נקרונומיקון
נקרונומיקון (באנגלית: Necronomicon) הידוע גם בתור ספר המתים או כּיתַאבּ אֶל אֲזַיֵּף הוא ספר גרימואר בדיוני שהמציא הסופר ה.פ. לאבקרפט עבור יצירותיו.
החיבור נכתב לכאורה על ידי ערבי מטורף העונה לשם עבדול אלהזרד, ומכיל ידע אסור אודות כשפים, תורת הנסתר וישויות אליליות קדומות, הגורם למרבית קוראיו לאבד את דעתם.
שמו של הספר הוזכר לראשונה בסיפורו הקצר של לאבקרפט, כלב השמירה, אשר נכתב ב-1922 ופורסם ב-1924, ושמו של כותבו, אלהזרד, בסיפור העיר חסרת השם, מ-1921. על אף שנהג לציין את שמו מעת לעת גם ברבים מסיפוריו האחרים, חסך לאבקרפט בתיאורים מפורטים אודותיו והשתדל לרמוז רק על השפעותיו הקשות על הנפש האנושית ותו לא. מרבית המידע הקיים עליו הגיע, אפוא, דרך טקסט קצר שכתב הסופר ב-1927, היסטוריה של הנקרונומיקון (אנ'), אשר פורסם רק כשנה לאחר מותו, ב-1938.
סופרים אחרים בני זמנו של לאבקרפט כגון אוגוסט דרלת' (אנ') וקלארק אשטון סמית' (אנ') המשיכו להשתמש במוטיב של הספר ביצירותיהם האישיות, לרוב במסגרת סיפורי אימה קצרים שנכללו בתוך היקום הבדיוני המיתוסים של קת'ולהו (אנ'), המבוסס על התשתית הספרותית שהניח לאבקרפט במהלך חייו.
במרוצת השנים החל הרעיון העומד מאחורי הספר לחלחל גם לענפי תרבות אחרים, ביניהם עולם הקולנוע והמוזיקה, וליצור תהודה עולמית שאיגדה סביבה קהל חוקרים, סופרים ומעריצים, אשר היו משוכנעים, ואף עזרו להפיץ את השמועה, כי מדובר ביצירה אמיתית ואותנטית לחלוטין.