קוסקו

קוסקו

**אתר מורשת עולמית**
מדינה	פרו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1983, לפי קריטריונים 3, 4

קוסקו
Cuzco
	הקוריקאנצ'ה
מדינה	פרו
תאריך ייסוד	1100
גובה	3,400 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	435,000 (2013)
קואורדינטות	13°32′S 71°57′W / 13.53°S 71.95°W
אזור זמן	UTC -5
	http://www.municusco.gob.pe
	(למפת פרו רגילה) לימה איקיטוס ארקיפה צ'יקלאיו טרוחיו מאצ'ו פיצ'ו טאקנה אקוודור קולומביה ברזיל בוליביה צ'ילה האוקיינוס השקט קוסקו

קוסקו (בספרדית: Cusco או Cuzco, בקצ'ואה: Qusqu) היא אחת הערים המרכזיות בפרו. אוכלוסייתה 435,000 תושבים. העיר הייתה בירת אימפריית האינקה והיא העיר העתיקה ביותר ביבשת. ב-1983 הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. קוסקו שוכנת בגובה רב של כ-3,400 מטר, עובדה המשפיעה על האקלים הקריר של העיר.

היסטוריה

על פי האגדה נוסדה קוסקו על ידי בן האינקה הראשון, מאנקו קאפאק, בראשית המאה ה-12, אך לפי עדויות ארכאולוגיות, העיר הייתה מיושבת מאות שנים לפני עליית האינקה, ושכנו בה תרבויות אחרות. היא נכבשה בידי אנשי האינקה רק בשנת 1438, בתקופת האינקה התשיעי פאצ'אקוטק. בתקופה זו כבשו אנשי האינקה את מרבית שטחם של האנדים המרכזיים.

פאצ'אקוטק פיתח את העיר ונתן לה צורה המזכירה פומה. כמו כן הוא הקים בה רשת של תעלות מים, וכן טרסות ומקדשים מרהיבים לכל אורכה. מאז ועד הגיעם של הספרדים הייתה קוסקו בירה משגשגת של האימפריה.

וואינה קאמפק האינקה ה-11 היה האחרון שזכה לשלוט באימפריה המאוחדת. במותו הוא הוריש את האזור לשני בניו. את החלק הצפוני הוריש לאטוואלפה ואת החלק הדרומי, שבו שוכנת קוסקו, לוואסקר. עד מהרה פרצה בין השניים מלחמת אחים שבה הביסו כוחותיו של אטוואלפה את כוחותיו של וואסקר.

ב-1532 החלה משלחת ספרדית בפיקודו של פרנסיסקו פיסארו את כיבוש פרו. המשלחת פגשה את אטוואלפה, שסיים את כיבוש חלקה הדרומי של האימפריה, בעיירה קחמארקה. אטוואלפה הגיע לפגישה בליווי משלחת גדולה אך לא חמושה ולאחר שסירב לקבל עליו את הנצרות וזרק את ספר התנ"ך שהוגש לו לקרקע, הספרדים זינקו מהמארב, טבחו בלוחמי האינקה ולקחו את אטוואלפה עצמו בשבי.

כדי לקנות את חירותו, הציע אטוואלפה לתת את מרבית אוצרות האימפריה וכך פורקו חצרות הזהב והכסף של האינקה. למרות זאת, בעקבות לחץ משאר מפקדי המשלחת ושמועה לא מבוססת שאטוואלפה פקד על צבאו להתקדם לעבר הספרדים ולתקוף אותם, הוציא פיסארו את אטוואלפה להורג.

במשך החודשים שלאחר מכן צעדו הספרדים בשביל ההררי הקשה, חצו את נהר האפורימאק ולחמו בכוחותיו של אטוואלפה. נתיני האימפרייה המקומיים שהיו נאמנים לוואסקר וראו בצבאותיו של אטוואלפה צבא כובש סייעו בידיהם של הספרדים ואף ראו בהם משחררים. עם סיום הקרבות וכיבוש העיר קוסקו הכתיר פיסארו את מאנקו אינקה כיורשו של וואסקר ושליט האינקה תחת השלטון הספרדי.

עד המאה ה-16 הפכה קוסקו לעיירה קולוניאלית ספרדית ומעט נותר ממורשת האינקה. רוב בנייניה הקודמים נהרסו ופינו את מקומם לכנסיות ובתים קולוניאלים בסגנון ספרדי. רעידת האדמה ב-1950 פגעה ברבים מהמבנים העתיקים בעיר. אולם, עד היום אפשר למצוא ברחובותיה יסודות וחומות מתקופה קודמת יותר שהופכת את הביקור בעיר לחוויה בנבכי הזמן.

אוכלוסיית העיר צמחה במהירות, ומ-25,000 תושבים בלבד בשנת 1900 ו-80,000 ב-1960, היא צמחה לעיר בת 435,000 תושבים כיום.

העיר כיום

בשל המבנים הקולוניאליים והעתיקים בעיר, קרבתה לעיר האינקה העתיקה מאצ'ו פיצ'ו (כ-70 ק"מ מהעיר), לעיר העתיקה צ'וקקיראו ובסיס יציאה לטרקים שונים (גיחות לטיולים כמו רפטינג בנהר אפורימק, טיולים בפסגות הרי האנדים או בחלק מיובליו וג'ונגל האמזונאס ועוד), קוסקו הפכה לאחת הערים המתוירות בדרום אמריקה. מרכזה של העיר קוסקו הוא כיכר פלאזה דה ארמאס (Plaza de Armas) בלב העיר, השוכן במקום בו עמד בעבר ארמונו של מלך האינקה. לצד הכיכר נמצאת הקתדרלה של קוסקו, אשר נבנתה במאות ה-15 וה-16 בסגנון בארוקי, וכנסייה נוספת בשם לה קומפניה (La Compania de Jesus). מקומות מרכזיים נוספים הם רובע האמנים סן בלאס (San Blas), מוזיאון האינקה (Museo Inka) והמוזיאון לאמנות פרה-קולומביאנית (Museo de Arte Precolombino).

מבירת פרו, לימה, ניתן להגיע לקוסקו בטיסה או בנסיעה ארוכה של למעלה מ-20 שעות, בשל הכבישים המתפתלים. במרכז העיר פועל בית חב"ד, המציע שירותי דת, אוכל, רפואה ועוד.