עונש מוות בברית המועצות
עונש מוות בברית המועצות היה קיים במשך רוב שנות קיומה של המדינה. ההצדקה המשפטית של עונש מוות נמצאה בסעיף 22 בעקרונות היסוד של החוק הפלילי, שקבע כי עונש מוות מותר אך הוא "אמצעי ענישה חריג, שמותר להשתמש בו עד לביטולו המוחלט"[1].
לפי הערכות של הגוש המערבי, בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 מדי שנה גזרו בתי המשפט הסובייטיים כ-2,000 גזרי דין מוות, מתוכם שני שלישים הומתקו למאסר עולם[2]. עונש מוות לא הוחל על קטינים או על נשים בהיריון[3].
בנוסף לפשעים כמו בגידה, ריגול, טרור ורצח, עם השנים הוחלט להטיל עונש מוות גם על פשעים כלכליים, כמו "גניבת רכוש המדינה או רכוש הציבור בסכומים גדולים במיוחד"[4]. חטיפת מטוס הפכה לפשע שניתן לגזור בעקבותיו גזר דין מוות ב-1973[5].
היסטוריה
במהלך הקונגרס הכל-רוסי השני של מועצות צירי הפועלים והחיילים (אנ') בנובמבר 1917 החליטה הממשלה הסובייטית על ביטול עונש המוות. מאוחר יותר, בפברואר 1918 הוחזר עונש המוות, במיוחד לאחר גל הטרור האדום (אנ').
האדם הראשון שנידון למוות על ידי בית משפט סובייטי היה אלכסיי שסטני, שהיה אדמירל בצי הבלטי והוא נידון למוות ב-21 ביוני 1918[2], מספר שבועות לאחר מכן הוצאה להורג פאני קפלן בגין ניסיונה להתנקש בחייו של לנין.
במהלך העשורים הבאים, עונש מוות היה מותר ואסור לסירוגין, לפעמים ברצף מהיר מאוד. גם רשימת הפשעים עברה מספר שינויים. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 העניקה הממשלה למשטרה את הזכות לבצע הוצאות להורג מהירות, אך הן בוטלו ב-1959[3]. עונש המוות בוטל בשנית ב-26 במאי 1947 אך הוחזר עונש המוות ב-12 במאי 1950[6][7]: תחילה בגין בגידה וריגול, ואחר כך בגין רצח בנסיבות מחמירות.
תחת שלטונו של סטלין, רבים הוצאו להורג במהלך הטיהור הגדול בשנות השלושים. רבים מעונשי המוות נקבעו על ידי ועדת פקידים בת שלושה אנשים שמונתה במיוחד, וכונתה בשם "טרויקת הנ.ק.ו.ד." המספר המדויק של הוצאות להורג נתון לוויכוח, כאשר מחקרים ארכיוניים מצביעים על כך שבין 700,000 ל-800,000 איש הוצאו להורג, בעוד דו"ח רשמי שנמסר לניקיטה חרושצ'וב משנת 1954 טוען כי בוצעו 642,980 עונשי מוות[8]. פסקי הדין על פי סעיף 58 (פעילות של מתנגדי המהפכה) הסתיימו לעיתים קרובות במשפט שבדרך כלל נפסקה בו הוצאה להורג בירייה, אם כי פסקי דין תכופים אחרים הטילו על הנאשמים עונשי מאסר של 10 שנים ו-25 שנים.
חוק העונשין משנת 1960 הרחיב משמעותית את רשימת הפשעים שעליהם נפסק עונש מוות. לפי מאגר הארכיונים של הארכיון הממלכתי של הפדרציה הרוסית, בין 1978 ל-1985 היו 3,058 עונשי מוות שהוגשו לערעור לסובייט העליון[9].
כמה פקידים הוצאו להורג בגין פשעים כלכליים במסגרת התוכנית של יורי אנדרופוב נגד שחיתות[10]. מנהל גסטרונום 1 (אחת מחנויות מזון הגורמה הבולטות במוסקבה) הוצא להורג ב-1984 באשמת שחיתות[11]. יו"ר Technopromexport הוצא להורג ב-1984 בגין "לקיחת שוחד גדול באופן שיטתי"[10]. בלה בורודקינה, ראש מחלקת המסעדות והקנטינות בעיר ג'לנדז'יק, נידונה למוות בגין קבלת שוחד בסכום של כ-758,500 דולר[12].
הערות שוליים
- ^ Ioffe, O. Olimpiad Solomonovich; Janis, Mark Weston (1987). Soviet Law and Economy (באנגלית). Martinus Nijhoff Publishers. ISBN 9024732654.
- ^ 2.0 2.1 Schmemann, Serge (3 באוגוסט 1983). "In Soviet, The Death Penalty Persists Without Any Debate". New York Times (באנגלית). נבדק ב-1 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 van den Berg, Ger P. (באפריל 1983). "The Soviet Union and the death penalty". Soviet Studies. 35 (2): 154–174. doi:10.1080/09668138308411469.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Clark, William A. (2016). Crime and Punishment in Soviet Officialdom: Combating Corruption in the Soviet Elite, 1965-90: Combating Corruption in the Soviet Elite, 1965-90 (באנגלית). Routledge. ISBN 9781315486635.
- ^ "At Least Seven Die In Shootout After Hijacking Of A Soviet Plane". The New York Times (באנגלית). 23 בנובמבר 1983. נבדק ב-1 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Soviet Penal System in the USSR and the SBZ/GDR Retrieved 3 April 2010.
- ^ Peter Hodgkinson and William A. Schabas, Capital Punishment: Strategies for Abolition (Cambridge University Press, 2004) p274
- ^ Письмо Генерального прокурора СССР Р.А. Руденко, Министра внутренних дел СССР С.Н. Круглова и Министра юстиции СССР К.П. Горшенина 1-му секретарю ЦК КПСС Н.С. Хрущеву о пересмотре дел на осужденных за контрреволюционные преступления. Реабилитация: как это было. Документы Президиума ЦК КПСС и другие материалы. В 3-х томах. Vol. 1. pp. 103-105.
- ^ ф.А385. ВЕРХОВНЫЙ СОВЕТ РСФСР. оп.39. Дела по ходатайствам о помиловании осужденных к высшей мере наказания за 1978-1985 гг., retrieved 2013-6-8
- ^ 10.0 10.1 "2 High Soviet Officials Are Executed For Graft". The New York Times (באנגלית). 14 בינואר 1984. נבדק ב-1 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mydans, Seth (5 באוגוסט 1984). "Soviet Millionaire's Path To The Firing Squad". New York Times (באנגלית). נבדק ב-1 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Two soldiers and two civilian defense arms experts were..." UPI (באנגלית). 26 באפריל 1984. נבדק ב-1 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
