פורטל:פסיכולוגיה/אישים/10
פרַנץ פַנוֹן (20 ביולי 1924 - 3 בדצמבר 1961), היה פסיכיאטר ופילוסוף יליד מרטיניק שבאיים הקאריביים, מהבולטים בהוגי הדעות של זרם הפוסטקולוניאליזם. כיהן כראש המחלקה לפסיכיאטריה בבית החולים "בבלידה" באלג'יר. מאנשי "חזית השחרור הלאומית" (FLN) באלג'יריה.
פנון עסק בכתביו בשאלת הקולוניאליזם, התמודדות עמי העולם השלישי אל מול המעצמות הקולוניאליות לשעבר, ובעיית שחורי העור בעולם הנשלט על ידי האדם הלבן. בספרו "עור שחור, מסכות לבנות" עסק במנגנונים התרבותיים של הקולוניאליזם ובהשפעותיהם על יחידים ותרבויות, כפי שהם מתבטאים בשאלות של זהות וגזענות. פנון השתמש במודלים פסיכואנליטיים כדי לתאר את תחושות התלות וחוסר המותאמות של השחורים בעולם הלבן, ואת תחושת העצמי המפוצל שלהם לאחר איבוד שורשיהם התרבותיים לטובת תרבות המדינה הכובשת.
בכתביו הטיף למהפכה מתמדת, לנטישת אירופה ותרבותה, לפרישה מהמודרניות ומהתיעוש, ולאלימות שחורה נגד הלבנים. האלימות, לשיטתו, היא שלב הכרחי בדרך לשחרור, כאמצעי עבור אלה הרוצים להשתחרר מעול של דיכוי.
בעבודתו כפסיכיאטר חולל שינויים שנחשבו בזמנם למהפכניים בגישה כלפי המטופלים ובשיטות הטיפול בהם. הניסיון שלו להבין את המדוכאים, הנשלטים והחלשים ולסייע להם, צמח על רקע עבודתו המקצועית. על סמך מטופליו, טען פנון כי הקולוניאליזם היווה גורם מרכזי בהתפרצותן של מחלות נפש ביבשת אפריקה.