ניבים של הרוסית
בדיאלקטולוגיה של הרוסית מבחינים בין שתי קטגוריות של אזורים בהם מדוברת הרוסית התואמות לשתי תקופות בהיסטוריה של הרוסית: מקום מושבם המקורי של דוברי הרוסית (האזור שבו נפוצה הרוסית במאה ה-15) ללא אזורי אורל, סיביר וצפון הקווקז, מצד אחד, ומרחב התפוצה המאוחר יותר של הרוסית (הכולל את רוסיה האסייתית, את השטחים שמעבר לוולגה ואת הקווקז), מצד שני.
באזורים מהקטגוריה הראשונה מבחינים בין שתי קבוצות גדולות של ניבים - צפוניים ודרומיים - הנבדלים זה מזה בצורה חדה, וכמו כן קבוצת ביניים, הניבים המרכזיים, שכוללים מאפיינים של שתי הקבוצות לעיל. הניבים המרכזיים מדוברים במחוזות פסקוב, טבר, מוסקבה, ולדימיר, איוואנובו, ומחוז ניז'ני נובגורוד. מצפון להם מדוברים הניבים הצפוניים, ומדרום להם - הדרומיים.
באזורים מהקטגוריה השנייה אופייני היעדר מובהקות בחלוקה בין הניבים, ריבוי של ניבים בעלי תפוצה בינונית ונמוכה שמקורם במתיישבים מאזורים שונים, וכמו כן סימנים לעירוב בין ניבים שונים.
הרוסית הסטנדרטית, או הרוסית הספרותית, כפי שהיא מכונה, מבוססת על הניבים המרכזיים של הרוסית, ובמיוחד הניב המוסקבאי, המוסדות הממשלתיים של מוסקבה, התיאטראות שלה, המדענים, אנשי הרוח והעסקנים הציבוריים שפעלו בה.
מידת ההבדל בין הניבים אינה גבוהה, ולכן הם ניתנים להבנה הדדית. עם התפתחות החינוך, ההתרחבות הניכרת בשימוש באמצעי תקשורת המונים וההגירה הרבה, שהתרחשו כולם במאה ה-20, גרמו להפחתה משמעותית בשימוש בדיאלקטים האזוריים, וכיום רוב השימוש בהם נעשה בידי מבוגרים בני יישובים חקלאיים ותושבי-ספר. בין צורות הדיבור של האוכלוסייה העירונית מאזורים שונים ברוסיה אין הבדלים רבים, ועיקרם הבדלים לקסיקליים ופונטיים, שלעיתים קשורים לניבים המקומיים.
במאה ה-19 יחד עם הניבים העיקריים של הרוסית שצוינו לעיל, נחשבו גם האוקראינית והבלארוסית לניבים של הרוסית, ונקראו "רוסית קטנה" (אוקראינית) ו"רוסית לבנה" (בלארוסית) או "הניב הרוסי-הקטן" ו"הניב הרוסי-הלבן" בהתאמה. הרוסית של ימינו כונתה "רוסית גדולה", וניביה נקראו "רוסית גדולה צפונית" ו"רוסית גדולה דרומית".
מאפיינים בולטים של הניבים
הניבים מציגים לעיתים צורות ייחודיות ובלתי תקניות של הגייה, של אינטונציה, של אוצר מילים ושל דקדוק. חלק מהם שרידים עתיקים שנזנחו בשפה הסטנדרטית, כמו ההגייה המוסקבאית של Ч כ-Ш לפני עיצור אחר. לדוגמה: הגייה бу́лошная ([ˈbuləʂnəjə]) במקום бу́лочная ([ˈbulətɕnəjə]) (מאפיה).
בניבים הצפון-רוסיים ובאלו המדוברים לאורך הוולגה תנועת /o/ בלתי-מוטעמת נהגית כ-[o], ולא מתרחש עבורה תהליך של הפחתת תנועה כמו ברוסית הסטנדרטית. תופעה זו נקראת אוקנייה (רוסית: о́канье). ממזרח למוסקבה ובפרט במחוז ריאזאן תנועות /e/ ו־/a/ בלתי-מוטעמות לאחר עיצורים מחונככים לא עוברות הפחתת תנועה ל-[ɪ], אלא נהגות כ-[a] (לדוגמה: ́несли נהגה כ-[nʲasˈlʲi] ולא כ-[nʲɪsˈlʲi]). תופעה זו מכונה יאקנייה (רוסית: я́канье).
בניבים דרום-רוסיים רבים /t/ בסוף פעלים בגוף שלישי מחונככת, ו-Г נהגית כ-[ɦ] (כמו ה-ה במילה "מהר"). עם זאת, באזורים מסוימים מדרום למוסקבה, למשל בסביבות טולה, Г נהגית כמו במוסקבה ובניבים הצפוניים אלא אם כן היא באה לפני עיצור סותם בלתי-קולי או לפני הפסקה בהגייה, ובמקרה כזה היא נהגית כ-[x]. לדוגמה המילה дру́г נהגית כ-[drux]. בניב המוסקבאי, ובעקבות כך בהגייה הסטנדרטית רק מספר מצומצם של מילים מתנהגות כך (בניב המוסקבאי: Бог [box], лёгкий [lʲɵxʲkʲɪj], мягкий [ˈmʲæxʲkʲɪj] ומספר נגזרות). חלק מהמאפיינים הללו (הגייה של Г כ-[ɦ], חינכוך של /t/ סופית בפעלים מגוף שלישי) קיימים גם באוקראינית מה שמצביע על רצף ניבים או על השפעה חזקה של אחד הצדדים על השני.
העיר נובגורוד הציגה מאפיין שנקרא צ'וֹקַנְייה (רוסית: чо́канье) או צוֹקַנְייה (רוסית: цо́канье) שמשמעו אי-הבחנה בין /ʨ/ ל-/ʦ/, כך לדוגמה המילה ца́пля (אנפה) הפכה ל-ча́пля. בנוסף, בניב העתיק של נובגורוד לא התרחש תהליך החינכוך השני של העיצורים הווילוניים, וכך העיצורים /k, g, x/ לא הפכו ל-/ʦ, ʣ, s/. עקב כך המילה це́пь (שרשרת) [ʦepʲ], לדוגמה, נכתבת כ-кепь בטקסטים קדומים מהאזור, ונהגתה [kʲepʲ].
| ניבים של הרוסית | |
|---|---|
|
