קורבניות
קוֹרְבָּנִיות (באנגלית: Victim Mentality) היא תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו זה היה המקרה גם אל מול ראיות מנוגדות לנסיבות כאלה.[1] במובן הכולל של המילה, קורבן הוא כל מי שחווה פציעה, אובדן או חוסר מזל כתוצאה מאירוע כל שהוא או מסדרת אירועים. עם זאת, חוויה שלילית זו בלבד בדרך כלל אינה מספיקה להופעתה של עמדה זאת, שבה אדם תופס את עצמו לעיתים קרובות או כל הזמן כקורבן.[1]
העמדה מאופיינת בפסימיות, רומינציה, רחמים עצמיים וכעס מודחק.[2][3] אנשים עם עמדת הקורבן עשויים לפתח הסברים משכנעים ומתוחכמים התומכים ברעיונותיהם, שבהם הם משתמשים כדי להסביר לעצמם ולאחרים את מצבם.[1] לעיתים קרובות, בקורבניות קיימת מוטיבציה של אדם לגרום לזולת להיחשב לתוקפן ולמרושע.[4] הקורבניות מלווה בפיתוח תחושת אליטיזם מוסרי, לרבות ביטויי התנשאות על הסביבה.[4][3]
אנשים עם עמדת הקורבן עשויים להיות מכונסים בתוך עצמם[5], לייחס כוונות זדון למצבים חברתיים נייטרליים[5], לקטלג אנשים ל"טובים" ו"רעים"[1], לחוות פגיעה באמפתיה[3], להפגין תחושת זכאות ואנוכיות[6], להפגין הכשלה עצמית[6], לנסות להשיג הקלה מתחושת רחמים עצמיים על ידי קבלת אהדה מאחרים[3][7], להפגין היפר-דריכות (hyper-vigilance), ואף להתבטא ברצון לנקמה.[7]
קורבניות תחרותית
קורבניות תחרותית הוא מושג המתאר את מאמצי הקבוצות המעורבות בקונפליקטים אלימים להתחרות על היותן קורבנות מול הקבוצה האחרת ולהגדיל את מידת הרצון לפיוס על ידי הדגשת הסבל הנגרם לקבוצה הנגדית.[8] המושג הוגדר לראשונה במאמרם של נור ועמיתיו (2012) מתאר מצב בו חברים בקבוצה שמעורבת בעימותים אלימים מול קבוצה אחרת רוצים לבסס את התפיסה שלהם בעיני עצמם ובעיני אחרים בתור אלו שהנזקים והסבל שנגרמו להם מהעימותים, גדולים וקשים יותר מהנזקים והסבל של הקבוצה השנייה.[8]
בפוליטיקה
לפי נשיא, בר-טל ודיאמונד, קורבניות קולקטיבית יכולה להתפתח בעקבות אימוץ אמונות חברתיות, נרטיבים קולקטיביים, ואידאולוגיות שונות המעצימות את הסכסוך, בדה-לגיטימציה של היריב, בהאדרת קבוצת הפנים ובתפיסה עצמית קולקטיבית, כי הקבוצה היא קורבן של סכסוך פוליטי או מדיני.[9]
במערכות יחסים
אנשים שנפלו קורבן להתעללות או מניפולציה עשויים להיות לכודים בדימוי עצמי של קורבניות. הפרופיל הפסיכולוגי של קורבנות כולל מגוון תחושות ורגשות, כגון תחושת חוסר אונים, פסיביות, אובדן שליטה, דפוסי חשיבה שליליים, רגשות עזים של אשמה, בושה, האשמה עצמית ודיכאון. דפוסי החשיבה הללו יכולים להוביל לחוסר תקווה וייאוש. עמדת הקורבן מקבלת חיזוק על ידי האמונה של האדם כי באותו הזמן בו הוא נפל קורבן, הייתה לו את אותה תחושת סוכנות כמו בהווה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ד"ר רהב גבאי, גם לסבל יש עיניים, באתר "אלכסון"
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: קורבניות |
- גלי וינרב, רק אל תיפגעו מהכתבה הזאת: כך מזהים אנשים עם אישיות קורבנית, באתר גלובס
- רועי צור, חשים קורבן של הנסיבות? זאת הסיבה לכך, באתר ynet
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Kets de Vries, Manfred F.r, Are You a Victim of the Victim Syndrome?, 2012-07-24 doi: 10.2139/ssrn.2116238
- ^ Shirin, Dr. Kim K, The Victim Mentality, web.archive.org, 2007-03-27
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel-Lifschitz, Arie Nadler, The tendency for interpersonal victimhood: The personality construct and its consequences, Personality and Individual Differences 165, 2020-10, עמ' 110134 doi: 10.1016/j.paid.2020.110134
- ^ 4.0 4.1 אבי ברמן ויצחק מנדלסון, 'קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי', מתוך כתב העת: 'אנליזה ארגונית', גיליון מס' 9
- ^ 5.0 5.1 Are You Ready to Stop Feeling Like a Victim? | Psychology Today Canada, www.psychologytoday.com (ב־Canadian English)
- ^ 6.0 6.1 Emily M. Zitek, Alexander H. Jordan, Benoît Monin, Frederick R. Leach, Victim entitlement to behave selfishly, Journal of Personality and Social Psychology 98, 2010-02, עמ' 245–255 doi: 10.1037/a0017168
- ^ 7.0 7.1 Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel Lifschitz, Arie Nadler, The Tendency to Feel Victimized in Interpersonal and Intergroup Relationships The Social Psychology of Collective Victimhood (pp.361-378), Oxford University Press doi: 10.1093/oso/9780190875190.001.0017
- ^ 8.0 8.1 Masi Noor, Nurit Shnabel, Samer Halabi, Arie Nadler, When Suffering Begets Suffering: The Psychology of Competitive Victimhood Between Adversarial Groups in Violent Conflicts, Personality and Social Psychology Review 16, 2012-11, עמ' 351–374 doi: 10.1177/1088868312440048
- ^ נשיא, בר-טל ודיאמונד, חִברות פוליטי של ילדים צעירים בסכסוכים בלתי נשלטים: המקרה הישראלי, מגמות נב(1) (2017), עמ' 317–358
