עמנואל סקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עמנואל סקל
Emanuel Sakel 1993 Dan Hadani Archive.jpg
לידה בית יוסף, פלשתינה (א"י)
השתייכות Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19581994 (כ־36 שנים)
דרגה אלוףאלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשהמלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונהמלחמת לבנון הראשונה
המערכה ברצועת הביטחוןהמערכה ברצועת הביטחון
עיטורים
עיטור העוזעיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), מנכ"ל פוספטים בנגב

עמנואל סקל (נולד ב-10 באוגוסט 1940) הוא אלוף בצה"ל בדימוס, כיהן כמפקד מפקדת חילות השדה, קיבל את עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה

סקל נולד במושב בית יוסף שבעמק בית שאן, בן לאב יליד דמשק ואם ילידת פולין. בדצמבר 1945 עבר עם משפחתו לחולון. ב-1958, עם גיוסו לצה"ל, שובץ בחטיבת גולני בגדוד 12. עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. בסיום הקורס שב לחטיבה ושימש כמפקד מחלקה בגדוד 17[1]. את טבילת האש שלו עשה במבצע חרגול[2]. השתחרר בדרגת סגן ב-1961. סקל למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודי המוסמך שלו ב-1967[3].

במלחמת ששת הימים גויס למילואים ושירת כמפקד מחלקת תול"ר בסיירת חטיבת קרייתי, עימה השתתף בקרבות בחזית הירדנית[4].

ב-1968 חזר לשירות קבע בצבא, קיבל דרגת סרן ועשה הסבה לשריון[5]. בחיל השריון שירת תחילה כסגן מפקד פלוגה בגדוד 82 של חטיבה 7 וכמפקד פלוגה בגדוד 77 של החטיבה. לאחר שנתיים של שירות השתחרר שוב מהצבא, אך החליט להתגייס פעם נוספת. סקל הוצב בחטיבה 14, בה שירת כמפקד פלוגת הסיור וכסגן מפקד גדוד 9, גדוד החרמ"ש. במאי 1972 מונה למפקד גדוד 52 בחטיבה 14, תפקיד בו כיהן בזמן מלחמת יום הכיפורים[3].

ערב המלחמה היה הגדוד בפיקודו ממוקם בתעוזים באזור ראס סודר בגזרה הדרומית של החזית המצרית, כשהוא מאויש במלואו. עם פרוץ הקרבות עבר הגדוד לפיקודה של חטיבה 401, בפיקודו של דן שומרון, השתתף בקרבות הבלימה ובמתקפת הנגד, וצלח את התעלה עד שהתמקם בקילומטר ה-101; בקרבות ספג הגדוד אבדות כבדות. סקל קיבל את עיטור העוז על תפקודו במהלך ימי הלחימה: על כך שהגדוד בפיקודו סיכל מאמץ צליחה של המצרים בדרום האגם המר, השמיד כמעט כליל גדוד שריון מצרי, ועל כך שנחלץ לעזרת גדוד שכן במסגרת התקפה חטיבתית לאורך ציר המיתלה תוך שהוא חוצה מערך אויב של כוחות שריון וחי"ר[6].

בהמשך הקריירה הצבאית שלו מונה סקל למפקד חטיבה 691, חטיבת טנקי טירן, בשנים 1975–1977 פיקד על חטיבת שריון 401, לאחר מכן שימש ראש מחלקת תו"ל במחלקת ההדרכה. פיקד על עוצבת "בני חיל" (בית הספר לשריון), פיקד על אוגדה 252, אותה הנהיג בזמן הלחימה בגזרה המזרחית במלחמת לבנון הראשונה, באפריל 1985 מונה למפקד גיס 441 בדרגת אלוף[7]. אולם באוקטובר 1986, לאחר שהרמטכ"ל משה לוי דילג עליו בסבב מינויים שערך[8], ביקש סקל לשמש באופן זמני יועץ של התעשייה האווירית לישראל, עד סבב המינויים הבא[9]

בפברואר 1988 פרש מצה"ל, לאחר שידידו הרמטכ"ל דן שומרון לא מצא לו תפקיד[10], והוא מונה למנכ"ל חברת "פוספטים בנגב"[11]. על שיפור היעילות והרווחיות של המפעל קיבל את פרס קפלן[10]. בדצמבר 1990 חזר לצה"ל, לבקשתו של הרמטכ"ל אהוד ברק[12].

בשנים 19911994 כיהן כמפקד מפקדת חילות השדה[3].

לאחר שפרש משירותו הצבאי, מונה סקל ב-1995 למנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), תפקיד בו שימש עד 2005[13]. בשנים שלאחר שיחרורו מתח ביקורת על מינויו של דן חלוץ לרמטכ"ל ועל תפקודו במהלך מלחמת לבנון השנייה[14]. לאחר מלחמת לבנון השנייה שב לשירות מילואים כחונכו של מפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ[15].

ב-2010 הוענק לו הדוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים", על פיה פרסם גם ספר באותו שם בהוצאת מעריב שראה אור בשנת 2011[16]. על ספרו זה זכה בשנת 2012 בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

הוא חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ומרצה מן החוץ במרכז הבינתחומי הרצליה.

חיים אישיים

סקל מתגורר ברחובות, נשוי לעדנה ואב לשלושה; בנו הבכור, יואב, שירת בסיירת גולני ונהרג ב-1986 במהלך מבצע בדרום לבנון[17].

ספריו

  • הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים, "הוצאת מעריב", 2011.
  • בן הארץ, הוצאה אישית, 2015
  • כי מלחמתה כה ארוכה, הוצאת דיאלוג, 2019
  • ימי לבנון אוגדה 252 במלחמת שלום הגליל, ליאור שרף, 2019
  • סיני שבלב, ליאור שרף - הפצות, 2020

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עמנואל סקל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עדות עמנואל סקל בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון: "התגייסתי בנובמבר 1958. שרתתי בגולני והשתחררתי בדרגת סגן ב-1961".
  2. ^ אמיר אורן, עמנואל סקל על שכול וכישלון: הרמטכ״ל דדו אחראי לכך שהכוחות בקו לא נכנסו לעמדות בזמן, פודקאסט "האפרכסת", ‏ 10 בספטמבר 2022
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 עמנואל רוזן, האלוף סקל מתגייס למטכ"ל, מעריב, 13 בדצמבר 1990
  4. ^ עדות עמנואל סקל בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון: "בששת הימים שרתתי ביחידת סיור בחטיבת קרייתי. השתתפתי במלחמה בגדה".
  5. ^ גל פרל פינקל, הטנקים נראו "כמו אחרי מלחמה", אך האנשים – פלדה, באתר "זמן ישראל", 27 באוגוסט 2020
  6. ^ עיטור העוז - סא"ל עמנואל סקל, דבר, 8 במאי 1975
  7. ^ אלוף חדש בצה"ל, חדשות, 11 באפריל 1985
  8. ^ אבי קרטין, מינויים - שכחו את סקל, חדשות, 15 באוגוסט 1986
  9. ^ האלוף סקל הושאל לתעשייה האווירית, חדשות, 7 באוקטובר 1986
  10. ^ 10.0 10.1 שמואל טל, סקל נכנס שוב באיגוף, חדשות, 14 בדצמבר 1990
  11. ^ אלכס פישמן, פורש - לא מצאו לו שיבוץ מתאים, חדשות, 1 בפברואר 1988
    עמנואל סקל ימונה בתחילת פברואר מנכ"ל פוספטים בנגב, מעריב, 20 בינואר 1988
  12. ^ נווית זומר, מוזס בראש "פוספטים" במקום עמנואל סקר, חדשות, 26 בדצמבר 1990
  13. ^ דוד חיון, ‏עמנואל סקל פורש מקצא"א אחרי עשור; יאיר וידה יחליפו, באתר גלובס, 12 באפריל 2005
    עמירם כהן, "הפכנו את קצא"א מחברה מודממת למותג של אנרגיה ותשתית", באתר TheMarker‏, 15 באוקטובר 2005
  14. ^ עמוס הראל, אלופים במיל' לחלוץ: צה"ל לא הפגין דבקות במשימה, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2006
  15. ^ בני גנץ, מדברי הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בערב השקת הספר, מתוך הכתבה "השקת הספר "הסדיר יבלום?", אתר "עמותת יד לשריון", "להערכה רבה עברתי אחרי מלחמת לבנון השנייה. אז ביקשתי מעמנואל והוא הצטרף בשמחה אליי כחונך שלי בזרוע היבשה, בתפקידו במילואים, והוא ליווה אותי בכל אחד מהתחקירים שהיו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובמרחק שנים רבות ללא עצלות להגיע לכל תחקיר, לשבת שעות רבות לעשות את זה באמת באמת מגובה העיניים, ובאמת מתוך ניסיון כן להקרין את הניסיון שלו. זה נתן לנו באמת עזרה ושירות טוב".
  16. ^ עודד מגידו, קריסת מערכות, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
  17. ^ ישראל פרץ, אלפים בהלווית יואב סקל, חדשות, 8 בספטמבר 1986


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0