צ'ובשים
 
 | |
| קולאז' של אישים צ'ובשים. לחיצה על תמונה תוביל אותך לשם האדם המופיע בה | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-1.8 מיליון | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 רוסיה 1,637,000[1]  קזחסטן 22,305[2] אוקראינה 10,593[3]  אוזבקיסטן 10,074[4]  טורקמניסטן 2,281[5]  בלרוס 2,242  מולדובה 1,204  קירגיזסטן 848,  גאורגיה 542  לטביה 534  אזרבייג'ן 489  אסטוניה 373 | |
| שפות | |
| צ'ובשית, רוסית, טטרית | |
| דת | |
| נצרות אורתודוקסית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| בולגרים של הוולגה |
הצ'ובשים (בצ'ובשית ביחיד: צ'בש чǎваш, ברבים: צ'בשסם чǎвашсем; ברוסית ברבים - чуваши) הם בני עם טורקי הדובר צ'ובשית, והמהווה את האוכלוסייה הגרעינית של הרפובליקה הצ'ובשית שהיא חלק מהפדרציה הרוסית. פרט לצ'ובשית, שהיא שפה מקבוצת השפות הטורקיות, רבים מהצ'ובשים משתמשים גם ברוסית וטטרית. בנוסף, הכינוי "צ'ובשים" מתייחס גם לתושבי צ'ובשיה, ללא הבדל מוצא.
במובן הראשון והנפוץ של המילה, הצ'ובשים נחשבים לצאצאים של אוכלוסיית בולגריה של הוולגה.
מספר הצ'ובשים בעולם הוא כ-1.8 מיליון. מתוכם 1,637,000 חיים בפדרציה הרוסית: מחצית מהם בצ'ובשיה עצמה והמחצית השנייה באזורים אחרים של הפדרציה הרוסית, במיוחד באזורים הקרובים לצ'ובשיה: טטרסטן, בשקיריה, והאזורים אוליאנובסק וסמרה.
צ'ובשים הם הקבוצה האתנית השלישית בגודלה בעיר קאזאן בירת טטרסטן (6.2%).
יש מיעוט צ'ובשי גם במדינות אחרות שנכללו בעבר בברית המועצות, בעיקר באוקראינה ובקזחסטן. דתם של מרבית הצ'ובשים היא הדת הנוצרית אורתודוקסית.
חלוקה גאוגרפית
| רפובליקה/ אזור | חלק הצ'ובשים באוכלוסייה הכללית (המצב ב-2010) |
|---|---|
 צ'ובשיה |
67,7 % (814.750) |
 טטרסטן |
3,1 % (116.252) |
 בשקורטוסטן |
2,7 % (107.450) |
 אוליאנובסק |
7,7 % (94.970) |
 סמרה |
2,7 % (84.105) |
מתוך 1.6 מיליון צ'ובשים שחיו בשנת 2010 בפדרציה הרוסית, יותר ממחצית (67.7%) חיים ברפובליקה הצ'ובשית. שאר הצ'ובשים חיים כמיעוטים ברפובליקות טטרסטן (3.1% מהתושבים) ובשקיריה, וכן באזורים רוסיים שעל הוולגה האמצעית ולמרגלות הרי אורל. מיעוטים צ'ובשים נוספים חיים במוסקבה (כ-14,300) ובאזורים הרוסיים טיומן, קמרובו ואורנבורג. מחוץ לרוסיה חיים מיעוטים צ'ובשים באוקראינה - בעיקר במזרחה באזורי דונצק ולוהנסק, ובקזחסטן, בעיקר באזור קרגנדה.
מקור השם (האתנונים)
אין תאוריה אטימולוגית מקובלת על הכל בנוגע למקור המילה "צ'ובש". שלוש השערות עיקריות מנסות להסביר אותו:
סווארים
לפי אחת ההשערות השם "צ'ובש" הוא המילה השאז-טורקית המקבילה למילה הליר-טורקית "סוואר". סווארים נחשבים על ידי חלק מהחוקרים לאבי הצ'ובשים המודרניים (הבדל בין המלים צ'ובאש וסוואר דומה להבדל בין המילה הליר-טורקית "חורן" למילה השאז-טורקית "קאזאן" = דוּד)
ג'וואש
לפי תאוריה אחרת, המילה צ'ובש באה מהמילה הטורקית "ג'וואש" שמשמעותה "ידידותי", "נוח לבריות", המנוגדת למילה "צ'רמיש" - "רודף מלחמה" או"שוחר מדון" שבה כונו, למשל, בני מארי.
טבגאץ'
לפי השערה נוספת, שם הצ'ובשים בא מהמילה "טבגאץ'", שם של שבט הידוע גם כ"שיאנביי" וכמייסדי שושולת וויי הצפונית בסין. שבט זה, הנקרא בסינית מנדרינית "טואובה" מכונה "טבגאץ'" בפי עמים מאסיה המרכזית. לפי ג'ררד קלאוסון שם השבט טבגאץ' עבר מספר גלגולים צליליים עד שהפך לאתנונים "צ'ובש".
.png)
המוצא
מוצאם של הצ'ובשים שנוי במחלוקת. אסכולה אחת טוענת כי הם צאצאים של שבטים טורקיים הנקראים סווארים או סביר שהגיעו מדרום לבולגריה שעל הוולגה והתערבבו עם אוכלוסיות מקומיות דוברות שפות פינו-אוגריות או אוגרו-אלטאיות.(גראף, מיטשל ואחרים 2010). מחקרים גנטיים ציינו כי הסממנים האמהיים קרובים יותר לדוברי השפות אוגרו-אלטאי מאשר לאלו של דוברי שפות טורקיות. אסכולה אחרת טוענת שהם צאצאי הבולגרים שמעל הוולגה. תאוריה זו, נתמכת על ידי ג'ון קרוגר ואחרים. גם תומכי תאוריה זו מאשרים כי במהלך מאות השנים הבולגרים הקדומים התערבבו עם שכניהם דוברי השפות אוגרו-אלטאי ואחר כך, אחרי התנצרותם גם עם מתיישבים רוסים. לפי מראם יש להם תווים האופייניים לאוכלוסיות הטורקיות והאוגרו-אלטאי. בעבר רבים חשבו שהם שייכים לקבוצה אוגרו-אלטאי, זאת מפני ששפתם התרחקה מהשפות הטורקיות האחרות.
מחלה תורשתית שיותר נפוצה בקרב הצ'ובשים היא האוסטיאופטרוזיס ("מחלת עצמות השיש" או "מחלת אלברס-שנברג") עם הימצאות של 1/3,500-4,000 ילודים.[6]
היסטוריה
ייתכן כי הבולגרים הקדומים פנו מערבה ממרכז סיביר, שבה חיובאגן הנהר אירטיש (בין הרי טיאן שאן להרי אלטאי).בתחילת המאה ה-1 אחה"ס הם החלו לנוע דרך ז'ציו וערבות קזחסטן של ימינו, והגיעו במאות 2-3 אחה"ס עד לצפון קווקז. הם הקימו מספר מדינות - בולגריה הישנה על חוף הים השחור והנסיכות הסווארית בשטחי דגסטן שבימינו.
במחצית השנייה של המאה ה-7 בולגריה הישנה התפרקה תחת מכות הפולשים הכוזרים. חלק מתושביה נמלטו צפונה אל אזור וולגה-קמה, בה הקימו את בולגריה של הוולגה. זאת הייתה ממלכה עשירה מאד ובירתה הייתה אחת הערים הגדולות בעולם. הצ'ובשים נחשבים לפי חוקרים רבים לצאצאים של הבולגרים שעל הוולגה. זמן קצר אחר כך הנסיכות הסווארית הפכה לבת חסות של כוזריה. כעבור כחמישים שנה השתתפו הסווארים במלחמות שבין הכוזרים לערבים בשנים 737-732.
מסורות הצ'ובשים רואות בעצמם צאצאי הבולגרים וגם של אותם הסווארים שחיו בבולגריה של הוולגה. (ראו ו.ד.דימיטרייב) במאה ה-8 עברו האוכלוסיות בשטחי בולגריה הישנה תהליך של התאסלמות.
לפי השערה שנייה, הצ'ובשים הם צאצאי אותם שבטי הסווארים (או סבירים) שנדדו מן הקווקז צפונה ושתוארו על ידי הכרוניקן הערבי אחמד אבן פדלאן תחת השם " סואזים". הם סירבו להוראתו של אלמיש משנת 922 להתאסלם יחד עם שאר עמם ואולצו להימלט בהנהגתו של ויראג. כך נוסדה לפי השערה זו האתניה הצ'ובשית הידועה לנו כיום (ו.ד. דימיטרייב).
הבלשנים מכירים בקרבה הלשונית בין הבולגרים הקדומים לצ'ובשים. בו בזמן מחקרים תרבותיים-היסטוריים של וסילי ו.ניקולאיב, דימיטרי פ.מדורוב, יורי י. יובנלאייב ואלכסיי א.טרופימוב, מצאו שבתרבות הצ'ובשית, להבדיל מהעמים השכנים, קיימים יסודות תרבותיים הקשורים לתרבות של עובדי אדמה מאסיה הקדמית.
במאה ה-13 הצ'ובשים נכבשו על ידי המונגולים ובשנים 1502-1237 חיו תחת עול אורדת הזהב. בהמשך נמצאו תחת שלטון החאנות קאזאן שהוקמה על ידי הח'אן אולוג מוחמד. באמצע המאה ה-15 אבות הצ'ובשים התקבלו בחאנות קאזאן תוך שמירה על מסגרת נפרדת ואוטונומיה. החל מ-1552, כשנכבשה החאנות קאזאן על ידי איוואן האיום, קיבלו הצ'ובשים מרצון את חסות הצארים הרוסים.
בימי ההתיישבות הרוסית בשטח צ'ובשיה של ימינו נוסדו בה ערי המבצר אלאטיר, ציבילסק ויאדרין. במאות ה-16-17 מרדו הצ'ובשים נגד האלימות שהפעילו נגדם פקידי השלטון הצארי ונגד כובשי האדמות הרוסים. מרידות אלה פרצו זו אחר זו בשנים 1573-1571, ב-1610-1609 וב-1634. הצ'ובשים מרדו גם בימי מלחמות האיכרים הגדולות שבהנהגתם של סטפן רזין ב-1671-1670 ושל ימליאן פוגצ'וב ב-1774. על מנת למנוע התחמשות האוכלוסייה בתחילת המאה ה-17 הממשל הקיסרי הרוסי אסר על העמים הלא רוסים שעל הוולגה לעסוק במלאכת הנפחות. האיסור הוסר רק במאה ה-19. במאות ה-17 ו-18 רוב הצ'ובשים עברו לדת הנוצרית האורתודוקסית, מתוך מחשבה שכנוצרים ייהנו מיחס טוב יותר מצד השלטונות הרוסים.
בתחילת השלטון הקומוניסטי הסובייטי שאימץ אז עקרונות של הכרה בהגדרה העצמית של העמים באימפריה הרוסית לשעבר, הוקם בשנת 1920 אזור אוטונומי צ'ובשי במסגרת רוסיה הסובייטית. בשנת 1924 הוא הפך חלק מהפדרציה הרוסית הסובייטית.
צ'ובשים ואסלאם
מספר חוקרים טוענים כי חלק מהצ'ובשים המירו את דתם לאסלאם בימי הביניים והתמזגו עם הטאטארים.
צ'ובשים ידועים
בין הצ'ובשים הנודעים נמנים טייס החלל אנדרייאן ניקולאייב והמשורר גנאדי אייגי, שכתב ברוסית ובצ'ובשית ויצירתו מושפעת מהתרבות העממית הצ'ובאשית. גם למפקד הבולשביקי הרוסי הנודע ממלחמת האזרחים ברוסיה וסילי איבנוביץ' צ'פאייב, יליד צ'ובשיה, היו שורשים צ'ובשים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
