רבי יוסי דפקיעין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוסי
קברו של התנא רבי יוסי דפקיעין
קברו של התנא רבי יוסי דפקיעין
כינוי רבי יוסי דפקיעין
מדינה ארץ ישראל
השתייכות הדור החמישי לתנאים
בני דורו רבי אלעזר בן רבי שמעון; רבי אבא
מספר צאצאים 2

רבי יוסי דפקיעין היה תנא בדור החמישי של התנאים. במקורות התנאים הוא נזכר רק בספר הזוהר, שם מסופר עליו שנפטר וחזר לתחיה בזכות תפילת בנו.

קורות חייו

נראה שגר בפקיעין העתיקה[1]. בספר הזוהר מוכח שהיה לו בן ובת, ואשתו נפטרה בקטנותם. בנו מתואר בזוהר כעילוי[2].

חזרתו לחיים

בספר הזוהר מסופר[2]: רבי אלעזר בן רבי שמעון הלך לבקר יחד עם רבי אבא וחכמים נוספים את חמיו רבי יוסי בן לקוניא שחלה. בדרך באה אליו יונה ובישרה לו[3] שחמיו החלים, אולם במקומו יפטר 'רבי יוסי', ולא פירש מי הוא. הם המשיכו ללכת ואז בא אליו עורב שבשרו שרבי יוסי דפקיעין נפטר. פנה רבי אלעזר אל החכמים ואמר להם: "נלך ונגמל חסד ל'רימון' שהיה מלא בכל, ורבי יוסי דפקיעין שמו, שהסתלק מן העולם". כאשר באו לביתו מצאו את בנו הקטן בוכה. הבן הקטן לא הניח לחכמים לטפל בקבורתו של אביו ונשא תפילה: כתוב בתורתך ”שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ”[4], את האם שלחת כבר (אמו כבר גם נפטרה), ואבינו היה לנו גם כאב וגם כאם, לכן את הבנים - אני ואחותי - קח במקום אבא. רבי אלעזר רצה להפסיק את תפילתו אולם אז ירדה אש משמים אשר הפרידה בין הנוכחים לבין הנפטר. אחר כך נשמעה בת קול משמים שהכריזה שבזכות בכיית הילד ותפילתו הוסיפו לרבי יוסי עוד 22 שנים לחיות כדי שילמד את בנו תורה, ותחתיו נפטרו 13 אנשים אחרים. אחר שעמוד האש הסתלקה ורבי יוסי פקח את עיניו אמר רבי אלעזר "אשרינו שראינו עין בעין תחיית המתים".

במשך שלושה ימים אחר כך חידש רבי יוסי חידושי תורה, אולם לא גילה להם את הדברים שראה בעת מיתתו כיוון שלא ניתנה לו רשות משמים לגלותם עד לאחר 12 שנה. אולם הוא סיפר ש-365 הדמעות של בנו עלו לפני הקב"ה, וכשאמר את הפסוק הזדעזעו שלוש מאות אלף ספסלים שהיו בישיבה של מעלה, וכולם באו לפני הקב”ה וביקשו עליו רחמים.

בהמשך מסופר שגם בנו חידש חידושים מופלאים בתורה ורבי אלעזר השתעשע אתו בדברי תורה.

זהותו

יש שזיהו אותו כרבי יוסי בן חלפתא ומסבירים שהוא כונה בן 'חלפתא' על שם ש'הוחלפו' תמורתו 13 אנשים. אולם כמה מהאחרונים שללו זיהוי זה[5] וכן הוסיפו להפריך זאת מכמה טעמים:

  • רבי שלום בוזגלו[1] סותר זאת מכיוון שמוכח מכמה מקומות שאביו של רבי יוסי בן חלפתא נקרא חלפתא ועל שמו נקרא בנו[6].
  • רבי יעקב צבי יאליש מפקפק בזיהוי זה מכיוון שרבי יוסי בן חלפתא היה גר בציפורי, ואילו משמו של רבי יוסי דפקיעין מובן שהוא גר בפקיעין[1].
  • עוד הוא כותב שמהמסופר בספר הזוהר זה נראה שהיה לרבי דפקיעין רק בן אחד, בעוד לרבי יוסי בן חלפתא היו 5 בנים[7]. הוא מוסיף שגם אי אפשר לומר שהם נולדו אחר כך כי לפי החשבון בניו של רבי יוסי בן חלפתא היו כבר בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי[8].

קברו

ציון בפקיעין שמסורת מאוחרת מייחסת אותו לרבי יוסי דפקיעין, יש מייחסים את הציון לרבי יוסי בן לקוניא.

רבי חיים ויטאל מעיד בשם האר"י לגבי מקום קבורתו:

”והנה בזה ההר יש כמו קבוץ סלעות בעגול ממנו, ובאמצעותם הוא המקום שנתקבצו שם הרשב"י ע"ה ותלמידיו ללמוד שם ספרא דצניעותא דפרשת תרומה, ובאותו מקום עצמו קבור ר' יוסי דפקיעין הנזכר בזוהר פרשת בלק”.[9] המקום מצויין כיום ביער הבעש"ט שבין עין זיתים לקיומיאה. ישנו מקום נוסף ביער הבעש"ט המתאים לתיאורו של ר' חיים ויטאל (בשניהם קיבוץ סלעים בעיגול) מערבה יותר לכיוון הואדי של נחל הטחנות[10].

עדות זו סותרת מסורת מאוחרת מהמאה ה-18 שהוא נקבר בפקיעין[11], ומסופר שקברו חצובה בתוך אבן שעליו ישנה דלת מאבן[12]. ישנם טוענים ששם קבור רבי יוסי בן לקוניא.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 רבי יעקב צבי יאליש, בית ועד לחכמים, באתר היברובוקס.
  2. ^ 2.0 2.1 זהר חלק ג דף רד עמוד ב.
  3. ^ באגדות חז"ל ישנם איזכורים למסרים שנשאו עמם העופות בציוציהם, ראה למשל תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ה עמוד א'
  4. ^ ספר דברים, פרק כ"ב, פסוק ז'.
  5. ^ רבי יצחק אייזיק ספרין, רבי יוסי, זוהר חי - ויקרא, במדבר, דברים.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז עמוד ב' - "אמר להם רבי יוסי ואילו היה אבא חלפתא קיים"; תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע' עמוד א' ותלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף נ"ו עמוד ב'- "אמר רבי יוסי כשהלך אבא חלפתא"; .
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת מעילה, דף י"ז עמוד ב'.
  9. ^ שער הגלגולים הקדמה ל"ז.
  10. ^ רבי יוסי דמן פקיעין, באתר אהלי צדיקים.
  11. ^ שערי ירושלים.
  12. ^ רבי יוסף סופר מברודי, עדות ביהוסף ; ראו גם: אברהם יערי, אגרות ארץ ישראל; ישראל זאב הורביץ, ארץ ישראל ושכנותיה.