רבי מיישטרלין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף רבי מיישטרליין)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מיישטרלין
לידה לפני 1400
ה'ק"ס
וינר נוישטאדט
פטירה בערך 1445
ה'ר"ה
וינר נוישטאדט
מקום פעילות וינר נוישטאדט
תחומי עיסוק רב, אב בית דין וראש ישיבה
רבותיו סבו רבי שלום מנוישטאדט, רבי יוסף יוספא אוסטרייכר, רבי אהרן בלומלין, רבי אשר ענשכין והמהרי"ל
בני דורו רבי נתן איגרא, רבי ישראל איסרלין, רבי יעקב ווייל ורבי ישראל ברונא

רבי מיישטרלין (כונה גם: רבי מיישטרל מנוישטאדט, מאוית גם: מיישטרלן, מיישטרלין או מישטרלין) מהבולטים בחכמי אוסטריה במאה ה-15, כיהן כרב, אב בית דין וראש ישיבה בוינר נוישטאדט, בסוף תקופת הראשונים.

ביוגרפיה

נולד בוינר נוישטאדט כנראה לפני שנת ה'ק"ס (1400), שכן עוד הספיק לשמש את סבו רבי שלום מנוישטאדט ולהיות כסופרו. אביו רבי יונה[1] נרצח בפרעות ווינה בט' בניסן ה'קפ"א (1421)[2]. בנערותו למד אצל רבי יוסף יוספא אוסטרייכר. מאוחר היה מתלמידי רבי אהרן בלומלין ורבי אשר ענשכין. כן שמר על קשר הדוק עם המהרי"ל ועם רבי ישראל ברונא, וכן עם בן דודו רבי ישראל איסרלין. יש טוענים שבמשך תקופה מסויימת שרר מתח בינו לבין רבי ישראל איסרלין, ורבי מיישטרלין אף הורה כנגד דעתו[2]. עם זאת שימש כשליח ציבור בבית מדרשו בימים נוראים[3].

מוזכר בספרים רבים מספרי בני דורו ותלמידיו, בהערכה ובקבלת דבריו. א"א אורבך משער כי רבי מיישטרלין הוא מהר"ם - בעל התוספות המרכזי בקובצי תוספות גורניש[4].

רבי מיישטרלין היה ככל הנראה משופע בממון, ובספרי השו"ת מוצאים אותו כמסדר עסקי הלוואה גדולים[5].

בניו רבי יעקב ורבי שמערל מוזכרים בלקט יושר, כנשואי תוכחת רבי ישראל איסרלין שגידלו שער ארוך והוכיחם שלא ילכו בחוקות הגויים[2].

הרבנות בנוישטאדט

רבי נתן איגרא הסמיכו לרבה של נוישטאדט – עיר בה כיהן סבו רבי שלום מנוישטאדט - וסביבותיה. בנוסף כיהן כאב בית הדין המקומי בניישטאט, יחד עם רבי יוזמן כ"ץ ורבי אייזיק סג"ל, וכן כראש הישיבה המקומית[6].

במקרה מסוים עת פרשו מספר אנשים מהקהל, וביקשו להשתמט מהחוב המשותף של כל בני הקהילה כלפי השלטונות, ולאחר דין ודברים עם רב העיר רבי מיישטרלין, הם הביאו שוטר לבית הכנסת ביום הכיפורים, עת שימש כשליח ציבור, שהוציאו מבית הכנסת בתואנה כלשהי. מהר"י ווייל נזעק למחות על כבודו[7].

מקרה בולט אחר הוא המחלוקת שפרצה בין רבי מיישטרלין לשלשה מבכירי תלמידיו, רבי אליעזר, רבי יוזמן ורבי יעקלין. אלו החליטו לפרוש מן הישיבה, ולייסד ישיבה חדשה בה יתמסרו ללימוד הראשונים[8], לאחר שלדבריהם רבי מיישטרלין לא התמקד בהם זמן רב. מתוך דברי רבי ישראל איסרלין שנקרא להתערב במחלוקת מתברר ששלשה אלו ביקשו ללמוד בשיטת הפלפול שהתפשטה בתקופתם, אך רבי מיישטרלין חשד בהם שמבקשים הם שררה לדון ולהורות, ולהקים בית דין חילופי, וראה בכך הסגת גבולו[9].

רבי ישראל איסרלין לא התנגד לעצם מעשי השלושה, אך דרש מהם להוכיח שכוונתם היא רק לשם שמים ולא לצורך שררה. לשם כך הוא הציע להם לא ליטול שררה ולא לדרוש ברבים, ואף לעזוב את העיר במשך תקופה מסוימת וללמוד במקום אחר, כך יתברר שכוונתם היא רק ללמוד תורה. רבי יעקב ווייל הצטרף לפסקו, שהם יכולים להקים ישיבה כרצונם כל עוד אינם נוטלים שררה, ומאידך רבי פרץ מקוסטניץ התמקד בתחום ההוראה וקבע שאין לשלושה רשות לעסוק בענייני רבנות. הוא מבליט את העובדה שרבי מיישטרלין הוא תלמיד חכם גדול שהוסמך על ידי רבי נתן איגרא לרבה של ניישטט והסביבה. (בתקופה זו החשיבו כל פגיעה ברב כפגיעה גם ברב שהסמיכו)[6].

תאריך פטירתו לוטה בערפל. אם כי יש לשער שנפטר לפני ה'ר"ה (1445), אז כבר מופיע בן דודו רבי ישראל איסרלין כרבה של נוישטאדט.

הערות שוליים

  1. ^ כך לפי מקורות רבים, אולם יש שהסתפקו אם אכן הוא בנו של רבי יונה, או בנה של בת נוספת של רבי שלום מנוישטאדט, ראו: רבי שמואל ברוך ורנר, פתח דבר לספר הלכות ומנהגי רבינו שלום מנוישטט, (שלמה י' שפיצר (עורך)), הוצאת מכון ירושלים, ירושלים תשנ"ז, עמ' 18
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 יעקב פריימן, מבוא לספר לקט יושר חלק יורה דעה, ברלין תרס"ד, עמ' XLIII
  3. ^ אברהם מאיר וויס, שמות חכמים, .בני ברק תשס"ט, עמ' שעד.
  4. ^ א"א אורבך, בעלי התוספות, פרק חמישה עשר "ספיחי התוספות – גליונות, קונטרסים ותוספות גורניש", ירושלים תש"מ, עמ' 757-762
  5. ^ משה פרנק, קהלות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב עד סוף המאה הט"ו, תל אביב תרצ"ח, עמ' 24
  6. ^ 6.0 6.1 אברהם פוקס, החומר ההיסטורי בשאלות ותשובות ר' ישראל ברונא, ירושלים תשל"ג, עמ' 31-33
  7. ^ שו"ת מהר"י ווייל, תשובה קמ.
  8. ^ הכוונה לדברי התוספות
  9. ^ יש שכתבו שהללו עשו אגודה אחת וסדרו בית דין וחלקו ביניהם את תפקידי הרבנות, ואף פתחו יחד ישיבה. ראו אצל משה פרנק, קהלות אשכנז ובתי דיניהן מהמאה הי"ב עד סוף המאה הט"ו, תל אביב תרצ"ח, עמ' 20