קלן (סיירת, 1909)
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת קלה |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| סדרה | קולברג |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 1908 |
| הושקה | 5 ביוני 1909 |
| תקופת הפעילות | 16 ביוני 1911 – 28 באוגוסט 1914 (3 שנים ו־10 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה בקרב מפרץ הלגולנד |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 4,362 טון, מקסימלי: 4,864 טון |
| אורך | 130.5 מ' |
| רוחב | 14 מ' |
| שוקע | 5.38–5.58 מ' |
| מהירות | 25.5 קשרים |
| גודל הצוות | 322 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 6,500 ק"מ |
| הנעה |
15 דוודי קיטור, 19,000 כוחות סוס, המניעים 4 מדחפים |
| שריון |
סיפון – 20–40 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ צריחי התותחים – 50 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 450 מ"מ (17.7 אינץ') |
קלן (בגרמנית: SMS Cöln) הייתה סיירת קלה מסדרת קולברג של הצי הקיסרי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. היו לה שלוש אוניות אחיות, קולברג, מיינץ ואאוגסבורג. היא נבנתה על ידי Germaniawerft בקיל, גוף האונייה הונח ב-1908 והיא הושקה ביוני 1909. קלן הוכנסה לשירות בצי הים הפתוח ביוני 1911. היא הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ SK L/45 והייתה בעלת מהירות מרבית של 25.5 קשרים (47.2 קמ"ש). לאחר כניסתה לשירות, היא שירתה בקבוצת הסיור השנייה, חלק מכוחות הסיור של צי הים הפתוח.
קלן הוטלה לסיורים מול האי הלגולנד בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בתחילת אוגוסט 1914, כאוניית הדגל של קונטר-אדמירל לברכט מאאס. בקרב מפרץ הלגולנד ב-28 באוגוסט 1914, הותקפו כוחות הסיור הגרמניים על ידי כוחות בריטיים עדיפים, כולל חמש סיירות מערכה וכמה סיירות קלות. קלן הוצבה בתחילה לתמיכה בכוחות על קו הסיור. היא ניסתה לתגבר את הכוחות הגרמנים הנצורים, ונתקלה בסיירות המערכה של תת אדמירל דייוויד ביטי. היא נפגעה מספר פעמים מתותחים בקליבר הגדול של סיירות המערכה, אך הצליחה להימלט באובך. עם זאת, היא הסתובבה בשוגג לאחור לעברם, והושבתה במהירות כשהקרב התחדש. הצוות נטש את קלן, אך כלי שיט גרמניים לא חיפשו באזור במשך שלושה ימים, ורק אדם אחד שרד.
תכנון
קלן הייתה באורך כולל של 130.5 מטר (428 רגל), רוחב של 14 מטר (46 רגל) ושוקע של 5.73 מטר (18.8 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 4,362 טונות (4,293 טונות ארוכות) בתפוסה סטנדרטית ועד 4,864 טונות (4,787 טונות ארוכות) במעמס מלא. בתחילה הייתה אמורה קלן להיות מופעלת על ידי שני סטים של טורבינות קיטור של צלי שיוצרו על ידי Escher Wyss & Cie בציריך. מערכת ההנעה שלה שונתה ובמקום זאת הורכבה משתי מערכות של טורבינות קיטור של Germaniawerft שהניעו ארבעה מדחפים. הם תוכננו להעניק 19,000 כוחות סוס (14,000 קילוואט). אלה הונעו על ידי חמישה עשר דוודי צינור מים של מארין המופעלים בפחם. אלו העניקו לאונייה מהירות מרבית של 25.5 קשרים (47.2 קמ"ש). קלן נשאה 960 טונות (940 טונות ארוכות) של פחם שהעניק לה טווח של כ-3,500 מיילים ימיים (6,500 ק"מ) במהירות של 14 קשרים (26 קמ"ש). לקלן היה צוות של 18 קצינים ו-349 מלחים.
קלן הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/45 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שמונה מוקמו באמצע האונייה, ארבעה משני הצדדים, ושניים זה לצד זה מאחור. היא גם נשאה ארבעה תותחי נ"מ 5.2 ס"מ (2 אינץ') SK L/55. היא הייתה מצוידת גם בזוג צינורות טורפדו בקוטר 45 ס"מ (17.7 אינץ') שקועים בגוף האונייה. היא גם יכלה לשאת 100 מוקשים. למגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מ"מ (3.9 אינץ'), והסיפון היה מכוסה בלוח שריון בעובי עד 40 מ"מ (1.6 אינץ'). תותחי הסוללה הראשיים היו מצוידים במגני תותחים בעובי 50 מ"מ (2 אינץ').
היסטוריית שירות
קלן הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ שוואלבה והונחה ב-25 במאי 1908 במספנת Germaniawerft בקיל. היא הושקה ב-5 ביוני 1909 והוטבלה על ידי ראש עיריית קלן, מקס וולרף, ולאחר מכן החלו עבודות האבזור. במהלך ניסויי הים של הבנאים, הטורבינות של צלי נמצאו באיכות ירודה והן הוחלפו בדגמים מתוצרת Germaniawerft. עבודה זו עיכבה משמעותית את השלמתה. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-16 ביוני 1911, והיא החלה בניסויי הקבלה שלה. אלה הופרעו על ידי מצעד צי עבור הקייזר וילהלם השני ב-5 בספטמבר. ב-10 באוקטובר היא שובצה בקבוצת הסיור השנייה, אשר ערכה מיסוך לסיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה. היא השתתפה בשגרת השלום הרגילה של תרגילי יחידה, שייטת וציים ושיוטים במהלך השנתיים הבאות ללא תקלות. פריגטנקפיטן הנס צנקר שימש כמפקדה מאוקטובר 1911 עד ספטמבר 1913.
בין 28 באוגוסט ל-21 בספטמבר, היא שימשה כאוניית הדגל של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר, אז סגן מפקד כוחות הסיור, בעוד היפר עזב זמנית את אוניית הדגל הרגילה שלו, סיירת המערכה פון דר טאן. היפר עזב לזמן קצר, אך חזר ב-26 בספטמבר ונשאר על הסיפון במהלך השנה שלאחר מכן. במהלך תמרוני צי הסתיו בספטמבר 1913, קלן ניסתה להזהיר את הצוות של צפלין L 1 מתנאי מזג האוויר המידרדרים, אך הם לא קיבלו את ההודעה. כתוצאה מכך, הצפלין התרסק מחוץ לאי הלגולנד. לאחר סיום התמרונים, היפר הוריד את דגלו, והוא הוחלף על ידי קומודורה לברכט מאאס. שנת 1914 החלה בשגרת האימונים הרגילה, אך עם עליית המתיחות בעקבות רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד מאוסטריה ב-28 ביוני בוטלו תרגילי הצי המתוכננים לסוף יולי. החל ב-30 ביולי, כשהמלחמה התקרבה, קלן הוצבה במפרץ הגרמני כדי לפקח על התנועה הימית.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה בתחילת אוגוסט 1914, הוטלו עליה וכמה סיירות נוספות תפקידי סיור במפרץ הלגולנד. הסיירות חולקו עם שייטות סירות הטורפדו, והוקצו להסתובב בסיורים ליליים בים הצפוני. מ-1 עד 7 באוגוסט, קלן עגנה בנתיבי שיליג. לאחר מכן היא הפליגה אל פתחו של הווזר, שם הצטרפו אליה הסיירת המבורג ושייטת הטורפדו IV. כחלק מפעולות הסיור, קלן ערכה גיחה בליל 15 באוגוסט עם שטוטגרט ושייטות סירות הטורפדו הראשונה והשנייה, ללא תקלות.
קרב מפרץ הלגולנד
ערך מורחב – קרב מפרץ הלגולנד
במקביל החלו צוללות בריטיות לסייר בקווי הסיור הגרמניים. ב-23 באוגוסט, מספר מפקדים בריטים הגישו תוכנית לתקוף את קו הסיור עם הסיירות והמשחתות הקלות של כוח הארוויץ', בפיקודו של קומודור רג'ינלד טירוויט. ספינות אלו ייתמכו על ידי צוללות וסיירות המערכה של תת-אדמירל דייוויד ביטי וכוחות קלים הקשורים אליה. התוכנית אושרה ונקבעה ל-28 באוגוסט. הכוחות הבריטיים החלו לצאת מהנמל בערב 26 באוגוסט, החל מהצוללות שהוקצו למבצע. רוב כוחות השטח יצאו לים מוקדם בבוקר שלמחרת; שייטת הסיירות השביעית, שנוספה כדי לספק תמיכה נוספת לכוח הארוויץ', יצאה מהנמל מאוחר יותר באותו היום.
בבוקר 28 באוגוסט, קלן טענה אספקה מחדש בווילהלמסהאפן. אחותה, מיינץ, עגנה בשפך האמס, ואריאדנה עגנה בכניסה לווזר. שלושת הסיירות הללו הוקצו לתמוך בסיירות שטטין ופראונלוב ובאוויסו הלה, שהוצבו על קו הסיור באותו בוקר. בשעה 07:57 נתקל כוח הארוויץ' בסירות הטורפדו הגרמניות החיצוניות, שנמלטו בחזרה לסיירות הגרמניות על קו הסיור. בקרב שלאחר מכן במפרץ הלגולנד, שטטין ירתה תחילה לעבר הכוח הבריטי, ותוגברה במהירות על ידי פראונלוב. עם קבלת דיווחים על הפעולה, הורה היפר למאאס לפרוס את הסיירות שלו כדי לתמוך בכלי השיט המעורבים. בשעה 09:30, קלן הפליגה מחוץ לנמל.
קלן הפליגה כדי לסייע לאחותה מיינץ, שהייתה תחת אש חזקה מכמה סיירות וסיירות מערכה בריטיות. בסביבות השעה 13:25, היא נתקלה בסיירת הפגועה אה"מ ארת'וזה וכמה משחתות. קלן ירתה על האוניות הבריטיות לזמן קצר, אך הופסקה על ידי הופעתם של סיירות המערכה הבריטיות. בשעה 13:37, קלן ביצעה סיבוב של 16 נקודות והשיבה אש לעבר סיירות המערכה; האוניות הבריטיות פנו שמאלה כדי להתקרב יותר לקלן, שבתורה שינתה באופן דומה את מסלול הבריחה. עם זאת, היא נפגעה מספר פעמים, כולל פגיעה אחת שהרגה את מאאס. בשעה 13:56 הגיעה למקום סיירת גרמנית נוספת, מה שהסיח את דעתם של האוניות הבריטיות ואיפשר לקלן לחמוק צפונה. כעבור כחמש עשרה דקות, היא פנתה חזרה לדרום מזרח כדי לחזור לנמל.
ההיפוך כמובן החזיר אותה לטווח של סיירות המערכה הבריטיות, אשר פתחו במהירות באש והשיגו מספר פגיעות משמעותיות. הפקודה לנטוש את האונייה ניתנה, ואנשי הצוות החלו להתאסף על הסיפון. מהנדסים הציבו מטענים בזמן שאנשי הצוות התכוננו להיכנס למים. בשעה 14:25 התהפכה האונייה וטבעה. הניצולים ציפו שהבריטים יאספו אותם, אך במקום זאת הם עזבו את שדה הקרב. ספינות גרמניות חיפשו ניצולים באזור שלושה ימים לאחר מכן, אך מצאו רק ניצול אחד, אחראי מסיקים נוימן; שאר הצוות מתו בינתיים. שרידי האונייה הועברו באוגוסט 1979 כדי להפוך אותה לפחות מפגע תת-מימי. חלקים מסוימים של האונייה נמשו והם נשמרים כעת במוזיאון הספינה הטרופה של קוקסהאפן.
קישורים חיצוניים
