נינה ווינר
| תפקיד | יו"ר של כבוד של קרן אייסף לחינוך |
|---|---|
נינה ווינר (אבידר) (נולדה ב-1933) היא מייסדת שותפה של אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך ויו"ר הכבוד של הקרן.[1]
ביוגרפיה
ווינר נולדה באלכסנדריה שבמצרים, בת ליונה פאפו אבידר, בתו של המנהל הראשון של יקבי ראשון לציון, אשר נולדה בשנת 1896 בראשון לציון ולראובן אבידר (פרלמוטר), אשר נולד באוקראינה ועלה ארצה עם אביו כמה שנים לאחר המהפכה הרוסית. הוריה נפגשו והתחתנו בתל אביב בשנת 1926 ועברו להתגורר באלכסנדריה מצרים, שם נולדו נינה ואחותה רותי כאשר המשפחה חיה עם זיקה ציונית חזקה, חיבור לשליחים ופעילויות של התנועה הציונית טרם קום המדינה. בשנת 1949, עם קום המדינה, החרפת רדיפות השלטון המצרי את הקהילה היהודית ולאחר שאביה נשלח למחנה מעצר, שבה ווינר עם משפחתה למדינת ישראל. אביה הפך לשליח של הבונדס ובעקבות עבודתו נדדה המשפחה לברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי וצרפת. ווינר למדה פסיכולוגיה עם ז'אן פיאז'ה בז'נבה וקיבלה תואר שני בייעוץ מקצועי מאוניברסיטת קולומביה (TC). במהלך תקופת לימודיה בשנות החמישים עבדה כפסיכולוגית חינוכית עם פרופ' פויירשטיין במחנות המעבר של עליית הנוער בצרפת.
בהמשך עברה ווינר לארצות הברית, נישאה לוולטר ווינר והמשיכה את פעילותה למען ישראל במסדרונות האומות המאוחדות כחברה במשלחת ויצו ובאמצעות הקמת אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך יחד עם הבנקאי והנדבן אדמונד ספרא ורעייתו לילי ספרא, קרן אשר משנת 1977 ועד היום העמידה אלפי בוגרים ושורת חוקרים, רופאים, אנשי משפט, רוח ועסקים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל בעלי מחויבות לצמצום פערים באמצעות השכלה גבוהה. בדצמבר 2017, לאחר ארבעים שנים כנשיאה של קרן אייסף, נטלה נינה ווינר את התואר יו"ר של כבוד (Chairwoman Emerita) וקרלוס בנעים מונה לתפקיד נשיא הקרן. ווינר ממשיכה לכהן כחברה פעילה במועצת הוועד המנהל של אייסף כיו"ר ועדת יחסי הציבור שלה וכחברה בוועדת התכנון שלה. בהוקרה על תרומתה הרבה של קרן אייסף לישראל, קיבלה ווינר פרסים ואותות הוקרה מיושב ראש הכנסת, מנשיאי האוניברסיטאות בישראל, הוועד היהודי-האמריקאי, ישיבה יוניברסיטי, הסמינר התאולוגי היהודי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, המרכז הבינתחומי הרצליה, דוקטורט לשם כבוד מהטכניון ואות מיוחד מבוגרי הקרן, חברי הכנסת יוסי יונה ומירב בן-ארי.
בשנת 2023 נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל לרגל חגיגת שנת ה-75 למדינת ישראל.[2]
לקריאה נוספת
- נינה ווינר : מחלום למציאות, הוצאת מא"י, תשע"ז 2017.
קישורים חיצוניים
- רונה טאוזינגר, "ראיתי נערים עם עיניים חכמות אך נטולות תקווה. זה שבר את ליבי", באתר ישראל היום, 16 בינואר 2020
- Why I'm coming home to Israel , הג'רוזלם פוסט, 20 בנובמבר 2019
- ליאת רון, "היו לי חברות במצרים, אבל היה מאוד מפחיד ללכת ברחוב", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2018
- חיה גולדליסט-אייכלר, פילנתרופית ספרדייה דואגת לסטודנטים הנופלים בין הכיסאות, הג'רוזלם פוסט, 18 במאי 2015 (באנגלית)
- שמעון כהן, כשמשה דיין זלזל במצוקת הפריפריה, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2014
- הקשר הישראלי, רשת ב', 25 במאי 2014
- דניאל זירי, שוויון הזדמנויות, הג'רוזלם פוסט, 14 באפריל 2013 (באנגלית)
- אריה דיין, האליטה המזרחית של נינה ויינר, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2006
הערות שוליים
- ^ נינה ווינר, יו"ר הכבוד של קרן אייסף, באתר קרן אייסף
- ^ קהלני, בלאט ושלום אסייג: אלה מדליקי המשואות בערב יום העצמאות | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il
