקבלי עיטור הדגל האדום של העמל
- צלמי מלחמה סובייטים
- צלמי עיתונות יהודים
- אנשי הצבא האדום במלחמת האזרחים ברוסיה
- יהודים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
- ילידי 1899
- נפטרים ב-1980
- עיתונאים יהודים אוקראינים