רבי יהושע השיל לוין
 | |
| רבי יהושע השיל הלוי לוין | |
| לידה |
יולי 1818 י"ח בתמוז תקע"ח וילנה  האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
נובמבר 1883 (בגיל 65) ט"ו בחשוון ה'תרמ"ד פריז  הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| כינוי | ריה"ל |
| מקום קבורה | הר הזיתים, ירושלים |
| מקום מגורים |
וולוז'ין האימפריה הרוסית וילנה האימפריה הרוסיתפראגה  פולין הקונגרסאיתפריז הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מקום פעילות | ליטא, פריז |
| השתייכות | יהדות ליטא |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבה, הוצאה לאור |
| רבותיו | רבי אליהו רגולר |
| חיבוריו | עליות אליהו, רוח חיים |
| אב | רבי אליהו זאב |
| אם | נכה |
הרב יהושע השיל הלוי לוין, (מכונה: ריה"ל; י"ח בתמוז ה'תקע"ח, יולי 1818 – ט"ו בחשוון ה'תרמ"ד, נובמבר 1883) היה רב, ביוגרף, מחבר ספרים וראש ישיבה ליטאי, כיהן כר"מ בישיבת וואלוז'ין. רבן של פראגה, ושל קהילת יוצאי רוסיה בפריז. התפרסם בזכות חיבורו הביוגרפי "עליות אליהו" על הגאון מווילנה.
ביוגרפיה
נולד לרבי אליהו זאב מווילנא מצאצאי המהרש"א, ולנכה נכדת אחיו של רבי אריה ליב אפשטיין. בבחרותו למד ברגולה אצל רב העיר רבי אליהו רגולר. בזיווג ראשון נשא את רבקה בת חיים ביילקס מקאלוואריא. אשתו נפטרה בגיל צעיר, והוא שב לווילנה, שם החל בפעילותו הספרותית. ועסק באיסוף חומר לקראת הוצאה לאור של קובץ תורני ראשון מסוגו.
בשנית, נשא את בתו של אליהו זלמן בנו יחידו של רבי יצחק מוולוז'ין.
המחלוקת בישיבת וואלוז'ין
אחרי פטירת רבי יצחק בשנת תר"ט, הועברה ראשות הישיבה לשני חתניו: רבי אליעזר יצחק פריד ורבי נפתלי צבי יהודה ברלין. אך אליהו זלמן - חמיו של ריה"ל שלא ירש את תוארו של אביו עקב היותו איש עסקים, קרא תיגר על המינוי ודרש למנות את חתנו כמשנה לראש הישיבה במקומו של הנצי"ב. כשדרישתו נתקלה בסירוב, הקים ריה"ל בשיתוף עם חמיו ישיבה מתחרה בבית המדרש העירוני של וואלוז'ין, בה החל למסור שיעורים. חלק מתלמידי הישיבה עברו לישיבה המתחרה והסכסוך בין שני הצדדים התלהט.
שני דיינים מוכרים רבי דוד טביל ממינסק ורבי זלמן זאב מווילנא[1] שהובאו לישיבה על מנת להכריע בדבר פסקו לטובתו של הנצי"ב וקבעו: ”וגם לא יהי' לו ולחתנו הרב מוהר"ר העשל שום עסק בהתנהגות וידיעות ענייני הישיבה בשום פרט וידם מסולק מזה לגמרי”. כפיצוי נקבעה לריה"ל קצבה קבועה של 4 רובל לשבוע מהישיבה[2]. הרחקה זו מהישיבה גרמה לריה"ל אכזבה ודכדוך, ויש אומרים שאף לידי משבר נפשי[3].
יש אומרים שריה"ל רצה לשנות מצביון הישיבה ולהפוך אותה לבית מדרש לרבנים בסגנון שמרני שתכשיר רבני ערים, תוך עמידה בדרישות המינימליות של משרד ההשכלה והמדעים של רוסיה, מה שגרם בין היתר להעדפתו של הנצי"ב על ידי הרבנים[4][5]. היו שאמרו שאף מסר שיעור בישיבה המתחרה בביאורו של משה מנדלסון לתנ"ך[6]. אחרים טענו שרעיונו היה להכניס לימודי מוסר ו"הכרת היהדות"[7].
בעקבות פסק הדין עזב ריה"ל את וולוזי'ן וחזר לווילנה.
רבנות
בשנת תרל"א נבחר לרב בפראגה פרבר ורשה, אך הוא לא הסתדר עם התושבים החסידיים של המקום ועזב כעבור זמן מועט. בשנת תרמ"א מונה כרבן של קהילות יוצאי רוסיה ופולין בפריז במקומו של רבי ישראל סלנטר, תפקיד בו כיהן עד לפטירתו בט"ו בחשוון תרמ"ד. בשנת תשס"ח הועלו עצמותיו מפריז להר הזיתים.
נחשב לגאון וחריף, בעל ידע כללי ואינטליגנציה גבוהה. יחיאל מיכל פינס שראהו בצעירותו, תיארו כ"איש חי וזריז וממולח, המדבר בכל אבריו ויורה חצים מעיניו העופפות"[8]. בהשקפתו נטה להשקפתו של רבי ישראל סלנטר – אליו היה מקורב, ועסק רבות במוסר. קיים קשרי מכתבים עם רבי צבי הירש קלישר[9].
פעילותו הספרותית
בשנת תר"ג הדפיס ציונים והגהות על מדרש רבה שהדפיס רבי אברהם שיק עם פירוש בשם "אשד הנחלים".
תקופה לאחר מכן קרא בקובץ ציון דברים המנוגדים למסורת, והוא שלח מכתב מחאה חריף למערכת שרק חלקו הודפס. בתקופה זו החל לחשוב על הדפסת קובץ תורני "כשר" התואם את עמדת היהדות המקובלת. הוא החל באיסוף חומר לקובץ תורני. בשנת תרי"ט הוא הוכן להדפסה וכבר פורסם על הופעתו בעיתון המגיד, אך ההדפסה התעכבה מספר שנים. במהלך השנים ריה"ל קיבל מכתבי עידוד והסכמה לקובץ מאת רבנים רבים. בהם: רבי יעקב מאיר פאדווא, רבי אליעזר יצחק פריד, רבי דוד לוריא, רבי ישראל ליפשיץ, רבי שמואל שטראשון, רבי ישראל מסלנט, ורבי יוסף שאול נתנזון, אך ההדפסה התעכבה עד שנת תרכ"ג, אז יצא לאור הקובץ הראשון והאחרון.
בשנת תרי"ח קנה ריה"ל את כתב היד של פירוש "פני משה" לסדרי זרעים ומועד של תלמוד ירושלמי, ותכנן להדפיס את התלמוד ירושלמי. לבסוף חתם על הסכם[דרושה הבהרה] עם מדפיסי זיטומיר שהדפיסו באותה תקופה את הירושלמי. בשנת תרכ"ט הדפיס את הספר "ציון יהושע" העוסק בהקבלות בין שני התלמודים, הירושלמי והבבלי.
בשנת תרל"ב פרסם קול קורא להקמת ספרייה תורנית לעם היהודי. יש הרואים בקריאה זו כמבשרת את הקמת הספרייה הלאומית בירושלים.
פעילותו המפורסמת ביותר הייתה ההוצאה לאור של הספר "עליות אליהו". הספר נחשב לביוגרפיה המוסמכת והמסודרת הראשונה של הגר"א מווילנא, והוא זכה לתפוצה רחבה מאוד בליטא. את התוכן אסף ריה"ל מאת בני משפחת הגר"א, עליו נוספו הוספות מאת רבי דוד לוריא, רבי יעקב צבי מקלנבורג, ורבי אברהם שמחה מאמצ'יסלב. הספר הודפס בוילנה תרט"ז. וזכה לתפוצה רחבה. בשנים שלאחר מכן הודפס בכמה וכמה מהדורות נוספות: שטטין תרט"ז ותרכ"א, וילנה תרל"ה, ורשה תרמ"א, תרמ"ה, ותרס"ג.
ריה"ל אף כתב ביוגרפיה בשם "אב ובנו" על רבי חיים מוואלוז'ין ובנו רבי יצחק מוולוז'ין, אך היא נותרה בכתב יד ואבדה במשך השנים[10].
כן כתב פירוש בשם "מעיני יהושע" לספר "רוח חיים" על מסכת אבות מאת רבי חיים מוואלוז'ין. הודפס בירושלים בשנת תרס"ג.
בשנת תרל"ח, נאספו מכתביו בספר "דבר בעתו", על ידי שמואל בן אחיו אליהו זאב לוין אפשטיין.
קישורים חיצוניים
- רבי אברהם שמחה מאמציסלוב, "בענין קובץ פליטת סופרים ובעניני הלכה", בתוך: מוריה - שמד-שמו (שנה כט ח-י), ירושלים תשס"ט, עמ' נ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- יצחק רפאל, "פליטת סופרים" עם "שפה לנאמנים", בתוך: ארשת, קובץ א', ירושלים תשי"ט, עמ' 395–654, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- יהודה רובינשטיין, יצחק רפאל, "פליטת סופרים (ווילנא), בתוך: אוצר כתבי עת תורניים, (עורך: יצחק לוין), ניו יורק תש"מ, עמ' 221, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- אליעזר הכהן כ"צמאן, "לדמות הגאון ר' יהושע העשיל לעווין זצ"ל, "בתוך: ישורון (מאסף תורני), קובץ ה', ירושלים תשנ"ט, עמ' תשמ"ב–תשפ"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים), ובקובץ ו', ירושלים תשנ"ט, עמ' ת"ש–תשכ"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- משה צינוביץ, עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 288, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- כתביו
- מודעה מבשרת ציון, וילנה תר"ם, באתר אוצר החכמה.
- פליטת סופרים, וילנה תרכ"ג, באתר היברובוקס.
- עליות אליהו, ווילנא תרל"ד, באתר היברובוקס.
- פעולת צדיק לחיים - דבר בעתו, ווילנא תרל"ח, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ בנו של רבי יחזקאל פייבל מחבר ספר "תולדות אדם" על רבי שלמה זלמן מוולוז'ין.
- ^ הרב חיים קרלינסקי, "הראשון לשושלת בריסק", בתוך: הדרום, גליון ל"ה, ניו יורק תשל"ג, עמ' 174, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ הרב חיים קרלינסקי, "הראשון לשושלת בריסק", בתוך: הדרום, גליון מ"ח, ניו יורק תשל"ט, עמ' 119, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ משה צינוביץ, עץ חיים, תל אביב תשל"ב, עמ' 222–221, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שלמה טיקוצינסקי, דרכי הלימוד בישיבות ליטא במאה התשע עשרה, ירושלים תשס"ד, עמ' 25, באתר אוצר החכמה.
- ^ ספר קהילה, וולוז'ין - ספרה של העיר ושל ישיבת עץ חיים, תל אביב תש"ל, עמ' 128, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ שמואל ביאלובלוצקי, יהדות ליטא, חלק א', תל אביב תש"ך, עמ' 212, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ יעקב יערי-פולסקין ומרדכי חריזמן, ספר היובל למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה, תל אביב תרפ"ט, עמ' רצ"ו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי צבי הירש קלישר, הכתבים הציוניים, ירושלים תש"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ משה שמואל שפירא, ר' משה שמואל ודורו, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 55, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
