פוסט-דמוקרטיה
פוסט-דמוקרטיה הוא מצב המתייחס למדינות דמוקרטיות מוכרות שמאבדות חלק מיסודותיהן ומתפתחות לכיוון משטר, פחות ליברלי ואף אוטוקרטי.
הגדרה
המונח זכה לראשונה לתשומת לב בתחילת המאה ה-21, על ידי חוקר מדע המדינה קולין קראוץ', בספרון 'מתמודדים עם פוסט-דמוקרטיה', שיצא לאור בשנת 2000[1]. קראוץ' מציין שישנם מדינות המקיימות מערכות דמוקרטיות (נערכות בחירות, ממשלות נופלות ומתחלפות, יש חופש ביטוי), אך יישומן מוגבל בהדרגה. אליטה קטנה מקבלת את ההחלטות ומשתפת פעולה עם בעלי אינטרסים במוסדות הדמוקרטיים, ועוקפת את האינטרס הציבורי[1]. שבנוסף יש שחיקה דמוקרטית במדינות רבות, ביכולת לקיים בחירות חופשיות בחופש הביטוי, בחופש הדת, בזכויות האדם וזכויות מיעוטים (לדוגמה ב"דמוקרטיות" של רוסיה וטורקיה)[2].
הכלכלן הצרפתי סרג' לטוש הגדיר ב-2011 את הפוסט-דמוקרטיה כ"דמוקרטיה כוזבת, קריקטורה המופעלת על ידי התקשורת והשדולות השונות, כפי שאנו מכירים כיום"[3].
המונח עשוי גם לציין תפיסה כללית של מערכת פוסט-דמוקרטית, שעשויה לכלול מערכות אחרות של קבלת החלטות וממשל, מאשר אלו הקיימות בדמוקרטיות העכשוויות או ההיסטוריות.
גורמים
בשנת 2004 פרסם קראוץ' ספר מקיף יותר על הנושא בו הוא מנה את הגורמים הבאים להתפתחותה של פוסט-דמוקרטיה[4]:
- אין יעדים משותפים: לאנשים בחברה הפוסט-תעשייתית קשה יותר ויותר, במיוחד עבור המעמד הנמוך, להזדהות כקבוצה ולכן נוטים פחות לתמוך ולהזדהות עם המפלגות הפוליטיות המייצגות אותם. למשל עובדים, חקלאים או יזמים כבר לא מרגישים נמשכים לתנועה פוליטית אחת ומשמעות הדבר היא שאין מטרה משותפת עבורם כקבוצה להתאחד סביבה.
- גלובליזציה: השפעת הגלובליזציה גרמה שלמדינות כמעט בלתי אפשרי לפתח מדיניות כלכלית באופן עצמאי ובלתי תלוי. לכן, הסכמי סחר גדולים ואיגודים על-לאומיים (למשל, האיחוד האירופי) משמשים לקביעת מדיניות, אך מצד שני קשה מאוד לשלוט ברמה זו של פוליטיקה באמצעות מכשירים דמוקרטיים. בנוסף, הגלובליזציה מקנה לתאגידים טרנס-לאומיים מינוף פוליטי רב יותר בהתחשב ביכולתם להימנע מהרגולציה המדינתית ויכולתן להשפיע ישירות על כלכלת המדינה (לדוגמה להקים מפעל גדול או להציע או לחסום שירות במדינה מסוימת).
- רידוד השיח הפוליטי: השיח של הפוליטיקאים הפסיק להתמקד במהות אלא בדיון שטחי וחסר עומק, דמגוגי ופופולסטי. קמפיינים פוליטיים נראים יותר כמו מסע פרסום ונושאים "רגישים" נותרים ללא דיון.
- מעורבות המגזר הפרטי בחיים הציבוריים: נוצרים אינטרסים משותפים גדולים בין פוליטיקאים לעסקים. באמצעות חברות לובינג, תאגידים רב לאומיים מסוגלים להביא לחקיקה בצורה יעילה יותר מתושבי המדינה. תאגידים וממשלות נמצאים בקשר הדוק מכיוון שמדינות זקוקות לתאגידים מכיוון שהן מעסיקות גדולות. אך מכיוון שחלק ניכר מהייצור נמצא במיקור חוץ, ותאגידים כמעט ולא מתקשים לעבור למדינות אחרות, דיני העבודה הופכים להיות לא ידידותיים לעובדים ונטל המס עובר ברובו מחברות לאנשים פרטיים.
- הפרטה: הרעיון הנאו-ליברלי של הפרטת שירותים ציבוריים. מקשה לשלוט במוסדות מופרטים באמצעים דמוקרטיים ולמוסדות אלו אין נאמנות לקהילות אנושיות. קראוץ' משתמש במונח "חברות פנטום" כדי לתאר את הגמישות והאופי החמקמק של חברות המתכופפות לשוק. הוא מסיק שלחברות פרטיות יש תמריץ להרוויח יותר מאשר לדאוג לרווחת הציבור.
השלכות
קראוץ' מציין שורה של השלכות כתוצאה מתהליכים פוסט-דמוקרטיים:
- אחוז ההצבעה בבחירות פוחת, או שאחזרחים המצביעים, אינם מצפים להרבה שינוי או שיפור.
- פוליטיקאים יכולים להתעלם מתוצאה לא רצויה של משאל עם או משאל דעה. למשל ביוון, לאחר משאל העם ביוון בשנת 2015, בו הצביעו רוב האזרחים נגד משטר הצנע[5]. משטר הצנע נמשך בכל זאת.
- עלייתם של מפלגות הדוגלות בשנאת זרים ומפלגות פופוליסטיות אחרות המנצלות את אי שביעות הרצון הרווחת בציבור.
- ממשלות זרות יכולות להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של מדינה ריבונית. דוגמת התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016[6].
- האינטרס הפרטי של הפוליטיקאים משפיע יותר ויותר על המדיניות הציבורית.
פוסט-דמוקרטיה בישראל
בשנות ה-2000 מספר אירועים ותופעות שהחלו, מצבעים על מגמה של השפעת תהליכים פוסט-דמוקרטיים על הממשל בישראל, כפי שהגדיר אותם קראוץ':
- בעלי אינטרסים משפעים ומתערבים במוסדות הדמוקרטיים, ועוקפים את האינטרס הציבורי לטובת האינטרס שלהם. דוגמה בולטת לכך הם עשרות הלוביסטים של תאגידים ובעלי אינטרסים הפועלים בכנסת ומשפיעים על החקיקה[7].
- שליחי ציבור רבים המירו את נאמנותם לאינטרס הציבורי ולציבור שולחיהם בנאמנות לאינטרסים של קבוצות מצומצמות של מקורבים ובעלי הון. דוגמה בולטת לכך היה המאבק בנושא הפקת הגז הטבעי בישראל, כולל שיעור המס הנמוך שהוטל (וכתוצאה מכך סכומים נמוכים יותר שזרמו לקופה הציבורית ממשאב ציבורי)[8], והמאבק להרחקת אסדת לווייתן שנכשל[9].
ראו גם
קישורים חיצוניים
נעה לנדאו, דמוקרטיה פוסט ליברלית, באתר הארץ, 29 במאי 2016- קרולינה לנדסמן, ישראל והאמירויות: יחד במהפכה הפוסט-דמוקרטית, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2020
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Crouch, Colin (2000-12-18). "Coping with Post-Democracy" (PDF). The Fabian Society.
- ^ Waldner, David; Lust, Ellen (2018-05-11). "Unwelcome Change: Coming to Terms with Democratic Backsliding". Annual Review of Political Science (באנגלית). 21 (1): 93–113. doi:10.1146/annurev-polisci-050517-114628. ISSN 1094-2939.
- ^ Latouche, Serge (2011). Vers une société d'abondance frugale. Mille Et Une Nuits. p. 95.
- ^ Crouch, Colin (2004). Post-democracy. Polity. ISBN 978-0-745-63315-2.
- ^ קובי ישעיהו, משאל העם ביוון: כ-60% אמרו "לא" להמשך הצנע, באתר גלובס, 5 ביולי 2015
- ^ נטע גורביץ, רוסיה ניצלה את התחכום של פייסבוק למניפולציה תודעתית חסרת תקדים על ארה"ב, באתר הארץ, 19 בפברואר 2018
- ^ שוקי שדה, הכירו את סיירת הלוביסטים שמשדלת אתכם לעשן, באתר TheMarker, 17 במאי 2013
עמרי אסנהיים, המושכים בחוטים: מי באמת מעביר חוקים בכנסת?, באתר מאקו, 7 בפברואר 2012
איתי רום, שיטת המריונטות - זה לא סוד שהלוביסטים הפכו לאחד הגורמים הדומיננטיים והמשפיעים בממשל הישראלי, באתר גלובס, 7 בספטמבר 2010
שוקי שדה, סיגרים, יין ואנשי סוד: כך עובד הלוביסט שייסד את ההון-שלטון, באתר TheMarker, 9 בפברואר 2012 - ^ הילה שרון, המושכים בחוטים, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2011
יהודה שרוני, קרן העושר של תמלוגי הגז מצטמקת והקמתה תידחה, באתר מעריב אונליין, 4 בדצמבר 2019
אור-לי ברלב, במבחן התוצאה – אנשי מאבק הגז צדקו, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 20 בינואר 2020 - ^ תני גולדשטיין, הסיפור המוזר על הגז הטבעי, קריסת אתרי מדידת הזיהום ותיאוריות הקונספירציה, באתר "זמן ישראל", 31 בדצמבר 2019
