פורטל:מוזיקה קלאסית/כלי נגינה נבחר/אוסף

עריכהאוסף

אוסף כלי נגינה נבחרים של פורטל המוזיקה הקלאסית

לעריכה לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

פסנתר הוא כלי נגינה ממשפחת כלי המקלדת שהומצא בעשור האחרון של המאה ה-17 או בתחילת המאה ה-18. מנעד הצלילים של הפסנתר הוא הגדול ביותר מבין כל כלי הנגינה (מלבד הנבל), ומתפרש על מעל שבע אוקטבות. רוב הפסנתרים בעלי 88 קלידים, ומגיעים עד לה נמוך (במפתח פה, אוקטבה מתחת לשישה קווי עזר נוספים לחמשה) ועד דו גבוה (במפתח סול, שתי אוקטבות מעל ל-9 קווי עזר נוספים לחמשה), אך יש גם פסנתרים יוצאי דופן המגיעים עד ל-97 קלידים.

במאה האחרונה נפוצים שני סוגים של פסנתרים: פסנתר הכנף, שבו המנגנון המכני של הפסנתר נמצא במאוזן לקרקע, ופסנתר עומד פסנתר שבו המנגנון המכני נמצא במאונך לקרקע, המכונה גם "פסנתר קיר".

הפסנתר הומצא על ידי ברתולומאו כריסטופורי, אוצר כלי הנגינה של משפחת מדיצ'י בפירנצה. החידוש בפסנתר, בשונה מכלי המקלדת האחרים שהיו קיימים עד כה, הוא שבפסנתר היה אפשר לשלוט על חוזק הצליל בהתאם לעוצמת הלחיצה על הקליד, ולכן זכה הפסנתר לשם "פיאנו-פורטה" (Piano-Forte, באיטלקית חלש-חזק), כיום, בשפות רבות נקרא הפסנתר "פיאנו" (Piano), כקיצור של פיאנו פורטה.

בעברית מופיע השם לראשונה בספר דניאל (בצורה "פסנתרין"), ומקורו ביוונית עתיקה (פְסַלְטֶרִיוֹן, שפירושו "נבל"; מאותו השורש גם המילה הלועזית למזמור תהילים, psalm, שבמקורה הייתה שיר שהושר לצלילי נבל).

הפסנתר הוא התפתחות של כלי מקלדת שכבר היו קיימים מאות שנים לפני הפסנתר, לדוגמה – הצ'מבלו והקלוויקורד. כמו הצ'מבלו גם הפסנתר הוא כלי מקלדת וכלי מיתר, אך בעוד שהצ'מבלו הוא כלי פריטה, הרי שבפסנתר מופקים הצלילים על ידי "פטישים" המקישים על המיתר, ולכן הפסנתר הוא גם כלי הקשה.

לערך המלא

2

בסוֹן (באנגלית- Bassoon) או "פגוֹט" הוא כלי נשיפה מעץ. הבסון הוא כלי מלודי, אשר בדומה לאבוב, גם לו יש לשונית כפולה (Double reed). הבסון הוא כלי א-טרנספוזיציוני, כלומר הוא באותה הטרנספוזיציה של הפסנתר. קולו של הבסון מאופיין במנעד רחב ובגוון נמוך ועמוק, המזכיר קול בריטון-בס גברי.

הבסון המודרני מיוצר לרב מעץ המייפל, בעיקר ממינים קשים וחזקים. דגמים זולים יותר של הבסון, המיוצרים מפלסטיק קשיח, משמשים בעיקר נגנים מתחילים בשנות לימודיהם הראשונות. בעבר, יוצרו גם בסונים ממתכת, אך מאז 1889 הופסק יצור מסוג זה לחלוטין.

אורכו של בסון סטנדרטי כאשר הוא מורכב הינו 1.34 מטרים, אך אורכו האמיתי, כלומר אורך צינורותיו ללא ההתעקלות בתחתית הכלי, הוא 2.54 מטרים. הבסון הופיע לראשונה בצורתו המודרנית בשנת 1800, והוא אחד מהכלים היחידים שלא שונתה צורת בנייתם באופן מהותי מאז יצירתם. הבסון, כשמו כן הוא – הכלי הנמוך ביותר מקבוצת כלי הנשיפה מעץ אחרי הקונטרה-בסון.

מנעדו משתרע ממתחם הבס ועד הטנור. צליליו נכתבים במפתח פה או במפתח דו טנור. הבסון מתפקד כחוליה חשובה בהרכבים סימפוניים וקאמריים, ולעיתים גם בתזמורות כלי נשיפה. בהרכבים ובאנסמבלים אלו הוא מנגן לרוב את תפקיד הבס. לבסון קשת גוונים רחבה ויכולת נדירה ליצור הן קו מלודי יפהפה והן קונטרסט של קו קופצני, חוצפן ושובב במקצת.

לערך המלא

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

הקוֹנְטְרַבָּס, ששמו העברי הוא בַּטְנוּן, הוא כלי הנגינה הגדול ביותר במשפחת כלי הקשת הכוללת גם את הצ'לו (שאורכו כמחצית מגודל הקונטרבס), הוויולה והכינור. מנעד הקונטרבס נמוך בסקסטה משל הצ'לו וארבעת מיתריו מכוונים לצלילים E, A, D, G (מי, לה, רה, סול) מהנמוך לגבוה, כמו המיתרים של גיטרת הבס (ישנם גם קונטרבסים בעלי 5 מיתרים או הארכה של המיתר הרביעי).

הקונטרבס הוא צאצא של הויולונה והיחיד ממשפחתו שנותר בשימוש לאחר שעלתה קרנם של כלי הקשת ממשפחת הכינור. בניגוד לאחיו הקטנים, הוא מכוון בקוורטות ולא בקווינטות ובעל כתפיים שמוטות. תכונות אלו הן המגדירות כלי זה כבן למשפחת הויול. הקונטרבס משמש לנגינה בשלל סגנונות: מוזיקה קלאסית, ג'אז, בלוגראס, פולק ואפילו מצא שימוש בפרוגרסיב מטאל.

נגן הקונטרבס עומד או יושב על כיסא גבוה ומחזיק את הקונטרבס במאונך, נוטה קלות לכיוון גופו. כשהנגן עומד, ראש הקונטרבס אמור להיות בערך באותו הגובה של ראשו של הנגן. בתחתית הכלי ישנה "רגל" ובעזרתה משעינים את הקונטרבס על הרצפה.

לערך המלא

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24